——–
א. שפוד שנרצף אף על פי שהוא יכול לפשטו בידו, אין מתקנין אותו. הגה: ודוקא שיכול לצלות בו בלא תיקון, אבל אם אינו יכול לצלות בו כך ונשבר ביום טוב מותר לתקנו (טור). ואין מורין כן לרבים (רבינו ירוחם חלק ג') שלא יבואו לתקן גם כן בנשבר מערב יום טוב. והוא הדין לכל המכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב:
ב. שפוד שרוצים לצלות בו והיה ארוך יותר מדאי אסור לחתכו ולא לשרפו. אין משחיזין את הסכין במשחזת שלה, אבל מחדדה על גבי העץ או חרס או אבן, ואין מורים דבר זה לרבים כדי שלא יבאו לחדדם במשחזת. במה דברים אמורים כשיכולה לחתוך בדוחק או שנפגמה, אבל אם אינה יכולה לחתוך כלל אין משחיזין אותה אפילו על העץ שמא יבא להשחיזה במשחזת:
מכשירי אוכל נפש.
בביצה כח: נחלקו חכמים ורבי יהודה בפסוק "הוא לבדו יעשה לכם" לחכמים "הוא" בא למעט שדוקא אוכל נפש מותר ולא מכשירי אוכל נפש, "לכם" בא למעט ולא לנוכרים. ולרבי יהודה "לכם" בא לרבות לכל צרכיכם להתיר אפילו מכשירי אוכל נפש, "הוא" ממעט מכשירי אוכל נפש שאפשר היה לעשותם מערב יו"ט {ודוקא לתקן כלי התירה התורה לדעת רבי יהודה, אבל לייצר כלי גמור לא התירה התורה לצורך אוכל נפש. שעה"צ אות יא'.} . ופסק רב חסדא הלכה כרבי יהודה שמהתורה מותר לתקן כלי ביו"ט לצורך אוכל נפש אם לא יכל לעשות מאתמול, ואפילו שיש בו בשבת איסור תורה, ביו"ט התירה התורה.
אבל גם לרבי יהודה מדרבנן לא התירו לתקן כלי כגון שיפוד שיצא מכלל שימוש שנתעקם או נשבר חודו, שהיא מלאכה גמורה הנעשית לימים הרבה, מטעם שלא יבא להמנע משמחת יו"ט, כמו שאסרו קצירה וטחינה לצורך יו"ט כיון שהם מלאכות גמורות שנעשות לימים רבים ויבא להמנע משמחת יו"ט.
וגם תיקון קטן בכלי שבעלמא אינו אלא איסור דרבנן, כגון לישר מעט את השיפוד, אסרו חכמים. אף שבאוכל נפש הנעשה לימים הרבה לא אסרו חכמים אם עושה דבר האסור רק מדרבנן, כאן אסרו משום טרחא יתרה שהרי יכול להשתמש בשיפוד בדוחק גם כשהוא עקום מעט.
אבל באופן שהתיקון קטן שבעלמא אינו אסור אלא מדרבנן וקשה להשתמש בו כך, כגון סכין שהוכהה חודה ורוצה לחדדה מעט שלא במשחזת, אלא ע"ג עץ או אבן, מותר, דהוי מכשירי אוכל נפש שאין בהם מלאכה גמורה ויש צורך בעשייתם ומותרים, אבל אין מורין כן, שהשומע יבא בקל לחדדה במשחזת שבשבת הוא איסור דאוריתא ותיקון כזה אסרו חכמים ביו"ט כמו שאסרו לתקן שיפוד תיקון גמור, שלא יבא להמנע משמחת יו"ט.
ולהעביר סכין ע"ג אבן או עץ בכונה להעביר שמנונית אע"פ שמחדד את הסכין מותר ומורין כן, שלא חוששים שיבא לחדדה במשחזת {וכן מותר לגרוף התנור מטיט מוקצה שנפל בתוכו, כיון שאי אפשר לאפות בלא הגריפה, ומורין כן, שאין חשש שיבא לעשות באופן שהוא אסור. עיין סימן תקז.} . וכתב עוד הרמב"ם שאם אינה יכולה לחתוך כלל אין משחיזין אותה אפילו על עץ שמא יבוא להשחיזה במשחזת {וצ"ע הרי אפילו אם ישחיז במשחזת אינו אלא איסור דרבנן שמהתורה אנו פוסקים כרבי יהודה שמכשירים מותרים א"כ האיסור להשחיז במשחזת של עץ הוי גזירה לגזירה, וי"ל שלהשחיז סכין במשחזת כשאינה יכולה לחתוך כלל נחשב ליצור כלי ולא תיקון כלי ובזה גם רבי יהודה מודה שאסור מהתורה כנ"ל בשם שעה"צ ולכן אסור להשחיז סכין שעמדה מאתמול אפילו על עץ שלא ישחיז במשחזת של אבן ויעבור על איסור תורה.} .
כן דעת הר"ן בשיטת הרי"ף והרמב"ם וכ"פ מרן.
אבל לדעת רש"י הרא"ש ורבנו ירוחם לא אסרו אפילו מדרבנן לתקן כלי גמור אם לא יכול לשאול מאחרים ולכן מותר לתקן שיפוד שנתעקם לגמרי ביו"ט או ניטל חודו ביו"ט, אלא שאין מורין כן שלא יבא לתקן מה שנתקלקל בעיו"ט. אבל התעקם מעט אפילו התעקם ביו"ט, אין היתר כלל שהרי יכול להשתמש בו כך. וכ"פ הרמ"א.
וכתב המ"ב (ס"ק ה) שאם יכל לתקן ביו"ט ראשון ולא תיקן, לא יתקן ביו"ט שני, שלגבי יו"ט שני הוי יו"ט ראשון כערב יו"ט ומכשירים שיכל לעשות מערב יו"ט לא עושה ביו"ט. ובבגדי ישע כתב דוקא שהיה צריך לשיפוד ביו"ט ראשון ולא תיקן, אבל אם לא היה צריך לשיפוד נחשב כלא יכל לתקן מאתמול, ומותר לתקן ביו"ט שני.
ג. עופות שממלאים אותם בשר וביצים מותר לתפרם ביום טוב, והוא שיתקן מערב יום טוב החוט וישימנו במחט, ויזהר שלא יחתוך החוט ביום טוב. הגה: וכן נהגו לשרוף החוט הנשאר בעוף לאחר שתפרו בו:
ד. מותר לחתוך ביום טוב אגד גדיים ועופות מקולסים וחוטים תפורים, וכן יכולים לשרוף פתילה או סמרטוט שקושרים בו העוף:
מותר לתפור עופות ממולאים, ולא יחתוך החוט ביו"ט. ואחר הבישול מותר לחתוך החוט.
כתב הרשב"א בתשובה שמותר לתפור עופות ממולאים ביו"ט משום מכשירי אוכל נפש שלא יכל לעשותם מאתמול. וכתב רבינו ירוחם שלא יתפור העופות ביו"ט שמא יחתוך את החוט ואסור לחתוך החוט שתופר בו משום מתקן מנא שהרי יכל לעשות כן לחתוך החוט קודם יו"ט, והוי מכשירי אוכל נפש שיכל לעשותם מאתמול, אלא יחתוך החוט וישימנו במחט מעיו"ט. וכתב המ"א שאם לא חתך את החוט מעיו"ט אסור להכניסו למחט ביו"ט (אפילו כדי לתפור בו כך בלי לחתוך) מהטעם שמא יבא לחתוך אותו.
וכתב המ"ב (ס"ק טז) שאם הכניס החוט מעיו"ט ויצא מותר להכניסו ביו"ט {והבין שהמג"א איירי בחוט חתוך ואסר מטעם שמא יבא לחתוך הצד שמכניס למחט.} . כתב הד"מ שמותר לחתוך את החוט הנותר מהתפירה ונהגו לשורפו {אולם לדעת מרן לא מצינו שהתיר לחתוך אחר התפירה, שהרי חתיכת החוט הוי מתקן מנא שיוצר חוט הראוי לתפירה ומה לי קודם התפירה ומה לי לאחריה, ואולי יסכים למנהג לשורפו כולו דלא הוי מתקן מנא אלא רק הבערה שיש בה צורך קצת ליפות העוף, שהותרה מדין מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ויש בה קצת צורך יו"ט. והרמ"א ס"ל כיון שחותך החוט ומשליכו לאשפה לא חשיב מתקן מנא ומותר לחתוך.} .
ולענין לחתוך החוטים אחר שנתבשל או נצלה העוף מותר אפילו בשבת, שהרי לא ראוי חוט זה לכלום ולא מתקן בחוט כלום. ואין איסור סותר כלי בחתיכת החוט כנזכר בסימן תקיט שאין סתירה בכלים באופן שאינו סתירה גמורה.
ה. מותר ללבן ביום טוב כלי ברזל שאפו בו פלאדי"ן של גבינה ואחר הליבון יאפה בו פשטיד"א של בשר, והוא שכשיתלבן יתנו אותו על המאכל מיד. אבל אם הוא בלוע מנבילה וכיוצא בה אסור ללבנו אפילו לאפות בו דבר היתר. הגה: והוא הדין דאסור להגעיל כלי ביום טוב (מרדכי סוף ע"ז ואור זרוע והגהות מיימוני פרק א'). ומותר ללבן שפוד שצלו בו בשר שאינו מלוח ורוצה לחזור ולצלות בו ביום טוב (מהרי"א מפראג):
אסור להכשיר כלי ע"י ליבון.
להכשיר כלי הבלוע מאיסור ע"י ליבון חמור, או כלי בשרי להכשירו לבשל חלבי או להיפך ע"י ליבון קל אסור משום מתקן מנא שיכל לעשות מעיו"ט.
ואם לא יכל לעשות מערב יו"ט כגון שנאסר ביו"ט כתב המ"ב (ס"ק כד) אם צריך הכלי ליבון חמור או ליבון קל יש אומרים שמותר ללבנו אבל לא מורים כן לאחרים כמ"ש הרמ"א בסעי' א'.
ולהגעיל כלי שנאסר ביו"ט כתב המ"ב (ס"ק כו) אם יש לו מים חמים מוכנים מותר אפילו להורות לרבים שאין תיקון כלי בהגעלה שיכול לומר שמדיח את הכלי, אך לחמם מים שיש
בו משום איסור בישול, מותר ואין מורין כן {אבל לדעת מרן רק בסכין אמרינן הלכה ואין מורין כן שמא יבא להשחיזה במשחזת שלה, אבל כאן לא שייך זה וצריך להיות הלכה ומורין כן. עיין ביאו"ה ד"ה והוא הדין. ונראה לדעת מרן הכשר כלי אסור מדרבנן מדינא אפילו ליחיד לעצמו אם תיקון זה של הכשרת הכלי הוא תיקון גמור, כמו שאסרו לתקן שיפוד שנשבר חודו, וכן לבשל מים להגעלה שבשבת יש בו איסור תורה. ולהגעיל בלי לבשל המים לפי מה שכתב המ"ב שיכול לומר שמדיח את הכלי יהא מותר. אבל הרב איתן מזור שליט"א אמר לי שלדעת מרן אוסר הגעלה כמו ליבון וכמו שכתב בב"י בשם הסמ"ק שליבון אסור דהוי מתקן מנא מידי דהוי אהגעלת כלים דאסור לעשות ביו"ט.} . אבל יש אפשרות להכשיר בליבון קל כגון להכניס תבנית חלבית לתוך תנור חם עד שתגיע לליבון קל כדי שיוכל לאפות בה בשר וזה באופן שכן הדרך לאפות הבשר בתבנית חמה ועושה כן שנותן הבשר בתבנית בעודה חמה ולא תצטנן ויחממה שוב, והטעם כיון שאינו ניכר שעושה להכשירה אלא לאפות בה.
אבל תבנית בלועה מאיסור שצריכה ליבון חמור אסור ללבנה שאין דרך לאפות על תבנית מלובנת וניכר שליבנה כדי להכשירה.
וללבן שיפוד שצלו בו מכבר שנהגו האשכנזים ללבנו לפני שצולה בו, היות ומצד הדין מותר לצלות בו בלא הכשר לא נחשב תיקון מנא כלל ומותר אפילו שהיה באפשרותו ללבנו קודם יו"ט.
ו. אין נוקבין נקב חדש בחבית ביום טוב:
אין לנקוב נקב חדש בחבית.
כתב הרא"ש בתשובה אין נוקבין נקב חדש בחבית ביו"ט דהוי מכשירי אוכל נפש שיכול לעשותם מעיו"ט.
וכתב המ"ב (ס"ק כח) שאם אי אפשר לנקבה מאתמול מותר לנקבה ביו"ט. אבל אין מורין כן {ולדעת מרן אם הפתח יפה הוי מתקן מנא שאסור מהתורה כנזכר בסימן שיד סעי' א' וא"כ ביו"ט אסור מדרבנן וכתיקון השיפוד כנ"ל.} .
ז. להטביל כלי חדש ביום טוב דינו כמו בשבת כדאיתא בסימן שכ"ג סעיף ז'. הגה: ודין הדחת ושפשוף כלים ביום טוב דינו כמו בשבת כדאיתא סימן שכ"ג ומותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש ושמחת יום טוב (מרדכי פרק בכל מערבין ובית יוסף בשם התוספות פרק קמא דביצה):
מותר להטביל כלי ביו"ט, וירא שמים יתן הכלי לגוי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו.
בביצה יז: מבואר הטעם שלא מטבילים כלים בשבת ויו"ט. אמר רבה גזירה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים הא תינח בשבת ביום טוב מאי איכא למימר גזירה יום טוב אטו שבת, רב יוסף אמר גזירה משום סחיטה אמר ליה אביי תינח כלים דבני סחיטה נינהו כלים דלאו בני סחיטה נינהו מאי איכא למימר אמר ליה גזירה הני אטו הני, רב ביבי אמר גזירה שמא ישהה ופירש רש"י אי שרית ליה לאטבולינהו ביום טוב משהי להו עד יום טוב שהוא פנוי ואתי בהו בתוך כך לידי תקלה להשתמש בהן תרומה, רבא אמר מפני שנראה כמתקן כלי.
והרי"ף הביא הטעם של רב יוסף ורב ביבי, וכתב הרא"ש שלפי טעמים אלו יהא מותר להטביל כלים חדשים הנקחים מהגוי ביו"ט {והוא הדין בשבת. וכתב הביאו"ה בסימן שכג' הטעם שלא שייך בכלי חדש שהוא כלי סעודה שיהא בו סחיטה. וגם שמא ישהא לא חישינן לתקלה שהרי האוכל המונח בכלי לא נאסר.} . אבל לדעת הרא"ש הלכה כרבה ורבא ומאלו שני הטעמים אסור להטביל כלים חדשים ביום טוב. וגם הרשב"א כתב שאין מטבילין ביום טוב כלי תשמיש הניקחין מן הגוים. והרמב"ם כתב טעמא דרב ביבי. וכתב הב"י בסימן שכג ולענין הלכה כיון דלהרי"ף והרמב"ם משמע דשרי להטביל כלים חדשים ביום טוב הכי נקיטינן מיהו כיון דאפשר בתיקון שכתב המרדכי שיתן הכלי לגוי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו והוה ליה כשואלו מן הגוי דאין צריך טבילה נכון לחוש לדברי האוסר ושלא להתיר כי אם על ידי אותו תיקון היכא דאפשר: וכ"פ שם בש"ע בסתם להתיר להטביל כלי בשבת וירא שמים יעשה כתקנת המרדכי.
וכאן בסימן תקט כתב מרן שדין טבילת כלים כמו שכתב שם בסימן שכג. משמע שגם ביו"ט ירא שמים יחוש שיש בזה לדעת האוסרים משום תקון מנא, וצ"ל שמיירי בהיה יכול להטביל מבעו"י, שאם לא היה יכול הוה ליה מכשירי אוכל נפש שלא יכל לעשות מאתמול, והמלאכה היא מדרבנן שרק נראה כמתקן כלי, וצריך להיות היתר גמור כנ"ל. ולדעת הרמ"א מותר ואין מורין כן, וכ"כ במ"ב (ס"ק ל) {ומהטעם של רבה שאסור להטביל ביו"ט גזירה שמא יעבירנו ד' אמות בשבת לכאורה היה צריך לאסור גם בלא יכל להטביל מעיו"ט, אלא צריך לומר שרבה לא גזר אלא בכלי שיכל להטבילו מעיו"ט, וכך באמת מפורש בגמ' יח. מברייתא שכלי שנטמא ביו"ט מותר להטבילו ביו"ט ולא גוזרים. ומה שכתב המ"ב שאין מורין כן יפרש הגמ' שם שמותר ואין מורין כן.} .
ויש להעיר מדוע כתב כאן הב"י אסור להטביל כלי חדש או להטבילו מטומאתו ונתבאר בסימן שכ"ג. והרי שם מבואר שמותר להטביל כלי חדש. ואולי לפני הב"י היתה גירסה כזו בטור כאן והב"י רק מראה מקום לסימן שכ"ג.
מותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש.
כתב הב"י בשם התו"ס ביצה ח. ד"ה אמר, שמוקצה אינו אסור לטלטל ביום טוב בשביל אוכל נפש ושמחת יו"ט. וכ"כ המרדכי בעירובין פרק בכל מערבין סימן תפ"ט.
וכ"פ הרמ"א. וכתב המ"ב (ס"ק לא) כגון לטלטל האפר כדי לאפות במקומו או לטלטל האבנים המונחים על הפירות כדי לאכול הפירות, אבל לאכול או ליהנות מדבר המוקצה גופא כגון להסיק במוקצה וכה"ג אסור {ויש לעיין דהנה בדין גריפת התנור בסימן תקז סעי' ד כתב מרן שמותר לגרוף את התנור מטיח שנפל לתוכו ולא אוסרים משום טילטול מוקצה אם לא יכול לאפות בלא גריפה, וכך פירש הרא"ש את דין גריפת התנור, ולא כמו שפירשו רש"י ותוס' שהאיסור בגריפת התנור הוא משום מתקן מנא או מכה בפטיש ולרבי יהודה שמכשירים מותרים מותר לגרוף. ולכאורה גם לדעת הרא"ש ומרן נצטרך לומר שאנו מתירים את טלטול המוקצה כרבי יהודה שמתיר מכשירים שהרי מפורש בגמ' כח: גריפת תנור וכריים באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן. וא"כ למרן צריך לחלק בין אם היה יכול לגרוף מעיו"ט שאסור לטלטל המוקצה כמו שאר מכשירים, ורק אם לא ידע מאתמול שנפל טיח לתוכו מותר לטלטל כרבי יהודה. ועיין בביאו"ה שם ד"ה כיון שהיה מתחרך.אולם בגריפת אפר מהתנור אפילו ידע מאתמול מותר לגורפו, שהרי הוא לא מוקצה שאפר כירה מוכן הוא ורק שנולד ביו"ט הוא מוקצה מחמת נולד ואז מותר לגרפו כדי לאפות מדין מכשירי אוכל נפש כרבי יהודה. ולפי זה אם יש אבן על תיבה מלאה פירות ורוצה לאכול את הפירות אסור להוציא האבן אם היתה מונחת שם מעיו"ט שהרי יכל להוציאה מעיו"ט. ובמ"ב הנ"ל בשם המג"א התיר להוציא האבן כדי לאכול את הפירות ולא חילק אם יכל להוציא מעיו"ט ללא יכל או לא ידע מעיו"ט. וכן בחזון עובדיה עמוד ל' התיר ולא חילק. וצ"ע.} .
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5