דבר תורה לפרשת ויצא - על פי "דרך הבעל שם טוב"

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900

לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל ([email protected]) ולקבלה בוואטצפ 058-3139000

עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים". ההשגחה גורמת ליעקב לרדת לבית לָבָן ושם הוא עובר מסע תלאות מפרך. יעקב אבינו אוכל קש בלשון המעטה בבית לָבָן, צוחקים עליו, מבזים אותו, עובדים לידו עבודה זרה...

השאלה שלנו היא איך יעקב אבינו החזיק מעמד במשך עשרים שנה בבית הקשה הזה של לָבָן? ולבן עושה ממנו צחוק לא רק במשכורת, אלא בדברים הכי רגישים- מחליף לו את האישה, מקבל את לאה במקום את רחל, משחקים איתו בדברים הכי עדינים. איך יעקב אבינו לא אומר ללבן "נמאסת עליי, אני הולך..." איך זה לא קורה?

דבר נוסף, יש משנה במסכת אבות: "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות"- ידוע מה זו מלאכה- נגר, סנדלר, טבח... אבל מה זאת אומרת "ושנא את הרבנות"? צריך לשנוא את הרבנים? אם נשנא את הרבנות אז מי יהיה רב? לא יהיו רבנים... מי ילמד אותנו הלכות? מי יגיד לנו מה לעשות? "אהב את המלאכה"- אם כולם יאהבו לעבוד אז לא יהיו לנו רבנים, כי "שנא את הרבנות".

ודאי שזה לא כפשוטו וצריך להבין מה כתוב כאן...

יש משפט נוסף מחז"ל: "איזהו חכם? המכיר את מקומו".

מעניין שעד היום שמענו "איזהו חכם? הרואה את הנולד", "איזהו חכם? הלומד מכל אדם", באים חז"ל ואומרים שיש חכם שלישי, מי זה החכם הזה? "המכיר את מקומו". מה החוכמה הגדולה הזו "מכיר את מקומו"?

מי שיודע היכן המקום שלו, הוא החכם האמיתי? פלא עצום...

דבר נוסף, כתוב "יִשמַח משֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ כִּי עֶבֶד נֶאֱמָן קָרָאתָ לּוֹ".

משה רבנו זכה במשך כל ימי חייו לעשות הרבה דברים חשובים- להוציא את עם ישראל ממצרים, קריעת ים סוף, מעמד הר סיני, ועוד דברים גדולים אחרים. אנחנו אומרים בתפילה "כִּי עֶבֶד נֶאֱמָן קָרָאתָ לּוֹ"- הוא שמח לא מזה שהוא הוריד תורה לעם ישראל או קרע את ים סוף, אלא רק מדבר אחד הוא שמח- על זה שה' קרא לו עבד נאמן. למה דווקא זה הדבר שהכי שימח את משה רבנו?

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900

יש גמרא במסכת ברכות בדף ל"ד עמוד ב' שאומרת כך: "מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבי יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של רבי יוחנן בן זכאי. אמר לו 'חנינא בני בקש עליו רחמים ויחיה...'"- רבי יוחנן מבקש מרבי חנינא התלמיד שלו שיתפלל על הבן שלו שיחיה. "הניח ראשו בין ברכיו וביקש עליו רחמים וחיה"- בנו של רבי יוחנן הבריא והכל הסתדר. "אמר רבי יוחנן  בן זכאי: 'אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחים עליו...'"- אם אני הייתי מתפלל אפילו כל היום כולו על הבן שלי לא היו מסתכלים עליי בשמיים.

שמעתם מה אמר רבי יוחנן? הוא אמר על עצמו שאם הוא היה מתפלל על הבן שלו אפילו כל היום כולו, זה לא היה עוזר לו...

"אמרה לו אישתו: 'וכי חנינא גדול ממך?'"- חנינא יותר גדול ממך שהתפילות שלו מתקבלות ושלך לא מתקבלות?

"אמר לה: 'לאו, אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כְּשָׂר לפני המלך'..." רבי חנינא בן דוסא הוא כמו עבד לפני המלך ואני דומה לְשָׂר לפני המלך. מסביר רש"י במקום "עבד": "בן בית, נכנס ויוצא שלא ברשות". כשעבד משרת את המלך, כל רגע הוא נכנס, לא צריך אפילו לדפוק, מביא שתיה ואוכל, מסדר את הארמון, אז תוך כדי שהוא נכנס הוא יכול לבקש בקשות חופשי "שמע המלך, שמעון צריך היתר לבנות, תעזור לו..." ואז המלך אומר "בסדר, נטפל בזה..."

אבל  רבי יוחנן בן זכאי הוא כמו שָׂר לפני המלך, ושָׂר לא יכול לבוא לפני המלך מתי שהוא רוצה אלא צריך לקבוע פגישה, ורק אז הוא נפגש עם המלך...

שואל ה"בן יהוידע": אמנם רבי חנינא בן דוסא הוא כעבד לפני המלך ורבי יוחנן כמו שָׂר, אבל כשהשָׂר נכנס למלך- המלך מתייחס אליו או לא מתייחס? כשהוא כבר נכנס המלך מתייחס? בטח! אז נכון שאתה שָׂר, אבל אם כבר נכנסת וביקשת אז המלך יתן לך... למה רבי יוחנן אמר על עצמו "אם הייתי מבקש כל היום כולו לא היו משגיחים עלי מהשמיים"?

בואו תשמעו את היסוד של היום, זה יסוד מאוד פשוט ואמיתי, אבל הבעיה שקשה להפנים וליישם אותו. אחת הבעיות המרכזיות ביותר שיש לנו בדור הזה הוא היסוד הזה. אנשים לא שמים לב אליו ונכנסים למלכודת בלי לשים לב.

את היסוד של הדברים אומר "הקול שמחה"- ר' בונים מפשיסחא זיע"א בפרשת חיי שרה בעניינו של אליעזר עבד אברהם שהלך להביא את השידוך ליצחק.

אומר המדרש רבה: "עֶבֶד מַשְׂכִּיל יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ"- "עֶבֶד מַשְׂכִּיל"- זה אליעזר, "יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ"- זה יצחק שבייש פניהם של אומות העולם. "עֶבֶד מַשְׂכִּיל" פירושו עבד חכם, מי הוא העבד החכם? אליעזר, ומה השכלתו? אומר ר' בונים מפשיסחא "ההשכלה של אליעזר הייתה שהוא לא שכח שהוא עבד", זו הייתה ההשכלה הגדולה שלו...

אליעזר היה הבן אדם החשוב ביותר בביתו של אברהם אבינו, כמו שכתוב "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ"- המבוגר ביותר, החשוב ביותר, הוא היה שולט על כל המפעלים והארגונים של אברהם אבינו, הוא היה המנכ"ל, כל המפתחות היו בידיים שלו, ולא רק מבחינה גשמית אלא גם מבחינה רוחנית כמו שאומרת הגמרא "דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים"- אליעזר הוא זה שמעביר את תורתו של אברהם לאחרים.

כשאליעזר בא לאברהם ואמר לו "מה דעתך? יש לי בת רווקה, זה מתאים שהבת שלי תתחתן עם הבן שלך?" אמר לו אברהם אבינו "מצטער מאוד, אתה ארור ובני ברוך, ואין ארור מתדבק בברוך". אליעזר מושל בכל אשר לאברהם ומשרת אותו באמונה, ובסוף הבוס אומר לו "אתה ארור...", זו פגיעה אנושה.

מישהו אחר היה אומר לאברהם "אתה יודע מה? ככה אתה מתייחס אליי? קח את המפתחות ותחפש מישהו אחר שינהל לך את העניינים, אני עוזב, הבנתי את הראש שלך, להתראות! לא 'דולה' ולא 'משקה'... חפש לך מישהו אחר שישיג שידוך ליצחק..." אבל אליעזר לא נפגע, אליעזר ממשיך הלאה ומשרת את אברהם אבינו באמונה ועושה את זה בשיא הנאמנות... איך זה? "עֶבֶד מַשְׂכִּיל"- מהי השכלתו? "עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי"- אליעזר לא התבלבל, ואפילו שהיה שולט בכל אשר לאברהם, דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים- הוא זכר והכיר את מקומו- "מה אני? אני עבד, האמת שלי שאני עבד...", אז כשעבד בא לאדון שלו ורוצה שהבת שלו תהיה נשואה לבן של האדון והאדון אומר לו "לא מתאים...", אז מה הוא אומר לעצמו? "צודק, אני עבד... מה אתה צריך להתחתן איתי? אני עבד...", הוא לא נשבר מזה!

אתם יודעים מי נשבר? מי ששוכח שהוא עבד, והוא בא לאברהם בתור "המנכ"ל הגדול" ואז כשאומרים לו "אתה ארור..." הוא נפגע ונעלב...

אני ארחיב קצת יותר.

אתם יודעים, אני מנהל בישיבה, הרבה פעמים קורה שמקבלים בישיבה כל מיני החלטות בלי לשאול אותי. אני יכול לבוא יום אחד ולגלות ששינו את זמן תפילת מנחה, הקדימו אותה בחצי שעה...

כשאני שומע את זה אני מתחיל להתמרמר "למה לא שאלו אותי לפני כן? סליחה, אני מנהל פה בישיבה, למה לא מתייעצים איתי?" אני המנהל...

ניגש אליי אחד העובדים בישיבה ואמר לי: "תדע לך, אם ככה עשו לך, סימן שאתה בשבילם 'פודל', הם מתכננים שתוביל את הישיבה, תביא את הבחורים למצב של סדרים, תפילות רצינות ומשמעת, אבל ברגע שהישיבה תתייצב הם יפטרו אותך, תראה עובדה, לא סופרים אותך... מחר תכנס למשרד ותגיד להם: 'חבר'ה, אני מנהל פה או לא? מה זה שלא מתייעצים איתי?'"

ברוך ה', הקב"ה לא עזב אותי ויש לי רב, אני לא עושה צעד בלי הרב. סיפרתי לו את הסיפור ואמרתי לו: "סליחה, כבוד הרב אני המנהל, שיתייעצו איתי..."

אמר לי הרב "לא, אתה לא מנהל, אתה פועל. באת לישיבה בשביל שני דברים: פרנסה והצלת נפשות, זה הכל. אתה עובד שם, אתה לא מנהל..."

הרב שאל אותי: "מה הפחד שלך?"

עניתי לו: "זה עניין של זמן עד שיפטרו אותי..."

הרב ענה לי: "אז שיפטרו, מה הבעיה? עד שיפטרו התפרנסת בינתיים? כן.

הצלת נשמות בינתיים? כן. רוצים לפטר? שיפטרו..."

אני רוצה להגיד לכם שכל האוויר ירד לי, נרגעתי... חזרתי למחרת לישיבה "פועל", אין מנהל, חזרתי "פועל".

ניגש אלי הבן אדם הזה ואומר לי: "נו, אתה נכנס למשרד?"

עניתי לו: "לא, החלטתי שאני 'פועל', אני לא המנהל כאן..."

תקשיבו טוב להמשך, התנהגתי כרגיל, ואחרי יומיים הבוסים הגדולים קראו לי למשרד ואמרו לי: "שלום כבוד הרב, שמעת שהוצאנו עלון חדש בישיבה?"

אני לא ידעתי כלום על זה, לא אמרו לי...

אז שאלתי: "מה זה העלון הזה?" שאלתי סתם כדי להתעניין...

אז הוא ענה לי: "אני מבין את השאלה שלך..."

שאלתי אותו: "מה הבנת?" והוא ענה לי: "אתה שואל איך זה שלא התייעצנו איתך לפני שהוצאנו את העלון?"

אני שתקתי.

ואז הוא אמר לי: "אתה צודק, אנחנו צריכים להתחזק בנקודה הזאת..."

אמרתי לו: "תתחזקו בזה כמה שיותר מהר..."

בסוף בורא עולם נתן להם להבין אותי בלי שאני אגיד להם בכלל...

שימו לב, מה התפקיד של מחנך בכיתה? פשוט, להיות השַׁמָּשׁ של התלמידים שלו, העובד של התלמידים שלו. מה הטבע שלנו אומר כשאתה הופך להיות מחנך בכיתה של 30 תלמידים? "עכשיו יש לי 30 חבר'ה שאני שולט עליהם..." ואז אני בורח מהאמת של "איזהו חכם? המכיר את מקומו"- אני בורח למקומות לא נכונים, לשׂררה, לכבוד ולשתלטנות שבדבר, ואז מתחיל להיות בלאגן: "לא מכבדים אותי, לא מתייעצים איתי! איפה המילה שלי?"

ופה מתחילה הנפילה.

אתם יודעים כשאדם מתחתן ממה נובעות הבעיות שלו?

עיקר הבעיות שיש לנו בבית נובעות מזה שאנחנו שוכחים את המקום שלנו בבית.

כשזוג מתחתן בהתחלה יש חיים יפים, אחד מעניק לשני, עד שבאיזה יום חורפי קר הבעל ככה מתחיל לקפוא בבית, הוא פונה לאישתו ואומר לה: "שולה, אפשר כוס תה? אני קופא מקור...", היא עונה לו: "אני לא יכולה, תסתדר לבד..." והוא נפגע עד עמקי נשמתו...

"זו התודה רבה שלה? אני נותן לה, קונה לה, מתקשר פעמיים ביום מהעבודה..."

עכשיו הוא לא עונה לה כי הוא נעלב, ואם הוא לא עונה אז למה שהיא תענה? היא גם לא עונה ויש פתאום שקט בבית... עכשיו שניהם לא מדברים אחד עם השני. אתם יודעים היכן הטעות של הבעל הזה? שהוא שכח את מקומו, הוא לא הגיע לדרגת "איזהו חכם? המכיר את מקומו".

אתם יודעים למה בן אדם מתחתן? הגמרא מספרת על רבי חייא שכל יום היה קונה מתנה לאישתו. ידוע שאישתו של רבי חייא הייתה מצערת אותו מאוד, יום אחד תלמיד שלו שאל אותו: "כבוד הרב, אישתך מצערת אותך מאוד. למה אתה קונה לה מתנות?" ענה לו רבי חייא: "דיינו שמגדלות את בננו ומצילות אותנו מן החטא". שמעתם? רבי חייא לא התבלבל, הוא זכר למה מתחתנים: שהיו ילדים ולהינצל מהחטא. יש לך את שני הדברים האלו? גמרנו, מצויין!

אלא מה? הבעיה שלך שהיא לא מכבדת אותך, שהיא לא מתייחסת אליך... מטרת הנישואין זה לא שאישתך תכבד אותך, מטרת הנישואין היא שיהיו לך ילדים ושהיא תציל אותך מהחטא, זהו! אם יש לך את זה תגיד  תודה.

אז למה אתה כן נפגע בבית? ממה אתה נפגע? "היא לא מכבדת אותי...", זאת אומרת לקחת את המושג 'בעל' למקום של שׂררה ושל כבוד...

אותו הדבר אצל האישה, זה בדיוק אותו הדבר, "לפחות שיכבדו אותי, אני המפרנסת..."- אז מה אם הוא לא מכבד? התחתנת כדי לקבל כבוד? סיבת הנישואין היא שיהיה לך בעל שיכבד אותך? מה את, וַשְׁתִּי המלכה?

אתם יודעים למה מתחתנים? שיהיו לנו ילדים, שאני ואישתי נעבוד יחד על המידות, זה הכל, זו סיבת הנישואין...

לא צריך לחפש כבוד בבית, הטבע שלנו זה לשכוח את המטרה האמיתית ולברוח לכיוונים לא נכונים של חיפוש כבוד...

אותו הדבר בחינוך ילדים, אתם יודעים למה יש לנו ילדים? מה התפקיד שלנו כהורים? לגדל את הילדים, להאכיל ולהשקות אותם, להלביש אותם, לתת להם ביטחון, להעניק להם, לתת ולתת ולתת... בקיצור התפקיד שלנו כהורים זה להיות המשרתים של הילדים שלנו. האם התפקיד שלנו כהורים זה לקבל כבוד מהילד? לא. מה פתאום?!

הילד צריך לכבד את אבא שלו בגלל שיש כזאת הלכה בשולחן ערוך, הוא לא חייב את זה לך, הוא חייב את זה לבורא עולם. אבל מה קורה לנו? אבא בא הביתה ואומר לבן שלו "שוקי, אתה יכול בבקשה להוריד את הפח?" והבן עונה "אבא, לא בא לי...", וואי! מה קורה לאבא באותו רגע? כל הכעסים עולים לו: "מה זה? הבן שלי לא מכבד אותי! אני השקעתי בו את הנשמה שלי! מה זה? איפה מילה של אבא?"

מה זה? מה בדיוק כואב לאבא? הכבוד שלו. רגע, הפכת להיות אבא כדי לקבל כבוד מהילדים? זו הסיבה שבגללה רצית להיות אבא? אבא לא צריך לרדוף כדי לקבל כבוד מהילדים, אבא תפקידו להעניק לילדים. ואם הוא ביזה אותך, זה לא עסק שלך, זה עסק שלו עם בורא עולם! לא שלא צריך להעיר לילד, צריך להעיר לו! אבל אל תעיר לו כי פגעו בכבוד שלך, תעיר לו כי זו הלכה בשולחן ערוך, כמו שאם חס וחלילה הילד לא מתפלל, הילד לא יושב בסוכה או הילד מחלל שבת, אז אתה אומר לו "סליחה, שבת היום, הקב"ה אמר לשמור שבת..." גם על הכבוד של ההורים- יש הלכה לכבד את אבא ואמא.

במילים אחרות התפקיד של האדם זה להיות 'פועל', שַׁמָּשׁ של כולם. ואת הדבר הזה למדתי ממורי ורבי ר' אשר זצ"ל זיע"א. אנשים היו באים אליו הביתה ומחכים בחוץ כדי להיכנס אליו, ר' אשר ואישתו היו מכינים לאנשים שנמצאים בחוץ כוס קפה וחותכים עוגות. ר' אשר היה יוצא עם צלחת תפוחי עץ ומקלף לאנשים, הוא בעצמו היה מגיש להם לאכול ולשתות.

פעם אחת הגיע אדמו"ר מחוץ לארץ ורצה לדבר עם ר' אשר, הגבאים ראו אותו והכניסו אותו לתוך הבית.

ר' אשר הוריד את החליפה והמגבעת, לקח צלחת מלאה גרעינים וניגש ככה עם הגרעינים לפתוח את הדלת... האדמו"ר הגדול והמכובד רואה יהודי מפצח גרעינים...

ר' אשר שואל תוך כדי פיצוח: "כן, מה רצית?", אומר לו האדמו"ר: "אפשר להיכנס לרב?" עונה לו ר' אשר: "הוא לא נמצא פה, עוד מעט הוא יגיע, בוא תיכנס, נחכה לו ביחד..."

האדמו"ר הזה מתיישב ור' אשר מתיישב לידו ומפצח גרעינים...

כעבור כמה דקות ר' אשר הלך והכין לו כוס קפה והביא לו גם עוגה, שרת אותו...

אחרי חצי שעה שואל אותו האדמו"ר: "תגיד לי, מתי הרב יבוא?"

עונה לו ר' אשר: "אני אגיד לך את האמת, אני לא יודע, אבל אני מכיר טוב מאוד את סגנון התשובות שלו, אם יש לך שאלות, תשאל אותי, אני יודע פחות או יותר מה הסגנון התשובות שלו..."

בינתיים הם מדברים ואז האדמו"ר שואל את ר' אשר: "רגע, מי אתה?" עונה לו  ר' אשר: "אני השַׁמָּשׁ שלו, בגלל זה אני מכיר ויודע איך שהוא עונה".

ואז האדמו"ר מתחיל לשאול שאלות וה'שַׁמָּשׁ' עונה לו מה היה ר' אשר עונה עליהן... אחרי שעתיים האדמו"ר מסתכל בשעון ואומר ל'שַׁמָּשׁ': "תראה, תגיד לרב שלך שהייתי פה. חיכיתי הרבה זמן אבל הוא לא בא, תמסור לו דרישת שלום ממני וחבל שפספסתי..." עונה לו ה'שַׁמָּשׁ': "אין בעיה, אני אעביר לו את זה..."

הם נפרדו לשלום, האדמו"ר יוצא החוצה עם הגבאים שלו והאנשים שחיכו בחוץ נגשו לנשק לו את היד, אז הם שאלו אותו: "נו, איך היה אצל ר' אשר?"

ענה להם האדמו"ר: "הוא לא היה, השַׁמָּשׁ שלו היה שם במקומו..."

אמרו לו התלמידים של ר' אשר: "זה הוא, זה ר' אשר בעצמו...", אז האדמו"ר קלט שהוא שעתיים היה אצל ר' אשר, ור' אשר בעצמו הגיש לו שתיה ואוכל, שרת אותו בתור שַׁמָּשׁ ולא קיבל את פניו בתור "ר' אשר"- רק אז האדמו"ר הבין איזה מסר ר' אשר רצה להעביר לו: "תפסיק להרגיש אדמו"ר, תהיה שַׁמָּשׁ..."

ר' אשר קיבל על עצמו כשעוד היה לו כוח שכל מי שלא יוכל לבנות סוכה- הוא בעצמו יבנה לו את הסוכה. היה יהודי מבוגר ניצול שואה שכל שנה ר' אשר היה בונה לו את הסוכה. שנה אחת ר' אשר בא אליו עם הפטיש והמסמרים והתחיל להרכיב לו את הסוכה. אחרי שהסוכה עמדה במקום הקבוע כמו בכל שנה, הוא קרא ליהודי המבוגר ואמר לו: "מה אתה אומר? זה מוצא חן בעיניך?"

הזקן התחיל לצעוק עליו: "מה אתה עושה לי פה את הסוכה? זה לא מתאים!"

ר' אשר שתק ושאל: "אז היכן אתה רוצה שאני אבנה לך את הסוכה?"

והיהודי עונה: "שם בצד השני, לא פה ליד הכניסה..."

ר' אשר פרק את הסוכה ובנה אותה מחדש בצד השני...

היהודי המבוגר יוצא לר' אשר ומתחיל לצעוק עליו שוב: "תגיד לי, מה אתה עושה? כל שנה אתה עושה לי את הסוכה פה, מה קרה השנה העברת אותה לשם?"

ר' אשר שתק ולא אמר מילה. פרק שוב את הסוכה והחזיר אותה להיכן שהוא בנה אותה בהתחלה.

בלי שום ציוץ. אתם יודעים למה זה? "כי אני לא ר' אשר, אני שַׁמָּשׁ, אני 'פועל', זה מה שאני... זה שאתה לא מעריך מה שאני עושה וצועק עליי כאילו אני הסמרטוט שלך, זה בדיוק זה מה שאני- אני 'סמרטוט' של בורא עולם..."

פעם ר' אשר לא הרגיש טוב, אז הוא קרא לתלמיד אחד ואמר לו: "תעשה לי טובה, אני לא מרגיש טוב, יש כאן עוף ואני כל יום חמישי מביא את זה לכבוד שבת קודש לאלמנה שגרה בסוף הרחוב. אתה יכול לעשות לי טובה ולהביא לה את העוף הזה?" ענה התלמיד: "בטח כבוד הרב,  בשמחה..."

הבחורצ'יק לקח את העוף, דפק בדלת אצל אותה אלמנה ואמר לה: "הרב שלח אותי אלייך להביא לך את העוף, שיהיה לך שבת שלום ובהצלחה..."

היא אמרה לו: "מה 'שבת שלום'? הרב שלך כל יום חמישי בא לפה, מביא לי עוף ושוטף לי את הבית... תיכנס בבקשה ותשטוף לי את הבית..."

בלית ברירה הוא נכנס ושטף לה את הבית...

שמעתם? ראיתם רב עם מאות חסידים שוטף בתים של אחרים?

אבל הוא לא אחז שהוא ר' אשר, הוא אחז שהוא שַׁמָּשׁ, ככה הוא נתן יחס לכל אחד ולכל מי שצריך בלי להתבלבל "מה שצריך לעשות- אני אעשה".

אתם יודעים איך הוא הקים את "יד עזרה"? הוא היה הולך בהתחלה לשוק 'מחנה יהודה' עם קרטונים ריקים, מסתובב בין הדוכנים, מתכופף למטה ומרים את כל הירקות שזרקו שם במעברים, שָׂם הכל בקרטונים וככה היה הולך עם הקרטונים הביתה.

הירקות והפירות שהוא היה אוסף לא היו במצב כל כך טוב, אז הוא ואישתו היו חותכים את החלק הרקוב ומשאירים מכל ירק את החלק הטוב שבו עד שהיו מקבלים סחורה טובה, מכל תפוח אדמה היה יוצא לו שליש או רבע. מכל מלפפון היה יוצא לו אולי חצי מלפפון, בצורה הזאת הוא ואישתו היו מכינים סלטים או כל מיני דברים טובים, ואחר כך היה מחלק את זה למשפחות נזקקות, ככה הוא התחיל עם "יד עזרה"...

סיפר לי אחד התלמידים כשפעם אחת ר' אשר ירד משוק 'מחנה יהודה' לכיוון הבית שלו, כל הקרטונים נפלו לו על הכביש וכל האנשים מסביב התחילו לצחוק... זו הייתה ירידה תלולה והכל התגלגל. ר' אשר הוריד את הקרטונים לרצפה ואסף את כל הסחורה חזרה לקרטונים והלך הביתה לקול צחוקם של אנשי הרחוב. לא היה לו אכפת- "תצחקו עליי כמה שאתם רוצים, מי אני בכלל?"

ר' אשר בעת זקנותו חלה בליבו, אחרי שאישתו נפטרה היו לו הרבה בעיות בלב, אז החליטו ששני בחורים ישנו איתו בלילה שהוא לא יהיה לבד.

למחרת בבוקר כששני הבחורים קמו שאלו אותם: "נו, איך היה בלילה?" אז הם סיפרו שבלילה כשהם ישנו, ר' אשר קם כמה פעמים וניגש אליהם, לאחד מהם סידר את הכיפה על הראש וסידר לו את השמיכה ולשני סידר את הכרית ואחר כך גם את השמיכה. "במקום שאנחנו נשמור עליו, הוא שמר עלינו..."

זה מה שהבחורים סיפרו. זה נקרא שאתה הולך בדרך האמת, ולכן היהודי הזה זכה ואפילו שהוא נפטר, עד היום הדיבורים שלו נשמעים ומחלחלים בבתים ואנשים מתחילים לתפוס את הכיוון האמיתי שהנחיל לנו.

היום אתה יכול לשמוע זוגות שרבים, מה המריבה? מי יקום לילד בלילה...

הבעל אומר: "תקומי את, זה התפקיד שלך...", האישה עונה לו: אני טיפלתי בו ביום, בלילה זה חוזר אליך...", תגידו לי זה נורמלי? במקום לריב מי יקום- "אני רוצה להיות השַׁמָּשׁ של הילדים שלי, אני רוצה!!!"

"איזהו חכם? המכיר את מקומו"- רבותיי, זו חוכמה גדולה ומעטים האנשים שיודעים את הסוד שאמרנו הערב, אתה יכול לשמוע אנשים אומרים: "אני האמא, צריכים לשאול אותי..." או "אני האבא, אני המילה האחרונה בבית..."

במקום ללמוד מאברהם אבינו כשבאו אליו שלושה ערבים "וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה"- תראו איך אברהם אבינו התייחס לאורחים שלו, זו הגדולה האמיתית.

אישה שהולכת לשמוע שיעור, אחרי השיעור כשהיא חוזרת הביתה ופוגשת את הבעל, לא לבוא אליו בתחושה של ה'בוסית' הגיעה: "כן, מה עשית היום? ביקשתי ממך להשכיב את הילדים, איפה זה? שעתיים הייתי בשיעור, נתתי לך שעתיים להתארגן, איפה זה? למה כשאני מבקשת ממך משהו אתה לא עושה? למה צריך להתחנן אליך?"

מה זה? מה זו השתלטנות הזאת? בשביל זה התחתנת, בשביל להשתלט? או שהתחתנת כדי שתעשי לו 'עזר כנגדו'? הבעל צריך להיות המשרת של האישה, האישה צריכה להיות המשרתת של הבעל, אחד נכנע לשני, אלו דברים כל כך פשוטים ואמיתיים אבל אנחנו מתבלבלים, אנחנו לא חיים כך, כל אחד דואג לכבוד שלו. האבא דואג לכבוד מהילדים, הבעל דואג לכבוד מהאישה והאישה דואגת לכבוד שלה.

מה זה? למה אנחנו ככה? ואחר כך אנחנו מתפלאים למה יוצאים לנו ילדים כאלו...

הילד בבית קולט שאבא שלו חולה כבוד "אני צריך לכבד את אבא שלי, עדיף לא להתעסק איתו, הוא אבא קשה, אם אני קצת לא אשמע בקולו יהיו עונשים, כל הבית יסבול, אני מעדיף לכבד אותו ושיהיה שקט". אז למה באמת הילד מכבד את האבא? לא כי זה כתוב בעשרת הדיברות, אלא כי יש לו אבא עריץ...

הוא רועד מפחד מהאבא הזה, אז הוא אף פעם לא יגיע לדרגה כזאת של לכבד את אבא כי זה רצון ה', הוא תמיד יכבד את האבא בגלל שהוא מפחד מאבא שלו. האם זו צורה נכונה?

אבל יש בית שהילד קולט שאבא שלו לא מקפיד על כבודו והאמא לא מקפידה על כבודה.

התחצפת? "בעיה שלך ידידי, מה אכפת לי? אני תמיד אעמוד לרשותך! אתה לא חייב לכבד אותי, אתה לא חייב את זה לי, אתה חייב את זה לבורא עולם..."

ואז הילד לא מפחד מהאבא. תשאלו אותו: "למה אתה מכבד את אבא שלך? אתה מפחד שהוא ירביץ לך?"

הילד יענה: "מה פתאום?! אני מכבד אותו כי ככה כתוב בעשרת הדיברות..."

זה נקרא חינוך אמיתי. זו חוכמה גדולה וזה מה שכתוב: "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות". מה זה "שנא את הרבנות"? התפקיד של רב זה לשרת את הקהילה שלו, אם אתה רב שכונה עם אלף תושבים אז עכשיו אתה צריך להיות המשרת של אלף איש. אבל אתם יודעים מה קורה בדרך כלל כשאדם נהיה רב של ציבור מסוים? דבר ראשון הוא רוצה משרד פרטי, שיהיה שם מקרר עם שתיה מוגזת. זאת אומרת הוא מחפש את הרבנות הזאת כדי שיהיו אנשים שהוא ירגיש מעליהם.

אומרים חז"ל "אהוב את המלאכה" שברבנות, "ושנא את הרבנות" שברבנות. "אהוב את המלאכה"- איזו מלאכה? של הרבנות, אבל תשנא את השׂררה שברבנות, גם כשאתה רב אל תחפש להיות השולט, אל תחפש כבוד.

הרב שלי אמר לי בתור הדרכה לפני שהפכתי למשגיח "השאיפה שלך צריכה להיות שאתה מכין כוס קפה לתלמידים שלך, אתה מביא להם ארוחת בוקר, שתהיה האבא שלהם...", ועד היום זה כך, כשבאים אליי תלמידים אני מכין להם כוס קפה ומביא להם עוגה. למה? כי זה התפקיד שלי, לשרת את התלמידים, להיות המשרת שלהם.

אתם יודעים מה זה עושה? התלמידים רואים "וואו, איך הרב דואג לנו, איך הרב מכבד אותנו...", אז זה גורם להם לבוא שוב ושוב, ועוד לא ראיתי תלמיד אחד שזלזל בי בגלל זה, אלא אדרבא זה גורם לקשר ולאהבה...

כשילד רואה שאבא שלו אוהב כבוד, אחר כך בבית ספר כשחבר פוגע בו- כמו שהאבא כשפוגעים בכבוד שלו עושה בלאגן בבית, הילד אחר כך עושה בלאגן עם החברים. מי לימד אותו? האבא היקר, הוא רוצה כבוד כמו האבא שלו.

נו, זה חינוך? ככה מחנכים?

שאלנו איך יעקב אבינו החזיק מעמד? התשובה היא כשהוא הלך ללָבָן הייתה לו מטרה אחת- למצוא שם את הזיווג שלו, את רחל. אבל לָבָן צחק עליו ועשה לו חיים קשים, אז מה? "שיצחק עליי, למה מי אני? שיצחק עליי חופשי, לא באתי לפה לקבל כבוד, לא זו המטרה...", לא עניין אותו כלום כי הוא "מכיר את מקומו"- את המטרה האמיתית שבשבילה הוא הלך לשם, לקבל את הזיווג שלו.

"יִשמַח משֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ כִּי עֶבֶד נֶאֱמָן קָרָאתָ לּוֹ"- אתם יודעים מה הגדלות של משה רבנו, רבן של כל הנביאים? אתם יודעים מה משה רבנו תמיד אחז מעצמו? כשהיו שואלים אותו: "משה רבנו, מה התפקיד שלך?" הוא היה עונה: "אני עבד של כלל ישראל, אני השָרַת של כל היהודים..."

הוא לא התבלבל מזה שהוא גדול הדור שלימד את כולם...

לא, לא, לא, הוא הרגיש עבד!

בגלל זה הקב"ה נתן לו מתנות "יִשמַח משֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ"- אתה יודע למה הוא זכה לקבל כל כך הרבה מתנות? "כִּי עֶבֶד נֶאֱמָן קָרָאתָ לּוֹ"- הוא תמיד זכר שהוא עבד, הוא אף פעם לא התנשא על אף יהודי כמו שכתוב "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".

עכשיו נבין את הגמרא במסכת ברכות, אמר רבי יוחנן בן זכאי "אני נשיא ישראל, קשה לי להשתחרר מההרגשה הזו של 'נשיא ישראל' ולכן אני כל הזמן מרגיש כְשָׂר לפני המלך, קשה לי להתבטל ולהשתחרר מזה ולהרגיש עבד..."

אבל רבי חנינא בן דוסא היה אחד מהעם, הרבה יותר קל לו להגיע להכרה שהוא עבד. לכן אמר רבי יוחנן בן זכאי "אני כְשָׂר לפני המלך, קשה לי להגיע לביטול הגדול הזה, מה שאין כן אצל רבי חנינא בן דוסא שהוא כעבד לפני המלך..."

רבותיי, אני רוצה להגיד משהו. אם הבת שֶׁלָּךְ תבקש ממך לגהץ לה חולצה אז תשמחי בזה. אם הבן שֶׁלְּךָ יבקש שתביא לו גרביים חדשות לישיבה- תשמח בזה, תעשו את זה בכיף. תפקיד ההורים הוא לשרת את הילדים, ולמרבית הפלא זה גורם להם לכבד, להעניק ולתת עוד יותר, כי הם לומדים מכם איך להתנהג...

לא התחתנו כדי להביא ילדים ולקבל מהם כבוד ושׂררה, אלא כדי שאנחנו נעניק להם ללא הגבלה.

לאברהם אבינו באים אורחים והוא מגיש להם לאכול ולשתות, עושה להם הכל. אם אברהם אבינו מכבד ערבים, אז אנחנו לא נכבד את הילדים שלנו? לא נכבד את האישה שלנו? לא נכבד את הבעל שלנו? מי צריך את הכבוד הזה, רק סובלים מזה ומקבלים מכות.

אתם יודעים איזו תחושה טובה זה עושה בבית. כשהלכתי בתחושה של 'אבא' כל רגע נפגעתי וכעסתי "למה לא מכבדים אותי? אני פה האבא!"

ברגע שהבנתי שאני 'פועל', שאני עבד- וואי, איזה כיף! צריך הרבה תפילות, הרבה לצעוק לבורא עולם "תזכה אותי לא לשכוח ולהכיר את מקומי... תזכה אותי להיות 'חכם המכיר את מקומו', לא לרדוף אחר הכבוד..."

תאמינו לי, זה יגרום שכולם ירצו את חברתך, כולם יעריכו ויאהבו אותך.

כתוב שהקב"ה נותן למי שהולך בענווה חן- "וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן", "מַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים עַד מָרום"- הכבוד שלך לא יפגע אלא אדרבא יאהבו אותך יותר, אם אתה מחנך או רב אז התלמידים יהנו ממך יותר ויהיו קשורים אליך ותוכל להשפיע עליהם, אז מה אכפת לך? תזכה ללמד אותם דרך נכונה לחיים...

יהי רצון שהקב"ה יזכה אותנו לדרך האמת, אמן כן יהי רצון.

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900