שולחן ערוך, אורח חיים מ״ב: אם מותר לשנות תפילין של יד לשל ראש ובו ג"ס: – עם 21 מפרשים

א

אם מותר לשנות תפילין של יד לשל ראש ובו ג"ס:
אסור לשנות תפילין של ראש לעשותן של יד ואפי' ליקח רצועה מהם וליתן בשל יד אסור מפני שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ושל ראש קדושתו חמורה שרובו של שדי בשל ראש אבל משל יד לשל ראש מותר לשנות ואם היו חדשים שעדיין לא הניחם מותר לשנות אפי' משל ראש לשל יד שטולה עליהם מכסה עור א' ונראים כבית א':

ב

אם התנה עליהם מתחלה אפי' לבשן אדם יכול לשנותן אפי' משל ראש לשל יד:

ג

סודר דאזמניה למיצר ביה תפילין לעולם וצר ביה תפילין חד זמנא אסור למיצר ביה זוזי: הגה ואם התנה עליו מתחלה בכל ענין שרי (ב"י בשם רבי' ירוחם ומהרי"א) וקלף המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול דהזמנה כי האי גוונא לגוף הקדושה מלתא היא (ר"ן ס"פ נגמר הדין) אזמניה ולא צר ביה או צר ביה ולא אזמניה שרי למיצר ביה זוזי:

א

ואם היו חדשים. מפרש"י הביא הב"י משמע אפי' רק שעש' קשרים מקרי ישנים ונכון הוא לפי שטעם שתפילין של ראש הוא קדוש בקדושה חמור' משום שרוב שם של שדי בו אבל ברש"י שבאלפסי כתוב בל' אחר ע"ש אבל אם התנה עליהם מתחלה בשקשרן בראש לעשותן של יד כשיצטרך להן שרי (הר"ר ירוחם והרר"י אבוהב בשם א"ה):

ב

וקלף המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול כו' וה"ה העור המעובד לשם קציצה לשם תפילין אסור להשתמש בו דברי חול ולפי זה אסור לכתוב גיטין באותו קלף אא"כ שהתנה בו מעיקרא בשעת העיבוד (מורי בב"ח):

א

יד. אפילו אין לו תפלה של יד כ"מ בגמ'. מ"א:

ב

מהם. אם נפסקה רצועה של יד סמוך לקשר אסור להפוך ראש האחר למעלה ולעשות בו קשר של יד והתחתונה שהיה בו הקשר יקשור למטה דמורידו מקדושתו כיון שהיה בו הקשר והיו"ד ועתה יעשה בו כריכות האצבעות. ואם אין הרצועה ארוכה כ"כ אזי לא יעשה כ"כ כריכות סביב היד מ"א. ובהלק"ט ח"ב סי' כ"א להתיר ע"ש:

ג

מותר. היינו כשיעשה לו ד' בתים או על רצועה קאי:

ד

חדשים וכו'. דהזמנה לאו מילתא היא:

ה

עליהם. אפי' אם התנה רק אם יצטרך לעשות ממנו של יד שיעשה מהני התנאי וכ"ש אם מתחלה אומר שאינו עושה של ראש אלא לפי שעה דמהני. מהר"י:

ו

לעולם. ואם עשה כיס לשם תפילין אפי' צר ביה ע"ד לפנותו אסור וה"ה אם היה כיס והוסיף בו איזה דבר לשם תפילין וצר ביה על דעת לפנותו אסור עד שיטול מה שחידש ואם צר ביה חדא זימנא אדעתא למיצר בו לעולם אפילו לא אזמניה אסור מ"א ע"ש. ועי' בתשו' שער אפרים סימן כ"א שהעלה דכל מה שהוא עודף על מקום הנצרך לתפילין לא מקרי צורך תפילין לכן התיר שם בכיס התפילין שיש לו ב' כיסין זה תחת זה דמותר להניח התפילין למטה ומעות בכיס שהוא למעלה ממנו ע"ש:

ז

זמנא. נ"ל דקטן שצר בו תפילין אסור אבל בדבר הנאסר בהזמנה לחוד לא מיתסר בהזמנת קטן דקטן יש לו מעשה ואין לו מחשבה ופשוט דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואם גנב בגד ועשה ממנו כיס תפילין קניא בשינוי מעשה ואסרו. מ"א:

ח

שרי. ובסתם אסור אם כן לא יפה עושים המשתמשין בשק של תפילין כשהולכין בדרך אלא דנראה ללמד זכות דאותן אנשים מסתמא הוי כמתנה בפי' וכן בההיא שכתב רמ"א כאן דקלף המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול ואנו רואין בכל יום שהסופרים כותבים על הקלפים שלהם כתובות וגיטין ושאר דברי רשות אלא ודאי דמסתמא כשהסופרים מתקנים אותו תחלה דעתם להשתמש בהן הן לדבר קדושה הן לדבר רשות ולפ"ז פשיטא דמותר לכתוב גט על קלף שנעבד לשם ס"ת וכ"מ בא"ע סימן קכ"ד ס"ב מ"א ט"ז עיין ב"ח וע"ת ומיהו אם התחיל לכתוב על הקלף או על הנייר דבר קדושה אסור לכתוב אחר כך עליו דברי חול ולא מהני תנאי וכל זה בקדושה כגון תפילין וס"ת אבל לתשמישי קדושה מהני תנאי להשתמש בהן אפי' בעודן בקדושתן כמ"ש בסי' קנ"ד ס"ח אבל לתשמיש מגונה לא מהני כמ"ש בסי' קנ"ד. ותשמישי מצוה כגון ציצית שופר לולב נר חנוכה אפי' עשאן לכך לא מיתסרי ומותר להשתמש בהן חול אפי' בלא תנאי ע"ש:

ט

צר ביה. לפי שעה ולא אזמניה להיות שם לעולם:

א

מנחות לד

ב

הרמב"ם בפ"ג מהלכות תפילין

ג

שם בגמרא

ד

שם ברש"י

ה

שם בגמרא

ו

ר' ירוחם ומהרי"א בשם סא"ח

ז

ברכות כג וסנהדרין מ"ח

ח

מרדכי פ' בני העיר

ט

שם בברכות ושם בסנהדרין:

א

ס"א ואפי' ליקח כו'. דתשמישי קדושה הן כמ"ש במגילה כ"ו ב' ואין מורידין כמ"ש האי תיבותא דאירפט כו' האי כו':

ב

שרובו כו'. רש"י ואף שתוס' הקשו עליו כבר יישבו המרדכי:

א

ס"ב אם התנה כו'. שם:

א

ס"ג סודר כו' לעולם. ע' רש"י בע"ז מ"ז ב' ד"ה כו' הכניס כו':

ב

לעולם כו'. כמ"ש בהג"ה ואם כו' וכנ"ל ס"ב וכמ"ש הרא"ש בפ' בתרא דמגילה בשם הירושלמי ע"ש:

ג

וקלף כו'. כפי' תוס' במנחות מ"ב ב' ד"ה עד כו' מיהו כו' דאי מילתא כו' ואפ"ה בעיבוד מהני אלמא כה"ג מילתא וע' נ"י שם דלא כמ"א ולכן כ' נ"י אבל עיבוד של רצועות כו' דקשה מ"ש האורג בגד למת מעיבוד אלא כמ"ש הרז"ה פ"ק דסוכה שבגד למת משמשי הדבר משא"כ בעיבוד אלא שהרז"ה כ' שם דאף הרצועות הן עיקר הקדושה שקושר בהן וע' בסנהדרין מ"ח א' לאפוקי עגלה כו' וע"ש ב' תנאי כו' ופירש"י דרבא כת"ק וכ"מ במנחות מ"ב ב' דאביי ס"ל כרשב"ג דא"ל אביי לרב שמואל כו' והקשה תוס' על רש"י מגיטין נ"ד ב' דקי"ל שם דבעינן עיבוד לשמה ועור תפילין נמי גוף הקדושה הן ועוד הקשו דרב ושמואל פליגי במנחות שם ואוקמוהו ג"כ כתנאי ושמואל כרשב"ג ובפ"ק דסוכה פריך מדשמואל אלמא הלכתא כוותיה אבל הריטב"א תי' שם דת"ק דרשב"ג לאו משום הזמנה דלגוף הקדושה ודאי מילתא כנ"ל אלא דא"צ לשמה בתפילין ואפי' בכתיבתן ובזה קל מס"ת ומזוזה כמו בשירטוט ורשב"ג פליג אפי' בתשמישין כאביי ותנא דאמר לאומן עשה לי כו' ס"ל כרבא דהזמנה בתשמישין לאו מילתא דהא ספר ודאי בעינן לשמה וקי"ל כרשב"ג בהא דבעינן לשמה בגוף וכשמואל אבל בתשמישין א"צ לשמה ולאו מילתא היא דלא כרשב"ג ואביי וצריך עיון דהא רשב"ג לא הזכיר אלא גוף הקדושה ובזה מודה רבא וא"כ מאי תנאי דכ"ע כרבא ובלשמן פליגי וע' תוס' שם ובמנחות ומשמע דאף בגוף הקדושה לאו מילתא וכמ"ש במנחות שם ד"ה עד מיהו ר"ת כו' וי"מ כו' הנ"ל:

א

אסור וכו' – עיין בפמ"ג שמסתפק אם דינא דאין מורידין הוא מדאורייתא או מדרבנן ולבסוף צידד לומר דהוא דאורייתא. ועיין בתשובת משכנות יעקב בסי' נ"ה שהביא ג"כ ראיה מירושלמי דהא דאין מורידין מדאורייתא הוא:

ב

אפילו ליקח רצועה וכו' – וכ"ש ליקח מהש"ר איזה פרשה ליתן בש"י דאסור. ואם נמצא איזה פסול בפרשה אחת אם מותר ליקח מהפרשה שלפניה לתנם בש"י תלוי בזה אם הפסול הוא מחמת שלא היה כתוב מתחלה איזה אות כדין או שאר פסול אחר שהוא פסול מעיקרא א"כ הפרשיות האחרות והרצועות עדיין הם בכלל חדשים ואם הפסול נעשה מחמת יושנן או שאר קלקול שנתהוה אח"כ כבר חלה עליהם קדושה החמורה ואסור לשנותם:

ג

מהם – עיין במ"ב במה שכתבנו בסוף והוא הכרעת הש"ת. והח"א מיקל עוד יותר בעני ומכ"ש במקום ביטול מצוה דהותר לחבר בשל יד למטה החתיכה העליונה שנפסקה וכתב דיש לסמוך בזה על הא"ר שהתיר עי"ש אף דלכאורה אין ראית הא"ר ראיה לזה רק דמותר להפוך רצועה אחת מסופה לתחלתה וכמו שהתיר המ"א עצמו ואף לזה אין כ"כ ראיה וכמו שכתב הש"ת אעפ"כ אין למחות במקום ביטול מצוה להמיקל. ולפי האמת טוב יותר שלא לעשות כריכות כ"כ ולא יתבטל המצוה וכמו שכתב המ"א אך נ"מ מדבריו לענין אם נפסק הרצועה ש"ר בתוך השיעור שמקיף הראש שיהא מותר למשוך למטה את מקום שנפסק שיהיה עתה תחת הקשר במקום שהוא עני או שאין לו רצועה אחרת אך לענ"ד הנכון יותר שיחתוך מן רצועה אחת במקום שנפסקת חתיכה קטנה דהיינו מה שהיה מקיף ממנה את הראש ומקום הקשר ויגנז ושאר הרצועה יחברנה בגידין אח"כ ויעשה הקשר במקום השלם אך יצמצם שלא יצא חוץ לקשר ממה שהיה בתחלה בתוך הקשר ויהיה יוצא בזה אף לדעת המ"א:

ד

אבל משל יד וכו' – עיין במ"ב במש"כ וה"ה דמותר ליקח הפרשיות וכו' אף דשל יד רגיל לכתוב בקלף אחד מ"מ יצוייר דיכניסה בד' בתים עיין בפמ"ג ובסי' ל"ב בסעיף מ"ה בס"ק ס"ב ובסעיף מ"ז בט"ז שם:

ה

ואם היו וכו' – ופשוט דכ"ז דוקא מדוחק באין לו ש"י ויש לו ב' של ראש כמו שאמרו בגמרא דאל"ה הלא לכתחלה צריך לכתוב ד' פרשיות של יד בקלף אחד ואין צריך המחבר לבאר זה דכבר ביאר בסימן בל"ב סעיף מ"ז. ודברי הפמ"ג בזה מופלאים ממני:

ו

חדשים שעדיין וכו' – עיין במ"ב. ורצועה חדשה שנתנה בתוך תפילין ישנים לכאורה לא הוי זה ג"כ כ"א הזמנה עדיין ושרי לשנותה דלא נקראה בשם תשמיש קדושה כ"א כשהניחה פ"א על הראש ואף דשם במגילה כ"ו ע"ב נשנו בחדא מחתא תשמישי קדושה נרתק של תפילין ורצועותיהן ובנרתק הלא משצר ביה פ"א אחר הזמנה שוב הוי בכלל תשמישי קדושה וכדבסמוך ס"ג וא"כ לכאורה ה"נ ברצועה משנקשרו בהתפילין שוב הוי בכלל תשמישיהן דז"א דשאני התם דהנרתק נקראת תשמיש קדושה משום דהיא משמשת להקדושה שנכנסת בה ע"כ משהכניס בתוכה התפילין כבר שימש להקדושה משא"כ ברצועות דנקראת תשמיש קדושה פשוט משום דהם משמשין להקדושה שעל ידן האדם מניח לתפילין על ראשו ועל ידו כל זמן שלא הניחן עליו עדיין לא נקראו בשם ת"ק ולא הוי כ"א הזמנה ולמעשה צ"ע:

ז

מותר לשנות וכו' – מזה דייק הפמ"ג לעיל בסימן ל"ב סק"י דאם כתב על קלף לס"ת ונפסל ע"י שם וכדומה דמותר לכתוב על הנותר תו"מ דכתיבה ג"כ לא הוי כ"א הזמנה מעלייתא ולא הוי כצר ביה ואזמניה ודלא כא"ר שמחמיר בזה. אח"כ מצאתי בנו"ב מה"ת חיו"ד סי' קע"ד שנשא ונתן בזה והעלה דהמורה להקל לכתוב אח"כ עליה תפילין לא נשתבש אבל במזוזה אין להקל עי"ש הטעם:

ח

מש"ר לשל יד – היינו הפרשיות והבתים דלדבר חול אסור לשנותם (כגון לכתוב על הגליונות ד"ח וכל כה"ג) וכמו שמבואר בס"ג בהג"ה ובמ"ב בס"ק י"ח. ואפילו תנאה לא מהני בזה וכדבסמוך ואפילו לדיעות החולקים על הג"ה וסוברים דהזמנה אפילו לגוף הקדושה לאו מילתא היא זה עדיף וכמו שפסק המ"א דאם התחיל לכתוב על קלף או נייר אסור לכתוב עליו ד"ח והטעם דעדיף מהזמנה אחרת אף דזה לא הוי ג"כ כ"א הזמנה דאל"ה היה אסור להוריד אפילו לקדושה קלה עכ"ז עדיפא דהוא בגוף הקדושה עצמה אבל הרצועות דהוא רק ת"ק כמבואר לקמן בסימן קנ"ב מותר לשנותם אפילו לדבר חול כיון שהם חדשים וכמו שפסק הצ"צ והביאו הא"ר להלכה דעור המעובד לרצועות מותר לשנותו אפילו לדבר חול אפילו בדלא התנה משום דלא הוי הזמנה רק לת"ק ולאו מילתא היא ועיין בסמוך מה שנכתוב בזה בשם הרז"ה דלפי דבריו הזמנה ברצועות מילתא היא שלא לשנותה עכ"פ לדבר חול ואף דרוב פוסקים חולקים עליו ואין מחלקין בין רצועות לשאר ת"ק מ"מ שלא במקום הדחק יש להחמיר:

א

ואם התנה עליהם מתחלה – עיין במ"ב במש"כ דהיינו בעת עשיית הש"ר. הנה אף דמדברי הב"ח משמע דה"ה דמהני אם התנאי היה בפעם ראשונה כשקשרן לכאורה צע"ג דהלא פשוט דעשיית הש"ר עכ"פ לא גרע מההזמנה דעשיית כיס לשם תפילין ובו הלא הכריח המ"א מהטור דאפילו בעת שהוא צר ביה פירש שהוא רק לפי שעה ואח"כ יפנהו אסור וא"כ לכאורה כ"ש דלא מהני אם פירש שאם יצטרך לפנות שיהיה יכול לפנות לפי הק"ו שעושה הע"ת [והוא מובא בבה"ט בס"ק ד' מדברי מהרא"י] כיון דבעת ההזמנה לא היה שום תנאי ומה שהובא לקמן בסי' קנ"ד ס"ח דמהני בהו תנאי איירי ג"כ שהיה בשעת ההזמנה א"נ שם איירי דצר ביה ע"ד קביעותא דהיה ההזמנה והשימוש בפ"א ולכך מועיל שם תנאי משא"כ בענינינו ועיין במנחות ל"ד שם משמע ג"כ דהתנאי הוא בההזמנה אך זה יש לדחות דשם למ"ד הזמנה מילתא משא"כ לדידן דהזמנה בלבד לאו מילתא רק בצירוף הקשירה אפשר דיועיל תנאי אף בעת שקשרן על ראשו ואפשר דהב"ח יפלוג על הק"ו דהע"ת וצ"ע. ודע דמש"כ בס"ג בהג"ה ואם התנה עליו מתחלה וכו' נוכל לומר דאיירי אפילו אם לא היה התנאי רק בעת שצר ביה שאינו צר ביה אלא לפי שעה דמהני דהלא שם לא עשה הכיס לשם תפילין ואם הג"ה מיירי בכל גווני יהיה ג"כ מיירי דהיה התנאי בעת העשיה:

ב

מש"ר לשל יד – הפרשיות וכ"ש הרצועות אלא דלפי המבואר בסי' קנ"ד ובפמ"ג שם יש חילוק ביניהם במה שאבאר והוא דהפרשיות וה"ה הבתים דהוא גוף הקדושה לא מהני ביה תנאי כ"א להורידו לקדושה קלה אבל לחול כגון אם ירצה לכתוב על הגליונות דבר חול וכה"ג לא מהני ביה תנאה אפילו אם הם חדשים אבל הרצועות דהוא רק ת"ק מהני ביה תנאה אפילו להורידן לחול ואפי' אם כבר נשתמש בהן וכדבסמוך בס"ג בהג"ה דאפילו צר ביה דהוא מעשה מהני תנאה וכ"ז להשו"ע שם אבל לפי מה שכתבנו שם דלכתחלה יש לחוש למש"כ הב"ח בשיטת רש"י דמקום הקשר והיו"ד הוא קדושה עצמה דינן כפרשיות אם כבר נשתמש בהן דבעשיית הקשר בעלמא מסתברא דלא ירד עליהם הקדושה עדיין:

א

סודר דאזמניה וכו' – עיין במ"ב במה שכ' אפילו בדבור בלבד והוא מהדה"ח שכתב כן אף דבפמ"ג מסתפק אולי אפי' במחשבה בלבד מהניא לא רציתי לסתום כן משום דבעיני יפלא למה העלימו הפוסקים עיניהם מהתוס' בסנהדרין מ"ח ע"א ד"ה נתנו דמסקי לבסוף דאפילו הזמנה בדיבור לא מהניא אא"כ נטלו ואמר זה יהיה לספר או למת עי"ש. ואין לדחוק דהתוספות לא קאמר אלא למ"ד דהזמנה מילתא היא משא"כ לדידן דבעינן ג"כ צר ביה מהני אפילו הזמנה גרוע אבל פשטא דסוגיא לא משמע שם כן עי"ש בגמרא ולאביי דאמר וכו'. וכן מדנקט הוסיף ביה דימוס וכו' משמע דיחוד בעלמא לא מהני אפילו לרבא עי"ש בתוספות ועכ"פ במחשבה בעלמא בודאי אין להחמיר. ודע דמה שכתבנו דאין די ההזמנה במחשבה דוקא אם לא צר ביה תיכף בעת ההזמנה רק לאח"ז ולא חשב אז כלל רק הניח בו בסתמא ופנייה אח"כ אבל אם המחשבה הזו היה בעת שצר ביה הרי צר ביה אדעתא דקביעותא ואסור אפילו אם פנייה אח"כ דמחשיב כמו צר ביה ואזמניה וכדלקמן. אח"כ מצאתי בעזה"י בחדושי רע"א ביו"ד סי' שס"ד בשם חדושי הר"ן שסובר ג"כ כמו שהערנו בתחלת דברינו דלפעמים אפילו הזמנה בדבור לא מהניא ואעתיק מה שכתב שם [לענין מת וה"ה לענין תפילין וכמו שכתב המ"א] דאם כשהניח התפילין באיזה דבר הזמינו בפירוש שיהיה מיוחד לכך או שחשב כך בלבו נאסר אפילו בלא מעשה אפילו אם פנייה אח"כ להתפילין אבל אם ההזמנה היתה מקודם ולא הניח בו אז התפילין ולאח"ז בלא הסכמה אחרת [דאי הסכים אח"כ להניח בו רק אדעתא לפנותו ס"ל להר"ן דשרי בכל גווני וכמו שנכתוב אח"כ בשמו] הניח בו התפילין תלוי בזה אם ההזמנה שמקודם היה ע"י מעשה נאסר בהנחת התפילין סתם שלאח"כ אע"ג דפנייה אח"כ להתפילין אבל אם ההזמנה הוא רק בדבור לא נאסר כיון דההזמנה היה שלא בשעת הנחת התפילין עכ"ד. והנה דין הראשון שלו הוא פשוט ומוסכם כמעט מכל הפוסקים וכמו שכתבנו מתחלה בעצמנו אך בדינו השני התעורר בזה דבר חדש. אח"כ מצאתי גם בא"ר שהעתיק להלכה דברי הש"ג דבדבור בעלמא לא הוי הזמנה ופשוט דמה שכתב המ"א דמדברי הש"ג לא משמע כן לא אהזמנה בדיבור קאי. ע"כ צ"ע למעשה בהזמנה בדבור בלבד. ומ"מ נראה דיודה הר"ן לדברי התוספות דאם נטלו ואמר זה יהיה לתפילין דמהני דזה מחשיב כמו מעשה וכמו שהוכיחו שם התוספות מהא דנתנתו לספר עיי"ש:

ב

למיצר ביה – נ"ל דדוקא אם בעת ההזמנה היה לו כבר תפילין אז חל ההזמנה אבל אם עשה כיס לתפילין שיקנם אח"כ לא חל בזה ההזמנה והוי אח"כ כצר ביה ולא אזמניה דמותר אם הוא רק לפי שעה ואמינא לה מהא דסנהדרין מ"ח ע"א דנפש שבנאו לשם חי עי"ש ברש"י ופשוט:

ג

תפילין וכו' – עיין במ"ב סק"א במה שכתבתי דאף דניתן בתוכו תפילין וכו' עיין בח"א כלל י"ד סעיף כ"א דמש"כ ונ"ל וכו' ופשוט דט"ס הוא וצ"ל דאע"ג דניתן לתוכו תפילין וכו' דאל"ה הלא לא הוי אלא רק תשמיש דתשמיש אך בלא"ה דבריו צע"ג דמדמי זה לדינא דמ"א הנ"ל בסימן מ' סק"ב ומשמע מדבריו דלמ"א אסור בזה ולא נהירא דהלא הוא עשוי מתחלה גם לטלית דהוא לדבר חול וא"כ אין עליו שם תשמישי קדושה דהוי כאלו התנה בפירוש שיהא מותר להשתמש בו דבר חול וכמו שכתב המ"א כעין זה בסימן ל"ד סק"ו עי"ש ומה דאוסר המ"א בסימן מ' הנ"ל לשמש בהבית עד שיניחנו עוד בתוך כלי שם שאני דסברת המ"א דכיון דהוא מיוחד גם לתפילין שוב הו"ל כליין מה תאמר דכיון דהוא מיוחד גם לטלית תו אין על התיק הזה שום קדושה הלא שם אין תלוי בקדושה כלל דהרי אפי' מאה כלים זה עג"ז דבעלמא תשמיש דתשמיש אין בו שום קדושה ואעפ"כ אסור שם אע"כ דלא חשיב שם כיסוי אלא בדבר שאין מיוחד לה תמיד וע"כ אוסר המ"א שם דהלא בהתיק של הטלית רגיל תמיד לכסות גם התפילין משא"כ בענינינו דהאיסור להשתמש אינו רק בדבר שיש עליו שם ת"ק וזה הלא עשוי מתחלה גם לדבר חול ואולי דהח"א סובר דאף אם התנה שיהא מותר להשתמש בו איזה דבר חול אין מותר רק לאותו דבר:

ד

לעולם – עיין במ"ב סקי"ב במש"כ י"א וכו' הוא דעת הא"ר עי"ש במה שהביא מתשובת חו"י דמשמע הכי ומש"כ מדברי הגר"א וכו' הוא ממש"כ מקור לדין זה דלעולם כמש"כ בהג"ה וכנ"ל ס"ב [דפשוט דהוא להוכיח דהגמרא לא איירי בהתנה שיהא רק לפי שעה או תנאי אחר שהוא למעט ההזמנה ומש"כ וכמש"כ הרא"ש בשם הירושלמי כיון בזה לתרץ קושית הפמ"ג במ"ז מנ"ל דתנאי מהני אפילו להורידן לחול דשם במנחות מיירי לענין להורידו לקדושה קלה וע"ז רמז וכמש"כ הרא"ש וכו' עי"ש דמיירי אפי' להורידו לחול] (ובעל דמשק אליעזר השיא את דברי הגר"א לענין אחר ללא צורך) ולכאורה לדברי הא"ר הנ"ל ל"ל להגמרא לומר בברכות כ"ג ע"ב הא דלא אזמני' עי"ש ויש לדחות:

ה

וצר ביה וכו' – עיין במ"ב במה שכתב לענין קטן שצר וכו' ועיין בפמ"ג שכתב דקטן שצר לא מיתסר אלא בדצר ביה אדעתא דקביעותא או דאביו אזמין לי' דאל"ה ה"ל כצר ביה ולא אזמין דאין לו מחשבה וממ"א לא משמע כן וכן הגר"ז והח"א סתמו כהמ"א וקושית הפמ"ג בקל יש ליישב לכאורה ואכמ"ל:

ו

תפילין חד זימנא – ואפילו בעידנא דצר עתה פעם ראשון אחר הזמנה צרר אותם עם מעות ג"כ אעפ"כ חלה הקדושה מאחר שהזמינו בתחלה לתפילין לבד וממילא דאסור לעשות כן אם לא שיחזור בפי' מההזמנה הראשונה ואתי דבור ומבטל דבור וראיה מברכות כ"ג ע"ב ותניא אידך לא יצור עי"ש ואין לדחות דהברייתא איירי דווקא שצר תחלה התפילין אבל בזמן אחד ש"ד א"כ ל"ל להגמרא לתרץ דאידך ברייתא איירי בדלא אזמניה יתרצנה כפשוטה עם מעותיו ממש בזמן אחד אלא ודאי כמו שכתבנו. ואפשר עוד לומר דאם עשה כיס לשם תפילין ואח"כ צרר ביה מעות ואח"כ צרר ביה תפילין דאסור למיצר ביה זוזי אח"כ כיון דבשעה שצר ביה המעות לא בטליה בפי' מההזמנה. ואולי דזהו חשיב כביטול בפי' וצ"ע. ודע עוד דמה שכתב המ"א בשם הטור דאם עשה הכיס לשם תפילין אפילו בדצר אח"כ ע"מ לפנותו אסור הר"ן בחידושיו פ' נגמר הדין [והובא בחידושי רע"א ביו"ד סי' שס"ד ע"ש] לא ס"ל כן. ואעפ"כ אין להקל למעשה דדברי הטוש"ע שם נובע מהרמב"ן בספר תולדות אדם. ותיק של תפילין של יד עיין בפמ"ג בסימן קנ"ד שמצדד לומר דאין עליו שם תשמישי קדושה כי הבית עצמו אין עליו רק שם ת"ק דאין עליו השין ובמ"א ביארתי בכמה ראיות דאינו כן וגם הפמ"ג עצמו כתב שם לבסוף ע"ז וצ"ע וגם בסימן זה כתב בעצמו בא"א להיפך. ועוד דלא לישתמיט אחד מן הפוסקים להשמיענו דהאי דינא דר"ח דסודר דאזמניה למיצר ביה וכו' איירי דוקא בשל ראש ועוד ממקומו הוא מוכרע בברכות כ"ג ע"ב דקרמי הגמרא שתי ברייתות אהדדי בענין זה וא"כ לישני דהא ברייתא דתניא צורר אדם תפיליו עם מעותיו איירי בשל יד וא"ל דתפיליו משמע תרוייהו דאל"ה לתני תפלה א"כ הרי מוכח להדיא דאסור גם הש"י דהא מסתמא באידך ברייתא קתני ג"כ לא יצור אדם תפיליו עם מעותיו כדמשמע פשטיות הגמרא עי"ש ובדוחק יש לומר דהאיסור הוא משום רצועות שעליהן שיש בהן הקשר ש"י דלדעת רש"י הוא גוף הקדושה אבל א"כ איך יתרץ הנ"י ואידך פוסקים דסברי דלא כרש"י ש"מ דהאי דינא דר"ח אשל יד נמי קאי:

ז

אסור למיצר ביה וכו' – עיין בתשובת שער אפרים סימן כ"א שהעלה דכל מה שהוא עודף על מקום הנצרך לתפילין לא מיקרי צורך תפילין לכן התיר שם בכיס התפילין שיש לו ב' כיסין זה תחת זה דמותר להניח התפילין למטה ומעות בכיס שהוא למעלה ממנו עי"ש [בה"ט]:

ח

כי האי גוונא – עיין מ"ב ועיין בתשובת משכנות יעקב סי' נ"ה דדיו שנעשה לכתיבת סת"מ הוי ג"כ הזמנה לגוף הקדושה ועדיף מיניה ואסור להשתמש ממנו לחול אם לא התנה מעיקרא וראיתי בספר משנת אברהם שהשיג עליו מהא דיו"ד סי' רע"ד בש"ך וט"ז שם ס"ק ג' ד' ה' עי"ש ובאמת יש לעיין הרבה בזה דכדבריו משמע בהרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה אף דהרמב"ן עצמו מיקל שם ה"ט דאיהו פליג על עיקר דין דהזמנה לגוף הקדושה משא"כ לדידן וקושייתו יש ליישב דאפשר דשם איירי שלא נעשה בכיון לשם סת"ם והכתיבה גופא לא הוי כצר בי' אדעתא דקביעותא דאפשר דלא נתקדש רק הדיו דצריך להכתיבה ושם נשפך דיו יתר מהצורך על האות עי"ש ודומיא דמה שכתב הש"א הנ"ל וצ"ע ע"כ יותר טוב להתנות מתחלה בעת עשיית הדיו:

ט

לגוף הקדושה – עיין במ"ב במה שכתב או עיבוד עור לרצועות הוא מהנ"י שהובא במ"א והביאו הצ"צ והא"ר להלכה אמנם יש לעיין קצת בזה דהנה הפמ"ג נשאר לבסוף בצ"ע על האי דצ"צ לפי דעת רש"י שס"ל דמקום הקשר של הדלית ויו"ד הוא קדושה עצמה נמצא דהעיבוד הוא הזמנה לגוף הקדושה. אולם ראיתי בצ"צ שרמז שם לעיין בתוספות שם במגילה כ"ו ע"ב כי באמת כמעט כל הפוסקים חולקין על רש"י והשו"ע ג"כ לקמן בסימן קנ"ד סתם דלא כוותיה ועוד נ"ל דאפשר דאפילו לדעת רש"י דהיוד והדלית הם הלמ"מ מ"מ כ"ז שלא נקשר הרצועה בהקציצה עדיין אין שם הזמנה עליה ע"י העיבוד דלא דמי לעיבוד של הקלף דהתם העיבוד הוא הכנה שיכתבו עליה ולכך תיכף משנעשה העיבוד הוא הזמנה משא"כ כאן דהעיקר הוא הלבישה על ראשו ועל ידו הקשירה של הרצועה בהקציצה היא הזמנה למצוה זו ולא העיבוד דאפילו אחר העיבוד עדיין אין על העור שום שם רצועה ואפילו אחר שיחתכנה לרצועות עדיין אין הרצועה מזומנת למצוה עד שיקשרנה בהקציצה דאז היא מזומנת לגוף הקדושה דהיינו הלבישה שעי"ז נתקדש היו"ד והשי"ן כי פשוט שע"י העשייה לבד לא נתקדש עדיין האותיות וסברא זו ממש נזכרת בהמאור בהמאור במסכת סוכה וז"ל וה"ה לרצועות של תפילין אם בא לשנותן אחר העיבוד קודם שיחברם לקציצה הרשות בידו שאינן נאסרות בהזמנה אע"פ שעבדן לשמן עכ"ל ועיי"ש יותר אלמא דהמאור ס"ל דאין עליה שם הזמנה למצוה כ"ז שלא קשרה בהקציצה וה"נ לדידן דס"ל דהויא הזמנה לגוף הקדושה כ"ז שלא קשרה בהקציצה אין שם הזמנה עליה ומ"מ שלא במקום הצורך יותר טוב להחמיר בזה לצאת כל החששות כי לכאורה מהנ"י שמחמיר בעור המעובד להבתים לא משמע כסברא זו ובמקום הדחק יש להקל בכל גווני כי הרז"ה יחידאה הוא שמחמיר בהזמנה לרצועה:

י

מילתא היא – עיין במ"א שמצדד לפסוק כהרמב"ן שחולק ע"ז ולפי דברי הגר"א בביאורו שמתרץ היטיב שיטת הרז"ה והנ"י בעלי סברא זו וגם הביא שהריטב"א ג"כ ס"ל דהזמנה לגוף הקדושה מילתא היא קשה מאוד להקל נגד כל הני רבוותא שוב מצאתי לאחד מן האחרונים שכתב ג"כ דלמעשה יש להחמיר כסברא הא' וכן בתשובת משכנות יעקב בסימן נ"ה מכריע ג"כ לפסוק כהרמ"א ודלא כמ"א. ודע דמה שכתבתי במ"ב מיהו אם התחיל לכתוב וכו' ואפילו תנאי לא מהני בזה כן מוכח מא"ר ופמ"ג ושארי אחרונים ובאמת שכן מוכח ג"כ מהמג"א להמעיין בו והח"א מיקל בתנאי גם בזה ולא ידעתי מנ"ל:

יא

צר בי' – עיין במ"ב במש"כ או שצר ביה וכו' שהיה אז בדעתו למיצר וכו' אף דבפמ"ג משמע דבעינן צר בפירוש ע"מ למיצר לעולם השמטתי זה דכל האחרונים לא הזכירו זה רק כתבו סתמא אדעתא למיצר ביה תמיד ועל כולם בהר"ן שהעתקתיו למעלה כתוב בפירוש דמחשבה ג"כ מהני לזה. ועוד אפשר לומר דהפמ"ג ג"כ מודה לזה ולא נקט האי לישנא אלא משום דרוצה לסיים שם דאם צר בפי' ע"מ לפנותו מותר אפילו צר כמה וכמה פעמים כל דלא תפר כיס לתפילין עי"ש נקט בזה ג"כ בפי' ודוחק:

יב

שרי למיצר וכו' – עיין במ"ב במה שכתב י"א וכו' הוא מרש"י ברכות כ"ג ע"ב ד"ה עם מעותיו וכו' עיי"ש ועיין בנ"י בפ' נגמר הדין שכתב ג"כ דכ"ז בשניטל התפילין אבל כ"ז שהתפילין עליהם אסור והעתיקו ג"כ הא"ר והגר"ז העתיק דשרי למיצר זוזי עם תפילין יחד וציין ע"ז ברכות כ"ג ע"ב ולפלא שלא זכר כלל דעת רש"י בזה:
ודע דנ"ל דמה שכתב הנ"י אסור היינו רק שאין מדרך הכבוד וכמו שכתבנו בפנים אבל לא איסור ממש דאל"ה יתרץ הגמרא הרומיא דהברייתא דלא יצור היינו עם המעות ממש ובדלא אזמניה ואפשר שזה טעם הגר"ז שהשמיטו. ביו"ד סימן שס"ד ס"א דאם נתנו בו המת אדעתא לפנותו ולא הזמינו מתחלה מותר לאחר שפינהו משמע דבעוד שהמת שם אסור ליהנות מהקבר והגמרא מדמה אותם שם [בסנהדרין מ"ח] להדדי ולכאורה צ"ע על השו"ע בזה דמדהשמיט דעת הנ"י בזה משמע דס"ל עכ"פ דמדינא לא נאסר הסודר להשתמש בו חול אפי' בעת שהתפילין שם ושם סתם דאסור ואפשר דאורחא דמילתא נקט שם השו"ע א"נ דמשום סיפא נקט שם עי"ש ודוחק וצ"ע:

יג

זוזי – עיין בספר נהר שלום שכתב דה"ה דמותר להשתמש בו תשמיש מגונה ודוקא לאחר שניטלו התפילין משם והביא ראיה לדבר עי"ש:

א

סעיף ג' בהג"ה וקלף המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול דהזמנה כי האי לגוף הקדושה מילתא היא. נ"ב עיין במג"א שכתב דהיינו הקלף שהקציצה ע"ש. ולכאורה קשה א"כ למה כתב הש"ע בסעיף א' שאם היו חדשים שעדיין לא הניחם מותר לעשות משל ראש לשל יד והיינו מכח דכל שלא הניחם הוה רק הזמנה דלאו מילתא היא והרי בקציצה הוה הזמנה מלתא היא. אך אתי שפיר דהעיקר הטעם דהזמנה לגוף הקדושה מלתא היא הוה מטעם דבעי עיבוד לשמה לכך הוה הזמנה מלתא א"כ תינח אם רוצה לעשות ממנו דברי חול דבזה כיון דנתעבד לשמה אינו יכול לעשות ממנו חול אבל אם רוצה לשנות מקדושה חמורה לקדושה קלה כיון דא"צ לפרש בשעת העיבוד לשם הקדושה החמורה הדר הו"ל הזמנה לאו מלתא היא כיון דבזה א"צ עיבוד לשם הקדושה חמורה. ולכך בש"ע דמיירי לשנות משל ראש לשל יד דבזה לא בעי כוונה לשם של ראש לכך מותר לשנות אבל בהג"ה מיירי לצורך חול ממש דבזה כיון דבעי עיבוד לשמה אינו יכול לשנות לשם חול ואתי שפיר. וכן מצאתי אח"כ במג"א גופא לעיל סי' ל"ב שכתב כן והנאני. והנה מזה למדתי דין במה שנשאלתי במה שהניח בתוך הבתים פרשיות של ראש ושל יד של רש"י לתוך הבתים של רש"י ואח"כ נמלך לעשות אותם תפילין דר"ת ונשאלתי אם מותר לשנותן כיון שבבר הניחו שם פרשיות דרש"י. והשבתי דלכאורה נראה דשרי דהנה ממ"ש כאן דאם היו חדשים שלא הניחם מותר לעשות משל ראש של יד משמע דאף שכבר הניח שם הפרשיות רק שלא הניחם מותר לעשות משל ראש של יד בע"כ דזה נחשב רק הזמנה דאינו דומה למה דאמרינן בכיס דצר ביה ואזמניה דאסור לשנותו דהתם הו"ל גמר מעשה ואין מעשה אחריו ולכך הוה מעשה ואסור לשנותו אבל כאן הוה עיקר המעשה הנחה על ראשו לכך לא הוי הנחת הפרשיות בתוך הבתים גמר מעשה לכך הוי רק כהזמנה ולאו מלתא היא וא"כ ה"נ מותר לשנותו משל רש"י לשל ר"ת. אך אחרי שובי נחמתי די"ל דאסור כיון שהוכחנו מדברי הרמ"א דלצורך חול ממש אסור לשנותו כיון דבעי עיבוד לשמה א"כ בשלמא לשל יד דודאי הוה קדושה רק דהוה קדושה קלה בזה מותר לשנותו כיון דלא בעי עיבוד לשם החמורה אבל של ר"ת כיון דהוה פלוגתא ולהפוסקים דסברו כרש"י הוי של ר"ת לאו תפילין הוא כלל והוה לדידהו כחול ממש ולדבר חול אסור לשנותו וא"כ להני פוסקים הוה כדבר חול ממש ויש לחוש לחומרא ולכך כיון שהונחו לשם רש"י הוה כהזמנה עכ"פ ולגוף הקדושה הזמנה מלתא היא כיון דהוה השינוי לדידיה לצורך חול ויש לחוש לחומרא ואסור לשנותו ואפשר אף בכוון לבד להיות לשל רש"י נמי אסור לשנותו לשל ר"ת כנלפענ"ד נכון ודו"ק:

א

[א] משל יד לשל ראש וכו'. פירוש שעשה לה ארבעה בתים והכניס כל פרשיות בבית אחד דאי לאו הכי פסולה דהא אם אין חריצין ניכר פסולה כן כתב כסף משנה פרק ג' [מהלכות תפילין] וספר תורה. שמעתי בשם זקני הגאון זצ"ל, דמותר להפך רצועה של תפילין וליתן הקצה שלמטה למעלה בבתים, והביא ראיה מפירוש רש"י פרשת ויצא, זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו עשאן הקב"ה אבן אחת והא עדיין הקנאה לאיזה צד יונח האבן אלא שאין קפידא בזה, ועיין לעיל סימן י' (סכ"ט) [ס"ק י"ד] מה שכתבתי בעשיית טלית דלא משמע קצת הכי. שוב נדפס ספר מגן אברהם וראיתי שכתב דאם נפסק רצועה של יד סמוך לקשר ורוצה להפך ראש האחר למעלה ולעשות בו קשר של יד והחתיכה שהיה בו הקשר יקשור למטה אסור דמורידו מקדושתו, ואם אין הרצועה ארוכה כל כך אזי לא יעשה כל כך כריכות סביב היד, עד כאן:

ב

[ב] וצר ביה וכו'. זה לשון לחם חמודות דף צ"ט הלבוש נשתבש בכאן שכתב דצריך הזמנה למיצר בה תפילין לעולם וצר ביה אדעתא דהכי, וליתא דאפילו צר ביה סתם אסור, עד כאן. וכן בנחלת צבי האריך להשיג על הלבוש, וכתבתי באליהו זוטא. ולעניות דעתי לא מיירי הלבוש שאמר בפירוש שצר ביה אדעתא למיצר ביה לעולם דבזה אסור אף בלא הזמנה כלל כמו שכתבו בית יוסף ולבוש גופיה ביו"ד ריש סימן שס"ד גבי קבר מת. אלא מה שכתב הלבוש אדעתא דהכי רצה לומר שצר ביה בסתם והוא מסתמא אדעתא דהכי שהזמינו כבר, לאפוקי אם קודם שצר ביה חוזר מתנאי הראשון, כן נראה לי, ועתה נדפס תשובת חות יאיר וראיתי בסימן נ"ט שכיוון לדברי. עוד כתבתי באליהו זוטא מהו אם לא חזר מתנאי הראשון, אפילו צר ביה דרך עראי מוכח בנימוקי יוסף סוף פרק נגמר הדין דאסור, וחות יאיר שם כתב דמוכח ביו"ד סימן שס"ד דאם אזמניה לעולם אפילו צר ביה רק עד זמן מה אסור. עוד כתב דדוקא בסודר שמוכן להשתמש כל דבר חול הוא דבעינן הזמנה לעולם מה שאין כן אם עשה כיסו להניח תפילין או אמר לאומן עשה לי כיס של תפילין הוי הזמנה בלי דיבורו ואין צריך לחשוב במחשבה לעולם. כתב בשלטי גיבורים פרק מי שמת, סודר של תפילין אם עשה בו שום תיקון לצורך תפילין הרי זו הזמנה, ואם קשר בו תפילין לפי שעה אסור אבל אם לא עשה בו שום תיקון אלא הזמנה בלבד אין זו הזמנה ואף שקשר בו תפילין לפי שעה מותר, עד כאן:

ג

[ג] שרי וכו'. הני מילי כשנטל התפילין, אבל בעוד שהתפילין עליהם אסור כן כתב נימוקי יוסף שם. כתב מגן אברהם נראה לי דקטן שצר בו תפילין אסור, ופשוט דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ואם גנבו בגד ועשאו ממנה כיס תפילין קניא בשינוי מעשה, עד כאן. כתב בתשובת שער אפרים כיס שצר בו מעות אסור למיצר בו תפילין ואם עושה למטה במקום הנחת תפילין בתוך הכיס מדבר חדש מותר, עד כאן. ועיין לקמן סימן קמ"ד וסוף סימן קנ"ג מזה:

ד

[ד] וקלף המעובד וכו'. לשון נימוקי יוסף שם עור הקציצה וקלף, עד כאן, ומשמע דעור המעובד לרצועות מותר להשתמש בו חול אף בלא התנה וכן כתב תשובת צמח צדק סימן צ"א משום שאינן אלא תשמישי קדושה:

ה

[ה] מילתא וכו'. שלא להורידה כל כך לדבר של חול מיהו אם התנו בתחילה צריך עיון (לבוש) ודקדק בלשונו להורידה כל כך לדבר של חול, אבל לקדושה קצת מותר, והיינו טעמא שמותר לעשות מתפילין של ראש של יד אף שהזמנתו לגוף הקדושה. כתב הב"ח צריך עיון האיך נוהגין לכתוב גיטין על קלף מתוקן לספר תורה תפילין ומזוזות כמו שכתב רמ"א באבן העזר סימן קכ"ד הא גט הוא דבר חול, וצריך לומר דאתני מעיקרא מיירי, עד כאן. וט"ז הקשה עליו דהוה ליה להזכיר שיתנה לכן פירש דמסתמא הוי כהתנה ועולת תמיד תירץ דבגט איכא קצת קדושה כיון דמותר לטלטלו בשבת, וסיים לדינא צריך עיון. ולי נראה דדברי רמ"א באבן העזר יש לפרשו נמי דאסור לכתוב גט על קלף המעובד לספר תורה, והא דכתב יש לכתבו על קלף דמתוקן לספר תורה ותפילין היינו רצה לומר דצריך תיקון הקלף לגט כמו לספר תורה ותפילין. והיינו דסיים אבל לא בעינן עיבוד לשמו ורצה לומר דלענין לשמה לא בעינן כמו בספר תורה ודו"ק:

ו

[ו] ומה שכתב הלבוש צריך עיון אם וכו' זה לשון לחם חמודות דף צ"ט ולי בעוניי אינו יודע מהיכי תיתי דלא מהני עד כאן לשונו. וכן פסק בתשובת צמח צדק בפשיטות להתיר, וכן מבואר מדברי ב"ח שהבאתי וגדולה מזה כתב הט"ז דאף שלא התנה מסתמא דעתו כך כיון שנהגו להשתמש בדבר הרשות, עד כאן. וטוב להחמיר להתנות, ומכל מקום אם התחיל לכתוב על הקלף או נייר אסור לכתוב עליו דברי חול וכן כתב מגן אברהם, ועיין לעיל סימן ל"ב סעיף ח':

א

ש"ע סעיף א'. שרובו של שדי בשל ראש שי"ן דלת ובש"י ליכא רק יוד פירש"י ז"ל:

ב

מג"א סק"ה אם עשה ר"ל דמ"ש המחבר סודר דאזמני' כו' דמשמע דאף שהיה כיס עשוי לשם חול ואח"כ אזמניה בדיבור לבד או במחשבה ג"כ אסור לשנותו לחול אי צר ביה. היינו דוקא כשצר ביה תפילין סתמא אבל אם אמר בפי' אדעת' לפנותו שרי. משא"כ כשעשה הכיס לשם תפילין אף אי צר ביה אדעתא לפנותו אסור. ומ"ש ואי צר ביה חדא זימנא כו'. ר"ל משום דבה"ג הוי אזמניה וצר ביה. ומיירי אפילו בלא עשה בו וגם לא אזמניה:

ג

ש"ע ס"ג ברמ"א לגוף הקדושה. אף דבסעיף א' בבתים שהם גוף הקדושה הזמנה לאו מילתא כמ"ש המג"א סק"ג היינו לענין לשנות לקדושה קלה וכאן מיירי לדברי חול ועיין צמח צדק סימן פ"א:

ד

מ"א סק"ו כפירש"י דמ"ד הזמנה. בסנהדרין דף מ"ח אפלוגתא דהזמנה אביי אמר מלתא היא ורבא אמר לאו מלתא היא אמר כתנאי דתניא עבדן שלא לשמה כשר ורשב"ג פוסל. פירש"י רבא כת"ק דהזמנ' אינו מועלת כלל משום הכי א"צ עיבוד לשמה כיון דאין בהזמנ' זו שום תועלת. וסובר הנ"י דפלוגת' דת"ק ורשב"ג ברצועות שאינם רק תשמישי קדושה מש"ה הזמנה לאו מילתא הוא וא"צ עיבוד לשמה אבל גוף הקדושה כגון קלף של הפרשיות והבתים צריך עיבוד לשמה דמודה רבא בגוף קדושה דהזמנה מלתא היא והוכחת הנ"י בזה הוא מדקי"ל הזמנה לאו מלתא ואפ"ה מבואר בש"ס דקלף של הפרשיות בעי עיבוד לשמה אע"כ דבגוף הקדושה מודה רבא דהזמנה מלתא ולא אמר לאו מלתא אלא במשמשי' וממילא דבתים נמי הזמנה מלתא ובעי נמי עיבוד לשמה דבתים נמי הוי גוף קדושה ולא מיקרי משמשין אלא רצועות כל זה הוא דעת הנ"י ואמנם קושיא זו שהקשה להנ"י הקשו שם התוס' על פירש"י דאנן קי"ל דהזמנ' לאו מלתא ואפ"ה קי"ל דקלף שכותבין עליו בעי עיבוד לשמה ודוחק לחלק בין עור שכותבין עליו ובין עור הבתים הרי ס"ל להתוס' דאפילו בגוף הקדושה אמר רבא הל"מ מש"ה הקשו קושייתם ודחו פירש"י ופרשו להיפוך דכיון דהל"מ מש"ה צריך עיבוד לשמה דכל מה דמצי למיעבד יותר הזמנה עדיף טפי אף דלא מהני ע"ש ממילא לתרוצם כיון דקי"ל דקלף בעי עיבוד לשמה ש"מ דהל"מ אף בגוף הקדושה דאל"כ לא היה צריך הקלף עיבוד לשמה ולכן הקשה המג"א על רמ"א שהביא דינו של הנ"י הבנוי על פי שטת רש"י והא אנן קי"ל כפירוש התוספות אך קשה מה שכתב המ"א דאנן דקיימא לן כפירוש התוספות הא אדרבה אנן כרש"י קי"ל וכמה שכתב המג"א עצמו בסימן ל"ב סקנ"א דמש"ה קי"ל כרמב"ם דבתים א"צ עיבוד לשמה בדיעבד משום דקי"ל כרש"י דכיון דהל"מ א"צ עיבוד לשמה ואפ"ה הקלף שכותבין עליו צריך עיבוד לשמה משום דחמיר טפי מבתים וכהדוחק של התו' והא דהרצועות בעי עיבוד לשמה התם טעמא אחרינא יש כמ"ש המ"א בסימן ל"ג סק"ד ע"ש הרי דאנן כפרש"י קי"ל ולא כפי' התוס' ואיך כתב המג"א כאן דאנן קיימ' לן כפי' התוספות וצ"ל דמ"ש כאן דקי"ל כהתוספות אין ר"ל דלא כפירש"י אלא ר"ל דקי"ל כדוחק של תוס' ולא כנ"י דמחלק בין גוף הקדושה למשמשין ולאפוקי מפי' הנ"י הוא דכתב המג"א דאנן קי"ל כפי' התוס' ורצונו כאותו הדוחק שכתבו התוס' ועכ"פ מוכח דגם אגוף הקדושה הל"מ דלא כהנ"י וקלף שאני דחמיר מש"ה בעי עיבוד לשמה אף דהל"מ וגם ברצועות בעי עיבוד לשמה מטעם שכתב המג"א בסי' ל"ג אבל עכ"פ לשנותן מותר גם בהקלף כיון דהל"מ וע"ז מביא המג"א שכ"כ גם הרמב"ן דאף דבעי עיבוד לשמה מ"מ מותר לשנותן:

ה

(שם) ממשמשין גמרינן. בסנהדרין שם מפרש טעמא דאביי דיליף מעגלה ערופה דמתסר בהזמנ' דירידת' לנחל איתן אוסרתה אף שלא נערפ' עדיין דהיינו הזמנ' ורבא יליף ממשמשי עכו"ם דקי"ל דלא מיתסר בהזמנה אא"כ נשתמש בהם לעכו"ם ולא רצה למילף מע"ע משום דמשמשין ממשמשין גמיר משא"כ ע"ע דהוא גוף הקדושה ע"ש משמע דבגוף הקדושה כגון קלף מודה רבא וע"ז כתב רמב"ן דקלף נמי כל זמן שלא כתב עליו דמי למשמשין ולא לע"ע והסכים המג"א מכל הני טעמי דא"צ להחמיר כהנ"י וע"ז כ' ודע כו' ר"ל אפילו אם נחמיר כהנ"י ורמ"א מ"מ במצוה מודה דבהזמנ' ל"מ אף בגוף המצוה וכ"כ המג"א בתרל"ח סק"ג עוד כתב המג"א דע"י תנאי גם הנ"י מודה כיון דחזינן דהתוס' ורמב"ן מתירין אף בלי תנאי לא נשוי פלוגתא רחוקה וכ"ת למה הוצרך המג"א להביא ראיה ע"ז הא בלא"ה אפילו באזמני' וצר ביה כתב רמ"א דמהני תנאי כ"ש בהזמנה לחוד ז"א די"ל דוקא במשמשין מהאי תנאי אפי' אזמני' וצר ביה אבל גוף הקדושה לא מהני ביה תנאי אף בהזמנה לחוד להנ"י דכי היכא דחמיר לדידיה גוף הקדושה ממשמשין לענין דמיתסר בהזמנ' לחוד ה"נ חמיר לענין דלא מהני תנאי לכן הוצרך המג"א לומר דאפ"ה מהני תנאי כיון דלרמב"ן ותו' שרי בלי תנאי ומש"ה כתב המג"א אחר כך דאם כבר התחיל לכתוב לא מהני תנאי כיון דבה"ג הרמב"ן ותוס' מודים דאסור י"ל דבגוף הקדושה לא מהני תנאי ודוקא בסודר דאזמני' וצר ביה מועיל תנאי משום שהוא משמשין וההוא דסעיף ב' דמהני תנאי אף דבתים הוי' גוף הקדושה היינו להורידן לקדושה קלה והכא מיירי לדברי חול ונתבאר כל המשך דברי המג"א:

ו

(שם) וגט לא מיקרי. ואסור לכתוב גט על קלף המעובד לס"ת אא"כ התנה כ"כ הב"ח:

ז

שם . מה שהוצרך להביא ראיה משם ולא מהכא דסודר דאזמני' וצר ביה מהני תנאי משום דכאן י"ל דהתנאי היינו בטלו מקדושתו שלא יהיה מיוחד עוד לתפילין כלל ושם מבואר דאף בעת שמיוחד לקדושתו משתמשין בו על ידי תנאי:

ח

סק"ז לפי שעה. דאל"כ הוי כאזמני' וצר ביה כמ"ש המג"א סק"ה:

א

אסור לשנות. אפי' אין לו תפלה של יד [כ"מ בגמרא]:

ב

משל יד וכו'. היינו שיעשה לו ד' בתים כמ"ש סימן ל"ב סעיף מ"ז:

ג

חדשים כו'. דהזמנ' לאו מילתא היא: אם נפסק רצועה ש"י סמוך להקשר צ"ע אם מותר להפוך ראש האחר למעל' ולעשות בו קשר של יד והחתיכ' שהיה בו הקשר יקשור למטה כמ"ש ס"ס ל"ג או נימא דמורידו מקדושתו כיון שהיה בו הקשר והיו"ד ועתה יעשה בו כריכת האצבעות, והרב"י כתב בסי' ל"ג בשם הגמי"י אם נפסקה רצועה של ראש יתפרם ויהפוך הרצועה תוך המעברתא עכ"ל, א"כ במקום שהיה הקשר תחלה תלוי עתה למטה ואפ"ה שרי ה"נ כן. מ"מ י"ל דלא דמי דהתם עכ"פ באותה חתיכת הרצועה יש בו קשר ומה לי שהיה במקום זה או במקום זה משא"כ כאן דבאותה חתיכה שהיה בו קשר עכשיו לא יהיה בו קשר, וגדולה מזו כתבו התו' בשבת דף צ"ח כשמניחין הקרשים על העגלות גנאי הוא להשים צד העב של קרש סמוך לקרקע אצל צד הקצר שהיה למעלה ודמי להא דאמר מעלין בקדש ואין מורידין עכ"ל א"כ כ"ש כאן דאסור כנ"ל ואם אין הרצועה ארוכה כ"כ אזי לא יעשה כ"כ כריכות סביב היד כנ"ל:

ד

סודר דאזמניה. נ"ל דקטן שצר בו תפילין אסור אבל בדבר הנאסר בהזמנה לחוד לא מיתסר בהזמנת קטן כדאי' בחולין דף י"ג דיש להם מעשה ואין להם מחשבה ופשוט דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כמ"ש בי"ד ס"ס שמ"ט: ואם גנבו בגד ועשו ממנו כיס תפילין קניא בשינוי מעשה ואסרו ועיין ב"ק דף ק"ד:

ה

לעולם. ואם עשה כיס לשם תפילין אפי' צר ביה ע"ד לפנותו אסור, וה"ה אם היה כיס והוסיף בו איזה דבר לשם תפילין וצר ביה ע"ד לפנותו אסור עד שיטול מה שחידש ואם צר ביה חד זימנא אדעתא למיצר בו לעולם אפי' לא אזמני' אסור כ"ז למדתי מדברי הטי"ד סי' שס"ד ע"ש בב"י וכ"ה בנ"י פ"ז דסנהדרין ובש"ג פ"ג דברכות לא כתב כן:

ו

לגוף הקדושה. היינו הקלף או הקציצה אבל רצועות של תפילין לא בעי עיבוד לשמה דמשמשין נינהו והזמנה דמשמשין לאו מלתא היא וכ"מ התם במנחות בפלוגתא דרבנן ורשב"ג עכ"ל נ"י משמע דס"ל כפירש"י דמ"ד הזמנה לאו מילתא היא א"צ עיבוד לשמה ולכן בגוף הקדושה דצריך עיבוד לשמה הזמנה מלתא היא משא"כ ברצועות ועסי' ל"ב סל"ז וסי' ל"ג ס"ג דאנן קי"ל כפי' התוס' וצ"ע דהנ"י בעצמו כ' בה' תפילין כפי' התוס' וצ"ע, ומ"מ בעיקר הדין כתב הרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה והאריך ע"ש וסיים ז"ל ומ"ש במאור דרבה לית ליה הזמנה לאו מילתא היא בגוף הקדושה משום דאמר הטעם משמשין ממשמשין גמרינן לאפוקי עגלה ערופה דהיא גופה קדושה לא אמר כלום דגוילין של כתיבה נמי אגב כתב הוא דקדשו אזל ליה הכתב אזל ליה קדושתייהו כדאיתא פי"ו דשבת והלכך לא דמו לע"ע דהיא גופה עיקר קדושה וכו' ותורף דבריו דאע"ג דבעי עבוד לשמה מ"מ מותר לשנותן דהזמנה לאו מילתא היא והתו' כתבו דגם בע"ע קי"ל כרבי יוחנן דלא מתסיר עד שתערף א"כ ק"ו בתפילין: ודע דכל זה בקדושה כגון תפילין אבל תשמישי מצוה כגון ציצית שופר לולב נר חנוכה אפי' עשאן לכך לא מיתסרי ומותר להשתמש בהן חול וכ"מ במאור ועסי' כ"א וסי' תרל"ח סס"א: ואפילו בדבר שבקדושה מועיל תנאי להשתמש בו חול דהא בלא"ה יש מתירין כמש"ל וכ"כ הלבוש וב"ח, וגט לא מקרי דבר שבקדושה [ב"ח דלא כע"ת] מיהו אם התחיל לכתוב על הקלף או על הנייר אסור לכתוב אח"כ עליו דברי חול, אבל לתשמישי קדושה מהני תנאי להשתמש בהן אפי' בעודן בקדושתן [כמ"ש סי' קנ"ד ס"ח] אבל לתשמיש מגונה לא מהני כמ"ש סי' קנ"א סי"א:

ז

צר ביה. פירוש לפי שעה ולא אזמניה להיות שם לעולם:

א

(א) יד – אפי' אין לו ש"י ויש לו ב' של ראש:

ב

(ב) רצועה – ופשוט דה"ה נרתק המיוחד לשל ראש דגם הוא בכלל תשמיש קדושה כמו רצועה [כדאיתא מגילה כ"ו ע"ב] וכן מוכח בביאור הגר"א וכ"כ המ"א לעיל בסוף סימן כ"ח:

ג

(ג) מהם – כתב המ"א דאם נפסקה רצועה של יד סמוך לקשר אסור להפוך ראש האחר למעלה [במקום שהוא חזק] ולעשות בו הקשר ש"י והחתיכה שהיה בו הקשר יקשור עתה לזו למטה דמורידו מקדושתו כיון שהיה בו הקשר והיוד ועתה יעשה בו כריכות האצבעות אלא אותה החתיכה צריכה גניזה ואם אין הרצועה ארוכה כ"כ אזי לא יעשה כריכות כ"כ סביב היד. וכן בשל ראש אם נפסק מה שמקיף הראש אסור להפוך מה שבתוך הקשר שיהיה חוץ לקשר מטעם הנ"ל. אמנם אם נפסקה הרצועה ש"ר מבחוץ להקשר ורוצה למשכה ולהורידה למטה כדי שיהיה הרצועה שלימה בהשיעור המבואר למעלה בסימן ל"ג י"א דיכול להורידה אע"פ שמוריד קצת מקדושתה שהרי מקום הקשר יהיה תלוי למטה אין זה הורדה דעכ"פ באותה חתיכה יהיה הקשר. וי"א דג"ז אינו נכון דעכ"פ איכא קצת הורדת קדושה. ולפי דבריהם ה"ה בש"י אם נפסקה הרצועה של יד סמוך להקשר אפי' אם לא ירצה לקשור למטה החתיכה שנפסקה אעפ"כ לא יהפוך תחתית הרצועה למעלה לעשות בו הקשר דבזה מוריד העליונית של הרצועה קצת מקדושתה שהיתה מתחלה קרובה אל הקשר ע"כ יש להחמיר שלא להפוך כ"א בשעת הדחק שאין לו רצועה אחרת ובמקום שנפסק הוא רך וחלוש שאינו ראוי לעשות ממנו הקשירה בזרוע שיהא קרוב ליפסק אז יש להפוך. ועיין בביאור הלכה:

ד

(ד) בשל ראש – דשם הוא השין והדלית משא"כ בש"י דאין בו רק הקשר של יוד:

ה

(ה) מותר – היינו שיעשה לה ארבעה בתים ויכניס כל פרשה בבית שלה וה"ה דמותר ליקח הפרשיות ורצועות משל יד לשל ראש:

ו

(ו) לא הניחם – על ראשו אע"פ שזימנם והכינם לצורך הראש הזמנה לאו מלתא היא:

ז

(ז) כבית אחד – ואף שהם כתובים על ד' קלפים ונתונים בד' בתים מבפנים אין בכך כלום בדיעבד וכמש"כ בסימן ל"ב סמ"ז עי"ש ועיין בבה"ל:

ח

(ח) מתחלה – בעת עשיית הש"ר אפילו אם לא התנה רק אם יצטרך לעשות ממנו של יד שיעשה מהני התנאי וכ"ש אם הוא אומר שאינו עושה ש"ר אלא לפי שעה דמהני:

ט

(ט) סודר – וה"ה אם עשה כיס מחדש לצורך תפילין ג"כ אין אסור להשתמש ביה חול עד דצר ביה דהזמנה לאו מילתא היא וה"ה בכל תשמישי קדושה אפילו תיק לס"ת. ותשמיש דתשמיש אין בו קדושה כלל:

י

(י) דאזמניה – אפילו בדבור בלבד וכ"ש אם נטלו ואמר זה יהיה לתפילין דמהני. ועיין בבה"ל מה שכתבתי בשם הר"ן:

יא

(יא) תפילין – ותיק של טלית לא מיקרי תשמיש קדושה רק תשמיש מצוה ולכן מותר להניח בו שאר דברים של חול דאף דמונח בו ג"כ תיק של תפילין לא הוי התיק של טלית כ"א תשמיש דתשמיש ואפי' אם ניתן בתוכו הסידור שלו דיש בו קדושה או התפילין בלא תיק מ"מ בעת הצורך מותר ליתן בתוכו דברים של חול דהלא הוא עשוי מתחלה גם לטלית דהוא דבר של חול והוי כאלו התנה וכדלקמן בהג"ה. ואותן האנשים ההולכין בדרך ומשתמשין בשק של תפילין בדברים של חול אף דמדינא אסור אעפ"כ יש ללמד עליהן זכות דכיון דרגילין בכך הוי כאלו התנו בתחלה. ואעפ"כ לכתחלה אין נכון לעשות כן:

יב

(יב) לעולם – י"א דוקא בפירוש אבל בסתמא לא אמרינן דהזמנתו הוא על עולם כיון דסתם סודר אין מיוחד לתפילין אבל מדברי הגר"א בביאורו משמע דסתמא הוי כלעולם ולא מיעט המחבר בזה אלא היכא דהתנה שלא יהיה רק לפי שעה ולא לעולם ואם עשה כיס להניח תפילין או שאמר לאומן עשה לי כיס של תפילין לכו"ע הוי סתמא כלעולם:

יג

(יג) וצר ביה – כ"ז בסודר או כיס שלו אבל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אא"כ גנב בגד וחתכו ועשה ממנו כיס דאז קניה בשינוי מעשה ואסרו. וקטן שצר ביה תפילין בהכיס שהזמינו לכך ג"כ נאסר אבל דבר הנאסר בהזמנה לחוד כמו שיתבאר לא מיתסר בהזמנת קטן דקטן יש לו מעשה ואין לו מחשבה אפילו גילו מחשבתם בדיבורם:

יד

(יד) חד זימנא – אף שהיה רק לפי שעה דהוא דרך עראי כיון שהיה בסתמא מצרפינן המעשה לההזמנה. אבל אם פירש בעת הנחה דהוא ע"מ לפנותו שרי להשתמש בו חול אח"כ ואם עשה הכיס לשם תפילין וצר ביה תפילין חדא זימנא אפילו ע"מ לפנותן אח"כ אסור למיצר ביה זוזי וה"ה אם היה כיס עשוי והוסיף בו איזה דבר לצורך תפילין לנאותו הוי כמי שעשה הכיס לשם תפילין עד שיטול מה שחידש ועיין בבה"ל:

טו

(טו) אסור – לעולם אפילו לאחר שנתקלקל ואין ראוי עוד לתפילין וצריך גניזה:

טז

(טז) זוזי – וכן שאר דבר אפילו דבר שיש בה קדושה כל שהוא למטה מתפילין כגון מזוזה וכנ"ל בסימן ל"ב ס"ח ולא נקט זוזי רק משום סיפא. ולפ"ז אין לתת סידור בכיס שהיה מיוחד מתחלה לתפילין לבד ואעפ"כ אין למחות בזה דכיון דרגילין בזה הו"ל כאלו התנו מתחלה וכנ"ל בס"ק י"א:

יז

(יז) בכל ענין – אפילו עשה הכיס לשם תפילין וגם צר ביה בקביעות שרי כיון דהתנה בעת עשייה שיהיה יוכל לשנות כשירצה ותנאי מהני להשתמש בהן אפילו בעודן בקדושתן וכמש"כ סימן קנ"ד ס"ח אך לתשמיש מגונה לא מהני תנאי וה"ה אם ירצה לכרוך איזה דבר ברצועה הקבוע בתפילין שעליו דלא מהני משום ביזוי מצוה:

יח

(יח) לשם תפילין – היינו הפרשיות של תפילין וה"ה עור המעובד להבתים ש"ר או של יד ואף דאין חקוק עליו השין מ"מ גוף קדושה מיקרי וכ"ש עור המעובד לס"ת או מזוזה:

יט

(יט) דברי חול – אבל להורידו מקדושתו כגון לכתוב עליו מזוזה שקדושתה קלה מתפילין או שאר ד"ת מותר אפילו על עור שנתעבד לס"ת. וגט הוי דבר של חול ואסור לכתבו על קלף המעובד לס"ת אם לא שהתנה וכדלקמן:

כ

(כ) כי האי גוונא – שהוא ע"י מעשה גמור לאפוקי אם היה רק הזמנה בדבור בעלמא או שהיה רק תיקון הקלף ושרטוטו לשמה:

כא

(כא) לגוף וכו' – לאפוקי הזמנה לתשמישי קדושה כגון עשיית כיס לתפילין או עיבוד עור לרצועות שהוא רק תשמישי קדושה דמותר לשנותו אפי' לחול ועי' בביאור הלכה שביארנו דשלא במקום הדחק יש להחמיר בעיבוד עור לרצועות:

כב

(כב) הקדושה – אבל הזמנה לגוף המצוה כגון ציצית שופר לולב סוכה נר חנוכה אפילו עשאן לכך לא מיתסרי דהזמנה לאו מילתא היא וכדלקמן בסימן תרל"ח ס"א בהג"ה ומותר להשתמש בהו חול אף בלי תנאי. ועיין לעיל בסימן כ"א ולקמן בסימן קנ"ד שיש עוד נ"מ בין קדושה למצוה:

כג

(כג) מילתא היא – אף דבסעיף א' קי"ל דמותר לשנות הש"ר ולהורידו מקדושתו מטעם דהזמנה לאו מילתא היא אף דשם הוא גוף הקדושה שאני התם דעכ"פ עושה בהם קדושה קצת אבל הכא הלא רוצה לעשות בהם דבר חול ולזה מהני הזמנה בגוף הקדושה ועיין במג"א שהביא דיעות החולקין ע"ז וס"ל דאף בגוף הקדושה הזמנה אינה כלום ואעפ"כ לענין מעשה יש להחמיר כסברא הא' וכמו שכתבנו בביאור הלכה ועכ"פ מהני תנאי בזה מיהו אם התחיל לכתוב על הקלף סת"ם או שאר כתבי הקדש אפילו על הנייר אסור לכתוב אח"כ עליו דברי חול לכו"ע שזה עשה מעשה של גוף הקדושה ואפי' תנאי לא מהני בזה:

כד

(כד) צר ביה – פי' לפי שעה וגם בסתמא אפי' אם עשה כן פעמים הרבה אך שבכל פעם היה לפי שעה דרך עראי לא נתקדש עי"ז אבל אם צר ביה בקביעות או שצר ביה אפילו פ"א אך שצר ביה אדעתא דקביעותא דהיינו שהיה אז בדעתו למיצר ביה תמיד אפילו לא אזמניה מעיקרא ג"כ אסור דהוי כאזמניה וצר ביה. ואם פי' ע"מ לפנותו אפילו צר ביה כמה פעמים וגם אזמניה מעיקרא מותר כל שלא עשה כיס לשם תפילין וכנ"ל בסקי"ד:

כה

(כה) ולא אזמניה – מעולם לשם תפילין:

כו

(כו) שרי – י"א דהיינו דהסודר לא נתקדש ע"י שצר ביה פ"א בלי הזמנה אבל כל זמן שהתפילין שם אין מדרך הכבוד להניח יחד שם גם מעות אלא יקשרם בקשר בפני עצמו:

א

מ"א ס"ק ג' יקשור למטה. ול"נ דבלא"ה אסור דמ"ש בסי' ל"ג דמותר לתפור מה שנשאר בשיעור אחר שימתח על אצבע אמצעי. פירושו שהכריכות על אצבע יעשה מחתיכה שיש בו הקשר להיו"ד. ואחרי כך יחזור ברצועה האחרת להקיף הזרוע. אבל אם יקיף בראשון הזרוע ואחרי כך על האצבע מה מהני שיעור שנשאר בה. ואם כן הכא אם יעשה בזה היקף הזרוע שאין בו צד חיוב כלל בוודאי אסור ונז"ש:

ב

סעיף ג' למיצר בי' זוזי. ואי אזמניה וצר ביה להנך תפלין שרי למיצר בי' תפלין אחרינא למ"ד מיהת במגילה דלא בעי' עילוי' עכ"ל רשב"א בתשו' ססי' תקל"ז. וע' לעיל סי' קנ"ד ס"ט:

ג

שם בהג"ה בכל ענין שרי. ע' במחנה אפרים הל' צדקה סי' י"ב:

ד

מג"א סק"ו. סי' קנ"ג. צ"ל קנ"א סקי"ד:

א

מהם. עבה"ט וצ"ע מה דנקט המג"א להפוך ראש האחר למעלה דמשמע שמהפך הרצועה הארוכה ממש שהרי אפי' בלא היפוך רק שבאותה הקצר של הרצועה הארוכ' במקום שנפסק' שם הוא רוצה לעשות הקשר נמי אסור כיון שלוקח הקצרה שהיה בה הקשר וקושר' למטה ה"ל הורדה מקדוש' ועכ"פ ממה שמסיים ואם אין הרצועה כו' משמע דאם אין קושר הקצרה למטה אין קפידא בהיפוך לבד ועיין בא"ר בשם זקינו הגאון מהר"ש שמתיר להפוך וראי' מהא דויקח מאבני כו' מ"ש שנעשו כולם אבן אחת. וקשה דעדיין יש קנאה באיזה צד מונח על האבן וע"כ דליכא קפידא בהכי וע"ש שכתב דמסימן יו"ד לא משמע הכי. ור"ל ששם ס"ק י"ד כתב בשם ל"ח ושל"ה בטעם העטר' שלא להפוך כו' ושם כתב שלפ"ז אין להקל ברצועה להפך אך מסיק שם להקל גם בטלית אם נקרע למעלה וכיוצא בזה ע"ש. וגם בהלק"ט ח"ב סי' נ"א שכתב בה"ט בשמו שמתיר ע"ש אינו מתיר רק מדינא. וכתב שם שהמקפידים לעשות סימן בטלית אפשר דלאלו יש קפידא גם בזה ע"ש. והראי' שמביא הא"ר בשם זקינו אינו ראי' כ"כ דכיון דמעשה נסים היו שמא לא היו בדרך דביקות זה בזה כ"א נעשה גוש א' בלול מכולם. אך בלא"ה אין ראיי' מדברי אגדה ואסמכתא בעלמא קאמר וקרוב לומר דמ"ש המג"א להפוך ראשו כו' אין כוונתו היפוך ממש להפוך התחלתן שתלוי כלפי הארץ ולתתו עליון בתוך המעברתא לעשות בו הקשר אלא כוונתו מה שכתב ראש האחר היינו הראש של הרצועה האחרת שבמקום שנפסק שהיו מתחל' מרוחק מהמעברתא עתה יקחו ישאהו לתתו לתוך המעברתא וגם כה"ג היפך קרי ליה וכמ"ש המג"א אח"כ מדברי הב"י בשם הגהות מיימוני שכ' ויהפוך הרצועה תוך המעברתא והתם פשיטא שאין פירושו היפוך ממש רק דכל שהוא נתון בתחלה במקום זה והוא מעלהו או מורידו במקום אחר היפוך קרי לי' ולפ"ז אין ללמוד מדברי המג"א האלו להפוך ממש דמסתברא שאין לעשות כן אפי' שלא מטעם הורד' בשביל הקשר וכמ"ש לעיל סימן א' לענין טלית של מצוה ונראה שאין להפוך כ"א בשעת הדחק שהקצה במקום שנפסק הוא רך וחלוש ואינו ראוי לעשות ממנו הקשירה בזרוע כדינו שיהיה קרוב ליפסק ואין לו רצועה אחרת יש להתיר להפך וכמ"ש בא"ר ועיין מ"ש ביד אפרים על דברי המג"א. וי"ל דהמג"א ס"ל דהכא איכא תרתי שאין הקשר בחתיכה זו גם מוריד מקדושת קשר לכריכות אצבע. אבל בהא לחוד שאין בה הקשר אין קפידא כיון דלא חזיא לי'. ונ"מ אם ברצועה הארוכה לבד יש די גם לכריכת האצבעות מותר לקושרה כיון שעתה אין משתמש בה קדושה כלל. ואפשר רבכה"ג אסור טפי לקושרה ולכרכ' על פס ידו ששוב אין כאן תשמיש קדושה כלל ויש לגונזה וצ"ע:

ב

חדשים. עבה"ט דהזמנה לאו מלתא היא ועיין בשו"ת צ"צ סי' פ"א שאם עיבד עור לשם רצועות של תפילין מותר להשתמש במותר דבר חול אף שלא התנה ומכ"ש הם התנה. ועיין לעיל סי' ל"ב בבה"ט ס"ק י"ב שמביא דברי הצ"צ ומשמע דמהיר דוקא בהתנה וליתא. ומה שהביא שם ראיה מציצית דאע"ג דבעי' טוי' לשמה נזרקים צ"ע דהתם הטעם משום דדבר עברה מצותו כמ"ש במקום אחר. וע"ש שכתב דע"י תנאי מהני אף לקלף עצמו אף דהוי הזמנה לגוף הקדושה מ"מ הזמנה זו שוברה עמה מחמת התנאי ומועיל אף לדבר חול. ועיין בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ס"ה דס"ל דמעובד לשם ס"ת אין להורידו לתפילין וגם א"ל בתחלת העיבוד שמעבד לשם ס"ת ולתפילין שיש חשש דבאורייתא אין ברירה. לכן יאמר שמעבד לס"ת ויתנה אם ירצה לשנותה לקדושה קלה שיהא רשות בידו ע"ש. ונראה כוונתו לסברת הצ"צ דאפילו תימא הזמנה לגוף הקדושה מלתא היא מ"מ כשמתנה הוי שוברה עמה. ולפ"ז י"ל דגם לדבר חול שפיר דמי. ומ"ש שם מתחלה לחלק בין קדושה קלה לחול הא מסיק דאין חילוק וא"כ ע"י תנאי י"ל דמודה דשרי גם לחול ואדרבא י"ל דלחול שרי טפי דלתפילין י"ל כיון שע"י התנאי הוא שובר ההזמנה שוב ה"ל כעיבוד שלא לשמה שהרי לא נתעבד לשם תפילין וגם לקדושה חמורה של ס"ת לא בא מה תאמר שע"י התנאי מועיל שוב צריך לומר הוברר הדבר למפרע שנתעבד לשם תפילין וזה לא אמרינן ועיין בשו"ת בית אפרים חלק אה"ע אם יש שייכות ברירה בדברים שע"י תנאי ע"ש וצ"ע. ובמ"א הארכתי בזה עיין לעיל סי' ל"ב מ"ש שם על דברי העה"ג בזה:

ג

לעולם. עיין בה"ט ועיין בחוות יאיר סי' נ"ט דבי"ד סי' שס"ד מוכח דאם אזמנה לעולם אפי' צר בי' ע"ד זמן מה אסור וגם כתב דדוקא בסודר שדרך תשמישו לחול צריך הזמנה לעולם אבל אם עשה לו כיס לתפילין או שאמר לאומן עשה לי כיס תפילין הוי הזמנה בלי דיבור ואין צריך לחשוב לעולם ע"ש והביאו הא"ר:

א

ואם התנה. משמע דסתמא אין היתר אלא במתנה בפי' וא"כ לא יפה עושים הרבה בני אדם שמשתמשין בשק של תפילין כשהולכים בדרך מצניעי' שם שאר דברים מה שצריך לו בדרך אלא דנראה ללמד זכות דאותן האנשים מסתמא הוי כמתנה בפי' וראיה לזה ממ"ש רמ"א בסי' קנ"ד ס"ח שנהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדוש' כו' כיון שנהגו כן וא"א להזהר לב ב"ד מתנ' עליהם מעיקרא כו' וה"ה נמי דמסתמא כשקונה שק חדש לתפילין דעתו להשתמש בו כדרך בני אדם בדרך וכן בההיא שכתב רמ"א כאן דקלף המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול כו' ואנו רואין בכל יום שהסופרים כותבין על קלפים שלהם כתובות וגיטין ושאר דברי רשות אלא ודאי דמסתמא כשהסופרים מתקנים אותו תחלה דעתם להשתמש הן לדבר קדוש' הן לדבר הרשות כיון שמנהגם בכך ומו"ח ז"ל כתב דאין כותבין גיטין בקלף המתוקן לס"ת אא"כ התנ' מעיקרא בשע' העיבוד לכתוב עליו גיטין כשיצטרך אבל כשלא התנ' מעיקרא איסור גמור לכתוב עליו גיטין עכ"ל ולפמ"ש ש"ד למעבד הכי וכ"מ מדברי רמ"א בא"ע סי' קכ"ד שכתב ולכתחל' יש לכתבו על קלף מתוקן לס"ת כו' עכ"ל ולא הוזכר שם שיתנ' על הקלף תחל' בשע' העיבוד אלא ודאי דא"צ כמ"ש:

א

(במג"א ס"ק ג') אם מותר. לפי הטעם שכתב לקמן דבאותה חתיכה שהיה בו קשר עכשיו לא יהיה בו קשר כו' אם כן אף אם לא יהפוך אין לקשור חתיכת הרצוע' שהיה בו קשר למטה: