——–
א. אין מרגילין ביום טוב. כיצד הוא מרגיל, זה המוציא כל הבשר מרגל אחד כדי שיוציא כל העור שלם ולא יקרע, מפני שטורח בהפשט זה טורח גדול ואין בו צורך למועד:
אסור להפשיט העור שלם כשמוציאו דרך רגל אחת.
בבכורות לג. ת"ר אין מרגילין ביום טוב משום דקא טרח טרחא דלא חזי ליה.
וכתב הרמב"ם בפרק ג' מהלכות יום טוב (ה"ו) לא ירגיל ביום טוב כיצד הוא המרגיל זה המוציא כל הבשר מרגל אחת כדי שיוציא כל העור שלם ולא יקרע מפני שטורח בהפשט זה טורח גדול ואין בו צורך למועד ע"כ. וכתב הב"י נראה מדבריו שכל שאינו מפשיט בענין שמוציא כל הבשר מרגל אחת מותר ואף על פי שכל עור הגוף שלם מלפניו ומאחריו. אבל לפי מה שפירש רש"י (שם) דמרגיל, היינו שמתחיל להפכו מרגליה כלפי ראשה. משמע דביו"ט אסור להפשיט העור שלם כה"ג כל שהוא מתחיל להפוך העור מרגליה כלפי ראשה אבל אם מתחיל מפיה כלפי זנבה מותר דלא אסרו אלא להרגיל והאי לאו מרגיל הוא. ופסק מרן כדעת הרמב"ם.
וכתב המ"ב (ס"ק א) שדוקא להוציא מרגל אחת אסור, אבל אם חותך העור בין שני הרגלים האחוריות מרגל אחת לשניה, ומפשיט העור שלם מותר, שאין בזה טרחא כ"כ. ויש מחמירים שלא להפשיט את העור שלם כלל שהוא טרחא שלא לצורך.
ב. אסור למלוג גדי אלא אם כן מולגו לאכול העור:
אסור להשיר שער הגדי ע"י נתינתו ברותחים אחר מליחה, ואם אוכל העור מותר.
בביצה לד. ת"ר מולגין את הראש ואת הרגלים ומהבהבין אותם באור. וכתבו הרא"ש בשם בה"ג והתוספות שם שאסור למלוג כל גופו של גדי הואיל ויכול בהפשטה הקלה לעשות טפי. וכתב הרב המגיד בפרק ג' (ה"ז) בשם הרשב"א שיש מן הגאונים שהורו שלא התירו למלוג כל הבהמה אלא ראש ורגלים בלבד אף על פי שמתכוין לאכול עורה של בהמה לפי שאין עושין אלא המפונקים ביותר ואסרו לעשות זה כדרך שאסרו לגמר את הכלים ועוד שנראה יותר כמעשה חול. ויש מורי הוראה שהורו שלא אמרו ראש ורגלים בלבד אלא שדיברו בהווה עכ"ל. ופסק מרן כיש מורי הוראה שאם מולג לאכול העור מותר.
וכתב המ"ב (ס"ק ג) שלכתחילה יש להחמיר כדעת יש מן הגאונים שלא למלוג. ובעוף אין איסור למלוג להבהב את כולו, כיון שבעוף לא שייך הפשט {ונראה כיון שאין דרך להפשיט את העוף, ועורו נאכל כבשרו לכן תיקון העור הוא כתיקון הבשר.} .
אם מולגין הראש והרגלים או אם מהבהבין אותם או טופלין אותם בסיד ובחרסית או אם גוזזין אותם במספרים נתבאר בסימן תק.
ג. בהמה שנשחטה ביום טוב מותר להגביה עורה וליתנה במקום דריסת הרגלים, אף על פי שאין עליו בשר כלל, ומותר למלוח עליו מליחה קלה כדרך שמולחים לצלי, ומותר להערים ולמלוח כאן מעט וכאן מעט עד שימלח את כולו. אבל אם נשחטה מערב יום טוב אסור. הגה: ונוצות של עוף דינן כמו בעור דמותר לטלטלן כדי להצניען כמו בעור:
מותר לטלטל העור אחר השחיטה, וליתנו במקום שדורסים עליו.
בביצה יא. תנן בית שמאי אומרים אין נותנין את העור לפני בית הדריסה ולא יגביהנו אלא אם כן היה עמו כזית בשר ובית הלל מתירין. ובגמרא (שם) תנא ושוין שמולחין עליו בשר לצלי. אמר אביי לא שנו אלא לצלי אבל לקדירה לא פשיטא לצלי תנן הא קמ"ל דאפילו לצלי כעין קדירה אסור. ופירש הר"ן (ה: ד"ה אבל) לצלי כעין קדירה אדם שמולח צלי שלו קרוב למליחת קדירה שלו אסור.
ובירושלמי ומותר להערים ולמלוח כאן מעט וכאן מעט. וכתבוהו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם. וכתב הב"י, בסימן שאחר זה אכתוב דלא שרי להערים אלא דוקא קודם אכילת שחרית. כתב המרדכי בפרק קמא דביצה מה שהתירו לטלטל נוצה של עופות לאחר שהסירו אותן מהעוף, מידי דהוי אעור לפני הדורסן דהתירו סופן משום תחלתן. וכ"כ הרמ"א. וכתב המ"ב (ס"ק יב) שהפר"ח מחמיר שלא לטלטל נוצות העוף, כיון דלא חזי למזגא עליהו לא התירו סופן משום תחילתן. והאחרונים מסכימים לפסק הרמ"א. ונוצת אוז שראויה להשתמש בה מותרת בטילטול.
עוד בגמ' שם אמר עולא שלשה דברים התירו סופן משום תחלתן וחד מינייהו נתינת עור לפני בית הדריסה. וקמ"ל שהתירו סופן משום תחלתן דוקא ביו"ט אבל בערב יום טוב לא שהרי יכול לשוטחו ולמלחו מערב יום טוב. ומפרש הטור שכל שנשחטה מערב יום טוב אף על פי שהופשטה ביום טוב לא התירו, וכן נראה מדברי הרא"ש ז"ל וכבר כתב הרב המגיד בפרק ג' שיש מי שסובר כן ומצאתי כתוב שכן דעת הרשב"א ז"ל. אבל מדברי הרמב"ם נראה דכל שהופשט ביום טוב אף על פי שנשחטה מערב יום טוב התירו וכן נראה שהוא דעת רש"י שפירש ואפילו מערב יום טוב שהופשט מבעוד יום. וכ"כ הר"ן. וכתב מרן שאם נשחטה מעיו"ט אסור משמע אפילו הופשטה ביו"ט אסור. וכתב המ"ב (ס"ק י) שאם לא היה לו שהות להפשיט מעיו"ט יש להקל. עוד כתב אם שחט ביו"ט ראשון כיון שיו"ט ראשון נחשב כחול לגבי יו"ט שני אפשר שאסור לטלטל ולמלוח העור ביו"ט שני {וכיון שהמ"ב מסתפק בזה וגם לדעת הרמב"ם ורש"י והר"ן שכל שהופשט ביו"ט מותר אפילו נשחט בחול, אע"פ שמרן החמיר בזה, עכ"פ אם נשחט בראשון והופשט בשני הוי כעין ס"ס להתיר.} .
והקשה הרא"ש דהכא משמע דעור אסור לטלטל אי לאו משום שמחת יום טוב ואילו במסכת שבת (מט.) משמע דשרי לטלטוליה ותירץ בשם ר"ת (שבת מט. תוד"ה טומנין) דהתם ביבשים דחזי שפיר למיזגא עלייהו והכא בלחים שאינם ראויין להשתמש בהם אלא מדוחק וכ"כ הר"ן (ה. ד"ה מתני' אין) ז"ל.
וכתב הב"י כבר כתבתי בסימן תצ"ח (ד"ה ואם) שהשוחט את המסוכנת רק כדי שלא תמות ולא מתכוין לאכול ממנה, אסור להגביה העור אא"כ שייר בו אבר אחד.
וכתב המ"ב (ס"ק ה) שבטלטול העור הלח יש איסור מוקצה אם אין עליו כזית בשר והתירו לטלטלו כדי לשומרו או שלא יפסד כגון מחמה לצל. וכן כדי שלא יפסד העור התירו איסור מעבד כלאחר יד כשמניח את העור במקום שידרכו עליו, וכששוטחו נראה כמעבד העור ולא נראה מעבד ממש שהרי ראוי העור לשבת עליו. אבל אסור לשוטחו על גבי יתדות שלא יבא למלוח אותו.
ועור יבש אם נשחט מעיו"ט לא הוי מוקצה ומותר לטלטלו שראוי להשתמש בו, ואם נשחט ביו"ט הוא נולד ואסור לטלטלו {וכדי לשומרו נראה שמותר משום שהתירו סופן משום תחילתן.} .
ד. אין מולחין את החלבים, ולא מהפכין בהם, אפילו לשוטחן על גבי יתדות, אף על פי שנשחטה ביום טוב. וכן אסור למלוח בשר עליהם באויר:
אין מולחין את החלבים, ולא שוטחן על גבי יתידות, ולא מהפכין בהם.
בביצה יא. בברייתא אין מולחין את החלבים ואין מהפכין בהם. ונחלקו ת"ק ורבי יהושע אם מותר לשטוח החלבים על גבי יתדות ופסקו הפוסקים כתנא קמא דאסר, וכתב הרמב"ם (פ"ג ה"ה) שהטעם מפני שאינם ראויים לאכילה {ובגמ' שם חילקה בין נתינת העור לפני הדורסן שמותר לבין שטיחת החלבים על גבי יתדות שאסור, שבעור לא עושה מעשה רק של עיבוד שהרי ראוי גם לשבת עליו לכן לא יבא לעבד העור לגמרי במעשה שיש בו איסור תורה, אבל בחלבים אם ישטח אותם כיון שעושה מעשה רק של עיבוד שהרי לא ראוי לשבת עליהם לכן חששו שמא יבא להתיר מליחת החלבים שהוא איסור תורה.} . כתב הטור שלא התירו בחלבים למלוח עליהם בשר כמו בעורות משום שמליחה מועטת מספיק להם לשומרם והוי כעיבוד. והר"ן כתב הטעם לאסור משום שאין דרך למלוח בשר על החלבים מחמת שהם אסורים לכן אף אם ימלח עליהם בשר באויר מוכח מילתא שעושה לעבדן. והרשב"א נסתפק בדבר. ופסק מרן לאסור.
וכתב המ"ב (ס"ק יד) שהאיסור להפך החלבים הוא גם משום עיבוד. ולענין טלטול החלבים דעת הט"ז בשם הגהות אשרי להקל ודעת המגן אברהם אע"פ שראויים להדליק בהם אסור משום נולד. ורק לטלטלן כדי להצניען מותר שהתירו סופן משום תחילתן.
ה. דף עב וכבד עלי שהוא, וכלי הוא אלא שמלאכתו לאיסור לכתוש בו הריפות, מותר לטלטלו לקצב עליו בשר, ולאחר שקצב עליו אסור לטלטלו מחמה לצל.
עלי הוא כלי שמלאכתו לאיסור, ומותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו.
במשנה בביצה יא. בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר ובית הלל מתירין ובגמרא (שם) תנא ושוין שאם קצב עליו בשר שאסור לטלטלו ופירש רש"י טעמא משום דהא איתעביד צורך יום טוב.
ובגמ' בשבת קכג: מפרשת הגמ' בשני אופנים איזה מוקצה הוא העלי האחד שהוא דומה לסיכי זיירי ומזורי שהם כלי אריגה כבדים שאדם מיחד להם מקום. ואופן השני העלי הוא כמו כל כלי שמלאכתו לאיסור. הרי"ף פסק כאוקימתא שהעלי הוא כלי שמלאכתו לאיסור ולכן מותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו, אבל ר"י פסק כאוקימתא שהעלי הוא מוקצה מחמת כובדו ודומה למוקצה מחמת חסרון כיס שאסור לטלטלו לצורך גופו או מקומו ובכל אופן לקצב עליו בשר משום שמחת יו"ט התירו. ופסק מרן כדעת הרי"ף.
וכתב המ"ב (ס"ק כא) שהסדן שרגילים לקצב עליו את הבשר הוא כלי שמלאכתו להיתר ולכן מותר לטלטל אותו גם מחמה לצל.
ובביאור הלכה הביא מה שכתב המג"א שגם אם היה העלי מוקצה מחמת חסרון כיס היה מותר לטלטל אותו לצורך שמחת יו"ט. ופקפק בדבריו המ"ב שהרי לדעת הרי"ף ההיתר בעלי לא משום שמחת יו"ט אלא הוא ככל כלי שמלאכתו לאיסור שמותר לצורך גופו, ולא התירו מוקצה מחמת חסרון כיס. וסיים וצ"ע לדינא.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5