——–
א. דכין את התבלין כדרכן, שאם ידוך אותם מבעוד יום יפיג טעמן. אבל מלח אינו נידוך ביום טוב אלא אם כן הטה (המכתשת) או שידוך בקערה וכיוצא בה שישנה, שאם שחק המלח מערב יום טוב לא יפיג טעמו. ואין שוחקין את הפלפלין ולא את החרדל ברחיים שלהם משום דהוי כעובדין דחול, (אלא) דך אותם במדוכה ככל התבלין. הגה: ומיהו נוהגין לשנות קצת במדוכת תבלין (הגהות מיימוני פרק ג' בשם סמ"ג) וכן ראוי להורות:
תבלין נדוך כדרכו, ומלח צריך שינוי.
עיין בסימן תצה בענין טחינת הפלפלין שהבאנו מה שכתב הר"ן טעם למה לא אסרו חכמים טחינת הפלפל כמו שאסרו את טחינת החיטים, וכתב שם שאינה דומה טחינת הפלפל לטחינת החיטים בתרתי שהתבלין נידוך מעט ליומו והחיטים לימים הרבה ועוד שהוא נעשה במדוך והחיטים ברחיים. לכן התירו ולא כללהו בכלל הטחינה שאסרוה מחשש שיעבוד וימעט משמחת יו"ט. אבל לדעת הרמב"ם טחינת תבלין מותרת משום שהוא מכשירי אוכל נפש שאי אפשר היה לעשותם מאתמול שהרי התבלין מפיג טעם.
והנה גבי דיכת מלח מבואר ביצה (יד.) שצריך שינוי להטות המדוכה, ולא כמו בתבלין כיון שהמלח לא מפיג טעם.
ופשוט שההיתר של דיכת התבלין והמלח, הוא היתר של איסור טוחן מדרבנן, שהרי טחינת חיטים עצמם אינם אסורים מהתורה כיון שהטחינה עיקר ענינה באוכל והותרה מאך אשר יעשה לכל נפש, אלא שחכמים אסרו את מלאכת הטחינה שלא ימנע משמחת יו"ט. ומלח ותבלין הם בכלל הטחינה שהתורה התירה שהרי גם הם אוכל נפש, והתבלין הותר גם מדרבנן, והטעם לרמב"ם משום שמלבד שהוא אוכל נפש הוא גם מכשיר אוכל נפש שלא יכל לעשות מאתמול שהרי מפיג טעם. והמלח אף שהוא גם מכשיר אך כיון שיכל לעשות מאתמול לא הותר משום מכשרי אוכל נפש, לכן צריך שינוי. ולר"ן היתר התבלין כנ"ל, והמלח כיון שאינו מפיג טעם נעשה לימים הרבה לכן צריך שינוי.
וכתב הב"י שכן דעת הרי"ף והרמב"ם והרשב"א שתבלין לא צריך שינוי כלל. וכ"פ מרן.
אבל לדעת התוספות והרא"ש ורבינו ירוחם אם ידע מעיו"ט שיצטרך לתבלין זה צריך לדוכו בשינוי. וכן בכרכום שלא מפיג טעם כל כך צריך לדוכו בשינוי. וכתב הגהות מימוניות בשם סמ"ק שנהגו גם שדכים תבלין לעשות קצת הטיה או שינוי אחר כדי שיזכרו שאסור לדוך יותר מהצריך ליו"ט. וכ"כ הרמ"א.
אבל לא יטחן פלפלין ברחיים שלהם משום עובדין דחול וכדעת חכמים דרבי אלעזר בן עזריה (ביצה כג.) וכתב הרשב"א שכן הדין בחרדל שלא יטחן ברחיים שלו.
וכתב המ"ב (ס"ק ה) שדוקא במלח ים צריך שינוי שמוציאים אותו גושים, אבל מלח שהיה מפורר ונעשה גוש לא שייך בו טחינה ולא צריך שינוי, ויש מחמירים משום מראית העיין. וכן אם דך את המלח יחד עם התבלין מותר בלא שינוי אגב התבלין. עוד כתב שיש לחוש לסברת התוספות והרא"ש בכרכום שלא מפיג טעם, ובפרט אם ידע מאתמול שיהא צריך לו, שלא יכתוש בלא שינוי. עוד כתב שברחיים שאסור משום עובדין דחול לא מועיל שינוי. וכן לטחון קפה ברחיים שלהם אסור אלא יכתוש במכתשת. ובביאו"ה כתב שכיון שהרחיים של הקפה קטנות שעושים בה לפעם או פעמים אפשר שלא גזרו חכמים בזה. ובחיי אדם כתב שע"י גוי בשינוי מותר. וצריך ליזהר שלא לדוך לצורך מחר כלל, ואפילו הוא יו"ט שני.
ב. מותר להוליך תבלין ומדוך אצל מדוכה או מדוכה אצלם אפילו דרך רשות הרבים אף על פי שהיה אפשר להוליכם מערב יום טוב:
מותר להוליך מדוך דרך רשות הרבים.
ביצה יא. נחלקו ב"ש וב"ה אם מותר להוליך מדוך או תבלין שעדיין לא נידוך, ב"ש אוסרים שמא ימלך מלבשל ונמצא שטרח שלא לצורך וב"ה מתירים שלא חוששים לזה. וכן הלכה.
ג. אין כותשין הריפות במכתשת גדולה, אבל כותשין במכתשת קטנה שזה הוא השינוי שלה. ובארץ ישראל אפילו בקטנה אסור. וכיון שאין אנו יודעים עכשיו מה נקראת גדולה או קטנה יש לאסור הכל. הגה: ומותר לגרוד גבינה ביום טוב על הכלי שהוא מורג חרוץ מיהו צריך שינוי מעט כמו דיכת מלח (ריב"ש סימן קפ"ד) והוא הדין מצות בלא שינוי משום דאין טחינה באוכלין שהיו טחונין תחלה (מהרי"ל):
כתישת חיטים אסורה אפילו במכתשת קטנה.
אע"פ שאמרנו שאסרו חכמים את טחינת החיטים. עכ"פ מבואר בגמ' ביצה יד. שלכתוש החיטים במכתשת גדולה אסור, אבל במכתשת קטנה נחלקו הבריתות, ותרצה הגמ' דלא פליגי הא לן והא להו. ופירש"י הא לן שאין לנו עבדים שיזלזלו ביו"ט מותר במכתשת קטנה, והם שיש להם עבדים שמזלזלים שעושים בגדולה ואומרים בקטנה עשינו אסרו אפילו בקטנה. אבל הרמב"ם פירש שבקטנה שזה הוא השינוי שלה מותר אבל דוקא תבואה של חוץ לארץ שאינה טובה כל כך אם יכתוש אותה מאתמול התירו לכותשה בשינוי ביו"ט, אבל תבואה של ארץ ישראל שאפילו שכתש אותה מאתמול היא טובה, אסור לכתוש אפילו במכתשת קטנה. והראב"ד פירש בארץ ישראל שרגילים הרבה בדיסא וכותשים במכתשת גדולה לכן בקטנה נחשב להם שינוי ומותר אבל במקום שלא רגילים כל כך הקטנה נחשבת לשינוי ומותר. וכתב הטור כיון שאין שיעור מפורש מה נקרא גדולה ומה נקרא קטנה נכון להחמיר לאסור בכל. ופסק מרן כדעת הרמב"ם וכהטור שהחמיר גם בקטנה.
וכתב המ"ב (ס"ק יד) שאם כתש אסור לאכול.
גרירת גבינה במגרדת מותר על ידי שינוי.
כתב הריב"ש שלגרור הגבינה במורג חרוץ בעל פפיות (מגרדת) מותר על ידי שינוי, כמו כתישת המלח שלא מפיג טעם צריך שינוי, כמו כן הגבינה. וכתב בד"מ בשם מהרי"ל שדוקא בטחינת גבינה במגרדת שייך עובדין דחול שאף שלא שייך טחינה בגבינה שהרי היא לא גדולי קרקע עכ"פ הוא עושה מעשה טחינה, אבל לטחון בסקויטים כיון שאין טוחן אחר טוחן ולא עושה מעשה טחינה מותר לטחון במגרדת גם בלא שינוי ולא הוי עובדין דחול. וכ"פ הרמ"א.
וכתב המ"ב (ס"ק יח יט) שמגרדת הוא פחות עובדא דחול מרחיים של תבלין לכן מועיל בה שינוי.
וכן כשטוחן התמכא חזרת כיון שטוחנים לכמה ימים צריך לטחון בשינוי על גבי השולחן או מפה, אבל לא ברחיים.
מותר לחתוך סלט ירקות דק.
וכתב הטור לדעת התוס' והרא"ש הנ"ל שבתבלין אם ידע שיצטרך מאתמול צריך לדוך אותו בשינוי, עכ"פ שום ושחלים כיון שמפיגים טעם ביותר אם יכתשם מאתמול לא צריך שינוי אפילו ידע מאתמול. וכתב המ"ב (ס"ק יט) שלפי זה הוא הדין בחיתוך סלט דק דק שחייב משום טוחן כיון שאם יעשה מאתמול מפיג טעם ביותר מותר לחתוך ביו"ט {פירוש אפילו לסעודה אחרת שהרי לאותה סעודה לאלתר התיר הרשב"א אפילו בשבת כמו בורר לאלתר.} .
ד. מותר אדם למדוד תבלין ליתן בקדירה בשביל שלא יקדיח תבשילו. (פירוש שלא ישרפנו ויקלקלנו מחמת ריבוי תבלין):
מותר למדוד תבלין.
ביצה כט.הנחתום מודד תבלין שלא יקדיח תבשילו. לדעת הטור דוקא נחתום ולא לשאר אדם. ולדעת הרב המגיד נחתום לאו דוקא וגם לכל אדם מותר למדוד. וכן הלכה.
וכתב המ"ב (ס"ק כא) שקמח אסור למדוד שאין בו את הסברא שמא יקדיח תבשילו. וגם בתבלין אם דרכו בחול שלא למדוד אסור למדוד ביו"ט.
כתב הבית יוסף כתב הכל בו (סי' נח כא.) שהגרגיר שקורין אורוג"א אסור לעשותה ביום טוב לפי שהעשויה מבערב טובה: וכתב הב"י סימן תק"י, בסימן תק"ד כתבתי שאסור לעשות ביו"ט הגרגיר שקורין אורוג"א. ע"כ. משמע שפוסק כן להלכה. וגרגיר פירש"י בערובין כח. אורוג"א שהוא מין צמח הנאכל בין זרע בין ירק. וכן בסוכה לט: פרש"י שהוא מין צמח ונראה שלעשות גרגיר היינו ענין הכשרתו לאכילה כמו מיתוק החרדל בגחלת הנזכר בסימן תק"י שהוא אסור בגחלת של עץ משום שמכבה את הגחלת.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5