א אבל היום אין דנין דיני קנסות ולא מגבינן אותו וכן בושת כו' ז"ל ב"י עיין בטור א"ע סי' כ"ג ויש לתמוה ששם כתב דברי הרמב"ם והראב"ד שבעל שחבל באשתו פורע היפך מדברי ר' חנינא גאון עכ"ל וז"ל הרמב"ם שהביא רבי' שם הבעל שחבל באשתו חייב לשלם מיד כל הנזק וכל הבושת והצער והכל שלה … להמשך קריאה
א ואם יש לאשה נ"מ או נצ"ב כו' שם בגמ' ובאשר"י ע"ש ונראה דהאי צ"ב מיירי בשכתב לה השדה או המטלטלי' שהכניסה לה כל א' בעינה ויחדה לה אבל כשהכניסה לו והעריכה לו במעות ונתן לה שט"ח עליו אין יכול לכופה למכרה דומיא דכתיבה משום דכולן לגבי בעלה ודאי מחלה ליה וכ"כ רבינו בהדיא בא"ע … להמשך קריאה
א ופסק הרמב"ם כרבה וא"א ז"ל פסק כרב חסדא כ"כ שם בהחובל וצ"ע דבא"ע סימן פ"ו לענין אם קיבל פקדון מקטן איתא נמי בגמ' דיעשה בה סגולה ופליג בה רבה ורב הונא חד אמר דקל וחד אמר ס"ת ופסק שם רבי' דקל וי"ל דשאני הכא דהמעות הן ודאי של קטן אלא שאין נותנין אותו בידו … להמשך קריאה
א החובל בבתו הקטנה כו' עד ובשבת כתב הרמב"ם שאם היתה סמוכה כו' עד וא"א כתב דאפי' היא סמוכה כו' תימה מדכ"ר פלוגתא בין הרמב"ם והרא"ש בשבת דלהרמב"ם אף שחבלו בה אחרים מ"מ כיון שהיא סמוכה על שולחנו השבת לאביה ולהרא"ש השבת שלה כשחבלו בה אחרים אף בסמוכה על שולחנו כיון דמעלמא אתי לה משמע … להמשך קריאה
א עבד שיצא לחירות כו' שם דף מ"ב איבעיא דאיפשיטא וכתב הרמב"ם אינו יכול כו' בפ"ד דחובל כ"כ. כיון שעדיין לא נגמר שחררו ולא האדון כו' וא"ת מ"ש הא מבחציו עבד וחציו בן חורין דכבר כתב דחבלתו לעצמו כ"ש זה שיצא לחירות אלא שחסר גט שחרור והלא כופין לרבו עליה י"ל הא כתבתי בי"ד סי' … להמשך קריאה
א ביישו כשהוא ישן כו' ער וא"א ז"ל כתב שהוא פטור ז"ל הרא"ש שם דף ק"ט בעי ר' אבא בר ממל בייש ישן ומת מהו משום כיסופא הוא והא לית ליה כיון שמת מתוך השינה ולא נודע לו בשתו ולא איכסף א"ד משום דזיילי באפי דאינשי הוא והא זיילי רב פפא אמר הכי קמיבעיא ליה … להמשך קריאה
א והיכא שכואו בשפוד כו' יראה מדברי הרמב"ם כו' ר"ל לא כתב בהדיא כן אלא שיראה כן מדבריו שכ' בפ"ב דחובל ז"ל כמה הוא הצער הכל לפי הניזק יש אדם רך ומעונג מאוד ובעל ממון ואילו נתנו לו ממון הרבה לא הי' מצטער מעט ויש אדם שהוא עמלן וחזק ועני ומפני זוז א' מצטער צער … להמשך קריאה
א ואפילו הכה עבד כנעני של חבירו לוקה כתב ב"י כ"כ הרמב"ם פי"ו דסנהדרין ונראה שטעמו מדתניא פ"ק דמכות עבד כנעני וכותי גולה ולוקה ע"י ישראל וישראל גולה ע"י כותי ומשמע לי שהיה גורס וישראל גולה ולוקה על ידיהם והטעם כתב הרמב"ם משום דישנו בקצת מצות ותמיהני כו' [עב"ח שהביא תמיהת ב"י] עכ"ל ונראה ליישב … להמשך קריאה
א ואם יש לו ב' עידית כו' עד אין שומעין לו וצריך ליתן לו כפי מה ששוה עתה אין להקשות מ"ש ממלוה שרוצה שיתן לו בציר פורתא בעידית וגם הלוה רוצה למכרו אלא שרוצה ליתנו כיוקרא דלקמיה דהסכים הרא"ש דשומעין לו וצריך ליקחנו כיוקרא דלקמיה וכמש"ר בשמו לעיל סימן ק"ב ע"ש די"ל שאני הכא דכתיב … להמשך קריאה
א כשבאין להגבות לניזק נזקו כו' בב"ק דף ז' רמי ליה אביי לרבא [עב"ח שהביאו] פירש"י בהכי מיתרצא קרא במטלטלין ישיב אפילו סובין ובשדות יתן מיטב ושוב גרסינן שם דף ט' ז"ל רב הונא אמר או כסף או מיטב ואי לית ליה ישיב אפילו סובין ואינו יכיל לומר למזיק טרח ומכור ואייתי לי זוזי וכתבו … להמשך קריאה
א הניח לחבירו גחלת על לבו כו' עד ועבדו כגופו כו' בסוף פרק כיצד הרגל [עיין לשון הגמרא בבית חדש] ולפני זה בדף כ"ב אהא דתניא המדליק את הגדיש והיה גדי כפות לו ועבד סמוך ונשרף עמו חייב (פירש"י חייב אגדי ואגדיש לפי שאין לו דין מיתה על. העבד שהי' לו לברוח) עבד כפות לו … להמשך קריאה
א ונצטרפו יחד וליבו פטור כן הסכימו כל המפרשים אבל הרמב"ם פי"ד דנ"מ כתב ז"ל ליבה וליבתה הרוח חייב שהרי הוא גרם וכל הגורם להזיק משלם נ"ש מן היפה שבנכסיו כו' ותמה שם עליו הראב"ד גם המ"מ וצידד שם המ"מ ליישב דבריו ובסוף דבריו כתב ז"ל אלא שקשה לי שרבינו עצמו פסק בפי"א דשכנים כאוקימתא … להמשך קריאה
א שני קדרין שהלכו זה אחר זה ונתקל כו' עד כתב הרי"ף שגוף הראשון חשוב כאדם המזיק כו' לעמוד על עיקרן של דברים אלו צריכין [אנחנו] להביא ל' הגמ' והרי"ף והרא"ש. בב"ק דף ל"א ב' קדרין שהיו הולכין זא"ז ונתקל הראשון ונפל ונתקל השני בראשון הראשון חייב בנזקי שני ע"כ ומפרשינן שם בגמ' דמתני' אפי' … להמשך קריאה
א וטנפה בהן כליו כו' כבר כתבתי הטעם בפרישה בשם רש"י דכיון דגללים דידיה הוא כו' וא"ל הא כתב רבינו לעיל סי' שי"ג דכל זבל המתחבץ משאר בהמות בחצר הרי הוא של בעל החצר או אם החצר מושכר של השוכר אבל של בעל הבהמה ודאי לא הוה י"ל דשאני הכא דלא ניחא ליה שיזכה לו … להמשך קריאה
א אבל אם נתקל באבן והוזק בקרקע פטור כבר כתבתי בפרישה דכ"כ התוס' ע"ש בדף כ"ח בד"ה ונישוף באבן כו' דמסקי וכתבו שם ו"ל ואע"ג דשור שדחף חבירו לבור וגם הניח אבן ע"פ הבור ובא השור ונתקל בה ונפל לבור. מחייבינן בפ' הפרה (ר"ל וגם בעל האבן משלם מחצה אע"ג דלא ניזק באבן) ויש לחלק … להמשך קריאה
א עבר עליו הראשון כו' עד ול"נ אלא (משום) שניהן חייבין כו' ז"ל ב"י יש לתמוה על רבינו שתמה על הרמב"ם ולא תמה על הרי"ף שגם הוא גורס הראשון חייב [ואי ניחא ליה להרי"ף משום דאיכא למימר דאף הראשון חייב] קאמר וכדפי' הרא"ש ז"ל אם כן [ה"נ] יפרש גם כן לדעת הרמב"ם ז"ל ולא יכתוב … להמשך קריאה
א בור של שני שותפין שעבר עליו הראשון ולא כיסהו כו' ז"ל הרא"ש שם כו' [עב"ח שהביאו] וז"ל הגמרא שם דף נ"א וראשון מאימתי מיפטר רבה ורב יוסף משמיה דרב מני חד אמר משיניחהו משתמש וחד אמר משימסור לו דליו עכ"ל הגמרא וכתב ע"ז הב"י ז"ל ודע שרש"י כתב כו' [עב"ח שהביאו] ואין נראין כן … להמשך קריאה
א כיסהו כראוי כו' ואפי' לא שכיחי גמלים כו' ז"ל הגמרא א"ד היכא דאינו יכול לעמוד לפני גמלים אע"ג דלא שכיחי כיון דאתו לפרקים ואתו וארעוהו ונפל שם השור פשיטא דחייב דפושע הוא דאיבעי ליה לאסוקי אדעתיה דילמא יבואו גמלים כי תיבעי לן שהכיסוי יכול לעמוד בפני שוורים ואינו יכול לעמוד בפני גמלים והתליע מתוכו … להמשך קריאה
א והרמב"ם כתב אי מחמת כו' ותימה הוא היאך פסק כתרי לישני עיין בב"י מה שתי' והנה דבריו דחוקים במ"ש ששני הלשונות סמך א' על חבירו דא"כ לא הול"ל איכא דאמרי ואין זה מדרך התלמוד אלא נ"ל ליישב דברי הרמב"ם דנראה לו מוכח מכח הקושיא שהקשו תו' אלישנא קמא והביאו הב"י דלישנא קמא נקט בלשונו … להמשך קריאה
א אינו חייב כו' בב"ק דף נ' ההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי שחטיה מריה טרפיה ר"נ משום ריסוק איברים וקאמר ע"ז תלמודא אלמא קסבר ר"נ יש חבטה בפחות מי' איתיביה היה פתות מי"ט ונפל שמה שור וחמור פטור מ"ט לאו משום דלית ליה חבטה כו' עד אלא ה"ט דר"י משום דמכריסה לארעא כמה הוה ד"ט … להמשך קריאה
א הבונה סמוך לר"ה כו' פטור כיון שעשה ברשות ז"ל מור"ש בהגהותיו קשה מאין לו זה וגם הוא נגד הברייתא דסוף ב"מ ז"ל כל המקלקלים בר"ה אפי' ברשות אם הזיקו חייבים לשלם אלא לקח סוגיא דפ' הפרה (ר"ל כמ"ש בפרישה וכ"כ ב"י) ושם לא קאי אחפירה שהרחיב אותה בר"ה דא"כ הול"ל וארווח ארווחו בר"ה אלא … להמשך קריאה
א לשון הרמב"ם אין הניזקין כו' עד אלא לעולם אין מחייבין ממון אלא ע"פ עדים כשרים ז"ל ת"ה סימן שנ"ג אלשון הרמב"ם זה והשתא כיון שכתב דשמעינן מן התנא דסברא לומר כל היכא דהפסולים שכיחוה טפי מן הכשרים יש להכשיר הפסולים אע"ג דמסיק התנא דלא נכשרינהו אית לן למימר ה"מ גבי ניזקין דאם נהימנינהו א"כ … להמשך קריאה
א היה המזיק חייב לב"ח כו' עד מה שגבה לא גבה שם דף ל"ג אהא דתניא שם דשור תם שהזיק ומכרו המזיק דחוזר הניזק וגובה מיניה אפילו לר"י קאמר הגמרא ש"מ לוה ומכר מטלטלים גובין לו מהם (ופי' רש"י בתמיה והא מטלטלים לאו מידי דקאי בעינייהו ואמאי מטרפינן להו מלוקח) שאני התם דכמאן דעשאו אפותיקי … להמשך קריאה
א מכור לכשיתפסנו עיין בפרישה ולכאורה היה נראה לומר דכ"ר כן משום דגם בימי התנאים שגבו קנס יש נ"מ בתפיסה דבלא תפיסה יכול המזיק לסלוקיה בזוזי אפי' לכ"ע אבל לאחר שתפסו מהני מה שהוא מוחלט לו שאין צריך ליתנו למזיק לפדותו ויש להביא ראיה לזה מסוגיא דגמ' דלשם (ד' ל"ג ע"א) דקאמר אפלוגתא דר"ע ור"י … להמשך קריאה
א שור של פקח כו' עד ולא לגבות ממנו בתמותו כו' שם ריש דף ל"ט תנן שור של חש"ו שנגח שור של פקח פטור שור של חש"ו שנגח ב"ד מעמידין להן אפוטרופוס ומעידין להן בפני האפוטרופוס ובגמ' אמר רבא ה"ק ואם הוחזקו נגחנים מעמידין להן אפוטרופוס ומעידין בפניהן ומשוינן מועד וכי הדר ונגח משלם מעלייה … להמשך קריאה
א ואם השבח יתר על הוצאתו נוטל הוצאתו ושכר טרחו כו' כדין היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות כו' עי' בב"י שהביא לשון הגמרא ומ"ש תוס' עלה והנה מה שחילק רבי' בין שבח יתר על ההוצאה או איפכא הוא מדברי התו' הללו שזולתם לא מצאתי חילוק זה כ"א בדברי ר"י שכתב ג"כ האי חילוק בנתיב … להמשך קריאה