א עיקר השמחה הוא מסטרא דגבורה, כמה שכתוב בלידת יצחק כל השומע יצחק לי ואז"ל (יל"ש רמז צד) הרבה שחוק ושמחה היה בעולם, ויין שהוא מסטרא דגבורה ישמח לבב אנוש, וכן אורייתא דאמרו בזוהר (ח"ב פי:) דמסטרא דגבורה נפקא וכמה שכתוב (סוטה ל"ג ע"ב) משה מפי הגבורה פקודי משמחי לב, וזהו כשזכה שנעשית לו סם … להמשך קריאה
א ענין שבת ויום טוב לקדושת שבת גדולה ומכל מקום ביום טוב שמחה יתירה מבשבת, כי קדושת שבת הוא מהקב״ה כמה שכתוב ויקדש אותו משא״כ יום טוב ישראל מקדשים לי' כמה שכתוב בפרשת על פסוק (קי"ז:), כי נקבעו על הנסים שנעשו לישראל בהם, והוא כענין את ד' האמרת וד' האמירך דרוממות השם יתברך בעולם הזה … להמשך קריאה
א מי שכל מעייניו ומחשבותיו והרהוריו שקועים בדברי תורהזוכה שכל שיחתו תורה, וכמה שכתוב [עירובין נ"ד ב'] שיחו אלו בעלי תלמוד שכל שיחתן דברי תורה, ובעלי תלמוד הם השקועים לגמרי בדברי תורהשעליהם אמרו בתנחומא [פרשת נח] שיש צער גדול ונידוד שינה ומשולה בחושך שנאמר העם ההולכים בחושך ראו אור גדול אלו בעלי תלמוד וכו’ ע"ש, … להמשך קריאה
א בעולם הזה שהוא עולם המעשה צריך להביא כל דבר לידי מעשה בפעל וכמה שכתוב היום לעשותם, והדבור כמעשה כמה שכתוב בפרשת כמה פעמים (שבת קי"ט:) מקרא דבדבר ד' שמים נעשו, דלעולם העשיה נעשה על ידי הדיבור דהקב״ה שהוא גם כן התגלות בפועל בעולם הזה הגופניי כמו מעשה, וע"כ עקימת שפתיו חשוב מעשה (סנהדרין ס"ה:), … להמשך קריאה
א הרע שונא את הטוב ואין חושק לידבק בו כלל, וכידוע מה שכתוב (בראשית רבה פנ"ט) אין ארור מדבק בברוך ולא אמרו בהיפך אין ברוך וכו’ רק שהארור אין רוצה, ואף דשם אליעזר רצה היינו לפי שהיה מוכן לצאת מכלל ארור לכלל ברוך כמה שכתוב (שם פ"ס) על פסוק בא ברוך ד', וע"כ לא אמר … להמשך קריאה
א לא נמצא מצוה דמשתה אלא בפורים, ונראה לי דנתחדש אז על ידי זביחת יצרא דעל זה שפעלו אנשי כנסת הגדולה (יומא ס"ט 🙂 והוא בימי מלכי פרס שדרשו עליהם בבמ"ר [פרשת חוקת] תמימה שאין להם אלא על זה שהניחו להם אבותיהם, כי כבר נזבח יצרא דעל זה וגם הגוים לא עבדו על זה אלא … להמשך קריאה
א יש ישועה שהקב״ה מוציאו משיקועו לגמרי, וזהו גאולת מצרים שהוציאנו ממ"ט שערי טומאה לגמרי שיצאנו מעבדות לחרות ומאפלה לאור גדול וכו’ (פסחים קט"ז:) ומעתה עבדי ד' ולא עבדי פרעה (מגילה י"ד.) כי כבר יצאנו משיקוע זה דמצרים, וכן יש לכל נפש פרטי כשיוצא משיקוע שלו כשהקב״ה עוזרו לינצל מטומאה זו זהו דוגמת יציאת מצרים, … להמשך קריאה
א פרנס הדור השפע שיש לו הוא ממשיך אותו השפע לכל הדור, כמשה רבינו ע"הדשפעו היה בדעת המשיך כן לכל דורו שהיו דור דעה, ואמר מאין לי בשר לתת וגו' כי הוא לא היש לומר שפע בזה שיוכל להשפיע לכל ישראל, וע"כ אמר לו אוכל אנכי לבדי וגו' וסיים ואל אראה ברעתי, היינו שהוא היה … להמשך קריאה
א לפעול ישועה לאחרים, העיקר כשגם הוא צריך לאותו דבר ומתוך זכותו פועל ישועות לעצמו ועל ידי זה ממילא נושעים גם אחרים עמו, וכדרך שאמרו (בראשית רבה פנ"ג) בשרה הרבה עקרות נפקדו עמה, ואמרו (ברכות י"ז:) כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא וכו’, אף דהרבה צדיקים גדולים היו באותו דור, רק דכולם איברי בשעתא דמזוני … להמשך קריאה
א כללות המדות טובות הם ז' כל אחד כלול מי' שנגדם ע' נפש שירדו למצרים כל אחד כח מיוחד בקדושה, ונגדם ע' אומות כל אחד כח מיוחד בקליפה במידה רעה מיוחדת ושרשם ז' עממין שבארץ ישראל, וכל אלה מבני נח שאין להם שום שייכות עם ישראל, ואדום ומואב ועמון שהם קיני קניזי וקדמוני שהובטח בהם … להמשך קריאה
א בירור כל מדה הוא בההיפך, כי אין לך שום מידה שאין בה צד שראוי להשתמש להיפך, והמדות הם חלוקים בנפשות מתולדתן, שיש שהוא בטבעו רחמן ובירור להתאכזר על עמלק וכדומה משונאי ד' וכמה שכתוב (קה"ר פ"ז שוחר טוב ז') כל המרחם על אכזרים בסוף נעשה אכזר על הרחמנים, כי רחמנות זו אכזריות הוא באמת … להמשך קריאה
א מי שיקר וחביב וחשוב בעיניו אחרים העושים רצון השם יתברך, אף על פי שהוא אינו עושה כך שא"י לעשות כך, זה ששמח באחרים העושים הרי זה חשוב כאלו הוא העושה, ובמדת פורענות מצאנו חשוב בחוקותי תמאסו שפירש בבתורת כהנים זה המואס באחרים העושים בהדי לא תשמעו ולא תעשו וגרוע מהם, קל וחומר במדה טובה … להמשך קריאה
א דברי תורה הם כאש, דהלא כה דברי כאש לשרוף כל תאות רעות דעכל אחד (סוכה נ"ב.) אם פגע בך מנוול וכו’ הוא יצרך דעריות ותאות שהוא ניוול דאשה חמת כו' כמה שכתוב בשבת (קנ"ב ע"א), וכשמושכו לביהמ"ד נימוח ומתפוצץ, ואש של תורה נמשל בסוף חגיגה (כל זה.) לאש של גיהנם דע"כ אין אש של … להמשך קריאה
א כל מצוה יש לה שכר מיוחד בפני עצמו, בין בעולם הבא בין בעולם הזה מפירותיהן שיש לכל מצוה כמה שכתוב בתורה ההבטחות בכל המצות בשכר עולם הזה, ומה שכתוב בריש פיאה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן וכו’, היינו שהוא בטוח לאכול מהם עכמה פעמים פירות בעולם הזה גם כן ולא יעבור, משא״כ שאר מצות … להמשך קריאה
א כל שררת ומעלת שום אדם מישראל אינו משלו לבד רק מכלל הכנסי׳, כמו שאמרו ז"ל (חולין נ"ו: שמו"ר פל"ז) על פסוק ממנו פנה ממנו יתד כהניו ממנו מלכיו ונביאיו ממנו עיין שם ע"ש, לפי שכל האומה קומה שלימה וכמו שהרגל צריך לראש כן הראש צריך לרגל, ואין מעלת כהנים ונביאים ומלכים מצד עצמם רק … להמשך קריאה
א כאשר האדם גודר עצמו באיזה דבר להתגבר נגד יצרו בכל כחו, הוא גודר בכחו זה כל הנפשות מאומה הישראלית שבכל הדורות באותו דבר, וכדרך שאמרו [בוי"ר פל"ב] ובשיר השירים רבה [על פסוק גן נעול] שרה ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה וכל הנשים נגדרו בזכותה ויוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה ונגדרו כל … להמשך קריאה
א עיקר חשיבות המעשה כאשר אינו מרגיש כל כך היקרות שיש בה, דאז לאו רבותא כל כך לחשוק בדבר יקר אבל כאשר אינו יודע כל כך החשיבות שבו רק בתמימות עושה איזה דבר הנראה בעיניו טוב והוא דבר הראוי כרצון שמים אז אפילו דבר קל נחשב הרבה, ועז"א [ברות רבה] על פסוק ויצבט לה קלי … להמשך קריאה
א עיקר זכות השתדלות אדם בעולם הזה הוא רק החשק שיש לו לעשות רצונו ית', אבל גמר המעשה הוא מהשם יתברך כמה שכתוב גם כן מעשינו פעלת לנו, ומה ד' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה שהוא בלב כמה שכתוב ביומא [ע"ב ב'] על פסוק ולב אין, אבל המעשים הוא בכלל הכל בידי שמים, ואפילו … להמשך קריאה
א באומות אותם שיש להם שייכות לקדושה יותר, הם הגרועים יותר, ויש בהם כח טומאה ביותר, וצריך להתרחק מהם יותר, ועמלק יש לו שייכות בקדושה יותר מכל האומות דמלבד שהוא מיוצאי חלצי ב' אבות ואמהות, תמנע אמו גם כן חזרה על פתחי אברהם יצחק ויעקב להתגייר כמה שכתוב [סנהדרין צ"ט ב',] והם לא קבלוה כי … להמשך קריאה
א כמו שכל הגדול מחבירו יצרו גדול כמה שכתוב [סוכה נ"ב סע"א] [וההוא סבא שהוא אלי' כדברי יש מפרשים בתוספות [חולין ו' א'] שקבלתי שהוא עיקר, נתגלה לו על ידי צערו לגלות לו זה ולנחמו] כך כל מי שיצרו גדול מחבירו זה סימן שהוא הגדול ממנו מצד הניצוצות קדושות שבו גם כן, כי זה לעומת … להמשך קריאה
א על ידי רחמים יוכל לזכות שיהיה נפסק הלכה לטובתו, וכמשמעות לשון הגמרא [יבמות על זה א'] דדרשו פתחת למוסרי ורבות עשית אתה ד' נפלאותיך וגו' אדוד ורחבעם במה שההלכה עמוני ולא עמונית וכו’, כי הוא נפלאות שעשה השם יתברך עם דוד לפתוח למוסרותיו שרצו החולקים לאסרו, וכל זמן שלא נגמרה הלכה ונקבעה בבית דין … להמשך קריאה
א בשבועות צריך למסור כל תאותיו להשם יתברך שזהו ענין הקדמת נעשה לנשמע, ולא אמרו לשמוע קודם אם יכולים לקבל כמו שאמר ההוא מינא אי מציתו וכו’ (שבת פ"ח.) וע"כ לא ניתנה תורה לאיסור והיתר שהם שאלו מה כתיב בה וכשאמר להם דבר שנגד תאוותם לא רצו לקבלה (פסיק"ר ר"פ כל אחד), אבל בני ישראל … להמשך קריאה
א אין ליהודי להתייאש משום דבר, בין בעניני הגוף כמה שכתוב [ברכות י' סע"א] אפילו חרב חדה על צוארו אל ימנע מהרחמים, בין בעניני הנפש אפילו נשתקע למקום שנשתקע וחטא בדבר שאז"ל (זוה"ק חלק א' רי"ט:) שאין תשובה מועלת חס וחלילה, או שתשובתו קשה, או שרואה עצמו משתקע והולך בענייני עולם הזה, אל יתייאש בעצמו … להמשך קריאה
א עיקר החכמה והידיעה כאשר נבלעת בלב, וכמ,ש בדואג [סנהדרין קל וחומר ב'] דתורתו מהשפה ולחוץ ולא בלב, ורחמנא לבא בעי שיהיה נבלע בלב והלב נמשך אחר הידיעה והחכמה שבו, וזהו נקרא חכם לב שנאמר ובכל חכם לב נתתי חכמה דלמדו מזה בהרואה (נ"ה.) דלא יהיב חכמתא אלא לחכימין, והכונה למי שהוא מקבל החכמה בלבו … להמשך קריאה
א מצות ישיבת ארץ ישראל, נראה לי עיקר כהמגלת אסתר בספר המצות [סוף מצות עשין מצות עשה ד' דהוא בזמן שבית המקדש קיים, וכלשון הכתוב וירשתם אותה וישבתם בה, וגם אין נקרא ישוב אלא בישיבה בשלוה, כדרך שאמרו בבראשית רבא [ר"פ פ"ד] מפרש וישב יעקב ביקש לישב בשלוה, והיינו שהם אדוני הארץ, ולשון הכתוב בני … להמשך קריאה
א עיקר השתדלות אדם בעולם הזה הוא ביראת שמים, כמפורש בכתוב מה ד' שואל מעמך כי אם ליראה, ובנידה [ט"ז ב'] דצדיק ורשע לא קאמר דחוץ מיראת שמים מקרא זה ע"ש, דצדיק ורשע תלוי ביראת שמים דמי שעושה המצות מצד הרגלו מנעוריו מצות אנשים מלומדה לא שייך לקרותו צדיק על זה, וכן לא ימלט של"י … להמשך קריאה