——–
א. אין הסומא יוצא במקלו, ולא הרועה בתרמילו. (ודין חיגר דינו ביום ביום טוב כמו בשבת, ועיין לעיל סימן ש"א סעיף י"ז):
סומא או זקן שיכול ללכת בלא מקל אסור לצאת עם מקל משום עובדין דחול.
בביצה כה: ת"ר אין הסומא יוצא במקלו ולא הרועה בתרמילו ואין יוצאין בכסא אחד האיש ואחד האשה. ופירש רש"י אין הסומא יוצא במקלו דהוי דרך חול ואיכא זילותא דיום טוב. (שאיסור הוצאה לצורך אין ביו"ט). וכתב הרא"ש אף על גב שכתבו התוס' בשבת סה: (ד"ה הקיטע) מי שנכווצו גידי שוקיו מותר לצאת במקל בשבת. שאני התם שאינו יכול להלך כלל בלא מקל וכמנעלים דידיה דמו אבל סומא יכול ללכת בלא מקל והמקל בה רק לישר את הליכתו ואיכא זילותא דיום טוב. וגם הר"ן כתב כן.
כתב הרוקח (סי' רצט) דהוא הדין לחולה שעמד מחליו שמותר לילך במקל. ונראה דהיינו דוקא בשאינו יכול להלך כלל בלא מקל דאם לא כן אסור דדמי לסומא דלתרוצי סוגיא עביד.
וכתב המ"ב גם זקן שיכול ללכת בלא מקל אסור לצאת במקלו כמו בסומא.
עוד כתב שמבית לחצר מותר לצאת שאין בזה זילותא דיו"ט רק כשיוצא ממבית לרשות הרבים או לכרמלית אסור.
ב. אין יוצאין בכסא אחד האיש ואחד האשה, ואיש שהיו רבים צריכים לו מותר, ומוציאין אותו על הכתף אפילו באפריון:
לא מוציאים אדם כשהוא יושב על כסא, אבל אם רבים צריכים לו מותר להוציאו אפילו על הכתף.
בבריתא שם ואין יוצאין בכסא אחד האיש ואחד האשה. ובגמ' אם רבים צריכין לו מותר. ובירושלמי (שם) לא סוף דבר שצורך לרבים בו אלא שמא יצטרכו הרבים בו.
ומשמע בירושלמי פרק קמא דביצה (ה"ז) דהא דאין יוצאין בכסא דוקא בכסא הוא דאסור משום עובדין דחול אבל שלא בכסא מותר להוציאו. וכך כתב המ"ב שמותר להוציא אדם על הכתף בלא כסא. וכתב הר"ן (שם ד"ה ואין) אין יוצאין בכסא פירוש דרכן היה להוציא אנשים חשובים בכסא על גבי בני אדם שלא ידחפום בני השוק או שלא יטנפו בדרכים והוא כעין עובדין דחול וכשרבים צריכין לו לא חיישינן להכי. וכתב הב"י נראה לפי זה דאפילו אם יכול לילך ברגליו שלא ביגיעה אם רבים צריכין לו מותר להוציאו בכסא כדי שלא ידחפוהו בני השוק או שלא יטנף בדרכים. ודלא כמו שכתב הטור שההיתר רק אם לא יכול ללכת בענין אחר.
ואמרינן בגמ' שם ובלבד שלא יכתף מאי ובלבד שלא יכתף אמר רב יוסף בריה דרבא באלונקי. איני והא רב נחמן שרא לה לילתא למיפק אאלונקי שאני ילתא דבעיתא אמימר ומר זוטרא מכתפי להו בשבתא דרגלא משום ביעתותא ואמרי לה משום דוחקא דצבורא.
שהכיתוף הוא שנותן זרועו על כתף חבירו וחבירו על כתפו וזה בכסאו יושב על זרועותם דמתחזי דרך חול ופרהסיא ולהוליך למקום רחוק טפי משנושאים בין ידיהן בכסאו.
וכתב הב"י שהאשה דרכה ליבעת יותר מן האיש אבל אין הכי נמי שאם האיש נבעת שרי לכתף ואם האשה אינה נבעתת אסור.
וכתב הב"י שללישנא שאיש שרבים צריכים לו שרי לכתפו כי היכי דלא לידחקו ליה ציבורא, יש בלישנא זו קולא שאפילו שאין לו ביעתותא מותר מטעם דוחקא דציבורא, והוא הדין מפני איזה טעם אחר, וכן משמע דעת הרי"ף והרמב"ם שהם סוברים דכיון דמידי דרבנן הוא נקטינן כלישנא דמיקל טפי.
ונראה מדברי הרמב"ם דיציאה בכסא שאמרו היינו שהיו נוהגים להוציא אחר האנשים החשובים כסא ביד איש אחר לישב בו במקום שירצה. ואלונקי הוא אפיריון שיושב בו כשמכתפין אותו.
ג. מי שנתכווצו (פירוש שנצמתו ונעשו קצרים) גידי שוקיו יכול לצאת במקל:
מי שנכווצו גידי שוקיו יכול לצאת במקל.
כתב הטור מי שנכווצו גידי שוקיו יכול לילך במקל. נתבאר למעלה גבי סומא שכתבו התוס' בשבת סה: (ד"ה הקיטע) מי שנכווצו גידי שוקיו מותר לצאת במקל בשבת. כיון שאינו יכול להלך כלל בלא מקל וכמנעלים דידיה דמו ואפילו בשבת יכול לצאת בו לרה"ר.
אין פרה יוצאת ברצועה שבין קרניה בשבת.
כתב הטור אין פרה יוצאת ברצועה שבין קרניה. בביצה כג. תנן שלשה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרים וחד מינייהו לצאת פרה ברצועה שבין קרניה. וכתב הב"י שמשמע לטור דביום טוב מיירי והלכה כחכמים דאסרי. אבל רש"י והר"ן (יב: ד"ה מתני' פרתו) פירשו דבשבת איירי ומשום דמשוי הוא ואינו תכשיט לה ונראה מדבריהם דביום טוב לית לן בה. וכן משמע דעת מרן שלא כתב בשו"ע לאסור {ואין להביא ראיה מכאן שאין איסור שביתת בהמה ביו"ט שכבר מבואר בסימן תצ"ה שיו"ט שוה לשבת לענין איסור שביתת בהמה ורק במלאכה שהותרה לאדם כמו מלאכת הוצאה שהותרה ביו"ט אין איסור שביתת בהמה. עכ"פ הרמב"ם בפרק ה' (ה"ב) וסמ"ג (שם כז.) כתבו דאין מוציאין משא על גבי בהמה מהטעם שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. וברצועה שבין קרניה נראה דלא הוי עובדין דחול ומותר.} .
ד. אין מנהיגין בהמה במקל:
אין מנהיגין בהמה במקל ביו"ט.
משנה ביצה לב: אין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב. ואמרינן בגמרא לג. שאין הטעם לאסור משום מוקצה אלא אפילו רבי שמעון דלית ליה מוקצה מודה משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא. ופירש רש"י דלא מטעם מוקצה אסור אלא מפני שנראה כמוליכה ממקום למקום שהוא צריך להנהיגה הרבה כדי למכור בשוק.
וכתב הר"ן וכי תימא למה לן האי טעמא תיפוק ליה משום מוקצה דהא לא ניתנו עצים אלא להסקה {והוסיף הב"י כלומר ואפילו רבי שמעון אית ליה מוקצה כי האי.} . איכא למימר נפקא מינא דאפילו אזמניה מאתמול דלאו מוקצה הוא אפילו הכי אסור משום האי טעמא דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא {והקשה במאמ"ר הרי מבואר בגמ' שם הטעם שאין סומכין את הקדירה בבקעת משום מוקצה שלא נתנו עצים אלא להסקה ורבי שמעון מתיר א"כ איך כתב הב"י שלרבי שמעון יש מוקצה בעצים מטעם שלא ניתנו עצים אלא להסקה. ולכן פירש את הר"ן בענין אחר ששואל על הרי"ף למה צריך את הטעם של חינגא והרי פוסק ביו"ט כרבי יהודה שיש מוקצה. עיי"ש. ולתרץ את הב"י אמר רוה"כ רבי אליהו שליט"א שהב"י הבין שהר"ן שואל על הגמ' למה שלא תחלק ותאמר שדוקא לסמוך את הקדירה בבקעת סובר רבי שמעון שאין בה מוקצה ולא אומרים לא נתנו עצים אלא להסקה כיון שלבקעת זו יש שימוש של הסקה לא נחשבת למוקצה להשתמש בה שאר דברים, אבל להנהיג הבהמה במקל סתם שלא עומד לאיזה שימוש דומה לאבן שהיא מוקצה ואפילו רבי שמעון אית ליה מוקצה כי האי. אולם בסימן תקא סעי' ג' בביאו"ה כתב שלרבי שמעון דלית ליה מוקצה אין מוקצה בעצים הנמצאים בשדה. וצ"ע.} .
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5