פרי צדיק, ראה י״ד

א

בכל הסעודות דשבת מזכירין לשון שמחה בלילה חדו סגי ייתי וכו' ובבוקר דבי' תחדי נפשא חדו חצדי חקלא ובסעודה ג' חדו השתא בהאי שעתא. הענין ע"פ שא' (קה"ר ט' ג') שבמוצאי יוהכ"פ יצאה ב"ק ואמר להם לך אכול בשמחה לחמך כבר נשמע תפלתכם והובא בראשונים. והוא כמו שמסיים הפ' כי כבר רצה האלהים את מעשיך. ולכן אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך. וכן בשבת שנדרש (בר"ר פ' ט') על הפ' וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד על כל ההיפך מהטוב היינו שאז בכניסת שבת בסוף יום הששי ראה השי"ת שהכל הוא שיהי' טוב מאוד. ובשבת כתיב ויכל אלהים ותרגום ירושלמי וחמיד שאז בכניסת שבת חמד השי"ת להבריאה. וכמו שא' (בר"ר שם) עולמי עולמי הלואי תהא מעלית חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו. ולכן האכילה בשבת ג"כ בשמחה זו כנ"ל כי כבר רצה האלהים את מעשיך. ומש"ה בשבתות אדם קובע סעודתו על היין (ברכות מ"ב:) דכתיב ויין ישמח לבב אנוש. ובזוה"ק יש לכאורה קצת סתירה שבמקום אחד (רע"מ עקב רע"א ב') אי' לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי ודא נהמא דאוריי' דבכתב ויינא דאורייתא דבע"פ אמר שיין מרמז על תושבע"פ ובמ"א (זח"א ר"מ א') אי' אורייתא יין וחלב תושב"כ ותושבע"פ ושם בגליון פי' יין תושבע"פ וחלב תושב"כ אך לפי שטחיות לשון הזוה"ק נראה כוונתו דיין הוא על תושב"כ וחלב על תושבע"פ. וכן איתא בזוה"ק (ח"ג ד' א') ייני עם חלבי גוף וברית יעקב עם שלמה. ויעקב גופא כידוע והוא מדת אמת בחי' תושב"כ ושלמה בחי' חכמה תתאה שהוא תושבע"פ. דרש ג"כ ייני על תושב"כ וחלבי תושבע"פ [ומה שקרא לתושבע"פ ושלמה בלשון ברית הוא דהתושבע"פ נקרא ברית וכמו שנא' ואני זאת בריתי אותם וגו' ודברי אשר שמתי בפיך וזה קאי על תושבע"פ שנקרא דבר ה' זו הלכה (שבת קל"ח:) וכן (גיטין ס':) כי ע"פ הדברים האלה כרתי אתך ברית בשביל דברים שבע"פ]. וכן בגמ' (ע"ז ל"ה:) ג"כ מצינו ערבים עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה והיינו תושב"כ. אך באמת מה שדרשו ברע"מ הנ"ל יין מסכתי על תושבע"פ הוא מדיוק הלשון שאמר ביין מסכתי ולא כתיב בייני וכמו שנא' לחמו בלחמי מזה דייק שהמכוון על תושבע"פ שהוא נקרא יין מסכתי מה שמסיך השי"ת בלב החכמים שבאמת היא דברי אלהים חיים כמו שנאמר ודברי אשר שמתי בפיך רק להחכמים נראה שהם מחדשים מלבם לכן נא' יין מסכתי והוא כמו שנא' תזל כטל אמרתי כמו טל שאינו ניכר בשעת שיורד שהוא מן השמים כמו המטר רק אח"כ וכן התושבע"פ. אבל באמת תושב"כ ג"כ נקרא יין והוא הנקרא ייני כמו שנקרא לחמי רק שיש תורה שהוא כלחם שהוא סועד הלב כמו שנא' ולחם לבב אנוש יסעד. ויש תורה שהוא בבחי' יין המשמח והוא ג"כ סועד קצת וכמו שפירש מהר"ל מפראג ז"ל מה שא' (ברכות ל"ה:) טובא גריר פורתא סעיד שהיין יש בו ב' הכוחות שמעט הוא סועד ומ"מ גריר חשק ותאוה לאכול. וזה נקרא ייני והוא בחי' יעקב שהוא בעצמו נקרא היין שהוא בחי' אמת ואמת זו תורה (ברכות ה':) ולכן נדרש בזוה"ק הנ"ל שתיתי ייני על תושב"כ שזה נקרא ייני. ולכן בב' הסעודות תקנו קידוש על היין שהוא מרמז לתושבע"פ דבעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא שע"י היין דקידוש ישפיע השי"ת תושבע"פ שהוא יין מסכתי כנ"ל. וזה לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך היינו היין שנקרא ע"ש האדם והוא יין מסכתי שעי"ז זוכים לתושבע"פ. משא"כ בסעודה ג' שהוא כנגד יעקב אבינו שהוא היין עצמו בחי' ייני לא תקנו קידוש על היין. ואומרים בני היכלא דכסיפין למיחזי זיו דז"א. דבני היכלא הם המקיימים הג' סעודות בשבת שנקראו בני היכלא דמלכא כמ"ש בזוה"ק (ח"ב רנ"ב ב') דכסיפין שיש להם החשק יוכלו לזכות למיחזי זיוא דז"א. ולכן לא תקנו בסעודה זו יין וכן השמחה הוא מעצמו חדו השתא דבי' רעוא דרעוין: