——–
א. מצות יום טוב לחלקו חציו לבית המדרש וחציו לאכילה ושתייה. ואל יצמצם בהוצאות יום טוב וצריך לכבדו ולענגו כמו בשבת. הגה: ואסור לאכול ממנחה ולמעלה בערב יום טוב כמו בשבת, שזהו מכלל הכבוד (רמב"ם פרק ו'). מיהו אם ערב יום טוב שבת, יכול לקיים סעודה שלישית ויאכל מעט פת לכבוד יום טוב. ומצוה ללוש פת בערב יום טוב לכבוד יום טוב (מהרי"ל הלכות יום טוב) כמו בערב שבת, כמו שנתבאר לעיל סימן רמ"ב. וחייב לבצוע על שתי ככרות ולקבוע כל סעודה על היין. ובגדי יום טוב יהיו יותר טובים משל שבת. ולא נהגו לעשות בו סעודה שלישית. (וביום טוב מאחרין לבוא לבית הכנסת וממהרין לצאת משום שמחת יום טוב) (גמרא פרק הקורא עומד):
יחלק היו"ט חציו לבית המדרש וחציו לאכילה ושתיה.
בביצה טו: נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע והלכה כרבי יהושע שאמר חציו לה' וחציו לכם. וכן במגילה כג. ביו"ט מאחרים לבא לבית הכנסת, שצריך לטרוח לסעודת יו"ט, וממהרים לצאת משום שמחת יו"ט. וכתב הטור בשם הרמב"ם אף על גב שהאכילה והשתייה במועד מצות עשה היא לא יהא אוכל ושותה כל היום אלא כך היא המדה כל העם משכימין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בענין היום וחוזרין לבתיהם ואוכלין והולכין לבתי מדרשות ושונין עד חצי היום ומתפללין תפלת המנחה וחוזרין לבתיהם לשתות שאר היום עד הלילה {ומ"ש הרמב"ם משכימין לבית הכנסת לכאורה הוא לא כהגמ' מגילה הנ"ל שמאחרים לבא לבית הכנסת. כתב הפרישה לתרץ, שמה שכתב הרמב"ם משכימים לבית הכנסת, הכונה מקדימים להתפלל, קודם חיוב אכילה.} . וכתב המ"ב שיש לגעור בחזנים המאריכים יותר מדי עד שעובר חצי היום.
אע"פ שצריך לצמצם בהוצאות החול, אל יצמצם בהוצאת יום טוב.
ביצה טו: אמר אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל לוו עלי וקדשו היום והאמינו בי ואני פורע ומ"ש הטור וצריך לכבדו ולענגו כדרך שמכבד ומענג השבת. כן כתב הרמב"ם בפרק ו' הט"ז וז"ל כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה כך כל ימים טובים שנאמר (ישעיה נט יג) לקדוש ה' מכובד וכל ימים טובים נאמר בהם (ויקרא כג ד) מקרא קודש וכן ראוי לאדם שלא יסעוד בערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה כערב שבת שדבר זה בכלל הכבוד עכ"ל: וכתב הב"י ואם חייב לאכול פת ביו"ט ובחוה"מ נתבאר בסימן קפח.
וכתב בביאו"ה שביום חול יצמצם בהוצאות, וכמו שכתב רש"י והטור, שלא יבא לידי גזל וחמס וגם לחרפה וכלימה.
עוד כתב בביאו"ה שהנביא מסיים בפסוק וכבדתו מעשות דרכך ממצא חפצך ודבר דבר, ומכאן למדנו לא יהא דבורך בשבת כדבורך בחול, ואם כן הוא הדין ביו"ט.
וכתב המ"ב שצריך לרחוץ בערב יו"ט בחמין, וכן שילבש כסות נקיה ולא מלבושי חול, וכן להכין בעצמו איזה דבר לכבוד יו"ט, כמו בשבת. וכתב הרמ"א שמצוה להמנע מלקבוע סעודה בערב יו"ט מתשע שעות ולמעלה, ואם חל בשבת יקדים לאכול סעודה שלישית או יאכל רק מעט פת כדי שיאכל בלילה לתיאבון.
וכתב בביאו"ה בשני ימים טובים של גלויות יכול לאכול ביו"ט ראשון כהרגלו, כיון שהוא העיקר שאנו בקיאים בקיבועא דירחא, ולמה נמנע אותו לאכול בו כדי שיאכל בערב בתיאבון. ודלא כהמג"א שהחמיר בזה.
וכתב בביאו"ה שלא יעשה מלאכה בערב יו"ט מן המנחה ולמעלהכמו בערב שבת.
חייב לבצוע על שתי ככרות, ולשתות יין בכל סעודה.
בשבת קיז: אמר ר' אבא חייב אדם לבצוע על שתי ככרות בשבת מאי טעמא לקטו לחם משנה כתיב (שמות טז כב) וכתב הרי"ף בפרק ערבי פסחים (כה:) שגם בימים טובים היה יורד המן כפול כמו בערבי שבתות. וכ"כ הרמב"ם בפרק ל' מהלכות שבת (שם) וכתב ג"כ שצריך לקבוע בכל סעודה על היין כמו בשבת.
וכתב המ"ב שצריך לשתות יין בסעודה מלבד מה ששתה בקידוש. וגם מצוה לאכול בשר. וכל זה אם ידו משגת. ואיתא בגמ' ע"ז דף ה' שתקנו להרבות בסעודה ביום טוב הראשון של פסח ובעצרת ובר"ה וביו"ט האחרון של חג: אבל ביו"ט ראשון של סוכות לא כיון שעסוקים במצוות סוכה וארבעת המינים ואין פנאי להכין הרבה.
לא נהגו לעשות ביו"ט שלוש סעודות.
כתב הטור שלדעת הרמב"ם. בפרק ל' מהלכות שבת ה"ט צריך לעשות ביו"ט שלוש סעודות. ושהרא"ש לא נהג כן. וכתב ע"ז הב"י שאינו מוכרח בדברי הרמב"ם שצריך ג' סעודות. וכתב הכל בו (סי' נח דף יז ע"ד) שיש שכתבו שהסעודה השלישית ביום טוב היא כשאוכלין תבשיל אחר לבד הראשון ואף על פי שאין מפסיק בה בברכת המזון, ולא החמירו לעשותן רק בשבת ע"כ.
וכתב המ"ב שאם לא אכל בלילה חייב להשלים ביום ויקדש בשחרית קידוש של לילה, וכמו בשבת.
עוד כתב שאף שלא חייב לאכול סעודה שלישית מכל מקום טוב לאכול פירות. ושמזה נתפשט המנהג שכתב הכל בו להוסיף תבשיל בסעודת הבוקר במקום סעודה שלישית.
בגדי יו"ט יהיו יותר טובים משל שבת.
כתבו הגהות מימוניות בפרק ו' מהלכות יום טוב (אות כ) גרסינן בירושלמי פרק קמא דקידושין (סוף ה"ד) בההיא דאמרינן האחין שחלקו ר' מונא אומר כלי רגל חולקין כלי שבת מיבעיא מכאן משמע שבגדי יום טוב יהיו טובים מבגדי שבת עכ"ל:
וכתב המ"ב שהמצוה ללבוש בגדי יום טוב היא משום חיוב שמחה שזהו ג"כ בכלל שמחה {וכיון שיש חיוב שמחה גם בחוה"מ כמ"ש המ"ב לקמן בשם הרמב"ם ממילא מצוה ללבוש בו בגדי יו"ט.} .
ב. חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד הוא ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו. כיצד משמחן הקטנים נותן להם קליות ואגוזים, והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו. וחייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר עניים. (דין תענית ביום טוב כמו בשבת ועיין לעיל סימן רפ"ח):
ישמח באכילת בשר ושתית יין, וישמח הקטנים בקליות ואגוזים, והנשים בבגדים ותכשיטים.
בפסחים קט. תנו רבנן חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל במה משמחן ביין רבי יהודה אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן אנשים בראוי להם ביין ונשים בראוי להן תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין בארץ ישראל בבגדי פשתן המגוהצין תניא רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר (דברים כז ז) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר (תהלים קד טו) ויין ישמח לבב אנוש.
וכתב הטור בשם הרמב"ם ז"ל חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד הוא ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו כל אחד כראוי לו כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו והאנשים אוכלין בשר ושותין יין.
וכתב הב"י שהרמב"ם מסיים וכותב שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין. ויש לתמוה על הרמב"ם למה הצריך שיאכלו בשר וישתו יין דהא בברייתא קתני דבזמן הזה אין שמחה אלא ביין ומשמע דביין סגי בלא בשר. ובביאו"ה כתב ע"ז שהיום שאין שלמים אין חובה באכילת בשר אבל יש מצוה באכילת בשר כיון שנאמר בו שמחה. ומרן שלא הזכיר אכילת בשר לשיטתו שמספיק לשמוח ביין בלי בשר, וכמו שכתב בסעיף א ולקבוע כל סעודה על היין {ונראה שאע"פ שהקשה מרן על מה שכתב הרמב"ם שאין שמחה אלא בבשר מהבריתא, עכ"פ לא יחלוק עליו משום קושיה, וגם לדעת מרן צריך לאכול בשר, וכמו שכתב בסעי' ג אדם אוכל ושותה ושמח ברגל ולא ימשוך בבשר ויין. ומשמע שאוכל ושותה היינו אוכל בשר ושותה יין.} . ומ"ש הקטנים נותן להם קליות ואגוזים. כתב הב"י לא מצאתיו מפורש דאע"ג דתניא בפרק ערבי פסחים (שם) אמרו על רבי עקיבא שהיה מחלק קליות ואגוזים לתינוקות בערב פסח הא מפרש התם טעמא כדי שלא יישנו וישאלו ואם כן היכא דלא שייך האי טעמא מנ"ל וצ"ע: וכתב המ"ב שמצות שמחת החג היא מ"ע מן התורה דכתיב ושמחת בחגך. וכתב בשם השאגת אריה סימן סו שמצוה זו נוהגת גם בנשים {כלומר שלא רק על בעלה מוטלת המצוה לשמחה, אלא שהיא בעצמה מחויבת במצוה זו. ונ"מ כשאין לה בעל, מצוה עליה לשמח עצמה בבגדים ותכשיטים. וכ"כ ביביע אומר ח"ד חיו"ד סימן כה בסוף אות ג שכבר הסכימו רוב האחרונים בדעת הרמב"ם דאשה חייבת בשמחה מהתורה, כרבי זירא בר"ה ו:} .
וכתב בביאו"ה שאם אין ידו משגת לקנות לקנות בגדים ותכשיטים לנשים, יקנה להם לכל הפחות נעלים חדשים לכבוד יו"ט.
עוד כתב בשם הרמב"ם שחוה"מ הוא בכלל מועד לענין שמחה, אבל לענין כבוד ועונג אין חייב בחוה"מ דלא נאמר בהן מקרא קודש:
כתב הרמ"א הרמ"א שדין תענית ביו"ט כמו בשבת וכתב המ"ב משמע מהרמ"א דדעתו לענין תענית חלום דצריך להתענות ביום טוב.
עוד כתב יש שכתבו דמי שמתענה ת"ח כיון שאינו מקיים חציו לכם צריך להיות כולו לה' דהיינו ללמוד או לומר תפלות ובקשות. אבל בד"מ חלק ע"ז דכיון דמתענה מקרי כולו לה'. ועוד דהטעם שהתירו להתענות משום דכיון דנפשו מרה לו, התענית עונג הוא לו, אם כן מקרי לכם.
עוד כתב ואפילו הוא מסגף עצמו מפני תשובה בכל ימות השנה שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבתות ויום טוב וחנוכה ופורים חייב לאכול ולשתות.
חייב להאכיל גר יתום ואלמנה ושאר עניים.
כתב הטור בשם הרמב"ם כשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים אבל מי שנועל דלתי ביתו ואוכל ושותה עם בניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו מצוה אלא שמחת כריסו ועל אלו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם הוא.
וכתב המ"ב גם בזוה"ק מפליג מאוד בעונש מי שאינו נותן לעני מסעודתו ביום טוב ר"ל והעתיקו ד"ז כל האחרונים. ונתפרסם גודל החיוב לכל ישראל וע"כ אינו מצוי שישאר עני ביום טוב בלי סעודה אבל מה נעשה עם האומללים והנדכאים בעיר שמתביישין לפשוט יד ולבקש וע"כ נהגו באיזה מקומות שקודם יום טוב הולכין נבוני לב לבתי העשירים לקבץ עבור אלו המרי נפש ואשרי האנשים שמשימין עין ע"ז שמזכין לעצמן ומזכין לכל אנשי העיר.
ג. אדם אוכל ושותה ושמח ברגל. ולא ימשוך בבשר וביין ובשחוק וקלות ראש לפי שאין השחוק וקלות ראש שמחה אלא הוללות וסכלות, ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על שמחה שיש בה עבודת היוצר:
לא ימשך בבשר ויין ובשחוק וקלות ראש.
כתב הטור בשם הרמב"ם כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשוך בבשר ויין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר כל המוסיף בזה מרבה בשמחת מצוה לפי שאין השחוק וקלות ראש הרבה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על שמחה שיש בה עבודת היוצר. מדת החסידים אשר השם לנגדם תמיד ובכל דרכיהם ידעוהו בעת שמחתם אז יותר ויותר מברכין ומשבחין להקב"ה אשר שמחם ויאמר האדם בלבו בעת שמחתו והנאתו ואם כך היא שמחת העה"ז אשר היא הבל כי יש אחריה תוגה וצער א"כ מה תהא שמחת העה"ב התמידית שאין אחריה תוגה ויתפלל להקב"ה שיטה לבו לעבדו לעשות רצונו בלב שלם ושישמחנו בשמחת העולם ויזכנו לחיי העה"ב לאור באור פני מלך חיים:
ד. חייבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו משוטטים ומחפשים בגנות ובפרדסים ועל הנהרות שלא יתקבצו שם לאכול ולשתות אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה, וכן יזהירו בדבר זה לכל העם שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם בשמחה ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה אלא יהיו כולם קדושים:
חייבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שלא יבואו העם לידי עברה.
כתב הטור בשם הרמב"ם חייבין ב"ד להעמיד שוטרים ברגלים שיהו שוטטים ומחפשין בגנות ופרדסים ועל הנהרות שלא יתקבצו שם לאכול ולשתות אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה וכן יזהרו בדבר זה לכל העם שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם בשמחה ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה.
וכתב המ"ב הנה באמת ד"ז החיוב תמיד להזהיר ולמחות מי שיש בידו אלא שברגל מצוי הקלקול ביותר.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5