דבר תורה לפרשת בראשית - שבעים פנים ל"בראשית"

שבעים פנים ל"בראשית"

בסימנא טבא, אנחנו שוב מתחילים את התורה מבראשית. רק על המילה הראשונה בתורה, "בראשית", נכתבו פירושים רבים. בעל 'אור החיים' הקדוש כתב עליה כ"ב פירושים! רש"י (א', א', ד"ה: "בראשית ברא" עפ"י מדרש בראשית רבה א', א') מאריך בפירושו, ואומר: "אין המקרא הזה אומר אלא דרשני", ומפרש את המילה "בראשית" על פי הדרש ועל פי הפשט, עיי"ש. הרמב"ן הקשה על שני ביאוריו של רש"י, ופירש באופן שונה. הספורנו מסביר
אחרת מהם. גם האבן-עזרא האריך בפירוש שונה, וכן הרשב"ם, 'בעל הטורים' ועוד. האונקלוס תרגם: "בקדמין ברא", ואילו יונתן בן עוזיאל תרגם: "מן אולא", שפירושו מהתחלה. הירושלמי תרגם לעומתם: "בחכמא", והסבירו המפרשים שהכוונה בחכמה עליונה (עיין בזוהר ח"א דף פ"א ע"א, ברבנו בחיי וברקנאטי). גם בשירו המפורסם של מרן בעל ה'בן איש חי', "ואמרתם כה לחי", כתוב באחד הבתים: "עשה שבעים תיקונים, יקרים מפנינים, בם תיקן העליונים, אדוננו בר יוחאי". כוונתו ל'תיקוני הזוהר' שערך רבי שמעון בר יוחאי, בהם מובאים שבעים תיקונים רק על המילה הראשונה, "בראשית"! כל פירוש יקר מפנינים, והוא תיקן הרבה תיקונים בעליונים. לנוכח שלל הפירושים השונים מתעוררת שאלה במלוא חריפותה: מה לנו ולהבנת הדברים, האם נוכל אנחנו לרדת לאמיתותה של תורה ולהבין אותה? והתשובה היא, שלמרות אינספור הגוונים שבה, יקרה היא מפנינים; וגם מי שאינו מבין בפנינים אוהב מרגליות. כל שנה ושנה אנחנו מקיימים את מאמר חז"ל (אבות פ"ה מכ"ה): "הפוך בה והפוך בה דכולה בה", ומבינים יותר מבשנה שעברה.

נחלת גוים – ולא ישמעאל

"בְּרֵאשִׁית בָּרָּא אֱלֹקִׁים אֵת הַשָּמַיִׁם וְּאֵת הָּאָּרֶץ" (א', א') "אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם ראש חודשים' (שמות י"ב, ב'), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה טעם פתח בבראשית, משום (תהלים קי"א, ו') 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים', שאם יאמרו אומות העולם לישראל 'לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים', הם אומרים להם 'כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו -
ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו'" (רש"י) מדברי רש"י למדים אנו מסר ברור ביותר. את הטענה של 'ליסטים אתם' אין יכולים לטעון אלא שבעת העממים בלבד, משום שהם חיו בארץ קודם שנצטוו ישראל לכובשה. אשר על כן, אם יבואו הכנענים, הפריזים והגבעונים ויטענו על זכויותיהם – נוכל לענות להם מהתורה, כמו שענה גביהא בן פסיסה לכנענים שטענו לפני אלכסנדר מוקדון על זכותם בארץ (סנהדרין צ"א ע"א). אבל לישמעאלים אין
אפילו טענה אודות זכויותיהם בארץ, שהרי הארץ לא נכבשה מהם, שכן מעולם לא החזיקו בה. טענתם היחידה היא על היותם יושבים בה הרבה שנים; אולם אנחנו מוחזקים בה עוד לפניהם, וכגון בעיר חברון, שמאז ומעולם גרו בה ישראל, עד שטבחו בהם אוכלי פיתם וגרשום. ומה מקום לטענת הישמעאלים על זכויות בארץ, ואפילו סלקא דעתין אין להם. על פי דברינו יתיישב מהו שכתוב: "כח מעשיו הגיד 'לעמו'", שכן לכאורה היה צריך לומר: כח מעשיו הגיד 'לאומות' על טענתם! אלא לומר לך, שהטענה של 'כח מעשיו' היא תשובה ניצחת 'לעמו' על כל טענה. כלומר: אם אנחנו, עם ישראל, נדע שארץ ישראל שייכת לבורא העולם והוא נתן אותה לנו בלבד, אם אנו נאמין בזה – או אז
נוכל לנצח גם את אויבינו בזכות זו. (מתוך "דברי מרדכי")

האור הגנוז

"וַיַבְּדֵל אֱלֹקִׁים בֵין הָּאוֹר וּבֵין הַחֹשֶךְ" (א', ד') "ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים, והבדילו לצדיקים לעתיד לבוא" (רש"י) הרמב"ן הקשה על דברי רש"י, שכן לפי דבריו יש בריאה נוספת כפולה של אור, עיין בדבריו. ניתן להסביר את דברי רש"י על פי 'בעל הטורים', שכתב: "את האור" – עולה בגימטריא 613 , תרי"ג. וכן "בתורה" – עולה תרי"ג. יש לבאר שעל ידי אור התורה הצדיקים יכולים לראות מסוף העולם ועד סופו, ובכך יכולים להתבונן בכל דבר
ודבר, לייעץ ולברך. אור זה, הסתכלות מיוחדת זו – גנזם הקב"ה לצדיקים שבכל דור ודור, כדי שיאירו לבני דורם ולבאים אחריהם באור התורה.

דקדוק בתורה מניין?

"וִׁיהִׁי מַבְּדִׁיל בֵין מַיִׁם לָּמָּיִׁם" (א', ו') לפני שנים רבות היו כולם קוראים בתורה בדקדוק רב, מדגישים מילה דגושה וקוראים מילה רפויה כהוגן, מבדילים בין סֶגול לצֵירי ובין קמץ לפתח. היום יש מספר עדות, ובהן יחידים המדקדקים כהוגן בכל אות ואות.
התורה רומזת לנו על חשיבות הדבר וכותבת שהקורא צריך להבדיל בין 'מַים' ראשונים, אשר ניקודם בפתח, לבין 'מָים' אחרונים, אשר ניקודם בקמץ. וכן על זו הדרך בכל אות ואות מאותיות התורה. יש לדקדק בקריאתה הרבה,
כמונֵה זהב ומרגליות טובות.

מעלתה של החמה

"אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְּמֶמְּשֶלֶת הַיוֹם וְּאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְּמֶמְּשֶלֶת הַלַיְּלָּה וְּאֵת הַכּוֹכָּבִׁים" (א', ט"ז) אמרו חז"ל (חולין ס' ע"ב) שהלבנה קיטרגה באומרה שאי אפשר לשני מלכים שישמשו בכתר אחד, ולכך נתמעטה הלבנה. למדנו מכאן, שללבנה אין מגרמה ולא כלום. כל כוחה – מהשמש המשפיעה עליה אור וחום. היום גם חכמי האסטרונומיה מסכימים לכך. לכאורה יכולה היתה החמה לומר: אני הלא שתקתי כשהלבנה קטרגה, מדוע עלי להאיר ולהזריח את אורה של הלבנה? אך השמש אינה עושה כן. היא עושה את רצון קונה באימה ובשמחה - "שמחים בצאתם ששים בבואם. עושים באימה רצון קוניהם". על כך דרשו רבותינו (גיטין ל"ו ע"ב), ש"הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים" – כלומר: אף שהיה להם להשיב אינם משיבים, אלא מוסיפים טובה למעליביהם – "עליהם נאמר (שופטים ה', ל"א): 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'".

מי משעבד את מי?

"וַיְּבָּרֶךְ אֹתָּם אֱלֹקִׁים וַיאֹמֶר לָּהֶם אֱלֹקִׁים פְּרוּ וּרְּבוּ וּמִׁלְּאוּ אֶת-הָּאָּרֶץ וְּכִׁבְּשֻׁהָּ וּרְּדוּ בִׁדְּגַת הַיָּם וּבְּעוֹף הַשָּמַיִׁם וּבְּכָּל-חַיָּה הָּרֹמֶשֶת עַל-הָּאָּרֶץ" (א', כ"ח) הרמב"ן מבאר את ברכת "ורדו", בכך שהאדם רשאי להשתמש בבהמות ובחיות
לצרכיו, כגון: שור לעול וחמור למשא. אילו לא נתברך בכך – לא היתה לו שום רשות לשעבד את בעלי החיים. יש אדם שהוא רודה בבהמה והוא שליט עליה, ומתקיימת בו הברכה של "ורדו". אבל יש אדם שהבהמיות היא שרודה בו והיא שולטת עליו. אם אדם אוכל ללא ברכה תחילה וסוף – הבהמיות שולטת עליו, והוא יורש תכונות בהמיות משום כך. אם אדם עובד יום ולילה וגם בשבתות, ו"יום ולילה לא ישבותו", הרי הוא כבהמה והיא שולטת עליו.
אמרו חז"ל שאם אדם מתנהג כראוי, אומרים עליו: אשריך שאתה נזר הבריאה, היתה כדאית כל הבריאה בשבילך, וירבו כמותך! אבל אם האדם אינו מתנהג כהוגן, אומרים לו: יתוש קדמך (ע"פ סנהדרין ל"ח ע"א) – אפילו יתוש טוב ממך, וגם כל בהמה טובה ממך, שהיא ממלאת את תפקידה ואת יעודה כראוי, כאשר היא אוכלת, שותה וישנה. בכך היא ממלאת את יעודה. (מתוך "דברי מרדכי")

וְּרוּחַ קָּדְּשְּךָ אַל תִׁקַח מִׁמֶנִׁי

יום חתונתי הגיע ב"ה. סוף-סוף היום המיוחל. מטבע הדברים ביום הזה יש לא מעט סידורים, אבל אני ידעתי: את היום הזה אני רוצה להתחיל בברכתו של הרב אליהו זצוק"ל. אומנם הרב לא הכיר אותי, אבל ידעתי שעל הברכה הזאת אני לא רוצה לוותר. כך הגעתי אל בית המדרש של הרב, מלווה באחי, נרגש כולי. בהגיענו למקום התברר שבאותו יום אמורה להתקיים במקום ברית מילה. על כן התבקשו האנשים שבאו להתברך להמתין עד אחרי הברית המיועדת. אבל הברית התעכבה עוד ועוד, ואני התחלתי לחשוש ולהילחץ שמא לא אספיק לעשות את הדברים שממתינים לי ביום הזה. לפתע סימן לי אחי להרים את הראש. עשיתי כדבריו, והנה אני רואה את הרב מסמן
לי להגיע אליו לברכה לפני כל האנשים. מנין הרב ידע שאני חתן ביום חתונתו? התקרבתי אל הרב, נדהם ונרגש, וזכיתי לברכה מיוחדת. סיפרתי את הסיפור הזה לחברי, והוא השיב לי שגם הוא נוכח פעם ביכולת המיוחדת הזאת של הרב אליהו זצ"ל. חברי הוא לוי, והוא הזדמן פעם לתפילה בבית הכנסת של הרב אליהו זצ"ל. הרב לא הכירו מקודם. בשעת הקריאה בתורה התברר שאין לוי במקום, אבל חברי לא הכריז על עצמו כלוי. לפתע הוא נדהם לגלות שהרב מסמן לו לעלות לתורה. מנין הרב ידע שהוא לוי? אין זאת כי אם רוח הקודש שפיעמה בו. רוח הקודש או פיקחות סיפר צבי יהודה כץ: כשהייתי נער לפני בר-מצווה, הביא אותי מו"ר אבי לפני הרב זצוק"ל לקבל ברכה. אנחנו, שגרנו בשכונה של הרב, ידענו כי הזמן הטוב לקבל ברכות הוא בשבת, כשהרב חוזר מהתפילה. באותה שעה היו מלווים אותו עשרות אנשים, והרב היה משיב לכולם תוך כדי הליכה מבית הכנסת לביתו. בשעה זו הביא אותי מו"ר אבי לפני הרב ואמר לו: הבן הזה יהיה בעוד חודש בר- מצווה. הרב עצר ממהלכו, וביחד אתו עצרו עוד חמישים איש שליוו אותו, הסתכל עלי במבט של חיבה ואמר לי: אתה ממשפחת כהנים. תגיד לי, האם כשהכהנים היו
עובדים בבית המקדש הם היו עובדים עם תפילין או לא? נדהמתי ממש, כי זה היה בדיוק הנושא של הדרשה שהכנתי לבר המצווה. זה נושא נדיר, שרוב חתני בר המצווה לא מדברים עליו. אבל זה היה בדיוק הנושא שלי, ועל
כן מיד השבתי לשאלתו. הרב המשיך לשאול, ולשמחתי הרבה ידעתי להשיב תשובה לכל שאלה. אחרי כל זה, הרב בירך אותי בשמחה רבה על בר המצווה ועל הכהונה שלי. מיותר לספר כי השיחה הזאת עם הרב נתנה לי ביטחון רב לומר את הדרשה שהכנתי לפני הקהל הגדול, שהרי כבר נבחנתי על-ידי הרב אליהו וידעתי. עד היום אני לא יודע אם הייתה זו רוח הקודש של הרב, שידע מה הכנתי, או שזו הפקחות המפורסמת שלו, שכיוון שידע שההורים שלי מחנכים אותנו יום-יום לתודעת בית המקדש ולכהונה שלנו, שיער שזה יהיה נושא השיחה שלי. פעם אני נוטה לכאן ופעם לכאן, וייתכן שמשולבים בסיפור הזה שני הדברים גם יחד. (מתוך הספר החדש "אביהם של ישראל" - חלק ו)
פרשת בראשית

שאלות ותשובות בהלכה

שאלה: ישנם קהילות שנהגו כשמתחילים לקרוא בבראשית לומר בסימנא טבא אחר ברכת אשר בחר בנו האם זה מנהג טוב, או שזה הפסק בין הברכה לתחילת הברכה?
תשובה: רבנו חיים פלאג'י בספרו מועד לכל חי (סי' פ"ה אות כ"ה) אין דעתו נוחה בזה. אמנם דעת הרב פאת השולחן (הלכות ארץ ישראל פ"ג ס"ע י"ט) שאין בזה הפסק ורבנו הבן איש חי בספרו רב פעלים (ח"ג אור"ח סי' מ"ב) כתב בשם רבי אליהו מני שמנהג ירושלים לומר בין הברכה לקריאה בסימנא טבא כיון שזה אמירה לצורך. מ"מ לדעת הגר"מ אליהו זצוק"ל עדיף שאחד הגבאים יאמר זה, ולא השליח ציבור או העולה ובכך אין בזה הפסק לכו"ע.
הלכה למעשה: עדיף שאחד מהציבור או מהגבאים יאמר כן ובכך יצאנו מידי מחלוקת אומנם אותם נוהגים שהשליח ציבור אומר ואם לא יאמר תתעורר מחלוקת יניחו אותם במנהגם.

שאלה: אדם שמתפלל יחידי האם רשאי לומר ויכולו השמים, או מי שהתפלל עם הציבור ולא הספיק לומר איתם ויכולו השמים האם מותר לומר ביחידות?
תשובה: הנה נחלקו בזה הפוסקים דעת המגן אברהם (רס"ח ס"ק י') כתב י"א שיחיד צריך לקחת אדם נוסף ולומר ויכולו, וי"א שיחיד יכול לומר שאין אמירה זו מדין עדות אלא כקורא בתורה לכן עדיף שאדם יסיים את תפילתו מהר כדי שיוכל לומר ויכולו עם הציבור כיוון שבעשרה עדיף, אמנם אם לא הספיק יכול לומר ויכולו ביחידות, ולדעת המשנ"ב יאמר כקורא בתורה כמבואר במשנ"ב (שם ס"ק י"ט) ובכה"ח (ס"ק ל"ו).
הלכה למעשה: עדיף בציבור ואם אינו מספיק יכול לאמר עם עוד אחד, אבל אם אין אף אחד עמו יכול לאמר ביחידות ע"כ.

ניתן להעביר שאלות לרבני בית המדרש לפקס: 153-54-477562 או למייל ולקבל תשובות בלנ"ד בעלונים הבאים עפ"י פסיקת ateretme@gmail.com מו"ר הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצוק"ל.
בברכת שבת שלום

מתוך העלון "עטרת מרדכי"
שע"י בית תורה וחסד "עטרת מרדכי אליהו"
רחובות
08-9397933