——–
א. מת המוטל לקברו אם הוא ביום טוב ראשון (לא יתעסקו בו ישראל ואפילו יסריח ואי אפשר בעממין, אבל) יתעסקו בו עממין, אפילו מת בו ביום (ועיין לעיל סימן ש"ד). ואפילו אם יכולין להשהותו עד למחר שלא יסריח. וכל זה בעשיית (קבר) וארון ותכריכין, אבל להלבישו ולחמם לו מים לטהרו ולהוציאו ולשומו בקבר מותר על ידי ישראל. הגה: וטוב ליזהר לטהרו על ידי קש על גב עור או נסר ולא על ידי סדינים שלא יבא לידי סחיטה (תרומת הדשן סימן פ"ב):
ביו"ט ראשון עושים למת כל מלאכות המותרות מדין "מתוך" כהוצאה והבערה וכן טלטולו. והגוי עושה שאר המלאכות
בביצה ו. אמר רבא מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממין ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה מה שאין כן בביצה אמר מר זוטרא לא אמרן אלא דאשתהי אבל לא אשתהי משהינן ליה ורב אשי אמר אף על גב דלא אשתהי לא משהינן ליה מאי טעמא יום טוב שני לגבי מת כחול שויוה רבנן ואפילו למיגד ליה גלימא ולמיגז ליה אסא:
וביו"ט ראשון שעושה ע"י גוי האם מותר דוקא באשתהי.. לדעת רש"י ובה"ג ואור זרוע וי"א בר"ן דוקא אם אם אשתאי ויש חשש שיסריח עד מחר מותר ע"י גוי. אבל הר"ן והרא"ש דחו סברא זו ומתירים ביו"ט ראשון ע"י גוי בכל מקרה מפני כבוד המת. וכן נראה דעת הרמב"ם וכ"כ המ"מ ושכן הוא דעת הרמב"ן, והר"ן שבת נז. כתב שכן הוא מנהגן של ישראל להתעסק בעממין ביום טוב ראשון אף על גב דלא אשתהי: וכ"פ מרן להקל.
והמלאכות שמותר גם לישראל לעשות ביו"ט ראשון לדעת רבינו יחיאל מותר להוציאו מדין מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. וכ"כ התשב"ץ (סי' תל) בשם רבינו יואל הלוי. ובהגהות מימון פרק בשם הראב"ן כתב שמותר להלבישו ולהוציאו ולהשימו בקבר דומיא דהוצאת קטן למולו ולולב לצאת בו וספר תורה לקרות בו (עיי' ביצה יב.) דשרי מטעם כיון דאיכא צורך מצוה עד כאן. וכ"כ המרדכי בפרק תולין (סי' תכו). וכ"כ הרא"ש שביום טוב שני נהגו באשכנז שהגוי חופר הקבר ועושה ארון ותכריכין וכל דבר שהוא איסור דאורייתא אבל טלטול והוצאת המת עושה ישראל. וכ"כ בתשובה ביום טוב ראשון ישראל מכתפין בו עד הקבר ומשימין אותו בקבר דמתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ובלבד שיהא לצורך מצוה כגון קטן למולו: וכ"כ בתרומת הדשן. וכתב שהישראל גם מטהרים אותו ולא יעשו ע"י סדין שלא יבואו לאיסור סחיטה וכיבוס. וכ"כ בכל בו שבנרבונא נהגו להקל. שישראל נושאין המת אפילו ביום טוב ראשון עד הקבר וכן רוחצין אותו בלי ככר ותינוק והטעם משום דטלטול בעלמא הוא ולחמם המים לרחיצה ג"כ מותר שמתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך (ביצה יב:) והוא דאיכא צורך יום טוב או צורך מצוה אבל אחר יציאת נשמה מטלטלין אותו מן המטה לארץ על ידי ככר או תינוק משום דהוי כמחמה לצל (עיי' שבת מג:) ע"כ. וכך פסק מרן להקל. והמ"ב כתב שהרוצה לנהוג כדעת השולחן ערוך אין למחות בידו.
אבל הר"ן כתב שיש מתירים לטלטלו ע"י כיכר או תינוק ומתירים להוציאו, ויש אוסרים ולישנא דיתעסקו בו עממין הכי משמע דמדלא אמרינן יקברו אותו עממין משמע דכל עסקיו ע"י עממין דוקא, שאין כאן כבודו של מת שנתיר בו משום כבודו כלל כיון שסופו להתעסק בו עממין. וכן כתב הרמב"ן לאסור הטלטול וההוצאה דהוצאת מת לקבורה כהוצאת אבנים לבנין שאין לומר בו מתוך כיון שאין בו צורך היום כלל עכ"ל. והרשב"א בתשובה (ח"א סי' כב) כתב כדברי הרמב"ן ז"ל. וכך כתב המ"מ שלדעת הרמב"ם ביום טוב ראשון אין ישראל מתעסקין בו כלל אפילו לטלטלו אלא מה שמותר בשבת.
וכתב המ"ב ביו"ט ראשון אם יש אפשרות שלא לעשות ע"י גוי כגון שאפשר להשיג תכרכים חתוכים לא יאמרו לגוי לחתוך, שיש בזה מלאכת מחתך. וכן בכל דבר שיש בו איסור תורה.
עוד כתב שטלטולו ע"י ישראל מותר רק לצורך קבורה אבל להורידו מהמטה לארץ צריך להניח עליו ככר או תינוק
עוד כתב שלכסות הקבר בעפר אוסר ע"י ישראל שמילוי גומא הוי כבונה.
עוד כתב מה שכתב הרמ"א ע"י קש פירוש לרחוץ אותו ירחץ בקש או בידיו שאין איסור סחיטה או כיבוס אבל לא בבגד.
ב. מת ביום טוב ראשון אסור להלינו עד יום טוב שני כדי שיתעסקו בו ישראל:
אסור להלין מת עד יו"ט שני כדי שיתעסקו בו ישראל.
בארחות חיים (הלכות יום טוב סי' כז) כתב, ושמענו על הראב"ד שציוה להלין מת ביום טוב ראשון עד יום טוב שני כדי שיתעסקו בטלטולו ובהוצאתו ישראל, וחלקו עליו חבריו, דלאו שפיר עבד, משום שאין לנו לכוין מלאכתנו במועד, וכ"ש שאין לנו להשהות המת ליו"ט שני, שמוטב לקוברו ביום טוב ראשון ע"י עממין, ולעשות שבות דאמירה לעכו"ם, יותר מלקוברו ביום טוב שני ע"י ישראל, ולכן באמת אסור להלינו מיו"ט א' כדי לקברו ע"י ישראל ביום טוב ב'. ע"כ. וכ"פ מרן לאסור.
וכתב המ"ב אפילו הוא ת"ח לא משהים אותו שיקבר ע"י ישראל.
עבד ערל של ישראל אסור להתעסק במת ביו"ט ראשון.
כתב הרמב"ן שלדעת בה"ג אסור לעבד ערל להתעסק במת, מטעם שמצווה הישראל על שביתתו שכתוב וינפש בן אמתך והגר. אבל לדעת הרמב"ן אם לא קיבל עליו שבע מצוות בני נח אין מצווים על שביתתו. ועוד שאפשר שאין חיוב שביתת העבד אלא רק בשבת ולא ביו"ט שהוא קל ממנו. ופסק מרן בסימן ד"ש שאסור לומר לעבד של ישראל שהוא ערל אפילו הוא עובד עבודת גלולים לעשות מלאכה לצורך המת ביו"ט ראשון, כיון שמלאכת העבד אסורה מהתורה.
אסור לעשות ביו"ט ראשון ע"י ישראל אפילו אין אפשרות לעשות ע"י גויים
כתב הריב"ש הדבר ברור שלעולם לעשות ביום טוב ראשון ע"י ישראל אי אפשר אפילו יום טוב ראשון שחל בערב שבת ואי אפשר בעממין כגון שאין במקומן בית הקברות ולהמתין עד יום ראשון לא ירצו הגוים להוליכו לפי שהוא יום אידם ולהמתין עד יום השני הרי המת מסריח. אין לזה תקנה אלא שיקברנו בביתו בו ביום ע"י עממין ויפנהו משם אחר השבת ויקברנו עם אבותיו או שיעשה לו סדין בו ביום ע"י עממין וארון וישימהו בו ויחמרה בחמר ובזפת כדי שלא יהא ריחו נודף ולמוצאי שבת יקברנו.
ג. בשבת וביום הכפורים לא יתעסקו בו כלל אפילו על ידי עממין אפילו להוציאו על ידיהם ולהניחו בכוך (פירוש בחפירה) העשויה מאתמול:
בשבת ויוה"כ לא עושים למת כלום ואפילו שבות דשבות אסור.
כתב הר"ן בפרק קמא דביצה (ג. ד"ה אמר) מת ביום טוב ראשון דוקא הוא דיתעסקו בו עממין אבל בשבת ויום הכיפורים לא דאמרינן בפרק קמא דראש השנה (כ.) שמעברים את אלול אם יוה"כ חל ביום שישי או ביום ראשון משום המת שלא יסריח. משמע שאסור בעממין. וכ"כ הרמב"ן שאפילו הוצאתו בבית הקברות להניחו בכוך העשוי מאתמול דהוא ע"י ישראל שבות וע"י עממין שבות דשבות אפילו הכי אסור ונתן טעם לדבר מפני כבוד המת שלא יאמרו נתחלל עליו שבת במיתתו וכ"כ הריב"ש בתשובה (סי' תפז).
ד. ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל, אפילו ביום שני של ראש השנה, ואפילו לא אשתהי. אפילו לחתוך לו הדס מהמחובר ולעשות לו תכריכין וארון ולחצוב לו קבר ולחמם לו מים לטהרו ולגזוז לו שערו. ואם אין באותה העיר מקום קברות לישראל מוליכין אותו לעיר אחרת שיש בה שכונת קברות אפילו חוץ לתחום, ומשכירים לו ספינה להוליכו ממקום למקום דיום טוב שני לגבי מת כחול שויוה רבנן, ואפילו אפשר בעממין יתעסקו בו ישראל. הגה: אבל באשכנז ובמדינות אלו אין נוהגין כן אלא כל היכא דאפשר בעממין עושין הקבר והארון ותכריכין על ידי עממין ושאר הדברים עושים ישראלים כמו ביום טוב ראשון. אבל אם לא אפשר בעממין מותר לעשות הכל על ידי ישראלים (מרדכי הלכות אבל ותרומת הדשן סימן פ"ב). חוץ מן הכיפה שבונים על הקבר שאין בונין אותה ביום טוב. הגה: אבל מותר לכסותו בעפר כדרכו בחול (בית יוסף) ודלא כיש מחמירין, כן נראה לי. במה דברים אמורים כשרוצים לקוברו בו ביום, אבל אם אין רוצים לקברו בו ביום אין עושים לו שום דבר איסור מלאכה אפילו על ידי נכרי, אבל טילטול מותר. (ודין קריאת שמע ותפלה אם מת לו מת ביום טוב ראשון או שני עיין לעיל סימן ע"א סעיף ב' ולקמן סימן תקמ"ח בסעיף ה'):
ביו"ט שני אפילו של ר"ה עושים כל צרכי קבורת המת ואפילו שיש אפשרות לעשות ע"י גוי.
בביצה ו. רב אשי אמר יום טוב שני לגבי מת כחול שויוה רבנן ואפילו למיגד ליה גלימא ולמיגז ליה אסא:
וכתב הר"ן אפילו אפשר בעממין יתעסקו בו ישראל, וכן הסכים הרמב"ן, ושלא כדברי רב אחא משבחא שכתב שאם יש עממין יעשו בעממין. וכתב רש"י שלחצוב קבר אסור כיון שטרחתו מרובה אבל הר"ן דחה דבריו וכן הרא"ש כתב שכ"ש לחפור לו קבר ולעשות לו ארון שהם דברים הנצרכים יותר שמותר. וכ"כ בהגהות אשיר"י (ביצה שם) שהתיר ריב"א לתלמידיו אפילו החפירה והתחיל בעצמו לחפור וכן נהגו העולם:
ולדעת ר"ת ורבינו חננאל אסור לעשות שום מלאכה ע"י ישראל וכרבינא שאמר והשתא דאיכא חברי חישינן. כלומר שאם יתעסקו במת יבואו לומר להם לעשות שאר מלאכות. ודחה זה הרא"ש שבימנו אין חברי. וכתב שכן דעת הרי"ף להתיר. וכ"כ הריב"ש. וכ"פ מרן וכדעת הר"ן שאפילו אפשר בעממין יתעסקו בו ישראל אפילו לחתוך לו הדס לכבודו, ואפילו ביו"ט שני של ר"ה. ודוקא שרוצה לקוברו בו ביום אבל לא רוצה לקוברו אסור לעשות כלום, ואפילו ע"י גוי, רק לטלטלו מותר.
וכתב המ"ב שאם יכול למצא תכריכים מוכנים כמידתו אין לעשות חדשים חדשים. ואם התכריכים מטונפים מותר לכבסם. וכן מותר להכין נסרים לצורך בנית הארון. אבל לקצץ עצים ביער אסור, וכן לחצוב אבנים לקבר אסור, כמו בחול המועד.
כתב הב"י בשם הרשב"א שמותר ביו"ט שני להביא מת מחוץ לתחום לקוברו בקברי אבותיו. וכתב הב"י שכן הלכה ולא כדברי הגהות אשר"י בשם האור זרוע שר"ת אוסר ואמר שיקברו אותו במקומו ולמחר יקחהו לקברי אבותיו. וכ"פ מרן וכן הרמ"א בסעיף ח.
וכתב המ"ב (ס"ק מג) שאין להקל בזה אלא רק אם השתהה שם.
עוד כתב שיש כתבו כמה שיותר למעט באיסורים לכן את הקבר יחפרו אלא שבקיאים בכך שיחפרו רק מה שצריך, ויש שכתבו כיון שהוא כחול אין להקפיד בכך.
עוד כתב שמותר להוליכו מחוץ לעיר גם על בהמת ישראל אבל רק הקברנים יסעו ולא המלוים.
עוד כתב שאם יש בית קברות בעירו והוא ציוה לקוברו מחוץ לעיר, יניחוהו עד אחר יו"ט ויקברוהו, ואם יש חשש שיסריח יקברהו ביו"ט בעירו.
כתב הרא"ש שנהגו באשכנז שהגוי חופר הקבר ועושה ארון ותכריכין וכל דבר שהוא איסור דאורייתא אבל טלטול והוצאת המת עושה ישראל דמתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה שלא לצורך. וכתב בתרומת הדשן שאם אי אפשר ע"י גוים כגון ביום אידם וכהאי גוונא עושין הכל אפילו מלאכות דאוריתא ע"י ישראל. ונראה דאפילו ביום טוב של ראש השנה יש לעשות כן. וכ"פ הרמ"א.
וכתב המ"ב שאם צריך להמתין הרבה שעות לגויים ויבא המת לידי בזיון גם לרמ"א יעשו ע"י ישראל. וכן מותר לטהרו ע"י ישראל בסדין כדרכו ולא גזרינן שיבא לידי סחיטה, רק שיהיה הסדין נקי, שאם הוא מלוכלך אמרינן שרייתו זה הוא כיבוסו. וכן מותר ללוותו חוץ לתחום אע"פ שביו"ט ראשון אסור. וכן מותר לכסותו בעפר ולצבור עפר כעין תל. שלא נהגו בזה לאסור.
וכתב הטור נראה שהכיפה שבונין על הקבר שאין לבנותה ביום טוב. וכתב הב"י משמע מדבריו דבכיפה של בנין דוקא קאמר דאין לבנותה ביום טוב אבל כיפה של עפר שצוברים העפר על הקבר עד שנעשה כמו תל נראה שמותר לעשותו ביום טוב שגמר הקבורה הוא זה. ודלא כהגאון מהר"י אבוהב ז"ל שכתב כיון שאמר טוב למעט באיסור דאורייתא יש ליזהר אפילו בזה.
וכתב הרא"ש הני מילי שרוצים לקברו בו ביום אבל אם אין רוצים לקברו בו ביום אין עושין לו שום דבר איסור מלאכה ואפילו על ידי גוים אבל טלטול שרי. וכתב בתרומת הדשן שרק טלטול מותר אבל הוצאה אסורה אפילו לכרמלית. ולרחוץ המת ולגזוז שערו גם מותר שגזיזת שער של מת אינה מלאכה כלל: וכתב המ"ב שלא הותר הטילטול אלא לצורך המת כגון מחמה לצל, אבל לא לצורך החיים כגון שהכהנים רוצים להכנס. ואפילו לצורך המת יטלטלו ע"י כיכר או תינוק.
כתב הב"י לחמם מים לרחוץ המת ביום טוב שני פשיטא דשרי כיון דכחול שויוהו רבנן ואפילו ביום טוב ראשון כתבתי לעיל (ד"ה וכתב הכל בו) בשם הכל בו דשרי משום מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך:
כתב ר"י (מו"ק ח: תוד"ה וארון) שכשעושה מלאכה לא יעשו הדבר אלא בצנעא, שלא כולם יודעים שעושה לצורך המת, ואם המת מפורסם שכולם יודעים שעושה בשבילו מותר. ומטעם זה האידנא שיהודים מועטים דרים במקום אחד וכשיש מת בעיר ידעו כל השכונה הוו כולהו כמו מפורסם. כ"כ הרא"ש והר"ן בפרק קמא דביצה (שם).
ה. החופר קבר למת ביום טוב שני מותר לו ליטול שכר:
החופר קבר למת בי"ט שני, מותר לו ליטול שכר.
כתב הב"י כתב רבינו ירוחם (נ"ד ח"א כח ע"ד) החופר קבר למת ביום טוב שני מותר ליטול שכר ממנו כיון שהתירו לו חז"ל דשמא לא ימצא בחנם אף על גב דאסור ליטול שכר בשבת אפילו במלאכה המותרת בשבת:
וכתב המ"ב שהוא הדין הנותן בד לתכריכין וכדומה. ולא יזכירו סכום המקח, ואם דורש שיביאו לו מעות ביו"ט אע"פ שעושה שלא כדין ועברה בידו, מותר להביא לו, דכחול שוויוהו רבנן.
ו. מותר ללוות המת ביום טוב ראשון תוך התחום, וביום טוב שני אפילו חוץ לתחום, וחוזרין למקומם בו ביום. וכן מותר להחזיר כלי הקבורה שהוליכו עמהם חוץ לתחום:
מותר ללוות המת ביו"ט שני חוץ לתחום, ומותר להחזיר כלי הקבורה.
כתב הרמב"ן בשם בה"ג והרי"ץ גיאת שמותר ללוות את המת ביום טוב ראשון בתוך התחום וביום טוב שני אפילו חוץ לתחום. והסתפק הרמב"ן לענין אם מותר להם לחזור למקומם, וכל שיש שם עד ארבעת אלפים אמה ודאי שמותר להם לחזור כדין כל היוצא ברשות שנתנו לו אלפיים אמה במקום שהגיע לשם. ורבינו ירוחם הביא רמב"ן בתשובה שכתב להתיר משום שאם נאסור החזרה לא ירצו ללכת. וכ"כ המ"מ להקל. ועוד כתב בתשובה שכלי הקבורה שהוליכו עמהם חוץ לתחום שמותרים כמו כן להחזיר אותן למקומן מאחר שמלאכתן להיתר ושמא יצטרך להם למת אחר בו ביום.
וכתב הריב"ש בתשובה (סי' תפז) שהטעם שמותר ללוות המת אף על פי שאינו דבר הכרחי לקבורתו משום שהוא כבוד המת עושין.
וכתב המ"ב שמותר ללוות את המת ביו"ט ראשון רק עד אלפיים אמה כיון שאינו צורך הקבורה. וביו"ט שני מותר למלוים אפילו שאינם קברנים ללוותו אפילו יותר משלוש פרסאות, ומותרים לחזור למקומם. ואם יכולים לקצר את הדרך לא ילכו בארוכה. ואם יש במקום שהגיעו לשם הכנסת אורחים של יהודים לא יחזרו אלא ישבתו שם.
ז. המלוים את המת אסורים לרכוב על בהמה אפילו ביום טוב שני ואפילו האבלים, אבל הקוברים שצריכים לקוברו אם אי אפשר מתירים להם ביום טוב שני לרכוב על גבי בהמה:
מותר לקוברים לרכב ע"ג בהמה ביו"ט שני ולא למלוים, וביו"ט ראשון אסור לכולם.
כתב הרמב"ן שלא התירו רבותינו לרכב על גבי בהמה אלא במקום דלא אפשר כעין ששנינו (ר"ה כב.) לגבי עדות החודש מי שראה את החודש ואינו יכול לילך מוליכין אותו על החמור ואפילו במטה השתא בעדות החודש שהיא צורך כל ישראל ודבר שמחללין עליו את השבת חששו לשבות זו ולא התירוה אלא במקום דלא אפשר כל שכן דבר קל שאינו דוחה שבת אפילו בעממין הילכך לא מיבעיא הבאים משום כבוד שאסור אלא אפילו לאבלים שחייבין לקברו אסור ומיהו קוברים שצריכים לקברו במקום שאי אפשר מתירין להם אפילו לרכוב על גבי בהמה דיום טוב שני לגבי צרכיו בכל דלא אפשר כחול שויוהו רבנן עכ"ל: עוד כתב הב"י בשם הרוקח שאם ישהה את המת יש חשש שיסריח מותר לשכור ספינה ביו"ט שני להוליכו ממקום למקום.
וכתב המ"ב שאפילו שמותר ללוותו חוץ לתחום ולא חשו לאיסור דרבנן, עכ"פ איסור רכיבה חמור יותר מחשש שמא יחתוך זמורה ויבא לידי איסור תורה. ועוד שיש ברכיבה זילותא יותר מהליכה ברגליו. וכן אסור ליסוע בספינה מלבד הקברנים שמותר להם, וכשרוכבים לא ירכבו בפני האומות שלא יאמרו שמחללים יו"ט.
ח. אם נודע לבני עיר אחת שישראל מת רחוק משם ד' או חמשה ימים ולא ניתן לקבורה, אף על פי שלא יוכלו להגיע לו עד לאחר המועד מותר לצאת לדרך ביום טוב שני כדי למהר קבורתו. הגה: ומותר להביא מת ביום טוב שני מחוץ לתחום לתוך העיר לקברו בקברות ישראל אף על פי שהיה אפשר לקברו במקומו (בית יוסף בשם תשובת רשב"א):
יהודי שמת רחוק מיישוב ישראל מהלך כמה ימים מותר לצאת לדרך ביום טוב שני למקום שהוא שם כדי למהר קבורתו.
כתב הב"י בשם הריב"ש שאין ללכת חוץ לתחום בעד קבורת מת שאינו לפניהם ולא יוכלו להגיע אליו עד לאחר המועד והביא ראיה לדבר. אבל הרשב"ץ כתב אף על פי שמת זה רחוק ארבעה או חמשה ימים כיון דיום טוב לגבי מת כחול הוא לא מפלגי בין נקבר בו ביום לנקבר למחרתו כל שמעשה יום טוב ממהר הקבורה שכל זמן שמשתהא הוא מרבה להתנוול וכ"ש אם יחושו לאכילת כלבים והממהר לעשות צרכיו למהר קבורתו עושה מצוה. וכתב בדק הבית ונראים לי דבריו.
וכתב המ"ב שאע"פ שפסק מרן שאם אין בדעתו לקוברו היום לא עושה לו שום מלאכה, שאני הכא שנמצא כמה ימים בין העכו"ם והוא מת מצוה לכן יש לזרז קבורתו כדי שלא יתנול. וכתב בביאו"ה שכתב המגן אברהם שאם המת מוטל בבית ולא בשדה יש להחמיר כדעת הריב"ש. וכתב הביאו"ה שאם המת השתהא כבר יש להקל ללכת חוץ לתחום להביאו. וכן אם הוא כאן ללכת להביא לו תכריכים, וכדעת הרשב"ץ.
ט. תינוק שמת בתוך שלשים אם גמרו שערו וצפרניו הוא בחזקת בן קיימא ודינו כמת גדול, אף על פי שאין אנו יודעים אם כלו לו חדשיו דרוב נשים יולדות ולד קיימא:
תינוק שמת בתוך שלושים אם נגמרו שערו וציפורניו דינו כגדול ומחללים עליו יו"ט שני.
הטור הביא מחלוקת בתינוק שמת בתוך שלושים שלא ידוע אם כלו לו חדשיו, לריב"ם לא דוחה קבורתו את יו"ט שני שהרי הוא נפל, ולר"י הלבן כיון שרוב נשים יולדות ולד של קימא דינו כשאר מת גדול. וכתב הב"י בבדק הבית שנראה כדברי המתיר שהרי על סמך זה שרוב נשים יולדות ולד של קימא אנו מלים בשבת את התינוקות שגמרו להם השערות והציפורניים.
וכתב המ"ב שאם לא נגמרו שערו וצפרניו אפילו מת ביום שלושים עצמו אינו בחזקת בן קימא ודינו כנפל ולא קוברים אותו ביו"ט וע"י גוי מותר.
עוד כתב שיש חולקים על דעת מרן וסוברים שכיון שמת איתרע רובא ואין לקוברו על ידי ישראל אלא ע"י גוי.
עוד כתב שלדעת הרמ"א בדרכי משה כיון שצריך להסיר עורלתו ואי אפשר לעשות כן כיון שאינו מצורכי קבורה לכן ידחו קבורתו למחר.
י. נפלים שנהגו להסיר ערלתן בצרור אבן או בקנה, אסור אפילו ביום טוב שני של גליות. הגה: ואסור לקברו ביום טוב אלא מניחו עד למחר (בית יוסף):
נפל שלא כלו לו חדשיו לא קוברים אותו, ולא מסירים עורלתו ביו"ט שני.
כתוב בהגהות מימון פרק א' מהלכות מילה (אות י) וז"ל נפלים אשר נהגו להסיר ערלתם בצרור ובאבן אסור אפילו ביום טוב שני של גליות דהא דאמרינן גבי יום טוב שני לגבי מת כחול שויוה רבנן הני מילי מת שהוא בר קיימא שעובר המלינו בלאו ויש ביזיון בשהייתו אבל נפל דאין מצוה לקברו כדמוכח בכמה מקומות בתלמוד (ע"ז מא: וש"נ) שמטילין אותו לבור אין יום טוב נדחה על צרכי קבורתו ועוד דמה שנהגו להסיר ערלתו אין זה מנהג של תורה אך שהמנהג להסירו משום תקנת הפושעים דאמרינן בבראשית רבה (פר' מח, ח) שהקב"ה מעביר ערלה מן הקטנים שמתו ולא מלו ונותנה על פושעי ישראל עכ"ל וכן כתוב בהגהות אחרונות דמרדכי בסוף עירובין (מובא בהגהות אחרונות דמרדכי בסוף שבת ס' תעא). וכתב מרן בבדק הבית שדברי ההגהות אינם אלא בנפלים שאנו יודעים ודאי שלא כלו להם חדשיהם.
וכתב המ"ב שגם בנפלים שהם בני קימא שקוברים אותם לא מלים אותם כיון שאין זה מצורכי הקבורה.
ואם מת לאחר שלושים קוברים אותו ביו"ט וגם מסירים עורלתו כמו שעושים כל צרכי מת גדול.
עוד כתב שיש סוברים שקבורת נפל הוא גם מצוה ואפשר להתיר לקוברו ע"י גוי ביו"ט שני. ובביאו"ה כתב בשם המאירי שאסור לקובר נפל אפילו ע"י גוי ורק אם עתיד להסריח מותר לטלטולו מדין גרף של רעי ומותר לקוברו.
יא. אין קורעין על המת אפילו ביום טוב שני אפילו קרוביו:
אין קורעין על המת אפילו ביום טוב שני.
כתב הר"ן בפרק קמא דביצה (ג: ד"ה ודאמרינן) איכא מאן דאמר דכיון דיום טוב שני לגבי מת כחול שויוה רבנן קורעין בו שאף זה כבודו של מת ואינו נראה שאין אלו עסקיו וכן דעת הרמב"ן (תורת האדם שם עמ' סז) שלא לקרוע כלל עכ"ל וכן כתב הרמב"ם בסוף פרק ו' מהלכות יום טוב (הכ"ג) אין קורעין ביום טוב כלל אפילו קרוביו של מת וכתב הרב המגיד שכן עיקר. ואפילו ביום טוב שני האחרון של פסח ושל עצרת ושל סוכות שהקובר בהם את מתו נוהג בהם אבלות לדברי הגאונים (בה"ג מ"ב ע"ג) אף בימים אלו אינו קורע לדעת הרמב"ם (הל' אבל פ"י ה"י) והרמב"ן (שם עמ' רכב) ז"ל וכ"כ בטור יורה דעה סימן ש"מ (רצא:).
וכתב המ"ב שלא קורעים כיון שאין זה מצורכי המת, ובערב צריכים לקרוע.
יב. כשמת בליל יום טוב שני משכימין וקוברין אותו קודם תפלה, כשמת ביום קוברים אותו אחר האכילה. הגה: ודין צדוק הדין ביום טוב, עיין ביורה דעה סימן ת"א סעיף ו'):
כשמת בליל יום טוב שני קוברים אותו קודם תפילת שחרית, מת ביום קוברין אותו אחר אכילה.
כתב הב"י אם אומרים צידוק הדין וקדיש בי"ט כתב רבינו בטור יורה דעה סימן ת"א (שכז.). דיני מת לו מת ברגל או קודם הרגל ושמע שמועה ברגל כתב רבינו בסימן תקמ"ז ותקמ"ח (רעה.) ובספר יורה דעה בהלכות אבל (סי' ש"מ רצב. וסי' ת"ב). כתוב בתשובת הרשב"א (ח"א ס' סא) דאע"ג דיום טוב שני לגבי מת כחול הוא מכל מקום אסור בתפילין דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ומת שאני דמשום כבודו הקילו וכן לענין שבעת ימי אבלות דרבנן הקילו ופשוט הוא: כתב הכל בו בסימן קי"ד (פו.) כשמת בליל יום טוב שני משכימין וקוברים אותו למחר קודם תפילה וכשמת ביום קוברין אותו אחר אכילה.
וטעם הדבר שמשכימים לקוברו כתב הלבוש שלא להרבות אבל כל זמן התפלה. ע"כ. וכשמת ביום קוברים אותו אחר אכילה נראה הטעם שלא ימנעו משמחת יו"ט.
וכתב המ"ב אם הקבר ותכריכים מוכנים ואפשר לקוברו קודם אכילה עדיף לקוברו קודם אכילה. שבמדרש הסמיכו על הפסוק לא תאכלו על הדם שאסור לאכול סעודת קבע קודם שנקבר המת. וזה באופן שלא ימנעו משמחת יו"ט.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5