שולחן ערוך, אורח חיים מ״ג: דין איך להתנהג בתפילין בהכנסו לבית הכסא ובו ט"ס: – עם 21 מפרשים

א

דין איך להתנהג בתפילין בהכנסו לבית הכסא ובו ט"ס:
אסור ליכנס לבית הכסא קבוע להשתין בתפילין שבראשו גזרה שמא יעשה בהם צרכיו ואם אוחזן בידו מותר להשתין בהם בבית הכסא קבוע: הגה והיינו דוקא כשמשתין מיושב דליכא למיחש לנצוצות אבל משתין מעומד פשיטא דאסור דלא עדיף מבית הכסא עראי וה"ה אם משתין מיושב או בעפר תחוח דליכא נצוצות בבית הכסא עראי נמי שרי ואין חילוק בין קבע לעראי לענין זה אלא דבית הכסא קבוע מסתמא עושה צרכיו מיושב ובה"כ עראי מסתמא עושה מעומד הואיל ואינו נפנה לגדולים (ב"י בשם נ"י ומגדול עוז): ובב"ה עראי מותר להשתין בהם כשהם בראשו אבל אם אוחזן בידו אסור להשתין בהם מעומד אפי' אם תופס אותם בבגדו מפני שצריך לשפשף בידו ניצוצות שברגליו אלא חולצן ברחוק ד' אמות ונותנם לחבירו ומדברי הרמב"ם נראה שאסור להשתין כשהם בראשו בין בבית הכסא קבוע בין בבית הכסא עראי ויש לחוש לדבריו:

ב

בית הכסא קבוע היינו שיש בו צואה והוא על פני השדה בלא חפירה:

ג

בית הכסא עראי היינו כגון להשתין מים שאין אדם הולך בשבילם לבית הכסא והפעם הזאת נעשה המקום הזה בית הכסא תחילה:

ד

אם הם בחיקו וחגור חגורה או בבגדו בידו מותר בין להשתין בין לפנות:

ה

אם רוצה ליכנס לבית הכסא קבוע לעשו' צרכיו חולצן ברחוק ד' אמות: הגה וי"א אפי' בלא צרכיו (ב"י בשם רב האי) וטוב להחמיר וגוללן ברצועות שלהן ואוחזן בימינו ובבגדו כנגד לבו ויזהר שלא תהא רצועה יוצאת מתחת ידו טפח וכשיוצא מרחיק ד' אמות ומניחן:

ו

היה לבוש בתפילין והוצרך לבית הכסא בלילה או סמוך לחשיכה שאין שהות להניחם עוד אחר שיצא לא יכנוס בהם גלולין בבגדו ואפי' להשתין מים בבית הכסא קבוע אלא כיצד יעשה חולצן ומניחן בכלי אם היה בו טפח או בכלי שאינו כליין אע"פ שאין בו טפח ואוחז הכלי בידו ונכנס:

ז

בד"א בבית הכסא שבשד' אבל בב"הכ שבבית לא יכניסם כלל כיון שיכול להניחם במקום המשתמר:

ח

אם שכח תפילין בראשו ועשה בהם צרכיו מניח ידו עליהן עד שיגמור עמוד הראשון ויוצא וחולצן וחוזר ונכנס:

ט

מותר לרופא ליקח עביט של מי רגלים בידו ותפילין בראשו ובעל נפש יחמיר לעצמו:

א

אסור ליכנס כו' כ"ש בתפילין שבידו אסור משום שצריך לשפשף משום ניצוצות:

ב

ואם אוחזן בידו כו' ר"ל בבגדו ובידו שרי בין להשתין ובין לפנות דהא ליכא למיחש משום ניצוצות (ב"י בשם ספר התרומות):

ג

או בבגדו בידו. פירוש בימינו דוקא דהא אין לחוש שמא יקנח דאסור לקנח בימין ולעיל בסעיף א' אמרו ואפי' בבגדו בידו ואם תרצה לישבו שבכאן ר"ל בב"ה קבוע כדפי' רש"י זה אינו דא"כ היה לו לפרש דכאן איירי בב"ה קבוע ועוד הלא בב"ה קבוע התיר אפי' בידו בלא בגדו וכתוב בל"ח שהרב לא דק כי מה שכתבתי בסעיף א' הוא לדעת הטור ובסעיף ד' הוא דעת ש"ה ופליגי אהדדי כנ"ל:

ד

ואוחז הכלי בידו ונכנס וי"א דוקא ביום שראוי ללובשן אז התירו להיות בבגדו בידו ולכנס משא"כ לעת ערב שאין ראוי לחזור ללובשן כ"ש בלילה אין לכנס בתפילין לב"ה אף שהוא עושה משום נטירות (ראב"ד):

ה

בד"א בבה"כ שבשדה ולפי זה אפילו עוברי דרכים בהם יש להם להניחן במקום משומר כגון על העגלה או ליתן לחבירו אזי לא יכניס' כלל לב"ה אם לא שיש במקום סכנה מן המזיקים אזי שייך לומר הואיל והיתירו חכמים לנטרן (כנ"ל):

א

שבראשו. ה"ה דבזרועו נמי אסור מה"ט והא דנקט בראשו בא למעט אם אוחזן בידו רי"ו מ"א ועיין נ"ץ ובתשובת בית יעקב סי' ק"ע כתב דוקא בראשו מפני שהם בגלוי אבל בשל יד שהם מכוסים שרי דלא גרע מאוחזן בבגדו ובידו ע"ש והמחבר יד אהרן חולק עליו והעלה להלכה בין בשל יד או של ראש אסור לכנס לב"ה והסכים עם המ"א ונ"צ וכ"כ בספר בני חייא ועיין תוס' דמנחות דף ל"ה ע"ב בד"ה אלו תפילין שבראש וכו' שהר"י דאורלינ"ש מסופק אם צריך לחלוץ תפילין של יד כשנכנס לב"ה ע"ש (ועי' בספר אליהו רבה פילפול ארוך מזה):

ב

בידו. רצה לומר בבגדו ובידו כנגד לבו כמ"ש בסעיף ה'. ט"ז:

ג

מיושב. לכן כשהם בראשו אסור אפילו להשתין גזירה שמא יעשה צרכיו:

ד

לגדולים. לכן בבה"כ עראי מותר דלא גזרינן שמא יפנה בהם:

ה

ד"א. וכ"כ הטור וקאי ארישא דהיינו בבה"כ קבוע דאסור להשתין כשהם בראשו אלא חולצן ברחוק ד"א וממילא שמעינן בבה"כ ארעי דאסור כשהם בידו אין תקנה רק שיתנם לחבירו אבל מ"מ א"צ להסיר מידו ברחוק ד"א ט"ז מ"א ובתשובת מטה יוסף ח"ב סימן ה' הבין שמ"ש הטור אלא חולצן ברחוק ד"א קאי נמי לבה"כ עראי ומש"ה הרבה להקשות ע"ש ולא דק ועי' ב"ח:

ו

חפירה. אבל כשהוא בחפירה חולץ ומשתין לאלתר וא"צ להרחיק ד"א. מ"א ע"ש:

ז

היינו. ר"ל הא דאמרינן לעיל דמותר להשתין בו בתפילין שבראשו היינו במקום שאין רגילות לפנות שם:

ח

לפנות. צ"ע דבס"א כתב אפי' תופס אותם בבגדו אסור וי"ל דהכא מיירי שקשורים בבגדו שאף אם ישפשף בידו לא יפלו התפילין. מ"א ועיין ט"ז:

ט

צרכיו. והא דנקט הטור והש"ע סעיף א' אסור ליכנס להשתין וכו'. לרבותא נקט להשתין אע"פ שהוא חייו של אדם אפ"ה אסור ליכנס וכ"ש שלא לצורך. עמ"א:

י

בימינו. אבל לא בשמאלו מפני שצריך לקנח בה כמ"ש סי' ג' והא ליכא ניצוצות כיון שמיירי בב"ה קבוע מסתמא עושה צרכיו מיושב. כ' הרמ"ע סימן נ"ט דמותר ליכנס בתפילין למבואות המטונפות אפילו יש מקום מטונף להדיא וטוב לכסותו בכובע. ואם רוצה לחלצן ולחזור ולהניחן ש"ד. עמ"א:

יא

המשתמר. משמע אפי' בכיסן לא יכניסם. אבל להשתין בב"ה עראי אם הם בכיסן שרי אף להרמב"ם עמ"א ומשמע בגמרא דכל הני שריותא אינן אלא בתפילין שלובשן כל היום ואי אפשר להטריח אבל שאר ספרים אסור להכניסן אפי' בב"ה שבשדה מיהו אם הם בכיס שרי להכניסן חוץ מספר תורה שאסור. מ"א:

יב

הראשון. ועמוד החוזר מביא האדם לידי הדרוקן וסילוק החוזר מביא האדם לידי ירקון:

א

ברכות כג

ב

שם

ג

תוס' שם והרא"ש בה"ת וסמ"ג וספר התרומה

ד

שם בגמרא

ה

פ"ד מהלכות תפילין

ו

רש"י שם בגמרא

ז

שם ברש"י

ח

ספר התרומה

ט

שם בגמר'

י

כן הוא בגמ' שם אבל הב"י כתב שהטור לפי גירסתו שלפניו והרמב"ם והרי"ף והרא"ש לא חלקו בין קבוע לעראי

יא

כר"ע שם הרמב"ם שם והטור ורבי יונה

יב

שם. בגמ'

יג

שם:

יד

רמב"ם שם בפ"ד

טו

ספר התרומה והטור ור' ירוחם

טז

שם בגמ' כה

יז

תשובת הרשב"א:

א

ס"א אסור. בעיא דאיפשטא:

ב

ואם כו'. שם ב השתא בהכ"ס קבוע כו' ה"ק כו' ועט"ז וכ"ה בתר"י להדיא דבעינן בבגדו וידו וכ"מ בגמ':

ג

והיינו כו'. כמש"ש ה"ק בהכ"ס קבוע דליכא כו' והקשה הר"י ורא"ש הלא א"א לגדולים בלא קטנים וכמש"ש רש"י ד"ה אלא אידי כו' ותי' דגדולים עושה מיושב כמ"ש בפ' בתרא דברכות ובפ"א דתמיד ובספרי פ' תצא והיה בשבתך ולא בעמידה ואז ליכא ניצוצות כמש"ש מ"א וערפ"ב דנדה וז"ש וה"ה כו':

ד

ובבהכ"ס עראי כו'. תוס' שם ד"ה חיישי' מדלא איבעיא להו אלא בבהכ"ס קבוע:

ה

אבל אם כו'. שם ב':

ו

אפי' אם כו'. רי"ף ורא"ש וכ"ה בגמ' שם השתא ב"ה קבוע כו':

ז

ומדברי הרמב"ם כו'. כמ"ש תר"י בשם י"מ דל"ג בהאיבעיא קבוע וכמ"ש שמא יפיח ור"ה גאון גורס צנוע פי' שסופו להיות קבוע. תר"י ורא"ש ור"ל בשאר בהכ"ס עראי ודאי מותר ובזה איבעיא להו ומי גזרינן שמא יפנה ע"ש דקשה ליה דתניא הנכנס לבהכ"ס כו' משמע דמשום כניסה לחוד צריך לחלוץ אבל הרא"ש חולק דלאו משום הכניסה אלא משום שרוצה לעשות צרכיו ועס"ה:

א

ס"ד אם הם כו'. זו היא שיטה אחרת דלא פריך אלא לב"ה דמתירין בהכ"ס קבוע בידו לבד אבל לר"ע ל"ק מידי ולכן ל"פ אליביה וחולק על מ"ש בס"א:

א

ס"ה אם כו'. וי"א כו'. כנ"ל ס"א:

ב

וגוללן כו'. מסקנא דגמ' שם:

ג

ובבגדו. כר"ע וכמש"ש התקינו שיהא כו' תר"י:

ד

וכשיוצא כו'. ברייתא שם:

א

ס"ו היה לבוש כו'. כ"ז ל' הרמב"ם וכפי' תר"י בשם ר"ה גאון דמש"ש ביום גוללן כו' קאי נמי אנכנס לבהכ"ס:

ב

ואפי' להשתין כו'. ס"ל דקאי אכל מ"ש למעלה:

ג

ואיהו כו'. כמש"ש ולא יניחם בחורים כו':

א

ס"ז בד"א כו'. כמש"ש בראשונה כו' התקינו כו' ועדיין כו':

א

ס"ט מותר כו'. דהא אפי' להשתין מותר בהם בבהכ"ס עראי ואפי' בקבוע היה מותר אי לאו דחיישינן שמא יפנה ואף שאסור מן התורה כנגד העמוד כ"ש בכה"ג:

א

ובבה"כ עראי מותר להשתין בהם כשהם בראשו – פשוט דה"ה לענין תפילין של זרועו וכן איתא להדיא בספר התרומה ודלא כהפמ"ג ונראה שיסיר הכריכות מעל כף ידו שלא יבוא לשפשף בם:

א

בה"כ קבוע היינו שיש בו וכו' – נראה לכאורה דאפילו אם עתה אין בו צואה כלל כיון דהוא מקום שרגילין לפנות שם גזרינן שמא יעשה צרכיו ולא נקט המחבר לשון זה רק להורות לנו דאם יש צואה במקום הזה תו חיישינן שמא הוא יעשה צרכיו ג"כ במקום הזה ואפילו אם עד עתה לא היה זה המקום מיוחד לפנות ובזה ניחא מה דסיים המחבר בלי חפירה להורות דאם הוא בחפירה חשוב כמאן דליתא ומותר אם אותו המקום אינו מיוחד לפנות עד עתה ועיין במ"א סק"ו מה שתמה על המחבר ולפ"ז ניחא הכל:

א

בה"כ עראי וכו' בה"כ תחלה – עין במ"ב בשם הפמ"ג ואם הוא מקום המסריח מפני מי רגלים המצוי תמיד שם לכאורה המקום הזה דין בה"כ קבוע יש לו דלא גרע מעביט של מי רגלים המסריח דדינו כצואה מדאורייתא כמ"ש תר"י ולא גרע ממים סרוחים או מי משרה וכו' המבואר בסימן פ"ו דדינו כצואה עי"ש ואפשר דלענין זה לא מחלקינן בזה ובכל גווני מותר להשתין בו בתפילין שעליו ולא חיישינן בו שמא יפנה בו כיון דאינו מיוחד רק להשתין ואין לאסור מטעם המי רגלים גופא כיון דהוא מיוחד שם דינו כצואה דז"א דא"כ הא מי רגלים נגד העמוד ג"כ דינו כצואה ואפ"ה בבה"כ עראי מותר להשתין בתפילין שבראשו ואפילו בקבוע היה מותר אי לאו דחיישינן שמא יפנה בהם וא"כ אפשר דבזה לא חיישינן שמא יפנה ומותר:

א

ואוחזן בימינו – עיין במ"ב מש"כ בשם הרמ"ע להקל והרדב"ז מחמיר. ובספר אור זרוע אשר זכינו מקרוב לאורו משמע כהרמ"ע דכתב בסי' תקפ"ו דמותר לעבור בבית הכסא לפי דרכו שלא לצורך נקביו ותפילין בראשו. ומשמע מלשונו שהוא מחלק בין אם הוא עובר או שהוא קובע עצמו להיות שם ובזה יש ליישב קצת קושית המג"א בסק"ט ממרחץ דחולץ כמ"ש סימן מ"ה סעיף ב' ואע"ג דלענין ד"ת לא מחלקינן בין מהלך או עומד בברכות כ"ד ע"ב לענין זה מחלקינן:

א

ואפילו להשתין מים – ר"ל במיושב או בעפר תיחוח דליכא משום ניצוצות וכדלעיל בס"א:

ב

בבה"כ קבוע – וה"ה לענין בה"כ עראי ותפילין שבראשו. [ביאור מהרמ"ב על המרדכי]:

ג

ומניחן בכלי אם היה בו טפח וכו' – עיין במ"ב והמ"א הביא עוד בשם רש"י דאם הכלי היה טפח חשיב הכלי אוהל להפסיק בינם לקרקע ומותר להניחם בביתו ע"ג קרקע ובכלי שאינו כליין אפילו פחות מטפח:

א

[א] בתפילין שבראשו וכו'. ומשמע דבתפילין של יד מותר ליכנס כיון דמחופה בעור אבל בנחלת צבי כתב זה לשונו, לעניות דעתי נראה שיש לאסור אף בתפילין של יד משום יו"ד דאם לא כן קשה למה הקפידו בסעיף ה' שלא תהא רצועה יוצאה, הא דלי"ת ויו"ד שברצועות לאו אותיות גמורות הן. ועוד קשה הא כתב הטור סימן ל"ב דיעשה קשר קטן בצורות יו"ד להשלים אותיות השם, וכתב עליו בית יוסף דסתם כדברי רש"י אלא עיקר דאסור, עד כאן וכן כתב מגן אברהם. ותימא עליו דברש"י גופיה משמע בברכות דף כ"ג דמותר ליכנס בתפילין של יד, וכן כתב מעדני מלך דף כ"ד ודף צ"ח להדיא דסבירא ליה לרש"י דמותר. אלא צריך לומר דגם לרש"י דסבירא ליה דהן מאותיות שם שדי, מכל מקום אין שוה בקדושתיה כיון שאין בכתיבה ממש כמו שי"ן אלא על ידי קשר, וכן מבואר במעדני מלך דף צ"ג. ומה שהקשה מהא דהקפידה שלא תהא רצועה יוצאה, יש לומר דודאי יש בהן קדושה, אלא דמכל מקום אין בהן כל כך קדושה עד שנטריחו לחלוץ, וכן משמע במעדני מלך דף צ"ח. ובתשובת בית יעקב סימן ק"ע כתב טעם לחלק דשל ראש מגולים אבל של יד מכוסים ולכך צריכין שלא יצאו מתחת ידו שאם יצאו יהיה מגולים, אך תימא דהרא"ש כתב בהלכות תפילין דר"י מאורליינש היה מסופק אם צריך לחלוץ תפילין של יד, עד כאן, ומספיקא יש לנו להחמיר, וכן מצאתי בספר אדם וחוה שיש לאסור מספיקא. גם תמה מעדני מלך על הטור דפשיטא ליה מה דמספקא אביו הרא"ש ז"ל, והנראה לעניות דעתי בישוב זה נראה לי דסבירא ליה לטור דלא מספקא לר"י מאורליינש אלא כשנכנס לבית הכסא קבוע לעשות צרכיו אבל כשנכנס להשתין דאין איסור אלא משום גזירה שמא יעשה בהן צרכיו לא מחמרינן בתפילין של יד, ואפילו אם נאמר דמספקא לר"י בכולהו, מכל מקום אנן לא מחמרינן בזה מספיקא כיון דליכא אלא משום גזירה. וזה נראה לי דעת רש"י שפירש בש"ס שם על הא דמיבעי מהו שיכנס אדם בתפילין לבית הכסא קבוע להשתין מים פירש רש"י כשהן בראשו קאמר, עד כאן, ולא פירש על ש"ס הנאמר קודם הנכנס לבית הכסא חולץ תפילין אלא דוקא בזה דאינו אלא משום גזירה הוא דמקילין בתפילין של יד. והשתא ניחא נמי הא דיזהר שלא תהא רצועה יוצא מתחת ידו דשם מיירי לעשות צרכיו בבית הכסא קבוע, ודו"ק. גם דברי רבינו ירוחם הנזכר לעיל יש לפרש הכי, אבל להשתין מודה דמותר בשל יד כן נראה לי וכן נראה לי להלכה, ועיין לקמן סימן מ"ה:

ב

[ב] אוחזן בידו וכו'. משמע דאפילו בלא בגדו מותר ואף דבסעיף ד' בעינן דוקא בבגדו היינו לעשות צרכיו אבל הכא מיירי להשתין שאין איסורו אלא משום גזירה לא מחמרינן כשהוא בידו. אך קשה דהא כתב שולחן ערוך והלבוש סימן ד' דמותר בין להשתין בין לפנות וכו' אלמא דגם להשתין דוקא בבגדו בעינן. ואין לומר דמה שכתב בין להשתין היינו בבית הכסא עראי ומעומד דהא מבואר בסעיף זה דמעומד אף בידו ובבגדו אסור ואפשר לומר דאגב גררא נקטו בין להשתין ועיקרם על לפנות לחודו. והשתא ניחא כל תמיהות לחם חמודות דף כ"ה ונחלת צבי עיין שם, כי לא רציתי להאריך ועיין ס"ק ה' ומכל מקום לדינא צריך עיון שראיתי הרמב"ם פרק ד' וכלבו כתבו להדיא דאף להשתין בעינן בגדו וידו וכן פסק הט"ז ולפי זה דוקא בימינו בעינן ואפילו בכיס מסיק מגן אברהם דאסור אם לא שנכנס לבית הכסא ארעי להשתין דאז שרי בכיס:

ג

[ג] חולצן וכו' ונותנו לחבירו וכו'. צריך עיון דהטור ושולחן ערוך לא נזכר אלא בבית הכסא עראי כשמשתין מעומד ויש תפילין בידו ואינו רוצה להניחן בראשו אזי נותנן לחבירו, אבל בבית הכסא קבוע אין צריך ליתנן לחבירו, וכן כתב הבית יוסף להדיא. וטעמו מבואר בש"ס כדי שינטר ופירש רש"י שישמרנו מן המזיקין או שצריך לשמור התפילין בעצמו, ואף דט"ז ומגן אברהם פירשו כי הא דחולצן בריחוק ארבע אמות ונותנן לחבירו בבית הכסא קבוע אבל בעראי חולצין ומשתין לאלתר היינו כשמשתין מעומד בקבוע אבל כשעושה צרכיו מיושב לא, ואפשר דמשום הכי השמיט תיבת קבוע שכתב בשולחן ערוך וכתב בית כסא סתם וקאי על עראי מכל מקום לא הוי ליה לסתום. ולעניות דעתי דכיון שהוא עושה צרכיו על כרחך משתין מיושב אם כן אפשר לאחוז בידו. גם בסוף סעיף א' כתבו בהדיא על בית הכסא קבוע, ודוחק לומר כיון דשם מיירי רק להשתין שהוא זמן מועט לא שייכי טעמים הנזכרים לעיל. והא דהשמיט הלבוש תיבת קבוע נראה לי דסבירא ליה דהטור ושולחן ערוך לאו דוקא נקטו קבוע דכיון שרוצה לעשות צרכיו מה לי בין קבוע לשאין קבוע ובכל דינין שוין וכן כתב הדרישה. אבל בעולת תמיד כתב דוקא נקט השולחן ערוך קבוע, דבעראי חולץ ונפנה מיד ותמה עליו דהא בסעיף א' כתב השולחן ערוך על עראי וכן כתב בית יוסף להדיא דאף בעראי חולץ בריחוק ארבע אמות ואף למה שדחקו הט"ז ומגן אברהם דבבית הכסא עראי חולץ ומשתין לאלתר נראה דמודים במפנה:

ד

[ד] מותר וכו'. דליכא למיחש משום ניצוצות ולשמא יקנח ליכא דהא אסור לקנח בימינו (לבוש) פירוש כיון דמשתינין שם מיושב ליכא ניצוצות ועיין סעיף א' נתבאר יותר. והט"ז כתב דאף בבית הכסא עראי ליכא למיחש שיקח ידו לקנח דמיירי הכא דהתפילין בחיקו וחגורה מפסיק שלא יפול או שאוחז בחוץ על ידי בגדו שלא יפול, ומגן אברהם כתב דמיירי שקשורים בבגדו:

ה

[ה] שלא תהא וכו'. טעמא ברצועה של ראש יש דלי"ת ובשל יד איכא יו"ד:

ו

[ו] לא יכנס וכו'. כתב בתשובת נחלת צבי תפילין וכתבים שיש בהם שמות צריך ליתן תיק בתוך תיק אם צריך לילך לבית הכסא ונהגו לקנות כלים של עור, וביו"ד סימן רפ"ב סעיף י"ד דקמיע מחופה בעור מותר, וכתב בשלטי גיבורים פרק במה אשה צריך עיון בקמיעין שעושין לתינוקות מחופין וחקוק עליהן אותיות של שם, עד כאן. וקצת קשה מאי מספקא ליה הא מטעם שם מבחוץ אסור בתפילין בש"ס, וצריך לומר כיון דחקוק ולא כתב מספקא לן ועיין סימן מ' ס"ק ב':

א

א) [סעיף א'] אסור ליכנס לבית הכסא קבוע להשתין בתפילין שבראשו וכו' ה"ה דבזרועו נמי אסור מהאי טעמא. וכ"כ רי"ו והפוסקים והא דנקט בראשו בא למעוטי אם אוחזן בידו. מ"א סק"א. וכ"כ נחלת צבי הביאו יד אהרן בהגה"ט וכן הסכים יד אהרן ותמה על הרב בית יעקב סי' ק"ע שכתב להתיר בשל יד מפני שהם מכוסים יעו"ש. וכ"מ מדברי סו"ב במקור חכמה אות א' וכ"כ בני חייא הביאו באה"ט סק"א פרמ"ג א"א אות ב' ר"ז אות א'. וכ"מ מדברי ח"א כלל י"ד או' כ"ו וכ"כ שתילי זיתים או' ב'. ובפרט לדברי האר"י ז"ל בשער הכוו' דרוש ה' דתפילין שגם הבתים יש בהם רמז לאורות ושמות עליונים כיעו"ש ע"כ יש להחמיר. ולא כמ"ש א"א אות א' והער"ה אות א'. ועיין עט"ז:

א

ב) שם ואם אוחזן בידו וכו' ר"ל בבגדו ובידו כנגד לבו כמ"ש סעי' ס' וכ"כ ב"י בשם סה"ת וכ"כ הט"ז סק"א. א"ר אות ב' עט"ז אות ב' ר"ז אות ג' שתילי זיתים אות ב':

א

ג) שם בהגהה. והיינו דוקא כשמשתין מיושב וכו' כן נראה מדברי הרא"ש והפוסקים שהביא מרן ז"ל בב"י. מאמ"ר אות א'. וכ"כ הלבוש. וכ"כ מהריק"ש בס' ערך לחם. פרמ"ג במש"ז אות ב' ובא"א אות ב'. ר"ז אות ג', שתילי זיתים אות ד', יפה ללב אות ג':

א

ד) שם בהגהה. וה"ה אם משתין מיושב וכו'. צ"ל וה"ה אם משתין מעומד במקום גבוה. (שהוא במקום מדרון) או בעפר תחוח דליכא וכו' עיין לעיל סי' ג' סעיף י"ג. יפה ללב אות ד':

א

ה) שם בהגהה, אלא דבה"כ קבוע מסתמא עושה צרכיו מיושב. פי' ולכן כשהן בראשו אסור אפי' להשתין גזרה שמא יעשה צרכיו. מ"א סק"ב. ואפי' מעומד בראשו אסור וה"ה בידו אסור. פרמ"ג א"א אות ב':

א

ו) שם בהגהה. וביה"כ עראי מסתמא עושה מעומד וכו' ולכן בבית הכסא עראי מותר דלא גזרינן שמא יפנה בהם. מ"א סק"ג. פרמ"ג א"א אות ג':

א

ז) שם ובה"כ עראי מותר להשתין בהם כשהם בראשו. בין מעומד בין מיושב. ולא גזרינן שמא יפנה בהם כיון שאינו קבוע. ולא שמא יקנח ניצוצות בהם כיון שהם בראשו. לבוש. שתילי זיתים אות ו'. אבל בשל יד אסור להשתין מעומד משום ניצוצות דחיישינן שמא ישפשף בידו השמאלית ברצועות הכרוכים דשפשוף אף ימין וכ"ש שמאל ואסור. פרמ"ג א"א אות ג':

א

ח) שם אבל אם אוחזן בידו אסור להשתין בהם מעומד וכו' מיירי בין בעראי בין בקבוע וכמ"ש בהגהה. מ"א סק"ד. שתילי זיתים אות ז':

א

ט) שם אלא חולצן ברחוק ד' אמות וכו' היינו בבה"כ קבוע דאסור להשתין כשהם בראשו אבל בביה"כ עראי מותר להשתין כשהם בראשו רק אם הם בידו אפילו בביה"כ עראי צריך שיתנם לחבירו אבל א"צ ברחוק ד' אמות, ט"ז סק"ג. מ"א סק"ד. שתילי זיתים אות ט'. מיהו המאמ"ר אות ב' כתב דאם הם בידו אפי' בבה"כ עראי צריך שיתנם לחבירו בריחוק ד' אמות יעו"ש. ועיין פרמ"ג במש"ז אות ג' ובדברינו לקמן אות ח"י:

א

י) שם ומדברי הרמב"ם נראה שאסור להשתין כשהם בראשו וכו' דגזרינן שמא יפיח בהם כדאיתא בגמרא וכ"כ בש"ג ובכ"מ. מ"א סק"ה ומחה"ש. פרמ"ג א"א אות ה' ר"ז אות א'. שתילי זיתים אות יו"ד:

א

יא) שם ויש לחוש לדבריו. וכ"כ הלבוש. ר"ז אות א'. וכ"כ בהגהות אלפסי פ' מי שמתו כדברי הרמב"ם ז"ל דאסור להשתין בעוד התפילין בראשו גזירה שמא יפיח כי כן דרך המשתינין עכ"ל. והב"ד ד"מ אות א'. וכן פסק הב"ח. סו"ב במקור חכמה. יפה ללב אות ה'. ובפרט לדברי האר"י ז"ל שהחמיר מאד בהסיח הדעת דתפילין כמ"ש סי' כ"ח אות ב'. וחיישינן שמא ג"כ יסיח דעתו בעת ההשתנה ועוד יראה המעיין בדברי האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ה' דתפילין כי כמה גדלה מעלת התפילין והרצועות והבתים ע"כ יש לזהר ולהחמיר שלא להשתין בעודו לובש תפילין בין בבה"כ קבוע ובין בבה"כ עראי, בין בשל יד בין בשל ראש דלענין הפחה והסח הדעת אין חילוק כמ"ש סי' ל"ז סעי' ב' והגם שכתב ח"א כלל יו"ד אות כ"ו לעת הצורך מותר כגון שיתבטל עי"ז מתפלה בצבור וכו' עכ"ל יש להחמיר מפני כי גדלה מעלת התפילין. ועיין לקמן אות י"ד:

א

יב) שם ויש לחוש לדבריו. בד"א כשהן עליו אבל כשהן בכיסן ואוחז הכיס בידו מותר להשתין בה לד"ה שכשהן בכיסו אין איסור בהפחה לד"ה. ר"ז אות א'. בשם מ"א ס"ק י"ד. מאמ"ר אות ח'. ומ"מ עדיף טפי שלא להכניסן ושלא להשתין מאחר שיכול ליתנם לחבירו. מאמ"ר שם:

א

יג) [סעיף ב'] בה"כ קבוע וכו' בלא חפירה ואם הוא בחפירה עיין לקמן סי' פ"ג סעי' ד'. ובה"כ שלנו אף על פי שהם בחפירה ריחו נודף יותר מבשדה. שו"ג אות ז':

א

יד) [סעיף ג'] בה"כ עראי וכו' פירוש הא דאמרינן לעיל דמותר להשתין בו בתפילין שבראשו היינו במקום שאין רגילות לפנות שם. מ"א סק"ז. והיינו לסברא ראשונה אבל לדברי הרמב"ם אסור להשתין בתפילין שבראשו אפי' במקום שאין רגילות לפנות שם כמש"ל אות י"א והוא פשוט:

א

טו) שם בה"כ עראי היינו כגון להשתין מים וכו'. ואפי' מיוחד מכמה זמנים להשתין עראי יחשב. פרמ"ג א"א אוח ז'. פתחי עולם אות ח'. וכך הם דברי הלבוש סעי' ג'. שתילי זיתים אות י"ד:

א

טז) [סעיף ד'] אם הם בחיקו וחגור חגורה או בבגדו בידו וכו'. עיין באחרונים שהקשו על מרן ז"ל דזה היפך ממ"ש סעי' א' דאפילו אם תופס אותם בבגדו אסור. ועיין עו"ת אות ד' וט"ז סק"ד ומ"א סק"ח שכל אחד לדרכו פנה זה אומר בכה וזה אומר בכה ועיין מאמ"ר אות ד' מ"ש על דבריהם יעו"ש:

א

טוב) שם מותר בין להשתין בין לפנות, עיין סעי' ז' ובדברינו לשם בס"ד:

א

חי) [סעיף ה'] אם רוצה ליכנס לבה"כ קבוע לעשות צרכיו חולצן בריחוק ד' אמות. משמע הא אם רוצה ליכנס לבה"כ עראי לעשות צרכיו א"צ לחלוץ בריחוק ד' אמות. וכ"כ עו"ת אות ה'. ט"ז סק"ה. אמנם המאמ"ר אות ה' כתב דגם אם רוצה ליכנס לבה"כ עראי צריך לחולצן בריחוק ד' אמות יעו"ש. וכ"כ ר"ז סוף אות ג' וז"ל לעשות צרכיו צריך לחולצן ברחוק ד' אמות ממקום שרוצה לעשות צרכיו אפי' נפנה במקום שאינו בה"כ כלל אלא בחצירו או ע"פ השדה עכ"ל. והב"ד פתחי עולם או' י"ב. ועיין יד אהרן בהגב"י ומש"ז אות ג' ואות ה':

א

יט) שם הגהה. וי"א אפי' בלא צרכיו וכו' וכ"כ מרן ז"ל בב"י דנכון ליזהר כדעת רבינו האי. עיין מ"א סק"ט מ"ש ע"ז ומה שכתב עליו המאמ"ר אות ו' יעו"ש:

א

ך) שם ואוחזן בימינו וכו' אבל לא בשמאלו. מפני שצריך לקנח בה כמ"ש סי' ג' סעי' יו"ד. ט"ז סק"ו ומ"א סק"י וא"ל היאך אפשר בבה"כ בלא ניצוצות והלא א"א לגדולים בלא קטנים יש לומר כיון שמיירי בבה"כ קבוע עושה צרכיו מיושב וכלים מי רגלים מהגוף וליכא ניציצות. כ"כ הרא"ש. ולמדנו דלהשתין מעומד חמיר טפי מעשיית צרכיו לגדולים. ט"ז שם. ור"ל דבסעי' א' אסר להשתין בהם מעומד כשאוחזן בידו והכא התיר לעשות צרכיו מפני שהוא מיושב וליכא למיחש לשמא ישפשף ניצוצות בימינו. ועיין לעיל אות ז':

א

כא) שם ויזהר שלא תהא רצועה יוצאת וכו'. דברציעה נמי איכא קדושה שהרי בהם הוא קושרן ובקשר נראה בעשייתו כמין דל"ת ע"ש א' מאותיות שד"י והשי"ן עשויה בכותלי הקציצה החיצונה ויו"ד עשויה בראש הרצועה תש"י כ"כ רש"י והב"ד הט"ז סק"ז. מ"א ס"ק י"א מאמ"ר אות ז'. ר"ז אות ג'. שתילי זיתים אות י"ט. פתחי עולם אות י"ד:

א

כב) כתב מ"ע סי' נ"ט מותר ליכנס בתפילין למבואות המטונפות אפי' יש מקום מטונף להדיא. וטוב לכסותן בכובע. ואם רוצה לחולצן ולחזור ולהניחן ש"ד עכ"ד והב"ד מ"א שם. סו"ב אות א'. ר"ז אות ז'. ועיין מחה"ש שנסתפק ברצועות דאית בהן ג"כ קדושה וכ"ש ג' כריכות שעל האצבע אם צריך לכסותן. ונכון להחמיר. ועיין מש"ל סי' כ"ה אות כ"א:

א

כג) [סעיף ו'] לא יכנס בהם גלולים בבגדו ואפי' להשתין וכו' ואפי' להשתין מיושב. מ"א ס"ק י"ב. ר"ז אות ד', פתחי עולם אות ט"ו:

א

כד) שם ומניחם בכלי אם היה בו טפח וכו'. אבל אם אין בו טפח בטל לגבי תפילין כיון שהוא כליין. מ"א ס"ק י"ג. ר"ז שם. ועיין מ"ש מ"א שם בשם רש"י ומ"ש מחה"ש והוא אינו לדעת מרן ז"ל ופשוט:

א

כה) שם ואוחז הכלי בידו ונכנס. וי"א דוקא ביום שראוי ללובשן אז התירו להיות בבגדו בידו ונכנס משא"כ לעת ערב שאין ראוי לחזור ללובשן וכ"ש בלילה אין ליכנס בתפילין לבה"כ אף שהוא עושה משום נטירותא. עט"ז בשם הראב"ד:

א

כו) [סעיף ז'] אבל בבה"כ שבבית לא יכניסם כלל וכו' ואפילו בכיס לא יכניסם. מ"א ס"ק י"ד. ר"ז אות ה'. שתילי זיתים אות כ"ה:

א

כז) שם לא יכניסם כלל וכו'. וכן לא יעשה בהם צרכיו בחצרו אפילו שלא בבה"כ ואפילו הן בכיסן. ר"ז שם:

א

כח) שם כיון שיכול להניחם וכו'. ומשמע בגמרא דכל הני שריותא אינן אלא בתפילין שאדם לובשן כל היום והולך בהם בשדה וא"א להטריח בכל פעם להשיבן לביתו וגם א"א להניחם בחורים ובסדקים מפני מעשה שהיה שנטלתו זונה ואמרה פלוני נתן לה באתננה. אבל שאר ספרים אסור להכניסם אפילו בבה"כ שבשדה דיכול להניח אותם בביתו. וכן הוא בגמרא (וברכות דף כ"ג ע"א) דרבי יוחנן יהיב ספרא דאגדתא לתלמידיו. ומיהו אם הם בכיס שרי להכניסן כמ"ש ביו"ד סי' רפ"ב סעי' ח'. וכ"מ מלשון הרמב"ם פ"י מהס"ת שכתב וז"ל כל כתבי הקדש אסור לזרקן. הקמיעין שיש בהם ענינים של כתבי הקודש אין נכנסים בהם לבה"כ אא"כ היו מחופין עור. (וכ"ה ביו"ד סי' רפ"ב סעי' ו'.) לא יאחוז אדם ס"ת בזרועו ויכנס בו לבה"כ אעפ"י שכרוך במטפחת וכו' משמע דכתבי הקודש שרי במטפחת כמו קמיע, מ"א ס"ק י"ד, ר"ז אות ו', שתילי זיתים אות כ"ו, וכתב הפרמ"ג בא"א אות י"ד אבל תפילין חמירי יותר ואסור אפילו בכיסן בבה"כ בבית עכ"ל, ור"ז שם כתב דאפילו בשאר ספרים דשרי להכניסן בכיסן היינו לבה"כ קבוע שבשדה אבל בבה"כ שבבית או לעשות בהן צרכיו בחצירו אפי' שלא בבה"כ קבוע דינם כתפילין שאסור אפי' בכיסן עכ"ד והביאו פתחי עולם אות י"ח, ונכון להחמיר אפי' בשאר ספרים הלא להכניסם אפי' בכיסם ואפי' לבה"כ שבשדה היכא שאפשר ועיין לקמן אות ל':

א

כט) ובענין הקמיעין אי שרי ליכנם בהם לבה"כ עיין בפ' במה אשה (שבת דף ס"ב ע"א) וביו"ד סי' רפ"ב סעי' ו' דאם הם מחופין עור שרי ומשמע שם בפרק במה אשה דאפילו אם כתוב בהן שמות שרי אם הם מחופין עור יעו"ש. ואם הם מחופין בבגד י"ל דצריך כלי בתוך כלי. עיין ברכ"י שם על סעי' ו', ועיין שע"ת בזה הסי' אות י"א:

א

ל) שם כיון שיכול להניחם במקום המשתמר, ולפי זה אפילו עוברי דרכים אם יש להם להניחם במקום משומר כגון על העגלה או ליתן לחבירו אזי לא יכניסם כלל לבה"כ אם לא שיש במקום סכנה מן המזיקים אזי שייך לומר הואיל והתירו חכמים לנטרן, עט"ז, והב"ד מחה"ש ס"ק י"ד וכתב וז"ל ולענ"ד דאם הם בכיסן ונותנם בכיס התפור במלבושו דאותו כיס אינו כליין והוי כלי תוך כלי לע"ד מותר עכ"ל, והב"ד פתחי עולם אות י"ח ולא ידעתי למה עשו לי היתר זה כיון שאפשר להניחם במקום המשתמר ע"כ אין להקל בזה וכמ"ש העט"ז דאין להכניס' כלל לבה"כ היכא דאפשר להניחם במקום המשתמר:

א

לא) [סעיף ח'] מניח ידו עליהם עד שיגמור וכו' דאם יפסיק מיד יבא לידי חולי הדרוקן, דעמיד החוזר מביא אדם לידי הדרוקן וסילון החוזר מביא אדם לידי ירקון. ט"ז סק"ח ומ"א ס"ק ט"ו, וה"ה בשכח והשתין בבה"כ קבוע ותפילין בראשו גומר סילון א' דהכנה היא, פרמ"ג במש"ז אות ח', פתחי עולם אות י"ט;

א

לב) שם מניח ידו עליהה וכו' והוא שלא יהיה ידו מטונפת או מלוכלכת אלא ירחץ ידו בכלי שיש שם ואח"כ יניח ידו עליהם וכמ"ש הרמב"ם פ"י מהס"ת ה"ח יעו"ש. ואי משום שידיו טמאות מפני רוח רעה שבבה"כ ואחוז בגדו בידו ואח"כ יגע בהם וע"כ צ"ל מ"ש כאן ומניח ידו ר"ל ידו ובגדו וכדרך שכתב הט"ז בסק"א, יפה ללב אות ח':

א

לג) [סעיף ט'] מותר לרופא ליקח עביט של מי רגלים בידו וכו' שהרי אינו נוגע אלא בכלי לראותו ואין שייך בו משום בזיון תפילין כיון שמלאכת רפואתו הוא בכך. לבוש. ר"ז אות ח'. שתילי זיתים אות כ"ח. פתחי עולם אות ך'. ועיין מ"ש השו"ג בזה אות ט"ז ומ"ש עליו היפה ללב ז"ל אות ט'. דאילו היה רואה השו"ג דברי הלבוש הנז' לא היה כותב כן אלא מטעם שכתב הלבוש יעו"ש. ולענין אם צריך נט"י עיין לעיל סי' ד' אות פ"ח:

א

(ט"ז סק"א) לומר מ"ש כאן אוחזן. ר"ל מ"ש המחבר כאן ואם אוחזן בידו וכן מ"ש הב"י ואהא דאמרינן דתפילין בידו שרי בב"ה קבוע ר"ל בבגדו ובידו:

ב

מ"א סק"ב. פי' ולכן. עיקר דברי רמ"א לתרץ מה דקשה אהמחבר כיון דלענין זה אין חילוק בין קבוע לעראי א"כ למה בקבוע כתב המחבר צד ההיתר מיושב וכן מ"ש רמ"א הואיל ואינו נפנה לגדולים קשה הרי גם בקבוע מיירי הכא שאינו נפנה לגדולים ואפ"ה אורחא להשתין מיושב הואיל והוא קבוע והכא אורחא מעומד הואיל והיא עראי וא"כ הול"ל הואיל שהוא עראי לזה תירץ המג"א דאגב אורחא רימז רמ"א (ג"ד) החילוק בין קבוע לעראי כשהם בראשו דבקבוע אסור אפי' להשתין משום דסתמא עושה צרכיו ותיבת מיושב שברמ"א כאלו כתב ומיושב וגבי עראי שכת' רמ"א הואיל כו' כאלו כתב והואיל ור"ל דלאו אורחא לפנות:

ג

סק"ד עראי נמי צריך לחולצן ר"ל אם רוצה לחולצן צריך לחלוץ ברחוק ד"א ולא קשיא ליה להג"א עכשיו אלישנא דחולצן שכתב המחבר משום דמיירי שרוצה לחולצן ולא הקשה רק למה ד"א כיון דאין האיסור אלא משום השפשוף והוכיח מזה דקאי אקבוע ובסוף דבריו כתב דגם מלשון חולצן נמי מוכח משום דחולצן משמע דחייב לחלוץ או י"ל דמעיקרא הוי משמע ליה דלשון חולצן נוכל לפרש שמסלק מידו ונותנן ליד חבירו ובסוף כ' דחולצן לא משמע אלא שחולצן ממקום הנחתם וק"ל:

ד

סק"ו דהא קאי אדלעיל כלומר סעיף זה קאי אסעיף א' לבאר דבה"כ דהתם היינו דוקא בלא חפיר':

ה

שם בגמרא אדלעיל מיניה ר"ל כי הב"י הביא דברי רש"י אהא דאבעיא להו אי מותר ליכנס לבה"כ קבוע בתפילין שבראשו להשתין ובאמת רש"י לא כ"כ על האבעי' אלא אדלעיל מיניה דת"ר הנכנס לבה"כ קבוע חולצן ברחוק ד"א:

ו

(שם) משום הכניסה. דגנאי שיכנס בהן בגלוי לבה"כ קבוע ואפילו אינו רוצה לעשות צרכיו:

ז

שם לחלוץ אלא משום שרצה לעשות. כמבואר בש"ע סעיף ה' וע"ש בט"ז סק"ה שהביא דברי הב"י דהא קי"ל מה דמחלק בש"ס בין קבוע לעראי א"כ כ"ש בחפיר':

ח

(שם) וליכא כל שכן. ע"כ הוא לשון הרשב"א ומ"ש כל שכן כו' הם דברי המג"א שמסיים קושייתו:

ט

(שם) וגם אסור להשתין בו בתפילין כלל דברי המג"א להקשות תרתי חדא דרש"י אינו מחלק בחפיר' אלא לשיטתיה דס"ל דחולצן ד"א היינו מפני הכניסה ולא מפני עשיית צרכיו משא"כ להרא"ש והב"י דד' אמות הוא מחמת שרוצה לפנות ואפילו בעראי א"כ כ"ש בחפיר' ועתה מקשה קישיא שניה שזה שהבין הב"י בדברי רש"י דמותר להשתין בתפילין שבראשו כשהם בחפיר' זה אינו כלל אפילו לשיטת רש"י דהא סוף סוף כיון שהוא בה"כ קבוע יש חשש שיפנה בהם דזהו עיקר הטעם של איסור בה"כ קבוע ר"ס א':

י

ט"ז סק"ד ידי משם לקנח נצוצות ר"ל דבסעיף א' מיירי שתופס התפילין תוך ידו כשהם כרוכים בבגדו ואז יש חשש שיקנח ניצוצות והתפילין בידו וכאן מיירי שאינו תופסן תחת ידו אלא דוחקן בידו אל גופו באופן שאם יקח ידו משם יפלו התפילין מש"ה ל"ח:

יא

מ"א סק"ט הואיל שהוא חייו. ויש סכנה לשהות עד שיחלוץ ותו דטרחא הוא לחלוץ הרבה פעמים ביום:

יב

(שם) הכניסה כמ"ש ס"א. צריך להיות ס"ב והיינו במג"א סק"ו:

יג

(שם) וכ"מ ס"ז וס"ח ר"ל דבסעי' ז' משמע דשלא לצורך פשיטא דאסור דמה"ט אסור בבה"כ שבבי' ומכ"ש שיכנוס בלי צורך ובס"ח התירו לגמור עמוד ראשון משום סכנה א"כ משמע דכל הנך שריותא הכל הוא משום שהוא חייו של אדם אבל שלא לצורך אין שום היתר:

יד

סקי"א. לשמור בעצמו עכ"ל הביא הב"י מש"ס דכיון דהתירו חז"ל לאוחזן בימינו ובבגדו מצוה יותר שישמור הוא בעצמו ולא יתן לחבירו:

טו

(שם) מעומד בקבוע וא"כ. היינו ע"פ מ"ש המג"א סק"ד דמיירי התם בקבוע דאלו בעראי מותר להשתין כשהם בראשו וא"כ א"צ לחלצן כלל וליתן לחבירו וזה שסיים המג"א ובב"ה עראי מותר להשתין כשהם בראשו ור"ל דלכן לא יצויר רק נותנן לחבירו אלא ברוצה להשתין מעומד בקבוע אבל מלשון הב"י שהביא המג"א שכתב ובנכנס לקבוע לא כתב רבינו כו' משמע דמפ' הך דלעיל דנותנן לחבירו בעראי ועיין ישוב דבריו בחידושי ר' ליב חנלש ז"ל:

טז

ט"ז סק"ו בלא ניצוצות. ר"ל וניצוצית משפשף גם בימין ולמה מהני אוחזן בימין וזהו שסיים הט"ז דלהשתין מעומד חמיר כו' כי ניצוצות גם בימין משא"כ קינוח:

יז

(ש"ע סעיף ו) גלולין בבגדו. ר"ל מה שהותר בסעיף הקודם לאוחזן בימינו בבגדו דוקא כשיש לו שהות להניחם עוד אח"כ לא הטריחוהו להניחם בכלי משא"כ באין שהות:

יח

מ"א סקי"ב להשתין מיושב ר"ל מ"ש הש"ע בבה"כ קבוע ביאורו מיושב כמבואר ברמ"א סעיף א' דזהו הוא הקולא של קבוע ע"ש:

יט

סקי"ד ואם נכנס כו' רבינו האי אוסר. היא ענין בפ"ע ולא אכיס קאי אלא מיירי בסתמא:

כ

שם וא"כ לא קשה ממרחץ. ור"ל דלפ"ז מיושב קושית הש"ך שהביא המג"א סק"ט וכי גרע בה"כ ממרחץ שצריך לחלוץ התפילין ע"ש:

כא

שם בכיסן שרי אף להרמב"ם. שהביא בש"ע סעיף הקודם ע"ש במג"א סק"ה:

כב

(שם) משמע דכתבי הקודש שרי. עד תיבת משמע הוא כולו ל' הרמב"ם: סימן מד

א

בתפילין שבראשו. ה"ה בזרועו נמי אסור מה"ט וכ"כ רי"ו והפוסקים והא דנקט בראשו בא למעוטי אם אוחזן בידו:

ב

מסתמא עושה צרכיו. פי' ולכן כשהם בראשו אסור אפי' להשתין גזירה שמא יעשה צרכיו:

ג

הואיל ואינו כו'. ולכן בב"ה עראי מותר דלא גזרינן שמא יפנה בהם:

ד

חולצן ברחוק ד' אמות. לכאור' משמע דגם כשרוצה להשתין בב"ה עראי נמי צריך לחולצן ברחוק ד' אמות, וצ"ע דהא אפי' כשהן בראשו שרי להשתין וגם בידו אין האיסור אלא מפני השפשוף וא"כ למה יחלוץ ברחוק ד"א וגם ברי"ו וברמזים משמע דחולץ ומשתין לאלתר לכן נ"ל דה"פ אסור להשתין בהן מעומד כו' מיירי בין בעראי בין בקבוע וכמ"ש בהג"ה ומ"ש אלא חולצן ברחוק ד"א מיירי בקבוע ועמ"ש ס"ה וכ"מ מדקתני חולצן א"כ ע"כ מיירי בקבוע דבעראי מותר להשתין כשהם בראשו כנ"ל:

ה

בין בב"ה עראי. דגזרי' שמא יפיח בהם כדאי' בגמרא וכ"כ בש"ג וכ"מ:

ו

בלא חפיר'. אבל בחפיר' כסתום דמי כמ"ש סי' פ"ג ס"ד וכ"כ הרב"י בשם רש"י ומשמע לכאור' דס"ל דמותר להשתין בו בתפילין שבראשו דהא קאי אדלעיל וצ"ע דהא רש"י קאי בגמרא אדלעיל מיניה [ע"ש בגמרא] דקאמר חולצן ברחוק ד' אמות ועל זה פירש"י דוקא כשהוא בלא חפירה אבל כשהוא בחפירה הוי כבית הכסא עראי דאמרי' בגמרא חולץ ונפנה לאלתר דרש"י ס"ל הטעם דצריך לחלוץ משום הכניס' א"כ כשהוא בחפיר' ליכא איסורא בכניס' דהא אפי' ק"ש שרי לקרות בתוכו אבל הרא"ש והרב"י דסבירא להו דלא משום הכניסה צריך לחלוץ אלא משום שרצה לעשות צרכיו ואפי' בבית הכסא עראי כשרוצה לפנות צריך לחלוץ ברחוק ד' אמות וכן כתוב בחי' הרשב"א וז"ל וקשה היאך מותר בבית הכסא עראי לחלוץ ולפנות לאלתר הא בעינן והיה מחניך קדוש וליכא כל שכן כשרוצה לפנות בבית הכסא שהוא בחפירה וגם אסור להשתין בו בתפילין שבראשו דמ"מ איכא למיגזר שמא יפנה בהם ולפי מ"ש לעיל דמ"ש אלא חולצן ברחוק ד' אמות קאי כשרוצ' להשתין בבית הכסא קבוע א"כ אתי שפיר דעל זה קאמר דוקא כשהוא בלא חפירה אבל כשהוא בחפירה חולץ ומשתין לאלתר ואין צריך להרחיק ד' אמות כנ"ל, אבל בב"י מוכח דשגג בזה וסבר שרש"י פי' כן על האיבעי' ע"ש:

ז

בית הכסא עראי. פי' הא דאמרי' לעיל דמותר להשתין בו בתפילין שבראשו היינו במקום שאין רגילות לפנות שם:

ח

בבגדו בידו. צ"ע דבס"א כ' אפי' תופס אותם בבגדו אסור וי"ל דהכא מיירי שקשורים בבגדו שאף אם ישפשף בידו לא יפלו התפילין:

ט

וי"א אפי' וכו'. משמע דלסברת הרא"ש מותר ליכנס בתפילין לב"ה בלא צרכיו וק' וכי עדיף ממרחץ דחולץ כמ"ש סי' מ"ה ס"ב ואדרבה ב"ה חמור דמרחץ חדש מותר לקרות בו וב"ה חדש אסור לקרות בו, וקושיא זו הבנתי מגליון ש"ע של הגאון בעל ש"ך שרשם וע"ל סי' מ"ה ס"ב לכן נ"ל דודאי לכ"ע אסור ליכנס לב"ה בתפילין שלא להשתין ולא איבעיא להו אלא אי שרי ליכנס להשתין הואיל שהוא חייו של אדם ופשוט ליה דאסור חיישי' שמא יפנה בהן, והא דנקט הטור והש"ע ס"א אסור ליכנס וכו' להשתין לרבותא נקט דאפי' להשתין אסור ליכנס וכ"ש שלא לצורך תדע דהא צריך לחלוץ ברחוק ד"א ולדעת רש"י הטעם משום הכניס' כמ"ש ס"א אבל במרחץ אסור ליכנס בתפילין דכשרוחץ בלא"ה פושט בגדיו ולכן לא הביא הטור דעת רב האי משום דמילתא דפשיטא היא וכ"מ ס"ז וס"ח ודו"ק:

י

בימינו. אבל לא בשמאלו מפני שצריך לקנח בה כמ"ש סי' ג' ס"י:

יא

רצועה. דברצועה נמי איכא קדושה שהרי השם קבוע בהן, כתב ב"י ובנכנס לקבוע לא כ' רבינו נותנן לחבירו ונראה שטעמו וכו' דמצוה לשמור בעצמו עכ"ל אבל בס"א מיירי שרוצה להשתין מעומד בקבוע וא"כ א"א להכניסן בידו מפני שצריך לשפשף ובראשו אסור דחיישי' שמא יפנה בהם וע"כ צריך ליתנן לחבירו והכא מיירי שעושה צרכיו מיושב דמותר לאחזן בידו ליתנם לחבירו וכמש"ל ובב"ה עראי מותר להשתין כשהן בראשו, כתב מ"ע בתשו' סי' נ"ט מותר ליכנס בתפילין למבואות המטונפות אפילו יש מקום מטונף להדיא וטוב לכסותו בכובע ואם רוצה לחלצן ולחזור ולהניחן ש"ד עכ"ל וכ"מ בברכות דף כ"ד ר' אבהו הוי אזיל וקרי ק"ש כי מטא במבואות המטונפות אשתיק ובודאי לא קרא ק"ש בלא תפילין וא"כ הל"ל שחלץ תפילין אלא ע"כ דמותר ליכנס בהן במבואות המטונפות ומיהו י"ל דעכ"פ כשיודע שיכנס דרך מבואות המטונפות לא יניחם בביתו אלא בבה"כ וגדול' מזו איתא בשבת דף קכ"ז שלא רצה ר"י ליכנס בתפילין לבית עכו"ם אמר אל יכנסו דברי קדושה במקום טומאה, ובע"ה כתב שיניחם בביתו ויכסם במבואות המטונפות:

יב

ואפי' להשתין. פי' אפילו להשתין מיושב כמ"ש ס"א:

יג

אם היה בו טפח. אבל אם אין בו טפח בטל לגבי התפילין כיון שהוא כליין והקשה בחי' הרשב"א דהא בפ"ז דשבת משמע דאי לאו שי"ן של תפילין עור של תפילין מציל אף על פי שמחובר בהן וכ"ש כיס פחות מטפח וכ"ה בי"ד סי' רפ"ב ס"ו ורש"י פי' דמיירי כשחולץ סמוך ללילה בביתו דכשהכלי הוי טפח חשיב אהל להפסיק בינם לקרקע ומותר להניחם ע"ג קרקע:

יד

לא יכניסם כלל. כ"כ רי"ו ומשמע אפי' בכיס לא יכניס' וסיים בה אם נכנס לפנות ואם נכנס שלא לעשות צרכיו רבי' האי אוסר והתוס' מתירין עכ"ל ומשמע דהתו' מתירין אפי' בב"ה שבבית ומיהו משמע מלשונו דוקא כשהן בידו ע"ש גבי ב"ה עראי אבל בראשו אסור וא"כ ל"ק ממרחץ דמרחץ הוי כב"ה שבבית שהוא בעיר עמ"ש ס"ה ואם רוצה להשתין בב"ה עראי אם הם בכיסן שרי אף להרמב"ם דהא טעמא שמא יפיח בהן וכשהן בכיסו לא איכפת לן בהפח' כמ"ש ב"י ס"ס מ"ד בשם העיטור ומשמע בגמ' דכל הני שריותא אינן אלא בתפילין שאדם לובשן כל היום והולך בהם בשדה וא"א להטריח בכל פעם להשיבן לביתו וגם א"א להניחם בחורין וסדקין מפני מעש' שהי' שנטלתן זונה ואמרה פלוני נתן לי באתננ' אבל שאר ספרים אסור להכניסן אפילו בב"ה שבשדה דיכול להניח אותם בביתו וכ"ה בגמרא דר"י יהיב ספרא דאגדתא לתלמידיו ומיהו אם הם בכיס שרי להכניסן כמ"ש בי"ד סי' רפ"ב ס"ח וכ"מ מל' הרמב"ם פ"י מהס"ת שכתב וז"ל כל כתבי הקדש אסור לזרקן, הקמעים שיש בהן ענינים של כתבי הקדש אין נכנסין בהן לב"ה אא"כ היה מחופין עור, לא יאחוז אדם ס"ת בזרועו ויכנס בו לב"ה אף על פי שכרוך במטפחת וכו' משמע דכתבי הקדש שרי במטפחת כמו קמיע:

טו

עד שיגמור. דעמוד החוזר מביא אדם לידי הדרוקן וסילון החוזר מביא האדם לידי ירקון:

א

(א) להשתין – המג"א בסק"ט כתב דמה שכתב המחבר להשתין לרבותא נקט דאפילו להשתין אע"פ שהוא חייו של אדם אסור לכנס וכ"ש שלא לצורך:

ב

(ב) בתפילין שבראשו – ה"ה דבזרוע נמי אסור מה"ט והא דנקט בראשו בא למעוטי אם אוחזן בידו:

ג

(ג) בידו – ר"ל בבגדו וביד ימינו כנגד לבו כמש"כ בס"ה:

ד

(ד) פשיטא דאסור – באוחזן בידו שמא יקנח הניצוצות וה"ה כשהם בראשו דאסור דחיישינן שמא ישב ויעשה בהם צרכיו [פמ"ג]:

ה

(ה) תיחוח – או במקום מדרון:

ו

(ו) נמי שרי ואין חילוק וכו' – ומ"מ יש חילוק קצת דבקבע דיש חשש שמא יעשה צרכיו צריך שיהיה בבגדו ובידו כמ"ש בסק"ג ובעראי אפילו בידו לבד נמי מותר בזה דליכא חשש ניצוצות:

ז

(ז) ובבה"כ עראי וכו' – דלא גזרינן ביה שמא יפנה בהם ורק שיזהר שלא יפיח בהם:

ח

(ח) מפני שצריך וכו' – וחיישינן שמא ישפשף הניצוצות שנופלין על רגליו ביד שאוחז בה התפילין:

ט

(ט) חולצן ברחוק וכו' – עיין מ"א שכתב דמש"כ המחבר מתחלה אסור להשתין בהן מעומד מיירי בין בעראי ובין בקבוע וכמו שכ' בהג"ה ומש"כ אלא חולצן ברחוק ד"א מיירי בקבוע דאי בבה"כ עראי חולץ ומשתין לאלתר וכ"כ הט"ז:

י

(י) לחבירו – דהוא בעצמו אסור לאחוז בהן אז אף דמיירי בקבוע ומבואר לקמן בס"ה דיאחוז בבגדו ובידו כיון דמיירי כשמשתין מעומד וחיישינן משום ניצוצות:

יא

(יא) כשהן בראשו – וה"ה בזרועו דס"ל דגזרינן שמא יפיח בהם אבל כשהן בכיסן ואוחז הכיס בידו מותר להשתין בהן לד"ה שכשהן בכיסן אין איסור בהפחה כמו שיתבאר בסימן מ"ד:

יב

(יב) לדבריו – ולעת הצורך כגון שיתבטל עי"ז מתפלה בצבור יכול לסמוך אדיעה ראשונה אך שיזהר הרבה שלא יבוא לידי הפחה כ"כ הח"א ומ"מ נוהגין לחלוץ הש"ר. וגם הש"י נכון להסיר הרצועות מכף היד שלא יבוא לשפשף הניצוצות בהם:

יג

(יג) בלא חפירה – ר"ל אז צריך לחלצן ברחוק ד"א אבל אם הוא בחפירה הרי החפירה הוא רשות לעצמו ובה"כ שלמעלה רשות לעצמו ואין לו דין בה"כ כלל כמו שיתבאר בסימן י"ג ומותר ליכנס בתוכו בתפילין שעליו ומ"מ קודם שישתין צריך לחלצן לד"ה כמו בשאר בה"כ קבוע כן מסיק המ"א בד"א להשתין אבל לעשות צרכיו משמע מדברי הב"י דיש להחמיר לחלוץ ברחוק ד"א ממקום שרוצה לעשות צרכיו אפילו נפנה במקום שאינו בה"כ כלל אלא בחצירו או ע"פ השדה:

יד

(יד) בה"כ עראי וכו' – פי' הא דאמרינן לעיל דמותר להשתין בו בתפילין שבראשו היינו במקום שאין בו צואה וגם הוא מקום שאין רגילין לפנות שם ולכך לא גזרינן שמא יפנה בהתפילין ואפילו אם הוא מקום צנוע:

טו

(טו) בה"כ תחלה – עיין בפמ"ג דס"ל דהאי לישנא לאו דוקא דאפילו מיוחד מכמה זמנים להשתין מ"מ עראי יחשב:

טז

(טז) אם הם בחיקו וכו' – דתו ליכא למיחש משום ניצוצות וגם משום שמא יפלו ממנו ומותר בין בבה"כ קבוע ובין בעראי:

יז

(יז) או בבגדו בידו – צ"ע דבס"א כתב אפילו תופס אותם בבגדו אסור ועיין בט"ז ומ"א שנדחקו בזה מאד ובביאור הגר"א כתב דסעיף זה שהוא מבעל התרומות הוא שיטה אחרת החולק על הא דס"א וס"ל דבבגדו וידו תו לא חיישינן לשפשוף הניצוצות וכן הכריח בספר מאמר מרדכי. ובקשורין בבגדו לכו"ע מותר:

יח

(יח) לבה"כ קבוע – נקט קבוע משום סיפא לאשמעינן דאפילו בקבוע מכניס התפילין עמו משום שמירה אבל אה"נ דאפילו באינו קבוע כלל צריך לחלוץ ברחוק ד"א ממקום שרוצה לפנות וכדלעיל בסוף ס"ק י"ג. וכן מה דנקט לעשות צרכיו ג"כ משום רבותא דסיפא אבל באמת ה"ה להשתין צריך לחלוץ ברחוק ד"א וכדלעיל בס"א:

יט

(יט) וטוב להחמיר – המ"א מסיק דמדינא אסור לכנס לבהכ"ס בתפילין דלא גרע ממרחץ לקמן בסימן מ"ה ס"ב ועיין בפמ"ג ובמאמר מרדכי שכתבו דמדברי הרא"ש לא משמע הכי גם מדברי רב האי לא משמע הכי ע"ש ובספר האשכול בשם הגאון משמע כתירוצו דהמג"א עי"ש:

כ

(כ) בימינו – אבל לא בשמאלו מפני שצריך לקנח בה כמש"כ בס"ג והכא ליכא למיחש לניצוצות שיבוא לשפשף ביד שאוחז בה התפילין דכיון שמיירי בבה"כ קבוע מסתמא עושה צרכיו מיושב. כתב הרמ"ע סימן נ"ט דמותר לכנס בתפילין למבואות המטונפות אפי' יש שם מקום מטונף להדיא וטוב לכסותו בכובע ואם רוצה לחלצן ולחזור ולהניחן שפיר דמי והמג"א מצדד לומר דכשיודע שיכנס דרך מבואות המטונפות לא יניחם בביתו אלא בבהכ"נ או שיניחם בביתו ויכסם במבואות המטונפות ונסתפק המחה"ש דאפשר דצריך לכסות ג"כ הרצועות וכ"ש ג' כריכות שעל האצבע ובתשובות רדב"ז ח"ד סימן ל"ו משמע ג"כ שסובר דמדינא צריך לכסות התפילין במקומות המטונפות וכל שאי אפשר לו לכסותם מוטב שיניחם בבהכ"נ ומשמע שם דהדלי"ת והיו"ד שברצועות אין צריך לכסות שהם דרך קשירה לא דרך כתיבה עי"ש:

כא

(כא) גלולין בבגדו – ר"ל מה שהותר בסעיף הקודם לאוחזן בימינו בבגדו דוקא כשיש לו שהות להניחם עוד אח"כ לא הטריחוהו להניחם בכלי משא"כ באין שהות:

כב

(כב) אם היה בו טפח – אבל כשאין בו טפח בטל לגבי התפילין כיון שהוא כליין ואסור להכניסם לבה"כ:

כג

(כג) בידו ונכנס – שלא יטלו אותם עוברי דרכים [גמרא עי"ש]:

כד

(כד) כלל – משמע דאפילו בכיס לא יכניסם ועיין במחצית השקל שכתב דאם הם בכיסן ונותנן בכיס התפור במלבושו דאותו כיס אינו כליין והוי כלי תוך כלי ומותר:

כה

(כה) המשתמר – ושאר ספרים וכתבים שיש בהן שמות אם הם בכיס שרי להכניסן ויש אומרים דבעינן דוקא תיק בתוך תיק אם צריך ליכנס לבה"כ וכדלעיל לענין תפילין וס"ת אסור בכל גווני. וכתב בש"ת דאותן המלבישין התינוקות בקמיע שכתוב שמות בקלף צריך ליזהר שיהיה כלי בתוך כלי כיון שהתינוקות נפנים בהם בעודם עליהם:

כו

(כו) עד שיגמור – דעמוד החוזר מביא האדם לידי הדרוקן וסילון החוזר מביא האדם לידי ירקון:

כז

(כז) לרופא ליקח וכו' – לבדוק בו החולה וא"צ לחלוץ אז התפילין ועובדא הוי ברופא וה"ה בכל אדם:

א

המשתמר. עבה"ט ובא"ר בשם נ"ץ דתפילין וכתבים שיש בהם שמות צריך ליתן תיק בתוך תיק אם צריך ליכנס לבית הכסא ונהנו לקנות כלים של עור וביו"ד סי' רפ"ב קמיע מחופה בעור מותר ועיין שם בשם ש"ג בקמיעין שעושין לתינוקת מחופין וחקוק עליהם אותיות של שם צ"ע ובא"ר כתב הטעם לפי שהיא חקיקה ולא כתיבה ונראה דאותן שמלבישין התינוקת בקמיע שכתוב שמות בקלף צריך ליזהר שיהיה כלי בתוך כלי כיון שהתינוקת נפנים בהם בעודם עליהם ועיין בסי' רפ"ב:

א

ואם אוחזן. משמע מלשונו דבידו לחוד סגי ולא עמדתי על דעתו דאמאי לא חייש גם בזה שמא יפנה וכבר קי"ל דאין היתר לפנות אלא כשהן כרוכין בימינו ובבגדו כמ"ש בס"ה וגם בב"י כתב וז"ל ואהא דאמרי' דתפילין בידו שרי בב"ה קבוע כתב הרא"ש וא"ת היאך אפשר בלא ניצוצות כו' עכ"ל ג"ז תמוה הוא דהא בפרק מי שמתו ובה"ק הזכיר הרא"ש דוק' בבגדו וידו וז"ל ואע"ג דשרי בב"ה קבוע כדאמרינן לעיל אוחזן בבגדו בידו ונכנס כו' וע"ז כ' שם מה שהעתיק ב"י בשמו: שוב ראיתי בד"מ וז"ל כ' ר"י פרק מ"ש דאם התפילין בידו מותר ליכנס בהם לב"ה קבוע ולא חוששין שמא יפנה בהן בעודן בידו עכ"ל ג"ז תמוה דהא ב"י כ' בפי' כיון שאוחז אותם בבגדו ובידו עכ"ל ור"ל אפילו יפנה בהן אין איסור בזה אבל אם הם בידו לחוד נהי דאין חוששין שמא יקנח הניצוצות שעל רגליו משום שמשתין מיושב מ"מ חיישי' שמא יפנה בהם. וכן יש הג"ה בדברי ר"י נדפסת ע"פ מהר"מ טיקטין וז"ל ולא איכפת לן אפילו ודאי יפנה כיון שהם מכונסים בבגדו ואחוזין בידו כ"מ מתו' האשר"י וה"מ בהדיא בסה"ת עכ"ל. וע"כ לו' מ"ש כאן אוחזן בידו ר"ל בבגדו ובידו כנגד לבו ואם הכוונה כן הרי מכשול לפני המעיינים כי לענין דינא אין לנו אלא בבגדו ובידו וכנגד לבו:

ב

אלא דב"ה קבוע. פי' דבמ"ש להתיר להשתין בב"ה קבוע רצו בזה כאלו אמרו מיושב אבל אה"נ דלהשתין מעומד ודאי אסור אפילו בקבוע שמא יקנח הניצוצות:

ג

אלא חולצן כו'. כ"כ הטור וקאי ארישא דהיינו בב"ה קבוע דאסור להשתין כשהם בראשו אלא חולצן וכו' וממילא שמעינן בב"ה עראי דאסו' כשהם בידו אין תקנה רק שיתנם לחבירו אבל מ"מ א"צ להסירם מידו ברחוק ד' אמות וכדאי' בהדיא בגמ' שמבי' בסעיף זה ובב"י כתוב על דברי הטור בזה שלא חילק בין קבוע לאינו קבוע וכ"כ הרמב"ם כו'. ותמוהין דבריו דשאני להרמב"ם דמחמיר באינו קבוע כמו בקבוע כמ"ש הש"ע בסמוך אבל להטור דמותר להשתין בעראי כשהם בראשו למה יחלוץ ברחוק ד' אמות אלא כדפי':

ד

או בבגדו בידו. זה תמוה דהא בס"א כתב אפילו אם תפס אותם בבגדו חיישי' שמא יקנח ניצוצות. ולבוש כתוב בזה דמיירי בבית הכסא קבוע אבל בעראי אסור באמת משום ניצוצות ותמהני שלא עיין בב"י דסיים על זה דהא ליכא למיחש לניצוצות בשביל שהם בחיקו וכו'. ונ"ל דהך בבגדו בידו פי' לענין הפסק והכי קאמר אם הם בחיקו ומפסיק בין חיקו לערוה בחגורה או שמפסיק בידו התפילין שהם בבגדו דהיינו שהתפילין תחת בגדו והוא אוחזן בחוץ על בגדו שלא יפלו למטה ואז לא יקח ידו משם לקנח ניצוצות כנ"ל שצריך לדחוק ולפרש כן:

ה

חולצן כו'. בגמ' פ' מ"ש אי' ע"ז א"ר אחא א"ר ששת ל"ש אלא ב"ה קבוע אבל ב"ה עראי חולץ ונפנה לאלתר וכשהוא מניחן מרחיק ד"א מפני שעשאו ב"ה קבוע. וכב"י מדלא הביא זה בטור ורי"ף ורא"ש ש"מ דלא קי"ל הכי וצ"ע למה עכ"ל. ותמהני על דבריו דעל הטור פשיט' דלק"מ דהא כתוב בהדי' בטור ואחריו בש"ע בזה דמיירי בב"ה קבוע ממילא ידעינן דבעראי א"צ לחלוץ ברחוק ד"א ולא הוצרך בגמ' לחלק בזה אלא אברייתא דתנ' שם סתם הנכנס לב"ה חולץ ברחוק ד"א ואע"ג דהרי"ף והרא"ש לא הזכירו קבוע בבריית' ואפ"ה לא הביאו הך דרב ששת ג"ז לק"מ דלדידהו גם בקבוע א"צ לחלוץ ברחוק ד"א דהא הביאו במסקנ' להלכ' דברי ב"ה שאמרו אוחזן בידו ונכנס ור"ע שאומר אוחזן בבגדו ובידו ונכנס וכדמסיק ר' מיאשה בריה דריב"ל הלכה גוללן כמין ספר ואוחזן בימינו כו' ש"מ דא"צ לחלוץ ברחוק ד"א דאל"כ הי' לו לומר הלכ' חולצן ברחוק ד"א וגוללן כו' כדי להכריע דלא כב"ה וכר"ע בזה אלא ברור דלא בא לחלוק על הכנסה כלל דא"צ להרחיק ד"א קודם הכניס' אלא דהטור חש להחמיר גם בהרחק' ד"א תחלה כאידך סתם ברייתא דשם ואיהו מפרש בהדיא דדוק' בקבוע הוה כן:

ו

ואוחזן בימינו. הטעם בב"י בשם נ"י ומ"ע דבשמאל מקנח עצמו אחר עשיית צרכיו כדלעיל סי' ג' ומ"ה אסור לאחוז התפילין בשמאל וא"ל היאך אפשר בב"ה בלא ניצוצות והלא א"א לגדולים בלא קטנים י"ל כיון שמיירי בב"ה קבוע עושה צרכיו מיושב וכלים מי רגלים מהגוף וליכא ניצוצות כ"כ הרא"ש למדנו דלהשתין מעומד חמיר טפי מעשיית צרכיו לגדולים:

ז

שלא תהא רצועה כו'. שיש בהן קדושה שהרי בהם הוא קושרן ובקשר נראה בעשייתו כמין דל"ת ע"ש א' מאותיות שד"י והשי"ן עשוי' בכותלי הקציצה החיצונה והיו"ד עשויה בראש רצועה תש"י כ"כ רש"י:

ח

עמוד הראשון דאם יפסיק מיד יבא לידי חולי הדרוקן:

א

במ"א ס"ק ו' ולפי מ"ש לעיל כו' ר"ל דלפי מאי דס"ד בס"ק ד' דגם בבה"כ עראי צריך לחולצן ד"א אם כן א"א לפרש מאי דדייק בלא חפיר' הוא לומר דאם בחפיר' א"צ להרחיק ד' אמות דגם בעראי צריך הרחקה ד' אמות ואם כן ע"כ שבא לדייק דדוקא בלא חפיר' אסור להשתין כשהם בראשו משא"כ בחפירה ובאמת ז"א דהא איכא למגזר שמא יפנה בהם משא"כ לפי מאי דמסיק המג"א דבבה"כ עראי א"צ להרחיק ד"א להשתין אם כן שפיר י"ל דדייק בלא חפיר' דאי בחפיר' א"צ להרחיק ד"א כמו בבה"כ עראי אבל מ"מ פשיטא דצריך לחלצן מראשו:

ב

ס"ק יא ובנפנה לקבוע לא כתב רבינו חולצן כצ"ל: