א תרמ"ז ב במדרש תנחומא מכל משמר כו' כי ממנו תצאות חיים. דהל"ל מהם. רק דקאי על הכלל מכל משמר כי לעיקר החיים זוכין בצירוף כל המצות שניתקן כל האדם ע"י תרי"ג מצות כמ"ש במד' חיים הם למוצאיהם שממצה אותם כדכ' כל המצוה ע"ש פ' עקב. וזה משל הפרדס שמביא המד' כי בפרט יש קלות … להמשך קריאה
א תרמ"ה ב במדרש כי יקרא ק"צ. לוית חן הם לראשך כו'. כי עיקר ציור האדם ברמ"ח אברים וגידים הוא רק רמז ודמיון לנשמת האדם הכלולה מתרי"ג מ"ע ול"ת. וע"י המצות במעשה יכולין להמשיך הארת הנשמה באיברי הגוף ואז חל עליו הצורה המיוחדת לאדם דכתיב וייצר דרשו חז"ל ב' יצירות בעוה"ז ובעוה"ב והצורה שהוא הפנימיות … להמשך קריאה
א תרמ"ג ב כי תצא למלחמה. כי עיקר המלחמה צריך להיות כשיש לאדם מנוחה אז יוצא כדי להלחם אבל בשעה שצריכין להלחם אז הדרך מסוכן. וז"ש רש"י במלחמת הרשות הכ' מדבר כמ"ש כשהוא בן חורין אז יצא להלחם. וז"ש והי' בהניח ה"א לך אז תמחה זכר עמלק. והי' לשון שמחה לפניו במרום כשבנ"י גוברין על … להמשך קריאה
א תרמ"א – תרמ"ב ב ב"ה תצא. בקצרה ג בפסוק מוצא שפתיך תשמור כו' ועשית כו' אזהרה לב"ד שיעשוך. כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ובוודאי לאו דווקא על הדיין מוטל דבר זה רק שהאדם עצמו יכוף א"ע ע"י היגיעה בתורה ותפלה שהדברים אלו היוצאין מן הלב הם מכניעים הגוף. לכן מצוון בכל יום לקבל … להמשך קריאה
א תר"מ ב במדרש כי לוית חן הם כו'. חן הוא השורש של כל דבר והוא עיקר נקודת הטוב שנמצא בכל דבר שע"ז נאמר וירא א' כו' כל א' עשה והנה טוב והוא בחי' השבת רמז לדבר ונח מצא חן, ובימי המעשה יש עצות ע"י המצוות איך להעלות כל מעשה לדבקה בשורשה. וז"ש לוית חן … להמשך קריאה
א תרל"ט ב כי תצא כו' על אויביך. ר"ל כשהוא בפנים והוא בן חורין. אז הוא עיקר העסק לצאת כשהוא שליט על האויב. וז"ש רש"י במלחמת הרשות, כי כשהוא תוך המלחמה מוכרח הוא להלחם ונק' מלחמות חובה ואז א"י לשבות היפ"ת. רק כשהוא בן חורין ורק מלחמות ה' נלחם אז יכול לשבות ניצוצי קדושה ע"י … להמשך קריאה
א תרל"ח ב במדרש אורח חיים פן ת' נעו מעגלותי' ל"ת כו'. ע"פ מ"ש במ"א פי' המד' לוית חן הם שהמצות מביאין האדם לידע מציאת חן בעיני המקום ב"ה שזה תכלית עבודת האדם בעולם למצוא נקודה אמיתית שע"ז נברא. וזו הנק' מוצאת חן בעיניו ית' והוא בחי' השבת שיש להבורא ית' נ"ר. כמ"ש וירא כו' … להמשך קריאה
א תרל"ז ב במדרש כי לוית חן הם כו' מצות מלוין האדם כו'. כי הנה הש"י בחר לו בנ"י נמצא יש לבנ"י החן בעיני המקום ב"ה. אך ע"י התורה ומצות הם מעוררין אותו החן והמעשים מחברין את האדם אל שורש נשמתו ושם מציאת החן לבנ"י. ובמד' הנולד כשהוא מהול כו' המול ימול כו' פי' שהמצות … להמשך קריאה
א תרל"ו ב כי תצא למלחמה כו' ונתנו ה"א כו' ושבית שביו. בהקדים דברי המד' ע"פ כי לוית חן הם לראשך המצות מלוין אותך כו'. פי' שבוודאי נמצא בכלל כל הבריאה וכן בכל פרט איזה נקודה המעלת חן לפני הקב"ה. וכן כתיב וירא אלקים כו' כל אשר עשה והנה טוב מאד. והסתכלות זה שהוטב בעיניו … להמשך קריאה
א תרל"ה ב במדרש נולד מהול צריכין להטיף דם ברית מפני בריתו של אאע"ה המול ימול כו'. כי יש לבנ"י מצד עצם מדרגתם שייכות אל התורה ומצות. לכן קיים אברהם אבינו ע"ה המצות קודם הציוי כי הי' מיוחד להתורה. כמ"ש אברהם גי' רמ"ח. שהיו רמ"ח אבריו בקדושת הרמ"ח מצות כנ"ל. ולכן אף שנולד מהול צריך … להמשך קריאה
א תרל"ד ב אמו"ר זקני ז"ל פירש כי תצא כשיש קצת חירות מיצה"ר אז יהי' למלחמה כו' והוא כמ"ש והי' בהניח כו' לך כו' תמחה כו'. וזה סימן שהוא שונא מוחלט ליצה"ר כי בשעת החטא אף רשעים מתחרטים מיד רק כשיש חירות והשנאה כבושה. עי"ז ונתנו ה"א בידך וכן פי' בזוה"ח מלחמה זו על היצה"ר. … להמשך קריאה
א תרל"ג ב במדרש לוית חן הם כו' המצות מלוין אותך כו' כי מה שמצות שבנ"י עושין מקובלין לפניו ית'. הוא מצד כי חן מקח על מקחו וכתי' וירא אלקים כו' כל אשר עשה כו' טוב מאוד כו'. וזה החן שהוטב בעיני השי"ת הבריאה זה מקיים כל הנבראים ותכלית עבודתינו לעורר זה הרצון. ובכל דבר … להמשך קריאה
א תרל"ב ב במדרש לוית חן הם המצות מלוין האדם כו'. שיש בכל דבר מצוה שיוכל האדם לדבק הכל ע"י המצות להש"י. לא דיברה תורה אלא נגד יצה"ר. והלא ביד הקב"ה לעזור לאדם נגדו או שלא יסיתנו ולמה הי' הצורך להתיר איסור. רק שזה עצה להתיר דבר שמושך האדם לרע שע"ש זה נק' איסור כמ"ש … להמשך קריאה
א תרל"א ב כי תצא כו' ונתנו ה"א בידך ושבית שביו. כי בכל דבר יש נקודה חיות מהש"י רק שנסתר ונעלם וצריך מלחמה ועבודה כל ימות החול למצוא זאת הנקודה אח"כ נעשה שבת שמתגלה כי הש"י מחי' הכל שזה ענין ש"ק שבנ"י מעידין על בריאת שמים וארץ שגם עתה קיומם רק בעשרה מאמרות. ובחול צריכין … להמשך קריאה
א תרס"ד ב בפסוק אשימה עלי מלך כו' שום תשים כו'. ובמד' אין דנין את המלך מלפניך משפטי יצא שאין ברי' דן את המלך אמר הקב"ה אני חשבתי שלא יהי' עליכם אימת מלכות כו'. דהנה מינוי המלך הוא בעבור שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. אבל אם היו יראים את ה' לא היו צריכין … להמשך קריאה
א תרס"ב ב שופטים וש' תתן כו' בכל שעריך א"ה כו' נותן לך לשבטיך דכ' אמת ומשפט שלום ש' בשעריכם ומזה דרשו חז"ל על ג' דברים העולם קיים על הדין ואמת ושלום. וכתי' בשעריכם וכן כתי' שעריך אשר ה' כו' נותן לך. כמ"ש במ"א כי אלה הג' הם למעלה מעוה"ז שהוא עלמא דשיקרא ודקטטה וגם … להמשך קריאה
א תרס"א ב בפסוק תמים תהי' עם ה"א. דכ' הצור תמים פעלו. שלא הי' שום מום ופסולת בעולם. רק ע"י חטא הראשון נתערב פסולת ובקבלת התורה הי' מוכן להיות תיקון השלם וע"י חטא העגל שוב נעשה פסולת וע"ז כ' שחת לו כו' בניו מומם שנעשו בעלי מומין. אבל בכח התורה שנקראת תמימה יכול איש ישראל … להמשך קריאה
א תר"ס ב כי אתה בא כו' ל"ת לעשות כתועבות הגוים כו' ובגלל התועבות כו' מוריש א' מפניך תמים תהי'. עיקר התמימות היא להיות בכל דבר שלמטה דביקות בחלק שלמעלה ואיש ישראל צריך להיות כל מעשיו למטה כמו שנעשה למעלה. וכן במילה כתיב התהלך לפני והי' תמים דיש ערלה בבחי' עולם שנה נפש. וכמו הערלה … להמשך קריאה
א תרנ"ד ב בפסוק תמים תהי'. כ' בפרשת מילה שניתנה לא"א ע"ה התהלך לפני והי' תמים. כי בעוה"ז אין נמצא השלימות כי הטבע מכסה הפנימיות. וכמו כן הערלה באדם. ובהסרת הערלה בא א"א ע"ה אל התמימות. וכן הוא כפי מה שיוצאין מן הטבע זוכין אל השלימות וזה ניתן לבנ"י הנהגה עליונה שלמעלה מן הטבע. והנה … להמשך קריאה
א תרנ"ז ב במדרש אל תהי' מלגלג בדין שהוא א' מעמודי עולם על ג' דברים העולם עומד על הדין אמת ושלום. כי הנה מאחר שעל אלו הג' העולם עומד בוודאי הם חוץ ולמעלה מן העולם. כדאיתא כולא שקרא כולא קטטא. וכן המשפט לאלקים הוא. רק שהקב"ה נתן אלה הג' לבנ"י בכח התורה. כי בחי' אמת … להמשך קריאה
א תרנ"ו ב נסמך פרשה זו לג' רגלים. דכמו הסנהדרין שהם עיני העדה על כל נפשות בנ"י. כמו כן הג' רגלים מאירים על כל ימי השנה. לכן נידונים בהם בפסח על התבואה בעצרת על פירות אילן בחג על המים. וכמו כן במקום ירושלים ובהמ"ק שנק' מורי' שמשם הוראה יוצאה לכל העולם. ובאמת אלה השופטים יש … להמשך קריאה
א תרנ"ד ב נסמך פ' שופטים לעליות רגלים כמ"ש וקמת ועלית כו'. כי הסנהדרין בלשכת הגזית נגלה להם משפט אמת. וכמו כן זכו כל שופטי בנ"י בכח עליותם ג"פ בשנה להראות פני ה'. והג' ראיות הם הג' גוונין בחי' ג' אבות. כף זכות וחובה ומשפט המכריע. לכן צריך להיות שלשה בדין. וגם בהמזכה והמחייב צריך … להמשך קריאה
א תרנ"ג ב ל"ת שוחד כו' צדק צדק תרדוף. ובמד' לא תטה משפט שהדין א' מעמודי עולם דע שאתה מזעזע עולם. דאסור ליקח שוחד אפי' לשפוט צדק כדפרש"י ז"ל. והטעם כי המשפט לאלקים הוא והקב"ה נתן לנו כח המשפטים שבתורה שבזה זוכין לשפוט משפט האמת שנשפט בשמים. דכתי' משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. פי' יחדיו … להמשך קריאה
א תרנ"ב ב בפסוק תמים תהי' כו' פי הגוים כו'. כי הנהגת הטבע הוא רק לאומות כמ"ש אשר חלק ה"א אותם לכה"ע תחת כו' השמים אבל בנ"י שהם למעלה מתחת השמים הנהגה שלהם ע"פ התורה. דאיתא במד' בפסוק אלה תולדות השמים והארץ. הה"ד כל אלה קצות דרכיו כו'. כי כל הטבע הנגלית אם כי כולם … להמשך קריאה
א תרנ"א ב תמים תהי' עם ה"א כו'. כי הקב"ה נק' מלך שהשלום שלו. פי' כי השורש והשלימות והתכלית מכל הדברים הוא בו ית' וזה בחי' מלך שהשלום שלו וכח מלכותו ית' משלים ומנהיג הכל כמ"ש וקונה הכל. וכל הדברים חסרים ואין יכולין לבוא אל השלימות רק בהתקרבותם אליו ית' ולזה מיוחדים בנ"י שיכולין לקבל … להמשך קריאה
א תר"נ ב בפסוק נביא מקרבך מאחיך כו'. מאחיך פי' מתוך האחוה של כללות בנ"י זוכין לנביאים. וכ"כ תורה צוה כו' משה מורשה קהלת יעקב יתכן לפרש כמו שהתורה הוא מורשה לכלל ישראל כמו כן משה רבינו עצמו הוא ירושה לקהלת יעקב. וז"ש מאחיך כמוני יקים לך כו': ג בפסוק כי תצא למלחמה כו' סוס … להמשך קריאה