דברי סופרים כ״א

א

עיקר זכות השתדלות אדם בעולם הזה הוא רק החשק שיש לו לעשות רצונו ית', אבל גמר המעשה הוא מהשם יתברך כמה שכתוב גם כן מעשינו פעלת לנו, ומה ד' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה שהוא בלב כמה שכתוב ביומא [ע"ב ב'] על פסוק ולב אין, אבל המעשים הוא בכלל הכל בידי שמים, ואפילו חושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשה מעלה עליו הכתוב כעשאה כמה שכתוב [שבת ס"ג א'] לפי שהוא עשה את שלו במחשבתו וחשקו, ורבותא דאפילו, דס"ד דלא מהני מחשבתו ורצונו אלא כשעלה בידו בפעל והצטרפות אל המעשה, וא' [נדרים ס"ב א'] עשה דברים לשם פעלן, קרי בזה להשם יתברך פעלן ועיין שם בהרא"ש והר"ן, אבל הכונה כי השם יתברך הוא הפועל באמת ואין לאדם אלא הרצון וכח הבחירה שלו שהוא בוחר וחפץ במעשה זו, וע"כ העיקר להיות עושה לשמה שיהיה כונתו ומחשבתו לשם שמים דאם עושה מעשה גולמת מה בידו כלום שהרי המעשה מהשם יתברך והוא הפועל, ומכל גמילות חסדים של אברהם אבינו ע והכנסת אורחים שלו לא נזכר בתורה לשבח אלא מה שעשה למלאכים שלא היה בזה שום מעשה של גמ"ח על האמת כלל שהם לא הוצרכו לכל זה כלל ורק לכבודו הוכרחו להיות כאוכלים, ואין בזה אלא המחשבה והרצון הטוב של אברהם אבינו ע להודיע שזה העיקר מכל המעשים בהשתדלות ועבודת האדם שלא להשגיח על גמר מעשה, וע"כ העוסק בתורת קרבנות כאלו הקריב (מנחות ק'.) על ידי החשק שיש לו בלימוד מתי יבוא לידו ויקיימנו דזהו עיקר הלימוד ועסק בתורה על מנת לעשות, ועל זה נאמר ולך ד' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, שזה להשם יתברך ברוב רחמיו דנותן שכר גם בעד מעשה לבד כאלו אדם הפועל, ולמאן דאמר מצחת אין צריכות כונה אפילו כפוהו ואכל מצה יצא (ראש השנה כ"ח.) ולדברי הכל האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' וכו’ הרי זה צדיק גמור (פסחים ח'.) אף דלהנאת עצמו מתכוין כל דדעתו למצוה הוי לי' כונה המועילה גם למאן דאמר מצות צריכות כונה וסגי בהכי להיות צדיק גמור, ופירוש בראש השנה [ד' א'] דהוא רק בישראל עיין שם ברש"י שלבן לשמים וכו’, והוא על דרך שנאמר רמב"מ [פ"ב מהלכות גירושין] בטעם כופין עד שיאמר רוצה אני דבמעמקי לב כל אחד רוצה לשמוע דברי חכמים רק השאור שבעיסה מעכב ומשהוכה ותשש כח יצרו עד שאומר בפה גם כן רוצה אני סגי ע"ש, וה"נ המחשבה שלא לשמה בישראל אינו אלא מצד היצר המרגילו לבקש בכל דבר הנאת עצמו אבל מעמקי לב דבני ישראל אינו אלא לשם שמים בלבד, וכמה שכתוב [ברכות י"ז רע"א] גלוי וידוע שרצונינו לעשות רצונך וכו’, וכשיש מעשה בפעל גם כן סגי בהכי להצטרף לרצון שבמעמקי הלב ואין משגיחין למחשבת שאור שבעיסה המערבבת, ונראה עוד דגם בחישב לעשות מצוה שלא לשמה ונאנס גם כן מעלה עליו הכתוב כעשאה, אף על גב דמהחשבה היה שלא לשמה זהו מצד השאור המבלבלו ועומק מחשבתו ורצונו לא כן, [והגם דילפינן התם זה מקרא דלחושבי שמו דמשמע לשמו ית', מכל מקום מאחר דאר"י לעולם כו' דמתוך שלא לשמה בא לשמה ומשמע בערכין [ט"ז ב'] דכהדדי לגמרי נינהו מטעם זה יעוין שם, ה"נ במחשבת מצוה שלא לשמה מתוך וכו’ ונחשב כלשמו] ומכל מקום כל זה הכל מצד חסדי השם יתברך, אבל מצד האדם צ"ל כל השתדלותו על הכונה ומחשבה לשם שמים בכל דבר ואל תהיו כעבדים המשמשים וכו’: