אחרי שמשה מקשה את הקושיה על הצרות שפרעה הביא על עם-ישראל, אומר לו ה': "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ". למה אלוקים מזכיר פה את האבות?
רש"י מזכיר את דברי חז"ל במדרש (ש"ר, סנהדרין קיא) שאמרו כי יש פה תרעומת על משה. אמר לו הקב"ה למשה: "חבל על דאבדין ולא משתכחין" – חבל על האבות שאבדו. הם לא באו אלי בתלונות כמוך. כי "כשבקש אברהם לקבור את שרה לא מצא קרקע עד שקנה בדמים מרובים. וכן ביצחק ערערו עליו על הבארות אשר חפר. וכן ביעקב (בראשית לג): ויקן את חלקת השדה לנטות אהלו. ולא הרהרו אחר מדותי, ואתה אמרת: למה הרעות?". לאברהם נאמר: עלה לארץ "והיה ברכה". בא אברהם לארץ והנה רעב, ואברהם לא שואל: איפה הברכה? אברהם הבין שזו הדרך להעלות ממצרים את כל המתנות, ניצוצות הקדושה שהיו חבויים שם. אלוקים מבטיח לאבות לרשת את הארץ, הם מגיעים לכאן ורואים את הכנענים כובשים ומיישבים את הארץ במקומם. לא שמענו שהם מאבדים את האמונה באלוקים. להיפך, הם מבינים שעליהם להרבות אמונה אצל אחרים. "וַיתהלכו מִגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחֵר" (דברי הימים א טז). הם קוראים בכל מקום בשם ה'.
כל הדברים הללו הם תרעומת של אלוקים כלפי משה. אבל באמת הם גם הדרכה חינוכית: לך בדרכם של האבות ובסופו של דבר תראה ישועות. להגביר את האמונה, לחזק את התפילה, להפיץ את דעת ה'. "וְקֹוֵי ה' יחֲליפו כֹח יַעלו אֵבֶר כַנְשרים, ירוצו ולא ייגָעו ילכו ולא ייעָפו" (ישעיהו מ). בסופו של דבר זה משתלם. בזכות זה, ה' כורת אתם ברית על הארץ – "אשר כָרַת את אברהם וּשבועתו ליצחק: וַיַעמידֶהָ ליעקב לחֹק, לישראל ברית עולם: לאמֹר לך אתן ארץ כנען חבל נחלתכם" (שם). משה מבין את התוכחה הזאת ומאמץ את דרכם של האבות. התוצאה היא גאולה. וזאת גם הדרכה בשבילנו בעת הזאת. ועל אף שפעמים נראה כי קץ הגאולה מתמהמה, זו הדרך שעלינו להמשיך וללכת בה, עד שתבוא הגאולה בשלמותה.
במעמד הר סיני, המתואר לקמן בפרשת יתרו, מסופר על קוֹלוֹת שחזרו כמה וכמה פעמים. "וכל העם רֹאים את הקולֹת ואת הלפידִם ואת קול השׂפר ואת ההר עשֵן". הקולות הללו יצרו בעם יראת אלוקים גדולה, וזו אכן הייתה מטרתם "וּבַעבוּר תהיה יראתו על פניכם לבִלתי תֶחֱטָאוּ".
היִרְאָה ההיא של מתן תורה הייתה יִרְאָה עם שמחה. "וגילו ברעדה". הגמרא אומרת (ברכות ח), שמשהו מזה נמשך לכל חתונה. "אמר רבי חֶלְבּוֹ אמר רב הוּנָא: כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משׂמחו, עובר בחמש קולות, שנאמר: 'קול שׂשׂון וקול שׂמחה, קול חתן וקול כלה, קול אֹמרים הודוּ' (ירמיה לג). ואם משׂמחו, מה שׂכרו? אמר רבי יהושע בן לוי: זוכה לתורה שנִתנה בחמש קוֹלוֹת" וכו'. זאת אומרת יִרְאָה עם שמחה.
בימי שמואל הרמתי, כשישראל ביקשו מלך שלא כראוי, היו קולות והייתה יִרְאָה בלי שמחה. בימים ההם גם היו קולות שגרמו לעם יִרְאָה גדולה (שמואל א, יב יח): "ויקרא שמואל אל ה' ויתן ה' קֹלֹת וּמטר בַיום ההוא, וַיִּירא כל העם מאֹד את ה' ואת שמואל".
גם הקולות של מכת ברד היו כאלה שמביאים ליִרְאָה ואף הרבה יותר, שכן לפי חשבון הגמרא, במכה זו מוזכרים עשרה קוֹלוֹת. אם חמשת הקוֹלוֹת של מתן תורה יכלו להביא ליִרְאָה גדולה לכל העם, כמה יִרְאָה יביאו עשרה קולוֹת? ובאמת, הקולות במכת ברד הביאו יִרְאָה כל כך גדולה, שהיא השפיעה אפילו על עבדי פרעה: "היָרא את דבר ה' מעבדֵי פרְעֹה – הניס את עבדיו ואת מִקנהו אל הבתים".
היִרְאָה הזאת הפחידה אפילו את פרעה. לא הקולות עצמם, אלא היִרְאָה שמא אנשים יתחילו לירא את ה'. אמר פרעה בלבו: "אם אנשים יתחילו לירא את ה', הם לא יראו ממני. אם אנשים יהיו יראים את דבר ה' – הם לא יעשו עוד רִשעה על-פי מצוותי. השלטון שלי עלול להתפורר!". מי שמדקדק בפסוקים רואה, שהקולות הללו הפריעו לפרעה יותר מהברד עצמו: "העְתירוּ אל ה' ורב מִהיֹת קֹלֹת אלֹקים וּברד וַאֲשַלְחָה אתכם ולא תֹסִפון לעמֹד". הוא מזכיר את "קֹלֹת אלֹקים" לפני הברד. הוא מבקש תחילה על מה שמטריד אותו יותר. ומשה, שהבין את בקשתו של פרעה, אכן התפלל גם על הקולות "וַיַחדלו הַקֹלוֹת והברד ומטר לא נִתַךְ אָרצָה". אך כידוע, כשאלו אכן פסקו, חזר פרעה למנהגו ושכח את הבטחותיו.
גם בימינו יש קוֹלוֹת שיכולים להביא יראת שמים. מובא בגמרא במסכת ברכות (נט): "אמר רבי אלכסנדרי, אמר רבי יהושע בן לוי: לא נבראו רעמים אלא כדי לִפשׂט עקמוּמיוּת שבַּלֵב, שנאמר: 'והאלֹקים עשָׂה שיִרְאוּ מלפנָיו'" (קהלת ג). אנו יכולים לקנות יראת ה' כשאנו שומעים רעמים. כשאנו שומעים אותם מהדהדים ברקיע, כדאי לעצור מעט, ולהקשיב. לתת מקום בלב לחדירתה של יראת שמים. להכיר את מעשי ה' ואת גדולתו.
גם לעתיד לבוא הקולות הללו יביאו את יראת ה' לעולם. דוד המלך כותב עליהם בתהילים: "נשאוּ נהרות ה', נשאו נהרות קוֹלם, ישְׂאו נהרות דֹכיָם. מִקֹלות מים רבים אדירים מִשְבְּרֵי ים אדיר במרום ה': עֵדֹתיךָ נֶאמְנוּ מאֹד לביתך נַאֲוָה קֹדש, ה' לאֹרךְ ימים". יהי רצון שנזכה לשמוע קולות אלו במהרה, אמן.
(מתוך "אביהם של ישראל על התורה")
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר עָלַי לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה. וַיֹּאמֶר לְמָחָר..." (ח', ה'-ו')
"ויאמר למחר – ידוע כי מנהג כל האדם לבקש שתסור רעתו מיד. ופירשו בשם הגאון רב שמואל בן חפני, שפרעה חשב אולי מערכת השמים הביאה הצפרדעים על מצרים, ומשה ידע כי הגיע עת סורם, ולכן אמר אליו 'התפאר עלי', בחשבו שאומר לו עתה להכריתם מיד, ועל כן האריך למחר. והנכון בעיני כי בעבור שאמר למתי אעתיר לך, חשב פרעה כי ביקש זמן, ועל כן נתן לו זמן קצר, ויאמר למחר, ומשה ענה לו כדברך כן יהיה, כי אחרי שלא בקשת שיסורו מיד לא יסורו עד למחר" (רמב"ן).
מכת הצפרדעים הרבתה קידוש ה' בעולם – גם בשעה שמילאו הצפרדעים את ארץ מצרים, וגם בשעה שהסתלקו הצפרדעים. הא כיצד?
מדברי הרמב"ן אנו למדים את גודל רשעותו ועקשנותו של פרעה. שהרי מכת הצפרדעים היתה כה איומה עבורו ועבור המצרים, הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית. מבחינה גשמית – ידועים דברי חז"ל (מדרש רבה י', ו') שהצפרדעים היו נכנסים לכל מקום: באו בבתים, בחדרים, במיטות, בתנורים, ואף נכנסו לתוך מעיהם. אך מעבר לקושי הגשמי היתה זו מכה רוחנית.
אמרו חז"ל (פסחים נ"ג:): "תא שמע, עוד זו דרש תודוס איש רומי, מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם לכבשן האש? נשאו קל וחומר בעצמן מהצפרדעים. ומה הצפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתוב בהן 'ובאו ועלו בביתך... ובתנוריך ובמשארותיך' – אימתי משארות מצויות אצל התנור? הוי אומר בשעה שהתנור חם; אנו שמצווין על קידוש השם על אחת כמה וכמה". כלומר: הצפרדעים אינן מצֻוות על קידוש השם, אלא רק נצטוו לעלות ולכסות את הארץ; ומכיון שהיו רבות מאוד, גדודים גדודים, היו מהן שהלכו לחדרי המשכב, והיו שבאו בבתים וכו'. אותו הגדוד שנכנס בתנורים ובמשארות לא חויב בכך, ויכול היה ללכת לחדרים אחרים; ובכל זאת נכנס גדוד הצפרדעים לתנורים – הרי זו מסירות הנפש של הצפרדעים.
[בעבור זה נעשה להם נס והן נשארו בחיים, וכלשון המדרש (שוחר טוב, תהלים כ"ח, ב'): "ואותן שירדו לתנור לא מתו מפני שמסרו עצמן לשריפה לקיים גזרתו של הקב"ה, לפיכך עלו חיים מן התנור וירדו ליאור, שנאמר: 'רק ביאור תשארנה'"]. ואף שדבר זה הציק לפרעה יותר מכל, שהרי אינו רוצה שבני ישראל ילמדו מסירות נפש מהצפרדעים, מכל מקום הוא מתעקש ומבקש שרק למחרת יסורו, והוא מוכן להמתין עוד יממה כדי להכחיש את תורת משה.
אך משה רבינו אומר לפרעה: אדרבה, עקשנותך תגרום לתוספת קידוש השם, "כי אין כה' א-לוקינו" (ח', ו').
והדברים הללו הם מוסר השכל גדול לאדם: פעמים באה על האדם צרה חלילה, והוא שב מדרכו הרעה, אך כאשר באה הרווחה שוב שוכח את הקב"ה, וזוהי דרכו של פרעה. אך אנחנו בוטחים בה' (ישעיהו כ"ו, ד') "בטחו בה' עדי עד", וסומכים על הקב"ה ומקיימים את מצוותיו במסירות נפש גם ב"עת צרה היא ליעקב" (ירמיה ל', ז'), ובזכות זאת גם כאשר "וממנה יוושע".
"וַיֹּאמֶר לְמָחָר וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּ-ה' אֱלֹקֵינוּ" (ח', ו')
בוא וראה עד כמה מובדל עם ישראל באמונתו לה' מן הגויים. הגויים אינם יכולים להגיע למדרגה של אמונה שלמה בבורא העולם, ואפילו אם יראו מול עיניהם ניסים גדולים כמו שעשה הקב"ה במצרים, ויקבלו מכות נאמנות על גופם, ויידעו שיש בורא לעולם, גם אז אין זה בגדר אמונה טהורה, אלא ידיעה שכלית ושטחית בלבד, הנובעת מיראה ומפחד מעונש. זהו שכתוב אצל פרעה: "למען תדע" – גם לאחר שהוא מקבל מכות שאין הוא יכול לסבול הוא מגיע לדרגה של 'ידיעה' בלבד.
אצל עם ישראל לא כך הוא. אנו מאמינים בני מאמינים בשלטונו המוחלט של בורא העולם, גם בלי לקבל 'מכות'. וכמו שכתוב (ד', ל"א): "ויאמן העם". והראיה לכך היא, שאנו מזכירים מדי יום את יציאת מצרים בתפילה, ובשבתות ובחגים בעת הקידוש. חסד גדול ועצום עשה עמנו הקב"ה שהפך את כל סדרי העולם והביא על המצרים את עשרת המכות, כדי ליצור מקור נאמן ובלתי ניתן לערעור לאמונתנו הצרופה בבוראנו.
(מתוך "דברי מרדכי")
מעלת המזמורים (המשך)
טו - אותם המזמורים שמוסיפים בשבת - מעלתם חשובה מאוד, ויש בהם סודות גדולים, כיון שהם מדברים מעניין מעשה בראשית שנגמר ביום השבת, ובעניין מתן תורה שהיה ביום השבת, ועוד עניינים הקשורים ליום השבת.
טז - תוכן המזמורים:
* "השמים מספרים" - הלל על הבריאה, ושיבחה של התורה.
* "רננו צדיקים" - השגחת ה' בבריאה כולה. ויש בו כ"ב פסוקים המרמזים על התורה שניתנה בכ"ב אותיות.
* "לדוד בשנותו" - מזמור זה נאמר על הצלתו של דוד מידי אכיש מלך גת, ואותו מעשה היה בשבת. ובנוסף שינה אז דוד את דרכו והתנהג בצורה משונה, וגם אדם בשבת משנה את מלבושו. גם במזמור זה יש כ"ב פסוקים כנ"ל.
* "תפילה למשה" - נצחיות הבורא יתברך עוד קודם מעשה בראשית. אפסות האדם, וערכה של התשובה.
* "ויהי נועם", ו"יושב בסתר" - שיר נגד המזיקים השולטים בלילי שבת. ובגמרא נקרא: "שיר של פגעים", או "נגעים".
* "מזמור שירו לה'" - רומז על הגאולה העתידה, ליום שכולו שבת.
* ארבע "שיר המעלות" - מוסיפים אותם על פי הסוד.
* "הללויה הללו את ה'"*** - רומז על מתן תורה ועל מעשה בראשית.
"הודו" - עוסק בכך שהקב"ה זן את העולם בחסדו. ומעבר לכך, יש בו כ"ו פסוקים כנגד שם הויה, וכנגד כ"ו דורות מבריאת העולם עד מתן תורה [ולכן הוא נקרא: "הלל גדול"].
* "השמים מספרים" - כתבו המקובלים שבאמירת מזמור "השמים מספרים" יש סגולה נפלאה להכניע אויביו העליונים והתחתונים.
* "רננו צדיקים", "לדוד בשנותו" - במזמורים "רננו צדיקים" ו"לדוד בשנותו" יש סודות גדולים ועמוקים, ואם יחסר מהם תיבה אחת - יאבד טובה הרבה ח"ו, ועל כן צריך לדקדק מאד באמירתם.
אמירת מזמורים על ידי קטנים
יז - במקומות שנוהגים שבתפילת שחרית בשבת ויו"ט עומדים ילדים ליד התיבה ואומרים את המזמורים [מ"הודו" ועד סוף "אז ישיר"] בקול רם - צריך להיזהר שאת פסוקי "ה' מלך" וכו' יאמר החזן או גדול אחר.
שכח לומר מזמורי שבת
יח - התחיל לומר "ברוך שאמר" לפני שאמר את מזמורי השבת, ולא הגיע ל"ברוך אתה ה'" הראשון, ונזכר שלא אמר מזמורי שבת - יכול להפסיק באותו מקום, לומר את מזמורי השבת על הסדר עד ברוך שאמר, וכשמגיע ל"ברוך שאמר" יאמר אותו מתחילתו.
(מתוך "מאמר מרדכי"-שבת- פרק כו)
בברכת שבת שלום
מתוך העלון "עטרת מרדכי"
שע"י בית תורה וחסד "עטרת מרדכי אליהו"
רחובות
08-9397933
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה