——–
א. בגליות שעושין שני ימים טובים מספק כל מה שאסור בראשון אסור בשני, ומנדין למי שמזלזל בו, ואם הוא צורבא דרבנן אין מחמירין לנדותו אלא מלקין אותו:
המחלל יום טוב ראשון באיסור דרבנן לוקה וביו"ט שני מנדים אותו.
בגמ' פסחים נב. מבואר שעונש נידוי חמור יותר ממלקות. ולת"ח נותנים עונש הקל של מלקות משום כבוד התורה. וכתב הר"ן שעונש נידוי ניתן למי שעובר על תקנת חכמים כמו נטילת ידים ויום טוב שני, כיון שאין לו עיקר מהתורה, נמצא עוקר את הדין לגמרי. אבל אם עבר על גזירת חכמים לוקה. וכתב הב"י שאם עבר על איסור תורה מנדים אותו.
וכתב המ"ב (ס"ק ב) שנמצא יו"ט שני חמור יותר מהראשון, שבראשון רק אם עבר על איסור תורה מנדים אותו, ואילו בשני אפילו עבר על איסור דרבנן ע"י גוי במזיד, מנדים אותו.
ב. אין חילוק בין ראשון לשני אלא לענין מת, וכן לכחול את העין. הגה: או שאר חולי שאין בו סכנה (ר"ן פרק אין צדין). אף על פי שאסור בראשון אלא על ידי נכרי אם אין בו סכנה בשני מותר אפילו על ידי ישראל, חוץ מיום טוב שני של ראש השנה דשני ימים קדושה אחת אריכתא הן. הגה: ודוקא שבות דרבנן דומיא דמכחל עינא, אבל אב מלאכה אסור לישראל לעשותו אפילו ביום טוב שני (ר"ן פרק אין צדין והמגיד פרק ד'):
כל דבר שאסור משום שבות, מותר לעשות ביו"ט שני לחולה שאין בו סכנה.
כתב הטור שיו"ט שני של גלויות קל יותר מיו"ט ראשון לענין קבורת המת שיתבאר בסימן תקכו. שביו"ט ראשון יתעסקו בו עממים וביו"ט שני אפילו ישראל. וכן לענין לכחול את העין {איסור כחילת העין מובא בגמ' שבת צה. אשה לא תעביר סרק על פניה מפני שצובעת. ובמ"ב סימן שכח ס"ק נה כתב שלכחול העין הוא ככותב.} כתב הטור ביו"ט ראשון מותר רק ע"י גוי, כדין חולה שאין בו סכנה {וכ"כ בחזון עובדיה עמוד קז שביו"ט ראשון אסור לעשות לחולה שאין בו סכנה רפואה, אלא ע"י גוי. ובעמוד כג התיר למי שיש לו מיחוש לקחת גלולה ביו"ט ראשון, כיון שכל האיסור בשבת משום שמא יבא לשחיקת סממנים, ושחיקת סממנים ביו"ט אינה אסורה מן התורה.} , וביו"ט שני מותר אפילו ע"י ישראל. וכמבואר בגמ' ביצה כב. שאמימר אסר לכחול העין ביו"ט וע"י גוי התיר אפילו בשבת, וביו"ט שני של ראש השנה התיר אפילו ע"י ישראל. וכתבו הרי"ף והרא"ש אע"פ שאין הלכה כמותו ביו"ט שני של ראש השנה, כיון שאנו סוברים להחמיר שנחשבים כקדושה אחת, אבל ביו"ט שני הלכה כאמימר שהתיר לכחול את העין אפילו ע"י ישראל. וכתב הר"ן שמכאן למדנו להתיר ביו"ט שני כל איסורי דרבנן לצורך חולה שאין בו סכנה, אבל מלאכות שהם מהתורה אסור לעשות ע"י ישראל לחולה ביו"ט שני. וכתב המ"מ שכן דעת הרמב"ן. וכתב הב"י שהרמב"ם התיר כחילת העין אע"פ שאין שם חולי. והמ"מ כתב הטעם לפי שהנאת הגוף היא {וצ"ע מה טעם זה שהנאת הגוף היא, וכי נתיר כל איסור דרבנן לצורך הנאת הגוף ביו"ט שני. וצריך לומר כונתו שהוא צורך חיזוק הגוף, וכמו שכתב בחזון עובדיה עמוד קז בשם רבנו אברהם בן הרמב"ם שהטעם להתיר את הכחל אפילו שעושה לנוי, כיון שהכחל הוא חומר המחזק את העין, ואף שעושה לנוי מותר שהרי יש בו משום חיזוק העין. אבל מפשטות לשון מרן משמע שלא פוסק כהרמב"ם, ומתיר ביו"ט שני רק לחולה שאין בו סכנה לעשות עבורו מלאכות דרבנן, וכחילת העין שהותרה היא מדין חולה שאין בו סכנה, שביו"ט ראשון הותר ע"י גוי, ובשני מותר על ידי ישראל. אבל בחזון עובדיה עמוד קז כתב שמשמע ממרן שמתיר לכחול את העין אפילו לנוי כדעת הרמב"ם. וכן דעת המ"ב ס"ק ה' שההיתר לכחול ביו"ט שני אפילו הוא רק חושש בעיניו. ומתיר גם למי שאינו חולה אלא שיש לו מיחושים בעלמא, לעשות ביו"ט שני מלאכות דרבנן אפילו בלא שינוי. אולם קשה לדעת המ"ב שכיחול העין הותר רק משום מיחוש וכן לדעת רבנו אברהם בן הרמב"ם שהתיר לכחול משום חיזוק העין. מגמ' ביצה כב. שאמימר כחל עיניו מגוי בשבת. ואם הכיחול הוא רק משום מיחוש בעלמא הרי בשבת אסור לעשות שום רפואה אפילו ע"י גוי כמו שפסק מרן בסימן שכח סעי' א'. וכ"ש כשאין מיחוש אלא רק לחזק העין לבד שיהיה אסור. ודוחק לחלק שמעשה דאמימר שכחל בשבת היה חולה שאין בו סכנה, ומה שהתיר אמימר ביו"ט שני הוא באופן שאינו חולה, דהא בגמ' בחדא מחתא מחתינהו.} . ובשעה"צ (אות ט') הסתפק אם להתיר לעשות מלאכה דאוריתא בשינוי ביו"ט שני, לחולה שאין בו סכנה {ועיין במ"ב סימן תקי ס" כב שהביא ספיקו של הפמ"ג אם מותר לברור המי חלב מהחלב ביו"ט, לצורך חולה שאין בו סכנה.} .
ג. בני ארץ ישראל שבאו לחוצה לארץ אסורים לעשות מלאכה ביום טוב שני בישוב, אפילו דעתו לחזור. וכל זמן שלא הגיע לישוב אפילו אין דעתו לחזור מותר, לפי שעדיין לא הוקבע להיות כמותן. אבל אם הגיע לישוב ואין דעתו לחזור, נעשה כמותן ואסור בין במדבר בין בישוב. וכל חוץ לתחום אין נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם:
בני ארץ ישראל הנמצאים בחוץ לארץ אסורים שות מלאכה ביו"ט שני.
בני ארץ ישראל אסורים לעשות מלאכה ביו"ט שני בישוב, אפילו דעתו לחזור, מפני המחלוקת {בשו"ת אבקת רוכל כתב שבצנעה מותר וכ"כ הט"ז, ולמג"א אסור אפילו בצנעה בדבר שהיא מלאכה, כיון שבדרך כלל אי אפשר לעשות מלאכה בצנעה. וכ"כ המ"ב. ובחזו"ע עמוד קיא כתב שכן ראוי להחמיר.} . וכתב המ"ב (ס"ק יג) שלא צריך לעשות עירובי תבשילין אם חל יו"ט שני בע"ש, כיון שהוא דבר שבצנעה. וכן מתפללים שמונה עשרה ביו"ט שני. וכן יניח תפילין בצנעה {וכתב בחזון עובדיה עמוד קיב שיניח תפילין בביתו ויקרא בהם ק"ש, וילך לביהכנ"ס ויתפלל עם הציבור בלחש שמונה עשרה ברכות. ויאמר עמהם הלל בלא ברכה, וטוב שיאמרנו בדילוג. ולא יעלו לתורה, ואם הוא יום שני או חמישי יכולים לעלות בנוסף על העולים לחובת היום. וכשיתפללו מוסף יאחז הסידור בידו, ויאמר כמה מזמורים. ואם הוא כהן יכול לישא כפיו במוסף בברכה. וביו"ט שני של גלויות שהוא חוה"מ לבני ארץ ישראל, יתפלל מוסף ויאמר "את יום מקרא קודש הזה", ואם הוא ש"ץ יכול לומר "את יום טוב מקרא קודש הזה". ואפילו יש מנין שהם בני ארץ ישראל לא יתפללו יחד תפלת חול שנחשב פרהסיא. אבל בשבת רשאים לארגן להתפלל תפלות שבת בציבור, ויתפלל הש"ץ בנחת לבל ישמע קולו החוצה.} . וילבש מלבושי יו"ט כיון שהוא דבר של פרהסיא.
וכן בבן חו"ל שבא לא"י יתפלל בביתו בצנעה ביו"ט שני שלו תפלת יו"ט, ואם אין דעתו לחזור יתנהג כבני ארץ ישראל. וכל שעוקר דירתו עם אשתו ובניו לצורך איזה עסק נחשב כאין דעתו לחזור, אע"פ שהיה דעתו לחזור כשעקר, דסתמא דמלתא שאינו זז משם אם ימצא שם פרנסתו {ומש"כ בחזון עובדיה עמוד קטז שגם אם נסע עם אשתו לחוץ לארץ נשאר דינו כדעתו לחזור, צ"ל שנסע לצורך מסוים כמו חתונה וכיוצ"ב, וכ"כ בשו"ת אגרות משה ח"ג סימן עב. ואם הוא שליח מוסד שנמצא בחו"ל עם אנשי ביתו באופן זמני לשנה או יותר, כתב בחזון עובדיה עמוד קכא שחייבים להתנהג ממש כתושבי חו"ל. ועיין שם עוד הרבה פרטי דינים בזה.} . ומי שאין דעתו לחזור אפילו שנשארה אשתו במקום שיצא, אפילו הכי אין דעתו לחזור מקרי.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5