שולחן ערוך, אורח חיים תל״ג: דיני בדיקת חמץ. ובו יא סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דיני בדיקת חמץ. ובו יא סעיפים:
הבדיק' צריך שתהי' לאור הנר ולא לאור הלבנ' ואם עבר ולא בדק ליל י"ד כשבודק ביום י"ד לא יבדוק לאור החמה אלא לאור הנר ואכסדר' שאורה רב אם בדקה לאור החמה דיו וה"ה כנגד ארובה שבחדר:

ב

אין בודקין לאור האבוקה אלא לאור הנר ולא בנר של חלב ולא של שומן ולא של שמן אלא בנר של שעוה: (הגה והוא יחידי אבל שתי נרות ביחד אפי' קלועים דינם כאבוקה) (מהרי"ל בשם אגודה):

ג

בודק כל המקומות שיש לחוש שמא הכניסו בהם חמץ ולכן כל חדרי הבית והעליות צריכים בדיק' שפעמים אדם נכנס בהם ופתו בידו אבל אוצרות יין שאין מסתפק בהם וכן מתבן וכיוצא בו אינם צריכים בדיקה:

ד

חורי הבית וזיזין הבולטים מהכתלים שאינם גבוהים הרבה ולא נמוכים הרבה צריכים בדיקה אבל הגבוהים שאין יד האדם מגעת שם והנמוכים פחות משלשה טפחים אינם צריכים בדיקה:

ה

גג היציע והמגדל שגגיהם משופעים ומפני כך אין גגיהן ראויין לשום תשמיש אינם צריכים בדיקה אפילו הם בתוך הבית:

ו

רפת של בקר אינו צריך בדיקה שאם היה שם חמץ הבהמות יאכלוהו וכן לול של תרנגולים אינו צריך בדיקה שאם היה שם חמץ התרנגולים יאכלוהו וכן אמצעה של חצר אינו צריך בדיקה שאם היה שם חמץ העורבים ושאר עופות המצוים שם יאכלוהו והני מילי מספק חמץ אבל ודאי חמץ לא: הגה אבל לקמן סימן תמ"ה סעיף ג' מבואר דמותר להשליך חמץ במקום שהעופות מצוייה כל שכן שאין צריך לבער משם אפי' חמץ ודאי עד לאחר זמן איסורו:

ז

חור שבין יהודי לחבירו כל א' בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטל בלבו ודיו ושבין יהודי לעכו"ם אינו צריך בדיקה כלל שמא יאמר כשפים הוא עושה לי ונמצא בא לידי סכנה:

ח

כותל שנשתמש בו חמץ בחורין ונפל ונעש' גל אפי' אינו גבוה ג' טפחים כדי חפישת הכלב אין צריך לבדוק תחתיו כיון שיש בו סכנת עקרב שמצוים בגלים חיישינן שמא אחר שישלים בדיקתו שאינו עוסק במצוה יחפש אחר מחט שנאבד לו ויבא לידי סכנה וה"מ בסתם אבל בידוע שיש תחתיו חמץ אם אין עליו גובה שלשה טפחים צריך להוציאו משם במרא וחצינא בענין שאין בו סכנה ואם יש עליו גובה שלשה טפחים מבטלו בלבו ודיו:

ט

מרתף שמסדרין בו שורות של חביות זו אצל זו עד שנתמלא כולו וחוזרין ומסדרין שורות אחרות על התחתונות עד הקורה א"צ לבדוק אלא שורה העליונה ואחרת למטה ממנה דהיינו שורה על פני רוחב המרתף ולא על כל שטח המרתף אלא עליונה הרואה את הקור' ואת הפתח ואחרת למטה ממנה:

י

בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכים בדיקה מפני שהתינוקות מכניסין בהם חמץ:

יא

המכבד חדרו בי"ג בניסן ומכוין לבדוק החמץ ולבערו ונזהר שלא להכניס שם עוד חמץ אעפ"כ צריך לבדוק בליל י"ד: הגה וכל אדם צריך לכבד חדריו קודם הבדיקה (מרדכי ריש פסחים) והכיסים או בתי יד של בגדים שנותנים בהם לפעמים חמץ צריכים בדיקה: (מהרי"ו):

א

הבדיקה צריך כו'. אבל ביום י"ג אין להקדי' ביעור ע"י הנר ונראה שאפי' יהיה בית אפל שגם ביום יוכל לבדוק יפה לאור הנר כמו בלילה אפ"ה אם כבר בדק ביום י"ג אפילו לאור הנר צריך לחזור ולבדוק בליל י"ד:

ב

שאורה רב כו' ויש מי שכ' אפי' באכסדרה ובתי כנסיות שאורן מרובה צריך לבדוק ליל י"ד אע"פ שכבר בדק בליל י"ג לאור הנר או ביום י"ג לאור החמה והטעם כדי שלא תחלוק בין ביעור לביעור כי רוב הגאונים ס"ל דאין לבדוק ביום אא"כ לא בדק בלילה ואפי' בדיעבד לא מהני הבדיקה ביום י"ג בבית שיש בו אורה לא מהני בדיקה לאור היום אפי' בדיעבד דדוקא באכסדרא אם בדק לאור החמה דיו אבל לא בחדרי הבית ובלבוש משמע אפי' לכתחלה מותר לבדוק לאור היום באכסדרה וכ"כ רש"ל וכן משמע בגמרא:

ג

בודק כל המקומו' כו' ה"ה חדר המשכנות לפי שלפעמים קם מתוך הסעודה להביא משכון ופתו בידי (מהרי"ל):

ד

אבל אוצרות יין כו' וע"כ אין צריך בדיקה בחדר שמצניעין שם דגים גדולים מפני שאין דרך לכנס שם תוך הסעודה ומביאין הכל קודם הסעודה (פ"ק דפסחים):

ה

חורי הבית וזיזין ומטה החולקת כל הבית מכותל לכותל אם יש תחתיו עצים ואבנים א"צ לבדוק אלא צידה החיצון שכלפי החוץ ואם אין תחתיו עצים ואבנים אם הוא גבוה שיכולין לעבור תחתיו בלי שחייה בודק אף ציד' הפנימי' ואם הוא נמוך א"צ לבדוק ציד' הפנימי כיון שלא יכול לעבור תחתיו בלי שחיי' אמרי' בודאי לא עבר שם אדם ולא ישתמש לשם בשום דבר ויש חולקים וסוברים דלעולם אינו בודק אלא צד החצון פ"ק דפסחים דף ח' והטור:

ו

פחות מג"ט. וכן אם תרנגולים מצויי' שם ג"כ צריך בדיקה ואפילו פחות מג"ט כנ"ל. (ועיין במ"א ס"ק ט'):

ז

ונמצא בא כו' ואע"ג דשלוחי מצות אינם ניזוקין עלילת עכו"ם שכיח טובא והוי הזיק' דשכיח משא"כ סכנת עקרב ע"כ צ"ל דחיישינן שאחר שגמר יחפש אחר המחט:

ח

יחפש אחר המחט. פירוש קודם הבדיקה (מהרש"ל):

א

לאור הנר. ובליל י"ד ואף אם בדק יום י"ג לאור הנר צריך לחזור ולבדוק ליל י"ד. אכן אם בדק ליל י"ג ונזהר היטב שלא להכניס עוד חמץ א"צ לבדוק עוד. ח"י ע"ש והלבוש והב"ח כתבו דאף אם בדק ליל י"ג צריך לחזור ולבדוק בליל י"ד. וסיים הח"י דאם רוצה להחמיר על עצמו עכ"פ לא יברך ליכנס עצמו לחשש ספק ברכה אך יחזור וישתמש בתוכה חמץ ואז יוכל לחזור ולברך ולבדוק. ועיין בהלק"ט ח"א סי' תנ"ג ועיין יד אהרן:

ב

ארובה. היינו חלון בגג (עיין פ"ה דביצה משנה א' ופ' י' דאהלות). ואם יש שם מחיצה של זכוכית אסור לבדוק כנגדו. מ"א:

ג

האבוק'. ואפי' בדיעבד לא מהני אבל נר של חלב ושל שומן מהני בדיעבד. ושל שמן דינו כאבוקה ואם אין לו נר של שעוה יבדוק בשל שמן ואם אין לו שמן יבדוק לכתחלה בשל חלב ואין לבדוק בעץ שקורין קי"ן ח"י:

ד

שאין מסתפק. ואם מסתפק ויש לו קבע שנוטל בפעם אחד מה שצריך לסעודה א"צ בדיקה. מ"א. כתב (מהרי"ל) [מהרי"ו] בתשובה מקום שאוכלים שם כל השנה יש לבדוק תחת הספסלים דא"א שלא נפל שם מן החמץ והוי חמץ ברור אי ליכא שם תרנגולים. ולא ישליך חטים לתרנגולים במקום לח שלשים יום קודם לפסח. מהרי"ל:

ה

פחות מג"ט. ואם התינוקות מצויים צריכים בדיקה:

ו

מבואר. ע"ש בט"ז ומ"א וח"י מה שתירצו:

ז

בדיקה כלל. ומ"מ ביום יבדוק לאור היום כדרך שהשתמש שם. כ"מ מ"א ח"י:

ח

עקרב. דוקא במקום שמצוים עקרבים. ועסי' ק"ד ס"ב דמשמע דנחש לא ברי הזיקו וצריך לבדוק. מ"א:

ט

מבטלו. וכתבו האחרונים שיכול לאוכלו אחר הפסח הואיל ולא עבר עליו בבל יראה ואין לחוש בו להערמה הואיל ונפל עליו מפולת. והב"ח הניח זה בצ"ע גם הט"ז מחלק בדין זה גם המ"א כ' בשם תשובת הרשב"א שרב האי אוסר ואם לא ביטלו והוא לאחר זמן איסורו צריך לפנות המפולת כדי לבער החמץ כיון שאינו ברשותו עוד לבטלו. אחרונים וכתב המ"א דאם נפל עליו גל גדול דאין בידו לפקחו והוא אבוד ממנו ומכל אדם מותר אפי' בלא ביטלו דלא קרינן ביה שלך:

י

בדיקה. היינו בליל י"ד מ"א ונראה אם עבר ולא בדק בליל י"ד בודק אפי' לכתחלה ביום י"ד לאור החמה כמו אכסדרה שאורה ג"כ רב. ולא ראיתי נזהרים בזה לבדוק הבה"כ רק סגי להו בכיבוד בעלמא ביום וראוי להזהיר ע"ז השמשים של בה"כ וכ"כ מהרי"ל. וכתב עוד דיש מקומות מכריזין אחר בדיקת בה"כ שלא יבואו עוד שם התינוקות עם חמץ:

יא

בי"ג. דוקא ביום. אבל אם בדק בליל י"ג א"צ לחזור ולבדוק בליל י"ד וכמ"ש בס"ק א':

יב

בליל י"ד. ואכסדרה אם בדק ביום י"ג לאור החמה יצא. מיהו עכ"פ יש לבדוק חדר א' בלילה. מ"א:

יג

שנותנים בהם. ומי שאין דרכו בכך א"צ בדיקה ד"מ מ"א וח"י מחמיר ע"ש:

א

בריי' פסחים ז' וח'

ב

שם בירושלמי

ג

מימרא דרבא שם בבלי

ד

שם בגמ'

ה

בברייתא שם

ו

טור בש' אביו הרא"ש למנהג אשכנז

ז

משנה ריש פסחים

ח

ברייתא וגמרא שם

ט

שם בברייתא

י

טור ורבינו ירוחם וכן כ' הרא"ש בתשובה

יא

שם בברייתא

יב

שם בברייתא

יג

שם מימרא דרבא

יד

(שם ב"י בשם סמ"ק)

טו

ולענ"ד נראה דכאן איירי בחצר המשתמר שדרין בו ולקמן איירי במקו' הפקר כנזכר שם:

טז

שם בברייתא

יז

בריי' שם וכפלימו

יח

משנה ל"א וברייתא מ' ובגמרא שם

יט

תוספות שם מ':

כ

משנה ריש פסחים וכבית הלל וכדמפרש לה רב שם בגמרא ח' וכ"פ רמב"ם בפ"ב מה' חמץ וש"פ

כא

טור בשם הירושלמי

כב

שם בשם רבי אבין:

א

ס"א ואם עבר כו'. ירושלמי וכי יש חמה בלילה תיפתר כו' הד"א אפי' ביום צריך לבדוק לאור הנר:

ב

אם בדקה. לשון הרמב"ם וכ"כ הרא"ש אע"ג דבגמ' אמרו לאורה נבדקת קאי על מ"ש ולא לאור החמה שאם לא בדק בלילה כנ"ל דלא כפי' רש"י וש"פ שכתבו לכתחילה לבדוק דהא אכתי איכא טעמא אחרינא בשעה שבני אדם מצויים כו' וע' מ"א.

א

ס"ב ולא. כמש"ש האי בעית כו' וע' רא"ש וטור:

ב

אבל. כמ"ש פ"ב דשבת עשאן כמדורה כו':

ג

אפילו קלועים. עמ"א.

א

ס"ג בודק. מתני' וגמרא שם ח' א' בי מילחי כו' והשמיט דין המטה החולקת משום דאין הלכה כרשב"ג אף להפוסקים כרשב"ג אלא במתני' דוקא ולפ"ז בכ"ע א"צ לבדוק רק צד החיצון טור. אבל להיפך משמע מדהשמיטו הרי"ף ורא"ש וש"ע משמע דלרבנן לעולם צריך לבדוק. אבל הטור פסק כרשב"ג וכפי' תוס' דלענין צד הפנימי וכפי' הראשון דמידליא צריך בדיקה: וכפי' ר"ח וגי' ולפי' ע"כ צ"ל כפי' הראשון הנ"ל דמידליא כו': ולכן. סה"פ להרא"ש וטור וירושלמי שם הדות והעלייה כו' ובאותן שלא נשתמש בהן חמץ אבל באותן שנשתמש בהן חמץ אפי' גבוה כמה צריך בדיקה כו':

ב

וזיזין. שם ושם וכנ"ל:

ג

שאין יד. כמש"ש בגמ' חור שבין אדם כו' שידו מגעת וכן בין יהודי לארמאי לת"ק ודלא כירושלמי שכ' למעלה מי"ט. שם ושם:

ד

והנמוכין. למד מירושל' שם וגג הבד וגג המגדל הדא דתימא בגבוהין ג"ט אבל אם אינן גבוהין ג"ט כארץ הם ועמ"א ס"ק ט' לול וה"ה כו' שם ושם ועפר"ח:

א

ס"ה שגגיהם כו'. רש"י:

ב

אפילו. טור:

א

ס"ו וכן אמצעה. רמב"ם ור"ן לאפוקי חורין. ובזה א"צ למ"ש רש"י ט' א' ד"ה שא"כ. ולאו כו' ונראה שהרמב"ם לא היה גורס ל"צ לארובה עד היינו אכסדרה ומפרש אלא לצדדין אחצר שלא הביא כלל דין הארובה וכן הרי"ף:

ב

וה"מ מספק. מדקאמר א"צ בדיקה מ' מספק ועתוס' שם ד"ה הכא כו'. ושם ט' טעמא דלא חזינא כו' האי מאי כו' וכ"מ בירוש' שאכתוב למטה:

ג

אבל לקמן כו'. אע"פ שהאחרונים יישבו מ"מ נראה שהם דעות מחולקי' וכמ"ש רמ"א וז"ל הג"מ פ"ג ס"כ וע' הג"א פ"ב ס"ג ד"ה ריב"ק היה אוסר להשליך חמץ במקום הפקר דחזינן בתמורה כל אסורי הנאה מצריך להן קבורה ר"ל אפילו להפוסקים כרבנן מ"מ קבורה בעי או כל דבר שמאבדו מן העולם ומביא ראיה מירושלמי לא יאכיל חמץ אפי' לכלבים במה אנן קיימין אם לכלבו היינו הנאה אלא אפי' לכלבים אחרים והא דתנן מפרר היינו משום דממחו ליה מיא קודם שיבא לידי איסור אכילה. מיהו קודם זמן איסור יכול להשליכו בכל מקום שהעורבים מצויין שם הואיל ולא נאסר בהנאה ר"ל דבין רבנן ובין ר"י הכל לאחר שנאסר בהנאה ובהא מיירי דחצר אינו צריך בדיקה ואם ימצא חמץ בחצר אחר זמן איסורו אסור להניחו שם כדי שיקחוהו עורבים דעיקר ביעור חמץ שריפה. ר"ל לר"י ולרבנן מ"מ קבורה בעי וכנ"ל ולכן כת' בש"ע סי' תמ"ה אע"ג דס"ל כרבנן הרי שמתיר אף בחצר מדקאמר ובהא מיירו דחצר כו' ולמד מספק חמץ לודאי וכ"כ ואם ימצא חמץ בחצר כו' ודלא כמ"ש בט"ז שם וא"א לומר דסמ"ק וש"ע כאן לאחר זמן איסור הא כאן בליל י"ד מיירי אבל דברי הסמ"ק וש"ע שבכאן עיקר כנ"ל ודברי הג"מ דוקא במקום הפקר לגמרי בר"ה שם נכונים דבריו מ"מ אם ימצא אחר זמן איסור א"צ לבער וכ"ה בירושלמי פ"ב הלכה ב' אית תני לך אין אתה רואה רואה אתה בפלטיא אית תני אפי' בפלטיא מ"ד לך אין אתה רואה רואה אתה בפלטיא בשהפקירו קודם לביעורו מ"ד אפי' בפלטיא בשהפקירו לאחר ביעורו מ' אפי' בפסח א"צ לבער כשהפקיר קודם זמן איסורו ואף באכילה מותר לאחר הפסח דלא אסרו בירו' אלא במפקיר בתוך ביתו משום הערמה וז"ש בש"ע סי' תמ"א ס"ה בבית ישראל והרא"ש למד מהפקר ע"ש. וכ"ז בר"ה אבל בחצר אפי' קודם איסורו אסור:

א

ס"ז ושבין יהודי. דבמקום סכנה הולכין אחר המיקל. רא"ש:

ב

ס"ה אבל בידוע. שם ל"א ב' וכפי' תוס' ח' א' ד"ה הכא:

א

ס"ט מרתף כו'. רמב"ם ורא"ש אבל רי"ף וראבי"ה ושארי גאונים פ' כשמואל דכולהו תנאי ס"ל כוותיה וע' תוס' שם ד"ה רב כו'. ונ"ל דודאי ל"פ בסברא זו אלא דודאי הדיוק מסיפא טוב יותר כמו שמסיים תו' אלא דרב ס"ל כרב יהודה שם ולא אצטריך למעוטי גווייאתא ושמואל כר"י וקי"ל כר"י:

א

ס"י בתי. ירו' פ"א הלכה א' ר' ירמיה בעי בתי כנסיות ובתי מדרשות מהו שיהו צריכים בדיקה מה צריכה ליה שכן מכניסין לשם חמץ בעיבוריות ובר"ח כן גירסת הר"ן וטור ותהא פשיטא ליה הכין הוא צריכא ליה הואיל ואורן מרובה מהו לבודקן בתחלה ביום לאור הנר כו' ולמד הר"ן והטור ה"ה לשלנו מפני התינוקות יכמ"ש הדות הד"א לא חשו לנפילה מתיירא התינוק לילך לשם:

א

סי"א המכבד כו' ומכוין. ר"ל לא מיבעי בסתם שאין חזקתו מתכבד כמ"ש בנדה נ"ו איבעיא להו עד כו' ומנ"מ דאמר כו' ת"ש כו' ועתו' בפסחים ז' א' ד"ה עשויין כו' אבל י"ל מפני גומות וכמש"ש בגמ' רפ"א כגון כו':

ב

אעפ"כ. כמ"ש בירושלמי שם ר' יוסא בעי חצירות שבירושלים שאוכלין שם חלות תודה ורקיקי נזיר מהו שיהא צריכין בדיקה בלא כך אינן בדוקות מפני הנותר יבא כהדא נדה חופפת וסורקת כהנת אינה חופפת וסורקת נדה כהנת חופפת וסורקת שלא תחלוק בין נדה לנדה אוף הכי שלא תחלוק בין ביעור לביעור. ראב"ן. אבל הר"ן כ' דלא יבדוק בי"ג ביום לאור הנר כמ"ש בירו' שם מבואות האפלים מהו לבודקן בתחלה לאור הנר מיליהון דרבנן אמרין (לא) לא כמה דאיהו מנהר בלילא מנהר ביממא כו' ע"ש וכן בגמ' אמרו בשעה שאור הנר יפה לבדיקה מ' אבל אם בא לבדוק בליל י"ג ש"ד וכ"ה שם בירושלמי למה בלילה א"ר יוסא שאין בדיקת הנר יפה אלא בלילה ר' מנא לא אמר כן ושמרתם את היום הזה לדוריתיכם עשה שיהו היום והלילה משומרין ויתחיל בי"ג ויהא היום והלילה משומרין אוף אית ליה דאמר ר"י ר"ל שגם הוא אית ליה טעמא דר"י ונ"מ מ"ש שיהא כו' שצריך לבדוק בתחלת הלילה וזה ראיה לדברי הראב"ד וש"ע סי' תל"א ס"א ויתחיל אור לי"ג וזה פריך לד"ה. אין כיני אפי' מר"ח ומה שהביא ראב"ן ראיה מירושלמי הנ"ל שאני התם שלא בדק משום פסח ומ' שם דאפילו אם בדקן ביום י"ג מהני בדיעבד כמ"ש שם אר"י מתניתא אמרה שבדיקת היום בדיקה כו' ע"ש וכן בגמ' ט' ב' ל"ק הא בי"ג כו' ועתוס' ד' ב' ד"ה המשכיר כו':

ג

וכל אדם כמ"ש בנדה שם שחזקת בנות ישראל כו' ומסקנא שם דחזקתו בדוק ואעפ"כ בשעת כיבוד בודקות דוקא:

ד

והכיסים כו' שנותנים כו'. מתני' ובמה כו' וגמרא שם ח' א' כנ"ל ובמהרי"ו כתב כמו שאמר בפרק קמא דשבת הלכתא רבתי כו':

א

ואם יש עליו גובה וכו' מבטלו בלבו ודיו – עיין במגן אברהם שהביא בשם ש"ג והוא מריא"ז דאם מפנה הגל אחר הפסח מותר אפילו באכילה וסיים ע"ז שכ"כ הרשב"א אלא שרב האי אוסר ולפי מש"כ הגר"א בסימן תל"ו גם רב האי מודה במפולת דמותר היכי שהבטול הוא בלי שום הערמה וכ"פ הא"ר להקל:

א

א"צ לבדוק וכו' – דע כי המחבר סתם כהרמב"ם והרא"ש וכן הוא ג"כ דעת רבינו יונה והסמ"ג שפסקו כולם כדעת רב בגמרא אמנם באמת לאו מילתא ברירא היא דבאורחות חיים הובא שדעת רב שרירא גאון ורב האי בנו ורי"ץ גיאות ורבינו אפרים כשמואל [דס"ל שצריך לבדוק השורה עליונה הרואה את הפתח ואת הקורה כרב והשניה שלפנים הימנה הרואה את התקרה לבד] וכן פסק בר"ח שלפנינו [אכן מה דאיתא שם בסוף דבריו אלו שניהם בודק משמי קורה ועד הקרקע ותדע דאם נפרש דבריו כפשוטו מאי ודיו דקאמר הלא א"כ שמואל מחמיר יותר מדרב] וכן הוא ג"כ דעת בעל העיטור כשמואל וגם הרמב"ם גופא בפירוש המשנה פסק כשמואל וכן בביאור הגר"א משמע ג"כ שמצדד כשיטה זו והביא שם שכן הוא ג"כ דעת הראבי"ה [אכן מה שהביא שם שכן היא גם כן דעת הרי"ף בהגהת הב"ח מקיף על אלו השורות שברי"ף שאינם מהרי"ף ע"ש] וקשה לדחות דעת כל הני רבוותא הנ"ל ובפרט שהרמב"ם גופא לא ברירא ליה ד"ז כולי האי וכנ"ל:

א

במחבר סעיף ג' וכן מבלן. נ"ב מתבן:

ב

שם במג"א ססק"ט בבור. נ"ב ברור:

א

סעיף א' הבדיקה וכו'. נ"ב הנה בדין אם מהני בדיקת י"ג שנחלקו בזה האחרונים עמ"ש בזה בחיבורי מאמר אסתר על מגילת אסתר בפסוק ומרדכי ידע את כל אשר נעשה במדרש שומר מצוה לא ידע דבר רע זו אסתר שהיתה עוסקת בהלכות ביעור חמץ שם דרך פלפול העליתי דהך דינא תליא באם הוי בדיקת חמץ בשביל עשה דתשביתו ועשה זו הוי בי"ד ובפרט לדעת הרמב"ם חל קודם שש לכך לא מהני רק בי"ד כי חביבה מצוה בשעתה אבל אם הוי הבדיקה בשביל שלא יעבור על בל יראה וזה בלא"ה אינו עד הלילה וכיון דסוף סוף אינה בשעתה ואין נ"מ רק שלא יהיה חמץ בביתו לכך די אף בי"ג ומזה חלקתי עוד די"ל להסוברים דבנשים לא שייך עשה דתשביתו לכך לדידהו הוי רק כדי שלא יעבור בבל יראה ומהני להו בדיקת י"ג אבל לאנשים יש לו' דהוי מכח עשה דתשביתו ולכך לא מהני עד יום י"ד ע"ש מ"ש בזה בטעמו יותר וא"ש ודוק:

ב

(שם סעיף יא) המכבד חדרו וכו' נ"ב נראה לי דדוקא בי"ג ניסן או בי"ב ניסן אבל אם כבדו ג' ימים קודם אז בג' ימים הוי חזקה ונעשה כמקום שאין מכניסין בו חמץ וא"צ בדיקה ולמה יגרע מקום שאין מכניסין בו חמץ אם כבר הוחזק בכך ג' ימים כן נראה לפענ"ד ברור ונכון ודוק היטב:

א

[א] אכסדרה וכו'. היינו הבנויה על גבי עמודים ואין לה כותל (מגן אברהם), וחק יעקב פירש דמיירי שיש לה שלושה דפנות רק שדופן רביעי פתוח לגמרי וכן כתב שלטי גיבורים, וכן נראה לי מוכח מפסחים דף ח' דקאמר אלא באכסדרה הא אמר רבא אכסדרה לאורה נבדקת, ומאי פריך הא יש לומר דרבא מיירי על גבי עמודים, ובתוס' ראש השנה דף כ"ד דכל שפתחו גדולה קרי אכסדרה כמו אולם עיין שם:

ב

[ב] [לבוש] נבדקת לאורה וכו'. היינו בדיעבד כשלא בדק בליל ארבע עשר בודק ביום לאורה ויבדוק מצפרא דזריזין מקדימין ולא יאכל עד שיבדוק, והב"ח פירש דאף ביום יבדוק לכתחילה לאורה של נר האכסדרה ודעת אחרונים אינן כן. עוד החמיר הב"ח בכל הדברים שצריכין בדיקה דצריך לחזור לבדוק ליל ארבע עשר לאור הנר אף שכבר בדקן ליל י"ג (בש"ס ירושלמי) וכן משמע בלבוש סעיף י"א דלא כעולת שבת דמתיר ליבדוק ליל י"ג דאישתמיטתיה דבריהם. והחק יעקב האריך להחזיק מש"ס דילן עיין שם ויש לדחות דמיירי כשהולך לדרך, וראיה שהרי המרדכי לא כתב על הירושלמי רק זה לשונו בש"ס דילן אכסדרה נבדקת לאור הנר, אלמא דליכא קושיא זולת זה מש"ס דילן, וגם בזה יפה הב"ח דלמאי דפרשינן דאם לא בדק ליל י"ד מיירי הש"ס דבודקין ביום לאור הנר אבל לא פליג אירושלמי, ואפשר לכוין כן דעת המרדכי וכן בספר אמרכל פסק לירושלמי בסתם ולא סיים דש"ס דילן חולק:

ג

[ג] [לבוש] כנגד החלון וכו'. ממש, ואם יש שם מחיצה זכוכית אסור אף כנגדו (מגן אברהם):

ד

[ד] לאור האבוקה וכו'. אפילו בדיעבד לא מהני, אבל של חלב ושומן ושמן מהני דיעבד או שעת הדחק ונר של שמן עדיף מחלב ושומן, ודוקא כמו שעושין בקצת מקומות שחוקקים ראש מקל עץ ונותנים שמן לתוכו ומטלטלין אותו בתוך הבית, דאפשר להכניסו לחורין וסדקין. אין נוהגין לבדוק במשח"א שקורין קי"ן:

ה

[ה] ואפילו קלוע וכו'. ומכל מקום שני נרות נפרדות כגון שזה נוטל אחד וזה אחד שרי כנסת הגדולה, ועיין בספרי ליורה דעה סימן י"א במה שתמהתי על רמ"א ומהרי"ו דמצרכי לשחיטה שני נרות והעליתי דמותר לכתחילה אצל נר יחידי:

ו

[ו] כל המקומות וכו'. כתב מהרי"ו במקום שאוכלין שם כל השנה יש לבדוק הספסלים שמא הכניסום החמץ עיין שם, ולא דק דמהרי"ו כתב תחת הספסלים יש לבדוק. ועיין באליהו זוטא ודוקא בדליכא שם תרנגולים:

ז

[ז] והנמוכין וכו'. ואם קטנים בבית אף הנמוכים צריך בדיקה (רמב"ם), וכתב מהרי"ל דאף בנמוכין וגבוהין, היינו כשידוע בודאי שאין שם חמץ אכן פעמים יש מקום לחמץ וידוע שנשתמש שם צריכין בדיקה וכן לדידן כל סתם חדרים. אף חדרי משכנות וחדרי כבושים וגבינות ומרתפות ובית עצים וגחלים צריכין בדיקה:

ח

[ח] אמצעה וכו'. אבל בצדדים כלומר בחורין שבצדדים צריכין בדיקה (ב"ח) ועיין בחק יעקב:

ט

[ט] [לבוש] כשיגיע זמן איסורו וכו'. בזה מיושב קושיית רמ"א מסימן תמ"ה סעיף ג', ולכן השמיטו הלבוש ודו"ק (אליהו זוטא), ובספר חק יעקב העלים עיניו מזה, והיינו דמה שכתב בשולחן ערוך והוא מאגודה אבל ודאי חמץ לא מיירי לאחר זמן איסור אבל קודם זמן איסורו מותר להשליך החמץ מקום שעופות מצויין כמו שכתב הגהות מיימוני. ומכל מקום מה שחשיב בחק יעקב לרמ"א וב"ח זה לשגגה ודייק כן מתשובת מהרי"ו סימן קצ"ג עיין שם, נראה לעניות דעתי דאדרבה משם לקח רמ"א סברתו שכתב זה לשונו אבל ודאי צריך לבערו כדאיתא בהגהות מיימוני ומשום הכי יזהר קודם הפסח שלא ישליך התבואה במקום לח לתרנגולים שמא יחמץ וישאר לשם תוך פסח עד כאן לשונו, ולכאורה תמוה דהא בהגהות מיימוני מתיר להדיא להשליך קודם זמן איסור אלא צריך לומר דחולק בזה על הגהות מיימוני דמתיר קודם זמן איסורו אלא מה שאוסר אחר זמן איסורו ואם כן סבירא ליה דהוא הדין בודאי חמץ צריך לבדוק שלא ישאר אחר זמן איסורו, ונראה שדקדק כן מדברי אגודה שכתב היינו בספק חמץ אבל ודאי חמץ צריך לבער, עד כאן, משמע ודאי צריך אף קודם זמן אף שכתב חק יעקב הא דנקט ברישא ספק הוא הדין ודאי, אלא דלשון בדיקה לא שייך אלא על הספק כמו שכתב בית יוסף סימן תל"ח על כן יש לפקפק בזה, גם לעניות דעתי יש לומר איפכא דלכך נקט בסיפא צריך לבער ולא נקט לשון בדיקה משום דמיירי בודאי ולעולם מיירי קודם זמן איסורו דומיא דרישא, ונקט לשון לבער כיון דאי אפשר למיתני בדיקה לא דקדק לומר בלשון אחר רק לשון לבער וכיון שהוא צורך ביעור ועיין סימן תל"ו ס"ק ב', ובשולחן ערוך דקאמר אבל ודאי לא פשיטא דמשמע הכי. והנה במגן אברהם וחק יעקב הקשו על הב"ח מאי פריך בפסחים דף ח' והאמר רבא אמצעה של חצר אין צריך בדיקה דילמא הכי מיירי בודאי חמץ, נראה לי בהך פריך על מה דתנא אין בודקין לאור החמה וכבר כתב דבודקין הוא דוקא בספק, ומגן אברהם תירץ דמה שכתב הסמ"ק אבל ודאי חמץ לא היינו דלא תלינן שמא אכלוהו ואם העופות מצויין בחצר צריך לבדוק אבל אם העורבין באים ודאי גררוהו למקום אחר, עד כאן, והקשה חק יעקב אכתי מאי פריך הש"ס דילמא מיירי בחמץ ודאי ובמקום שאין עורבין מצוים, עד כאן. נראה לי דמדאמר רבא חצר אין צריך בדיקה מפני שעורבים מצויים שם מבואר דבכל חצר העורבים מצויים, דאם לא כן הוה ליה למימר חצר שעורבים מצויים אין צריך בדיקה. ומה שכתב מגן אברהם ואם העופות מצויים בחצר וכו' היינו ללמוד מינה בלול דצריך בדיקה, שוב מצאתי בספר אמרכל על קלף זה לשונו נראה לי ברור דוקא בספיקא אין צריך לבדוק, אבל אם ידוע בודאי שהחמץ מונח בחצר צריך לבדוק כדתנן חמץ שנפלה עליו מפולת וכו' אף שהכלבים מצויים שם ומה לי כלבים ומה לי עורבים, אלא שאני התם כיון שהחמץ ודאי לשם ועוד אמרינן דלא חיישינן שמא גיררה חולדה משום דודאי חמץ מי יימר דאכלתם עד כאן לשונו, ולפי זה אזלא כל התירוצים לתרץ הש"ס ודו"ק, וצריך לומר דניחא ליה לש"ס לאוקמיה אפילו בספק דומיא דאור אבוקה דנקט, וצריך עיון, גם הפירושים שפירשו באגודה ושולחן ערוך ליתא, אלא ודאי מכוונין לספר אמרכל וכמו שהבין רמ"א, ובסוף סימן תמ"ה צריך לומר דשאני דמיירי במקום הפקר כמפורש בהגהות מיימוני, ומכל מקום אם מצאו שם אחר זמן אין צריך לבערו שלא תאכל ממנו כשראוהו חמצו עדיין מונח שם, ולא דמי כלל לנותן לכותים אחר זמן איסורו שהוא ברשות כותים ולא כט"ז סוף סימן תמ"ה:

י

[י] [לבוש] חורי החצר וכו'. וכל שכן חורי דרפת בקר (ב"ח):

יא

[יא] אין צריך בדיקה וכו'. ומכל מקום ביום ארבע עשר יבדוק לאור יום כל מה שיוכל, וכן הדין כשיש חמץ ודאי שם:

יב

[יב] [לבוש] היכא דשכיח וכו'. והא דלא קאמר טעמא דבסעיף שאחר זה שיחפש אחר מחט, תירץ מגן אברהם דשאני חור שמשתמש בו בכל יום ומהיכי תיתי יחפש עתה:

יג

[יג] סכנת עקרב וכו'. דוקא במקום שמצויים שם עקרבים ואפשר דבמקום שמצויים נחשים צריך לבדוק (מגן אברהם):

יד

[יד] מבטלו וכו'. ויכול לאוכלה אחר פסח כיון דלא עביד שום הערמה (ריא"ז וב"ח) כן משמע בתשובת רשב"א סימן ע' ודו"ק. כתב מגן אברהם אם לא בטלו עד אחר זמן איסורו חייב לפקח הגל ולבערו, אבל אם נפל עליו גל גדול שאין בידו לפקחו והוא אבוד ממנו ומכל אדם מותר, דלא קרינן ביה שלך:

טו

[טו] צריכין בדיקה וכו'. בליל ארבע עשר (מגן אברהם), ואם לא בודק בארבע עשר לאור החמה הואיל דאורן מרובה כמו אכסדרא (חק יעקב):

טז

[טז] צריכין שלפעמים נותנין וכו'. ומי שאין דרכו בכל אין צריך בדיקה (דרכי משה מגן אברהם), ונוהגין לבער הכיסים בשעת הביעור:

א

הנר. עמ"ש באר הטיב סק"א בשם לבוש וב"ח וח"י הביא ראיה דמהני מהא דמבעיא בש"ס המשכיר בחזקת בדוק כו' וע"כ בי"ג איירי דבי"ד פשיטא הוא בחזקת בדוק להיות חל כבר החיוב ע"ש:

ב

של שעוה. ובת' בי"ד סי' קנ"א צידד זכות אמנהג וינעצי"א דבודקין בשל שמן ע"ש:

ג

יחידי. ומה"ט לא חשיב עץ שאינו דולק יחידי והוי אבוקה. ח"י:

ד

ודיו. ובודאי חמץ צריך לבערו דהוי כחמץ בבור. ב"ח ובאמת בבור נמי פליגי דלראב"ד הוי כמטמין ושאר פוסקים ס"ל דוקא מטמין דעוש' מעש'. ובבור א"צ סולם להוציא ע"ש ועט"ז ועכ"פ דלהמחבר אפי' ביום סגי הבדיק' אבל הב"ח בשם מהר"ם מצריך בלילה ושרגא עמ"א ס"ק י"ב:

ה

סכנה. והקשה ב"ח אמאי לא כ' טעם כבס"ח והעלה מזה דאפילו בודאי חמץ א"צ להוציאו וח"י תי' דבמפולת הוי דרך נפילה ובחור הוי דבר שאינו מצוי. ומ"א דחה סברת ב"ח ע"ש:

ו

שנאבד. ר"ל קודם בדיקה דבשעת התעסקות במצוה לא יארע לו תקלה:

ז

ודיו. הח"י הכריע כפי' דס"ל דהאי ביטול דאורייתא היא מעתה כשלא בטלו צריך לפנותו אחר זמן אסורו וב"ח ופר"ח סברי דרבנן הוא ע"ש:

א

א) [סעיף א'] הבדיקה צריך שתהיה לאור הנר וכו' דאסמכוה אקרא כמ"ש לעיל סי' תל"א או' ו'.

א

ב) שם. צריך שתהיה לאור הנר וכו' ובליל י"ד ואף אם בדק יום י"ג לאור הנר צריך לחזור ולבדוק ליל י"ד כתקנת חז"ל שאור הנר יפה לבדיקה ובני אדם מצויין בבתיהם כמבואר לעיל (סי' תל"א או' ד') וכ"ה הסכמת האחרונים. אכן אם בדק ליל י"ג ונזהר היטב שלא להכניס עוד חמץ א"צ לבדוק עוד אך הלבוש סעי' י"א והב"ח כתבו דאף אם בדק ליל י"ג צריך לחזור ולבדוק. ואינו מוכרח. ואם רוצה להחמיר על עצמו עכ"פ לא יברך לכנוס עצמו לחשש ספק ברכה אך יחזור וישתמש בתוכה חמץ ואז יוכל לחזור לברך ולבדוק. ח"י או' א'. חמ"מ או' א'. מק"ח בחי' או' א' ויתבאר עוד מזה לקמן סעי' י"א יעו"ש.

א

ג) שם, ואם עבר וכו' אבל לכתחלה אסור לבדוק ביום אפי' בבית אפל לאור הנר. ב"י. מ"א סק"א. פר"ח.

א

ד) שם. וכשבודק ביום י"ד וכו' ויבדוק מצפרא דזריזין מקדימין למצוה. ח"י או' ג' א"ר או' ב' מק"ח בחי' או' ב' ולא יאכל עד שיבדוק. א"ר שם. ועיין לעיל סי' תל"א סעי' ב' ובדברינו לשם או' י"ב.

א

ה) שם. אלא לאור הנר. משום חורין וסדקין. לבוש.

א

ו) שם. ואכסדרה וכו' היינו הבנויה ע"ג עמודים ואין לה כותל. מ"א סק"ב. והיינו אכסדרה רומייתא שבש"ס אבל סתם אכסדרה הוא שיש לה ג' דפנות כמבואר בש"ס דב"ב דף י"א ע"ב ובתו' שם ד"ה הכא ובפ' הקומץ (מנחות דף ל"ג) וביו"ד סי' רפ"ו וא"כ הכא דנקט סתם אכסדרה מיירי ג"כ כה"ג ויש לה ג"כ אורה הרבה כיון שדופן ד' פתוחה לגמרי וכ"כ להדיא ריא"ז בשה"ג הפי' של אכסדרה. ח"י או' ב' א"ר או' א' וכן הסכים הברכ"י או' ג' והשיב על חק יוסף מה שהשיג על ח"י וכתב שכ"ה מפורש בהדיא בריא"ז ובתשב"ץ ובא"ח דאכסדרה בת ג' דפנות נבדקת לאורה יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' ב'.

א

ז) שם. אם בדקה לאור החמה דיו. זהו לשון הרמב"ם פ"ב דין ד' ומשמע דוקא דיעבד אבל לכתחלה צריך לבדקה בלילה לאור הנר וכ"כ בכ"מ שם. ועיין ב"ח שכתב דיש בזה ג' סברות לדעת רש"י והרי"ף אף ביום י"ג יכול לבדוק באכסדרה לאור החמה אפי' לכתחלה ולדעת הרמב"ם אפי' ביום י"ד לכתחלה לא יבדוק אלא לאור הנר וכן מבואר בסמ"ג וסמ"ק ולדעת רי"ו וכנראה שהוא דעת הרא"ש דוקא בי"ג לא יבדוק אבל בי"ד יכול לבדוק אפי' לכתחלה לאור החמה ומשמע דבי"ג אפי' בדקה לאור החמה צריך לחזור ולבדוק בלילה לדעת הרא"ש ורי"ו ומסיק דנקטינן לחומרא דדוקא בי"ד אם בדקה בדיעבד לאור החמה דיו יעו"ש, אמנם המ"א סק"ג כתב לפרש דברי הש"ע דלכתחלה צריך לבדוק בליל י"ד לאור הנר אבל אם לא בדק בליל י"ד לכתחלה יכול לבדוק האכסדרה לאור החמה וכתב ודלא כהב"ח יעו"ש. וכ"מ מדברי הלביש דביום י"ד לכתחלה יכול לבדקה לאור החמה. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' ב' פר"ח. ח"י או' ג' מאמ"ר או' ג' מק"ח בחי' או' ב'. מיהו הברכ"י או' ב' וחקת הפסח או' ב' וכס"א או' א' פירשו דברי הש"ע דגם ביום י"ד לכתחלה צריך לבדקה לאור הנר יעו"ש. אכן הר"ז אי' ב' פסק כדיעה ראשונה דאף לכתחלה יכול לבודקה בלא נר. וכ"פ בן א"ח פ' צו או' ג' וכ"נ דעת האחרונים. וכתב שם הר"ז אף ביום המעונן יכול לבדוק האכסדרה בלא אור הנר.

א

ח) שם. אם בדקה לאור החמה דיו. ודוקא אכסדרה אבל בית אחר שאינו אכסדרה. אע"ג שיש בו אור הרבה צריך לבודקו לאור הנר. בגדי ישע על המרדכי פ"ק דפסחים או' כ"ח בשם רי"ו יעו"ש. ועיין ב"י. אבל הב"ח כתב דה"ה כ"מ שאורו גדול דינו כאכסדרה יעו"ש וכ"כ הר"ז או' ל"ז דשאר בתים וחדרים שיש בהם חלונות הרבה ואורה גדולה דינם כאכסדרה עכ"ל.

ב

ח) ומי שאין לו אלא אכסדרה לבער שא"צ לאור הנר אפ"ה מברך על ביעור חמץ וכן אם הוא במקום שאין שם נר וצריך לבער ביתו ביום יברך. הלק"ט ח"ב סי' קצ"ד. והיינו אם יש בבית אורה גדולה כאור האכסדרה שיוכל לראות בחורין ובסדקין כנז' דאל"ה הרי לא קיים המצוה כתקנה ואיך יוכל לברך. ועיין לקמן או' פ"ב.

א

ט) שם. וה"ה כנגד ארובה שבחדר. היינו חלון שבגג וכ"ה במשנה רפ"י דאהלות ורפ"ה דביצה ולכן כתב רי"ו דאסור לבדוק נגד החלון דחלון היינו בכותל אבל דעת הטור דאף נגד החלון שבכותל שרי וכ"מ בהרמב"ם. מ"א סק"ד. וכ"כ הלבוש דאף כנגד החלון א"צ נר. וכן הסכים ח"י או' ד' מק"ח בחי' או' ג' חמ"מ או' א' ר"ז או' ד' ואם החלון יש בו מחיצה של זכוכית לכ"ע אסור לבדוק כנגדו. מ"א שם. ח"י שם. א"ר או' ג' מק"ח שם. ר"ז שם. וע"כ צריך לפתוח החלון כשבודק כנגדו בלא נר.

א

י) שם. וה"ה כנגד ארובה וכו' אבל מצדדין צריך נר. טור. לבוש. חמ"מ שם. ר"ז או' ג' וכל שאינו כנגד חור החלון ממש הוא בכלל צדדין וצריך נר וכ"ה מבואר בפירש"י. ב"ח. זכ"ל. וכ"מ בר"ז או' ד'.

א

יא) [סעיף ב'] אין בודקין לאור האבוקה וכו' מפני שאינו יכול להכניסו לחורין ולסדקין וגם ירא שמא ישרוף בו הבית ויהא לבו טרוד ולא יבדוק יפה. טור. לבוש. ועיין פסחים ח' ע"א שיש עוד טעמים אחרים. וכתב הב"ח דלהנך טעמי מהני בדיעבד אם בדק לאור האבוקה. וכ"כ הט"ז סק"ג דבדיעבד מהני אבל המ"א סק"ה כתב דאפי' בדיעבד לא מהני וצריך לחזור ולבדוק. וכ"כ הפר"ח. ח"י או' ה' א"ר או' ד' חק יוסף או' ה' מק"ח בחי' או' ד' ברכ"י או' ו' וכתב ודלא כהט"ז. ר"ז או' ט' ח"א כלל קי"ט או' ח' ולענין ברכה כתב שם הר"ז דאין לחזור ולברך משום דיש לחוש לדעת הסוברים דבדיעבד מהני.

א

יב) שם. ולא בנר של חלב וכו' שמא יטיף על הכלים ולא בנר של שומן שמא יטיף על כלי החלב ולא בנר של שמן שירא שמא יטיף על הבגדים וגם אינו יכול להכניסו לחורין ולסדקין. טור. לבוש. ובכל הני הויא בדיקתו בדיקה בדיעבד. ב"ח. וכ"כ הפר"ח. ח"י שם. א"ר שם. חק יוסף או' ו' וכתב וסימניך חש"ש בעלמא. מק"ח שם. ר"ז או' ח' ברכ"י או' ז' וכתב דכן יש לפרש כוונת מ"א ומ"ש דשל שמן דינו כאבוקה ר"ל הא דאין בודקין בו לכתחלה משום דלחד טעמא דמי לאבוקה שמתיירא וכו' יעו"ש. וכ"כ ח"א שם שכ"ה דעת המ"א. וכ"כ נתיב חיים בדברי מ"א.

א

יג) וכתב שם בח"י דבשעת הדחק שאין לו נר של שעוה לכתחלה יבדוק בהני דשעת הדחק כדיעבד דמי, וכ"כ א"ר שם. מק"ח שם. חמ"מ או' ב' ר"ז שם. ח"א שם. ונר של שמן עדיף מחלב ושומן ודוקא כמו שעושין בקצת מקומות שחוקקין ראש מקל של עץ ונותנין שמן לתוכו ומטלטלין אותו בתוך הבית דאפשר להכניסו לחורין וסדקין. א"ר שם.

א

יד) ואם אפשר לו בנר של שומן לא יבדוק בשל חלב דכשהוא בודק בשל שומן אינו מתירא רק שלא יטיף על כלי חלב אבל לא על כלי בשר משא"כ בשל חלב. ואם אין לו של שומן ויש לו של חלב יבדוק בו ולא יבדוק בשל שמן שאינו יכול להכניסו יפה לחורין ולסדקין כמו של חלב. ר"ז שם.

א

טו) ואין לבדוק בעץ שקורין בל"א קי"ן דכיון שריחו רע וגם ניצוצות ניתזין ממנו על הכלים חיישינן שעי"ז לא יבדוק היטב. ח"י או' ו'. א"ר או' ד' מק"ח בחי' או' ד'. וכתב הר"ז או' י"א דאין לבדוק בו לכתחלה אם יש לו נר של שעוה משמע הא בדיעבד או בשעת הדחק שאין לו נר של שעוה שרי לבדוק בו. מיהו החק יוסף או' ז' כתב הטעם משום דהוי כאבוקה וכ"כ החמ"מ או' ב' ולפ"ז אף בדיעבד לא מהני.

א

טז) שם. אלא בנר של שעוה. פתילת צמר גפן על עץ דק בלולה בשמן דינו כנר שעוה. הרשב"ץ במאמר חמץ. ברכ"י או' ט'.

א

טוב) שם הגה. והוא יחידי. אבל לא בשתי נרות דהוי כמו אבוקה. מהרי"ו סי' קצ"ג בשם האגודה. ויראה פי' דבריו שלא יחבר שתי נרות כאחד אבל בשתי נרות נפרדית כגון שזה נוטל אחת וזה נוטל אחת אין בכך כלום, כנה"ג בהגה"ט. א"ר או' ה'.

א

חי) שם בהגה. אבל שתי נרות ביחד וכו' וה"ה נר שיש לו שתי פתילות מקרי אבוקה כמ"ש לעיל סי' רצ"ח סעי' ב' בהגה. ועיין בדברינו לשם או' טו"ב.

א

יט) שם בהגה. אפי' קלועים וכו' ר"ל דאם דבקן ביחד ולא קלען פשיטא דהוי כאבוקה אלא אפי' אם קלען דסד"א דהוי כנר א' קמ"ל. מ"א סק"ו

א

ך) שם בהגה. אפי' קלועים וכו' או שדיבק וחיבר זו לזו עד שנעשו נר א' דמ"מ כיון שיש כאן ב' פתילות פתילות חולקות הרי זה אבוקה. ר"ז או' יו"ד. ומשמע הא אם אין נראות חולקות כגון שהביא ב' פתילות מחוברין יחד ואח"כ הטבילן בחלב או בשעוה ונעשו גוף אחד י"ל דזה לא הוי כאבוקה אלא כפתילה עבה. וכ"מ בא"א או' ו'.

א

כא) שם בהגה. דינם כאבוקה. וכל שאירו גדול ושלהבתו גדולה קרי אבוקה בין משעוה בין מעצים. ריטב"א. פת"ע או' ח'.

א

כב) [סעיף ג'] שיש לחוש שמא הכניסו וכו' ר"ל לא מיבעיא שמקום שמשתמשים בו חמץ שצריך בדיקה אלא אפי' במקום שיש לחוש שהכניסו בו חמץ צריך בדיקה.

א

כג) שם. שיש לחוש שמא הכניסו וכו' כגון אוצרות יין שמסתפקין מהן ובמקום שמצניעין שם דגים קטנים והמלח והעצים והנרות והתמרים שפעמים שהם כלים בתוך הסעודה והשמש הולך להביא מהם ופתו בידו. טור. וכן בחדרי המשכונות דלפעמים קם בתוך הסעודה להביא משכון ופתו בידו ושוכח שם. וכן חדרי כבושים ושל גבינות ומרתפות ואפי' בית העצים וגחלים אם אין שם תרנגולים או שאר עופות האוכלים החמץ. דרשות מהרי"ל. עו"ש או' ג' ח"י או' ז' א"ר או' ז' ר"ז או' י"ג ואו' ט"ו. ועיין לקמן או' כ"ח.

א

כד) וכתב הכלבו וצריך ללמד לבני הבית לכבד תחת המטות והתיבות כי פעמים שהחמץ נגרר שם בפי התרנגולים (דחיישינן שנשאר שם חתיכה גדולה שא"א לתרנגולים לאכלו מ"א סק"ט) או בסיבה אחרת ונשאר שם עכ"ל והביאו ב"י ססי' זה. ונראה דוקא בחדר שאין רגילין לאכול והוי ספק חמץ ולכך תלינן לקולא דסגי בכיבוד אבל לא בודאי חמץ ומה"ט ג"כ צריך לבדוק תחת המטה והספסלים בחדר שרגילים לאכול שם ולא סגי במה שמכבדין לשם. וכ"כ מהרי"ו סי' קצ"ג. ב"ח. ודוקא בדליכא שם תרנגולים שיאכלו החמץ. א"ר או' ו' ור"ל דאי איכא שם תרנגולים שיאכלו החמץ. אז הוי ספק וסגי בכיבוד. ועיין לקמן או' מ"ט.

א

כה) שם ולכן כל חדרי הבית וכו' ואפי' אותן שברי לו שלא אכל בהן חמץ מעולם הרי הם צריכין בדיקה כדינה בלילה לאור הנר. ר"ז או' י"ג. ועיין לקמן או' ל"ה.

א

כו) שם. אבל אוצרות יין וכו' ואוצרות שכר במקום שרגילים בו חשיבי כאוצרות יין להצריכן בדיקה במסתפק מהן. טור. ח"י או' ז'.

א

כז) שם. אבל אוצרות יין וכו' ואוצרות שמן אפי' אם מסתפק מהם א"צ בדיקה שאין דרך לכנוס בהם בתוך הסעודה מפני שידוע כמה צריכין לסעודה ומביאין הכל קודם סעודה. טור. וכ"כ הר"ן פ"ק דפסחים דבאוצרות שמן מוכח בגמ' דאפי' במסתפק ממנו א"צ בדיקה לפי שיש קבע לסיפוקו אלא שכתב דבדברי הרי"ף לא נתבאר זה ואפשר דהיינו טעמא דכיון שנהגו עכשיו להדליק בשמן הו"ל אוצרות שמן כבית הנרות דצריך בדיקה עכ"ל והביאו ב"י וכתב וכ"פ רי"ו. וכ"כ הפר"ח דבמקום שנוהגין שלוקחין ממנו להדליק צריך בדיקה. א"א או' ר"ז ז' או' ט"ז מיהו בהגהות סמ"ק כתב דאפי' להדלקה יש קבע לסיפוקו וא"צ בדיקה יעו"ש והביאו המאמ"ר או' ד' אמנם הב"ח כתב דלענין הלכה יש להחמיר דאפי' במקום שאין נוהגין להדליק בשמן אפ"ה יש להחמיר ולבדוק אם מסתפק ממנו יעו"ש.

א

כח) שם. אבל אוצרות יין וכו' ומקום שמצניעים שם דגים גדולים א"צ בדיקה שאין דרך לכנוס בהם בתוך הסעודה מפני שידוע כמה צריכים לסעודה ומביאין הכל קודם סעודה. טור. וכ"כ הרמב"ם פ"ב דין ו' דבית דגים גדולים א"צ בדיקה אלא א"כ הכניס להם חמץ. מיהו הר"ר מנוח כתב איכא דאמרי דבגדולים שהם חשובים אין אדם לוקח בתחלת סעודתו כל צרכו ופעם חוזר ולוקח חתיכה אחרת לכך צריכים בדיקה אבל בקטנים שאין חשובים לוקח הרבה ביחד קודם וא"צ בדיקה יעו"ש אמנם רוב הפו' רש"י וסמ"ג והר"ן והרשב"א ס"ל דבית דגים גדולים א"צ בדיקה וכ"ה דעת רי"ו והרוקח סי' רס"ו יעו"ש. והב"ד חקת הפסח או' ג' יעו"ש. ונראה דבזה הולכין אחר הענין לפי מה שהוא.

א

כט) שם. שאין מסתפקין בהם. ואוצרות שמסתפק בהם ויש לו קבע שנוטל בפעם א' מה שצריך לסעודה א"צ בדיקה שאין רגילין ליכנס בו בפת. מ"א סק"ז ח"י או' ז' מק"ח או' ה' חמ"מ או' ד' ר"ז או' ט"ז.

א

ל) שם. א"צ בדיקה, אלא א"כ ידוע לו שהכניס לשם חמץ פעם אחת, ר"ז או' י"ד. וכל מקום שרגלי התינוק מצוי שם צריך בדיקה שאין קבע לאכילתו, מנהיג פת"ע או' י"ד.

א

לא) יזהר קודם הפסח שלא ישליך התבואה בחצר לתרנגולים במקום שהוא לח שמא יחמיץ וישאר שם בתוך הפסח וכ"ש שיזהר מזה בתוך הפסח. מהרי"ו סי' קצ"ג. והביאו כנה"ג בהגב"י וכתב שאינו רואה טעם לדברים אלו דאי באמצעה של חצר העורבים יאכלהו ואולי דינו של מהרי"ו הוא בחורי החצר ואינו נראה עכ"ד. ולי נראה דחיישנן שמא יתכסה מהם בעפר ואינו נראה וישאר עד סוף סק"י בשם מהרי"ל שלא ישליך חטים לתרנגולים במקום לח ל' יום קודם הפסח וכ"כ מק"ח בחי' או' ה' ועיין לקמן ס"ת ס"ה סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד. והא"ר בסי' תס"ה או' ב' כתב דטעמא דאוסר משום דהוי כודאי חמץ דצריך לבער עכ"ל

א

לב) כתב במחזורים ע"ש האגודה שכל ל' יום קודם הפסח צריך לדקדק ולעיין בכל דבר שעושה בתוך ביתו שלא ישאר בו חמץ ולראות בחדרי הבית ובכלים שיהיו נקיים שלא ידבק בהם חמץ באופן שלא יוכל להסירו אח"כ בנקל. ב"ח ססי' תל"ו מ"א שם.

א

לג) אותם שיש להם סוסים יזהרו כשנותנים להם האוור"ן כל א' שלא ישאר כלום בתוך האבוס. מהרי"ו סי' קצ"ג. כנה"ג בהגב"י. פר"ח.

א

לד) [סעיף ד'] צריכין בדיקה. לפי שדרך להשתמש בהם ויש לחוש שנשאר מונח שם פרורי חמץ. אבל חורין קטנים מאד וכן סדקין קטנים שבכותלין שאינן ראוין לשום תשמיש א"צ בדיקה. ר"ז או' י"ז.

א

לה) שם. והנמוכים פחות מג"ט וכו' ואם תינוקות מצויים צריכים בדיקה. מ"א סק"ח. וכן אם תרנגולים מצויים שם צריך בדיקה ואפי' פחות מג"ט. עט"ז. ועי' לעיל או' כ"ד. וכן אי ידעינן שנשתמש בהם חמץ אפי' פ"א צריכים בדיקה. ח"י או' ט' ר"ז שם. ולדידן כל סתם חדרים ועליות צריכין בדיקה דמשתמשין בכולם ולפעמים עומד בסעודה ופתו בידו והולך שם. דרשות מהרי"ל. א"ר או' ז' חמ"מ או' ה'.

א

לו) שם. א"צ בדיקה. והנ"מ מסתמא אבל אם הדבר ידוע שנשתמש בהם חמץ אפי' גבוה כמה קומות צריך בדיקה. פר"ח. וכ"ה בדרשות מהרי"ל.

א

לז) שם. א"צ בדיקה. הגאון מהר"ר יהושע שפירא פלפל בדברי האחרונים והעלה לדינא דהכל תלוי לפי המקום והזמן דבכל חורין שדרך להכניס שם חמץ צריך בדיקה אפי' גבוהין הרבה ובחורין שאין דרך להכניס אפי' גבוה יו"ד א"צ בדיקה עי"ש בשו"ת שבסוף שיטתו הנקרא חי' מהרי"ש סי' יו"ד. מחב"ר או' ב' זכ"ל.

א

לח) וכ"ז בחורין שבכתלים אבל החורים וסדקין שבקרקעות הבית צריכין בדיקה אעפ"י שאין תינוקות מצויין שם שיש לחוש שמא נפל ונתגלגל לשם מעט חמץ. ר"ז או' ח"י.

א

טל) ואם קרקעית הבית היא מרוצפת בנסרים ויש ביניהם חורין קטנים עמוקים ואין יכול להכניס את ידו לתוך החור לבדוק א"צ לקעקע את הנסרים לבדוק תחתיהם ואפי' אם ראה שנפל חמץ לחור זה הקטן ואם לא יוציאנו משם יהיה מונח שם כל ימי הפסח אעפ"י כן אין מטריחין אותו להוציאו משם אלא מבטלו ודיו שהרי עיקר תקנת בדיקת החמץ אחר שביערו אינה אלא משום גזירה שמא יבא לאוכלה בפסח וזה החמץ שהוא מונח במקום שאינו יכול להכניס ידו לתוכו בודאי לא יאכלנה בפסח. ר"ז או' י"ט.

א

מ) וכן הדין בחור שהוא רחב ויכול להכניס ידיו לתוכו אלא שהוא עמוק מאד ואין יד האדם מגעת לבדוק בכולו בין שהחור הוא בכותלי הבית בין שהוא בקרקעיתו הרי הוא בודק בתוכו עד מקום שידו מגעת והשאר די לו בביטול אפי' יש שם ודאי חמץ. ר"ז או' ך' ועיין ססי' תל"ח.

א

מא) שם. א"צ בדיקה. וע"ג התנורים שרגילין להשתמש שם צריך בדיקה ופשוט דגם בכל החורים שסביבותיהן צריך בדיקה. מ"ב או' ך'.

א

מב) [סעיף ה'] גג היציע. אעפ"י שהוא נמוך הואיל ומשופע א"צ לבדוק. רש"י פסחים ח' ע"א.

א

מג) שם. והמגדל. פי' כגון אלמע"ד או שאפ"ע בל"א ומצניעין בתוכו כלים ואוכלים. ר"ז או' כ"ג.

א

מד) שם. שגגיהם משופעים וכו' ונראה דגג בתיהם אף שהיה שוה א"צ בדיקה דומיא דחצר. פרישה או' ד' ועיין לקמן או' נ"א.

א

מה) שם. שגגיהם משופעים וכו' אבל גג השוה שתחת גג המשופע אם דרך להשתמש בו צריך בדיקה אלא א"כ הוא מיוחד לתשמיש שאין דרך להשתמש בו באמצע הסעודה כגון שעשאו אוצר ליין או שכר ואינו מסתפק ממנו כלל לא לשתות ולא למכור וכל כיוצא בזה. ר"ז שם.

א

מו) שם. א"צ בדיקה וכו' אבל תוך המגדל וכן תוך התיבות צריכים בדיקה שהוא משתמש בהם חמץ לפעמים. ר"ז שם. וכ"כ רש"י שם דתוך המגדל צריך בדיקה ומביאו ב"י.

א

מז) שם. א"צ בדיקה וכו' ודוקא שא"א כלל להשתמש בו אבל אם לפעמים משתמשין בו ואף שאין משתמשין בו בשופי מ"מ צריכין בדיקה אם הם בתוך הבית והכל לפי הענין. חמ"מ או' ו'.

א

מח) [סעיף ו'] רפת של בקר א"צ בדיקה וכו' ואם יש שם חור וכה"ג ששימשו בהן חמץ צריך בדיקה. א"ר או' יו"ד.

א

מט) שם. וכן לול של תרנגולים וכו' הא כיבוד צריך בין לול בין חצר ורפת אף כיבוד א"צ. א"א או' ט' והיינו אם אין בו חורין וסדקים דאל"ה אף בדיקה צריך כמ"ש באו' הקודם.

א

נ) שם. וכן לול של תרנגולים וכו' וה"ה קרקע הבית שתרנגולים מצויים שם א"צ בדיקה. רי"ו. ב"י. ב"ח. מ"א סק"ט. ח"י או' יו"ד. ומיהו במקום שרגילים לאכול כל השנה דא"א שלא יפול שום חמץ בשעת האכילה הרי יש שם ודאי חמץ ובודאי חמץ לא תלינן לומר שנאכל הכל כל זמן שלא ידענוהו שנאכל. ב"ח. וכ"כ הר"ז או' כ"ה בד"א כשסמוך לפסח דהיינו כל ל' יום לפני הפסח נזהר שלא לאכול חמץ בתוך בית זה אבל אם לא נזהר מלאכול בתוכו חמץ בתוך ל' יום לפני הפסח הרי קרקעיתו צריך בדיקה כדינה בלילה לאור הנר דכיון שאכלו שם חמץ א"א שלא נפל שם חמץ על הקרקע והרי יש כאן ודאי חמץ וספק אכלוהו התרנגולים ואין ספק מוציא מידי ודאי אבל כל חמץ שנפל לתוכו ל' יום קודם פסח יש בו שני ספיקות להקל שמא אכלוהו ואת"ל שלא אכלוהו   התרנגולים שמא נתעפש באורך הזמן או נמאס עד שנפסל מאכילת הכלב וא"צ לבערו כלל כמ"ש בסי' תמ"ב עכ"ל. ולפ"ז אם כבדו קרקעית הבית ג"כ א"צ בדיקה דאיכא נמי ב' ספיקות להקל שמא אכלוהו תרנגולים ואת"ל שלא אכלוהו שמא הלך בכיבוד. ועיין לעיל או' כ"ד.

א

נא) שם. וכן אמצעה של חצר וכו' זהו לשון הרמב"ם פ"ב דין ד' וסמ"ג וכתב בשה"ג פ"ק דפסחים משמע דמן הצדדין לדידהו צריך בדיקה יעו"ש וכ"נ דעת הלח"מ על הרמב"ם שם. וכ"כ העו"ש או' ד' והב"ח כתב דמ"ש אמצעה של חצר וכו' לאפוקי חורין שבצדדין שצריכין בדיקה יעו"ש והביאו א"ר או' ח' אלא שהח"י או' י"א פליג וכתב דאתי לאפוקי חורין שבחצר דצריך בדיקה יעו"ש. ור"ל כל חורין שבחצר וכ"כ הלבוש חורי החצר צריכין בדיקה שאין העורבין מצויין בחורין עכ"ל והפר"ח כתב דדוקא קרקעית החצר לא בעי בדיקה אבל חורין שבכותלי החצר פשיטא דבעי בדיקה דמהתם לא שקלי עורבים יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' כ"ט החורין שבכותלי החצר אם אינן גבוהין יותר מדאי ולא נמוכין יותר מדאי הרי הם צריכים בדיקה אם דרך להשתמש בהם לפי שהעורבים אינם מצויין בחורין עכ"ל. וכך הוא המנהג לבדוק חורין שבכותלי החצר בלילה לאור הנר אבל חורין שבשטח קרקע החצר סומכין על הכיבוד שמכבדין ביום י"ג ואך אם הם חורין גדולים שאין החמץ הולך מהם ע"י כיבוד צריך לנקות אותם בידים.

א

בנ) שם. אבל ודאי חמץ לא. משום דאין ספק מוציא מידי ודאי. ב"ח. פר"ח. וכ"ש במקום שמעמידים אווזים בלול ומניחין לפניהם מבחוץ כלי עם שבולת שועל ושעורים שע"י אכילתם נופלים גרעונים לחוץ וא"א להם לאכול משם והם חמץ גמור שהרי שורין הגרעונים במים דצריך בדיקה מדינא. ח"א כלל קי"ט או' יו"ד.

א

נג) שם הגה. אבל לקמן סי' תמ"ה וכו' ולאו קושיא היא דהתם מיירי שמשליך החמץ במקום הפקר וכמ"ש המחבר שם וא"כ אפי' לא יאכלוהו העופות מה בכך הרי אינו ברשותו וכאן מיירי ברשותו ולהכי אי איכא ודאי חמץ לא סמכינן אעופות שיאכלוהו וצריך לבערו. פר"ח. והסכים לדבריו הנה"ש או' ג' וכן תירץ בבאר הגולה. ועיין עוד בט"ז ומ"א ושאר אחרונים מה שתירצו בזה ולקמן ססי' תמ"ה.

א

דנ) [סעיף ז'] חור שבין יהודי לחבירו וכו' וכגון שהחור עובר בתוך הכותל מעבר אל עבר. ר"ז או' כ"א.

א

הנ) שם. עד מקום שידו מגעת. כגון שהכותל עב מאד. רש"י פסחים ח' ע"א.

א

ונ) שם. והשאר מבטלו וכו' ואע"ג דא"א להשתמש שם היינו משום דחיישינן שמא נתגלגל החמץ ברחוק ב"ח. מ"א ס"ק י"א וכתב שם הב"ח אבל בודאי חמץ צריך להוציאו דהו"ל כמטמון בבור עכ"ל, והביאו ח"י או' י"ג וכתב דדבר זה הוא מחלוקת ישנה בין הפו' לענין חמץ בבור אם צריך סולם להעלותו או סגי בביטול בעלמא כמובואר לקמן ססי' תל"ח והכא ק"ל כמבואר שם דסגי בביטול יעו"ש. וכ"כ הפר"ח דאפי' בחמץ ודאי סגי בביטול. וכ"נ דעת א"א או' י"א והחמ"מ או' ט' וכ"פ מק"ח בחי' או' ח' ומיהו ביטול זה אם הוא מדאו' או מדרבנן עיין חקת הפסח או' ז' שהביא פלוגתא בזה וכתב ומיהו אם לא ביטלו לכ"ע אסור בהנאה לאחר הפסח אע"ג דהביטול מדרבנן יעו"ש. ועיין לקמן סי' תמ"ח סעי' ה'.

א

זנ) שם. והשאר מבטלו בלבו ודיו. איכא מאן דפירש דלבו לאו דוקא אלא לומר שא"צ להשמיע לאזניו אבל צריך שיוציא בשפתיו דדברים שבלב אינם דברים. הר"ן פ' כל שעה. ועיין עוד לו בריש פ"ק שהכריח דהביטול אינו ממש הפקר דהפקר בלב אינו מהני והכא מהני יעו"ש. כס"א או' ד'.

א

חנ) שם. ושבין יהודי לעכו"ם א"צ בדיקה כלל וכו' ודוקא בלילה ושרגא אבל ביממא ונהורא צריך בדיקה דכי היכי דאשתמש ביה ה"נ בדיק ליה והשאר מבטלו בלבו. כ"מ פ"ב דין ה' בשם הר"מ פר"ח. ט"ז סק"ו. מ"א ס"ק י"ב. ח"י או' י"ד. א"ר או' י"א. חק יוסף או' י"ב. מק"ח או' ט' חמ"מ או' ט' ר"ז או' צ"ב. והא דצריך לבדוק ביום י"א דוקא אם בודאי יש שם חמץ. ט"ז וא"ר שם. וי"א אפי' אם אין שם בודאי חמץ. ר"ז שם. ודוקא לאור היום אבל לא לאור הנר אפי' ביום דיש סכנה. זכ"ל.

א

טנ) שם. ונמצא בא לידי סכנה. ואע"ג דשלוחי מצוה אינן ניזוקין היכא דשכיח היזקא שאני. פסחים ח' ע"ב. ואפי' בידוע שיש שם חמץ א"צ בדיקה בלילה מפני הסכנה. ב"ח. ט"ז סק"ו. ח"י או' ט"ו. חק יוסף או' י"ג. חמ"מ שם. ר"ז שם. אבל ביום צריך לבדוק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו ודיו כמ"ש באו' הקודם.

א

ס) וכתב השו"ג וז"ל ונ"ל דאם הגוי יודע בטיב ישראל שעושה שליחותו של מקום ואינו חושדו כלל בודק כדרכו בליל י"ד כיון דליכא סכנה וכ"ז היינו היכא דהחור הוא חלול שנראה אור הנר אבל אם מצד הגוי הוא סתום פשיטא דבודק כדרכו בליל י"ד עכ"ל. והביאו הזכ"ל.

א

סא) [סעיף ח'] כותל שנשתמש בו חמץ וכו' ר"ל שרגיל להשתמש בו חמץ ואינו יודע עכשיו אם יש שם חמץ.

א

סב) שם. אפי' אינו גבוה ג"ט כדי חפישת הכלב וכו' ר"ל שהכלב מריח ומחפש עד ג"ט וזה אעפ"י שאין גבוה ג"ט ויש לחוש שמא הכלב יחפש עליו בפסח ויגלהו אפ"ה א"צ לבדוק וכו'.

א

סג) שם. א"צ לבדוק וכו' ומ"מ צריך לבטל בלבו דשמא יש שם חמץ ויעבור עליו. ט"ז סק"ח. עו"ש או' ו' מאמ"ר או' ז' חק יוסף או' י"ד ועי"ש מה שהשיג על ח"י שכתב שא"צ לבטל יעו"ש. וכ"כ בס' מלכי בקדש דזה כח"י יעו"ש. וכן הסכים חמ"מ בפי' או' ד' חקת הפסח או' ט' ר"ז או' ל"ב. ואם לא ביטל והגיע שעת האיסור שאינו יכול לבטל כתב שם העו"ש דצריך להוציאו משם במרא וחצינא בענין שאינו בו סכנה כיון שהוא ספיקא דאו' יעו"ש. וכן הסכים המאמ"ר שם. חקת הפסח שם. והר"ז שם לחלק יצא דאם נשתמש חמץ באותן חורין שבכותל שנפל תוך ל' יום צריך להוציאו במרא וחצינא אבל אם לא נשתמש כ"א קודם ל' א"צ לטרוח ולהוציאו כיון שיש כמה ספיקות להקל יעו"ש.

א

סד) שם. כיון שיש בו סכנת עקרב וכו' ואפי' ספק אם יש עקרב תחת זה הגל א"צ לבדוק. חמ"מ או' יו"ד. ודוקא במקום שמצויים שם עקרבים ואפשר דבמקום שמצויים נחשים צריך לבדוק דלא ברי הזיקם כ"כ וכמ"ש סי' ק"ד סעי' ג' מ"א ס"ק י"ג. ח"י או' י"ז. א"ר או' י"ג. מק"ח או' י"א. חמ"מ שם. ר"ז או' ל' ועיין לעיל סי' ק"ד או' כ"ב ואו' כ"ג שכתבנו דאם רואה הנחש שהוא כעוס דינו כעקרב וכן אפעה שהוא מן הדברים שודאי נושכין וממיתין דינו כעקרב יעו"ש.

א

סה) שם. שמא אחר שישלים בדיקתו וכו' דבשעת בדיקה אפי' מחפש אחר מחט ג"כ הו"ל שלוחי מצוה כמו האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בניי דהוי צדיק גמור אעפ"י שמכוין להנאתו. פסחים ח' ע"א. מ"א ס"ק י"ד.

א

סו) שם. אחר מחט שנאבד לו. קודם לכן. רש"י שם. דבשעת הבדיקה הו"ל שליח מצוה ואינו ניזוק אפי' בממונו. מ"א ס"ק ט"ו.

א

סז) שם. והנ"מ בסתם וכו' ואע"ג שנשתמשו בו חמץ מ"מ שמא אכלוהו וספיקי טובא איכא כמ"ש סעי' ו'. מ"א ס"ק ט"ז.

א

סח) שם. צריך להוציאו משם וכו' אפי' ביטל. עו"ש או' ו'.

א

סט) שם. צריך להוציאו משם וכו' ואף להשכיר פועלים. חמ"מ או' יו"ד.

א

ע) שם. צריך להוציאו משם וכו' ואם לא עשה כן ועבר עליו הפסח אסור אעפ"י שביטלו ככל חמץ שעבר עליו הפסח כמ"ש לקמן סי' תמ"ח סעי' ה' מ"ב או' ל"ז.

א

עא) שם. מבטלו בלבו ודיו. ואי ביטול זה מדאו' או מדרבנן עיין ב"ח שכתב דלרש"י והר"ן אינו אלא מדרבנן דכיון שיש עליו גובה ג"ט הרי הוא כמבוער ומה שצריך לבטל חיישינן שמא יפקח הגל במועד ונמצא עובר עליו אכן בשם הגהת מהר"ש כתב דביטול זה הוא מדאו' וכתב שכ"כ הסמ"ק ססי' צ"ח וכ"נ עיקר וסיים דיש ללמוד מכאן דכל היכא דצריך לבטלו דאו' אם לא ביטלו והוא אחר זמן איסורו צריך לפקח הגל ולהוציאו משם ולבערו אבל אם א"צ לבטל אלא מדרבנן וזמן הביטול כבר עבר אין עליו שוב חיוב מעתה וכן ראוי להורות עכ"ל. והביאו שכנה"ג בהגה"ט. וכ"כ העו"ש או' ו' דאם לא ביטלו עד אחר זמן איסורו צריך לפקח הגל ולבערו כיון שאינו ברשותו לבטלו. וכ"כ מ"א ס"ק י"ז. א"ר או' י"ד. חקת הפסח או' י"א. ר"ז או' ל' מיהו אם נפל עליו גל גדול שאין בידו לפקחו והוא אבוד ממנו ומכל אדם מותר דלא קרינן שלך. ב"ח. מ"א שם. א"ר שם. חקת הפסח שם. ר"ז שם וכתב דאפי' לכתחלה א"צ לבטלו כלל לדברי הכל יעו"ש.

א

עב) שם. מבטלו בלבו ודיו. והואיל ולא עבר עליו בבל יראה מותר באכילה לאחר הפסח שאין לחוש בו להערמה הואיל ונפל עליו מפולת שה"ג בשם הריא"ז פ' כל שעה. והביאו הב"ח וכתב עליו צ"ע. והרשב"א בתשו' סי' ע' כתב שלהירושלמי חמץ שנפלה עליו מפולת מותר אחר הפסח אלא שרב האי אסר. וכ"כ הכ"מ פ"ג דין י"א בשם הר"מ. מ"א ס"ק י ז. והט"ז סק"ח לחלק יצא דאם היה תחלה כותל שם ונפל אז ודאי יפנה המפולת לתקן הכותל ודומה קצת למטמין בבורות אבל בנפלה עליו מפולת אבנים באופן שאין עליו בירור שעשוי להפנות אז מותר אחר הפסח אם בטלו עכ"ל. אמנם דעת הכנה"ג סי' תמ"ח בהגה"ט ובשכנה"ג שם בהגב"י או' ו' מסכים לדעת הריא"ז. וכ"נ דעת העו"ש סוף או' ו'. וכ"נ דעת ח"י או' ך'. וא"ר או' י"ד. וכ"כ הפר"ח בססי' תמ"ה דבדין המפולת נ"ל בפשיטות להתיר כדאיתא בירוש' ובשה"ג ואעפ"י שכתב הרשב"א שרב האי אסר עכ"ל. וכן הסכים הנה"ש בסי' זה או' ז'. וכ"פ הר"ז או' ל"ד. מ"ב או' ט"ל. ומיהו אם בשעה שנפלה המפולת על החמץ היה בדעתו לפנות הגל לאחר הפסח ולזכות בחמץ שתחתיו ה"ז אסור בהנאה. ר"ז שם.

א

עג) [סעיף ט'] מרתף וכו' ודוקא מרתף שמסתפק ממנו לצורך הסעודה שאין קבע לשתיה וכמ"ש סעי' ג' ב"י. מ"א ס"ק ח"י. ח"י או' כ"א. חק יוסף או' י"ט.

א

עד) שם. א"צ לבדוק אלא שורה העליונה וכו' שבשתי אלו השורות רגיל השמש להניח פת בשעה שמוזג יין מן החביות. ר"ז או' ל"ה.

א

עה) שם. ולא על כל שטח המרתף וכו' ר"ל שא"צ לבדוק כל חביות העליונות הרואות התקרה באורך ורוחב של כל המרתף אלא רק שורה א' הראשונה ברוחב משמאל לימין שהיא כנגד הפתח ורואה את הפתח ואת התקרה ועוד שורה אחת שתחתיה שרואה את הפתח לבד.

א

עו) שם. אלא עליונה הרואה את הקורה וכו' בגמ' פסחים ח' ע"ב איכא פלוגתא בזה דרב ושמואל דרב אמר עליונה ושלמטה הימנה ושמואל אמר עליונה ושלפנים הימנה ופסק הרמב"ם והר' יונה והרא"ש והטור כרב (ועי"ש בגליון הש"ס שכתב שלא היה בגרסתם והלכתא כוותיה דשמואל יעו"ש) וכ"פ כאן בש"ע מיהו יש מן הגאונים שפסקו כשמואל כמבואר בטור וב"י יעו"ש. ועיין בהגר"א. אבל דעת מור"ם ז"ל מדלא הביא בהגה דעת החולקים בזה משמע דמסכים כפסק הש"ע וכ"פ הלבוש וכ"נ דעת הט"ז והמ"א והבאים אחריהם שלא הביאו דעת החולקים דמסכימים כפסק הש"ע. וכ"פ החמ"מ או' י"א. ר"ז או' ל"ה חקת הפסח הנד"מ. ומיהו המחמיר לבדוק גם שורה שלפנים מן העליונה תע"ב.

א

עז) [סעיף יוד'] בתי כנסיות וב"מ צריכים בדיקה וכו' משמע דצריכין בדיקה כדין דהיינו בליל י"ד מ"א ס"ק י"ט. יכ"כ העו"ש או' ז' והפר"ח. ח"י או' כ"ב. א"ר או' ט"ו. מק"ח או' י"ד. ר"ז או' ל"ו ואם עבר ולא בדק בליל י"ד בודק אפי' לכתחלה ביום י"ד לאור החמה כמו אכסדרה שאורה ג"כ רב. ח"י שם. א"ר שם. מק"ח שם א"א או' י"ט. ר"ז או' ל"ז ועיין לעיל או' ז' ואם יש חלון של זכוכית צדיך לפתוח אותה כמ"ש לעיל סוף או' ט' יעו"ש.

א

עח) שם צריכין בדיקה וכו' ולא נהגי כן אלא שמכבדין אותם ביום י"ג ולאו שפיר עבדי דכיבוד לא מהני למאי דאיכא בגימות ועוד שעיקר המצוה היא בלילה לאור הנר. פר"ח. וכ"כ ח"י שם דלא ראיתי נזהרין בזה לבדוק בהכ"נ רק סגי להו בכיבוד בעלמא ביום וראוי להזהיר ע"ז (ר"ל שיקיימו מצות חכמים כתקנה. ר"ז או' ל"ו) השמשים של בהכ"נ וכ"כ בדרשות מהרי"ל עכ"ל. מיהו מהרי"ש בשו"ת שבסוף חידושיו סי' י"א צדד למצוא סמך למנהג דסגי לכתחי' כשמכבד ומרבץ ביום לאור החמה יעו"ש והביאו מחב"ר או' ה' אלא שכתב דהרב הנז' דבר לפי מקומו אמנם כמדומה לי דבגלילותינו נזהרים לבדוק בלילה בהכ"נ ובה"מ לעשות בהם משפט כתוב עכ"ל.

א

עט) שם. צריכים בדיקה וכו' ויכולין לברך על בדיקה זו. ר"ז או' ל"ו. ועיין לעיל או' ח' ומיהו לא מצי לבעורי החמץ לפי שאינו שלהם. פר"ח. וכ"כ הר"ז שם.

א

פ) שם. צריכים בדיקה וכו' וביש מקומות מכריזין אחר בדיקת בהכ"נ שלא יביאו עוד שם התנוקות עם חמץ. דרשות מהרי"ל. ח"י או' כ"ב.

א

פא) [סעיף יא'] ומכוין לבדוק החמץ וכו' ר"ל לא מיבעיא בסתם שאין חזקתו מתכבד אלא אפי' אם מכוין לשם בדיקה ג"כ לא מהני. הגר"א. ואפי' בדק ביום בחורין ובסדקין צריך לחזור ולבדוק בלילה. מ"א סק"ך. ועיין לעיל או' ב'.

א

פב) שם אעפ"י כן צריך לבדוק בליל י"ד. ואעפ"י שבדק בליל י"ג לאור הנר ונזהר בכל דיני בדיקה אעפ"י כן צריך לחזור ולבדוק בליל י"ד כדי שלא לחלק בין ביעור לביעור. ב"ח. וכ"מ מדברי הלבוש. וכן הסכים המט"י, אבל העו"ש או' ח' כתב דמיירי כשבודק ביום י"ג אבל אם בדק ליל י"ג כדינו יצא וא"צ לחזור ולבדוק. וכ"כ ח"י או' כ"ג. מק"ח או' ט"ו. והפר"ח כתב דאף אם בדק באחד מן הלילות לאור הנר וכיון לבער החמץ שוב א"צ לבדוק והביא ראייה מהירושלמי יעו"ש. והסכים לדבריו הכס"א או' ז' יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שנייא ועיין לקמן סי' תל"ו סעי' א' בהגה שכתב דהבודק קודם הזמן לא יברך יעו"ש. וא"כ לפי מה דק"ל סב"ל ודאי דאין לבדוק ולברך בליל י"ג וכ"ש ביום י"ג ואפי' מי שהוא אנוס כגון שיוצא לדרך וכדומה ומוכרח הוא לבדוק בליל י"ג או ביום י"ג וכ"ש אם הוא קודם לזה דלא יברך וכן מי שטעה ובירך ובדק בליל י"ג ורוצה לחזור ולבדוק ליל י"ד כדי לצאת אליבא דכ"ע אינו חוזר ומברך אבל אם לא בדק ליל י"ד מאיזה סיבה כשבודק ביום י"ד מברך דיום י"ד זמנו הוא, ועיין לעיל או' ב'.

א

פג) שם. צריך לבדוק בליל י"ד. מיהו אם בדק אכסדרה לאור החמה יצא ומ"מ צריך לבדוק עכ"פ חדר א' בלילה שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה, מ"א סק"ך. ח"י או' כ"ד. מק"ח או' ט"ו. ועיין לעיל או' ז'.

א

פד) שם הגה. וכל אדם צריך לכבד וכו' דלא מיבדק שפיר בלא כיבוד. ד"מ או' ה' בשם המרדכי. ולכן נהגו ליטול נוצוח ולכבד, מ"א ס"ק כ"א. ור"ל נוצות גדולות המחוברות יחד שמכבדין בהם את כל המקומות קודם פסח: ח"י או' כ"ה. ועיין לעיל או' כ"ד.

א

פה) שם הגה. וכל אדם צריך לכבד וכו' רוב המוני עם מקילים בבדיקה שעושין דרך העברה בעלמא כמה חדרים בשעה מועטת ואין מקפידין לבדוק יפה בחורין וסדקין כפי תקנת הבדיקה מדינא דגמ' ויש להם על מה שיסמוכו באשר הם קדם רוחצין הכל ומנקרין ומחפשין היטב. שו"ת שבסוף חידושי מהרי"ש סי' י"ב. מחב"ר או' ו' שע"ת.

א

פו) אפי' אם רוחצין ומנקרין ע"י עכו"ם מסתברא דנאמנים דאמנקיותא קפדי ולא מרעי נפשייהו. הרב הנז' שם. מחב"ר או' ז' שע"ת.

א

פז) שם בהגה. שנותנין בהם וכו' ומי שאין דרכו בכך א"צ בדיקה. ד"מ או' ה' מ"א ס"ק כ"ב. א"ר או' ט"ז. ומ"מ המחמיר תע"ב. ר"ז או' מ"ג.

א

חפ) שם בהגה. שנותנין בהם וכו' ואפי' אמר ברי לי שלא נתתי בהם חמץ אפשר דאפ"ה צריך בדיקה כיון שדרך לתת בו חמץ ומלתא דלא רמיא עליה דאניש לאו אדעתיה ועוד דלפעמים דבוק פירור חמץ בידים ונותן לתוך כיסו ובתי יד שלו בלי ידיעתו כי ידים עסקניות הם. ח"י או' כ"ו. מק"ח או' ט"ז.

א

טפ) שם בהגה. צריכין בדיקה. לכאורה משמע דבזמן בדיקה קאמר דהיינו ליל י"ד אבל העולם אין נזהרין בזה ומנערים הכיסים בשעת הביעור (ר"ל ביום י"ד) ואפשר מטעם שאוכלים עוד חמץ ואולי נדבק בידיו דבר מה וחוזר ונותן לתיך כיסו וגם בלבוש משמע דא"צ בשעת בדיקה והרוצה להחמיר עכ"פ צריך לחזור ולנער כיסו בשעת הביעור. ח"י או' כ"ז. מק"ח או' ט"ז. ר"ז או' מ"ב, והבכורות שמתענים י"ל די בבדיקת הלילה. א"א או' כ"ב. והיינו אם לא אכלו אח"כ וגם לא נתעסקו בחמץ. וכ"ז הא בבית יד שבמלבוש שעליו אבל במלבושים המוצנעים בבית די להם בניעור שעושים קודם בדיקה.

א

צ) שם בהגה. צריכין בדיקה. בין בית יד שלו ובין של תינוקות. ד"מ או' ה'.

א

צא) שם בהגה. צריכין בדיקה. ואדם שאין לו חדר כשבודק הכיסים וכו' אינו מברך. מגן האלף סי' תל"ו. פת"ע או' מ"ג,

א

מ"א סק"ח ראב"ד ב"י. צ"ל כ"מ דאלו בב"י מוכח בהדיא איפכא ע"ש ודו"ק:

ב

סק"ט והוי כמו חמץ בבור. ט"ס וצ"ל כמו חמץ ברור:

א

ואם עבר. אבל לכתחלה אסור לבדוק ביום אפילו בבית אפל לאור הנר:

ב

ואכסדרה. היינו הבנויה על גבי עמודים ואין לה כותל:

ג

אם בדקה. ובגמ' איתא דלכתחלה בודקין לאור החמה באכסדרה וצ"ל דהיינו כשבודק ביום י"ד אבל לכתחלה צריך לבדוק בליל י"ד לאור הנר כמ"ש ססי' זה לכן כתב לשון דיעבד וא"כ אין כאן מחלוקת וכמ"ש ברי"ו ובכ"מ דלא כב"ח:

ד

כנגד ארובה. היינו חלון שבגג וכ"ה במשנה רפ"י דאהלות ורפ"ה דביצה ולכן כ' רי"ו דאסור לבדוק נגד החלון דחלון היינו בכותל ועבב"י אבל דעת הטו' דאף נגד החלון שבכותל שרי וכ"מ ברמב"ם וז"ל ש"ג וכן חורין וסדקין שבבית אותן שכנגד הארוב' בודקין לאור היום וכו' עכ"ל משמע אפי' אין החמה זורחת ונ"ל דבחלון שיש בו מחיצה של זכוכית לכ"ע אסו' לבדוק כנגדו:

ה

ולא בנר. הא דפלגינהו לאבוקה ונר של חלב ולא כתבינהו בחד בבא היינו משום דאבוקה איתא בגמ' לאסור ויש טעמי' הרב' שיתיר' להכניסו לחורין ולסדקין פן ישרוף הבית וגם משום דאורו לאחריו ומקטף קטיפי וא"כ אפי' בדיעבד צריך לחזור ולבדוק אבל נר של חלב נהגו להחמיר שיתירא פן יטוף על הכלים ועל הבגדים ובדיעבד יצא ושל שמן דינו כאבוקה שמתיירא להכניסו לחורין ולסדקין פן ישפוך השמן וא"ת של שעוה נמי מתייר' פן יטיף על הבגדים וי"ל דאפשר לתקנו בכף מלא גחלים:

ו

אפי' קלועים. לשון זה אינו במהרי"ל דמאי אפי' וכו' דודאי אם אינן קלועים שרי שיכול להכניס כל אחד לחורין ולסדקין ונ"ל דה"ק פשיטא אם דבקן ביחד ולא קלען דהוי כאבוקה אלא אפי' אם קלען סד"א דהוי כנר א' קמ"ל:

ז

שאין מסתפק. ואוצרות שמסתפק ממנו ויש לו קבע שנוטל בפעם א' מה שצריך לסעודה א"צ בדיקה שאין רגילים ליכנס בו בפת:

ח

פחות מג"ט. ואם התינוקות מצוים צריכי' בדיק' (ראב"ד ב"י):

ט

לול. וה"ה קרקע הבית שתרנגולי' מצוים שם א"צ בדיקה (ב"י ד"ע רי"ו ורשב"א) והכל בו כתב צריך לכבד תחת המטות כי לפעמים החמץ נגרר שם בפי התרנגולים או לסבה אחרת עכ"ל נ"ל כוונתו דחתיכה קטנה התרנגולי' אוכלים אותו אלא דחיישינן שנשאר שם חתיכה גדולה שא"א לתרנגולים לאכלו לכן די בכיבוד וא"צ בדיקה, ועססי' זה ובמקום שאוכלין כל השנה וליכא שם תרנגולים צריך לבדוק תחת הספסלי' שא"א שלא נפל שם חמץ והוי כמו חמץ בבור (מהרי"ו):

י

אבל לקמן וכו'. וא"כ כאן בש"ע נמי מיירי לאחר זמן איסורו והב"ח כ' דלקמן בחצר שרבים משתתפים בו והוי כחצר של הפקר ואף אם ישאר בו חמץ לא יעבור עליו אבל בחצר שלו אם היה ודאי חמץ צריך בדיקה דאין ספק מוציא מידי ודאי כמ"ש סימן תל"ח וכ"ה בגמרא דף ק' וכו' ומטעם זה צריך בדיקה ובחדר שרגילין לאכול שם אף על פי שיש שם תרנגולים דהוי ודאי חמץ וספק אכלוהו ואין ספק מוציא מידי ודאי עכ"ד וקשה דאם כן מאי פריך בגמרא והא אמר רבא אמצעי של חצר א"צ בדיקה דלמא הכא מיירי בודאי חמץ אלא ע"כ אפי' ודאי חמץ א"צ בדיקה כדאיתא בגמרא דבאכילה איכא ספק שמא לא אכלוהו אבל ודאי גררוהו אמרינן וא"כ בשלמא בעכבר אף שגררה נשאר בביתו אבל עורבים מעלמא אתו ולעלמא אזלי וגוררין אותו למקום אחר ולכן שרי ואפשר דמ"ש הסמ"ק אבל ודאי חמץ לא היינו דלא תלינן שמא אכלוהו ואם העופות מצוים בחצר צריך לבדוק אבל אם העורבים באין ממקום אחר לכאן אמרינן ודאי גררוהו למקום אחר גם מ"ש הב"ח דבמקום שרגילין לאכול הוי ודאי חמץ נ"ל דהיינו דוקא אם אכלוהו סמוך לפסח אבל אם אכלו זמן רב קודם פסח וסמוך לפסח נשמר שלא יפול לשם חמץ א"צ לבדוק דלא מסתבר לומר דאם ראינו שגררה עכבר חמץ למקום שאין מכניסים בו חמץ זמן רב קודם פסח שיצטרך בדיקה שא"כ כל החורין שעכברים מצוים שם אפי' הגבוהים והנמוכים יצטרכו בדיקה שא"א שלא גררו עכברים לשם חמץ אלא ע"כ איכא כה"ג ספיקי טובא שמא גררוהו למקום אחר או שמא אכלוהו ושמא נמאס ונפסל מאכילת כלב ושמא נתכבד וכ"מ ס"ח דזה לא מיקרי ודאי חמץ דהרי כתב כותל שנשתמש בו חמץ כו' והני מילי בסתם וכו' ומה שכתב הב"ח בשם הרמב"ם וסמ"ג לא דק בלשונם דקאי על אוצרות ולא על רפת בקר ולולין ואפשר דכל ל' יום מקרי סמוך לפסח ולכן כ' במהרי"ל שלא ישליך חטים לתרנגולים במקום לח שלשים יום קודם לפסח ועסי' תס"ה:

יא

והשאר מבטלו בלבו. דשמא נתגלגל שם:

יב

בא לידי סכנה. ואף על גב דשלוחי מצוה אינן ניזוקין היכא דשכיח היזיקא שאני ופריך הב"ח אמאי לא משני שמא תאבד לו מחט כמ"ש בס"ח ותי' דהכא אפי' בודאי חמץ א"צ להוציאו ול"נ דמשום קושיא זו אין הוכחה די"ל דשאני חור שמשתמש בו בכל יום ומהיכא תיתי שיבא עתה לחפש אח' מחט אבל בס"ח מיירי בכותל שנשתמש בו כבר ונפל ועכשיו אין משתמש בו חיישי' שמא יבוא עכשיו לחפ' אחר מחט שנאבד לו כבר והע"ש לא עיין בגמרא וכ' על הב"ח שלא הבין דמיירי שלא השתמש שם והוא לא הבין דאם לא השתמש שם פשיטא דא"צ בדיקה וכ"ה בגמרא בהדיא ע"ש ונ"ל דצריך לבדוק לאור היום כל מה שיכול וכ"מ מלשון רש"י דף ח' סוף ע"א:

יג

סכנת עקרב. נ"ל דוקא במקום שמצוים עקרבים ולכן השמיטוהו הרי"ף והרא"ש ואפשר דבמקום שמצוים נחשים צריך לבדוק דלא ברי הזיקא כ"כ וכמ"ש סי' ק"ז ס"ג:

יד

אחר שישלים בדיקתו. דבשעת בדיקה אפי' מחפש אחר מחט ג"כ ה"ל שלוחי מצוה כמו האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בניו דהוי צדיק גמור אף על פי שמכוין להנאתו (גמ'):

טו

שנאבד לו. קודם לכן (רש"י) דבשעת הבדיקה ה"ל שליח מצוה ואינו ניזוק אפי' בממונו:

טז

וה"מ בסתם. אף על גב שנשתמשו בו חמץ מ"מ שמא יאכלוהו וספקי טובא איכא כמ"ש ס"ו:

יז

מבטל בלבו. לרש"י ור"ן הביטול דרבנן דכיון שיש עליו גובה ג"ט ה"ל כמבוער ולסמ"ק הביטול דאוריית' וכ"מ במ"מ עבב"י ססי' תל"ח וא"כ אם לא ביטלו עד אחר זמן איסורו חייב לפקח הגל ולבערו כיון שאינו ברשותו לבטלו אבל אם נפל עליו גל גדול שאין בידו לפקחו והוא אבוד ממנו ומכל אדם מותר דלא קרינן בו שלך, וכתב ש"ג הואיל ולא עבר עליו בבל יראה מותר אפי' באכילה אחר הפסח ואין לחוש בו להערמה הואיל ונפל עליו מפול' ע"כ וצ"ע (ב"ח) והרשב"א בתשו' סי' ע' כ' שלהירושלמי חמץ שנפלה עליו מפולת מותר אחר הפסח אלא שרב האי ז"ל אסר וכ"כ הכ"מ פ"ג ועסי' תל"ו סס"א וסי' תמ"ח ס"ה:

יח

מרתף. ודוקא מרתף שמסתפק ממנו לצורך סעודה שאין קבע לשתי' וכמ"ש ס"ג:

יט

צריכים בדיק'. משמע דצריכי' בדיק' כדין דהיינו בליל י"ד:

כ

המכבד חדרו. ויש נוהגין לבדוק אח"כ רק מקצת חדרים ולא יאות עבדי ואף על גב דבמרדכי מסיק הטעם דלא מהני בדיקה ביום שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה וא"כ איכא למימר דהיכא דעביד בדיקה כל שהוא באור י"ד סגי אחר הכיבוד מ"מ הרי כ' עוד טעם אחר משום שמא ישתכח בגומא וא"כ במה יצאו החדרים מחובת הבדיק' לכן צריך לבדוק בדיק' גמורה בכל החדרים עכ"ל ת"ה, ואפי' בדק ביום בחורין ובסדקין צריך לחזור ולבדוק בליל' כמ"ש רסי' זה מיהו אם בדק אכסדרה לאור החמה יצא וכ"מ בב"י סי' תל"ז בשם התוס', ומ"מ צריך לבדוק עכ"פ חדר א' בלילה שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה:

כא

צריך לכבד. דלא מבדיק שפיר בלא כבוד (מרדכי) ולכן נהגו ליטול נוצות ולכבד:

כב

שנותנין בהם. ומי שאין דרכו בכך א"צ בדיקה (ד"מ):

א

(א) לאור הנר – ובליל י"ד שאז בני אדם מצויים בבתיהם ואור הנר יפה אז לבדיקה משא"כ ביום אין האור מנהיר כבלילה ותקנו הבדיקה דוקא ע"י אור הנר שעל ידה יוכל לבדוק גם בחורין וסדקין ואם הקדים ובדק יום י"ג לאור הנר צריך לחזור ולבדוק ליל י"ד כתקנת חכמים ומ"מ נראה דאין לברך אז בלילה על הבדיקה דיש פוסקים דבדיעבד יצא בבדיקה ראשונה אכן אם בדק בליל י"ג לאור הנר שבלילה אור הנר יפה לבדיקה ונזהר היטב שלא להכניס חמץ א"צ לחזור ולבדוק כן הסכימו רוב אחרונים והרוצה להחמיר על עצמו לחזור ולבדוק עכ"פ לא יברך אז:

ב

(ב) ואם עבר – אבל לכתחלה אסור לדחות הבדיקה על יום י"ד וכנ"ל:

ג

(ג) אלא לאור הנר – שעל ידה יוכל לחפש היטב במחבואות בחורים ובסדקים:

ד

(ד) ואכסדרה – הוא מקום שיש לה ג' דפנות וקירוי ואורה רב ע"י דופן רביעית שפתוחה לגמרי:

ה

(ה) אם בדקה לאור החמה – ג"ז מיירי כשעבר ולא בדק ליל י"ד ובודק ביום י"ד דבאכסדרה שאורה רב א"צ לנר ודי באור החמה ומה שכתב לשון דיעבד משום דלכתחלה גם באכסדרה צריך לבדוק בליל י"ד. ומבואר בש"ס דמי שלא בדק בלילה ובודק ביום יבדוק בצפרא משום דזריזין מקדימין למצות ולא יאכל מקודם שיבדוק [אחרונים]:

ו

(ו) דיו – ולענין אם מותר לבדוק ביום י"ג לאורה לכתחלה אסור אלא צריך להמתין על ליל י"ד ובדיעבד נראה דאין צריך לבדוק שנית ועיין במ"א סוף הסימן שכתב שמ"מ יחזור ויבדוק עכ"פ חדר אחד בלילה ע"ש:

ז

(ז) כנגד ארובה שבחדר – ארובה מקרי מה שבאמצע הגג וה"ה נגד החלונות שבכתלים ודוקא נגד ארובה ונגד החלון ממש ששם אורן רב משא"כ מן הצדדין אף ששם יש ג"כ אור אין דומה לאכסדרה ואפילו נגד החלון ממש דוקא כשאין בו זכוכית אבל כשיש בו זכוכית דינו כמן הצדדין:

ח

(ח) לאור האבוקה – שאין יכול להכניסו לחורין ולסדקין וגם שהוא מתיירא שמא ישרוף הבית ולא יוכל לבדוק יפה ואין בודקים בעצים דמשחא (שקורין קי"ן) שאורו ג"כ גדול כעין אבוקה:

ט

(ט) ולא בנר של חלב וכו' – שהוא מתיירא שמא יטיף על הכלים ויפסידם:

י

(י) ולא של שמן – שהוא מתיירא להכניסו לחורין ולסדקין פן ישפוך השמן. ובדיעבד אם בדק לאור האבוקה אינו חל הבדיקה וצריך לחזור ולבדוק לאור נר יחידי ושל חלב ושל שומן בדיעבד חל הבדיקה ובשל שמן יש דעות בין האחרונים אי חל בדיעבד:

יא

(יא) אלא בנר של שעוה – ואם אין לו נר של שעוה יכול לבדוק באותן נרות שבדיעבד יוצא בהן [אחרונים]:

יב

(יב) אפילו קלועים – ר"ל וכ"ש אם דבקן ביחד דחשיב אבוקה אלא אפילו קלועים ס"ד דכחד נר דמי קמ"ל [מ"א] ומפמ"ג משמע דכל שאוחזן בידו יחד ואין מפרידן זה מזה חשיב אבוקה ונר שיש לו שתי פתילות כמו שעושין עתה בנר של חלב לפעמים דיש הפרש בין פתילה לפתילה חשיב אבוקה [שם]:

יג

(יג) שיש לחוש שמא הכניסו וכו' – ר"ל לא מיבעיא מקומות שמשתמשין בהן חמץ פשיטא דצריך בדיקה אלא אפילו מקום שאין רגיל להשתמש בו חמץ כל השנה רק שיש לחוש שמא הכניס שם חמץ באקראי ג"כ צריך בדיקה וכדמפרש לקמיה:

יד

(יד) כל חדרי הבית – היינו אפילו חדרים שמחזיקים בהם משכנות שלפעמים נכנס לתוכו באמצע הסעודה להחזיר המשכון לבעליו ויש לחוש שמא שכח שם פתו וה"ה כל כיוצא בו כגון מרתפות שמונחים שם פירות וכבושים וגבינות וכיו"ב שדרך ליכנס שם בתוך הסעודה ליטלם וכן בית העצים ונרות ג"כ דרך השמש ליכנס בתוך הסעודה ליקח נרות להאיר ועצים לצורך התבשילין:

טו

(טו) שאין מסתפק וכו' – דבמסתפק בהן פעמים אדם נכנס בתוך הסעודה ופתו בידו להביא עוד יין לסעודתו וה"ה אוצרות של שאר משקין במקום שרגילין בשתייתו צריכין בדיקה:

טז

(טז) מהם – ואוצרות שמסתפק ממנו ויש לו קבע שנוטל בפעם א' מה שצריך לסעודה א"צ בדיקה כיון שאין רגילים ליכנס בו באמצע הסעודה [אחרונים]:

יז

(יז) אינם צריכים בדיקה – שמסתמא אין מכניסין בהן חמץ אלא א"כ יודע שהכניס בהם חמץ:

יח

(יח) צריכים בדיקה – לפי שדרך להשתמש בהן ויש לחוש שמא נשאר שם מעט חמץ:

יט

(יט) פחות משלשה טפחים – שמן הסתם לא נשתמשו בו אבל אם ידוע לו שנשתמש בהן חמץ באותה שנה אפילו פ"א הרי הן צריכין בדיקה. ובבית שהתינוקות מצויין בו בכ"ג צריכין בדיקה שמא הניחו שם התינוקות מעט חמץ:

כ

(כ) אינם צריכים בדיקה – ועל גבי התנורים שרגילין להשתמש שם צריך בדיקה ופשוט דגם בכל החורים שסביבותיהן צריך בדיקה:

כא

(כא) היציע – בנין נמוך:

כב

(כב) והמגדל – שקורין אלמע"ר או שאפ"ע ודרכן היה לעשות גגיהן משופעין אבל כגון שלנו שגגיהן שוה והדרך להשתמש שם צריך בדיקה וכ"ש תוך המגדל אם משתמש בהם חמץ לפעמים או דברים שדרך ליטלם בתוך הסעודה בודאי צריך בדיקה:

כג

(כג) אין גגיהם ראוים וכו' – וגגי הבתים שלהם היו שוין ורגיל להשתמש עליהן וצריך בדיקה. ותקרות שלנו שתחת גג המשופע אם דרך להשתמש שם צריך בדיקה שפעמים הולך שם באמצע סעודתו ופתו בידו וכנ"ל בס"ג. ובאשר שטרחא מרובה היא נראה שיש להקל ע"י שימכור לנכרי אותו המקום ג"כ עם החמץ שיש שם:

כד

(כד) לול – וה"ה קרקע הבית שהתרנגולים מצויים שם א"צ בדיקה ומ"מ צריך לכבד תחת המטות כי לפעמים נגרר שם ע"י התרנגולים חתיכה גדולה של חמץ שא"א להם לאכלה או לסיבה אחרת. ובמקום שאוכלין כל השנה וליכא שם תרנגולין לכו"ע צריך לבדוק תחת הספסלין והשלחנות שמצוי ליפול שם חמץ ויש אומרים דאף בדאיכא תרנגולין בבית כל שאכלו שם חמץ סמוך לפסח הוי כמו חמץ ודאי דאי אפשר שלא יפול חמץ על הקרקע ואין ספק אכילת תרנגולים מוציא מידי ודאי חמץ וצריך בדיקה כדין:

כה

(כה) אמצעה של חצר – לאו דוקא אמצעה דהוא הדין לצדדי החצר ואתי לאפוקי רק חורין שבצדדי החצר דצריך בדיקה:

כו

(כו) אבל ודאי וכו' – דבודאי חמץ לא סמכינן ע"ז וצריך בדיקה דאין ספק מוציא מידי ודאי וכ"ש במקום שמעמידין אווזים בלול שלהן ומניחין לפניהם בחוץ כלי עם שבולת שועל ושעורין שע"י אכילתם נופלים הגרעינים בחוץ וא"א להם לאכול משם דבודאי צריך בדיקה דהרי זה חמץ גמור ששורין הגרעינים במים [ח"א]:

כז

(כז) לא – עיין במ"א שדעתו דמה שהכניסו שם חמץ זמן רב קודם פסח וסמוך לפסח נשמר שלא יפול שם חמץ א"צ לבדוק ואפשר דכל שלשים יום מקרי סמוך לפסח אבל דעת המקור חיים דדוקא מה שהיה בליל י"ד אחר שהגיע זמן הבדיקה דאז לא סמכינן שיאכלוהו עופות אבל מה שהיה ודאי קודם לזה לא מקרי ודאי חמץ וא"צ בדיקה:

כח

(כח) אבל לקמן וכו' – הנה האחרונים האריכו ליישב הסתירה ולדינא הסכימו כמה אחרונים דלחצר שלו או של שותפין אסור לזרוק חמץ על סמך שיאכלוהו עורבים ועופות וגם בדיעבד אם זרק צריך לבדוק ולבער אבל למקום מופקר לרבים כגון רחוב מותר להשליך שם חמצו ולהפקירו קודם זמן איסורו ואם לא אכלוהו העורבים ונשאר עד אחר זמן איסורו לא איכפת לן כיון שכבר יצא מרשותו דומיא דמוכר לעכו"ם קודם זמן איסורו:

כט

(כט) והשאר מבטל בלבו – דשמא נתגלגל שם בחור. ואפילו אם היה שם בודאי חמץ מהני ג"כ הבטול דלא הוי כמטמין בבור כיון דלא עביד בידים וע"ל סימן תל"ו אם מותר ליהנות מחמץ כזה אחר הפסח:

ל

(ל) שמא יאמר כשפים וכו' – במה שהוא מחפש בלילה לאור הנר בחורין ומ"מ למחר ביום ארבעה עשר יבדוק לאור היום שבזה לא יבוא עכו"ם לחשדו:

לא

(לא) בא לידי סכנה – ואע"ג דשלוחי מצוה אינן ניזוקין היכא דשכיח הזיקא שאני ואף שפטרוהו מטעם זה מבדיקה בלילה מ"מ בטול צריך וכתבו האחרונים דגם בודאי חמץ אינו צריך בדיקה בלילה אלא ביום לאור היום ובטול בודאי בעינן בזה וכנ"ל:

לב

(לב) שנשתמש בו חמץ – ר"ל שרגיל להשתמש ואינו ידוע שיש שם עכשיו חמץ:

לג

(לג) אפילו אינו גבוה ג"ט כדי חפישת הכלב – ר"ל שהוא עודנו בכדי חפישת הכלב שמריח הריח עד ג' טפחים והיה לנו לחוש שמא הכלב יחפש אחריו תוך הפסח ויגלהו אפ"ה אין צריך וכו':

לד

(לד) אין צריך לבדוק – ומ"מ צריך לבטל בלבו דשמא יש שם חמץ ויעבור עליו ואם לא ביטל עד לאחר זמן איסורו דעת העולת שבת דצריך לחפש במרא וחצינא ועיין בבית מאיר שכתב דלדעת רש"י ור"ן הדין עמו אך לדעת התוספות יש להסתפק עי"ש:

לה

(לה) סכנת עקרב – ודוקא במקום שמצויים עקרבים. ואפשר דבמקום שמצויים נחשים צריך לבדוק דלא שכיח סכנתא כ"כ [מ"א וש"א] ועיין במש"כ בסימן ק"ד דבמקום שהנחשים ממיתין דינו כמו עקרבים:

לו

(לו) אחר שישלים בדיקתו – דבשעת בדיקה אפילו מחפש אחר מחט ג"כ הו"ל שלוחי מצוה ואין ניזוקין וכמו האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני דהוי צדיק גמור אע"פ שמכוין גם להנאתו:

לז

(לז) צריך להוציאו משם – ואם לא עשה כן ועבר עליו הפסח אסור אע"פ שביטלו ככל חמץ שעבר עליו הפסח כמ"ש סימן תמ"ח ס"ה:

לח

(לח) מבטלו בלבו – והבטול הוא מדרבנן שמא יפקח הגל במועד ויעבור על בל יראה אבל מדאורייתא אינו עובר כלל דדוקא להטמין בידים אסור מדאורייתא אבל הכא כיון שממילא נפל עליו הגל אינו עובר וי"א דמדאורייתא מחויב לבטלו דאל"כ אע"פ שאין דעתו כלל לפקח הגל במועד מ"מ עובר משום לא ימצא כמו במטמין לכתחלה ולדידהו אם לא בטלו עד לאחר זמן איסורו חייב לפקח הגל לבערו כיון שאינו ברשותו לבטלו אכן אם נפל עליו גל גדול שא"א לפקח והוא אבוד ממנו ומכל אדם לכו"ע מותר דלא קרינן ביה שלך:

לט

(לט) ודיו – ואם לאחר הפסח נתפקח הגל ונתגלה החמץ הרי הוא מותר אף באכילה שחמץ שעבר עליו הפסח אינו אסור אלא משום קנס שקנסוהו חכמים משום שעבר על בל יראה ובל ימצא מן התורה או מד"ס כמו שיבואר בסי' תמ"ח והכא בעניננו לא עבר עליו כלום ואין ראוי לקונסו:

מ

(מ) מרתף שמסדרין בו וכו' – ודוקא מרתף שמסתפק ממנו לצורך סעודה שפעמים הולך השמש באמצע סעודה ופתו בידו להביא עוד יין לשלחן ושוכח שם את פתו [אחרונים]:

מא

(מא) א"צ לבדוק וכו' – עיין בבה"ל:

מב

(מב) ולא על כל שטח המרתף וכו' – ר"ל שא"צ לבדוק כל העליונות הרואות את התקרה באורך ורוחב של כל המרתף רק שורה אחת האחרונה שהיא נגד הפתח שהיא רואה את התקרה ואת הפתח ביחד ועוד שורת חביות אחת למטה הימנה שהיא רואה רק את הפתח לבד:

מג

(מג) צריכים בדיקה – בליל י"ד לאור הנר והשמשים אינם נזהרים לבדוק בלילה אלא מכבדין היטב ביום ולא יפה הם עושים וצריך להזהירם ע"כ שיקיימו מצות חכמים כתיקונה ויכולים לברך על בדיקה זו אבל א"צ לבטל אחר הבדיקה לפי שאינם יכולים לבטל ולהפקיר חמץ שאינו שלהם. ואם עבר ולא בדק הבתי כנסיות וב"מ בליל י"ד יכול לבודקם לכתחלה ביום י"ד לאור היום וא"צ לבדוק לאור הנר לפי שדרך להרבות בהם חלונות ויש בהם אורה גדולה ודינם כדין אכסדרה שנתבאר בס"א [אחרונים] אכן לפי מה שכתבנו לעיל בסק"ז דאם יש זכוכית בחלונות שוב אפילו נגד החלון ממש אין דינו כאכסדרה א"כ ה"נ בעינן שכשבודקם ביום לאור החמה יפתח החלונות:

מד

(מד) ומכוין – ר"ל לא מיבעיא בסתם שאין חזקתו מתכבד אלא אפילו אם מכוין לשם בדיקה ג"כ לא מהני:

מה

(מה) אעפ"כ צריך לבדוק וכו' – שהכיבוד אינו בדיקה גמורה שמא נשתייר חמץ באיזה גומא ואפילו אם בדק לאור הנר בחורין ובסדקין ג"כ צריך לחזור ולבדוק בלילה ככל ישראל שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה [כ"ז מתבאר מתוך דברי תה"ד בשם מרדכי] ולפי מה שכתבנו לעיל בס"א בלא"ה אין לסמוך אבדיקת היום אפילו היה לאור הנר שהנר אין מאיר ביום כ"כ כמו בלילה:

מו

(מו) צריך לכבד חדריו – דלא מיבדק שפיר בלא כיבוד והמנהג לכבד כל הבית והחדרים ביום י"ג כדי שיוכל לעשות הבדיקה כדין בתחלת ליל י"ד וכמ"ש בסימן תל"א ס"א ובשעת בדיקה המנהג ליטול נוצות ולכבד היטב במקום בחורים והסדקים לגרור משם החמץ עם הנוצה:

מז

(מז) שנותנים בהם לפעמים חמץ – ואפילו הוא אומר ברי לי שלא ניתן בהם חמץ דמילתא דלא רמיא עליה הוא ולאו אדעתיה ולכן צריך בדיקה והעולם נוהגין רק לנער הכיסים בשעת הביעור ונכון לבדוק אותם בשעת הבדיקה ומ"מ צריך לחזור ולנערם בשעת הביעור שמא חזר והכניס בהם מחמץ שאכל אחר הבדיקה [אחרונים]:

מח

(מח) צריכין בדיקה – בין משלו ובין משל התינוקות שבבית:

א

(מ"א ס"ק ה') ושל שמן שמתירא להכניס' לחורין ולסדקין פן ישפוך השמן. מ"מ אין דינו כאבוקה וא"ת של שעוה כצ"ל ונ"ב דאל"כ קשה לכלול שמן בהדי אבוקה בחד בבא מש"ה כ' דתלתא דיני באבוקה אפילו בדיעבד צריך לחזור ולבדוק ונר שמן לכתחילה אסור מצד הדין אבל לא צריך לחזור לבדוק בדיעבד ובנר של שומן הוא מצד חומרא ונ"מ אם באיזה מקום לא קבלו עלייהו ודוק:

א

מג"א סק"ט והוי כמו חמץ בבור. ברור כצ"ל:

א

לאור הנר. עבה"ט ובהלק"ט סי' קסב דעתו שיכול לבדוק בליל י"ג ובסי' קצ"ד כתב דמי שאין לו רק אכסדרה דלאורה נבדקת ובודק בלא נר יברך ועיין בענין אכסדרה במג"א וח"י ובשו"ת ש"י ח"ג סי' נה ע"ש:

ב

סעיף א בש"ע שם (בהג"ה) וכל אדם צריך לכבד כו' ולכן מקילין המוני עם לבדוק דרך העברה בלי חיפוש היטב בחורין וסדקין לפי שתחילה מכבדין ורוחצין ומנקרין הכל היטב ואפילו רוחצין ומנקרין ע"י עכו"ם מסתברא דנאמנים דאנקיותא קפדי ולא מרעי נפשייהו כ"כ בשו"ת שבסוף חידושי מהרי"ש לפסחים:

א

ואם עבר כו'. בטור כתוב אפי' אם בודק ביום כו' פי' לא מבעיא שלא יסמוך לכתחלה לבדוק באור החמה דהיינו להמתין על אור היום אלא אפי' אם כבר עבר וצריך לבדוק ביום אפ"ה צריך נר וכ"כ ב"י והוא הנכון ומדלא אשכח לכתוב רבותא אלא ביום י"ד ולא אמר י"ג משמע שהבדיק' לא מהני בי"ג כיון שקבעו חכמים הזמן על ליל י"ד והוי כמי שבודק זמן רב קודם פסח וכן מסיק ב"י להלכ':

ב

ואכסדר' שאורה רב כו'. כ' ב"י בבודק ביום ההוא עכ"ל נראה כוונתו דגם דין זה דאכסדרה מיירי בעוש' כל הבדיקה ביום י"ד כגון שעבר ולא בדק בלילה אבל לכתחלה יבדוק גם האכסדרה בליל' לאור הנר ומפרש"י משמע אפי' לכתחלה א"צ לאור הנר אלא ביום וכ"ד הרי"ף ומסקנת מו"ח ז"ל כשאר פוסקים דדוקא דיעבד קאמר:

ג

אין בודקין לאור האבוקה כו'. עיין בטור הטעם לזה נראה דבזה אסור לכתחילה אבל לא לעיכוב משא"כ בחמה ולבנה דזה לא מקרי כלל בדיקה ולא מהני אפי' בדיעבד וכן משמע ל' הטור דבתחילת דבריו כתב בחמה ולבנה צריך שתהי' לאור הנר שהוא מורה אף אדיעבד וכאן באבוקה כת' אין בודקין משמע דלכתחלה לא אבל בדיעבד גם זה מקרי בדיקה ולפ"ז אתי שפיר מ"ש אח"כ וז"ל וע"כ נוהגין באשכנ"ז שאין בודקין אלא בנר של שעוה וכו' משמע דמנהג בעלמא הוא ומדכ' על דין דאבוקה וע"כ וכו' ש"מ דדמו להדדי דאף דבברייתא קאמר תרווייהו בחדא מחתא אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור האבוקה מפני שאור הנר יפה לבדיקה מ"מ מדקאמ' מפני שאור הנר יפה לבדיקה משמע דיפה הוא אבל לא לעיכוב וממילא לפ"ז מאי דקאמר בברייתא בתחלה אין בודקין לא לאור החמה קאי אפי' בדיעבד ומ"ש באידך בבא ולא לאור אבוקה ר"ל לכתחלה ועל זה בלחוד קאמר בסוף דבריו מפני שאור הנר יפה לבדיקה ומל' זה מוכח אלכתחלה אבל לא לעיכוב כמ"ש כנלע"ד:

ד

שאינם גבוהים הרבה. כת' בטור ובירושלמי חשיב גבוה למעלה מעשרה טפחים וא"נ כו' ונראה דמש"ה פליג הטור משום דבגמרא דידן קאמר עד שידו מגע' משמע איפכ' כנ"ל:

ה

אבל לקמן סי' תמ"ה כו'. ונ"ל לתרץ דשם מיירי שמשליך לרחוב העיר משום דיאכלו העורבי' מש"ה מותר אבל כאן איירי בנמצא בחצר ובזה ודאי אינו נכון וע"ל סי' תמ"ה:

ו

ושבין יהודי לעכו"ם כו'. לכאורה הי' נראה לו' שאף בודאי חמץ א"צ בדיק' מפני הסכנה ואע"ג דגבי גל בודאי חמץ צריך להוציא במרא וחצינא שאני התם דאפשר לו לעשות בענין שאין בו סכנה משא"כ כאן א"א לו לעשות בענין שאין בו סכנה אבל באמת בזה נמי בודאי חמץ צריך בדיקה והיינו ביממא כדמוכח בגמ' דפריך והאיך אשתמש ומשני כי אשתמש יממ' ונהורא ולא מסיק אדעתיה כנ"ל.

ז

יחפש אחר מחט כו'. רש"ל כ' פרש"י שנאבד לו קודם הבדיקה עכ"ל ונראה כוונתו דאין לומר שנאבד לו מחט בשעת הבדיק' שהסיח דעתו מחמת הבדיקה וזה גרם לו ההיזק דא"כ הדרא קושי' לדוכתי' הא שלוחי מצוה אינן ניזוקין ואיך אפשר לומר שההיזק בא מחמת הבדיקה אלא דמיירי שנאבד כבר קודם הבדיקה אלא שלאח' הבדיק' מיד יחפש אחר המחט ובעוד שנר הבדיק' בידו אף שלכאור' גם בזה שייך לומר שלוחי מצוה כו' מ"מ כיון שהאבידה נאבד' לו כבר ולא הבדיק' גרמה לו עיקר ההיזק דכיון שהי' בידו לחפש כל זמן שירצ' ולפי זה מתורצ' קושיות ב"י על הפוסקי' שהקש' על שהשמיטו החילוק שבין סתם לודאי שחילוק זה מוכרח לפי האוקימתא קמייתא בגמ' בסכנת עקרב כו' משום דקשה קושית התו' דהא גבי מפולת משמע דאם הכלב יכול לחפש אחריו אינו כמבוער וצריך לו' דהתם מיירי בודאי חמץ אבל באמת דרנב"י לא ס"ל כאוקימתא קמייתא בסכנת עקרב משום שהיה קשה לו דהא אף אם יגרם לו הבדיקה שיחפש אחר מחט אף שאבד לו כבר מקודם לכן מ"מ הוי בכלל שלוחי מצוה כו'. ולכן מתרץ הוא בסכנת עכו"ם דשכיח היזיקא ולפ"ז אין לקושית התו' מקום כלל ויש לו' אפי' בספק חמץ יש לו לבדוק בסכנת עקרב והכא מיירי בסכנת עכו"ם והפוסקים שהשמיטו החילוק ס"ל כרנב"י כנלע"ד:

ח

מבטלו בלבו ודיו כו'. כן איתא בגמ' דף ל' במשנה חמץ שנפלה עליו מפול' אר"ח צריך לבטלו פירש"י שמא יפקח הגל במועד ונמצא עובר עליו ובסמ"ק כ' דצריך לבטלו משום בל יטמין משמע אפי' בענין שלא יפקח הגל במועד חייב לבטלו דאל"כ עובר משו' בל יטמין דהיינו שאיסור בל יטמין הוא אפי' אם מטמין עד אחר הפסח ורש"י לא ס"ל כן כיון שהוא אינו מטמין בידים אינו עובר בזה ודבר פשוט בעיני דמ"ש הש"ע דא"צ לבדוק משו' סכנת עקרב היינו ג"כ בדרך זה שצריך לבטלו בלבו אם יש שם חמץ מטעם זה ומזה מתפרש הברייתא דאין מחייבין אותו להכניס ידיו לחורין מפני הסכנה כלומר בידים אין עליו חיוב אבל ביטול בלב צריך כנ"ל. כתב בהגהות אלפסי משם ריא"ז אם יש עליו גובה ג"ט הואיל ולא עבר בבל יראה מותר באכילה אחר הפסח שאין לחוש לו להערמ' הואיל ונפל עליו מפולת עכ"ל. נ"ל דיש לחלק בדבר דאם היה תחלה כותל שם ונפל אז ודאי יפנה המפולת לתקן הכותל ודומה קצת למטמין בבורות אבל בנפלה עליו מפולת אבנים באופן שאין עליו בירור שעשוי להפנות אז מותר אחר הפסח אם בטלו ועל מ"ש בפחות מג"ט דצריך לבער א"ל למה לא נימא דהכלב יאכלנו כמו שכ' גבי עורבים דגם גבי עורבי' אסור כשהוא ברשותו ועמ"ש סי' תמ"ה סעיף ג':

א

צריך שתהיה לאור הנר. ובליל י"ד ואף אם בדק יום י"ג לאור הנר צריך לחזור ולבדוק ליל י"ד כתקנת חכמים שאור הנר יפה לבדיקה ובני אדם מצויין בבתיהן כמבואר בב"י בשם הפוסקים ראשונים ובת"ה סימן קל"ג וכן הסכמת האחרונים אכן אם בדק ליל י"ג ונזהר היטב שלא להכניס עוד חמץ אין זה זריז ונפסד וא"צ לבדוק עוד כן מבואר במשמעות דברי הפוסקים ראשונים והמ"א ס"ס זה ובע"ש ר"ס תל"א וסי' זה אך הלבוש והב"ח הפריז על המדה דאף אם בדק ליל י"ג צריך לחזור ולבדוק הוציא כן מדברי המרדכי בפ"ק דפסחים בשם ירושלמי. באמת שאין דבריו מוכרחים דמיירי הירו' מליל י"ג ואדרבה הע"ש ר"ס תל"א מוכיח מתוך הירושלמי להיפך. ועוד דהמרדכי עצמו מסיק מיהו בתלמוד שלנו וכו' הרי להדיא המרדכי עצמו כ' דתלמוד שלנו חולק אירושלמי וכלל בידינו בכ"מ הלכתא כתלמודא דידן נגד הירושלמי ואף שב"ח מדחיק להשוות בזה תלמוד שלנו עם הירושלמי. מכל מקום נראה לי מוכח מכמה סוגיות דמהני בדיקה בליל י"ג חדא מהא דקאמר הש"ס דף ד' ע"ב אבעיא להו המשכי' בית לחבירו בחזקת בדוק ועל כרחך צריך לומר דבי"ג איירי דבי"ד על המשכיר לבדוק וא"כ ל"ל למימר בחזקת בדוק וכן כתבו שם תוס' להדיא ושאר מפרשים (ועיין בר"ן שכ' שיש פי' אחר בזה) ואי אמרת דמי שבדק בליל י"ג צריך לחזור ולבדוק מה מבעי ליה אי הוי כמקח טעות הלא בלא"ה צריך לחזור ולבדוק. ותו מהא דקאמר הש"ס שם דף ט' ע"ב אמר אביי ל"ק הא בי"ד והא בי"ג ואם איתא הא לא מהני בדיקת י"ג כדעת הירושלמי שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה (דודאי אין סברא כלל לומר דמיירי ביוצא לדרך דוקא דמותר לבדוק קודם) אלא ודאי דהיכי דבדק ליל י"ג לאור הנר כדינו יצא ושוב א"צ לבדוק ואם רוצה להחמיר על עצמו עכ"פ לא יברך להכניס עצמו לחשש ספק ברכה אך יחזיר ומשתמש בתוכה חמץ ואז יוכל לחזור ולברך ולבדוק כנ"ל:

ב

ואכסדרה. וכ' המ"א פי' הבנויה ע"ג עמודים ואין לה כותל עכ"ל והיינו אכסדרה רומייתא שבש"ס אבל סתם אכסדרה הוא שיש לה ג' דפנות כמבואר בש"ס דב"ב דף י"א ע"ב ובתוס' שם ד"ה הכא ובפ' הקומץ (מנחות דף ל"ג) ובי"ד הל' מזוזה סי' רפ"ו וא"כ הכא דנקט סתם אכסדרה מיירי ג"כ כה"ג ויש לה ג"כ אור הרבה כיון שדופן רביעי פתוחה לגמרי ולא ידעתי מאין יצא לו פי' אחר על אכסדרה שבכאן וכ"ה להדיא בריא"ז בש"ג הפי' של אכסדרא כמ"ש:

ג

אם בדקה לאור החמה דיו. אפי' לכתחלה אם לא בדק ליל י"ד בודק אכסדרה לאור היום אך לכתחלה יזהר לבדוק ליל י"ד. אחרונים. ומבואר בש"ס שם דמי שלא בדק ליל י"ד שבודק ביום יבדוק בצפרא משום דזריזין מקדימין למצות.

ד

וה"ה כנגד ארובה שבחדר. ארובה מקרי מה שבאמצע גג וכנגד חלון שבכותל הובא במ"א שני דעות אי מותר לבדוק כנגדה לאורה או לא ול"נ עיקר דמותר לבדוק לאורה כמו בארובה וקצת ראיה לזה מהא דמפלפל הש"ס על הא דקתני מתני' ולא לאור החמה היכי דמי ולא מוקי בפשיטות דמיירי כנגד החלון שבחדר אלא ודאי דנבדקה לאורה כמו בארובה וכ' המ"א וז"ל ונ"ל דחלון שיש בו מחיצות של זכוכית לכ"ע אסור לבדוק כנגדה עכ"ל והא דלא מוקי הש"ס בהכי צ"ל דזהו מילתא דפשיטא ומה קמ"ל:

ה

לאור האבוקה. ואפי' בדיעבד לא מהני בדיקה בזה משא"כ באינך נרות בדיעבד מהני הבדיקה אחרונים ושעת הדחק שאין לו נר של שעוה יבדוק לכתחלה בנר אחרינא דשעת הדחק כדיעבד דמי מ"מ אם אפשר לו בנר של שמן יבדוק דהוא ג"כ נכון אפי' לכתחלה לדעת כמה פוסקים כמ"ש הרא"ש והכלבו ע"ש:

ו

והוא יחידי. ונ"ל דמה"ט לא נזכר בשום פוסק אם יש לו לבדוק בנר של עץ משום דאינו מדליק ביחידי כדאיתא בש"ס מה עץ אינו דולק ביחידי ואף בעצים דמשחן שקורין בל"א קי"ן אף שדולק לפעמים ביחידי מ"מ כיון שריחו רע (ומה"ט אין לוקחין אותו להבדלה כמבואר לעיל סימן רצ"ח בדברי אחרונים ואף גם ניצוצות נתזין ממנו על הכלים) חיישינן שעי"ז לא יבדוק היטב:

ז

כל חדרי הבית. כגון חדרי המשכנות וחדרי כבושים וגבינות ומרתפות ובית העצים וגחלים ותחת הספסלים ואוצרות יין ושכר שמסתפקין מהם צריכין בדיקה ואוצרות שמסתפקין מהם ויש קבע שנוטל מהם בפעם אחת א"צ בדיקה. אחרונים:

ח

שאין יד האדם מגעת שם. וכ' הטור בשם הירושלמי דהיינו אם גבוה י"ט והשיג עליו הטור דאדרבא עיקר התשמיש הוא בגבוה י"ט ועיין באחרונים שטרחו לתרץ הירושלמי ול"נ דהירושלמי לא קאמר אלא בגבוה י' למעלה מקומת איש כזה שאין יד האדם מגעת שם וכן משמע שם בירושלמי דומיא דהבור והדות דקתני התם דהוא למטה מקומת איש וע"ל סי' תל"ח גבי ככר בקורה וככר בבור:

ט

אינן צריכין בדיקה. ואם תינוקות מצויין אף בנמוכין צריך בדיקה וכן אם ידעינן שנשתמש בהם חמץ צריכים בדיקה. אחרונים:

י

וכן לול של תרנגולים. וה"ה בבית אם תרנגולים מצויים שם א"צ בדיקה ויש לכבד תחת הספסלים ותחת המטות כ"כ האחרונים וכ"כ גיסי הרב בספרו אליהו זוטא לפי דברי מהרי"ו ודלא כע"ש וכן המנהג:

יא

וכן אמצעי של חצר. כן הוא ל' הרמב"ם וכ' הר"ן דאתי למעוטי חורי חצר וצ"ל הא דלא אמרינן דאתי למעוטי צדדים דא"כ תקשה על סוגיא דש"ש דריש פסחים דקאמר ולא לאור החמה היכי דמי אי נימא בחצר הא אמר רבא חצר א"צ בדיקה ואמאי לא משני דמיירי בחצר ומן הצדדים אלא ודאי דאף הרמב"ם מודה דמן הצדדים א"צ בדיקה רק דאתי למעוטי חורין שבחצר דצריך בדיקה והא דלא משני הש"ס הכי משום דהתם ליכא אור החמה כל זה נ"ל פשוט וברור בדברי הר"ן בכוונת דעת הרמב"ם דלא כהב"ח שפי' שדעת הרמב"ם נגד המשמעות הש"ס ושאר הפוסקים:

יב

וה"מ מספק חמץ אבל ודאי חמץ לא. כ"כ הב"י בשם סמ"ק אבל יגעתי ולא מצאתי בדבריו כן רק באגודה פ"ק דפסחים כ' בל' זה הא דחצר א"צ בדיקה היינו ר"ל מספק חמץ אבל ודאי חמץ צריך לבער עכ"ל וכ"כ מהרי"ו בסי' קצ"ב ובהגהות מיימוני כ' וז"ל קודם זמן איסורו יכול להשליכו בכל מקום שהעורבים מצוין שם הואיל ועדיין לא נאסר בהנאה ובהכי איירי האי דחצר א"צ בדיקה ואם מוצא חמץ אחר זמן איסורו אין להניחו שמה כדי שיקחוהו העורבים דעיקר ביעור חמץ הוא שריפה עכ"ל והנה לכאורה יש כאן שני דעות הסותרות זו את זו דמהגה"מ מבואר דאפי' ודאי חמץ א"צ בדיקה ומותר להשליך שם אפי' לכתחלה שלא כדעת האגודה וע"כ הרגיש בזה רמ"א בהגהותיו על הב"י שבפסקיו כאן ובסי' תמ"ה סתרי אהדדי ומה מאוד טרחו האחרונים בזה ליישב דעת הב"י ונכנסו בדוחקים גדולים בשביל קושיא זו וביותר תמוה על הב"י שאחר שהעתיק בב"י בסי' זה לשון הסמ"ק כ' לשון הגהות מיימוני ולא הרגיש כלל בסתירת דבריהם ותו קשה לדעת אגודה מה הקשה הש"ס היכי דמי אי נימא בחצר הא אמר רבא חצר א"צ בדיקה דלמא לעולם בחצר ובחמץ ודאי (ובמ"א הרגיש בקושיא זו ומדחיק ליישב אליבא דאגודה ולא ישב כלום דאכתי תקשי דלמא מיירי בחמץ ודאי ובמקום שאין עורבים מצויים שם רק עופות וק"ל מ"ש במ"א) איברא כד מעיין שפיר בלשון אגודה ומהרי"ו שהוא כלשון הסמ"ק שהביא בב"י יראה שלא קשה מידי ואין שום סתירה בדברי הראשונים כלל דהרי צריך לדקדק בדבריהם דמתחלה כתבו דחמץ א"צ בדיקה ובסיפא כתבו צריך לבער אלא ביאור דבריהם כך הוא הא דחצר א"צ בדיקה היינו ר"ל מספק חמץ דתלינן דהעורבים והעופות יאכלוהו אבל אם יש ודאי חמץ ובזמן הביעור לא אמרינן דלא יצטרכו לבערו בזמן הביעור לסמוך שהעיפות יאכלוהו אלא צריך לבערו וכדעת הגה"מ ממש אבל ודאי קודם זמן הביעור מותר להניח שם חמץ על סמך שיאכלוהו כלשון הגה"מ שפסק לקמן סי' תמ"ה והא דנקט בלשונם ברישא ספק חמץ ה"ה ודאי אלא משום שלשון בדיקה לא שייך אלא על הספק דלודאי חמץ מה לשון בדיקה שייך (וכ"כ הב"י לקמן סימן תל"ח) רק הכנה לבערו למחר וכן מוכרח ומבואר להדיא במ"ש בדברי מהרי"ו סימן קנ"ג שכתב וז"ל אמצעית החצר א"צ בדיקה אבל אם יש שם חמץ ודאי צריך לבערו כדאיתא בהגה"מ הרי להדיא דהרכיב שני הדיעות יחד וכמ"ש והאחרונים שגגו בזה לפי שהב"י קצר בהעתקת לשון הסמ"ק לכן הבינו שהם דיעות חלוקות והשיגו על הב"י ובאמת הכל הוא דעה א' נצמדים יחד בלי שום פירוד כלל. וברוך ה' אשר האיר עיני בזה להבין דברי הראשונים ומקום הניחו לי להתגדר בו ופשוט הוא:

יג

והשאר מבטלו בלבו וכ' הב"ח אבל בודאי חמץ צריך להוציא דה"ל כמטמין בבור עכ"ל ובאמת דבר זה הוא מחלוקת ישנה בין הפוסקים לענין חמץ בבור אם צריך סולם להעלותו או סגי בביטול בעלמא כמבואר לקמן סי' תל"ח ודעת הראב"ד דלא סגי בביטול דה"ל מטמין בבורות ודעת הרמב"ם ושאר פוסקים אינו כן דדוקא מטמין דקא עביד בידים והכי קי"ל כמבואר לקמן ודוחק לחלק ולומר דהכא ליכא טרחא כולי האי וגם סתימות לשון הש"ס והפוסקים משמע דכל ענין סגי בביטול וכ"פ בעולת שבת ולבסוף הניח בצ"ע לפי שהבין שהב"ח העתיק כן בשם רש"י וזה אינו שהוא רק דברי הב"ח עצמו אדרבא דעת רש"י להיפך כמ"ש הט"ז סק"ג וגם לא הרגיש שהוא מחלוקת פוסקים ראשונים וע"ל סי' תל"ו סעיף א' בהגה אם מותר להנות מחמץ כזה אחר פסח אף שבטלו ועמ"ש שם:

יד

כשפים הוא עושה לי. וכ' הכ"מ בשם הר"מ דמ"מ ביום י"ד יבדוק לאור היום כדרך שהשתמש שם וכן משמע בש"ס וע"ש:

טו

בא לידי סכנה. ואע"ג דשלוחי מצוה אינן נזוקין היכי דשכיח היזקא שאני כן מתרץ הש"ס שם ולא קבעי לתרץ ג"כ שמא אחר גמר הבדיקה תאבד לו מחט שאז אינו עוסק במצוה ויבא לידי סכנה כמו שמבואר בסעיף ח' נ"ל פשוט משום דהתם במפולת שייך שמא יאבד לו מחט תוך המפולת לפי שהוא כדרך נפילה משא"כ הכא בחור שבכותל אין זה דרך אבידה ונפילה ודבר שאינו מצוי ע"כ הוצרך כאן לטעם היכי דשכיחי היזקא כנ"ל עמ"ש האחרונים בזה ומבואר בדברי הב"ח דאפי' בחמץ ודאי א"צ בדיקה כאן משום סכנה ולפמ"ש ס"ק י"ד יש לו תקנה לבדוק ביום עכ"פ:

טז

א"צ לבדוק תחתיו. מדלא נקט גם כאן מבטלו בלבו כמו בסיפא בחמץ ידוע משמע דכאן אפילו ביטול א"צ בין לפירש"י דפי' הטעם דצריך ביטול בחמץ ידוע דשמא יפקח הגל במועד ונמצא עובר בבל יראה היינו דוקא בחמץ ודאי אבל בסתם איכא תרי ספיקא דלמא אין כאן חמץ ואת"ל יש כאן דלמא לא יפקח ואף לטעם הסמ"ק דצריך לבטלו משום בל יטמין כיון דאינו יודע אם יש שם חמץ לא שייך איסור דבל יטמין (ועמ"ש בס"ק י"ג) כל זה נ"ל פשוט וברור ממשמעות הש"ס והפוסקים דלא כמקצת האחרונים ובע"ש מביא ראיה לדבריו מסוגיא דש"ס דגם זה צריך שיבטל ואין דבריו מוכרחים וברורים כלל. ואע"ג דקי"ל דכל בודק צריך שיבטל כמבואר בסי' תל"ד דמ"מ נ"מ בהני דקתני מבטל בלבו דאם עבר זמן איסורו ולא ביטל שאין בידו לבטלו עוד צריך לעשות כל טצדקי דאפשר לו למעבד ולחפש אחר החמץ הידוע כדי לבערו משא"כ בזה כנ"ל וע"ל ס"ק י"ט:

יז

שיש בו סכנת עקרב. וכ' המ"א דוקא במקום שמצוים עקרבים משא"כ נחשי' דלא ברי היזקא כל כך צריך לבדוק וע"ל סי' ק"ד:

יח

שאינו עוסק במצוה. משמע אבל בשעה שעוסק במצוה לא חיישינן שיבא לידי סכנה מטעם דשלוחי מצוה אינן ניזוקין. והא דלא אמרינן היכא דשכיח הזיקא שאני כמו גבי חור שבין יהודי לעממין וע"ל ס"ק ט"ו ותירץ הע"ש דשאני התם דאיכא סכנת בן אדם דהוא בעל בחירה עכ"ל ונתעלם ממנו סוגיא דקדושין דאפי' מסכנת סולם רעוע וכה"ג שאינו מבעל בחירה ג"כ אמרינן היכי דקבועי היזקא או שכיח הזיקא שאף שליח מצוה ניזוק כמו מבעל בחירה דנלמד משמואל שאמר איך אילך ושמע שאול ע"ש וכן מבואר לעיל בסי' ק"ד דבתפלה פוסק בשביל עקרב שהוא מועד להזיק ואפשר דמש"ה לא מקרי התם שכיח הזיקא כיון שאין כאן עקרב לפנינו ואיכא ספיקא וחששא טובא דלמא יש כאן עקרב ושמא יזיק לו והוא לא יראה אותו בשעת הבדיקה להשמר ממנו ושמא אינו יכול להזיק כיון שהוא בגל ע"כ לא מיקרי בשביל זה שכיח הזיקא לבטל ממצוה בשביל חששות אלו אבל בשעה שאינו עוסק במצוה חיישינן לסכנה כי חמירא סכנתא מאיסורא:

יט

מבטלו בלבו. וכתבו האחרונים דיש פלוגתא אי ביטול זו מדאורייתא אי מדרבנן נ"מ אם לא ביטל והוא לאחר זמן איסורו אי צריך לפנות המפולת כדי לבער החמץ או לא ולפמ"ש בסס"ק ט"ז נ"ל דאליבא דכ"ע צריך לפנות כיון שלא עשה כדינו ולא ביטל דלענין זה נקט הש"ס והפוסקי' דצריך שיבטל דאל"כ מאי למימרא הלא כל אדם צריך לבטל כל חמצו כתקון חכמים כל חמירא ומ"ש דקאמר במפולת צריך לבטל אלא ודאי אתי למימר אי לא ביטל מחויב לפנות:

כ

ודיו. וכתבו האחרונים בשם ריא"ז שיכול לאכלו אחר הפסח דכיון שנפלה עליו מפולת אין לחוש לערמה עכ"ל והב"ח הניח דין זה בצ"ע גם הט"ז מחלק בדין זה גם המ"א כ' בשם תשובת הרשב"א שרב האי ז"ל אוסר ובספרי תורת השלמי' שאלה וי"ו הארכתי בזה והבאתי סמוכות לדין זה מהירושלמי והרא"ש והרשב"א בתשובה גם מ"ש הרשב"א סי' ע' בשם רב האי דאוסר מסיק שם בתשוב' דגם רב האי מודה במפולת (וע"ל סי' תל"ו ותמ"ח) וכתב המ"א דאם נפל עליו גל גדול דאין בידו לפקחו והוא אבוד ממנו ומכל אדם מותר אפילו לא בטלו דלא קרינן ביה שלך עכ"ל:

כא

מרתף. היינו שמסתפקין ממנו ע"ל סעיף ג':

כב

בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכין בדיקה. והיינו בליל י"ד כ"כ האחרונים ומ"מ ונראה אם עבר ולא בדק בליל י"ד בודק אפילו לכתחלה ביום י"ד לאור החמה כמו אכסדרה שאורה ג"כ רב וכן מצאתי ראיתי במרדכי פ"ק דפסחים בשם הירושלמי וע"ל סי' ק"נ סעיף ד' ולא ראיתי נזהרים בזה לבדוק הבית הכנסת רק סגי להו בכיבוד בעלמא ביום וראוי להזהיר על זה השמשים של ב"ה וכ"כ מהרי"ל וכת' עוד דביש מקומות מכריזין אחר בדיקת בית הכנסת שלא יביאו עוד שם התינוקות עם חמץ:

כג

ביום שלשה עשר. ודוקא ביום אבל אם בדק ליל י"ג אין צריך לחזור ולבדוק כמו שכת' לעיל סק"א כ"כ הע"ש דלא כשאר אחרונים וע"ש:

כד

אף על פי כן צריך לבדוק בליל י"ד. ואכסדרה אם בדק ליל י"ג לאור החמה יצא וכ"כ מ"א מיהו עכ"פ יש לבדוק חדר אחד בלילה עכ"ל ועיין סק"א:

כה

לכבד חדריו. לכן נהגו ליטול נוצות ולכבד כ"כ המ"א ובאמת לא על כיבוד זה נאמר רק מכבדין ממש כל החדר והנוצות לוקחים רק בשעת בדיקה במקום שמוצא חמץ לגרור עם הנוצה מהסדקים והחורים או י"ל כוונתו על הנוצות גדולות מחוברות יחד דהיינו כנף של האווז שקודין פלעדר וויש בל"א שמכבדין בו כל המקומות קודם פסח:

כו

שנותנים בהם לפעמים חמץ. אפילו אומר ברי לי שלא נתתי בהם חמץ אפשר דאפ"ה צריך בדיקה כיון שדרך לתת בו חמץ ומלתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה ועוד דלפעמים דבוק פירור חמץ בידים ונותן לתוך כיסוי ובתי יד שלו בלי ידיעתו כי ידים עסקניות הם וע"ל סימן תמ"ז סעיף ה' בהג"ה ומ"ש שם:

כז

צריכין בדיקה. לכאורה משמע דבזמן בדיקה קאמר דהיינו ליל י"ד אבל באמת העולם אין נזהרין בזה ומנערים הכיסים בשעת הביעור ואפשר מטעם שאוכלין עוד חמץ ואולי נדבק בידיו דבר מה וחוזר ונותן לתוך כיסוי גם בלבוש משמע דאין צריך בדיקה בשעת הבדיקה והרוצה להחמיר עכ"פ צריך לחזור ולנער כיסו בשעת הביעור: