——–
א. בהמה שהיא עומדת לאכילה ורוצה לחלוב אותה לאכול החלב, אם לקדירה שאין בה אוכלין אסור, ואם יש בה אוכלין מותר. וכגון שבא החלב לתקנו או שיש בה פירורין והחלב נבלע בהם, אבל החולב כל צאנו לא התיר מפני פרוסה שנותן בכלי. הגה: ונכרי החולב בהמה ביום טוב וישראל רואהו יש להקל (רשב"א בתשובה) אך נהגו בו איסור ואין לשנות. מיהו ביום טוב של גליות מותר ביום טוב שני (הגהות אשירי ריש ביצה). ואם מותר לומר לנכרי לחלוב בהמתו בשבת עיין לעיל סימן ש"ה סעיף כ'. ועיין לקמן סימן תק"י סעיף ה' אם מותר להעמיד חלב ולעשות גבינה ביום טוב:
מותר לחלוב ביום טוב בהמה העומדת לאכילה שאינה מוקצה לתוך קדירה שיש בה אוכלין.
בגמ' שבת קמד: אמר רב יהודה אמר שמואל סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה. וכתב הרי"ף (ס. סא.) פירוש הקדירה יש בה אוכל הילכך הוה ליה משקה הבא לאוכל וכאוכל דמי והקערה אין בה אוכל ולפיכך אסור. ואיתא עלה בגמרא אמר רב חסדא מדברי רבינו נלמוד חולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה. וכתב הרי"ף שההיתר של חליבת עז לתוך הקדירה הוא רק ביו"ט ולא בשבת.
ורבינו חננאל (בגליון קמה.) כתב שדברי שמואל ורב חסדא לאו הלכה אינון ואוסר לסחוט לתוך הקדירה וכן לחלוב לתוך הקדירה. ודחה הרי"ף את דבריו וכתב והכי חזינן לרב האי גאון כדפסיקנא ולית בה ספיקא. והא דאמרינן (יבמות קיד.) שאסור לינק מן הבהמה ביום טוב אלא במקום צער, יונק מן הבהמה חמור הוא מן החולב לתוך הקדירה, ואף על פי שהוא מפרק כלאחר יד, שהיונק בפיו כסוחט משקה הוא. ולפיכך מותר.
וכתב הב"י הא דשרי לינק משום צער נתבאר בסימן שכ"ח (קב:) דאפילו אם הוא מצטער מחמת רעבון מותר ביום טוב.
וכתב הר"ן (ס. ד"ה אמר) הטעם שמותר לסחוט אשכול של ענבים לתוך הקדירה בשבת ואסור לחלוב עז לתוך הקדירה בשבת, משום דאשכול גופיה ראוי לאכילה ומה שסוחט לקדירה נחשב כמפריד אוכל מאוכל, ושניהם דבר אחד. אבל כשחולב עז שאינה ראויה לאכילה בשבת נחשבת כפסולת אפילו שהחלב שחולב לתוך הקדירה נחשב לאוכל נחשב דש שהרי מפריד דבר מדבר אחר שמפריד האוכל מדבר שאינו ראוי לאכילה. אבל ביו"ט שהעז עצמה ראויה לאכילה נחשב מפריד אוכל מאוכל ומותר. ובעז שאינה עומדת לאכילה אלא לגדל ולדות או לחליבה אסור. ואף שהרמב"ן סובר שאפילו אין הבהמה ראויה לאכילה אין כאן איסור דש וגם אין החלב מוקצה מחמת איסור כיון שלא דחה אותו בידים בבין השמשות ומותר לחלוב עז אפילו בשבת לתוך הקדירה. עכ"פ כתב הר"ן שהדרך שכתב דבעז העומדת לאכילה עסקינן הוא עיקר ומותר לחלוב אותה רק ביו"ט לתוך הקדירה. וכן כתבו סמ"ג (לאוין סה יב ע"ד) וסמ"ק (סי' רפב עמ' רפב) בהלכות שבת דבעז העומדת לאכילה עסקינן. וכ"פ מרן. והריב"ש בתשובה (סי' קכא) פירש לתוך הקדירה שהוא מותר כשיש בה אוכל משום דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי זהו כשבא לאוכל לתקנו שאז נראה דלא בעי ליה למשקה וכך הם דברי רש"י אבל החולב כל צאנו למשקין לא הותר מפני פרוסה אחת שנתן בכלי. וכ"כ הסמ"ק הביאו הגהות מימון בפרק ח' מהלכות שבת דאי אית בקערה בישולא שפיר דמי לחלוב לתוכה ביום טוב אבל אי אית בה פירורין ודאי שרי שהחלב נכנס בתוכו ונעשה אוכל והוי משקה הבא לאוכל אך מכל מקום אין רוח חכמים נוחה הימנו אבל על חתיכת פת שאין החלב מתערב עמו זה אסר רבינו יחיאל אך אם גוי עושה כן וישראל רואהו מותר לישראל לאכלו אבל לשתותו אסור.
כתב המ"ב (ס"ק ב) שאסור לחלוב ביו"ט לצורך מחר גם אם הבהמה עומדת לאכילה וחולב לתוך אוכל {ואולי הטעם משום טרחה שלא לצורך, או הכנה מיו"ט לחול.} .
עוד כתב (ס"ק ד) שאם אין לו מה לאכול יש להתיר משום שמחת יו"ט לחלוב בהמה שאינה עומדת לאכילה לתוך אוכל. והטעם כתב בביה"ל שעצם איסור חליבה אפילו לתוך קערה ריקה היא איסור מדרבנן שהרי היא מלאכת אוכל נפש, ועוד שכשחולב לתוך אוכל לדעת הרמב"ם היא חליבה שלא כדרכה ואפילו בשבת היא רק איסור דרבנן. ולדעת הרמב"ן מותר ביו"ט לחלוב גם בהמה שאינה עומדת לאכילה כשחולב לתוך אוכל. לכן במקום מניעת שמחת יו"ט יש להקל ואם אפשר ע"י גוי בודאי שטוב יותר.
עוד כתב (ס"ק ה) שכשחולב לתוך האוכל צריך שלפחות רוב החלב יבלע באוכל {וצ"ע אחר שהחלב צף על פני האוכל, כשחולב שוב לא נחשב משקה הבא לאוכל אלא משקה הבא למשקה. ותירץ רוה"כ הרב אליהו שליט"א שמיעוט המשקה הצף נחשב גם כאוכל כיון שבטל לגבי האוכל שבקדירה.} . עוד כתב (ס"ק יא) שבהמה של גוי אפילו עומדת לחליבה אינה מוקצה ומותר לחלוב אותה לתוך קדירה.
אסור לסחוט בוסר לתוך אוכל.
כתב הב"י שהסמ"ג כתב שה"ר יוסף התיר לדוך שומין ביום טוב ולקחת הבוסר ולדוך ולסחוט משקין של הבוסר על השומין הנדוכין משום דהוי משקה הבא לאוכל כסחיטת אשכול הבא לקערה ולא הודה לו ר' יעקב (שבת קמד: תוד"ה חולב) דדוקא נקט אשכול של ענבים שענבים ראויים לאכילה אבל בוסר אינו ראוי לאכילה כי אותן שאוכלין בטלה דעתן והוי כבורר אוכל מתוך פסולת ע"כ וסמ"ק (שם) לא הביא אלא דברי ר"ת דאסר וכבר נתבאר זה בסימן ש"כ.
וכתב המ"ב (ס"ק יב) ששם נתבאר שאפילו על מנת לאכול לאלתר אסור.
חלב הנחלב ביו"ט ע"י גוי לעצמו, אין החלב מוקצה שהרי אפשר לישראל לחלוב אותו לתוך אוכל.
בהגהות אשירי אוסר החלב שנחלב מבהמה שאינה עומדת לאכילה משום נולד. וגם בעומדת לאכילה אם חולב לתוך הקערה נחשב נולד שלפני החליבה היה אוכל ועכשיו משקה. שכתב בריש ביצה (סי' א) חלב שנחלב ביום טוב אפילו ממילא אסור ביום טוב לא שנא נחלב לתוך הקדירה ולא שנא לתוך הקערה משום נולד וכן אם נחלב בשבת הסמוך ליום טוב אסור ביום טוב משום הכנה וההיא דחולב אדם עז לתוך הקדירה מיירי בבהמה שלא הקצוה לחלבה ועומדת לאכילה דאי בעי שחיט לה ולא חשיב נולד ואפילו הכי לתוך הקערה אסור משום נולד דמעיקרא אוכל והשתא משקה. עוד כתב שאפילו אם חלב גוי אסור החלב עד מוצאי יו"ט. אבל הרשב"א כתב בתשובה (ח"ה סי' רכו) שהחלב שחלב הגוי ביו"ט אינו מוקצה שהרי מוכן הוא שאפילו ישראל אפשר שהוא מותר לחלוב אותו לתוך הקדירה שיש בה אוכל. וכתב הב"י ולטעמיה אזיל שכתב בפרק חבית (שם ד"ה הא דדיק) שכדברי הרמב"ן הוא הנכון. והזכרנו את הרמב"ן לעיל שכתב שאין החלב מוקצה שהרי לא דחאו בידים. והכל בו (סי' נח כ ע"ד) כתב יש שהחמירו בדבר זה אם העז עומדת לחלבה שמאחר שהעז מוקצה חלבה ג"כ מוקצה וי"א דאפילו עומדת לחלבה אין חלבה מוקצה אם אינו עומד לגבן ולייבש הגבינות לסחורה דומיא דתרנגולת העומדת לגדל ביצים ולגדל אפרוחים וכן דעת הרז"ה ז"ל (ביצה א.) ע"כ.
נמצא חלב שחלב הישראל ביו"ט לתוך קדירה עם אוכל בין בהמת ישראל העומדת לאכילה שאינה מוקצה, וכן בהמת גוי אפילו שאינה עומדת לאכילה שאין בהמתו מוקצה ונחשבת כעומדת לאכילה, אין החלב היוצא ממנה נחשב נולד, כיון שקודם שנחלב היה אוכל שאינו מוקצה וכן אחר שנחלב הוא אוכל שאינו מוקצה.
אבל אם יחלוב הגוי לתוך קערה לדעת הגהות אשרי אסור החלב משום נולד שמעיקרא היה אוכל ועכשיו משקה, ולרשב"א לא הוי נולד שמשקה ואוכל חד הוא.
וכן נחלקו על בהמת ישראל שאינה עומדת לאכילה שהיא מוקצה כיון שאין הבהמה נאכלת החלב היוצא ממנה נחשב לנולד דבר אוכל מדבר שאינו אוכל ואסור לדעת ההגהות אשרי אפילו חלבו הגוי לתוך הקדירה. אבל לדעת הרשב"א גם כשהחלב היה בתוך הבהמה נחשב לאוכל שהרי יכול הישראל לחלוב אותו לתוך הקדירה עם אוכל וכדעת הרמב"ן לכן גם שחלבו הגוי לתוך קערה בלא אוכל מותר החלב ולא הוי נולד {והקשה רבינו ראש הכולל הרב אליהו שליט"א למה לא יאסר החלב משום משקין שזבו וכמו בסימן שה שאסר מרן את החלב שחלבו הגוי משום משקין שזבו. וצ"ע.} .
וכתב הב"י ולענין הלכה כיון דמידי דרבנן הוא נקטינן כדברי המתירים. היינו כדעת הרשב"א. והרמ"א כתב להחמיר כהגהות אשרי {רק לענין שאין החלב מוקצה פסק מרן להקל. אבל אסור לחלוב בשבת או ביו"ט כשהבהמה היא מוקצה אפילו לתוך הקדירה משום דש שהחלב הוא אוכל והבהמה נחשבת פסולת וכדעת הרי"ף ופירוש הר"ן כנ"ל.} . אבל המ"ב (ס"ק א) כתב בדעת מרן שאם הבהמה עומדת לגדל ולדות או לחליבה החלב היוצא ממנה הוא מוקצה משום נולד. אולם בב"י משמע שזה רק לדעת הגהות אשרי.
וכתב הרמ"א גם לדעת הגהות אשרי שאוסר החלב שחלב הגוי לקדירה משום נולד אם חלבו ביו"ט ראשון מותר בשני, שהרי אחד מהם חול. וכתב המ"ב (ס"ק יב) שנאמן הגוי לומר שחלבו בראשון במסיח לפי תומו. ושני ימים טובים של ראש השנה נחשבים ליום אחד ואסור בשניהם. ואם נחלב בשבת אפילו מבהמה העומדת לאכילה לתוך קדירה עם אוכל אסור ביו"ט שאחר השבת משום הכנה. וביו"ט שני מותר.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5