דברי סופרים י״ז

א

בשבועות צריך למסור כל תאותיו להשם יתברך שזהו ענין הקדמת נעשה לנשמע, ולא אמרו לשמוע קודם אם יכולים לקבל כמו שאמר ההוא מינא אי מציתו וכו’ (שבת פ"ח.) וע"כ לא ניתנה תורה לאיסור והיתר שהם שאלו מה כתיב בה וכשאמר להם דבר שנגד תאוותם לא רצו לקבלה (פסיק"ר ר"פ כל אחד), אבל בני ישראל לא שאלו כלל מה כתיב בה כי נתרצו לעשות כל מה שיצוה ואפילו שהוא נגד תאות לבם, וזהו מסירת כל התאות להשם יתברך שאפילו בתכלית תוקף התאוה הוא מוכן למנוע עצמו ממנה אם אינו כרצון השם יתברך, וכמה שכתוב (שיר השירים רבה פ"ז שוחר טוב ב') על פסוק סוגה בשושנים לאחר שהוציא כמה הוצאות ובא ליזקק אמרה לו כשושנה אדומה ראיתי זה פונה לכאן ואיזה חוח עקצו רק דברי תורה הרכים כשושנה, וזהו ענין שתי הלחם דשבועות שבאות חמץ שהוא הקרבת השאור שבעיסה המעכב כמה שכתוב [ברכות י"ז א'] להשם יתברך, ועל ידי זה זוכה לקבלת מתן תורה שהוא התבלין ליצר (קדושין ל':) היינו להשתמש בו רק כרצון השם יתברך , ואז הוא טוב מאוד כדרז"ל בב"ר וכמה שכתוב [ברכות ל"ד א'] בשאור דמיעוטו יפה רק רובו קשה, וזהו הסכלות מעט היקר מחכמה מכבוד, חכמה הוא השגת הדברי תורה עצמן, וכבוד הוא הנמשך ממנה בסוף דכבוד חכמים ינחלו, והסכלות מעט הוא המביא לכל זה על ידי הרגשת החסרון דעל ידי זה הוא חומד ומתאוה ומצפה לדברי תורהלהשלים על ידי זה חסרונו, וזהו עיקר כח האדם רק התשוקה וההשתוקקות שיש לו ושהוא מכין את עצמו לקבל ולעשות ככל התורה, והשאר הכל מהשם יתברך הגומר בעדו והוא יתן חכמה אבל לא יהיב אלא לחכימין, הם אותן שיש בהם הראשית חכמה שהוא יראת ד' דנקרא גם כן חכמה כמה שכתוב הן יראת ד' היא חכמה שהוא הכנת הלב שלא לעשות שום דבר שנגד רצון השם יתברך, ואז כל התורה והחכמה מסור לו לדעת מה הוא רצון השם יתברך ושיהיו כל מעשיו ומחשבותיו כפי חכמת השם יתברך שבקרבו, וזהו גם כן הכנת ג' ימים אל תגשו אל אשה שקודם מתן תורה שלא יהיו הנשים פולטות ש"ז וטומאה זו מצד התאוה, ואף דקיימא לן (ברכות כ"ב.) כרבי יהודה בן בתירא דאין דברי תורה מקבלין טומאה, זהו לאחר מתן תורה דפסקה זוהמתן (שבת קמ"ו.) הוא שורש טומאת התאוה הבא על ידי ביאת הנחש על חוה וע"כ היא בנשים ביותר, ושורש זה אינו ניתק על ידי תבלין דתורה אלא נפסק על ידי התורה לגמרי, ולכן צריך טהרה בטבילה מקודם כידוע מספר החינוך (מצוה קעל גבי) ענין הטבילה כאלו העולם כולו מים במים ועתה הוא נברא ונוצר ונעשה בריה חדשה, וע"כ גם הגרים צריכין טבילה קודם קבלת התורה (יבמות מ"ו.) דאף דמזליי' עמד על הר סיני ועל ידי זה פסקה זוהמתן גם כן כמה שכתוב בשבת (שם), מכל מקום לא נפסק ממנו מיד בתולדתו, ובעודו בגיותו עדיין הרי הוא ככל העכו"ם המזוהמים רק משנתגייר הוא שנפסק על ידי קבלתו התורה כמו לכל ישראל במתן תורה, וע"כ צריך טבילה מקודם להיות כקטן שנולד על ידי זה אחר קבלת התורה על ידי טבילה זו הבאה אצלו כאחת עם קבלתו דברי תורה, כי משנבחרו ישראל במתן תורה אין שייכות טבילה מטהרת אצל עכו"ם כלל, כי אינה מטהרת אלא מצד מצות התורה ולא ניתנה תורה אלא לישראל, רק דאצלו באין כאחד, [דמועיל על דרך גיטה וחצרה באין כאחד] (גיטין על זה:):