דברי סופרים כ״ו

א

דברי תורה הם כאש, דהלא כה דברי כאש לשרוף כל תאות רעות דעכל אחד (סוכה נ"ב.) אם פגע בך מנוול וכו’ הוא יצרך דעריות ותאות שהוא ניוול דאשה חמת כו' כמה שכתוב בשבת (קנ"ב ע"א), וכשמושכו לביהמ"ד נימוח ומתפוצץ, ואש של תורה נמשל בסוף חגיגה (כל זה.) לאש של גיהנם דע"כ אין אש של גיהנם שולט בתלמידי חכמים ולמדו מסלמנדרא דהכל אש א', ואש של גיהנם המשילו שם אחר כך לאש של מזבח ועיין שם בתוספות מהמ"ד דהוא אש שלמעלה דאוכלת ואין מלכה וכך אש של גיהנם, שהוא דוגמת הליבון לכלי ברזל שמפליט טעמים הבלועים וגופו נשאר ואינה אלא שורפת הרע שקלט בעולם הזה, ובת"ח אש התורה שורפתן בעולם הזה, וש"ז ביומא [ע"ב ב'] לא תורתו תרתי גיהנם, כי הת"ח סובלים בעולם הזה כרשעים בגיהנם דאש התורה מלהטת תאות היצר, וביקש שיראו שישרפם בעולם הזה לגמרי שלא ישאר כלום שלא יצטרכו עוד לסבול גם אש של גיהנם לשרוף הנשאר עדיין, ואמרו משכהו לבית המדרש ולא שילך ללמוד בעצמו וגם היה לו לומר משכהו לדברי תורה, רק דאף על פי דכל דברי תורהכאש ידוע דיש אש חזק ביותר וגדול ומלהט הרבה ויש אש קטן וכחו חלוש, וכך מדריגות דברי תורה ובבית המדרש שמרביצים תורה ואיכא ת"ת דרבים וגם הרי שי מסתמא אדם גדול, דברי תורה כזו פועל יותר שכח האש בהם חזק יותר, וזה שאמרו [בבא בתרא ע"ח ב'] ע"כ יאמרו המושלים ביצרם בואו חשבון וכו’ שרק המושלים שכבר שרפו היצר רע שבגופם בכח אש דדברי תורה בהם, הם יכולים לפעול בדבריהם גם בלב השומעים, וזה שאמרו אחר כך שם תצא אש ממחשבין ותאכל וכו’, היינו שהגם שזה אינו שומע לו ומהלך אחר יצרו עדיין, מכל מקום אש הדברי תורה דדבורים שלו וזה שאמרו צדיקים שנקראים שיחין לשון שיח ודבור כשיחה נאה דהתם כי כל שיחתם תורה, יוצאה ושורפת תאות דאין מחשבין שאין יכולים להתפשט כל כך, וזהו כמו הני דירתי תרתי גיהנם שאףף דהולך בשרירות לבו כח הדברי תורהפועל בו גם כן שאוכלת ומלהטת תוקף התפשטות היצר שלא יוכל להתרחב כל כך בקרב לבו, [וכן שמעתי בשם ספר א' על פסוק ואתה כי הזהרתו וגו' הוא בעונו ימות, ולא אמר הוא רשע בעונו וגו' כברישא שם כשלא הזהירו, כי משהזהירו אף דלא שמע לו מכל מקום פעל קצת שאין יצר לבו בריא בקרבו כל כך ואין נקרא עוד רשע אף דעדיין הוא בעונו].