דרישה, חושן משפט שפ״ט:ב׳

א

ועוד יש בין תם למועד כו' בב"ק דף ט"ו פריך שם בגמרא אמ"ד פלגא נזקא קנסא הוא מהא דתנן מה בין תם למועד כו' וכמש"ר כאן ואם איתא ליחשב נמי הא ח"נ דתם דקנס הוא ואינו משלם במודה ע"פ עצמו ולא באו עדים אח"כ (דאילו באו אח"כ נתבאר לעיל בסימן שמ"ח דאינו פטור אא"כ מתחייב נפשו מה בהודאתו) ונ"ש דמועד דממונא הוא משלם ע"פ עצמו ומשני תנא ושייר חצי כופר ופירש"י מועד שהמית אדם משלם כופר ליורשים ותם אפילו חצי כוצר לא משלם ולכאורה קשה על רבינו דלא הו"ל לשיירו ומ"ט לא חשיב ליה וי"ל דהא כבר נתבאר בדברי רבינו בסי' א' ובסי' שמ"ח דלא אמרינן מודה בקנס פטור אלא במודה בפני ב"ד מומחין ולית לן ב"ד מומחין בזמן הזה וג"כ אין דנין קנס כלל אא"כ תפס הניזק ואם תפס הניזק לא מהני ליה הודאתו אפילו הודה קודם שתפס הניזק וכבר כ"ר דאין רצונו לכתוב דינים שאינם נוהגים עתה ומטעם זה לא כתב ג"כ החילוק שביניהן בחיוב חצי כופר משום דאין דנין בזמן הזה בדין שור שהמית אדם כלל וכדמסיק רבינו וק"ל: ותם נעשה מועד ע"י ג' נגיחות כו' כבר כתבתי בפרישה דזא"ז ר"ל בג' ימים וכן הוא בגמ' בב"ק דף כ"ג וכ"ד דשם הביא פלוגתא דבין ר"מ ורבי יודא ורבי יוסי דר"י ור' יוסי ס"ל דוקא ג"פ בג' ימים ור"מ ס"ל דאם נגח ג"פ ביום א' נעשה מועד דאמרינן ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כ"ש ובגמרא שם ובכל הפוסקים איפסיקא הלכתא כר"י ור' יוסי. ועיין בטור א"ח סי' קי"ד שכתב שם בשם מהר"ם שהיה אומר צ' פעמים ביום א' זא"ז משיב הרוח כו' ומחשב ליה כאילו אמר ל' יום זא"ז בכל יום ג' פעמים מטעם דריחק נגיחותיו חייב כו' ושם כתבתי טעמו דלא תקשה הא לא קי"ל כר"מ ע"ש: אף ע"ג דגם ח"נ קנס הוא ואין גובין אותו כו' עיין בתשובת הרא"ש כלל ק"א דין ח' והביא ב"י לפסק הלכה בסי' זה ס"ג ז"ל סוס שבעט כו' עד הלכך ישומו הב"ד הנזק ויתנו לו. וצ"ע בסימן א' הביא רבינו לדברי הרא"ש דאין אומרים לו ליתן הקצבה כפי השומא אלא מהתקנה מנדין לו עד שיפייס ויתן בקרוב יישתקו לגלות לו הקצבה ואפשר דהכא ג"כ דעתו כן. והארכתי מזה לעיל בס"ס א' ע"ש: