פרי צדיק, מוצאי יום הכפורים י׳

א

איתא במדרש (ב"ר פס"ה) על הן עשו אחי איש שעיר ואנכי איש חלק משל לקווץ וקרח שעמדו בגורן עלה המוץ על הקווץ ונסתבך כך עשו איש שעיר נסתבך בעונות כל ימות השנה ואין לו במה לכפר אבל יעקב איש חלק נטהר בקל ביוה"כ כש"נ כי חלק ה' עמו. ולהבין ע"פ הדרוש הזה א"כ מה נתיירא בזה אולי ימישני אבי ומה יהי' אם יכירו בזה כנ"ל הלא עוד ייטב בעיניו. אמנם י"ל כי יעקב אע"ה חשב שיצחק אע"ה מכיר אותם בתכונתם באמת ודייקא עבור זה רצה לברך את עשו כדי שיוכל להכניסו להקדושה משא"כ יעקב אע"ה שאינו צריך לזה כי גם בלא זה הוא מקושר בהקדושה. ועל עצה זו עשה יעקב מטעמים לאביו שני גדיי עזים טובים ואיתא במדרש (שם) טובים לבניך שהמה נגד השני שעירים ובזוה"ק (ח"א קמ"ב א') ההוא יומא ערב פסח הוי דבעי יצה"ר להתבערא מעלמא ועשה שני שעירים לאכפיא דרגא דעשו. וע"י המטעמים שאכל יצחק הטעים לו יעקב אע"ה גם מסטרא דעשו שיתברר ממנו להקדושה מה שנמצא בו והמותר מה שלא יוכל להתברר ממנו ולכלול בהקדושה יהי' נמחה זכרו וזה הי' באכילת משמנים ושתיית ממתקים של יצחק אע"ה וכמו כן נעשה הבירור בכל יו"ט של ר"ה כדברינו הנ"ל וזה הטעם שאומרים בימים האלו ויאתיו כל לעבדך ויכירו כח מלכותיך וגו' ובכן תן פחדך וייראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים וגו' מפני שעתה הוא זמן הבירור חיות נצוצות הקדושה של כל האומות שדבר טוב שבהם נקלט בהקדושה כאמרם ז"ל (פסחים פ"ז:) לא גלו ישראל בין האומות אלא שיתוספו עליהם גרים. היינו שיהי' נקלטים הניצוצות שלהם ויכנעו להקדושה זולת מה שהוא רע בתכלית ואינו יכול להתברר יהי' נמחה לגמרי כמ"ש וכל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעבור ממשלת זדון מן הארץ וגמר הבירור נעשה ביוה"כ כדאיתא בזוה"ק על וישב עשו לדרכו שעירה ויעקב נסע סכותה וזהו הטעם ג"כ שמקריבים שבעים פרים בחג לבררם להקדושה כנ"ל: