א אבל אם השביחה כ"כ עד שאם יטול חלק בשבח כו' מדסתם רבינו וכן כל הפוסקים ולא הזכירו שישלם לו חצי נזקו משמע דלא שקיל מזיק בשבת וגם לא משלם לו הנזק ויש לדרוש ולחקור מנין לדין זה גם ק' מש"ר שבמועד יטול ג"כ חלק בשבח מנ"ל הא לכן אעתיק לך בקיצור מקור דינים הללו … להמשך קריאה
א והחמשים הנותרים ישלם לו חציים ז"ל נ"י פ' המניח כו' [עב"ח שהביאו] ולזה כיון מור"ם מ"ש בש"ע ז"ל ודוקא ששוה כ"א דמי נזקו כו': וכתב א"א הרא"ש ז"ל דמיירי דוקא שהתחילו כל א' כו' ע' בש"ע שהשמיט המחבר דין זה כאן ולקמן בס"ס תכ"א בב' בני אדם שחבלו זה בזה כתבו המחבר בש"ע בסי"ג … להמשך קריאה
א אבל תפסו ניזק כו' עד אבל ר"י פי' כו' טעם פלוגתתן מהא דאיתא שם בב"ק דף ל"ו דר"ע ס"ל דנוזק ומזיק שותפים הן בשור תם דלכ"א יש לו בו חצי ור' ישמעאל ס"ל דמזיק ב"ח של ניזק הוא וקיי"ל כר"ע ואמרינן שם דלר"י אי תפסו הניזק לאחר שהזיק לפרוע ממנו אז נעשה שומר עליה … להמשך קריאה
א ובזה כתב א"א הרא"ש ז"ל דאם תפס הניזק כו' ז"ל ב"י ובאמת ל' רבינו אין מכוון דהך דהכא מבואר בגמרא ומה שכתב לעיל דלא מהני תפיסה הוא שחידש הרא"ש מעצמו עכ"ל ב"י ואני אומר דלשונו מכוון באמת וקאי אמ"ש לפני זה בשם הרמב"ם דכתב דבהיו הרודפים שנים והניזק א' ואין עדים דנשתלם הניזק כמ"ש … להמשך קריאה
א וזהו תימה שזהו דומה לטענו חיטים כו' גם הרמ"ה כתב שם בסיפא בהיו הניזקין שנים א' גדול וא' קטן והמזיקין שנים א' גדול וא' קטן כו' דאם לא היה שם ראיה ברורה המזוק פטור דזה דומה לטענו חיטים כו' וכתב שם המ"מ שדין זה פשוט בגמרא וכתב עוד דדין היו הרודפים שנים והניזק א' … להמשך קריאה
א והראב"ד כתב שאינו פטור אלא מנגיחה כו' ז"ל הראב"ד בהשגותיו אבל לא ידעתי למה פטור אלא מנגיחה ולא בהבאשת מימיו שהרי בחצר השותפין כו' וכתב עליו המ"מ כו' [עב"ח שהביאו] והנה כוונתו דמ"ש לא ידעתי למה פטור אלא אנגיחה תיבת אלא הוא ט"ס וצריך להיות לא אנגיחה אבל רבינו שהעתיק לשון הראב"ד והוסיף וכתב … להמשך קריאה
א הקצבים שיש להם כו' לשון הרמב"ם כו' שם דף כ"ג [עב"ח שהביא לשון הגמרא עם פרש"י] וגם התוס' כתבו כדברי רש"י ע"ש שהביאו ראיה לדבר וס"ל דמש"ה אמר הני עיזי דשוקא דר"ל העומדים לשחוט ביום השוק שאז יש ריבוי עם ונמכרות ביוקר וכיון דמ"מ לשחיטה הן עומדין אין הפסד בשחיטה כ"כ אבל הרמב"ם מפרש … להמשך קריאה
א אבל ר"ח כתב כו' וצ"ע דבמרדכי פ"ג דב"ק כתב בשם ר"ח כדעת ר"י ונראה להגיה במרדכי רי"ף במקום ר"ח וכ"כ הרי"ף בהדיא וכ"כ התוס' בשם הרי"ף והמרדכי העתיק דברי התוס' גם מדהקדים המרדכי שם דברי ר"י לר"ת מוכח דט"ס הוא ומה"ט ג"כ אין להגיה ר"ת דא"כ הוה ג"כ מקדימו לר"י אבל אי גרסינן רי"ף … להמשך קריאה
א והראב"ד השיג עליו כו' ז"ל הראב"ד בהשגותיו מסר השומר כו' א"א כל זה אינו מחוור אלא הניזק גובה מהשני או מאיזה שירצה ועד שיאמר לשומר יאמר לבעלים למה לא שמרת את שורך וחיי ראשי כל שכתוב בזה שלא לצורך הוא דליכא למימר הכא אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר שהרי הבעלים אין מפסידים כלום … להמשך קריאה
א כתב הרמב"ם ז"ל שמרוהו כו' ואיני מבין דבריו כו' המ"מ כתב עליו כו' [עב"ח שהביא ל' המ"מ] והב"י הביאו וכתב דבהדברים הללו נתיישב תמיהת רבינו ודבריו תמוהים וצל"ע [הקושיא כמו בב"ח על ה"ה] ובש"ע כתוב ג"כ כדברי המ"מ והוא תמוה ובעיקר הקושיא בדברי הרמב"ם אפשר לומר דהרמב"ם מילי מילי קאמר ותרי כללי נקט בדבריו … להמשך קריאה
א הניחה בחמה כו' ז"ל הרמב"ם פ"ד דנ"מ מסר בהמתו לחש"ו אף על פי שהיה השור קשור הבעלים חייבים שדרך השור וכיוצא בו להתיר הקשר ולצאת ולהזיק אפילו שמרוהו שמירה מעולה וחתרה ויצאה והזיקה הבעלים חייבים עכ"ל וכן הגירסא בספרי הרמב"ם שבידינו וכן הוא בש"ע ולכאורה משמע דה"ק כיון שדרך השור להתיר הקשר מעצמו הוי … להמשך קריאה
א הפורץ גדר לפני בהמת חבירו כו' והרמב"ם ז"ל כתב שחייב בנזקי הבהמה כו' ז"ל הרמב"ם פ"ד דנ"מ הפורץ גדר לפני בהמת חבירו ויצאה והזיקה אם היה הגדר חזק ובריא חייב ואם היה כותל רעוע פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ע"כ ומדכתב ויצאה והזיקה נלמד מזה דפי' חיובו דגמרא דאהיזקא קאי וכ"כ המ"מ וכתב … להמשך קריאה
א כיצד משערינן כו' עד ושמין מי שבא לקנות כו' שם דף נ"ח יליף טעמא מקרא ע"ש: כמה הרויח הניזק שלא הוכחש כו' ז"ל ש"ג פרק הכונס ומן התימה על הטור כיון שבסימן שצ"ד פסק כדעת אביו בניכוי כחש למה לא פסק ג"כ הכי בתשלומין דמי ולדות סימן תכ"ג ע"ש ולעד"נ דגם כאן לא פסק … להמשך קריאה
א אבל אם דחפוה חברותיה כו' אבל ר"י פי' כו' עד וכ"כ א"א שם דף כ"ת פלוגתא דאמוראי ופסק הרי"ף כמ"ד דפשיעה הוה דהו"ל לעבורי חדא חדא והתוס' והרא"ש כתבו דאע"ג דלענין רועה ש"ש ודחפו הבהמות זא"ז ונפלה והזיקה קיי"ל דחייב הרועה לשלם וכמש"ר בסימן ש"ג לאו משום דהוה פשיעה אלא מטעם דהו"ל כגניבה ואבידה … להמשך קריאה
א ואם א"ל שומר השדה כנוס ותגדיש אע"פ שלא א"ל בעל השדה כנוס כו' בפ' הכונס תנן המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות אוכלתן בהמתו של בע"ה פטור ואם הגדיש ברשות חייב ובגמרא לימא תנן דלא כר' דאי כר' הא אמר עד שיקבל עליו בע"ה לשמור אמר רב פפא הכא בנטר בי דרי עסקינן דכיון … להמשך קריאה
א כלב שנטל חררה ובה גחלת כו' וא"ת הא כ"ר לקמן בסימן תי"ח בס"ג דהשולח הדליקה ביד חש"ו פטור בדיני אדם בד"א במוסר לו גחלת שדרכה לכבות אבל מסר לו שלהבת חייב עכ"ל והוא מדברי ר"ל דקיי"ל כוותיה ולר"י פטור כדאיתא בב"ק דף נ"ט וגם בשמעתין פ' כיצד דף כ"ב ע"ש וכי על כלבו חייב … להמשך קריאה
א ופירש"י כגון לקחה כו' ז"ל ב"י כבר כתבתי בסימן זה שכך הם דברי הרמב"ם בפ"ג מהלכות נ"מ ור"ל מ"ש שם דאם הבהמה עומדת ברשות הניזק ותלשה פירות בר"ה ואכלתן ברשות הניזק ה"ז ספק לפיכך אינו משלם אלא מה שנהנית עכ"ל ובאמת אין ראיה משם דס"ל כרש"י בהא דאם הבהמה עומדת בר"ה כו' דדילמא בכה"ג … להמשך קריאה
א היתה מהלכת בר"ה כו' וכן כל כיוצא בזה כו' בב"ק ד"כ אמר אילפא בהמה בר"ה ופשטה צוארה ואכלה מע"ג חברתה חייב מ"ט גבי חברתה כחצר הניזק דמי לימא מסייע ליה היתה קופתו מופשלת לאחוריו ופשטה צוארה ואכלה ממנו חייבת כדאמר רבא בקופצת והיכא איתמר דרבא אהא דאמר ר' אושעיא בהמה בר"ה הלכה ואכלה פטורה … להמשך קריאה
א אין חיוב השן אא"כ אוכלת כו' אבל לקחה בר"ה כו' כתב הרמ"ה שחייב פי פרה כחצר הניזק דמי ונ"מ אפילו במקום שאין כו' ל' הרמב"ם כלב שנטל בחצר הניזק כו' כעין ל' רבינו כך הוא ל' הרא"ש בשמעתתא דכלב שנטל חררה ז"ל מהכא שמעינן דאע"ג דנוטלתו בהמה בחצר הניזק בעינן ג"כ שתהא האכילה בחצר … להמשך קריאה
א ול"נ דהיאך יתחייבו ע"י שינוי טפי מכי אורחיה כב"י וז"ל אין לו טעם דהא משני רב פפא דאפיך כלב בזקירא וגדיא בסריכא משמע בהדיא דאורחיה דכלב בסריכא וגדיא בזקירא וכדברי הרמב"ם וכך הם דברי הרי"ף וכן היא גירסת הרא"ש וא"ל שרבינו היה גורס דאפיך מפיך כלב בסריכא גדיא בזקירה שהרי הוא עצמו כתב בסמוך … להמשך קריאה
א הכלב והגדי כו' עד ואם דלגו ממטה למעלה פטור לגמרי שם דף כ"א [עב"ח שמביא לשון הגמרא] מבואר מזה שהקושיא היתה אמ"ש מלמעלה למטה חייבין והא אנן פטורין תנינא. ומשני דאיפוך מיפך ר"ל הא דתניא בין מלמעלה בין מלמטה פטורין היינו כשקפצו שלא כדרכן אבל קפצו כדרכן אז חייב כי קפצו מלמטה למעלה ופריך … להמשך קריאה
א ואם הוא הולך אחר הדלי ומגלגלו עד מקום שנשבר שם חייב נ"ש עיין בגמרא דאיבעיא להו ההוא דדרסה ע"ג כו' הנ"ל בס"ב ובעי למפשט מהאי דינא דתרנגול שהיה מחטט בחבל דחייב (והביאו הב"י ע"ש) ודחה לה בגמרא דליכא למפשט מהא דאיכא למימר דמיירי דאזיל מינה ומינה כו' וא"ת א"כ לפי מאי דקי"ל בהא דדרסה … להמשך קריאה
א בהמה שהלכה בר"ה והתיזה כו' אורחא היא כו' הא דקאמר ומשלמת מהעלייה זה נזכר במשנה בפרק כיצד הרגל אבל אינו נזכר שם שיהא פטור עליה בר"ה כדין רגל ונראה שלמדו רבינו ממ"ש שם דף י"ט ז"ל בעא מיניה ר' ירמיה מרבי זירא היתה מהלכת בר"ה ובעטה והתיזה מהו לקרן מדמינן לה וחייבת א"ד תולדה … להמשך קריאה
א או רבצה כו' עד או קטנים כו' [כמו בב"ח] וכתב הרא"ש הרי"ף לא הביא הני לישני דר"א דמשמע ליה דמיירי מתני' כפשטה וכצורתה דלא מפליג בין פכין גדולים לקטנים דכולהו לאו אורחיה הוא וכלישנא בתרא דר"א עכ"ל ומזה נתבאר לך דמש"ר בסמוך והרמב"ם כתב כו' עד וכ"כ הרי"ף אינו ר"ל שבהדיא כ"כ הרי"ף אלא … להמשך קריאה
א או אפילו שהורגל לצאת לשוק שם דף ל"ג ת"ר פועלים כו' [עב"ח שהביא לשון הגמרא] והוכיח הרא"ש דהלכתא כרבנן וכתב ב"י ז"ל ויש לתמוה על רבינו שפסק בשכיח ולא שכיח חייב והיינו כאחרים א"כ ונ"ל ליישב דקשה ליה לרבינו בהסוגיא הנ"ל דהמקשה פריך אי שכיח במתא מ"ט דאחרים אי שכיח בבית מ"ט דרבנן ולמה … להמשך קריאה
א ועוד יש בין תם למועד כו' בב"ק דף ט"ו פריך שם בגמרא אמ"ד פלגא נזקא קנסא הוא מהא דתנן מה בין תם למועד כו' וכמש"ר כאן ואם איתא ליחשב נמי הא ח"נ דתם דקנס הוא ואינו משלם במודה ע"פ עצמו ולא באו עדים אח"כ (דאילו באו אח"כ נתבאר לעיל בסימן שמ"ח דאינו פטור אא"כ … להמשך קריאה