ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900
לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל (derech.alon@gmail.com) ולקבלה בוואטצפ 058-3139000
"לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד".
"כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם, כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹקים".
אומר המדרש וגם הזוהר הקדוש, שהאיילה היא חיה רחמנית שאין בכל החיות רחמנית כמוה, ובזמן שדחוקה לה השעה וצריכים מזונות היא וכל החיות, מתכנסים אצלה כל בעלי החיים, והיא עולה לראש הר גבוה ונותנת ראשה בין ברכיה וגועה בבכי, והקב"ה שומע קולה ומתמלא רחמים וחס על העולם, והיא יורדת מראש ההר ורצה ומחביאה את עצמה, וכל שאר החיות רצות אחריה ולא מוצאות אותה. ועוד כתוב בזוהר הקדוש שהאיילה היא 'שליח הציבור' של בעלי החיים, וכשאין גשם כל החיות מתכנסות אצלה והיא מתפללת למען כולם...
דבר נוסף, ב"ילקוט שמעוני" כתוב: "אמר רבי יהודה בן סימון, בית שיש בו נחשים- מביאים קרן של איילה, מעשנים לתוכו ומיד הנחשים בורחים..." בית שיש בו נחשים, מביאים קרן של איילה, מעשנים דרכו והנחשים שבבית בורחים.
השאלה היא מה הקשר בין קרן האיילה לנחשים בבית? מה מיוחד באיילה שהקרניים שלה מבריחות נחשים?
דבר נוסף, אומרת הגמרא במסכת בבא בתרא וזה מובא גם בזוהר הקדוש, שהרחם של האיילה צר, ובשעה שכורעת ללדת גועה ומשמיעה קולות, קול אַחַר קול- עד שבעים קולות כחשבון התיבות במזמור "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה...", מזמור זה הוא סגולה ללידה קלה, והאיילה גועה קול אַחַר קול כמניין שבעים קולות. ה' שומע את בכי האיילה ומזמין לה נחש גדול מהרי החושך, והוא בא בין ההרים, פיו מלחך באפר והוא בא עד מקום האיילה ונושך אותה ברחמהּ פעמיים.
בסיום הקטע אומרת הגמרא במסכת בבא בתרא "ומתרפה"- האיילה הופכת רפויה ומולידה, ואלמלא מקדים רגע אחד או מאחר רגע אחד מיד מתה. במקרה הזה הנחש גורם לאיילה ללדת, אבל מקודם זה היה הפוך- קרן האיילה מגרש נחשים, אבל פה אנחנו רואים שהנחש הוא הסיבה שהאיילה נרפית ומולידה...
דבר נוסף, כתוב ב"מדרש תלפיות": "בקיץ הנחשים יוצאים ממחילותיהם ומתחילים לרדוף אחרי האיילות, בהתחלה האיילות בורחות מהם, אבל כשרואות שלא יוכלו להינצל מהם, האיילות בולעות את הנחשים. אחר כך מרוב הארס שבבטנן, הולכות האיילות לאפיקי המים ונכנסות לעומק המים יום או יומיים כדי לקרר את חום גופן, ומי שישתה מאותם המים- ימות. וכשהן עומדות בתוך המים הקרים, עיניהן זולגות דמעות, ואותן דמעות נעשות כמין אבעבועות סמוך לעיניהן ומתקשות כאבן, ונקראת אותה אבן בערבית 'אבו זאהר'". שמעתם מה המדרש אומר? כשהנחש רודף אחרי האיילה, בהתחלה היא בורחת ממנו, בשלב מסוים כשהנחש מתקרב אליה ממש אז היא בולעת אותו, אבל היא כל כך מנופחת מארס הנחש, שהיא מחליטה ללכת לאפיקי המים, יושבת שם יום או יומיים, כנראה שכך החום משתחרר ממנה, זולגות לה דמעות מהעיניים שנהפכות לאבן טובה שנקראת "אבו זאהר"...
מדוע ה' ברא כך את האיילה? בהתחלה היא בורחת מהנחש ואחר כך היא בולעת אותו, בורחת למים וזולגות לה דמעות... מה המדרש הזה רומז לנו?
ממשיך "מדרש תלפיות" ואומר: "וכשתרגיש בצידת הצייד"- כשהאיילה מרגישה שהצייד רודף אחריה, "תברח ליערים"- האיילה בורחת לתוך יער ושם היא מפילה לעצמה את הקרניים, "מחליפה את קרניה ויצאו משורשם ותשליכם אל מקומות שקשה למצוא אותן והקרן השמאלית לא ימצאוה לעולם כי תחביאוה שתדע להיעזר בו"- אין סיכוי למצוא את הקרן השמאלית של האיילה כי היא מחביאה אותה באופן כזה שאחר כך היא תוכל להיעזר בה.
השאלה היא מה הכוונה להחליף קרניים ולהחביא את הקרן השמאלית? ואם כבר להחביא קרן- למה דווקא את הקרן השמאלית ולא את הימנית?
דבר נוסף, "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִיַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ"- אומרת הגמרא במסכת כתובות שהקב"ה השביע את עם ישראל שברגע שהוא ישים אותם בגלות, אז שהם לא ילכו בכוח עם אומות העולם ויעשו איתם מלחמה, "אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ"- אל תתגרו ותעשו מלחמה עם אומות העולם "עַד שֶׁתֶּחְפָּץ"- עד שאחליט לגאול אתכם...
מה האיילה מלמדת אותנו? "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם"- למה דווקא היא נבחרה להיות סמל התפילות?
כדאי להקשיב ליסוד של היום, הוא יפה וחשוב. את היסוד הזה אומר רבי יצחק אייזיק מקומרנא זיע"א בספרו "נתיב מצוותיך", הוא אומר שהאיילה מסמלת את סמל ההכנעה, היא הולכת בהכנעה...
ישנן שתי דרכים בחיים:
דרך של כוחניות
ודרך של הכנעה.
דרך של כוחניות אומרת שאם הבוס מקשה עליך בעבודה, אז אומרים לך: "סליחה, יש לך זכויות, יש חוזה. תבקש להיפגש איתו בארבע עיניים ובפגישה תאמר לו 'אני עובד פה משנת תרפ"ח... אני עובד איתך כבר 20 שנה. יש לנו חוזה. אדוני, יש פה הרעת תנאים ואני לא מוכן לשתוק!' תדבר כמו עורך דין. תעמוד על הזכויות שלך...", תעמוד על שלך ואז אנשים יבינו שאיתך אי אפשר לשחק, תראה לאנשים שאתה עומד על שלך.
ילד חוזר הביתה בוכה ואומר: "אבא, הרביצו לי". האבא שואל אותו: "מי הרביץ לך? מי זה, אה? תקשיב טוב, מחר תלך לבית הספר ותפגוש אותו, אם הוא עוד פעם יתחיל איתך, אל תבוא לבכות אצלי, תטפל בו לבד!" והאבא חושב לעצמו: "כך אני נותן ביטחון לילד...", זאת דרך של כוחניות...
אומר רבי יצחק אייזיק מקומרנא זצ"ל שבני האדם לא מבינים כמה הם מפסידים, כמה הם מסכנים. כשהקב"ה רוצה לתת מתנה לאדם, רוצה להביא לו ישועה, רוצה להביא לו 'אור' לחיים, מה ה' עושה? מזמין לו מישהו שיעקוץ אותו, שיתקיף אותו, יזרוק לו מילה 'שתקפיץ' אותו לשמיים- ואם הוא ישתוק ולא יענה לו, מיד אחר כך הוא יזכה לאור גדול...
לאיילה יש רחם צר, היא כורעת ללדת, בדרך טבע זה לא אמור לבוא בקלות. כדי שיצא הָוְלַד בקלות שולחים נחש לפני הלידה. אומר רבי יצחק אייזיק מקומרנא ששולחים לך מישהו ש'יעקוץ' אותך, כדי שאם תשתוק תהיה מיד אחרי כן 'לידה', תזכה לישועות...
אומרת הגמרא במסכת בבא בתרא, שבשעה שהאיילה כורעת ללדת, ה' מזמן לה נחש שמכיש אותה בבית הרחם "ומתרפה"- הכוונה נעשית רפויה, האיילה הופכת לרפויה, מהכשת הנחש האיילה נרפית- רפויה ולא כוחנית- ומהרפיון יוצא לה הָוְלַד בקלות...
מי כמוכם יודע שכל פעם ששומעים מישהו שזכה לשתוק בשעת מריבה- ניגשים אליו אנשים ואומרים לו "תן לי ברכה...", זאת שעת רצון גדולה בשמיים, וזה המקור לכך... אומר רבי יצחק אייזיק ש'נחש' הוא מי שמדבר לשון הרע ורכילות, יש לו 'ארס' בפה, אם אתה שותק לאחד כזה- אתה זוכה באותה שעה ללידה, להביא אור לעצמך. אנשים מחפשים זכויות, רוצים ילדים צדיקים, רוצים בנות צנועות, שלום בית, בריאות...
מחפשים סגולות על גבי סגולות, אבל יש דרך פשוטה לזכות לישועות– הכנעה. 'הכנעה' היא הסמל של האיילה...
לאיילה יש קרניים- הקרן מסמלת כוח, אבל בשעה שרודפים אחריה היא בורחת לתוך היער ומשאירה שם את הקרניים. היא לא נלחמת בחזרה במי שרדף אחריה, אלא היא מורידה את הראש, מסירה את הקרניים והולכת בהכנעה. האיילה מסמלת את דרך ההכנעה, להוריד את הראש, לשתוק, לא ללכת בכוח, להיות כנוע.
תדעו לכם, מי שרוצה להצליח, זה רק מי שיודע להוריד את הראש, להתכופף ולשתוק. המקור לכך הוא יעקב אבינו בפרשה, הוא מנצח את המלאך של עֵשָׂו, "לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי"- יעקב אומר למלאך "אתה לא תזוז מפה עד שתברך אותי...", וכשעֵשָׂו מגיע הוא נותן לו מתנות בלי סוף ולא זאת בלבד, אלא "וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים"- הוא עוד משתחווה בפניו שבע פעמים. נו, באמת יעקב, מספיק! כמו שנתת מכה למלאך שלו, כך תן לו גם כמה מכות ותעיף אותו, אבל לא! אומר המדרש שיעקב הלך בדרך של שפלות והכנעה.
הייתה מישהי בשנה הראשונה לנישואין, ובעלה לפני החתונה היה רגיל לשחק כדורסל כל יום חמישי בלילה. החתן החליט שהוא ממשיך עם משחק הכדורסל גם אחרי החתונה, כל יום חמישי בלילה הוא משאיר את אישתו לבד והיא מפחדת. בתור כלה טרייה הראש שלה היה עדיין בעננים והיא הבליגה, אבל לאט לאט נפל לה האסימון שהחתן שלה כל יום חמישי בלילה הולך לשחק עם החברים. ככה היא 'אכלה' את עצמה והתמרמרה מאוד.
אחרי שנה שלמה היא החליטה להתקשר אליי ולשאול איך היא צריכה להתנהג, "האם אני אמורה לשתוק לו או לומר לו 'סליחה, אתה כל יום חמישי משאיר אותי לבד בלילה, אני ממש מפחדת וזה לא מקובל עליי! אדוני, יש לך אישה בבית!'" היא התקשרה לשאול מה עליה לעשות. הבנתי אותה מאוד וכאב לי עליה. היא בסך הכל כלה טרייה בשנה הראשונה לנישואין.
- "אני יושבת ומחכה עד 2 בלילה, בשעה 2 בלילה הוא מגיע, אני פותחת לו את הדלת והולכת לישון..."
- "כן, אבל כשהוא נכנס הביתה מה את עושה?"
- "כלום, פותחת לו את הדלת והוא נכנס..."
אמרתי לה: "יש לך שתי אפשרויות, או ללכת איתו בכוחניות ולהעמיד אותו במקום בצורה יפה ומכובדת או שאת הולכת בדרך של הכנעה. כשהוא יחזור הביתה בפעם הבאה תקבלי אותו עם חיוך: 'ברוך הבא! התגעגעתי, רוצה לשתות משהו חם או קר?' שבי איתו קצת, קבלי אותו הכי יפה בעולם בלי שום הערה..."
זאת נקראת הכנעה, אבל זו לא הכנעה לבעל אלא הכנעה לבורא עולם, "אבא, זה לא הוא, זה אתה מנסה אותי עם הבעל הזה".
שלושה שבועות היא הלכה בדרך של הכנעה. ביום חמישי שבשבוע הרביעי הבעל חזר ב-2 בלילה ואמר לה: "תקשיבי, הייתי בטוח שתעירי לי, אבל לא הערת, תכננתי שאם תעירי לי אעשה לך דווקא, אבל בגלל שאת שתקת ולא הערת לי, החלטתי גם להפסיק לשמוע תכניות רדיו בבית, ומהיום אני רוצה בעזרת ה' להתחיל ללמוד איתך שתי הלכות לשון הרע ביום... ואני אומר לך, תני לי זמן ואפסיק גם עם הכדורסל בימי חמישי..."
הסיפור עוד לא נגמר... האישה המשיכה לשתוק ולהיות בהכנעה והבעל הפסיק בסופו של דבר עם הכדורסל ואמר לה: "תדעי לך שהשתיקה שלך נתנה לי כוח- לא רק להפסיק להאזין לתכניות רדיו, אלא גם אני מקבל על עצמי להיות אברך בכולל ובהפסקות אני אכתוב ספרי תורה...", הוא למד בצעירותו להיות סופר סת"ם, הוא נהיה אברך מהשתיקה שלה...
אבל באמת יש משהו מוזר בסיפור הזה, הרי היא שתקה שנה שלמה, למה רק עכשיו הוא התעורר?
כי זה לא מספיק רק לשתוק, צריך גם הכנעה, להיכנע לקב"ה.
לקבל את השני ולשתוק לו אבל בלב לרטון ולכעוס עליו- זה גם בסדר, זה עדיף מכלום. אבל כאן מדובר על הכנעה: "זה לא הוא, זה ה' קורא לי..."
כך אני מקבל את האחר בצורה היפה ביותר ופונה אל ה': "ה', זה לא הוא, אלא אתה. תרחם עליי...", זאת שתיקה שעושה פלאות, שתיקה לבורא עולם ולא לבעל.
אומרים חז"ל ב"ילקוט שמעוני": "בית שיש בו נחשים- מביאים קרן של איילה, מעשנים לתוכו ומיד הנחשים בורחים". הנחשים הם המריבות, כשיש 'נחשים' בבית, אחד עוקץ את השני, מדברים לשון הרע אחד על השני... תלמד מהאיילה איך היא מורידה את הקרניים שלה, תוריד את הקרניים שלך- תלך בהכנעה, זה יגרש את הנחשים, שתיקה ושתיקה ועוד שתיקה...
תשמעו סיפור: היה לי חבר בכולל, אחד האברכים, הוא שמע את הדיבורים הללו ואמר: "אני מוכן לקבל עליי להתחזק בדרך הזו באלול. אתחיל לשתוק לאישתי, יש לי אישה לא קלה בכלל, אני אשתוק לה. אם אראה שאחזיק מעמד באלול אמשיך עם זה הלאה, אך אם אראה שזה גדול עליי, מצטער מאוד..."
התחיל באלול ושתק ושתק ושתק... שבוע לפני ראש השנה הוא אמר לי:
"תקשיב, אני על סף התפוצצות, אני עומד להתפוצץ. אני רק מחכה שעשרת ימי תשובה יעברו והיא תקבל תשובה על כל אלול..."
- "למה זה הגיע לכזה מצב? למה אתה עומד להתפוצץ? מה קרה?"
- "עשיתי מה שאמרת, שתקתי ושתקתי..."
- "איך שתקת? תסביר לי בדיוק".
- "כל פעם שאישתי עקצה אותי אמרתי לה 'יש לי מה לענות לך, אבל אני מעדיף לשתוק...'"
אמרתי לו "זאת נקראת שתיקה? שמת לב מה אמרת לה? 'יש לי מה לענות לך'- זאת אומרת אתה שותק לה, אבל אנחנו מדברים על שתיקה לבורא עולם, לא לה..."
"וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים"- שואל הזוהר הקדוש: "איך יכול להיות שיעקב השתחווה לרשע?" הרי אסור להשתחוות לגויים ולעבודה זרה, ועֵשָׂו היה סמל העבודה הזרה, אז איך יעקב השתחווה לו שבע פעמים? אומר הזוהר הקדוש "וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם"- "הוּא" פירושו השכינה, יעקב ראה את השכינה והוא לא השתחווה לעֵשָׂו אלא לשכינה שהייתה שם...
אתה לא שותק לאישתך, את לא שותקת לבעלך...
עכשיו תבינו נפלא למה האיילה היא זו שנבחרה להיות 'שליח הציבור' של כל בעלי החיים...
כתוב בגמרא במסכת תענית ששנה אחת לא ירדו גשמים, אז שלחו את רבי אליעזר שיעבור לפני התיבה, "אמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה"- רבי אליעזר מתפלל ואין תגובה. "ירד ר' עקיבא אחריו ואמר: 'אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה. אבינו מלכנו, למענך רחם עלינו' וירדו גשמים"- ר' עקיבא אמר שני משפטים וירדו גשמים. "הוו מרנני רבנן"- התחיל העם לרנן: "רבי אליעזר התפלל ולא נענה, רבי עקיבא התפלל ונענה, סימן שרבי עקיבא גדול יותר מרבי אליעזר", "יצתה בת קול ואמרה: 'לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו'"- רבי עקיבא העביר על מידותיו- לא הלך בכוחניות, מעביר, שותק!
כשאתה מעביר על המידות אז תפילותיך מתקבלות, לכן האיילה היא הסמל של ההכנעה ועבודת המידות, כי כשרודפים אחריה היא מסירה את הקרניים שלה ובורחת, היא נכנעת לאויב, היא לא הולכת איתו ראש בראש, היא לא נלחמת... דרכה של האיילה זה לחיות בהכנעה, לכן היא נבחרה להיות 'שליח ציבור' של בעלי החיים, כי כדי שהתפילות יתקבלו עליך ללכת בהכנעה ולא בדרך של כוחניות.
אומר ה"מדרש תלפיות" שבימות הקיץ הנחשים רודפים אחרי האיילות, האיילות מסמלות את "עבד ה'", יש נחשים שרודפים אחריהן, הנחשים מסמלים כל מיני אנשים שאוהבים 'לעקוץ'. אומר המדרש שהאיילות בורחות מפניהם- האיילה לא נלחמת אלא שותקת, גם אתה תשתוק, תהיה בהכנעה, תוריד את הראש...
אם העולם היה יודע את הדרך היפה הזאת, העולם היה נראה אחרת.
אצלי בבית קורה הרבה פעמים כשאני חוזר הביתה מהשיעורים בערב, הילדים משתלטים לי על המיטה. אני חוזר בלילה בסביבות חצות ואין מיטה, הילדים השתלטו... יש לי אפשרות לתת מכה על השולחן ולומר: "חבר'ה, נגמרו המשחקים! אני בעל הבית!" אבל יש גם אפשרות אחרת, להעביר אותם לחדר שלהם, ויש עוד אפשרות... לא להעיר אותם באמצע הלילה. למה להעיר אותם? תעביר את עצמך... אז אני פותח את המיטה של הילדים וישן שם ורוב הרגליים בחוץ...
תאמינו לי, אין כמו דרך ההכנעה! כך אתה מלמד את ילדיך: "תזרום, שטויות! אז אמרו לך או עשו לך, אז מה?!"
ממשיך המדרש ואומר שהנחשים רודפים אחרי האיילות והן בורחות מפניהם עד שמגיעות למצב שלא יוכלו להינצל, ואז כשהנחש מגיע עד האיילה, מהפחד שהיא מקבלת האיילה נכנעת במקסימום האפשרי ופתאום מתהפכת הקערה על פיה והאיילות בולעות את הנחשים...
בסופו של התהליך כשיעקב נכנע לעֵשָׂו, עֵשָׂו מחבק ומנשק אותו, ויעקב שולח אותו להר שעיר, במקום שעֵשָׂו יהרוג את יעקב, הוא מתרחק ממנו. זאת כוחה של הכנעה...
לפעמים הבת הקטנה שלי אומרת לי: "אבא, מחר אני לא הולכת ללימודים, קצת חופש, קצת שקט...", אז יש הורים שיענו לה: "סליחה, פה לא חוגגים! את שייכת למסגרת ואת לא תעשי מה שאת רוצה!" ואז הילדה מתמרמרת: "לא מבינים אותי, לא מתחשבים בי...", אבל אצלי בבית זה לא עובד ככה, כשהילדה אומרת "מחר אני לא הולכת ללימודים" אני עונה לה: "אין בעיה, למה לא? מגיע לך יום חופש. נכון את צודקת, באמת יש לך המון לחץ..." הילדה הולכת לישון רגועה, "מחר חופש...", בבוקר היא קמה, היא פוקחת את העיניים ושואלת אותי: "אז מה אתה אומר, אבא? הולכים או לא הולכים?" ואני עונה: "תשמעי, אולי כדאי שתלכי..."
אם תשאלו מה הסוד? זה פשוט! ב'רגש' היא קיבלה חופש, היא הרגישה כל הלילה את החופש. לא התעקשו איתה, לא הלכו איתה ראש בראש, אז היא הרגישה שקיבלה את מה שרצתה, ובבוקר היה לה קל לקבל את המצב שכדאי שהיא תלך בכל זאת לבית ספר.
תשמעו סיפור מיוחד, היה בחור בן 18 שהחליט לעזוב את הישיבה ולהתגייס לצבא. אמא שלו כעסה עליו ו'נכנסה' בו: "בשביל זה גידלתי אותך? רציתי שתהיה בחור ישיבה ותלמיד חכם". הם היו קשורים לר' אשר, הוא החליט שלפני שהוא הולך לצבא הוא מגיע לר' אשר, הוא ניגש אליו ואמר לו: "ר' אשר, רציתי להגיד לך שהחלטתי שאני עוזב את הישיבה והולך לצבא..."
- "איזה יופי, שיהיה לך בהצלחה! איך אתה חושב לנסוע לצבא?"
- "באוטובוס..."
- "באוטובוס?! עם כל התיקים האלו? למה שתטרח ותסבול? קח מונית..."
- "אין לי כסף למונית".
ר' אשר הוציא 100 שקל ונתן לו: "קח, סע לצבא. אתה לא תיסע באוטובוס. סע במונית".
הבחור עלה למונית והחל לנסוע ללשכת הגיוס. באמצע הדרך הוא ביקש מהנהג לחזור הביתה, חזר חזרה כמו בובה...
שאלו אותו: "למה חזרת?" והוא ענה: "כזה רב אני אעזוב ואלך לצבא? ככה הוא מכבד אותי ואני אצער אותו?"
כשאתה לא הולך 'ראש בראש', ואתה משתדל כמה שיותר
להיות בהכנעה לבן זוג ולילדים- אתה זוכה לישועות,
אתה "בולע את הנחשים".
אחר כך נכנסות האיילות למים ושם זולגות להן דמעות- פירוש הדבר שאחרי שהצלחת "לבלוע את הנחשים" אתה בסכנה, כי אתה עלול לקחת את ההצלחה לעצמך: "הצלחתי, הכנסתי שלום לביתי בזכות השתיקה שלי...", מיד האיילות נכנסות למים- מים מסמלים ענווה, מים יורדים נמוך- ועיניהן זולגות דמעות: "ה', תציל אותי שלא אקח את ההצלחה לעצמי...", ובסופו של דבר אותן דמעות הופכות לאבן טובה שנקראת "אבו זאהר".
עכשיו אתם מבינים נפלא מי זו האיילה הזאת, לא סתם בחרו בה להיות 'שליח ציבור' של החיות, כי היא מלמדת אותנו להוריד את הקרניים- "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבֹתֵינוּ, שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵי מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת"- "יּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת" אלו אנשים בבית המדרש עם "קרניים", הם לומדים בבית המדרש כדי לנגח ולא להיכנע כמו האיילה, הם כן נשארים עם הקרניים, הם נקראים "יּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת", הדרך של עם ישראל זו דרך של הכנעה, להוריד את הראש.
אספר לכם משהו אישי, ביום חמישי הזמינו אותי למסור דרשה באזכרה של חמותו של תלמיד שלי. שלושים יום הוא ביקש ממני לבוא ולדבר ואמרתי לו שאני לא יכול. הוא הזמין רבנים לדבר בשלושים ואף רב לא יכל להגיע. הוא התחנן אליי שאבוא והסכמתי. הגעתי לשם, הושיבו אותי בשולחן הכבוד, המקום היה מלא גברים ונשים. המנחה אמר: "ערב טוב לכולם. זכינו שנמצא איתנו הערב...", הוא רק אמר את המילים "זכינו שנמצא איתנו הערב..." מיד חשבתי לעצמי: "לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי?" לא היה לי ספק שהוא מתכוון אליי! המנחה המשיך ואמר: "...הנכד של הנפטרת עם סיום מסכת, בעזרת ה' נזכה לשמוע אותו בסעודה..."
"וואי, מי אתה בכלל?! לא מדברים עליך! לא חושבים עליך! יש סיום מסכת, זה לא אתה!" פתאום אתה קולט שאתה כבר מדבר שנים על הכנעה וכולך חתיכת בלון, וכשאומרים "זכינו..."- ישר "זה אני!" היה שווה להגיע לשם רק כדי לגלות שאני עדיין מנופח בגאווה, זה כל העניין, זו לא עבודה פשוטה. צריך להרבות בתפילות כמו האיילה שגועה בבכי, כי צריך המון סיעתא דשמייא...
והנה ידוע שקרן מסמלת כח כמו שכתוב "וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ"- וזהו קרן של איילה, היינו לקחת את הקרן ולהעלותה כלפי מעלה ולייחס את זה אל ה' שזה בחינת "בית שיש בו נחשים- מביאים קרן של איילה" ועל ידי זה מגרשים "נחשים" מהבית, שהרי הנחש מסמל את הגאווה "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי". לאור מה שאמרנו ניתן לבאר את ה"מדרש תלפיות" שבקיץ הנחשים רודפים אחרי האיילה, בקיץ השמש חזקה, "שמש" כידוע מסמלת הצלחה ואז זה בחינת "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט...", וזה רודף אחרי האיילה, כלומר כשיש לאדם הצלחה, בשעה זו בחינת ההכנעה נחלשת אצלו וזהו "האיילות בולעות את הנחשים"- כלומר הגאווה חודרת לתוך הנפש של האדם.
ואז "האיילות הולכות באפיקי המים"- והיינו שֶׁמָיִם מסמלים את יסוד התאווה, וזה בא ללמד אותנו שאחרי שאדם נופל בגאווה, הרי שאז אם לא יתעורר יפול אחר כך לתוך תאוות בבחינת "והשותה מאותם מים ימות"- זה בא ללמד את השלב השלישי- כאבים.
וכאן רואים שיש סולם בעבודת ה', כשאדם נמצא בירידה רוחנית, אז קודם כל זה "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד"- הוא כרגע עם ה', דבוק בה'. לאחר מכן כשלא עמד בתאוות שלו וחטא, זה ירד רמה לבחינת "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד", ולבסוף כשקיבל עונש על חטאיו זה בבחינת "וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד".
וכשמתחזקים בעבודת ה' המסלול הוא הפוך- לומדים מהכאבים שיש לנו "וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד"- שזה ה' קורא לנו, ואז על ידי שמתפללים לה' לזכות להבין מה הוא רוצה מאיתנו, זוכים לבחינת "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד" שהיא להכיר את נקודת השפלות שעדיין חסרה לנו לזכות ממנה לישועה מהמכאובים, וכל זה הופך אחר כך לבחינת "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" שזו הכרה במציאות ה' מתוך עצמיותו בבחינת "וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹקַּ".
ממשיך ה"מדרש תלפיות" ואומר "וכשהן עומדות בתוך המים הקרים, עיניהן זולגות דמעות"- זה השלב של התפילה לה'. "ואותן דמעות נעשות כמין אבעבועות ומתקשות כמו אבן"- היינו שהתפילה צריכה להיות "שנזכה ללמוד את שפלותינו..." בחינת "אבעבועות" לפי שאנחנו מצד עצמנו קשים כאבן, ואז כשלומד את שפלותו מהפגם ומגיע מזה להכרת רחמי ה', הפגם נהפך לאבן טובה וזוהרת- "אבו זאהר".
"והקרן השמאלית לא ימצאוה לעולם כי תחביאוה שתדע להיעזר בו"- היינו בחינת "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד", שגם לאחר שהאדם מסיר את קרניו בבחינת "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" ומגיע להכנעה, אסור לו לשכוח את ה'קרניים' שלו- שהוא מצד עצמו מציאות כוחנית ובפרט את צד שמאל שלו, שזה השימוש בכוחנות לדברים שליליים- כגון מחלוקת עם חבר ולהגיב בשעת כעס וכו'.
וזה מה שכתוב "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה"- שנלמד מהאיילה איך ללכת בהכנעה ולא בכוחניות עם אומות העולם. ובזה נבין נפלא לשון הפסוק "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם"- שהתחיל בלשון זכר- "אַיָּל" והמשיך בלשון נקבה "תַּעֲרֹג", היה צריך להיות "יַּעֲרֹג"... אך לדרכנו אפשר ליישב נפלא, שגם כשאתה בבחינת זכר "אַיָּל" שזה בחינת משפיע, עלייך לעבוד ולהכיר שאתה בבחינת נקבה- מקבל, כלומר שה' עושה דרכך הכל, אתה אך ורק צינור שהשפע האלוקי עובר דרכו וזהו בחינת "תַּעֲרֹג"- לשון נקבה.
וכשמכיר בכך ולא מחזיק מעצמו "אַיָּל"- זכר, אלא בחינת "תַּעֲרֹג"- נקבה, אזי זוכה לרכך ולהפוך את מידת הדין שרמוזה בשם "אלוקים"- "כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹקים"- למידת הרחמים.
ונסיים בסיפור, תלמיד שלי בן 17, שמע את השיחה ואמר לעצמו "אני אוכיח לרב שאני יכול להסתדר בלי הקב"ה. אני עם כוח הרצון שלי אסתדר גם בלי בורא עולם...", הוא החליט ששבוע שלם הוא יתגבר על המידות שלו עם כוח הרצון שלו, "אני כעסן ואני אוכיח לרב שאני לא אכעס, בלי בורא עולם..." הבחור מספר שהיום הראשון עבר בהצלחה, ביום השני הייתה לו חתונה, הוא התלבש, התארגן ונסע עם האופניים החשמליות לאולם, תוך כדי נסיעה קרה לו פנצ'ר, אבל אסור לו לכעוס, כל זה בלי תפילות בינתיים... הבחור סידר את הפנצ'ר בלי לכעוס, המשיך בנסיעה לאולם והגיע שמח וטוב לב, הוא הוכיח לעצמו "הנה, לא כעסתי..."
הגיע היום השביעי והאחרון, הוא קם בבוקר והלך לאמבטיה לצחצח שיניים, הוא פתח את חלון האמבטיה וכשסיים לצחצח שיניים ולשטוף את הפה הוא הרים את הראש וקיבל מכה חזקה בראש בשפיץ של החלון, הוא ראה כוכבים... מהעצבים שהוא קיבל, הוא נתן בוקס לחלון, שבר את החלון וחתך את הורידים של היד... הוא בא אליי כדי להראות לי את היד: "הרב באמת, בלי בורא עולם- שוברים את הראש, שוברים את החלון וחותכים את היד. הרב, זה נכון! חייבים את ה'! בלי ה' זה לא שייך. בלי ה' אתה נופל..."
שנזכה כולנו ללכת בדרך האמת, אמן כן יהי רצון.
יהי רצון שהקב"ה יזכה אותנו לדרך האמת, אמן כן יהי רצון.
ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה