דבר תורה לפרשת מטות-מסעי “לבחור את ה'בעיות' בעצמי” [דרך הבעלש"ט]

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900 - כל הזכויות שמורות

לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל (derech.alon@gmail.com) ולקבלה בוואטצפ

058-3139000

דוד המלך אומר בספר 'תהילים' "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים".
השאלה הראשונה היא ממתי "טוֹב וָחֶסֶד" רודפים אחרי הבן אדם?
המילה "רדיפה" מתאימה לאויבים כמו שכתוב בספר 'תהילים' פרק קי"ט "שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם וּמִדְּבָרְךָ פָּחַד לִבִּי". צרות או אויבים רודפים את הבן אדם, רדיפה זה דבר שלילי!
על דברים טובים לא אומרים "יִרְדְּפוּנִי", אפשר היה לכתוב "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יְסֹבְבֵנִי...", "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יְנַהֲלֵנִי..."
מה מצא דוד המלך לתאר "טוֹב וָחֶסֶד" כרדיפה?
דבר נוסף שמצריך ביאור הוא מה זה "טוֹב" ומה זה "חֶסֶד"?
"טוֹב וָחֶסֶד" לכאורה זה אותו הדבר, אז למה לא להסתפק ולומר "אַךְ טוֹב יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי" או "אַךְ חֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי"? למה צריך גם "טוֹב" וגם "חֶסֶד"?
דרך אגב, צריך להבין את סיום הפסוק "וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים", אם "טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי" אז אני אשב "בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים". מה הקשר?
היום אנחנו בעזרת ה' נדבר על נקודה מאוד חשובה ובסיסית, בפרט בתקופה שלנו ימי בין המצרים.

החסד בימינו
לצערנו הגדול המושג 'חסד' הפך למושג משני בלבד או מושג שמתאים יותר ל'פראיירים' כמו שזה נקרא היום, יותר מתאים לאנשים שיש להם זמן פנוי, מתאים לאנשים משועממים.
אנשים עסוקים יגידו לך "הייתי שמח לעשות חסדים, אבל אין לי זמן לזה..."
לצערי הגדול, זה המצב שלנו היום. לדוגמא זוג יכול להתקשר לרב ולומר "שלום כבוד הרב, אישתי לא נותנת לי להיכנס הביתה... אישתי אומרת שרק על ידי יעוץ זוגי מרב יש סיכוי שאכנס הביתה, הרב יכול לקבל אותנו?
- "הביקור יעלה 250 שקל לשלושת רבעי שעה..."
אתה מדבר עם בן אדם שאומר לך שהוא במצב קשה, הוא מחוץ לבית והדבר הראשון שאתה עונה לו: "זה יעלה לך כסף!" בלי כסף לא יסתכלו עליך אפילו...
אני לא אומר שעצם התשלום הוא פסול, אבל זה הדבר הראשון שיש לך להגיד לאדם שמספר לך שהוא במצב קשה וזקוק לעזרה?!
יש היום מלא אנשים שצמאים לעזרה, יש מסכנים שזקוקים לסיוע, לתמיכה, להדרכה ולהכוונה– תעזור, תעשה חסד...
היום לצערנו המושג של 'אהבת הזולת' זקוק לחיזוק. יכולים להיות שכנים בבניין- דלת מול דלת- ואף אחד לא מכיר את השני.
יכול לבוא דייר חדש לבניין ואפילו "שלום עליכם" הוא לא יקבל.
ואם תשאלו "אבל יש כאלו שזו הפרנסה שלהם, רבנים שנותנים הרצאות, מוהל ורב שמחתן זוגות- זו הפרנסה שלהם..."
זו שאלה מצוינת, התשובה היא קודם כל רב שמוסר שיעור, מוהל או רב שמחתן זוגות- זו לא בעיה, זה לא זוג בכאב... זה משהו אחר.

אני מדבר על מישהו שנמצא בכאב, מישהו שנמצא במצוקה...
למשל, מישהו אומר לך שהבן שלו מתפרפר ברחוב ועושה שטויות, "הרב יכול לקחת אותו לשיחת חיזוק?"
אם יהודי מתדרדר לרחוב אז מה הדבר הראשון שצריך לעשות? להגיד כמה זה יעלה? לא ולא! איפה החסד?
גם אם זו הפרנסה שלך- לעזור לאנשים במצוקה– אדרבא!
קודם כל תהיה קשוב ותרצה לעזור, אל תחשוב ישר כסף כסף כסף!
מה עם חסד, לאן זה נעלם?
אני מדבר על שכנים שלא מסתכלים אחד על השני, לפחות תהנהנו בראש, תגלו אכפתיות, תראו שמחה בהצלחת השני.
ואני רוצה להדגיש שאני מדבר על הציבור שלנו בני התורה... אנשים יושבים ולומדים וזהו, "שהשכן מצדי לא יהיה פה בכלל, היה עדיף שרק אנחנו נגור פה בבניין..."
מה שננסה היום להבין זה למה חסד הוא דבר כל כך חשוב...

תורה, עבודה וגמילות חסדים
כתוב בפרקי אבות בפרק א' "עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד- עַל הַתּוֹרָה, עַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים".
שואל ה"חתם סופר" איך השלושה עמודים הללו עומדים? אל תחשבו שזה כמו שולחן שיש לו שלושה עמודים וכולם שווים, אומר ה"חתם סופר" שזה לא ככה, אלא הכוונה שיש עמוד מרכזי שקוראים לו 'חסד', ועל העמוד הזה יש עוד שני עמודים, 'תורה' ו'עבודה'- ועליהם "הָעוֹלָם עוֹמֵד". אבל מה הבסיס של כולם? חסד.
נכון, התורה אמנם חשובה כנגד כולם, אבל מה מביא לתורה? חסד.
ואני אנסה להסביר את זה בעזרת ה'.
אם לומר את האמת, לנו לא מגיע כלום, אדרבא, מגיע לנו מכות שאנחנו לוקחים מה שה' נותן לנו, לוקחים את זה לעצמנו ועוד מתגאים בזה... למה אתה חושב שמגיע לך ילדים? למה אתה חושב שמגיעה לך פרנסה בשפע? מי אמר שאתה חייב להיות בריא? יש אדם שיכול להגיד שזה מגיע לו?
פרשת 'וָאֶתְחַנַּן' מתחילה בפסוק "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'", אומר רש"י במקום– "לשון מתנת חנם, אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם".
צדיקים מבקשים מהקב"ה רק במתנת חינם וככה אנחנו גם אומרים בסליחות, "לֹא בְחֶסֶד וְלֹא בְמַעֲשִׂים בָּאנוּ לְפָנֶיךָ, כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים דָּפַקְנוּ דְּלָתֶיךָ".
אתה יכול לבקש מה' הכל– אבל תדע שזו מתנת חינם, לא מגיע לך כלום, אדרבא, אם אדם בא לקב"ה ואומר לו "מגיע לי בריאות ופרנסה כי עשיתי כך וכך..." אז הקב"ה אומר לו "אהה, אתה בא עם 'מגיע לי'? בוא נפתח ספרים ונראה מה מגיע לך..."
מסכן מי שיפתחו לו את הספרים! כמו שכתוב בפיוט 'וּנְתַנֶהּ תּוֹקֶף' "כִּי לֹא יִזְכּוּ בְּעֵינֶיךָ בַּדִּין...", בן אדם יכול להגיד לקב"ה "מגיע לי"? לא!
אז על סמך מה אתה מבקש מה' אישה טובה, בריאות, פרנסה, חברים טובים וחיים ארוכים, על סמך מה? מה עשית?
תבקש הכל בתורת חסד, "אבא שבשמיים, אני רוצה שתרחם עליי ותעשה איתי חסד...", ככה צריך לפנות לאבינו בשמיים.

מידה כנגד מידה
כתוב שהקב"ה הולך עם האדם מידה כנגד מידה. אם תלך ותעשה חסד עם אחרים, אז מידה כנגד מידה הקב"ה יעשה איתך חסד.
אבל אם האדם עצמו לא עושה חסד, למשל לא אכפת לו מאישתו, כשאישתו אומרת לו "בוא נצא לטיול..." הוא עונה לה "די, די עם כל הבקשות שלך, אני רוצה קצת שקט..."
אחר כך הוא מתפלל ואומר "הקב"ה, יש לי בעיה עם הבן", "הקב"ה, הבת שלי לא מוצאת שידוך..."
אתה לא מתבייש? אתה עושה חסד? לא! לא משנה מה הסיבה- כי זה ביטול תורה, כי לא בא לך, כי אתה עייף וטרוד מהעבודה, זה קשה, אין לך כוח או חשק...
אז גם הקב"ה יגיד לך "גם לי קשה, גם אני לא אעשה איתך חסד כי אני הולך עם הבן אדם מידה כנגד מידה".
יוצא בעצם שהצינור שדרכו אפשר לזכות בכל הטוב בחיים זה חסד, ואני לא מדבר על חסד ענקי של לפתוח גמ"חים, להקים עמותות ולארגן תרומות...
אני מדבר על חסד בבית אחד לשני, הארת פנים וחיוך, אבל לצערנו הגדול היום מדריכים ההיפך מחסד.
אתם יודעים איך חבר נשוי מדריך את החבר שלו שעומד להתחתן?
"תקשיב לי טוב, שלא תצטער אחר כך! אל תראה לה שאתה יודע לשטוף כלים כי היא תנצל אותך..."
"אל תגלה לאישתך שאתה יודע לבשל כי אחר כך היא תצא מהמטבח ואתה תיכנס..."
זו ההדרכה היום!
למה שהדיבורים לא יהיו סביב חסד או אהבת ישראל?
אז מה אם הוא חילוני? הוא יהודי ויש מצווה לאהוב כל יהודי!
גם גוי צריך לדעת לכבד כי הוא יציר כפיו של אלוקים, אז מה אם הוא סיני או ערבי שעושה לך שיפוצים בבניין? תגיד "בוקר טוב", תגיד לו "מָרְחָבַּה" או "סבאח אלחיר", אתם יודעים איזה קידוש ה' זה?
אבל מה לעשות שהמושג 'גמילות חסדים' היום הוא מושג שולי בלבד- זה למסכנים, לאומללים או לאנשים משועממים, ממש ככה, "שאנשים משועממים יעסקו בחסד, לי אין זמן לזה".

לשמוח בעשיית החסד
למה ככה? למה לא להיות שמח על כל שנייה שמישהו מבקש ממך טובה, "וואי, הנה הזדמנות לעשות חסד כדי שהקב"ה יעשה גם לי חסד, הרי לי לא מגיע כלום, אני אעשה חסד והבורא עולם יעשה איתי חסד..."
אני זוכר שבזמנו שאלתי את הרב שלי "מה הרב אומר, באים אליי לפעמים זוגות לשלום בית, אני צריך לבקש כסף?"
אז הוא ענה לי "אצלנו לא מבקשים כסף, יהודי לא צריך לבקש כסף על חסד. אל תדאג, אתה תעשה את שלך ובורא עולם יעשה את שלו ויביא לך כסף בדרך אחרת. אתה תהיה פנוי לעזור לזולת!"
היום זה הפוך- אם אתה לא לוקח כסף סימן שאתה לא שווה, סימן שאתה סנדלר...
מי יעזור לאנשים בצרות? מי יתן להם עצות וינסה לפתור בעיות? תעשו חסד עם אחרים, תהיו אכפתיים...
כשלא עושים חסד עם השני– זו ממש שנאת חינם!
לפי זה אפשר להבין מדוע שקולה שנאת חינם כנגד ג' עבירות חמורות.
כי ברגע שיש שנאת חינם- אין אהבת הזולת ואין חסד- סגרת לך את הברז, סגרת את השיבר הראשי, למה שה' יטיב איתך? אתה לא עושה חסד עם אחרים אז גם ה' לא יעשה חסד איתך.
אנחנו יודעים מה קורה לבן אדם כשה' מחליט לעזוב אותו- הרי לבן אדם אין באמת יראת שמיים ומידות טובות- הוא נהיה אדם מושחת, הוא נופל ועושה את כל העבירות שבתורה.
למה? כי בורא עולם לא איתו. למה בורא עולם לא איתו? כי הוא לא עושה חסד! ה' לא יעשה איתנו חסד אם אנחנו לא נעשה חסד, והחסד הראשון מתחיל מהבית, "עניי עירך קודמים".
אתם יודעים, אבא מבקש מהבן שלו "צדיק, אתה יכול בבקשה לעזור לי לסדר את הבית?"
איך הבן שלו מגיב? "אוף, וואי, נמאסתם! אתם כל היום רק מבקשים בקשות, כל היום חופרים, תעזבו אותי כבר!"
למה קורה שילד עונה ככה לאבא או לאמא שלו? זה קורה מכיוון שהבן שומע שאמא שלו מבקשת מאבא משהו והבן רואה בעיניים ושומע בפה של אבא שלו את ה'שמחה' שלו, כמה שהוא 'קופץ' על זה שאמא ביקשה עזרה וכמה הוא 'שמח' לעזור לאמא, אז הוא מבין שלעשות חסד זה עניין של פראיירים, זה מתאים לאנשים מנוצלים, לכן הילד הזה מדבר ככה...
לכן כשאבא מבקש מהילד הזה לעזור לו לסדר קצת את הבית אז הילד משיב "אוף! די! נמאסתם, כל היום חופרים!"
אבל אם אמא ואבא עוזרים בבית אחד לשני, "מה את רוצה לשתות אישתי היקרה?", "מה אתה רוצה לאכול בעלי היקר?"
אנחנו מחפשים לעשות חסד עם השני כדי שהקב"ה יטיב איתנו, אנחנו עוד רחוקים מלעשות חסד 'לשם שמיים'.

יש תועלת בחסד
אנחנו עדיין במדרגה של "יש לי אינטרס, אני רוצה שה' ירחם עליי ולכן אני מרחם על אחרים, אני פשוט זקוק לרחמים...", גם זו מדרגה טובה, זו עבודה קשה להגיע 'לשם שמיים'.
כשההורים עושים חסד אחד עם השני אז הילדים רואים את זה בבית, אפילו אם הילדים לא מבינים במאה אחוז- זה בטוח יפיק תועלת!
האווירה בבית היא לא רק של "תלמד", "תצטיין", "תשקיע", "תביא תעודה טובה..."
אנחנו יהודים, אנחנו לא באוניברסיטה!
אני לא אומר חס ושלום שזה לא חשוב ללמוד ולהשקיע- וודאי שזה חשוב- אבל אני מבקש קצת פרופורציות, שיהיו סדרי עדיפויות...
מה יותר חשוב? שהבן שלך יהיה בן אדם או שיקבל מאה במבחן?
אני זוכר כשהייתי בן שבע היינו יורדים למטה לשחק, היה שם פועל ניקיון ערבי ברחוב שהיה מטאטא את המדרכה, אז השכן שלי היה צוחק עליי אומר לי "הנה אח שלך ..."
בכיתי לאמא שלי ואמרתי לה "אמא, למה ככה הוא אומר לי? הוא מעליב אותי", אז היא ענתה לי "עזוב... הוא סתם צחק".
כשהייתי קטן לא הבנתי, אבל עכשיו אני מבין, מה שילד שומע בבית- זה מה שהוא מוציא החוצה!
אם בבית מדברים על 'חסד' ו'אהבת ישראל'- זה מה שהילד ילמד ויעשה. אבל אם הילד שומע בבית כל היום "עזוב, אלו תימנים..."
"מה אתה מצפה? הם מרוקאים...", "ראית מה הוא עשה לי? כל האשכנזים אותו דבר..."
למה לא להגיד "כולנו אהובים, כולנו יהודים, כולנו בנים של בורא עולם!
כולנו בנים של מלך, כולנו ברואים של הבורא יתברך".

תדברו באהבה!
איך אתה עונה לשכנים כשהם דופקים בדלת? "כן? מה? לא! ביי...", בום טרח וסוגר את הדלת.
למה לא להגיד "שלום, מה רציתם? תבנית ביצים? לצערי נגמרו לנו הביצים אבל עכשיו אני בדיוק הולך למכולת ואקנה גם לכם בשמחה..."
הילד רואה בבית איך אבא הלך וקנה לשכנים תבנית ביצים, אבא טרח והשקיע... איזו דוגמא אישית! למה לא ככה?
ילדים בבית צריכים לראות איך אבא מוותר לאמא ואיך אמא מוותרת לאבא, מדברים יפה אחד לשני, שותקים אחד לשני– לא שתיקה של כעס אלא שתיקה מתוך כבוד, מדברים בסבלנות ובאכפתיות אמיתית.
רואים בבית מידות, חסד, אהבת הזולת, כך מחנכים לחסד.
ואז אתה זוכה שה' יעשה איתך חסד. איתך! זה בשבילנו, אנחנו לא עושים טובה לאף אחד.
אחר כך מתפלאים למה כשאנחנו מבקשים מה' סייעתא דשמיא בפרנסה אז אין...
אתה עושה חסד? אתה דואג לשני? על סמך מה ה' יקבל את התפילה שלך?

"מָגֵן אַבְרָהָם"
ידוע כי אברהם אבינו מסמל את מידת החסד. בתפילת העמידה אנחנו חותמים בברכה "בָּרוּךְ אַתָּה ה', מָגֵן אַבְרָהָם".
למה מזכירים רק את אברהם? למה לא להגיד "בָּרוּךְ אַתָּה ה', מָגֵן אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקב"?
אומר רש"י "יכול היו חותמים בכולם? תלמוד לומר 'וֶהְיֵה בְּרָכָה', בך חותמים ולא בהם".
הקב"ה רצה שיגידו רק "מָגֵן אַבְרָהָם", בלי יצחק ויעקב, למה?
אומר אחד מתלמידיו של החוזה מלובלין- רבי צבי אלימלך שפירא בספרו "בני יששכר"- שהחתימה של העולם, הסוף של העולם- הוא חסד. הקב"ה אומר "כדי שאני אביא את הגאולה- הדבר שאני דורש זה חסד! אפילו אם התורה והתפילה שלכם לא יהיו מאה אחוז אבל יהיה חסד- אני אביא גאולה". "בך חותמים", באברהם אבינו חותמים ורק בו, שהוא מסמל את מידת החסד. היינו חושבים שבשביל שתבוא הגאולה צריך להיות מושלמים בתורה או בתפילה, אבל לא!
לא שלא צריך תורה ותפילה- צריך, בוודאי שצריך! אבל הגאולה תלויה בחסד, וזהו שנאמר "בָּרוּךְ אַתָּה ה', מָגֵן אַבְרָהָם"- החתימה היא בחסד.
אומר דוד המלך "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי"- מה הפירוש?
תראו איזה יופי, כתוב בספר 'איוב' פרק ה' "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד"- בן אדם לא נולד פה כדי ללקק דבש, החיים שלנו לא קלים. כל אחד והחבילה שלו, כל אחד והכאבים שיש לו, אומר דוד המלך: "ריבונו של עולם, כבר נגזר עליי לסבול פה בעולם הזה, כי 'אָדָם לְעָמָל יוּלָּד', אני מבקש ממך, תעשה לי טובה שהעמל שלי יהיה בגלל 'טוֹב וָחֶסֶד'".
נסביר את הדברים, יש אנשים שאין להם שקט, למה? ביטוח לאומי רודף אותו, יש לו בעיות עם השכנים, אישתו כל היום מציקה לו, יש לו בעיות בריאותיות שלא נגמרות, כל אחד הטרדה והקושי שלו.
אומר דוד המלך דבר נפלא, הוא מבקש מהקב"ה "ריבונו של עולם, תזכה אותי שהעמל שיש לי בעולם הזה והבעיות שיש לי בחיים יהיו שאני אצטרך לעזור לעוד משפחה, שאני אצטרך לעזור לעוד זוג, שאני אהיה אוזן קשבת לאחרים, שאלו יהיו הבעיות שלי, שהבעיות שלי יהיו בגלל 'טוֹב וָחֶסֶד'! כזה עמל אני רוצה..."

לבחור את ה'בעיות' בעצמי !
הרי כבר נגזר על הבן אדם לסבול, אז למה לסבול מכאבים ברגליים או מכאבי גב? תבקש "ריבונו של עולם, שהסבל שלי יהיה מרוב חסד, שזה יהיה העמל שלי, שאלו יהיה ה'בעיות' שלי!"
אתה יכול להחליט מה יהיו הבעיות שלך, זה סוד עצום!
אם תדאג שאלו יהיו ה'בעיות' שלך- לא יתנו לך בעיות שינה בגלל כאבים מהכליות, בעיות שינה מקשיים ומתח בעבודה, מס הכנסה ובתי משפט...
למה שבן אדם לא ישן בגלל שהוא רב עם אישתו? עדיף שלא ישן בגלל שהוא עוזר לכולם, עוזר בבית, עוזר לזולת...
יש אנשים שאומרים "ברוך ה' עכשיו יש שקט, מהבוקר אף אחד לא ביקש ממני עזרה- לא עבודה, לא אישתי ולא הילדים. מנוחה... איזה כיף ישתבח שמו".
אצל צדיק זה הפוך, הצדיק אומר "וואי, לא עשיתי שום חסד היום... איזה שקט מפחיד! אף אחד לא ביקש ממני עזרה היום, למה שה' ירחם עליי וישמע את התפילות שלי?"
המסר של ר' אשר היה כל הזמן "חסד, חסד וחסד". גם כשהוא לא קיבל אנשים זה לא כי הוא אמר "תעופו ממני", אלא כי זה היה התיקון של אותם אנשים לעבוד על הסבלנות...
הוא אמר את זה במפורש, "אנשים שנשארים בחוץ ומחכים לי שעות מקבלים הרבה יותר מאלו שנכנסים אליי..."
מי שנכנס לרב מרגיש גאווה, "וואי, הרב קיבל אותי והתייחס אליי...", אלו שבחוץ עובדים על סבלנות, הם מקבלים יותר זכויות מהקב"ה.
אני זוכר את עצמי שהייתי מחכה לר' אשר הרבה זמן בחוץ, אז הוא היה שולח את הגבאי אליי שיגיד לי "תגיד לתימני הזה בחוץ שיפסיק להיות בעצבות, זה מפריע לי, תגיד לו שיהיה קצת יותר שמח..."
ככה ר' אשר היה, הוא היה אומר לגבאי שלו "עכשיו שמעון עובר ברחוב, לך תגיד לו שאני צריך אותו...", בלי לראות מהחדר שלו כמובן מה שקורה ברחוב...
ר' אשר הקים את "יד עזרה" והקים את "בית התבשיל" בירושלים, כל חייו היו למען הזולת, חסד וחסד וחסד.
הבית שלו היה מלא מלפפונים ועגבניות כדי שכל מי שרוצה יקח.
הרב אמר שהגאולה תלויה בחסד, כי אם לא נעזור לאחים שלנו- אז למה שה' יעזור לנו?
אבל לצערנו הגדול כשאתה מדבר ככה היום אז באים ואומרים לך "יאללה, עוד אחד... עוד איזה מסכן...", במקום להבין שזו ההצלחה של עם ישראל.

עשיית "חֶסֶד" עם "טוֹב"
אומר דוד המלך "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד"- לא מספיק "חֶסֶד" אלא צריך גם "טוֹב".
מה זה "טוֹב"? "טוֹב" זה הבורא עולם כמו שכתוב "וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב..."
זאת אומרת, גם כשאתה עושה "חֶסֶד" אז שזה יהיה עם "טוֹב"- עם אבא שבמרומים, אל תתגאה בחסדים שלך כי אתה עוד פעם תפסיד.
בן אדם יכול לעשות חסד ולהתגאות: "עשיתי", "עזרתי", "תמכתי", אז הוא שוב פעם יפסיד את הישועות שהיה אמור להרוויח!
אומר דוד המלך "אני מבקש ממך ריבונו של עולם, שאני אזכה לעשות 'חֶסֶד' עם 'טוֹב', שאהיה איתך..."
ואז מה יהיה השכר? "וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים"- "אני אזכה להיות קשור עם בורא עולם כל החיים שלי!"
אני רוצה לגלות לכם פה סוד, אדם שעושה חסד- זה מביא לו סיפוק ושמחת חיים, בורא עולם נותן לו אושר פנימי ועוזר לו להילחם בתאוות שלו.

איך עובדים על תאוות?
רבי פנחס מקוריץ זיע"א מסביר שלכל בן אדם יש אנרגיה של אהבה.
אם האנרגיה הזאת- הכוח הרוחני הזה של אהבה מופנה לאהבת הזולת, לאהוב את השני ולהעניק לשני- תאוות כמו אהבת ממון, אהבת נשים, אהבת האוכל וכל יתר האהבות האחרות- ירדו אוטומטית.
אבל אם הבן אדם לא לוקח את האהבה שלו לאהבת הבריות ואהבת ה'- אז להיכן הולכת האהבה?
הוא יתחיל לסבול מתאוות אכילה, תאוות ממון ותאוות נשים, הוא יתחיל לאהוב דברים שליליים...
אז אם האדם רוצה שירדו לו התאוות השליליות שהזכרנו, צריך לדעת שכמה שאתה תשקיע יותר באהבת הזולת ובאהבת ישראל- ככה תראה שיש לך יותר רגיעות בצד השני, אתה תרגיש יותר רגוע באהבות האחרות הפחות טובות שיש לך...
זה הזמן לעבוד על חסד! הרי אנחנו רוצים שבורא עולם יוותר לנו, אבל אם אנחנו לא נוותר- למה שיוותר לנו?
אני זוכר שהבת שלי הייתה קטנה, אז היא הייתה מתכרבלת לה במיטה ואחר כך קוראת לי "אבא? אתה יכול להכין לי בבקשה כוס תה?"
ואני באמצע משהו או עסוק בסידורים...
אמרתי לה "בסדר...", הלכתי למטבח והתחלתי להכין כוס תה, היא צועקת מהחדר "אבא, שיהיה גם עם ביסקוויטים בבקשה..."
הכנתי לה תה והבאתי גם ביסקוויטים כמתבקש.
בקיצור, מצא חן בעיניה הרעיון ולמחרת עוד פעם "אבא, תכין לי בבקשה תה עם ביסקוויטים...", וזה לא שהיא לא יכולה להכין לבד, פשוט איך שהיא עולה למיטה ישר היא מבקשת...
בקיצור, הרמתי טלפון לרב ושאלתי "הרב, הבת שלי כל ערב רוצה כוס תה עם ביסקוויטים, היא עולה למיטה ומיד מבקשת שאכין לה. האם זה חינוכי להכין לה או שיש פה ניצול? אולי אני מרגיל אותה לפינוק?"
ענה לי הרב "לא הבנתי את השאלה, מה הבעיה?"
- "אולי ככה היא גם תעשה לבעלה והוא עוד יבוא אליי בטענות?"
- "מה אתה מציע? מה חשבת להגיד לה?"
- "חשבתי להגיד לה משהו כמו 'די, הגזמת, את לא נכה, תכיני לעצמך...'"
ואז השיב לי הרב "אז אולי את זה היא תלמד ממך? כשבעלה יבקש ממנה להכין לו כוס תה היא תגיד לו 'אדוני, תקום! אתה לא נכה!' עכשיו כשאתה מביא לה למיטה- אתה מחנך אותה לחסד בלי תנאים וללא גבולות".
כך מצאנו אצל רבקה אמנו כשאליעזר ביקש ממנה כשהייתה בת שלוש "הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ"- היא לא אמרה לו "יא נצלן, תראה איזה בריון אתה ועוד אתה עם עשרה עבדים ואני ילדה בת שלוש, מה אתה מנצל אותי?"
אם היא הייתה עונה לו "אתה לא נכה! תקום תיקח מים בעצמך" אז היא לא הייתה זוכה להיות רבקה אמנו ולא הייתה זוכה להיות אישתו של יצחק אבינו!
"אדרבא", המשיך הרב להגיד לי, "הבת שלך מבקשת? תכין בשמחה עם חיוך וככה היא תראה איך אבא שמח לתת ולעזור, יש פה ויטמין אהבה, ויטמין של דוגמא אישית וחסד, תמשיך ככה ואת זה תזכור הבת שלך! ואז בבוא היום כשהיא תהיה אמא ואישה לבעלה, היא לא תגיד לו 'קום, אל תהיה נכה...'"

כיבוד הורים או ניצול?
ואם תשאלו אותי "אבל מה עם לחנך את הילדים לכיבוד הורים?"
אז התשובה שלי היא שאני לכיבוד הורים לא מחנך בצורה כזאת, אני קודם כל מחנך לאהבת הורים ואחר כך לכיבוד הורים, זו שיטת החינוך שלי- קודם אהבה ואחר כך כיבוד. אני רוצה שהילד שלי ירגיש שאצלי הוא תמיד יקבל אוזן קשבת, מילה טובה וחיוך, הכבוד יגיע בהמשך.
היום ההורים כל היום מטיפים ומדברים עם הילדים שלהם, "תכבד את אבא", "תכבד את אמא", "כתוב בתורה כיבוד הורים, תכבד..."
ומה באמת הילד חושב על זה? "יאללה, האבא הזה משוגע... חולה כבוד! כל היום רק כבוד, כבוד, כבוד!"
אולי תדאג שהבן שלך יאהב אותך? למה על זה אתה לא עובד?
תעבוד על זה שהבן שלך יאהב אותך, ואז בבוא היום אחרי המאה ועשרים שנה כשהבן יעמוד ליד המצבה של אבא, הוא יגיד "חבל על האבא הזה, איזה חבר טוב איבדתי, איזה כיף היה איתו, אני רוצה להמשיך בדרך שנתת לי, אבא..."
אבל יש כאלו שאחרי המאה ועשרים שנה של האבא יעמדו מול הקבר ויגידו "זהו, עכשיו קיבלת כבוד, להתראות, השתחררנו. איזה עלוקה היה האבא הזה..."
זה מה שאתה רוצה? זה מה שאת רוצה?
כשהילדה באה מהכיתה ואומרת שהמורה ירדה עליה בכיתה ליד כל התלמידים והעליבה אותה, הילדה מצפה שאמא שלה תחבק אותה ותיתן לה נשיקה...
ומה יקרה אם האמא תגיד לבת שלה במקרה כזה "אתמול אמרתי לך לטאטא את הרצפה, שמעת לאמא? לא... אז זה העונש שלך, ידעתי שזה יקרה לך, ככה זה כשלא מכבדים את אמא, זו מצוות עשה מהתורה ומי שלא מקיים אותה- חוטף מהקב"ה... את רואה?"
מסכנה הילדה הזאת...
לאור הדברים הללו אפשר להסביר נפלא מה שכתוב במסכת 'סוטה' דף י"ד עמוד א' "תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים, תחילתה גמילות חסדים דכתיב 'וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם' וסופה גמילות חסדים דכתיב 'וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי'"- הקב"ה לקח את חוה וקישט אותה בקישוטים והביא אותה לאדם הראשון ככלה נאה, וסופה של התורה חסד שהקב"ה קבר את משה רבנו שזה חסד, זו פעולה של חסד...
אומר הסבא מקלם זיע"א שאם אתה רואה סוגיא בגמרא שמתחילה בנושא מסוים ומסיימת באותו נושא- סימן שכל מה שהיה באמצע זה באותו נושא.
אז אם "תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים" מה זה אומר?

כל התורה כולה היא "חסד", כל עניינה זה "חסד"!
זה מה שהתורה רוצה ללמד אותנו.
שורה סופית- מה צריך לצאת ממך? חסד! חסד! חסד!
כמו שכתוב בספר 'תהילים' "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה", זו הדרך.
אם אנחנו רוצים לזכות להיות יהודים ושהקב"ה יגאל אותנו, זה רק אם אנחנו נחפש קודם כל איך בבית אנחנו עושים חסד אחד עם השני.
"אַךְ טוֹב וָחֶסֶד"– יחד עם בורא עולם שהוא מקור ה"טוֹב"...
ומשם הלאה, לשכנים ולחברים וככה תבוא הגאולה.
שנאת חינם החריבה את ביתנו ועל ידי אהבת חינם יבנה בית המקדש השלישי.
יהי רצון שנזכה ללכת בדרך האמת, אמן כן יהי רצון.

(תודה לגברת ל.ב.ש. על ההקלדה המקצועית המעונינים לעזור בתחום יפנו למערכת העלון בטל' 050-373-9010 או במייל derech.alon@gmail.com)

להאזנה לשיעורים נוספים
חייגו:
03-30-90-900

לתגובות, הפצה והנצחה פנו אלינו:
050-373-90-10
לקבלת העלון במייל: derech.alon@gmail.com
*לתרומות - בנק לאומי, סניף 856,
חשבון: 05335809
ע"ש דרך הבעל שם טוב- דרך אמונה פשוטה*

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900