——–
א. מסלקין תריסי (פירוש קרשים שנועלים בהם החנויות) חנויות ומחזירין אותם ביום טוב כדי שיוציא תבלין שהוא צריך להן ולא ימנע משמחת יום טוב. במה דברים אמורים כשיש להם ציר באמצע אבל יש להם ציר מן הצד אסור גזירה שמא יתקע, ושאין להם ציר מן הצד כל עיקר אפילו בבית מותר להחזיר:
התירו להחזיר דלת של תיבת המוכרים למקומה אם יש לה רק ציר אחד, שאל"כ ימנעו מלפתוח כדי לתת איזה דבר לצריכים.
במשנה ביצה יא: ב"ה חולקים על ב"ש וסוברים שאין בנין וסתירה בכלים כשלא עושה כלי גמור ולכן מתירים להוציא ולהחזיר דלתות התיבות שאינם מחוברים לקרקע. ובגמ' אמר עולא שלהחזיר את הדלתות של התיבות שבבית אסור שמא יתקע בחוזק (תוס') והוא כבונה, ומה שהתירו ב"ה להחזיר הוא דוקא דלתות של התיבות העומדות בשוק שיש בהם תבלינים וכיוצא שיש בהם צורך יו"ט ולא אסרו שמא יתקע בחוזק משום שהתירו סופן משום תחילתן שאם לא נתיר לו לסגור את החנות ימנע ולא יפתח להוציא מה שבתוכה ויבואו להמנע משמחת יו"ט, אבל תיבה שבבית היא במקום שמור ואין חשש שאם לא נתיר לו לסגור ימנע מלפותחה לא מתירים להחזיר את המכסה שמא יתקע. ואמר אביי מה שהתירו ב"ה זה דוקא שיש לתיבה רק ציר אחד שנתחב באמצע דופן התיבה אבל אם יש לתיבה ציר מהצד כעין הדלתות שלנו שהם מלמעלה ולמטה גם בשל החנויות אסור להחזיר שבזה לא התירו את הגזירה שמא יתקע והוא כבונה. (כל בו). וכתב המ"ב שלהוציא הדלת שאין חשש שמא יתקע מותר אפילו בציר מהצד.
וכתב בביה"ל שכל ההיתר להחזיר בחנויות דוקא אם הוא צורך רבים אבל לצורכו או לצורך יחיד אסור להחזיר.
ובדלתות שהם קבועות בכותל הבית אסור בין הוצאת הדלת ובין החזרה (כל בו) משום בנין וסתירה, אבל לפתוח ולסגור בלא הוצאת הדלת פשוט שמותר (ב"י).
ובירושלמי כתב שמה שהתירו ב"ה להחזיר דלת תיבה שבשוק שיש לה ציר אחד באמצע זה כשאין אפשרות להוציא מהתיבה בדוחק באיזה דרך אחרת, וכן אם פתח לא יחזיר הדלת לגמרי כדרכה, אבל הב"י כתב שמהפוסקים שלא כתבו את הירושלמי הזה משמע שאין לחלק ומותר בכל לפתוח ולהחזיר כדרכו. ובביה"ל כתב לדעת בעל העיטור שאם יש פתח שיכול להוציא בלי לפתוח את הדלת יהא אסור להחזיר כדרכו אלא יחזיר רק מקצתו.
ב. כלים שהם מפוצלים כגון מנורה של חוליות וכסא ושלחן שהם חתיכות חתיכות, מעמידין אותם ביום טוב והוא שלא יתקע:
מותר לחבר כלים שמתפצלים לחלקים ובלבד שלא יתקע.
במשנה בביצה כא: בית שמאי אומרים אין זוקפין את המנורה ביום טוב ובית הלל מתירין אף להחזיר. ואמרו בגמרא כב. במנורה של חוליות עסקינן משום דמיחזי כבונה בית שמאי סברי יש בנין בכלים ויש סתירה בכלים ובית הלל סברי אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים.
וכ"פ הרמב"ם בפרק ד' מהלכות יום טוב כלים שהם מפוצלין כגון מנורה של חוליות וכסא ושולחן שהן חתיכות מעמידין אותן ביום טוב והוא שלא יתקע, לפי שאין בנין בכלים.
ומה שכתב הרמב"ם והוא שלא יתקע כתב הרב המגיד אפילו שיש אפשרות לתקוע לא חוששים שמא יתקע כמו בתריסי חנויות דהתם קרוב הוא מאד לתקוע מפני הציר שהוא מן הצד מה שאין כן כאן. ולא כמו שהחמיר הרשב"א לאסור במנורה שעשויה לתקוע חוליותיה. והמ"ב כתב הטעם שלא אסרו שמא יתקע משום שמחת יו"ט.
עוד כתב שכתב המג"א בשם מהרי"ל גוי שהביא מכתב חתום מותר לפותחו ביו"ט אך אם כתוב עליו אותיות או צורות אסור משום מוחק. ולדעת הגר"א אסור לפתוח בכל אופן.
ג. להתיר ולהפקיע ולחתוך חותמות שבכלים ושבקרקע ולשבר פותחות, כדינם בשבת כך דינם ביום טוב (ועיין לעיל סימן שי"ד סעיף ז'):
חבל הקושר שידה תיבה ומגדל מותר לחתוך, אבל אסור לשבור המנעול שהוא סתירה גמורה. ובמנעול של תיבות יש מחלוקת, וע"י גוי מותר. וחבל הקושר דבר המחובר לקרקע אסור לחתוך.
בביצה לא: אמר שמואל חותמות שבקרקע מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך שבכלים מתיר ומפקיע וחותך ופירש רש"י טעמא דחותמות שבכלים משום דאין סתירה בכלים.
וכתב הרא"ש ז"ל (עירובין פ"ג) דוקא כגון קשירת חבל וכיוצא בו מותר אבל פותחות של עץ או של מתכת אסור כיון שבנין וסתירה גמורים שייך גם בכלים {ונראה שחבל מותר לחתוך כיון שלא נחשב סתירה גמורה כמו שבירת מנעול, כיון שיכול בקל לקשור אותו בחזרה.} . וכן כתבו התוספות שם והמרדכי בשבת פרק חבית. וכך פסק מרן בסימן שיד סעיף ז.
וכתבו הסמ"ג וסמ"ק בשבירת פותחת של כלים נחלקו בו ה"ר אליעזר ממיץ מתיר והר"ש אוסר. והסמ"ק מסיים בה שנהגו להקל ע"י גוי. וכתב הב"י שאין להחמיר ע"י גוי כיון דאיכא מאן דשרי אפילו ע"י ישראל. וכך פסק מרן שם ושבירת פותחות של תיבות יש מתיר ויש אוסר ויש להתיר ע"י גוי {וההבדל בין פותחות של עץ או מתכת המשמשים בתור חותמות שאסור לשוברם לבין פותחות של כלים שיש בהם מחלוקת ומותרים ע"י גוי, צריך לומר שפותחות של חותמות הם מנעול חיצוני שאינו חלק מהתיבה לכן פשוט ששבירתו היא סתירה גמורה ואסור, אבל פותחות של כלים הוא מנעול המורכב בתיבה והוא חלק ממנה לכן יש בו מחלוקת כששובר אותו אם נחשב סתירה גמורה שהרי סתר לגמרי את המנעול או דלמא כיון שהוא טפל לתיבה נחשב שסתר רק חלק מהתיבה ולא הוי סתירה גמורה. ולכן כיון שיש מתיר אפילו ע"י ישראל מתיר מרן ע"י גוי. כך נראה להסביר כדי שלא יראה הטור כחולק על דברי הרא"ש וכן שלא יסתור מרן דבריו שם מרישא לסיפא. אולם המ"ב לא פירש שם כן והשוה את כל הפותחות לדין אחד שרק ע"י גוי יהא מותר עיי"ש.} .
ושל קרקע כגון דלת של בור שקשור בו בחבל יכול להתירו אבל לא מפקיע וחותך. פירש רש"י מתיר. את הקשר דהא לאו קשר של קיימא הוא שהרי להתיר תמיד הוא עשוי: אבל לא מפקיע. החבל לסתור עבות גדילתו: ולא חותך. דהא סתירה הוא ויש סתירה בבנין של קרקע.
ד. לקטום קש או קיסם או תבן או עצי בשמים, דינם ביום טוב כדינן בשבת (כדאיתא סימן שכ"ב סעיף ד'):
אוכלי בהמה אין בהן משום תיקון כלי, הילכך מותר לקטום קש או תבן אפילו בסכין לחצוץ בו שיניו. וסתם קיסם מבין העצים אסור לטלטל, והמתקנו בכלי חייב חטאת.
בביצה לג: אמר רב יהודה אוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי ופירש רש"י אוכלי בהמה. כגון קש ועלי קנים אין בהן משום תיקון כלי ומותר לתקן ולקטום קש של שיבלין בשבת לחצוץ שיניו.
ובבריתא חכמים אומרים לא יטול אלא מאבוס של בהמה ופירש רש"י לא יטול אלא מן האבוס של בהמה. דדבר הראוי לאכילה מוכן לכל צורך אוכל אבל עצים הואיל ודרכן לדבר האסור כגון לעשות כלים לא התירו לטלטלן אלא להסקה.
וכתב הרא"ש לקטום קיסם מחתיכת עץ לחצוץ בו שיניו איכא חיוב חטאת בכלי, ואיסור שבות בקוטם ביד דגזרינן ביד אטו כלי. ובאבוס של בהמה, אף בכלי שרי לקטום לחצוץ בו שיניו. אבל לפי התוספתא משמע דרבנן אסרי באבוס של בהמה לקטום בסכין וגמרא דידן עיקר ואפילו בסכין מותר לחתוך מן האבוס של בהמה לחצוץ בו שיניו.
וכ"פ מרן סימן שכב סעי' ד'.
קוטמין ומוללין ביד עצי בשמים להריח בהם אפילו אם הם קשים.
בגמ' שם רב יהודה היה שובר ביד עצי בשמים תלושים כדי להריח אע"פ שהם קשים וראוים לעשות מהם בית יד לקרדום. ומבואר הטעם בגמ' שכל מה שאסרו חכמים לקטום קיסם ביד מחתיכת עץ הוא משום שמתכוין לעשות כלי והאיסור הוא רק מדרבנן לכן כשלא מתכוין לעשות כלי אלא להריח גם איסור דרבנן אין ומותר לכתחילה. ולרבי אליעזר שסובר בקיסם כשמתכוין לעשות כלי אסור מהתורה לכן אם מתכוין רק להריח אסור מדרבנן. והלכה כרבנן דשרי.
וכ"פ מרן סימן שכב סעי' ה'. וכתב שם המ"ב שמותר לקטום רק ביד ולא בכלי שלא יבא לקטום בכלי לחצוץ שיניו והוא אסור מהתורה. וכן ביד מותר רק להריח ולא לחצוץ שיניו.
ה. קמטים שעושין הנשים בבתי זרועותיהן ובבתי שוקיהן, אסור לעשותן ביום טוב משום תקון מנא:
אסור לעשות הקמטים שעושות הנשים בבתי זרועותיהן, וכן לקמט הצוארון.
בביצה כג. אמרינן קטורי בידי מעשה אומן הוא ואסור. ופירש"י שעושין לבתי שוקים ולבתי ידים של חלוקי הנשים שמקמטין אותן על עץ חלק או על אגודה של קשים וקורין אופרונציי"ר מעשה אומן הוא ואסיר וקטורא לשון קשר. וכן פירש הרא"ש (סי' כג) דהיינו שעושין בתי זרועות של נשים סמוך ליד וכן בתי שוקים קמטים קטמים. וכן פירש הר"ן פרונזי"ש בלע"ז. וכך פסק מרן שאסור משום מתקן מנא.
וכתב המ"ב שגם בצוארון אסור לעשות קמטים ואפילו בחול המועד כיון שהוא מעשה אומן. כנזכר בסימן תקמ"א סעי' ג'. וברמ"א שם כתב שמותר לגהץ בחוה"מ בגד על ידי כלי זכוכית. ובמ"ב כתב שגם במגהץ ברזל מותר שהוא מעשה הדיוט {ויש לעיין אם התירו בחה"מ לגהץ גם את הצוארון כיון שהוא מעשה הדיוט או כל ההיתר במגהץ הוא רק להחליק את הבגד. ואמר לי רוה"כ רבי אליהו שליט"א שנראה כשהקמט של הצוארון קיים ורק רוצה לחזקו לא נחשב מתקן מנא ומותר לגהצו בחוה"מ.} .
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5