פרי צדיק

א חג הזה נקרא זמן שמחתינו דכ' בסכות תשבו וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בנ"י וגו' והקשו למה לא עשו זכר למן ולבאר רק לענני הכבוד. אך באמת יש לדקדק אם טעם סוכה זכר לענני הכבוד הול"ל למען תזכרו כי בסוכות וגו' כמו בציצית למען תזכרו וגו' וכן למען תזכור את יום … להמשך קריאה

א בזוה"ק (יתרו שם) והאי יומא כו' תלת זמני מכד עייל שבתא וע"ד בעי ב"נ לאתענגא בתלת זמנין אלין כו' כבר אמרנו שהפי' שבכל שעה שישראל סועד הג"ס אז מליא רישי' דז"א וכו' דהא אין סועדין בשעה א' ומי יודע הזמן (ונת' כ"פ) וג"ס שבת ברזא דעונג שהם ר"ת "עדן "נהר "גן כמ"ש (זוה"ק בראשית … להמשך קריאה

א מפטירין בפ' זו וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת. והשייכות שפ' האזינו נקרא שירה אך יש עוד שירות בנביאים אך הוא שייכות לפ' זו דכ' את השירה הזאת שירה לשון נקבה ואיתא (מכילתא בשלח הובא פירש"י ערכין י"ג: ותוס' פסחים קט"ז:) שכל השירות לשון נקבה שיש אחרי' צער ושעבוד ולעתיד שיר חדש לשון … להמשך קריאה

א ועתי"ק וז"א קדישא אתיין לסעדא בהדה באדרא (פ' זו ר"צ ע"א) כללא דכלא ז"א אקרי אתה עתי"ק דאתכסיא אקרי הוא כו' ולעיל מינה כו' אקרי אתה ואקרי אב דכ' כי אתה אבינו ומדת חכמה מכונה אבא והיינו שבאמת בהשי"ת לית בי' תפיסה כלל רק שהאציל המדות לבריאת עולם ובגמ' (סנהדרין ל"ח.) חכמת בנתה ביתה … להמשך קריאה

א והנחילנו ה"א באהבה ורצון שבת קדשך נחלה הוא שאין לה הפסק והיינו שיושאר כך לעולמי עד שמצינו בגמ' לשון המענג את השבת ולא אמרו המתענג בשבת והיינו שמענג את יום השבת והוא הנפש יתירה דנקרא שבת והיינו שמכוין לשם שמים ויש מזה חיות לנפש יתירה ובגמ' (ביצה ט"ז.) ובזוה"ק (ויקהל דף ר"ד) נרמז ענין … להמשך קריאה

א ושמח נפשנו בישועתך שאנו מבקשים על ישועות ה' כמ"ש צדיק ונושע וכתיב ושב ה"א את שבותך ודרשו והשיב לא נאמר כ"א ושב שבכ"מ שישראל גלו השכינה כביכול עמהם כמ"ש למענכם שלחתי בבלה. וע"י שבת דאי' (שבת קי"ח:) אלמלי שמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלין ע"י שבת נוכל לבקש ושמח נפשנו בישועתך וזה כי אתה … להמשך קריאה

א גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני פרשה זו נקרא שירה דכתיב ואתם כתבו לכם את השירה ושירה נקרא על נס כמו אז ישיר משה וכן כל השירות שחשבו במדרש (תנחומא בשלח ובמכילתא שם) הם על ניסים וכן אמרו חז"ל (מ"ר שמות פכ"ג) כל השירות לשון … להמשך קריאה

א וטהר לבנו לעבדך באמת שהוא דבר אמת דהיינו תורה דכתיב תורת אמת הי' בפיהו דהני ז' דשבת כנגד ז' קולות (כמ"ש ברכות כ"ט.) קול ה' על המים ותורה נמשלה למים (כמ"ש תענית ז'.) הוי כל צמא לכו למים ותשובה ג"כ נמשל למים כמ"ש שפכי כמים לבך נוכח פני ה' (כמש"כ ב"ר פ' ב') וכל … להמשך קריאה

א שבענו מטובך אין טוב אלא תורה (כמ"ש ע"ז י"ט:) ואיך אנו מבקשים על שביעה בד"ת וכתיב אוהב כסף לא ישבע כסף ודרשו (ויק"ר) אוהב תורה לא ישבע תורה ובסוף ברכות איתא ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל והקשה מוהרש"א ז"ל הא חיי עוה"ב שזוכין לה ת"ח הוא … להמשך קריאה

א נהורא ישרי בה כו' דבי' תחדי נפשא. נר ה' נשמת אדם ואיתא בזוה"ק זכה יתיר זכה לרוח זכה יתיר זכה לנשמה והנשמה הוא מלמעלה ואין בו שום רע ופגם (ע' ראשית חכמה שער היראה פ"ט מתיקונים) כמ"ש אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא וכנסת נשמת ישראל אבוקה גדולה מאורות רבים. וכל נפש יש לו … להמשך קריאה

א ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם הוא והושע בן נון בספרי נאמר כאן ויבא משה ונאמר להלן וילך משה אי אפשר לומר ויבא משה שכבר נאמר וילך משה וא"א לומר וילך משה שכבר נאמר ויבא משה אמור מעתה בא דייתוקים שלו והרשות נתונה ביד אחר האריך בקושיא וכפל וצריך ביאור. … להמשך קריאה

א ירכיבהו על במתי ארץ בספרי זו א"י שהיא גבוהה מכל הארצות כו' ובודאי אין המכוון על מה שהוא גבוה שיושב בהר שיש הרים בחו"ל גבוהים מא"י כידוע. רק המכוון על שהוא גבוה במעלה וכענין מ"ש (קידושין מ"ט:) עשרה קבים חכמה ירדה לעולם תשעה נטלה א"י כו' וזש"נ ירכיבהו ירכיב הו' על במתי ארץ והיינו … להמשך קריאה

א האזינו השמים גו' ותשמע הארץ לא כ' שמעי ארץ אך בזוה"ק (רפ"ו ע"ב) אמר ר' אבא כו' האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ הכא איתרמיז שמא קדישא עלאה שמא קדישא היינו שם הוי"ה שכולל הז' מדות (כמ"ש זח"ג רנ"ח ע"א) עלאה היינו כ"ע והוא קוצא דיו"ד דמרמז לכ"ע (כמש"ש ע"ב ס"ה ע"ב) והיינו דכתב האזינו … להמשך קריאה

א האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. השינוי דל"א ושמעי ארץ. גם בשמים כ' ואדברה ובארץ אמרי פי ול"א דברי. הענין דאי' (סנהדרין צ"א:) אל שמים מעל זו נשמה ואל הארץ לדון עמו זה הגוף וז"ש על שירה זו ואדברה קאי על כל התורה דמ"ש ואתם כתבו לכם את השירה הזאת דמשמעותו על שירת … להמשך קריאה

א [מכי"ק] ב ב"ק היוצא אכול כו' כי כבר כו' י"ל מ"ש רצה כו' משמע אף במעשה העבירות ע"י שנמחלו נעשו כזכיות כמ"ש ביומא (פ"ו:) ובשבת (פ"ט:) א' אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימ"ב כשלג ילבינו וכשמלבינים היינו שנעשו זכיות. וזהו ע"י שבסידרא דבמע"ב במאמר א' דבראשית ברא השי"ת חושך תחלה שכך … להמשך קריאה

א אמרו ז"ל (מדרש קהלת ט' י') בכל מוצאי יו"כ ב"ח יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה ה' את מעשיך. וכמו כן במוצש"ק יוצא ב"ק כזה כי הסעודה הי' מרמז כמו סעודת מלוה מלכה של מוצאי שבת. כי בפשיטות מה מקום לסעודת מלוה מלכה שאנחנו שמחים אחר שיצא … להמשך קריאה

א איתא במדרש (ב"ר פס"ה) על הן עשו אחי איש שעיר ואנכי איש חלק משל לקווץ וקרח שעמדו בגורן עלה המוץ על הקווץ ונסתבך כך עשו איש שעיר נסתבך בעונות כל ימות השנה ואין לו במה לכפר אבל יעקב איש חלק נטהר בקל ביוה"כ כש"נ כי חלק ה' עמו. ולהבין ע"פ הדרוש הזה א"כ מה … להמשך קריאה

א לדוד ה' אורי וישעי. ואיתא במדרש (שו"ט כ"ז) ה' אורי בר"ה וישעי ביוה"כ דהנה איתא בתיקונים (תי' ל"ו) ויהי אור דא ר"ה כד"א ויהי היום ובכל אתר ויהי לישנא דצערא. כי בר"ה הוא זה יום תחלת מעשיך ועל ראשית בריאת האור נאמר יהי אור אמנם כדי שיהי' נשפע בעוה"ז להמקבל נצרך להיות ע"י צמצום … להמשך קריאה

א איתא במדרש (ק"ר ט') במוצאי יוה"כ יוצא ב"ק לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך. כי עיקר השמחה הוא לאחר יוה"כ שניתקן הפגם הראשון שנאמר בעצבון תאכלנה כי זהו עיקר כח היצה"ר ע"י שמפיל את האדם בעצבות והתרשלות בעבודה. וכאשר ניתקן הפגם יאכל לחמו בשמחה. ושתה בלב … להמשך קריאה

א בשילהי יומא איתא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנא' וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו' ואומר מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל יש לכוון על דרך מאחז"ל (יומא נ"ז.) בהאי מינא דאמר השתא ברי טמאים אתון דכתיב טומאתה בשולי'. א"ל כתיב … להמשך קריאה

א כבר דברנו מזה שענין סעודת מלוה מלכה הוא להמשיך את קדושת שבת גם על ימי החול וכח זה נמצא אך בקדושת שבת משא"כ בשאר מועדים כענין פסח וסוכות שאין להם שייכות לבחי' המשכת קדושה לאחר כן כי אם ירצה ביום שלאחריו לקדשו באכילת מצה וישיבת סוכה לא יפעול בזה כלום וכמו כן בשבועות זמן … להמשך קריאה

א בזמירות קראתיך הושיענו אורח חיים תודיענו מדלות ומשפלות תבצענו. הגם שאין מדה יפה לישראל כעניות וכמש"א בחגיגה (ט' ע"ב) יאה עניותא כו'. וכדאיתא במדרש כל מקום שנאמר דל הלך אביון מסכן בישראל הכתוב מדבר אמנם בודאי מי שהוא יודע בעצמו שאין לו מגרמי' כלום רק מה שחננו השי"ת הוא מדה יפה מאוד אבל מי … להמשך קריאה

א יומא (פ"ה:) אר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם וכו' שנאמר וזרקתי עליכם וגו' ואומר מקוה ישראל וגו'. כי עיקר ענין יוה"כ הוא טהרת הנפש מזוהמת השאור שבעיסה מה שנדבק בה. והנה יש ג' מיני טומאות בעולם כמפורשים בתוה"ק בפ' וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש. וע"י … להמשך קריאה

א יומא (ע' ע"א) ויו"ט הי' עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש. מצינו בש"ס גבי ר' יוסף עבידנא יומא טבא לרבנן. מאן דהוה א"ל הלכה כר"י כו' ואח"כ מד"א לי אין הלכה כר"י כו' ופירש"י יו"ט לרבנן סעודה לתלמידים. וכן (שבת קי"ט.) כי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתי' עבידנא יו"ט לרבנן והיינו סעודה. (וכמו … להמשך קריאה

א במד"ר (קהלת ט' ג') שבמוצאי יוהכ"פ יצתה ב"ק אכול בשמחה לחמך כבר נשמע תפלתכם יש להבין למי יוצא הב"ק ומי שומע אותו. גם למה כ' לשון יחיד. כיון שהוא לכל ישראל הול"ל לכו אכלו בשמחה לחמכם ושתו בלב טוב יינכם. גם מה תועלת מהב"ק. אך מצינו (סוטה ל"ג.) יוחנן כה"ג שמע ב"ק מבית קה"ק … להמשך קריאה

א ומלוין אותו עד ביתו ויו"ט הי' עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש, לא כ' כשיצא רק בשעה שיצא ובפייט איתא בצאתו בשלום ומשמע שלא על הנס בלבד שמצינו (יומא נ"ג:) שהאריך בתפלה ונמנו אחיו הכהנים ליכנס אחריו שסבורים הי' שקלקל מה ונפגע, דא"כ הי' הנס כל היום רק על מה שיצא בשלום, והוא … להמשך קריאה