ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900 - כל הזכויות שמורות
לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל (derech.alon@gmail.com) ולקבלה בוואטצפ 058-3139000
"אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי".
שואלים המפרשים למה כתוב כאן "נְשָׁרִים" בלשון רבים ולא בלשון יחיד? היה צריך להיות כתוב "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נֶשֶׁר"? מה זה, היו שם כמה נשרים שבאו לאסוף את בני ישראל?
הזוהר הקדוש כותב בפרשת 'פנחס': "אין בעולם מי שהוא בעל רחמים על בניו כנשר, והרי פרשו הפסוק שנאמר 'וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נָשֶׁר', שהוא מרחם על בניו". הנשר הוא העוף עם הרחמים הכי גדולים על בניו. השאלה שלנו היא למה הקב"ה הטביע דווקא בו את מידת הרחמים יותר משאר העופות? הנשר יותר רחמן מהתרנגול, יותר מהדוכיפת, יותר מכולם...
אפילו רש"י אצלנו בפרשה מפרש את הפסוק "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" וכותב: "כנשר הנושא גוזליו על כנפיו, שכל שאר העופות נותנים את בניהם בין רגליהם לפי שמתיראין מעוף אחר שפורח על גביהם, אבל הנשר הזה אינו מתירא אלא מן האדם שמא יזרוק בו חץ לפי שאין עוף אחר פורח על גביו, לכך נותנו על כנפיו, אומר 'מוטב יכנס החץ בי ולא בְּבָּנַי', אף אני עשיתי כן 'וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹקִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל' וכן 'וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה' והיו מצרים זורקים חצים ואבני בליסטראות והענן מקבלם".
הנשר מוכן למסור את נפשו עבור ילדיו. השאלה שלנו היא מה המסר עבורנו לעבודת ה'?
בספר 'דברים' פרק לג' פסוק כג' כתוב "נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן"- אומר "בעל הטורים" במקום: "ראשי תיבות 'נשר'. שהיה קל כנשר לעשות רצון אביו שבשמיים".
השאלה שלנו היא מה הקשר בין הנשר לנפתלי? איך הם קשורים אחד לשני? מה הקשר בין שביעות רצון לנשר?
שאלה נוספת, כתוב ב'תהלים': "תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי"- אומר ה"אבן עזרא" במקום: "כי הנשר כל מה שיגדל ויבוא בימים- תגדל עוצמתו..."- כל העופות ככל שהם מזדקנים- תש כוחם, ואילו הנשר ככל שמזקין יותר ויותר- מתעצם כוחו.
נשר בן 90 חזק יותר מנשר בן 40, אף על פי שבטבע האדם המבוגר חלש יותר, אצל הנשר התופעה הפוכה. ככל שהוא מזדקן כוחו הולך ומתחזק.
השאלה שלנו היא למה באמת הנשר הולך ומתחזק להיפך מהטבע הנורמלי של בעלי החיים ובני האדם?
כתוב בספר 'איוב' פרק לט' פסוק א': "הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי־סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר"- הגמרא במסכת 'בבא בתרא' דף טז' מספרת על הדו שיח בין איוב לקב"ה. איוב בא בטענות לקב"ה ואמר לו שאולי הוא התבלבל, שהתחלף לקב"ה האותיות, ובמקום לקרוא את שמו כראוי- 'אִיּוֹב', הקב"ה קרא לו "אויב..."- איוב פנה לקב"ה ואמר לו: "אולי התבלבלת באותיות? ואתה מצער אותי סתם...?" ואז ענה לו הקב"ה, זה מופיע בגמרא, תסתכלו שם: "'הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי־סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר'. יעלה זו אכזרית על בניה, בשעה שכורעת ללדת עולה לראש ההר כדי שיפול ממנה וימות, ואני מזמין לה נשר שמקבלו בכנפיו ומניחו לפניה, ואלמלי מקדים רגע אחד או מתאחר רגע אחד מיד מת...
בין רגע לרגע לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי?"
יש ליַעֲלֵי־סָלַע טבע אכזרי שכשהאמא ממליטה את הבן שלה, היא עולה על צוק גבוה והיא מתכננת להוליד אותו במטרה שהוא יפול משם שעיר לעזאזל, שידרדר וימות. הקב"ה מזמן נשר וברגע שהתינוק יוצא, מיד הנשר נושא אותו על כנפיו ועף הלאה. אומר הקב"ה לאיוב: "אני לא טועה, אני יודע לשלוח את הנשר בדיוק בשנייה שהָוָלָד יוצא ואתה אומר שהתבלבלתי?"
השאלה שלנו היא למה הישועה של יעלי הסלע באה דווקא מהנשר? למה הקב"ה בחר דווקא בנשר להציל את יעלי הסלע?
כתוב בגמרא במסכת 'חולין', שלכל העופות- אפילו העופות הטמאים- יש סימן טהרה אחד או שניים. אבל לנשר אין אף סימני טהרה, אלא יש לו רק סימני טומאה. והמפרשים שואלים מדוע הקב"ה לא נתן לנשר איזשהו סימן טהרה כמו ליתר העופות? במה הוא שונה מכולם שלא קיבל אפילו סימן טהרה אחד קטן?
כתוב במסכת שבת (דף עז) שלנשר יש בעל חי שהוא מפחד ממנו והוא הסנונית: "אֵימַת סְנוּנִית עַל הַנֶּשֶׁר". אומר רש"י במקום: "נכנסת תחת כנפי הנשר ומעכבו מפרישת כנפיו"- הסנונית היא סוג של ציפור קטנה שנכנסת תחת כנפי הנשר ומעכבת אותו מלעוף. כשהנשר עף הסנונית נכנסת מתחת לכנפיים שלו ומדגדגת אותו, וכך היא מונעת ממנו לעוף...
יש פסוק בספר 'ישעיהו' פרק מ': "יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים"- אומר רבנו סעדיה גאון על הפסוק הזה: "כי הנשר יעוף על כל העופות ויעלה מאוד על פני רקיע השמיים ויקרב לחום האש היסודי"- הטבע של הנשר הוא שהוא עולה למעלה למעלה עד שהוא מגיע למקום חם בשמיים. "ויפיל עצמו בים מרוב החום"- מרוב החום הוא נופל לתוך המים. "וימרט ויתחדש"- הנוצות שלו נמרטות ממנו וכך הוא כמו מת, לא זז, עד שהוא מתאושש וקם וצומחות לו נוצות חדשות... "ויעלה אבר וישוב לימי עלומיו וכן כל עשר שנים עד מאה"- כל 10 שנים הוא עולה ונופל לים ונמרטות נוצותיו ושוב צומחות מחדש וכך עד גיל 100. "ובשנת המאה יעלה כמנהגו ויפול בים וימות שם"- בגיל 100 שוב הוא עולה לשמיים למקום החם ביותר, נופל לים מרוב החום וזהו, מת ולא קם יותר...
אתם בטח כבר הבנתם מה יהיה נושא השיחה שלנו להיום אז בואו נתחיל...
המכילתא אומרת על הפסוק "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים": "מה נשר זה עולה מלמטה למעלה בשעה קצרה, אף ישראל עולים מלמטה למעלה בשעה קצרה"- הנשר הוא קל, בקלות ובלי להתאמץ ישר הוא עולה מלמטה למעלה. הנשר מסמל את אותם אלו שהולך להם בקלות. אותם אלו שנולדו בעלי כישרון... מוצלחים, הכל הולך להם. יש כאלו ילדים שיכולים אפילו לישון בשיעור, ובסוף השיעור המורה מבקש ממנו לחזור על מה שנאמר בשיעור והוא חוזר בדיוק על הדברים... הוא יודע יותר טוב מכולם. המורה שואל אותו: "למה אתה ישן? למה אתה לא מקשיב?" והוא עונה לו: "אני קלטתי את החומר כבר בהתחלה, משעמם לי אז אני ישן בינתיים..."
דוגמא טובה נוספת היא כששואלים אבא על הבן שלו: "מה אתה אומר על הבן שלך?" והוא משיב: "עילוי, הוא כישרוני".
אותם עילויים ובעלי כישרון שהשכל שלהם קולט צ'יק צ'ק,
כל דבר הולך להם בקלות, קשה להם להעריך דברים, הם חושבים שמגיע להם הכל. "אני יודע יותר טוב מכם, כולכם אפסים, עד שאתם קולטים... אני כבר קלטתי מזמן". ותדעו לכם, כמה שהוא יותר חריף בשכל- כך הסכנה שלו יותר גדולה.
הנשר הוא קל, הוא עולה בקלות למעלה ואז הוא מגיע ל'יסוד האש'.
'יסוד האש' מסמל את הגאווה. בן אדם חכם, מוערך אצל כולם, הוא מקבל תעודות הצטיינות, הכל מסתדר לו בלי יגיעה ומאמץ, הכל הולך לו בקלות- אוטומטית הוא נופל בגאווה. כשבן אדם מתגאה ה' עוזב אותו וכך הוא נופל ל'ים'- לתאוות. ברגע שבן אדם מתגאה ומרגיש מעצמו משהו מיוחד- ה' עוזב אותו, "בוא נראה אותך מותק, בוא נראה מי אתה..." ואז הבן אדם נופל לתאוות, עושה בושות, עושה שטויות, משתגע...
אדם שיש לו שכל פשוט- אז גם התאוות שלו פשוטות, אבל אדם שיש לו ראש 'מחשב', כל דבר הוא קולט במהירות ולעומק- אז גם כשהוא נופל לתאוות הוא לא מסתפק בפיתה פלאפל עם חריף, יש לו דרישות... הוא רוצה את כל הרוע והרשע, לכן דווקא אלו בעלי הכישרונות שכל העולם מנפח אותם ומוחא להם כפיים- הם הכי בסכנה. לצערנו רוב בעלי הכישרונות נופלים מאחר והם לא חונכו להתאמץ, ההורים שלהם פינקו אותם "כל הכבוד, מגיע לך...", במקום לחנך אותו: "תשקיע- תקבל..."
בוא נראה אותך עוזר בבית: תטאטא, תשטוף, תדיח את הכלים... אפילו שהילד לא שוטף הכי טוב, זה לא משנה, העיקר שיתרגל לסחוט מטלית רצפה, שיתאמץ קצת. אחרי שהוא התאמץ, עכשיו הוא יכול לרדת למטה לשעה וחצי לשחק. שיתן משהו, לא רק "קח, קח, קח". מגדלים ומחנכים אותם בצורה כזאת שגורמת להם לחשוב שכולם חייבים להם ושהם בעלי הבית על כל העולם, ואחר כך הם מתנהגים איך שהם רוצים, וכל זה נובע מכך שהכניסו להם בלי סוף גאווה: "אתה חכם, אתה גדול..."
אני זוכר כשהייתי בחור היה לי מח סתום בלום בצבע חום... בקושי קלטתי משהו, לא יודע מה קרה- המח לא קלט כלום. אחרי בית הספר עליתי לישיבה, למדתי בישיבה של הרב קולודצקי זצ"ל. אחרי המבחן הראשון עומדים בתור כדי לקבל את הציון, כל הבחורים היו במתח ולחץ. עמדתי בתור כמו כולם והבחור שעמד לְפָנַי קיבל ציון 40- קיבל בלתי מספיק, אז אמרתי לעצמי מקסימום אקבל 40, גם בלתי מספיק...
אני מגיע לרב ראש הישיבה, הוא מסתכל בדפים ואומר: "אין ציון". לא הבנתי למה אין ציון. שאלתי אותו "כבוד הרב, מה הפירוש אין ציון? התכוונת שקיבלתי אפס?" הוא ענה לי "לא, אפילו אפס לא. לא הגעת אפילו לאפס...", הבחור שעמד לְפָנַי עוד קיבל ציון 40, אצלי אפילו אפס לא. וואי וואי, חשכו עֵינָי...
"אי לכך ובהתאם לזאת אין לך מקום בישיבה, עליך לקרוא להורים שלך כדי לעדכן אותם שאנחנו לא יכולים להמשיך יחד...", ככה אמר לי ראש הישיבה.
צער רב וביגון קודר התקשרתי הביתה ואמרתי לאמא שלי:
"אמא יקרה, צר לי, אבל היה מבחן ולא הצלחתי בו, הרב קורא לך, הוא רוצה לדבר איתך..."
- "מה הבעיה? כמה קיבלת? קיבלת לפחות 50 או יותר, לא?!"
- "לא, אמא. אפילו לא אפס..."
- "מה זאת אומרת?"
- "אמא, תבואי ותשמעי בישיבה..."
איזו מכה, לא כל כך היה אכפת לי מראש הישיבה, אבל אל תיגעו באמא שלי, לא רציתי לצער אותה...
ופה אני רוצה להקדים ולספר לכם שהיו לי עוד כמה "עניינים" בישיבה...
יום אחד הסתבכתי בגלל איזה משהו, כידוע בשעה 12 בלילה יש כיבוי אורות בפנימייה וכולם ישנים בחדרים. אבל אני חיכיתי שכולם ירדמו, יוצא מהחדר, אומר 'תיקון חצות' וחוזר לישון. ראיתי את סבא שלמה ז"ל אומר כל יום 'תיקון חצות' ורציתי להיות כמוהו. המדריך של הפנימייה היה עושה סיבוב אחרי השעה 12 בלילה כדי לוודא שכולם ישנים. עליתי לקומת הגג ופתאום שמעתי פסיעות... רצתי לחדר לפני שהוא יתפוס אותי, הוא ראה דמות רצה מהר, אבל לא הצליח לקלוט אותי. למחרת הוא עשה לי תרגיל ועלה בשקט, קצת אחרי 12 בלילה אני יוצא, אומר 'תיקון חצות' ורואה את המדריך מולי...
הוא שאל אותי: "מה יש לך שם? תביא את זה מהר!" הוא לקח לי את הסידור מהידיים והחל לחפש ולדפדף, הוא רצה לבדוק האם יש שם כל מיני ניירות או מסמכים. אמרתי לו "בסך הכל רציתי להגיד 'תיקון חצות'..." והוא ענה לי "אתה כבר תראה מה זה 'תיקון חצות', יעשו לך תיקון כמו שצריך..."
למחרת, הייתה שיחה בישיבה והמשגיח אמר שיש בחורים שצועקים בלילות וחושבים שבצורה כזו הם יעלו מעלה מעלה...
ובעיה שניה שהייתה לי היא שהייתי קם כל בוקר בשעה 6 ורץ למקווה בתל אביב שהיה במרחק של 25 דקות. טובל, מתארגן ומגיע לישיבה להתפלל. התפילה מתחילה בשעה 7 ובדרך כלל הגעתי בזמן לתפילה. יום אחד איחרתי ב-2 דקות לתפילה, ראש הישיבה קלט שאיחרתי ואמר לי: "ילד טוב, בוא הנה... למה אתה מאחר? למה לוקח לך כל כך הרבה זמן להגיע מהפנימייה?"
אז עניתי לו: "תראה כבוד הרב, אני קם בבוקר מוקדם והולך למקווה..."
- "יש עניין, מקווה טוב לנשמה..."
למחרת המשגיח מסר שיחה בישיבה: "יש בחורים ששוחים כל היום במים, הם חושבים שאם הם יהיו כל היום במים אז יצא מהם משהו..."
ועכשיו אחרי ההקדמה הזאת נחזור לעניין הקודם, אמא שלי הגיעה לישיבה והרב אמר לה: "הבן שלך לא הגיע אפילו לאפס במבחן, הוא צועק בלילות ושוחה כל היום במים, אנחנו לא יכולים להשאיר בחורים מוזרים בישיבה..."
ואני אומר לכם שאני יודע מה החשיבות של מקווה, אני גדלתי בשיכון ה' ונשמתי את האוויר של האדמו"ר מלעלוב, ממנו למדתי את חשיבות הטבילה במקווה. אבל פשוט זה לא התאים לישיבה וזה בסדר, אני מצדיק את הישיבה.
יש קו, יש מסר, יש הנהגה, אל תהיה חריג, תהיה נורמלי...
פתאום הסתכלתי לכיוון אמא שלי וקלטתי שיורדות לה דמעות. ואני שומע אותה אומרת שוב: "הרב יתן לו עוד הזדמנות...", לא יכולתי כבר לשאת את זה שהיא בוכה, ברגע שקלטתי שאמא שלי בוכה- פרצתי בבכי, לא על מה שראש הישיבה אמר, אלא על הכאב של אמא שלי. כשראש הישיבה קלט שגם אני בוכה אז הוא ביקש ממני לצאת החוצה. יצאתי החוצה והוא סיכם עם אמא שלי שהוא יתן לי עוד צ'אנס אחד, אבל בתנאי שלא אגיד יותר 'תיקון חצות' בלילות ושלא אלך יותר למקווה, הוא רוצה לראות יותר השקעה בלימודים. בעקבות הבכי של אמא שלי- שכאב לי יותר מהכל- התחלתי להשקיע בלימודים.
ואני רוצה לומר לכם שלהוציא ציון 70 דרש ממני להיות ער עד 2 או 3 לפנות בוקר. ישבתי מתחת לחדר המדרגות כי הייתה שם מנורה קטנה, חזרתי על החומר 6 או 7 פעמים כי לא הייתי קולט. בכיתה ט' כבר הוצאתי ציון 80 במבחנים. בסוף השנה אמא שלי הגיעה לישיבה לעזור לי לקחת את החפצים שלי בחזרה הביתה, ואז ראש הישיבה פגש אותה ואמר לה: "הבן שלך ממש התקדם..." והיא ענתה לו: "תודה רבה, הרב. תודה רבה..."
ושם לצערי זה נגמר... באותה חופשה נסענו לתל אביב לקנות לי חליפה, הייתה תאונת דרכים והיא נהרגה... פה זה נגמר...
עליתי לכיתה י' שיעור ב' ישיבה קטנה עם רב חדש. קרעתי את עצמי שוב מחדש אבל בתור יתום, לבד בלי אמא, זה היה כבר אחרי שהבטחתי לה שאשתפר. במבחן הראשון קיבלתי כמעט טוב מאוד. במבחן השני קיבלתי כבר טוב מאוד. וכך סיימתי את הישיבה עם ציונים טובים, אבל הוורידים היו יוצאים לי כדי שאצליח להוציא ציונים טובים, זה גרם לי ללמוד להילחם על חיי.
תלמד להילחם! תלמד לשמור על מסגרת! לא לבלוט, לא להיות שונה, יש לך דברים שאתה רוצה לעשות ולהספיק-
תעשה אותם בלי לבלוט...
תדעו לכם, רק בגלל הקשיים שהיו לי בהתחלה- שקיבלתי ציונים נמוכים- קרעתי את עצמי ונלחמתי בשביל להוציא לפחות ציון עובר, זה הציל אותי, זה תפס אותי...
לא יכולתי להתפנק כמו כל החבר'ה המוכשרים שפעם אחת חוזרים על החומר ומקבלים מאה. אצלי הכל היה קשה כמו קריעת ים סוף וזה הציל לי את החיים. הייתי תלמיד בודד שיושב בצד, התלמידים האחרים לא התייחסו אליי כי לא הייתי מהמצטיינים, הם היו מוכשרים, מוצלחים, הכל הלך להם בקלות ואני הייתי יושב בפינה וחורש את החומר שוב ושוב כדי להוציא ציון טוב.
הנשר קל, הוא עולה למעלה כי הוא מרגיש מעצמו, מרגיש 'אבו עלי', ואז הוא נשרף, נופל ל'ים'- נופל לתוך התאוות- ועושה שטויות.
ועכשיו אחרי שהנשר נופל ל'ים'- לתאוות- מגיע שלב מריטת הנוצות, מגיעה תקופה של כאבים, ועכשיו הנשר מרגיש אבוד... הנשר קולט מהנפילה שלו- ממריטת הנוצות שלו- "איזה כלומניק אני, כמה שאני חסר אונים..."
וההכרה הזאת מביאה לו התחדשות. כשאתה קולט שאתה חסר אונים בלי אבא ומכיר את האפסיות שלך, מזה אתה זוכה ל"תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָֽיְכִי"- וכך הנשר עובר את המסלול הזה כל 10 שנים. אחרי שהתרומם וגדלו לו מחדש הנוצות, שוב הוא מתחיל לעוף. אחרי 10 שנים שהוא מצליח- הוא שוב שוכח את מציאותו, הוא נופל לגאווה ושוב נופל למים, שוב מריטת נוצות וכאבים, וכך התהליך הזה עובר על הנשר כמה וכמה פעמים. כתוצאה מהמעברים האלו הנשר מקבל לב רחמן... בגלל שהוא עבר את כל המעברים הללו- יש לו כוח לחזק ולתת עזרה לכל ה'גוזלים', לכל אותם אנשים פשוטים, שיש להם שכל פשוט- שהם גם אנשים נמוכים ושפלים. מי יכול להיות התקווה של כל המסכנים למיניהם? התשובה היא הנשר.
מי שמצליח להשפיע על השני הוא רק מי שעבר בעצמו תהליך דומה- הגיע בעצמו עד הדיוטה התחתונה, הסתובב במקומות הכי חשוכים וחזר בתשובה.
יש לו יותר כוח ויכולת לקרב נשמות לאביהם שבשמיים, אפילו יותר מאותו אחד שכל היום יושב ולומד בבית המדרש. כשהוא בא לדבר עם אנשים, אז יכולים להגיד לו: "איך אתה יכול להבין אותנו? אתה היית פעם בהודו? היית פעם בתאילנד?" ואז הוא עונה להם: "חברים, אני הייתי שם... אני מכיר כבר את הכל, אתה יודע מה עברתי ומה אכלתי? אלו כאבים היו לי? חבר'ה, לא שווה לכם ללכת לשם!"
דווקא הנשר בגלל שהוא עבר את כל המסלול הזה של הגאווה- בהתחלה הוא היה מאוד מוצלח, הכל הלך לו בקלות, ואז הוא נפל בגאווה ומשם לתאוות, נסע לתאילנד, נסע לכל מיני מקומות חשוכים... אחר כך הוא 'אכל קש'- עבר צרות ויסורים- נמרטו לו הנוצות... דווקא הוא הרחמן הגדול, הוא מרים את כולם על הכתפיים, נושא אותם, מחזק אותם ונותן להם עצות והכוונה לחיים: "חבר'ה, אני עברתי הכל, כדאי לכם לשמוע לי..."
לצערנו, היום בדורנו יש הרבה בחורים מתוקים שפתחו עיניים וראו מה יש בחוץ ונפלו, והמשפחות מוותרות עליהם מהר מדי:
"תקשיב, אתה לא תישאר אצלי בבית, פה זה בית של תורה! אתה לא רוצה ללכת בדרך שלנו, אז צא החוצה...", אמא ואבא שלו זרקו אותו, ומי מחזיק אותו? ה'נשר'.
אין דיבור, לא מבינים אחד את השני... תדעו לכם, אף אחד לא יותר טוב מהשני, לכל אחד יש את ה'שריטות' שלו...
פעם הגיע רב גדול לר' אשר כדי לשוחח איתו, ור' אשר היה נמצא בבית המדרש גרודז'יסק. הרב הזה, שהיה יהודי חשוב ומכובד, תלמיד חכם רציני, הגיע לבית המדרש וראה משוגעים מול העיניים. לכל אחד יש בעיה נפשית כזו או אחרת, אז הוא אמר לבחור שהביא אותו: "בוא הנה, חצי מהאנשים פה משוגעים..."
הבחור הזה הלך לקרוא לר' אשר ובמקרה אמר לו שהרב השני אמר "חצי מהאנשים פה משוגעים...", ר' אשר ענה לו: "מה? רק חצי מהאנשים פה משוגעים? כולם פה משוגעים!"
ר' אשר לימד אותנו שאם כל אחד ואחד יסתכל אל תוך האמת שלו, הוא יראה שהוא לא יותר טוב מאף אחד...
בגלל כל הקשיים, הכישלונות והנפילות שלך תראה ותבין שגם לך יש שיגעונות, גם לך יש כל מיני 'שריטות' במח. לכן חצי מיושבי בית המדרש של ה'נשר' הזה הם משוגעים, כל אלו שנזרקו מהישיבות- 'הגוזלים הקטנים' שאמא שלהם זרקה אותם- יעלי הסלע באים אל הנשר והוא מרים אותם על הכתפיים שלו- מרים אותם על כנפיו...
כל המשוגעים וכל אלו שדחו אותם וזרקו אותם מכל מקום- כולל ההורים שלהם שלא יכלו לסבול אותם- בא הנשר, אוסף אותם ונושא אותם על כנפיו.
הוא עבר את כל זה ולכן הוא מבין ומכיר. הוא יודע מה להגיד להם: "בָּנַי היקרים, לא כדאי לכם, אתם לא יודעים מה הולך שם. אני הייתי שם, אתם תסבלו שם..."
עכשיו אפשר להבין למה לנשר אין שום סימן טהרה. הנשר- כתוצאה מהנפילות שלו- הגיע להכרה: "לי מצד עצמי אין כלום. אין לי שום סימן טהרה, כי כל המעלות שלי הם הרחמים של ה'...", בָּאֱמֶת שלו אין לו שום סימן טהרה... ולכן בגלל שהנשר לא אוחז מעצמו, ה' עשה אותו מלך העופות ובנוסף הוא זכה להיות במרכבה העליונה.
בכיסא הכבוד יש דמות נשר כדי שתלמד מהנשר, זה יציל אותך, זה יבנה אותך. תעקוב אחרי החיים שלו, תראה איך הוא מתנהג.
אומר הנשר: "מוטב יכנס החץ בי ולא בְּבָּנַי". בגלל שהנשר תופס את כל הגוזלים של יעלי הסלע, הוא גם מלמד אותנו איך לטפל בהם, כיצד לטפל באותן נשמות. כשאתה מגיע לכיתה ורואה את החבר'ה משתוללים, משתגעים ועושים שטויות, יש לך שתי דרכים: דרך ראשונה זה לתפוס אותם קצר, תראה להם מי אתה- אחד תזרוק הביתה, את השני תשלח למנהל ולשלישי תיתן עונש לכתוב חמש מאות פעם "לא להפריע למורה", למען יראו וייראו, וכך תשיג לך שקט ותוכל ללמד...
כשאתה רואה שהתלמידים בכיתה שלך מתפרעים או את הילדים שלך בבית עושים שטויות- לפני שאתה 'מתנפל' עליהם בצעקות- קודם כל תבדוק היכן אתה אשם פה, מה ה' רוצה ממך בסיפור הזה? "אם הייתי בסדר זה לא היה קורה לא אצל הילדים שלי בבית ולא בכיתה שלי..."
אומר הנשר: "מוטב יכנס החץ בי ולא בְּבָּנַי"- כשקורים בעיות, הנשר מאשים את עצמו, "אין הדבר תלוי אלא בי".
כשאתה רואה בעיה בבית, כשאתה רואה בעיה בעבודה, כשאתה רואה בעיה עם הילדים שלך- לא משנה איפה- אתה יכול להאשים את כל העולם, אבל זאת לא הדרך של הנשר. הנשר אומר: "מוטב יכנס החץ בי ולא בְּבָּנַי"- הוא לא מאשים אף אחד, כשהוא רואה את הילדים שלו מתנהגים שלא כראוי, הוא אומר שהוא אשם, "אם הייתי ירא שמיים, אם הייתי הולך בהכנעה- ה' לא היה מראה לי את הדברים הללו..."
אם תתנהג כמו שצריך, אוטומטית זה ישפיע על הילדים בבית, על הכיתה ועל כולם.
"אֵימַת סְנוּנִית עַל הַנֶּשֶׁר", למה? כי הנשר מעלה את כל הגוזלים על הכנפיים שלו, אבל הסנונית, היא ציפור קטנה שנכנסת תחת הכנפיים של הנשר.
כשהוא רואה מישהו קטנוני שבמקום לעלות על הכנפיים שלו- במקום שיבוא יחד איתו- הוא רוצה להישאר מתחת לכנפיים, הוא לא רוצה לקבל את המסר, זה הדבר היחיד שכואב לנשר, זה מעכב אותו, הוא לא יכול לעוף...
הוא אומר לעצמו: "אני לא ממשיך הלאה עד שאציל גם את הנשמה הזאת..." כשהוא רואה נשמה שלא עולה לו על הכנפיים, אלא היא רוצה להישאר למטה, זה מעכב אותו, "אני לא זז מפה עד שאציל אותה, אני לא אזוז מפה עד שארים אותה ואקח אותה איתי..."
במלחמת המפרץ, היה ילד שכתוצאה מהמלחמה נכנס לחרדות. ההורים שלו לקחו אותו לפסיכולוגים אך ללא הועיל. כשההורים שלו הבינו "כָּלוּ כָּל הַקִּצִּין, וְאֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים", הם החליטו לקחת אותו לר' אשר. הכניסו אותו לדבר עם ר' אשר ואחרי שעתיים הילד יצא מהחדר של הרב. לאט לאט מצב הילד השתפר, נרגע והוא חזר לעצמו בלי שום בעיה.
אחרי שהילד הבריא ניגשו אליו ושאלו אותו: "מה הרב אמר לך בתוך החדר במשך שעתיים? ברוך ה' השתחררת מהחרדות לגמרי...", אז הילד ענה: "את האמת, אני לא הבנתי מה שהרב אמר, הוא בכלל דיבר באידיש, אני לא מבין אידיש...", שעתיים ר' אשר מדבר עם הילד באידיש והילד לא מבין את השפה בכלל.
הצדיק מדבר לנשמה, השכל מבין רק שפה אחת- עברית, אבל הנשמה יודעת את כל השפות, גם אידיש...
וכשאתה מדבר עם 'צדיק אמת' שעבר את כל המעברים, אפילו שהוא לא מדבר מהשכל אלא מהנשמה- אתה מתרפא. הצדיק- שהוא הנשר- עבר את הכל על עצמו, "כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ". הצדיק לא מדבר מהמוח, הוא יכול לדבר באידיש והנשמה של הילד מבינה, הנשמה קלטה את המסר.
ברגע שנלך בדרך הזאת, לא משנה אם יש לך כוח דיבור או לא משנה אם אתה יודע לדבר בצורה מקצועית, כשאתה תחיה את המסר ואת העבודה של הנשר, גם אם תדבר בשפה לא ברורה, זה ישפיע על הנשמות כי זה בא לך מהלב ומהנשמה. כשהנשר רואה סנונית שנשארת למטה, הוא לא עוזב אותה, הוא ימשיך וימשיך לעבוד איתה ולא יעוף עד שתעלה לו על הכנפיים.
זאת משמעות הפסוק "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי"- הקב"ה אומר: "בצורה כזאת אני מעביר יהודי במשך כל החיים שלו". כך יהודי עובר ולא פעם אחת- את המסלול של הנשר.
וחוזר חלילה...
רק שאצל הנשר הסיפור קורה כל עשר שנים ואצלנו זה קורה כל עשר דקות...
לכן ברגע שנקלוט את המסר הזה נזכה להבטחה:
"וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי".
יהי רצון שנזכה ללכת בדרך האמת, אמן כן יהי רצון.
ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה