שקל הקדש, שער בקור האוהבים והחולים והכבדים בביקור

א

איש מניח בקור אוהב דבק אליו וחומס נפשו,
אך איש בקר אדם כבד ימצא קלון שיבאישו.

ב

בקר לעתים רחוקות / תוסיף בלבות אהבות,
אך אם לעתים קרובות, / תוסיף שנאות ואיבות.

ג

מיל תטרחה עת תבקר / אנשי חלאים ואונים,
וטרח שנים להכניס / שלום ולשבית מדנים.

ד

חדל מבקרה כל / עת חברים,
והוקר רגלך / ממשכניהם,
ראה מטר / בהעצר וגשם,
בני אדם בעוד / יכלון עליהם.

ה

כבד לבקר בא / פני חולה,
ויאריך עמו / את ישיבתו,
ויענה לו, אם לך / עסק, מהר
להשלימו / ולעשותו,
אך אם אני חייב לך / מחוב, אמור
כמה אני חייב, / (שאל) וקח אותו.

ו

קחה מוסר לך ייטיב וינעם, ואיש כבד חדל מבקרהו,
למען תהיה עליו למשא בבקורך מאד ממחלהו.

ז

אמרו לחולה מה חולייך, ענם זדון נפשי וחטאתי,
ויאמרו לו, תאות לבך מה היא, השיבם רק היא סליחתי.
אמרו הנלך נקראה רופא, ויענם הוא החלה אותי,
השיבוהו נאכילך, ענם כל מזון הוא מחלתי.

ח

דחה כד בחברתך, / במיעוט האזנתך.

ט

אכילה עם אהוביך / כנופת צוף ומרקחת,
אכילה עם משנאיך / כספחת וקדחת.

י

בעת תראה בסוד / יושבים שנים מבני אדם,
רחק מהם, ואל תבחר / להכנס בתוך סודם.

יא

המאריך אומרו ושיחתו, / קצים בני אדם בחברותו.

יב

מלך היה שונא כבד, ויצו לכתוב על טבעתו,
הכבדת קום, ויהי לו הטבעת עד לכתו.

יג

הלא כתוב בספר הרפואות באגרת שמינית גם תשיעית,
אשר מושב אנוש כבד בחברה, ישיבתו כקדחת רביעית.

יד

אנוש כבד יבקרך / בפעם ובאחרת,
ולו לשון ברוב דבר / ושונה ומדברת.
תשו אזנך כחרשת / ועינך שים כעורת,
ורגליך כגדמת, / ופיך שים כסוררת.

טו

בקר אוהב גם איש חולה, וחדל לך מלבקר הכבד,
אם תתבונן בחרוזיהם, תמצאם מניין ה כ ב ד.