דברי סופרים ל״ד

א

הרע שונא את הטוב ואין חושק לידבק בו כלל, וכידוע מה שכתוב (בראשית רבה פנ"ט) אין ארור מדבק בברוך ולא אמרו בהיפך אין ברוך וכו’ רק שהארור אין רוצה, ואף דשם אליעזר רצה היינו לפי שהיה מוכן לצאת מכלל ארור לכלל ברוך כמה שכתוב (שם פ"ס) על פסוק בא ברוך ד', וע"כ לא אמר בהדיא רק ברמז אולי לא וגו' כי עדיין לא יצא לכלל ברוך עד הזדמנות רבקה, ובהתחלת הליכתו התחיל גם כן דבר זה דיציאתו לברוך וע"כ הרגיש קצת מזה ומכל מקום לא רצה לזה בהתגלות כי עדיין היה ארור מצד ההתגלות, וגבי רבקה אמרו גם כן [בב"ר פ"ס] על פסוק ואיש לא ידעה אפילו אדם לא תבע בה על שם לא ינוח שבט הרשע וגו' שאין לו שום חשק ונייחא לחלק הרע מחלק הטוב, ואשת פוטיפר אז"ל (הובא ברש"י מקץ) דראתה באצטגנינות שישא בתה והיה לה שייכות, ובפרעה שתבע למיילדות לדבר עבירה והם יוכבד ומרים, נראה לי לפי שמשה רבינו ע"ה קיבל גרים וערב רק ממצרים וממרים יצא דוד ומשיח דנהרו אליו עמים רבים ואז"ל (שוחר טוב כל אחד) דיבא רק לתת מצות לאומות ומצד זה היש לומר קצת שייכות להם, וכל זה באותם שלא נתחברו באמת רק שהיש לומר חשק ע"כ הוא על ידי קצת שייכות, ואותם שנתחברו באמת כשלמה ושמשון וכן אחשורש ואסתר ושכם עם דינה וזמרי עם כזבי ויעל גם סיסרא, ודאי היה להם שייכות שהיה איזה ניצוצי קדושה ברע ההוא שהיה חושק לידבק בקדושה השייכות לו, וכדרך שאמרו בעשרה מאמרות (מאמר אכ"ח) דמיעל יצא רבי עקיבא, וכן כזבי כתב האריז"ל דהיא נשמת דינה וכן בכולם החשק היה מצד הני"ק וע"כ נדבק באמת, וכן להיפך פעמים האהבה מצד הרע שיש בהטוב ועל ידי זה נדבק, וזה סוד מ""ש ברעל מנת (זוה"ק ח"ג רע"ו.) באסתר דהיה שדית במקומה, ופירוש האריז"ל דהוא צד הרע שבה מעץ הדעת טוב ורע שהפרידתו ממנה כשזכתה לנבואה ורוח הקודש, והחלק ההוא הוא שאהב אחשורוש בתחלה, וע"כ אז אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה שהוא מצד הקדושה דא"ל שייכות לאחשורש רק למרדכי שהיתה באמנה אתו, עד אחר כך שאמרה עכשיו ברצון ליאסר למרדכי (מגילה ט"ו.) שלבשתה רוח הקודש (שם) ונכנסה לו מצד הקדושה שבה שרצתה לעורר הני"ק שבו. ותחלה כעס עליה היינו על צד הקדושה שעל זה לא היה לו אהבה עד שבא מלאך כמו שאמרו ז"ל (עיין שוחר טוב כ"ב), היינו שנתעורר הני"ק שהיה גנוז בו גם כן שביקשה היא לקלוט אז הימנו שעל ידי זה היה מחיית עמלק ואבדן המן, ואז אחר כך הגידה עמה ומולדתה.