פרי צדיק, ראה ד׳

א

בספרי ר"פ זו ראה אנכי נותן וכו' ת"ל ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעך. משל לאדם שהי' יושב בפרשת דרכים והי' לפניו ב' שבילים אחד שתחלתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור והי' מודיע את העוברים ואמר להם שאתם רואים שביל זה שתחלתו מישור בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך במישור וסופו לצאת בקוצים ואתם רואים שביל זה שתחלתו קוצים בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך בקוצים וסופו לצאת במישור. כך אמר להם משה אתם רואים את הרשעים שהם מצליחים בשנים ושלשה ימים הם מצליחים בעוה"ז וכו'. ואתם רואים את הצדיקים כשהם מצטערים בעוה"ז בשנים ושלשה ימים מצטערין וסופן לשמוח וכו'. הנה חפם במשל מב' דרכים אחד קצרה וארוכה ואחד ארוכה וקצרה כעין מה שא' בגמ' (עירובין נ"ג:) ובמד' איכה. אך שם הגנות ופרדסים היו סמוך לעיר ולא ראה אותן עד שהלך כל הדרך הקצרה והארוכה אבל כאן שתפס בהמשל שתים ושלש פסיעות אתה מהלך במישור וכן להיפך שתים ושלש פסיעות אתה מהלך בקוצים הלא זאת נראה לכל אדם מה שיהי' בסוף דרכו אחר שתים ושלש פסיעות אם מישור אם קוצים ומה בא זה ללמדו. אך נראה שתפס ב' וג' פסיעות מפני הנמשל שאמר ברשעים שמצליחים ב' וג' ימים בעוה"ז וכן בצדיקים שמצטערים שנים ושלשה ימים בעוה"ז וכו'. ולכאורה אינו מובן וכי רק ב' וג' ימים דרך רשעים צלחה וצדיקים מצטערין הלא כל עוה"ז מתנהג כן שנותנים לרשעים שכר מצות שעושים בעוה"ז ויש שכל ימיהם כחגים. וכן להיפך בצדיקים שנפרעין מהם עבירות קלות בעוה"ז יש שכל ימיהם מצטערין בעוה"ז. אך המכוון הוא במה שאמר ימים כידוע שו' ימי בראשית מרמזים לו' המדות ויומו של הקב"ה אלף שנה. וכמו שדרשו ממה שנא' ואהי' שעשועים יום יום שקדמה תורה ב' אלפים שנה לבריאת עולם (וי"ר פ' י"ט) והם מרמזים לחכמה ובינה שב' מדות אלו קודמים לז' ספירות הבנין שהם ז' ימי בראשית. וכן תשובה שהוא בחי' בינה קדמה לעולם (כמ"ש פסחים נ"ד.) שקודם ז' המדות בטרם הרים יולדו הרים אלו האבות כידוע שהם כנגד חג"ת. ועכ"פ ז' אלפים שנה הם ג"כ מרמזים כנגד הז' מדות כמו הז' ימים. והנה חורבן בית ראשון היה בשנת של"ח לאלף הרביעי (רש"י ע"ז ט'.) ואי' בגמ' (סנהד' צ"ז:) אין העולם פחות מפ"ה יובלות וביובל האחרון בן דוד בא וזאת היה ר"נ לאלף החמישי והיינו בדור אמוראי בתראי. וכן הקץ שחשבו רס"ג ורש"י ז"ל היה ג"כ באלף החמישי. ואח"כ מצאנו קיצים באלף הששי על זמן רבותינו האריז"ל והבעש"ט ז"ל שאז הי' הזמן שיהי' הישועה בשלימות יותר. וכן בשנת של"ח לאלף הששי שנגמרו ב' אלפים שנה מחורבן בית ראשון הי' זמן התפשטות תורת האר"י הק' ז"ל. וזה שתפס בנמשל שהרשעים מצליחים וצדיקים מצטערין בשנים ושלשה ימים מצטערין בעוה"ז והיינו באלף הרביעי ובאלף החמישי זהו בשני ימים שהוא ב' אלפים או בשלשה היינו כשיהי' הקץ באלף הששי אז מצטערין באלף הד' והה' והו'. אך סופן לשמוח באחרונה והביא כמה פסוקים ע"ז שנאמר להטיבך באחריתך. טוב אחרית דבר וגו' ואומר כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב וגו'. והיינו שבגלות בבל שם הי' עיקר התפשטות תושבע"פ כמו שא' (סוכה כ'.) ונת' כ"פ. ואומר אור זרוע לצדיק והיינו אור הראשון שנגנז לצדיקים כמו שא' (בזוה"ק בכ"מ) והוא נגנז לעמלי תושבע"פ כמו שא' (תנחו' פ' נח) על הפ' העם ההולכים בחושך ראו אור גדול אור שנברא ביום ראשון וכו'. ועיקר אריכת גלות זה הוא כדי להוציא כל הני"ק היינו שיתפשט כל האור תושבע"פ. ואח"כ הפ' ואורת צדיקים כאור נוגה וסוף הפסוק הולך ואור עד נכון היום היינו שיתפשט כל האור עד נכון היום. וזה התכלית שמצטערין ג' ימים אף באלף הששי כדי שיזכו להתפשטות האור הגדול הגנוז לעמלי תושבע"פ: