שקל הקדש, שער אחרון מהספר והוא חבור המוסרים

א

אל תהיה בוכה / פני שוחק ושר,
כי לך יהיה לועג / וגם יבזך.
ולאיש בלי יגון / יגונך אל תגל,
כי לא לך מביט / ולא יחזך.

ב

עצה שאל מכל / זקן וכל נער,
יש עת אשר תמצא / עצה בלב נער.

ג

מקום גרו אבותיך היה גר, ושימה את מלונך בנינו,
ותן מקום עלי יושביו לעולם, וכן נמצא כבוד העוף בקנו.

ד

לעד לאשה אל תהי גולה סוד פן תביאך לבזיון,
את נפשך שמרה, וסם המות אל תהי שותה לנסיון.

ה

אשר יפקיד נכסים / על ידי נער וגם אשה,
בראשיתו תהי בושה, ואחריתו לבקשה.

ו

ומוכיח לאיש אינו מקבל והדובר על לבות סתומים,
כמו אדם ישורר שיר למתים, ומתפלל וצועק לצלמים.

ז

לאיש משכיל מעט הוכח / ויועיל, ויבין בדברים עד כלותם,
ויקבעם למשפט לא / רחקה, ויבין את קצתם מקצתם.

ח

האיש אשר ירבה שחוק פיהו שוטה, ואין רפאות לסכלתו,
העת אשר שניו יגלה, את הודו יהי ממעיט ופסדתו.

ט

הארך המחשבתך ואז יהיו כל מפעלותיך במכלולים,
כי מעדני גן בהתאחר יהיו מתוקים גם מבושלים.

י

איש בין לנצח ברשע אל תשו כח ואמץ בו והעז מצח,
כי המנצח ברשתו יפול, גם המנוצח הוא אמת נוצח.

יא

אנוש סכל יקדם עת ידבר לשונו את פני שכלו לסכלו,
ואיש משכיל בהתאחר לעולם לשונו אחרי דעו ושכלו.

יב

שחוק לכסיל עשות זימה ועל כן תבונתו תהי אחר לשונו,
והמשכיל יאחר את דבריו, ולא יחל בדבר עד יבינו.

יג

אשר יבטיחך יום יום במתן, בתוחלת מדכא לב ומחלה,
כענן מבלי גשם ומטר יכסה עין אדמה באפילה.

יד

בגרות אם תהי נפשך וריקם תפחד, שוב קחה מוסר ותערים,
והמעיטה לך אכול ושתה, מעט בשר הלא די לכשרים,
ואל תרבה נשים, וכל עת שמור פן תתנה חילך לזרים,
וכל דבר תאוה נפשך בו, אמר עליו מאד דמיו יקרים,
הלא טוב לעזוב עושר לאויבים לרוב הון משאל מן העשירים.

טו

עת הצלחת איש תשוב לו אבן חוצות שן ובדולח,
ובעת תשלח על מצליח תוך ידו עץ יבש שב לח,
האמן גם על נטע נטע, אם בן יומו פארות ישלח.

טז

אם תשמע מוסר תזריח, תנוח נפש חן חן לה,
בצרור החיים מושבה, מניין בנין בתיו תמצאם ל ה.

יז

יח

סליק כולו בע"ה.
ברוך נותן ליעף כח ול"א ע"י.