——–
א. מסירים זבובים הנתלים בבהמה אף על פי שהן עושין חבורה:
ב. אין מגרדין בהמה במגרדת ביום טוב ביום טוב מפני שמשרת שער:
מסירים מהבהמה אפילו טפילים קטנים שיתכן ויעשו חבורה, אבל לא יסיר במגרדת של ברזל שודאי יתלוש שער.
בביצה כג. מחלוקת תנאים אם מותר לקרד הבהמה ביו"ט {ופירשו הרמב"ם בפירוש המשניות והערוך לקרצף היינו להוציא מהבהמה זבובים גדולים שדבוקים בה שלא עושים חבורה בהוצאתם, ולקרד היינו להוציא זבובים קטנים שלפעמים עושים חבורה בהוצאתם אבל לא הוי פסיק רישא.} . ונפסק בגמרא הלכה כרבי אלעזר בן עזריה שמתיר לקרד דקיי"ל כרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר. וכ"פ הרמב"ם בפרק ד' מהלכות יום טוב (הט"ז) מסירין זבובים הנתלים בבהמה אף על פי שהן עושין חבורה.
וכתב בביה"ל הטעם שהתירו לטרוח לצורך הבהמה משום צער בעלי חיים.
וכתבו התוספות והרא"ש שלגרד סוסים במגרדת של ברזל שתולשין מן השער אסור והוי כפסיק רישיה כההיא דתנן (נזיר מב.) נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק. וכתב רבינו ירוחם (נ"ד ח"א דף כט ע"ג) שיש מי שכתב שמותר אף על פי שמשיר שער מאחר שאינו נהנה לא הוי פסיק רישיה וכדאמרינן בפרק קמא דכתובות (ו.) להדק נזייתא ביום טוב דמותר ולא דמי לסורק שער שהוא נהנה ע"כ וכתב הב"י וכבר נתבאר בסימן ש"ג (ד"ה ומ"ש אבל) סברא זו ודברי החולקים עליה. ופסק מרן לאסור להסיר במגרדת כדעת התוס' והרא"ש {ובסימן ש"ג הביא לאסור לאדם להסתרק כיון דהוי פסיק רישא שישיר השער המדובלל אף שלא נהנה מהשער הניתלש נהנה מיפוי השער והחלקתו ושכן דעת רבינו ירוחם ודלא כהמנדזין לומר להתיר להסתרק משום שלא נהנה. ולכאורה למה היה צריך הב"י לציין זאת כאן שאוסר לאדם להסתרק וכדעת רבנו ירוחם המובא בסימן ש"ג לכאורה היה צריך לענות על טענת רבינו ירוחם שכתב שיש מי שמתיר לסרק שער הבהמה מאחר שאינו נהנה שזה נגד דעת התוס' והרא"ש שאוסרים שפסק כמותם בשו"ע. ונדצ"ל במקום סימן ש"ג סימן ש"כ ששם נתבאר דעת הערוך שסובר פסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דאוריתא מותר ושכן דעת רבינו ירוחם והביא דעת התוס' שחולק, וכאן רצה לומר שדעת רבינו ירוחם כאן שמתיר הוא כדעת הערוך ואין כן דעת התוס' והרא"ש. ועדיין יש לעיין בזה כיון שלא צריך את השער הנתלש מהסוסים הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה שאסורה מדרבנן וכיון שלא נהנה מיפוי השער של הבהמה והחלקתו הוי פס"ר דלא ניחא ליה במלתא דרבנן שמותר לדעת מרן וכמו שמבואר בסימן ש"ד סעי' א' בדין היתר שליפת הסכין הנעוצה בכלי וכמובא בהליכות עולם חלק ב' עמוד ט'. א"כ למה אסר כאן מרן לסרק הסוסים ואולי צריך לומר שסובר שגם בבהמה נוח לו החלקת שערה ויפויו ודלא כרבנו ירוחם. ומה שכתב כאן המ"ב אף שלא ניחא ליה בתלישת השיער אסור דקימ"ל דהיכא דהוי פסיק רישא אף דלא ניחא ליה אסור. זה כדעת המ"א ועוד אחרונים שסוברים כן אך אין כן דעת מרן באיסורי דרבנן וכנ"ל. או שנאמר שכל מה שהתיר מרן פסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן זה דוקא באיסור דרבנן גמור כמו גזירה או תקנה דרבנן אבל באיסור דרבנן של מלאכה שאינה צריכה לגופה שיש כאן את גוף המלאכה של תורה רק חסר התנאי של צריך לגופה בזה חמור יותר מכל איסור דרבנן אחר ולא מתירים פסיק רישא דלא ניחא ליה.} .
ג. אין מילדין בהמה ביום טוב, אבל מסעדין אותה שאוחז בולד שלא יפול לארץ ונופח לו בחוטמו ונותן לו דד לתוך פיו:
אין מילדין את הבהמה, אבל אוחז הולד שלא יפול נופח לו בחוטמו ונותן דד לתוך פיו.
במשנה שבת קכח: אין מילדין את הבהמה ביום טוב, אבל מסעדין. ובגמ' שם כיצד מסעדין אוחזין את הולד שלא יפול לארץ ונופח לו בחוטמו ונותן לו דד לתוך פיו כדי שינק. ופירש רש"י נופח לו בחוטמו שנחיריו סתומין לו ברירין.
וכתב המ"ב שלא מילדין היינו למשוך הולד מן הרחם משום טרחא יתירה.
ד. בהמה שריחקה ולדה מותר לזלף (פירוש לשפוך) מי שליתה עליו, וליתן מלא אגרוף מלח ברחמה כדי שתרחם עליו. אבל הטמאה אסור לעשות לה כן. הגה: ועיין לעיל סימן רמ"ו סעיף ג' בהג"ה אם אדם מצווה על שביתת בהמתו ביום טוב:
בהמה טהורה שרחקה ולדה מותר לתת מלח ברחמה או לזלף מי שליתה עליו.
עוד בגמ' שם אמר רבן שמעון בן גמליאל מרחמין היינו על בהמה טהורה ביום טוב, היכי עביד אמר אביי מביא בול של מלח ומניח לה בתוך הרחם כדי שתזכור צערה ותרחם עליו. ומזלפין מי שליא על גבי ולד כדי שתריח ריחו ותרחם עליו, ודוקא טהורה אבל טמאה לא מרחקא ולדה ואי מרחקא לא מקרבא. ופירש רש"י מרחמין. מאהבין את ולדה עליה: בול של מלח. מלוא אגרוף דכייב לה וזוכרת צער לידה ומרחמת את הולד אם ריקחתו: מי שליא. שורה את השליא במים: לא מרחקה. אין דרכה לרחק.
כתב הב"י גוי המכניס מעצמו בהמותיו לזבל שדה של ישראל ביום טוב אם יכול ליתן לו שכר כתב רבינו בסימן תקל"ז. ושם כתב הטור שבשבת אסור לתת לו אפילו לאכול וביו"ט מותר לתת לו לאכול אבל לא שכר ובחוה"מ מותר לתת לו שכר רק לא ישכירנו ולא יסיע לו.
כתב הרמ"א בסימן רמ"ו שאין אדם מצווה על שביתת בהמתו. ועיין בסימן תצ"ה שכתבנו שאין כן דעת מרן.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5