שפת אמת, דברים, שופטים כ״א

א

תרנ"ד

ב

נסמך פ' שופטים לעליות רגלים כמ"ש וקמת ועלית כו'. כי הסנהדרין בלשכת הגזית נגלה להם משפט אמת. וכמו כן זכו כל שופטי בנ"י בכח עליותם ג"פ בשנה להראות פני ה'. והג' ראיות הם הג' גוונין בחי' ג' אבות. כף זכות וחובה ומשפט המכריע. לכן צריך להיות שלשה בדין. וגם בהמזכה והמחייב צריך להיות בו ג' הבחי'. ולכן הקפיד הכ' כי השוחד יעור אע"פ שרוצה לשפוט צדק. אבל משפט אמת הוא כששוקל בדעתו הזכות והחוב ומכריע באמת. אבל אי מהפך בצד א' באיזה נגיעה אינו משפט אמת. ויתכן עוד לרמוז כי שופטים ושוטרים הם בחי' ר"ה ויוה"כ אחר השלש רגלים. המשפט בר"ה והחתימה ביוה"כ. ורגלים העיקר במקדש ור"ה ויו"כ בכל שעריך:

ג

אכן נראה עוד לבאר סמיכות הפרשיות ע"פ מ"ש במד' עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח זבחים בזמן המקדש דוקא ומשפט וצדקה בכל עת ע"ש. וכמו שזכו לקבל פני השכינה במקדש ג"פ בשנה. כמו כן ע"י משפט צדק כביכול השכינה שורה אצל הדיינים כמ"ש בקרב אלקים ישפוט. וכתי' חקיו ומשפטיו לישראל. חקיו הם המועדות כמ"ש חק לישראל הוא ודרשו חז"ל על קידוש החודש שהקב"ה מסכים עם הב"ד לקבוע ר"ח ומועדות. וכמו כן מסכים עם משפט השופטים בצדק. ובמד' אל תהי מלגלג בדין שהוא א' מרגלי העולם. פי' הגם שהדין הוא לכאורה היפך קיום העולם חסד יבנה. אבל אמרו כשיש דין למטה אין דין למעלה. וכשבנ"י עושין הדין בינם לבין עצמם בין א' לחבירו ומכ"ש כ"א בנפשו ששופט את עצמו לתקן דרכיו כמ"ש טובה מרדות א' בלבו של אדם. אז הקב"ה מתמלא עליהם ברחמים וע"י הדין מתעורר הרחמים ואדרבא בזה נימתק מדה"ד. וכן הוא בצדקה כידוע. וז"ש ויגבה ה"צ במשפט כי מתגלה מדת חסד ורחמים ע"י המשפט. וז"ש מלך במשפט יעמיד ארץ כי אדרבא המשפט מקיים העולם:

ד

בפסוק כ"ת למלחמה כו' סוס ורכב כו' המעלך מא"מ כו'. ובמד' תנחומא מביא הפסוק סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה ודורש הפסוק לסוסתי ברכבי פרעה כו'. פי' כמו כביכול במלך ב"ו סוס מוכן למלחמה. כמו כן הכין הקב"ה הישועה ביצ"מ כמ"ש ויושע ה' ביום ההוא כו' שהי' יצ"מ הכנה לכל מלחמות בנ"י. כמ"ש במכילתא בפסוק ה' ילחם לכם לעתיד אפי' כשאתם תחרישון ע"ש. וז"ש לסוסתי כו' דמיתיך רעיתי כו'. ומצרים הוא ראש לסוסים שהם כלי מלחמה לכן הקדים לנו הקב"ה יצ"מ שהוא הכנה למלחמות בנ"י עם כל האומות. ובספרי כשם שהם יוצאים בסוס ורכב אף אתה צא עליהם בסוס ורכב. הרמז הוא כי כל הדברים למטה הם רמזים למה שלמעלה. וכמו שסוס מוכן ליום מלחמה כי הסוס רב כחו למלחמה אבל מחוסר דעת. והרוכב עליו לוחם בכח הסוס. כמו כן הוא באדם הנפש והגוף רוכב על הסוס לכן האדם הוא איש מלחמה. ונק' צבאות ה' שהוא יכול להלחם בסט"א בהרכבות נפש וגוף דוקא. וכמו כן הכין הקב"ה למעלה מרכבה שמיוחד למלחמה כמ"ש ה' איש מלחמה. ובנ"י הם אוסרי המרכבה זו כמ"ש בזוה"ק תש"י וש"ר לקשרא הסט"א ולכבוש אותם ע"ש. ולכן השח בין תפלה לתפלה חוזר מעורכי מלחמה כי מעכב את היחוד. ולכן אמרו שמע ישראל אפי' אין בכם אלא זכות שמע ישראל כדאי להושיע לכם. שע"י זה היחוד היו נוצחין המלחמה. וזו הישועה שהכין הקב"ה לבנ"י כמ"ש כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה:

ה

ואחז"ל שמע ישראל. אפי' אין בכם אלא זכות ק"ש כו'. וכי ק"ש מילתא זוטרתי היא. והלא הוא עיקר התורה. אכן הרמז כי בנ"י הקדימו נעשה לנשמע ואותו הדור הם הנקראים אנשי המלחמה וצבאות ה'. ואחר החטא שקלקלנו נעשה כל המלחמה בכח שמיעה. דכתי' רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. זה ב' בחי' שמיעה ועשי'. ועתה תלוי הכל בשמיעה: