דבר תורה לפרשת בשלח "הכי טוב לישון בעמידה" [דרך הבעל שם טוב]

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900 - כל הזכויות שמורות

לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל ([email protected]) ולקבלה בוואטצפ 058-3139000

אנחנו מוצאים בסוף פרשת בשלח את מלחמת עמלק: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק".

מה היה כל כך מיוחד במה שעשה לנו עמלק שזה אפילו חמור יותר ממה שעשה לנו פרעה במשך 210 שנה או חמור יותר מנבוכדנצר שהחריב לנו את בית המקדש?

עד כדי כך חמור שהקב"ה אומר למשה: "כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם", ונאמר "מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר".

עמלק נלחם כמו הרבה עמים שנלחמו בנו, למה דווקא עמלק הכי מסוכן?

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹקִים בְּיָדִי. וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה".

התורה מספרת לנו שלראש הגבעה עולים משה, אהרון וחור, "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק"- מה כתוב פה? איזו מלחמה משונה זו... כשמשה מרים את הידיים- ישראל מנצחים, וכשמשה מוריד את הידיים- עמלק מנצח...

מה פשר הדבר הרמת הידיים והורדת ידיים של משה?

"וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים"- רש"י אומר במקום: "בשביל שנתעצל במצוה וּמִנָה אַחֵר תחתיו- נתייקרו ידיו"- הידיים שלו הפכו כבדות מכיוון ששלח את יהושע להילחם ולא הלך בעצמו. מה פשר העניין? מה התורה מספרת לנו פה?

"וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ"- שׂמים אבן מתחת משה רבנו והוא יושב עליה... מדוע צריך לתאר לנו על מה ואיך משה ישב על הגבעה?

רש"י אומר במקום: "ולא ישב לו על כר וכסת. אמר: 'ישראל שרויין בצער, אף אני אהיה עמהם בצער'"- משה שותף לצער של עם ישראל הנלחם בעמלק. השאלה היא מה קרה כאן? מה צריך ללמוד מזה?

"וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד"- אהרון וחור תומכים בידיו של משה, אהרון תומך ביד אחת וחור בשנייה...

מדוע מפרטים לנו על תמיכתם של אהרון וחור במשה?

"וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ"- אומר  רש"י במקום: "ויהי משה ידיו באמונה פרושות השמיים בתפילה נאמנה ונכונה".

משה רבנו התפלל על עם ישראל שיצליח...

"וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר". אומר רש"י במקום: "נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם".

מה הפירוש "אין שמו שלם ואין כסאו שלם"?

בפרשת "כי תצא" כתוב "וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקים"- וכמו שפירש רש"י במקום: "חסרי כוח מחמת חטאם".

עמלק נטפל לנחשלים, עמלק נטפל לאותם אנשים שנופלים בתאוות...

"וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ"- עמלק מחכה לשעת תורפה, לנקודת החולשה של יהודי כשהוא נמצא בנפילה. עמלק מחפש את הנפילות של עם ישראל. כשעמלק רואה יהודי נופל, הוא תופס את היהודי ואומר לו: "אתה רואה? ראית שנכשלת? סימן שאתה לא מתאים לעבודת ה', אתה לא שווה..."

ה"בית אהרון" מקרלין זיע"א אמר: "יותר ממה שיצר הרע רוצה את העבירה, הוא רוצה את העצבות שבאה אחרי העבירה".

יהודי לצערנו עבר עבירה, הוא עשה תשובה וביקש סליחה מה': "אבא, תרחם עלי. חטאתי, עוויתי, פשעתי...", מהעבירה הזאת הוא היה צריך להכיר את שפלותו ולהתקדם הלאה. אבל מה שקורה הוא שלאחר שהיצר הרע מפיל את הבן אדם, הוא בא אליו בחזרה ועושה לו לינץ', עושה לו וידוא הריגה. אחרי שהוא לצערנו עבר את העבירה, עכשיו יגיע שוב היצר הרע ויתחיל לחמם את העסק: "אתה רואה מי אתה? נפלת! אתה לא שווה! עזוב אותך, אתה לא מתאים..."

"הטובים לטיס"- כשאתה רוצה להצטרף לשייטת או לקורס טייס- יש קריטריונים לקבלה. בודקים קודם כל את מנת המשכל של המועמד. אחר כך בודקים את הכושר הגופני, כוח סיבולת וכדומה. אם עמדת במבחנים- מצויין, ואם לא הצלחת במבחן, "לך הביתה, אתה לא מתאים..."

אותו הדבר כאן, אומר עמלק לאותם אלו שנפלו בעבירות שעבודת ה' היא רק למצליחנים בלבד, רק מי שמושלם יכול לעבוד את ה', אבל אם אתה רואה שיש לך פה ושם כישלונות או נפילות, "אתה לא מתאים! שלום, לך הביתה!" וכך אתה שומע שעוד יהודי עזב את הדרך וחזר בשאלה... פשוט היה לו איזשהו כישלון, בא היצר הרע, שבר לו את המורל ואז הוא אמר: "כנראה שאני לא מתאים לעבוד את ה'...", זה עמלק! הוא הולך דווקא לנחשלים- אין להם כבר כוח מרוב חטאים- ואומר להם: "אתה רואה? אתה לא ירא אלקים, כדאי שתלך... עבודת ה' מתאימה למצטיינים בלבד..."

יש הרבה ישיבות ל"מצויינים" בלבד. אם אתה רק 80 אחוז מצויין- אתה לא מתאים! פה יהיו המובחרים! רבותיי, במה אנחנו באמת אוחזים? יש לנו תשובה לעמלק? האם הוא צודק? התשובה:

לא רק שהנפילות לא אמורות לשבור אותך

אלא כל עבודת ה' בנויה על הכשלונות!

"שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם"- הצדיק קם דרך שִבְעַת הנפילות שלו.

אדם שמצליח- כל חודש הוא מסיים מסכת, כל בוקר הוא קם בנץ, הכל הולך לו לפי היומן, יש לו אישה שמכבדת אותו, כשהוא מגיע הביתה מדברים אליו בכבוד: "הרב רוצה לשתות? אם הרב ירצה משהו טעים- שיצלצל בפעמון..."

בעל ואישה לקחו אותי לאחד השיעורים שמסרתי, האישה פנתה אליי וביקשה ממני: "הרב, אתה יכול לברך אותנו בבקשה?"

- "אני לא בבא..."

- "הרב לא נורא, אנחנו רוצים שהרב יברך אותנו..."

- "טוב, מה בקשתכם עד חצי המלכות..."

- "הרב, תברך אותי שהילדים שלי יהיו צדיקים כמו בעלי..."

אני מסתכל על הבעל כדי לראות את תגובתו, ואני רואה שהוא מחייך.

אני שואל אותה: "מה, בעלך כזה צדיק?"

היא עונה לי: "כן, אני רוצה שהילדים שלי יהיו צדיקים כמוהו..."

אני פונה לבעל ואומר לו: "תקשיב, אישתך אומרת עליך כאלו מילים, וואו! אשרייך..."

הוא ענה לי: "סליחה הרב, אני משתדל לתמוך ביתומים ואלמנות, תומך קצת במוסדות ואברכים, היכן שאפשר לעזור תמצא אותי שם..."

בירכתי אותם שהילדים שלהם יהיו צדיקים כמו הבעל ויצאתי מהרכב...

יש להם מזל שהם המשיכו בנסיעה ולא נכנסו לשיעור, אחרת הם היו שומעים בדיוק מיהו הבן אדם... כשיש כזה בעל שאישתו מייחלת שילדיה יהיו כמו בעלה, הוא צדיק, תומך ועוזר לכל הנצרכים- האם הוא יכול להבין את המשמעות של "אין עוד מלבדו ואפס זולתו"? לא! כי יש עוד מישהו מלבדו- "אני".

"אני צדיק, כמובן שה' גדול שבגדולים, אבל גם אני פעיל- תומך, מסייע, מעודד ומכוון..."

מה מביא את האדם להכרה של "אין עוד מלבדו"?

התשובה האמיתית היא הכישלון.

כשאני נכשל- הכישלון מלמד אותי שלי מצד עצמי אין יכולת להתגבר על קשיי הפרנסה, אני חסר אונים בלי אבא, אני מצד עצמי מציאות של כישלון, אני מצד עצמי כלום... אין לי כלום חוץ ממידות רעות: כעס, עצבים, תאוות וגאווה.

הייתי באירוסין של תלמיד ותלמידה שלי ששניהם שומעים את השיעורים.

רק נכנסתי לאולם וכל בחורי הישיבה קמו, שרו ורקדו מסביבי ואני נבלעתי באמצע... התקליטן צעק "שׁוּרֶס"- "שורות" בהבהרה אשכנזית- שמשמעותן שתי חומות עשויות מבשר ודם, שורה מכל צד... החתן נותן לך יד ואתה רץ איתו הלוך ושוב. סיימנו את ה"שׁוּרֶס" והבחורים עשו מעגל גדול מבחוץ ורק אני והחתן באמצע רוקדים...

באמצע הריקוד 'בום'! נתפס לי השריר ברגל... אני והחתן באמצע ואני לא יכול לזוז, נעמדתי והחתן מסתכל עליי במבט מלא רחמים, וכך לאט לאט התחלתי לדדות לכיסא: "שב בשקט! תירגע! יש פה לחמניה וקצת חומוס- תאכל בשקט..."

אתה מתנפח ו"בום"! אין משחקים, זה הבן אדם.

תהיה אמיתי! "זאת המציאות שלי. בלעדיך אבא

אני מציאות של גאווה, כעס, תאוות ועצלות,

ואם לא תרחם עליי- שם אני נמצא ושם גם אשאר..."

בסופו של דבר כשהבן אדם יזכה לעשות דברים חיוביים, ישאלו אותו: "מי עשה את כל זה?" הוא יענה ללא היסוס: "זה לא אני! אני מציאות של כישלון! 'אין עוד מלבדו'- רק ה'...", עמלק רוצה שניקח את הכישלונות שלנו לכיוון של יאוש וחידלון, והתורה רוצה שניקח את הכישלונות שלנו ונגיע מהן להבנה של "אין עוד מלבדו". רק הכישלון מלמד אותי באמת מי אני...

אני מציאות של כישלון, אז מהיכן באו כל ההצלחות שלי? סימן שההצלחה לא שלי, אלא של ה', ה' משפיע דרכי שפע רוחני או גשמי לעולם...

היצר הרע מנסה לעשות לנו תרגיל נחש, הוא מנסה להכשיל אותנו.

יהודי בעל ממון מגיע לגבאי ישיבה ואומר לו: "תקשיב, החלטתי לתרום מיליון דולר בשביל בניין הישיבה בתנאי שאתה לא כותב את השם שלי על הבניין. אם שואלים אותך 'מי התורם?' תגיד להם 'בעילום שם...', אני רוצה שתהיה לי מצווה אחת שאני יודע שעשיתי אותה 'לשם שמיים'. רק בורא עולם, אני ואתה יודעים שעשיתי את המצווה הזאת- כך יהיה לי כרטיס כניסה לגן עדן..."

שימו לב, הוא גם צדיק וגם נסתר. היהודי הזה אוחז שהוא תרם מיליון דולר לישיבה, ולא רק שהוא תרם, אלא זה היה בעילום שם, רק ה' והוא יודעים כמה שהוא צדיק... אבל האמת היא שזאת לא מצווה 'לשם שמיים', אלא זאת מצווה 'לשם סכנה...', אחרי 120 שנה הקב"ה ישאל יהודי שתרם לישיבה: "שלום יענקל'ה, מה נשמע? איך היה למטה? עשית קצת מעשים טובים, קצת מצוות?"

- "בורא עולם, אני לא עשיתי כלום. אני כולי מידות רעות..."

- "אז איך תרמת מיליון דולר לישיבה?"

- "אני תרמתי? אני קמצן! הכסף לא שלי, אתה הקמת את הישיבה דרכי!"

- "וואי, אתה מכיר שאני פעלתי דרכך? פנה ימינה, יש לך שם את 'הבעל שם טוב' והחברים ברחוב השני, אשריך ידידי..."

אבל גם יכול מאוד להיות שיהודי כזה יעלה למעלה והקב"ה ישאל אותו:

- "מה נשמע, יענקל'ה? איך היה למטה?"

- "בורא עולם, אתה יודע מה עשיתי בשבילך? תרמתי מיליון דולר בשבילך. תרמתי את זה בעילום שם, רק  אתה ואני... מה אתה אומר על זה?"

- "אתה תרמת לי מיליון דולר? הכסף שלך? 70 שנה לא קלטת שזה אני ולא אתה? מה עשית כל השנים הללו?"

אנשים חושבים שאם הם בחדרי חדרים הם מוגנים ירי, חושבים שאם תרמו בעילום שם אז אי אפשר להתגאות. בן אדם יכול להתגאות גם בחדרי חדרים: "אני לומד", "אני מתפלל", "אני עושה חסדים"- זאת גאווה. אתה צריך להכיר את האמת שהיא: "אבא, אתה עושה הכל דרכי".

איזה כיף לחיות כך עם ה', איזו רגיעות לנשמה. אתה חי עם

ה' ולא עם הגאווה שלך, אתה חי עם אבא...

מסכן מי שלא חי כך, יהודי יכול לחיות יום ולילה עם הגאווה שלו והוא לא מבין למה הוא חוטף מכה מפה ומכה משם, ומי יודע מה עוד מחכה לו.... כשאדם הולך עם הכנעה ושפלות, הוא לא נכנס למלחמות ומאבקים, הוא הכי מאושר בעולם.

"וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק"- משה מסמל את הענווה כמו שכתוב: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָֽאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"- הידיים של משה מסמלות את הענווה שלו, את הכוח שלו, יד מסמלת כוח. ידי משה מסמלות ענווה, שפלות.

"וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו"- אומר רש"י במקום "שפל וסבלן"- אתה אמור לקחת את ידי משה שמסמלות את השפלות שלך, 'להרים' אותה למעלה, לקחת את נקודת הכישלון וללמוד ממנה: "אבא, סימן שאישתי, הילדים שלי, התפילות שלי ואפילו הלימוד שלי- הם שלך ולא שלי..."

"וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק"- אם אתה לא לוקח את הכישלון שלך ומעלה אותה למעלה- לא מתחבר מהכישלון לשפלות שלך- אז עמלק גובר.

"וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים"- הכוונה היא שלא פשוט ללכת בדרך של שפלות וענווה. העמלק שבתוכנו מנסה לשבור אותנו אחרי הנפילות שלנו, או להיפך- רוצה לרומם אותנו ולומר לנו כשאנחנו מצליחים "אתם הטובים ביותר!" ולהכניס בנו גאווה... העבודה הזאת כל כך קשה, בן אדם מוכן לעשות הכל ובלבד שבסוף יזכה לקבל מילה טובה, שיחמיאו לו, שיגידו לו "אתה גדול!"

יהודי נחמד ניגש אליי ביום שישי אחרי השיעור ואמר לי: "הרב יודע שהשיעורים הללו שייכים לארגון דאע"ש?"

- "מה?! למה?!"

- "אלו השיעורים של ארגון דאע"ש..."

- "למה אתה מתכוון?"

"מי מוכן ללכת בכזו דרך? הדרך קשה לביצוע...", כך היהודי הזה אמר לי.

קודם כל, זה לא ארגון דאע"ש, זאת "דרך 'הבעל שם טוב'", ותדעו לכם שהאושר הכי גדול של הבן אדם הוא ללכת בדרך הזאת. אין מתיקות גדולה יותר מהדיבורים הללו, "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִי־טוֹב ה'..."- זה מתוק מדבש, ובפרט כשאתה שומע את הילדים הקטנטנים שלך הולכים בדרך הזאת.

צילצלה אליי אמא וסיפרה לי שהבנות שלה בשבת שיחקו והציגו הצגה על מורה, אמא והבת שלה התלמידה. הילדה בת ה-6 הייתה 'מורה', הילדה בת ה-5 הייתה 'אמא' והילדה בת ה-4 הייתה 'תלמידה'.

ה'תלמידה' הולכת עם 'אמא' שלה ל'מורה' לאסיפת הורים כדי להתעדכן...

ה'אמא' שואלת את ה'מורה': "שלום. רציתי לשאול מה קורה עם רוחי? איך היא בכיתה?"

ה'מורה' עונה: "תקשיבי, היא לא משקיעה מספיק, ותדעי לך שביום ראשון יהיה מבחן על כל החומר, אם היא לא תלמד היא לא תצליח. אין משחקים..."

ה'אמא' פונה ל'בת' שלה: "את שומעת או לא? את צריכה להשקיע, ביום ראשון יהיה מבחן על כל החומר. את חייבת להצליח! אני לא מוכנה לשמוע עלייך תלונות".

ה'תלמידה' עונה ל'אמא' שלה: "אמא, אני אשתדל ללמוד טוב וגם ביום ראשון בבוקר אדליק נר לעילוי נשמת ר' אשר כדי שאצליח במבחן..."

האמא שומעת את הבנות בשיחה כביכול באסיפת הורים ואת בתה הקטנה- בסך הכל בת ארבע- המבקשת להדליק נר לעילוי נשמת ר' אשר. אתם מבינים מה עובר לילדים? ילדה בת ארבע אומרת לאחותה להדליק נר. תראו אילו מושגים! זה מה שקורה כשהילדים מתחילים לחיות עם ה', מתחילים לקבל מושגים של עבודת ה' ואמונה, תענוג לשמוע כזה דבר! במקום שילדים יגדלו על משחקי מחשב ותכניות בתקשורת, הם שומעים מושגים על עבודת ה'.

"וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ"- אומר רש"י במקום: "ולא ישב לו על כר וכסת. אמר: 'ישראל שרויין בצער, אף אני אהיה עמהם בצער'". משה יושב על אבן בגלל צער... אדם שלא חוֹוֵה צער- לא יכול להתקרב לדיבורים הללו. כל עוד והכל הולך לו והכל תקין אצלו- הוא לא יוכל להתחבר לדיבורים הללו. משה רבנו יושב על אבן שהיא הבסיס.

"ישראל שרויין בצער"- רק מי שחוֹוֵה כאבים בגוף ובנפש אפשר לדבר איתו. זה נקרא "מרכך כביסה", כשרוצים לכבס בגדים צריך לשים במכונת הכביסה אבקת כביסה, אבל פרט לכך אם רוצים שהכביסה תצא רכה ועם ריח טוב- צריך להוסיף גם מרכך כביסה, זה מרכך את הבגד, כשהמכונה פועלת ומסתובבת הבגדים מתרככים, כי שמנו מרכך, יש עם מה לעבוד...

אדם שחוֹוֵה כאבים הוא רך, יש עם מי לעבוד, יש לו נפש רכה.

אבל אדם שהוא בריא והוא מנהל מוסדות, תנסה לדבר איתו דיבורים כמו "תכיר את האמת שלך שאתה כישלון, תכיר את האמת שלך שאתה חסר אונים..."

יש עם מי לדבר? לא! אין לך עם מי לדבר! הוא 'אגוז' קשה לפיצוח...

משה רבנו יושב על אבן- זה הבסיס לכל הדיבורים האלו...

"וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד"- יש שתי דרכים שמאפשרות לנו ללמוד מהשפלות שלנו כיצד מתקרבים אל ה': הדרך של חור או הדרך של אהרון.

חור הוא מידת הגבורה בבחינת חרון אף. דרכו של חור באה לאחר הנפילה, אתה צריך ללמוד את שפלותך ולעשות משפט עם עצמך. אחרי שנפלת בעבירה או במחשבה רעה, אתה צריך להתפלל: "ה', תזכה אותי ללמוד מהנפילה שלי שזאת מציאות האדם, לא המציאות שלי. כולנו כאלו... אני כישלון, אני חסר אונים, אני מציאות של כעסן, מציאות של גאוותן, וממילא כל הטוב שבי זו המציאות שלך...", אפשר להגיע מחור אל ה'אחד'- אל ה'.

כמובן שדרך זו היא רק בדיעבד, צריך לעשות הכל כדי לא ליפול, אבל יש לנו אפשרות להציל את מה שאפשר אחרי הנפילה...

הדרך של אהרון היא לפני הנפילה, דרכו של אהרון היא לא לעשות משפט לעצמך אלא לעלות את המידות אל ה'. למצוא את ה' בתוך המידות שלך. אם יש לך תאווה, תעלה אותה אל ה': "ה', תזכה אותי ללמוד מהתאווה שיש לי שכך אזכה לאהוב אותך...", תן נקודת איפוק עד שהתאווה תיעלם...

סיפר לי אבא אחד ששומע את השיעורים, שהוא לקח את הבן שלו בן ה-5 לגינה ב-8 בערב. היה חשוך וְשָקֶט כי הגינה הייתה כבר ריקה... הוא שלח את הבן למגלשות הגדולות והוא ישב על הספסל.

הבן אמר לו: "אבא, אני לא רוצה לטפס על הסולם ולהתגלש, אני רוצה להיכנס לתוך המגלשה, לזחול ולזחול עד שאגיע למעלה...", היה חשוך והמגלשה ענקית...

אבא שלו אמר לו: "בסדר, תעשה את זה".

הבן ביקש ממנו: "אבא, בוא איתי בבקשה לשם".

והאבא ענה לו: "לא, תתמודד..."

זו נקודה מאוד חשובה. לא כל דבר צריך לעשות עם הילד.

תן לו להתמודד קצת, תן לו להתנסות, תן לו להיאבק

שיעשה משהו לבד כי זה בונה אותו.

לא כל דבר להגיד: "בוא, אני אעשה איתך, בוא ואעזור לך...", פשוט כך מגדלים ילד פחדן.

הילד ניגש למגלשה, ולא מספיק שיש חושך בחוץ אלא בתוך המגלשה אפילו חשוך יותר.

הילד צועק: "אבא, אני מפחד!"

האבא משיב: "ומה עושים כשיש פחד?"

והילד עונה: "מעלים אותו אל ה'..."

האבא נרגש מהתשובה של הבן וענה לו: "בבקשה..."

האבא מספר שהוא שומע את ההד של הילד כמו שופר: "ה', תזכה אותי ללמוד מהפחד שיש לי מהמגלשה- שכך אפחד ממך...", וכך תוך כדי טיפוס הילד ממשיך: "ה', כמו שאני מפחד מהמגלשה- שכך אפחד ממך...", עד שהגיע למעלה.

האבא שאל אותו: "נו, איך היה?"

הילד ענה לו: "אבא, ה' עזר לי! עליתי עד למעלה. אתה רואה אבא? ה' היה איתי...", ילד בן חמש...

סיפור כזה שווה מיליון דולר!

זה דור העתיד שלנו! אנחנו רוצים לגדל ילדים שחיים עם ה'.

אנחנו רוצים לגדל דור ישרים מבורך. בנים ובנות עם הכנעה זה לזו, חָבֵרוּת לעבודת ה', איזה כיף! איזה יופי! איזה טעם זה נותן לחיים! אי אפשר לתאר את זה, אלא רק אם אתה חי ככה, פשוט מתוק מדבש.

מי ששומע את הדיבורים הללו עלול לחשוב "תראה, יכול להיות שדרך ה'בעל שם טוב' נכונה, אבל לך תשמע מה מדברים בחוץ..."

אני אגיד לכם על מה מדברים בחוץ: "חשיבה חיובית", "דימוי עצמי גבוה", "העצמה אישית". עוד מעט נלך לגור בברית המועצות, אתה תהיה מעצמה... עכשיו תבחר: שם מדברים איתך על העצמה וחשיבה חיובית: "גם אתה יכול!" ובדרך "הבעל שם טוב" מדברים איתך על:

"וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא־אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָֽם".

"וְנַחְנוּ מָה",

"תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד",

"תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ",

"חָנֵּנִי ה' כִּי אֻמְלַל אָנִי רְפָאֵנִי ה' כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי".

"ה' הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת־שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָה".

תבחר מה עדיף... לכאורה, שם זה נשמע הרבה יותר יפה, "חשיבה חיובית", "קאוצ'ינג"... הפציצו שם באנגלית, עשו את זה מיוחד... זה נשמע טוב, נשמע חי, נשמע חדיש! לא משהו ישן כמו תהלים ודוד המלך...

בואו תראו מה מוכרים לעולם- מה הדבר שכולם מחפשים בחיים? מה הדבר הכי רצוי ונכסף? התשובה היא מחמאה.

גבר מגיע הביתה אחרי יום עבודה, אישתו לא בבית וכל הבית הפוך... מה הוא עושה? לוקח את המטאטא ומתחיל לטאטא, אחר כך שוטף את כל הבית, עובר לכיור חלבי ובשרי, תולה כביסה ומגהץ... עובד שלוש שעות.

למה הוא עבד כל כך קשה? הוא פשוט מחכה שאישתו תבוא הביתה ותאמר לו: "וואו, איזה בית נקי, אין עליך, אשריך...", והבעל חושב לעצמו: "היה שווה..."

בן אדם חוזר מהעבודה גמור מעייפות, עובד שלוש שעות ולו רק בשביל מילה טובה. בשביל מילה קטנה היה שווה הכל...

למה אנחנו כל הזמן מחפשים לקבל את המחמאות הללו ומשקיעים בהן את כל כוחותינו? למה? ואנחנו גם רוצים כמה שיותר מחמאות, שהמנגינה הזו לא תיגמר. "הרב, נהניתי מהשיעור, אתה לא יודע כמה השיעור חיזק אותי, כמה השיעור עשה לנו טוב...", אתה רוצה לשמוע את המילים הללו נון סטופ, תמשיך. אנחנו נורמליים? כל היום אנחנו רוצים מחמאות...

יהודי אחד הלך לרבנות עם אישתו אחרי 15 שנות נישואין. הדיין שואל את הגברת: "למה את רוצה להתגרש?" והאישה ענתה: "אף פעם הוא לא החמיא לי". הדיין פנה לבעל: "15 שנה לא החמאת לה? למה?"

הבעל ענה: "סליחה, בשבע ברכות אמרתי לה שאני מאוד אוהב אותה, ברגע שיחול שינוי אני אודיע לה, מאז ועד היום לא חל שינוי...", בן אדם יכול להחמיא לאישתו מאה פעם, אבל אף פעם זה לא יספיק, תמיד היא תגיד: "אתה לא מפרגן לי..." ומה האמת? הוא מסכן, באמת הוא מפרגן, אבל אנחנו תמיד רוצים עוד ועוד מחמאות. יש לכולם את הצורך הזה.

הנקודה הכי חשובה היא "יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ"- בתוך תוכנו אנחנו יודעים את האמת שלנו "אני כלום, אני מסכן...", נולדתי מסכן ואני אעזוב את העולם מסכן...

ראיתם פעם תינוק כשהוא נולד? קטנצ'יק, שתי ידיים ושתי רגליים ותפוז מעל... מה הדבר הראשון שהוא עושה כשהוא יוצא לעולם? בוכה. "מה קרה? מי הרביץ לך? למה אתה בוכה?" התשובה היא "כי אני מסכן, אין לי שיניים ולכן אני לא יכול לאכול, אני לא יכול לזוז. אני מסכן, תרחמו עליי..."

אמא שלו לוקחת אותו, מטפלת בו ומאכילה אותו. כל שן שיוצאת הוא עם חום, כאבי ראש וכאבי גוף. כל המשפחה בוכה איתו על כל שן... עד גיל שנתיים הוא בסכנת נפשות.

אם הוא שוכב על הגב- יש לו גזים, ואם הוא שוכב על הבטן- סכנה של מוות בעריסה. אז איך אשכיב אותו לישון? אולי בעמידה, כך הכי בטוח...

אחר כך בגיל שנתיים הוא הולך למטבח ולוקח סכין, הוא יכול לחתוך את עצמו, יכול לחתוך את אחותו. עד מתי נהיה מסכנים? זה משתנה באיזשהו גיל?

לא! רק ה'מגרש' משתנה- פעם הוא היה מסכן כי אין לו שיניים, היום הוא מסכן כי אין לו שידוך.

אחרי שהתחתן הוא רוצה ילדים, אחרי שקיבל ילדים, הוא לא יודע האם יהיו בריאים או מחונכים, "מה אני מגדל? האם אני מגדל שבט אינדיאני?"

אחרי שהוא מגיע לגיל 65 הילדים עושים אסיפת צוות והבן הבכור מדבר בשם כולם: "אחים יקרים, אני חושב שהגיע הזמן לשלוח את אבא לבית אבות. הוא צריך יחס וטיפול אישי, ואנחנו נבקר אותו בצורה מסודרת, פעם בשבוע אחד מאתנו יקפוץ לביקור, אפשר להביא גם את הנכדים..."

למחרת בבוקר, מגיעה מונית ספיישל ולוקחת אותו לבית אבות. מעלים אותו לקומה שלישית, ופעם בשבוע מגיע הבן עם הנכד ואומר: "תן נשיקה לסבא, יופי צדיק. שב רגע בצד... מה שלומך אבא? הכל בסדר? וואי, אני ממהר. עוד חמש דקות אני צריך לחזור הביתה, מחכים לי. להתראות אבא, ה' ישמור אותך..." הילד חוזר עם הנכד הביתה ומשאיר את האבא לבד. המצב של האבא הוא אותו דבר כמו שהיה תינוק.

אומר דוד המלך: "כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי"- כל החיים אתה מסכן, חסר אונים. כמו אותו תינוק בידיים של אמא שלו.

לא השתנה אצלי כלום. אז מה אם גדלתי? אני באותו מצב. אני באותה נקודה, אני תלוי ברחמים של אבא: "אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַה' יַאַסְפֵנִי". כולנו יודעים את האמת בתוך תוכנו, לכן בתת ההכרה שלנו יש את התחושה "אני מסכן, אני חסר אונים...", והכי גרוע הוא "שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", אני לא תלוי בעצמי... אני כל הזמן מחכה שיביאו לי אישורים מבחוץ: "אתה טוב! אתה גדול!" רק סיימו  להגיד את זה ואני שוב מחפש שיחמיאו לי, למה? כי בתוך תוכי אני יודע שזה לא נכון... העולם 'מטפל' בכאב הפנימי הזה שאנחנו מרגישים ואומר לך: "'חשיבה חיובית', אתה חושב שאתה מסכן? אנחנו נלמד אותך להדחיק את זה, אנחנו נלמד אותך לברוח מזה, אנחנו נגרום לך להשתנות ולהיות מעצמה אישית...", אבל בתוך תוכי כל כישלון מזכיר לי מחדש שאני לא מעצמה אישית, אני כלום בלי ה'...

בא "הבעל שם טוב" ואומר: "בני יקירי, אל תברח ממה

שאתה מרגיש, זאת האמת שלך..."

"כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ"- אנחנו מסכנים תמיד. ככה אנחנו...

הפתרון הוא "יְמַלֵּא ה' כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ", "ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר", "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי". נכון שאתה מסכן, אבל תדע לך שיש לך אבא שתומך בך. דרך "הבעל שם טוב" היא דרך של אמת.

 

אל תברח מהאמת שלך, אל תטייח את המצב, תהיה אמיתי...

וכשנלך עם אבא נזכה לכל הישועות ברוחניות ובגשמיות.

אמן, כן יהיה רצון.

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900