א הבעה"ט פ' נצבים כתב רמז על חודש אלול מר"ת הפסוק ומל ה' אלהיך "את "לבבך "ואת "לבב זרעך ר"ת אלול לכך נהגו וכו' וכתב וכן לולא האמנתי וגו' לולא אותיות אלול שמאלול ואילך חרדתי לנגד ה' עי"ש. ונרמז בפסוק ומל לרמז שבחודש אלול הוא זמן התשובה וכתרגומו ויעדי ה' אלהיך ית טפשות לבך וכו'. … להמשך קריאה
א איתא בס' יצירה המליך אות י' במעשה וכו' ואלול בשנה ויד שמאל בנפש זו"נ. הענין דידוע דהשם הק' הוי"ה ב"ה מרומז בו הע"ס ואות י' מרמז על חכמה ואי' בפתח אליהו חכמה מוחא דאיהו מחשבה מלגאו. ואפשר שע"ז רמז רש"י ז"ל בפירושו ע"פ אז ישיר שכתב למדנו שהיוד ע"ש המחשבה נאמרה. וכן אי' (מנחות … להמשך קריאה
א שהשלום שלו ישים עלינו ברכה ושלום. הוא ע"פ שא' (סוף עוקצין) לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום וכו'. ובשבת דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי ממילא הוא ע"י הכלי המחזיק ברכה שהוא השלום. ובפסיקתא סוף הפטורה זו ד' שלומים הם שלום רב לאוהבי תורתיך. יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי … להמשך קריאה
א גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי. במד' (תנחומא פ' זו ט"ז) לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים וחשב שם בים ועבר בים צרה וכן אחר מ"ת כשעשו אותה מעשה ירד להם המן ונטלו ממנו ואעפ"כ ומנך לא מנעת מפיהם וכן בפסל מיכה ע"ש. המדרש מורה לנו דהישראל המאמין בה' … להמשך קריאה
א בכל הסעודות דשבת מזכירין לשון שמחה בלילה חדו סגי ייתי וכו' ובבוקר דבי' תחדי נפשא חדו חצדי חקלא ובסעודה ג' חדו השתא בהאי שעתא. הענין ע"פ שא' (קה"ר ט' ג') שבמוצאי יוהכ"פ יצאה ב"ק ואמר להם לך אכול בשמחה לחמך כבר נשמע תפלתכם והובא בראשונים. והוא כמו שמסיים הפ' כי כבר רצה האלהים את … להמשך קריאה
א בנים אתם לה' אלהיכם בספרי ר' יהודה אומר אם נוהגים אתם כבנים הרי אתם בנים וכו' ר"מ אומר בין כך ובין כך בנים אתם וכו'. הענין שיש לדקדק בפרשה שמתחלה כל הפרשה נא' בלשון יחיד ונתן לך רחמים והרבך וגו' כי תשמע וגו' לעשות הישר בעיני ה' אלהיך. ואח"כ פסוק זה בלשון רבים בנים … להמשך קריאה
א בברכת החודש בשבת שקודם ר"ח אומרים מי שעשה נסים לאבותינו וגאל אותם וכו' הוא יגאל אותנו בקרוב. דמצוה ראשונה ביציאת מצרים הי' קידוש החודש כמו שנא' החודש הזה לכם ושם נמסר רק למשה ואהרן ואח"כ נתנה גם לגדולי ישראל בא"י כמו שא' (ר"ה כ"ד.) ראש ב"ד אומר מקודש וכל העם וכו'. ורק רע"ק שלא … להמשך קריאה
א הפטורת עני' סוערה מפטירין תמיד קודם ר"ח אלול או בר"ח כשחל בשבת זה. ונא' שם וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. והוא אחר שאמר הנביא מקודם הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך וגו' ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ שהוא עושר מופלג כמו שאמרו בגמרא ובפסיקתא. אמר שאין המכוון העושר הזה בעשירות ממון … להמשך קריאה
א בהפטרה ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח. בפסיקתא להפטורה זו אי' דאבני כדכד נתן אליהו להנער בים להראות לריב"ל. וכן שעריך לאבני אקדח אי' בגמ' (ב"ב ע"ה.) שראה אותו תלמוד בים מלאכי השרת דיתבי וקא מנסרי אבנים טובות ומרגליות שהם ל' על ל' וכו' להעמידן בשערי ירושלים. והיינו שרוב אבנים טובות ומרגליות הם בים … להמשך קריאה
א הפטורה דפ' זו עניה סוערה לא נוחמה וכבר אמרנו דז' הפטורת דנחמתא הם כנגד ז' מדות התחתונות והפטורה זו הוא כנגד מדת ת"ת עמודא דאמצעותא שיעקב אבינו ע"ה מרכבה למדה זו. ופתח בלשון עניה ע"ד שאמרו (בר"ר פ' ע"א) כל מקום שנא' דל עני ואביון בישראל הכתוב מדבר והוא יעקב אבינו דיעקב אבינו הי' … להמשך קריאה
א בזוה"ח (סוף פ' יתרו) אי' והא אוקימנא אנכי ולא יהיה לך בדיבורא חדא אתאמרו וכו' הני כללא דכל אורייתא הני זכור ושמור וכו' אנכי זכור לא יהי' לך שמור וכלא בדיבורא חדא וכו' את כל הדברים האלה דאינון כללא אנכי ולא יהי' לך וכו' עכ"ל. זכור ושמור בדבור אחד נאמרו מצינו בגמ' (שבועות כ':) … להמשך קריאה
א ברכתו מכל הימים. הוא ע"פ שכ' בזוה"ק (ח"ב פ"א א') כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין וכו' מתברכין מיני' כל שיתא יומין וכו' וכן הוא בזוה"ק (שם ס"ג ב') שיתא יומין מתברכין מיומא שביעאה. ובזוה"ח (בתיקונים קי"ב א') קם ההוא סבא מאינון סבין ואמר המלאך הגואל וגו' אי הוה אמר מלאך הוה משמע … להמשך קריאה
א והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה וגו'. בספרי (פ' זו) קבל עליך מצוה האמורה בשכר שתבא ותירש. ואינו מובן שהרי מדבר כשיבואו ויזכו לביאת הארץ וינחילם יהושע. אך בפסוק יש לדקדק שתיבות אשר אתה בא שמה לרשתה מיותר. ומפרש הספרי כי יביאך ה' אל הארץ אשר אתה בא … להמשך קריאה
א כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' בכל אות נפשך תאכל בשר ופירש"י למדך תורה ד"א שלא יאכל בשר אלא מתוך רחבת ידים ועושר. ומשמע שמתוך עושר רשות לאכול בשר לתאוה ולכאורה הלא מפורש בכתוב (בפ' בהעלותך) הבשר עודנו בין שיניהם וגו' כי שם קברו את העם המתאוים. ובאמת דברי רש"י ז"ל הוא מהגמ' … להמשך קריאה
א בספרי ר"פ זו ראה אנכי נותן וכו' ת"ל ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעך. משל לאדם שהי' יושב בפרשת דרכים והי' לפניו ב' שבילים אחד שתחלתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור והי' מודיע את העוברים ואמר להם שאתם רואים שביל זה שתחלתו מישור בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך במישור וסופו לצאת … להמשך קריאה
א ראה אנכי נותן לפניכם היום פתח ראה לשון יחיד לפניכם לשון רבים. ובבעה"מ כ' ראה אנכי עשרת הדברות שפתח אנכי. ואח"כ אמר בבעה"ט את הברכה אשר תשמעו סופי תיבות תורה ע"ש. והוא שלא כסדר והענין ע"פ מה שכתב בס' יצירה (פ"ד) המליך אות ר' וכו' ויום ו' בשנה וכו' המליך אות ת' וכו' ויום … להמשך קריאה
א ראה אנכי נותן לפניכם וגו' הלשון נותן מורה על לשון מתנה כמו שנדרש (בר"ר פ' ו') ג' דברים נתנו מתנה לעולם וכו' וחשב אח"כ שם כל הדברים דכתיב בהם בלשון נתינה שהם מתנה. וכן אמר כאן ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה שהם מתנה. והיינו דאף ההיפך מהברכה הוא ג"כ מתנה והוא רק … להמשך קריאה
א ראה אנכי נותן וגו' את הברכה אשר תשמעו אל מצות וגו'. הנה השינוי הלשון שבההיפך נא' והקללה אם לא תשמעו ובהברכה נא' אשר תשמעו. אך המכוון שאף שנזכר בהברכות דברים הנוגעים לעניני הגוף מ"מ עיקר הברכה הוא אשר תשמעו אל מצות ה' וכמו שמצינו בפ' עקב דכתיב וברך פרי בטנך ופרי אדמתך וגו' וכתיב … להמשך קריאה
א גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי. הענין ע"פ מה שא' (ברכות ס"ג.) ע"פ בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך אמר רבא אפי' לדבר עבירה וגירסת ע"י א"ר פפא היינו דאמרי אינשי גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי. והיינו אף שעובר עבירה מפורשת שעובר על לאו דלא תגנובו מ"מ כיון שאינו … להמשך קריאה
א מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר וגו' שבטך ומשענתך המה ינחמוני. בפסיקתא להפטורה זו ותאמר ציון עזבני מתרעמים בני מתרעמים שאף ביעקב אע"ה כתיב למה תאמר יעקב וגו' אני עסוק להמליך בנו במצרים והוא אומר נסתרה דרכי מה' וכו' כך אני עסוק להאביד האומות מפניכם כבר האבדתי בבל כך אני עתיד להאביד אדום ואתה … להמשך קריאה
א ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני ואמרנו (ונת' לעיל מא' י"ד) שהוא כנגד קול תורה וקול תפלה. ונאמר אח"כ מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו ומזה נדרש בגמ' (ברכות ו':) כל הרגיל לבוא לבהכנ"ס וכו' דיראה נדרש תמיד על תפלה (ונת' כ"פ). ובזוה"ק (ח"ג קצ"ו.) הקשה מאי שומע בקול עבדו במאן אי תימא … להמשך קריאה
א סיום הפטורה דפ' זו בפסוק כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ופירש"י וערבתה אף הוא לשון מדבר אלא שהערבה כבר הי' בה ישוב והוחרבה. והענין ע"פ מה שנא' והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וגו'. שופר גדול מרמז למ' בינה … להמשך קריאה
א בגמ' (ברכות ל"ב:) ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני היינו עזובה היינו שכוחה אמר ריש לקיש אמרה כנס"י לפני הקב"ה רבש"ע אדם נושא אשה על אשתו זוכר מעשה ראשונה אתה עזבתני ושכחתני. וצריך להבין מה תירץ רי"ל בהמשל על הקושיא היינו עזיבה היינו שכיחה. גם הלשון זוכר מעשה ראשונה ולא אמר זוכר ראשונה. גם … להמשך קריאה
א ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני. ציון נקרא מקום המקדש ושם הוא מקום התורה כמו שנא' כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ושם הוא הופעת של בחי' תושבע"פ כמו שנא' כי יפלא ממך וגו' וקמת ועלית וגו'. ותורה נקרא שם ה' כמו שא' (ברכות כ"א.) מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנא' כי … להמשך קריאה
א בפסיקתא להפטורה זו ד' שאל ירמי' וכו' מאוסה געילה עזיבה ושכיחה וכו' לא מאסתים ולא געלתים הרי על שתים השיבו ועל שתים לא השיבו כיון שראתה ציון וכו' התחילה תובעת שתים ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני. ואח"ז א' שם אמר להם הקב"ה אתם שלטתם באצבעותיכם חייכם מה שלא השבתי לירמי' ולציון אני משיב … להמשך קריאה
א כבר אמרנו דז' הפטורת דנחמתא הם נגד ז' מדות התחתונות והפטורה זו השני' הוא כנגד מדה ב' גבורה שהוא מדה"ד. והנה נאמר וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם וגו' שזהו הדין הקשה העזיבה ח"ו וכן כתיב אח"כ הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה שהוא מפני שעזב ה' אותנו … להמשך קריאה