שמירת הלשון, חלק ראשון, שער הזכירה י״ד
א בּוֹ יְבֹאַר הַרְחָקַת אָדָם מִשְּׁמִיעִת דִּבּוּרִים אֲסוּרִים. ב מְאֹד מְאֹד יַרְגִּיל הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת זָהִיר בְּמַה שֶּׁאָמְרוּ בִּכְתֻבּוֹת (דף ה') תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם אַל יַשְׁמִיעַ אָדָם לְאָזְנָיו דְּבָרִים בְּטֵלִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נִכְוִין תְּחִלָּה לָאֵיבָרִים [וּבֵאוּר הַדָּבָר, דִּכְמוֹ דְּלֵקַת אֵשׁ הַגַּשְׁמִי, אִם נִכְנָס בְּאֵיזֶה בַּיִת, הַמָּקוֹם שֶׁפּוֹגַעַת תְּחִלָּה דֶּרֶךְ הִלּוּכָה, נִכְוֶה תְּחִלָּה, כֵּן הָעִנְיָן … להמשך קריאה