——–
א. אין עולין על גבי אילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ולא מספקין להכות כף על ירך, ולא מטפחין להכות כף על כף, ולא מרקדין, ולא דנין, ולא מקדשין, ולא כונסין, ולא מיבמין, ולא מגרשין, ולא חולצין, ולא מקדישין, ולא מחרימין, ולא מפרישין תרומה ומעשרות. הגה: ודין פדיון הבן כדינו בשבת כך דינו ביום טוב ועיין לעיל סימן של"ט סעיף ד':
לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין ולא מספקין, ולא מטפחין ולא מרקדין.
במשנה ביצה לו: ובגמרא שם לא עולין באילן גזירה שמא יתלוש, ולא רוכבין על גבי בהמה גזירה שמא יחתוך זמורה, ולא שטין על פני המים גזירה שמא יעשה חבית של שייטין, פירוש כלי של גומא שאורגין אותו ועושין כמין חבית ארוכה ולמדין בו לשוט. ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין גזירה שמא יתקן כלי שיר. ופרשו בירושלמי מספקין הוא בחמתו, ומטפחין בדרך שמחה. וכ"כ הרי"ף והרא"ש והטור.
כתב רבינו ירוחם (נ"ד ח"א דף כט ע"ד) בשם גאון מי שרכב ביום טוב כדי להציל ממון אף על פי שיצא חוץ לתחום כיון דקיי"ל דתחומין דרבנן ורכיבה אינה אסורה אלא משום שמא יחתוך זמורה אין ראוי לפסלו לעדות אבל מלקין ומנדין אותו ואי צורבא מרבנן הוא לא מנדינן ליה ע"כ.
אין מנהיגין במקל ביום טוב נתבאר בסימן תקכ"ב. דינים הנזכרים בסימן זה נתבארו ג"כ בסימן של"ט ושם תמצא קצת חידושים בהם.
לא דנין, ולא מקדשין, ולא חולצין, ולא מיבמין, ולא מכניס לחופה, ולא מגרשין.
עוד במשנה שם לא דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מיבמין. ועל לא דנין שואלת הגמרא והלא מצוה קא עביד ומתרצת לא צריכא דאיכא דעדיף מיניה. וכן על לא מקדשין פריך והלא מצוה קא עביד ומשני לא צריכא דאית ליה אשה ובנים. וכן על לא חולצין ולא מייבמין פריך והלא מצוה קא עביד ומשני לא צריכא דאיכא גדול ומצוה בגדול לייבם. והטעם בכל אלו אומרת הגמ' גזירה שמא יכתוב.
וכתב הר"ן בשם ר"ת משמע דהיכא דליכא דעדיף מיניה שרי לדון והיכא דלית ליה אשה ובנים שרי לקדש והיכא דליכא גדול שרי לחלוץ ולייבם. ומיהו כתב שהשיב רבינו תם (עי' ספר הישר סי' מח) שאין מקדשין אשה בשבת אלא מדוחק גדול ואפילו קידש מבעוד יום אסור לכונסה לחופה בשבת שהרי קונה אותה ליורשה. וכן כתבו הגהות מימוניות בפרק ד' בשם סמ"ג שכתב רבינו תם כי מדוחק גדול היה מתיר ולא היה מורה כן הלכה למעשה. וכתבו עוד בשם סמ"ק (סי' קצד עמ' קעג) דאסור לכנוס ביום טוב וכ"כ הרשב"א (חי' לו: ד"ה לא) דאסור לישא ביום טוב ובכלל לא מייבמין הוא. אבל רש"י פירש והא מצוה קא עביד כלומר והוה ליה למיחשבינהו בהדי הנך דמני התם שהם משום מצוה ומשני דהכא במאי עסקינן בדאיכא דעדיף מיניה וכו' ומשום הכי לא מני להו בהדי הנך דמשום מצוה אבל אין הכי נמי דאפילו ליכא דעדיף מיניה אין דנין ואפילו לית ליה אשה ובנים אין מקדשין ואפילו ליכא גדול לא חולצין ולא מייבמין וזה דעת הרי"ף והרא"ש ז"ל שכתבו המשנה כצורתה לבד דמשמע דבכל גווני אסור וכך כתב הטור. והרמב"ם נראה שהוא סובר כדעת רש"י שבפרק כ"ג מהלכות שבת (הי"ד) כתב סתם דאין דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מייבמין.
ולא מקדישין, ולא מחרימין, ולא מגביהין תרומות ומעשרות, ובדיעבד אם עשה עשוי.
עוד במשנה שם ולא מקדישין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומות ומעשרות. והטעם אומרת הגמ' לז. טעמא גזירה משום מקח וממכר. ופירש רש"י דלמקח וממכר דמו שמוציא מרשותו לרשות הקדש ומקח וממכר אסור מן המקרא דכתיב (ישעיה נח יג) ממצוא חפצך ודבר דבר. אי נמי מקח וממכר אתי לידי כתיבת שטרי מכירה. ואם תאמר הויא לה גזירה לגזירה כולה חדא גזירה היא.
ופירש הר"ן אף על גב שמקח וממכר אסור רק מדרבנן ואלו אסורים משום מקח וממכר לא נחשב גזירה לגזירה כיון שאלו בהדי מקח וממכר חדא מילתא נינהו ואתי לאיחלופי.
וכתב הטור שאין מפרישין תרומות ומעשרות אפילו ליתנם לכהן בו ביום. כן פירש רש"י שם (ד"ה תני רב יוסף) דאפילו ליתנם לכהן בו ביום דאיכא למימר לא מוכחא מילתא דלתקוני טבלא מכוין דאין ידוע שיהא הוא צריך לשירים ורואים שמוליך תרומה לכהן ומיחזי דכולה מילתא משום שמחת יום טוב דכהן שצריך לה הוא, אפילו הכי אסור.
דיני הפרשת חלה נתבארו בסימן תקו.
וכתב בירושלמי וכולן אם עשאן בין שוגג בין מזיד מה שעשה עשוי. וכתבוהו שם הרי"ף (כ:) והרא"ש. (סי' ב) וכתב הרי"ף שמעינן מינה דמאן דעבר ואקני בשבת מקרקעי או מטלטלי הקנאתו הקנאה. וכ"כ הרמב"ם בסוף הלכות מכירה (פ"ל ה"ז) {וכתב הר"ן על דברי הירושלמי מיהו בתרומות (פ"ב משנה ג) תנן שאם הפריש תרומה ומעשר בשבת דינו כמבשל בשבת דבשוגג יאכל ובמזיד לא יאכל. ע"כ. כלומר שאע"פ שהפירות מתוקנים אפילו הכי לא יאכלם אם עשה כן במזיד בשבת. וכ"פ במ"ב סימן שלט ס"ק כ"ה שאם עבר והפריש במזיד לא יאכל בין לו בין לאחרים עד מוצאי שבת מטעם קנס ואם היה בשוגג מותר אפילו לו מיד. והנה יש לעיין מה הדין אם הפריש מעשר ביו"ט במזיד אם מותר לו לאכול. ומלשון הרמ"א בדרכי משה שהביא את הר"ן הנ"ל בזה הלשון "כתב הר"ן ומיהו אם עשה במזיד לא יאכל בו ביום מידי דהוי המבשל בשבת במזיד אבל בשוגג יאכל. ע"כ. משמע קצת שגם ביו"ט אסור לאכול. וכן כתב הרמב"ם להדיא בפכ"ג מהלכות שבת הלכה טו המגביה תרומות ומעשרות בשבת או ביום טוב בשוגג יאכל ממה שהתקין. במזיד לא יאכל עד מוצאי שבת. ובין כך ובין כך תיקן את הפירות. אולם הרשב"א בתשובה הביאו הב"י בסימן תקג פסק להקל להתיר דבר שנתעשר ביו"ט ממה שרצתה הגמ' ביצה לז: להביא ראיה לאסור אוכל שנתבשל בלא עירוב תבשילין מהמשנה הנ"ל בתרומות שאסרה לאכול דבר שנתעשר בשבת ודחתה הגמ' לבסוף איסורא דשבת שאני, ולכן דוקא בשבת אסור לאכול דבר שנתעשר במזיד אבל ביו"ט מותר. ומרן בסימן תקכז סעי' כג כתב אם עבר במזיד ובישל כמה קדרות שלא לצורך יו"ט מותר לאוכלן בשבת או בחול. וכתב בביאו"ה שם שמהרמב"ם משמע שדוקא אם אין לו תבשילים אחרים לאכול בשבת מתירים לו לאכול מה שבישל. אבל מסתמות דברי מרן משמע שמותר בכל אופן ואפילו יש לו תבשילים אחרים, וסמך בזה על תשובת הרשב"א הנ"ל. ע"כ. וכ"פ המ"ב בסימן תקב ס"ק ד' בפשיטות שמותר להשתמש באש אם עבר והוציא, ובביאו"ה שם כתב שכן משמע מהרב המגיד ושכן כתב הרדב"ז בשם הרשב"א וכן הסכימו הב"ח והאליה רבא ושאר אחרונים, וכ"פ בחזון עובדיה יו"ט עמוד מט שאם עבר והדליק אש ביו"ט מותר להשתמש בה. כיון שאנו פוסקים להלכה כדעת הרשב"א להתיר להינות ממלאכה האסורה מדרבנן שנעשתה ביו"ט במזיד. וא"כ גם אם עישר ביו"ט במזיד יהא מותר לדעת מרן כיון שפוסק כתשובת הרשב"א. אולם עדיין צ"ע למעשה כיון שהרמב"ם כתב להדיא לאסור לאכול דבר שנתעשר ביו"ט).} .
ב. שכיב מרע דתקיף ליה עלמא טובא שרי לגרש אפילו בשבת:
אף שלא מגרשים ביו"ט התירו לשכיב מרע לגרש אפילו בשבת.
וכתב הטור ולא מגרשין. כן כתב שם הר"ן (ד"ה לא) ונתן טעם גזירה שמא יכתוב והתוספות (ד"ה והא) נתנו טעם מפני שנראה כקונה קנין בשבת שהרי היא קונה את עצמה לזכות במציאתה ובמעשה ידיה.
ובגמ' גיטין עז: התירו לגרש אפילו בשבת בשכיב מרע דתקיף ליה עלמא ולא רוצה שתיפול ליבום ובאופן שהגט כתוב מבעוד יום ולא מטלטל את הגט שהרי הוא מוקצה אלא מקנה לה בקנין חזקה את המקום שהגט שם. וכ"פ מרן באבן העזר סימן קלו סעי' ז' וכתב שם שאם אי אפשר בלא טלטול כגון שאין הגט ברשותו יטלנו בידו ויתננו לה.
ולדעת הרמ"א שם גט הוא לא מוקצה. ועיין בילקו"י שבת ב' עמוד שעג שלדידן הגט מוקצה.
אסור לפדות הבן בשבת או ביו"ט.
כתב הריב"ש בתשובה (סי' קנו) שאסור לפדות הבן בשבת או ביום טוב.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5