דרישה, חושן משפט ת״י:ו׳

א

אינו חייב כו' בב"ק דף נ' ההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי שחטיה מריה טרפיה ר"נ משום ריסוק איברים וקאמר ע"ז תלמודא אלמא קסבר ר"נ יש חבטה בפחות מי' איתיביה היה פתות מי"ט ונפל שמה שור וחמור פטור מ"ט לאו משום דלית ליה חבטה כו' עד אלא ה"ט דר"י משום דמכריסה לארעא כמה הוה ד"ט ואריתא דדלאי שיתא הרי עשרה אשתכח דכי מיחבט מעשרה הוא דקמיחבט אלא מתני' דקתני דבעינן י"ט בשיתא סגיא אמרי מתני' בדאיגנדר לבור פי' שהיתה שוכבת ונתגלגלה ונפלה לבור עכ"ל וכן פסק רבינו בי"ד ר"ס נ"ח לענין טריפות דכיון דבהדי גובה רגלי הבהמה הוה עשרה חשבינן ליה לעמוק י' וחיישינן לריסוק איברים וטריפה וזהו טעם דהרמ"ה שכ"ר בשמו דמחייב בכזה גם כאן בדין בור ולדעתו נלע"ד דאף אם לא מת השור והחמור שנפל לשם מ"מ כיון דקי"ל שהוא טריפה חייב בעל הבור לשלם בהמתו שנטרפה ע"י וס"ל דהגמרא נקט מיתה דהיא מילתא דפסיקתא משא"כ נפלה ולא מתה מיד דלא איטרפה ודאי דהא אם עמדה והלכה כשירה גם אם חיה מעת לעת לאחר נפילתה ושחטוה ובדקוה וראו שלא נתרסקו איבריה ולא ניקבו אינה טריפה כמש"ר בי"ד ר"ס נ"ח ע"ש וא"כ צ"ע למה פסק רבינו כאן דלא מצרפינן רגלי השור לי' וע"ק דמסיק רבינו וכתב ז"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה ולא מצאתי בדבריו שכ"כ וגם לא מצאתי מי שפליג עם ר"נ בהא ואף שלפי מסקנת הגמרא דקאמר אליביה דר"נ מתני' מיירי בדאיגנדר איגנדורי זה לא אתי' כרב דאמר דוקא משום הבל חייב בר"ה דא"כ הוה מוקי למתניתין בדלא איגנדר וה"ט דמתני' דבעי י"ט משום דאין הבל פחות מי' (וכמ"ש ג"כ הרא"ש) ותאמר דרב פליג אר"נ ז"א דזה לא נזכר בשום מקום דרב לא ס"ל הא דר"נ במידי דתולה בחבטה כגון בההוא דריסוק איברים וכגון לענין בור ברשותו דמודה בו רב דמיחייב בו משום חבטה דגם לרב נחשב מכריסה ועוד את"ל דרב פליג אדר"נ הא הרא"ש דייק שם בפ' הפרה דהלכה כשמואל והביא ראיה מר"נ דמוקי להמשנה בדאיגנדר וכנ"ל ומינה יש ללמוד נמי דס"ל כר"נ בגופא דעובדא דמודדין הי"ט מהכרס ונראה דכוונת רבינו בדברי הרא"ש הוא דבודאי ליכא מאן דפליג אר"נ ומש"ה פסק רבינו בו"ד כדבריו וכנ"ל ולא [הביא] שם שום דעת החולקת בזה וכמ"ש אבל ס"ל לרבינו דר"נ גופא לא אמר כ"א לענין טריפות דריסוק איברים אבל לענין חיוב דבור מודה ר"נ דבעינן דהבור יהיה י"ט עמוק והטעם דס"ל דהתורה לא חייבתו אא"כ יהיה בחפירתו כדי מיתה עכ"פ דאז בשעת חפירתו מיקרי בעל התקלה וז"א אלא כשהיא עמוקה י"ט דאז אפי' נפלה שם כשהיא שוכבת מתה וס"ל להרא"ש דרבא וסוגיא דגמרא דהקשו שם אר"נ מהא דתנן היה פחות מי"ט ונפל שם כו' היינו דוקא לפי מאי דס"ד דטעמא דר"נ הוא משום דיש חבטה בפחות מי"ט דלפי זה אין טעם לחלק בין חיוב דבעל הבור ובין ענין טריפות עד לבסוף דמסיק שם שגם ר"נ ס"ל דאין חבטה בפחות מי"ט והא דטרפה ר"נ משום דנפלה כשעמדה דאז איכא י"ט ומעתה ס"ל לחלק וכמ"ש וסברא זו אף שלא מצאתיה כתובה בהדיא מ"מ מוכחת היא מסתם משנה וברייתות וסוגיא דגמרא דלא אשתמיט חד מינייהו לכתוב דלא בעינן י"ט עכ"פ גם דוחק הוא לומר דכולם לא איירו אלא בדאיגנדר דהוא מילתא דלא שכיח ובפרט המשנה קאי אהמקרא דכתיב ביה ונפל שמה שור או חמור וסתם נפילת בהמה היא דרך הילוכה ואפ"ה סתם וכתב המשנה דבעינן שיהא הבור עמוק עשרה ומש"ה ס"ל להרא"ש ורבינו דכ"ע מודים דהמשנה והברייתא בכל ענין מצרכי עמוק י' והתרצן הנ"ל דקאמר דהמשנה איירי בדאיגנדר איגנדורי ה"ק דלכך הצריך המשנה שיהא עמוק עשרה עכ"פ אפילו אם נופלת דרך עמידה ויש י"ט מכריסה דכיון דכשהוא נופלת שם דרך גנדור לית בבור בכדי מיתה בפחות מי' מש"ה הצריכו עכ"פ י"ט ומש"ר וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה אע"ג דזה לא נזכר בדבריו ס"ל לרבינו דסתמא כפירושו דמי דמדכתב הרא"ש כמה פעמים דין בור עמוק י' ולא אשתמיט מלכתוב פעם אחת דלא בעינן י"ט כשהיא נופלת שם דדך עמידה וגם לא הביא הרא"ש כאן בפסקיו בהדיא עיבדא דר"נ הנ"ל דמיניה נלמד דין זה ואע"ג שאין ראיה כולי האי דהרא"ש דמסכתא זו דב"ק אינו מעתיק ל' הגמרא וכל פסקי הדינים כדרכו בשאר מסכתות כ"א במקום שמחדש שום דבר הוא מציין הגמרא וכתב עליו מ"מ הלא אין חידוש גדול מזה ללמדנו דהי"ט שהזכירו המשנה וברייתא וגמרא לאו בכל מקום אצטרכינהו להו מכח זה מוכח ומבורר דס"ל להרא"ש די"ט דוקא צריכא בכל מקום ומטעמא דכתיבנא ודוק כי זה נ"ל ברור. והב"י תמה על רבי' במ"ש וא"א הרא"ש כתב כסברא ראשונה ז"ל איני יודע מנין לו שהרא"ש סובר כן שהרי מסופק אם הלכה כרב או כשמואל ואת"ל דהלכה כשמואל שפיר מצי סבר כלישנא בתרא דאסיקנא לר"נ עכ"ל ב"י וצ"ל ובאת"ל בבי"ת וה"ק פשיטא אי הלכה כרב דמשום הבלא בעינן עשרה תו אצ"ל דר"נ ס"ל כלישנא בתרא דמדד מכריסה י' אבל לספיקתו דהרא"ש בזה אי הלכה כשמואל באת"ל זה דהלכה כשמואל דגם משום חבטה חייבה התורה ואי יש חבטה בפחות מי' לא הוי בעינן לבור עמוק י' ולפי זה צ"ל שר"נ מכריסה מדד כלישנא בתרא ומשום שאכתי יש לומר דאף דהלכה כשמואל דילמא ר"נ ס"ל כרב ולא משום דמודדים מכריסה מש"ה כתב הב"י מצי סבר כלישנא בתרא ר"ל מצי ואינו מוכרח ולכאורה דברי הב"י תמוהין במ"ש כלישנא בתרא משמע דיש ב' לשונות בדר"נ וז"א דהא בגמרא אידחי לישנא קמא דאמר טעמו משום דיש חבטה בפחות מי"ט וכבר הקשו הרשב"א והרא"ש על רי"ף שכתב ג"כ לישנא קמא לחוד דהא אידחי אותו לשון והניחו בקושיא ולעד"נ ליישב זה בדוחק ולומר דס"ל כהתוס' דהקשו בד"ה נעביד פחותה מי' ז"ל השתא מדמה טריפות דאדם לטריפות דבהמה וכן באלו טריפות ומייתי ראיה מאיוב וקשה לר"ת דמחלק ביניהן עכ"ל נמצא דלר"ת דמחלק בין טריפות דאדם לבהמה לא הקשה הגמרא כלום ולא אידחי לישנא קמא ואף דסוגיא דהכא ודאלו טריפות דלא כרבינו תם מכל מקום גם לרבינו תם יש ראיה לדבריו והרי"ף סבירא ליה כוותיה אבל קשה דהא גם אי סבר הלכה כרב מצי סבר דינא דר"נ וכדכתיבנא גם לסברת הב"י דס"ל דרבינו דכתב דהרא"ש כתב כסברא הראשונה דאין מודדין מכריסה הוא משום דהלכה כרב הו"ל להקשות דברי הרא"ש דידיה אדידיה דכאן משמע מדברי רבינו דהרא"ש לא ס"ל כשמואל ולקמן בסימן זה סט"ז כתב הב"י הוכחה אדברי רבינו דהרא"ש פסק כשמואל ועוד הוה ליה להב"י להקשות דברי רבינו אהדדי ממ"ש כאן למ"ש בי"ד ר"ס נ"ח ויש לומר דס"ל להב"י דאף דכתב הרא"ש דהלכה כשמואל דגם משום חבטה אפילו היכא דליכא הבלא חייבה התורה וגם מדסתם הרא"ש וכתב המשנה וגמרא כצורתו משמע דגוף הבור בעי עמוק י' טפחים ולא מודדין מכריסה וגם שמואל דקאי אהמשנה מסתמא בעי שיהא הבור י"ט מ"מ י"ל דר"נ פליג אהא דשמואל ור"ל דמודדין מכריסה ואינו מבורר בהא אי הלכה כר"נ אי כשמואל מש"ה בי"ד לענין איסור דטריפה כ"ר הדין לחומרא כר"נ וכאן לענין הוצאת ממון פסק כהרא"ש דסתם דבריו ומשמע דאין מודדין מכריסה אבל בעיני יותר נכון כמ"ש לעיל דס"ל לרבינו דגם ר"נ מודה דלא חייבה התורה לענין בור כ"א כשהוא בעל התקלה עכ"פ וכדכתיבנא ודוק: