שולחן ערוך, אורח חיים שס״ח: דין אם אחר שעירבו נתקלקל העירוב ובו ה סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דין אם אחר שעירבו נתקלקל העירוב ובו ה סעיפים:
עירבו ואח"כ נתקלקל העירוב ובא א' מבני החצר לחזור ולתקנו אם בא לערב ממין הראשון אפי כלה א"צ להודיע ואפי' מערב עליהם משלהם ואם בא לערב ממין אחר אם כלה הראשון צריך להודיע להם אם מערב משלהם ואם משלו א"צ להודיעם כלל ואם לא כלה הראשון אלא נתמעט אע"פ שמערב משלהם א"צ להודיעם:

ב

נתוספו דיורים בחצר אם הבית פתוח לשתי חצרות צריך להודיעם מפני שאולי אינם רוצים לערב עם אלו:

ג

כמה הוא שיעור העירוב בתחלתו בזמן שהם שמונה עשרה או פחות שיעורו כגרוגרות לכל א' ואם הם יותר משמונ' עשרה אפילו הם אלף או יותר שיעורו מזון שתי סעודות שהם שמונ' עשרה גרוגרות שהם כששה ביצים וי"א שהם כשמונה ביצים:

ד

נתמעט מכשיעורו אחר שנכנס שבת ראשונ' ונשתייר בו אפי' כל שהוא כשר אף לשאר שבתות:

ה

אם נתעפש פת העירוב ונפסל מלאכול הרי הוא כמו שכלה לגמרי וצריך לערב מחדש: הגה ולכן נהגו לעשות העירוב חלת מצה שאינה ממהרת להתעפש [כל בו ב"י סי' שנ"ד] ועוד דיכולים לשמרה בימי הפסח ויכולים לשמור העירוב כל השנה [דעת עצמו] וזה טוב יותר מלערב כל שבת ושבת שלא ישכחו מלערב מיהו אם רוצים לערב כל ע"ש ולאכול העירוב כל שבת הרשות בידם וע' לקמן סי' שצ"ד:

א

נתקלקל. זה מיירי בשבת ראשון דנתקלקל קודם שנכנס שבת ראשון דאלו בשבת שניה א"צ תיקון דהא סוף עירוב הוא וכשר בנשתייר אפי' בכל שהוא כמ"ש אח"כ:

ב

אפי'. ומ"ש בסי' שס"ו שאין מערבין בפרוסה היינו בשבת ראשון. והסכמת האחרונים דאין לסמוך על עירוב שנתמעט ונהגו לעשות אחר שלם עיין. ט"ז ומ"א:

ג

טוב יותר. וכתב הט"ז ולענד"נ דיותר טוב לערב כל ע"ש דרוב פעמים שהמצה של העירוב מתקלקלת ומתעפשת מאורך הזמן ואינו ראוי לאכילה כלל והוה כלה לגמרי ועוד יש מנהג בקצת קהילות שבע"ש הגדול הולך השמש מבית לבית ונותן לכל אחד קצת ממצת העירוב וזהו איסור דהרי באותה שבת אין שם עירוב כלל ואולי נתפשט המנהג שהיה השמש משייר בבה"כ מן העירוב חתיכה קטנה דסוף עירוב הוא וטועים בזה שמחלקו כולו. ע"כ טוב עכ"פ לערב אותו שבת משלו ולזכות לכל הקהלה והרוצה לעשות עצהי"ט לערב משלו בכל ערב שבת ויזכה ע"י אחר ובזה לא חיישינן לקלקול העירוב של בה"כ ולא יברך כיון שיש בבה"כ מצת העירוב והברכות אינן מעכבות עכ"ל ע"ש:

א

משנה ערובין פ'

ב

שם בגמרא כתירוץ השני וכפירש"י

ג

כפי' ר' יהונתן

ד

משנה שם פ' ובגמ' פ"א

ה

משנה וגמרא שם פ'

ו

רמב"ם בפרק א' מה"ע

ז

טור בסי' פ"ט

ח

משנה שם פ'

ט

בפירוש רבי יהונתן '

י

רמב"ן

א

ס"א ואפי' מערב. כ"מ ממ"ש למטה:

ב

ואם בא כו' אם כו' ואם לא כלה כו'. גמ' שם:

ג

אם מערב כו'. שם ע"א בגמ' אם משלו כו':

ד

אע"פ. כנ"ל:

א

ס"ג שהם מששה ביצים. שם פ"ב ב' כר"י ב"ב מדאמרינן שם פ"ג א' אר"ח כו' אבל חכ"א כו':

ב

וי"א שהם. כשיטת רש"י שפסק כר"ש שם מדאמרינן בכל דוכתא כביצה לטמא טומאת אוכלין וע' רש"י שם ד' א' ד"ה פרס וכמ"ש תוס' שם פ' ב' ד"ה אגב וט"ס כאן וצ"ל ב' שלישין מח' ביצים וע' בתוס' וגמ' שם אבל בת"ה פ' כהרמב"ם ע"ש ק' ב' וע' מ"ש בסי' תפ"ו ס"א בארוכה:

א

ס"ד אחר שנכנס. דקודם שבת ראשונה עדיין תחילת עירוב וכ"ה בירושלמי שם ספ"ז אזוב שהזה בו פ"א כשר מכאן ואילך שיריים אוף הכי כן:

א

ס"ה אם נתעפש פסחים ט"ו ב' וע"ש:

ב

ולכן כו' ויכול. נלמד מס"ד:

ג

מיהו אם. ברכות ל"ט ב' שבת קי"ז ב':

א

ואפילו מערב עליהם משלהם – עיין בט"ז ולא העתקתיו במ"ב משום שהשיגו עליו הרבה אחרונים וגם הפמ"ג היסב דבריו לכונה אחרת ע"ש:

ב

ואם משלו א"צ להודיעם כלל – הנה המחבר העתיק לשון הטור וכן הוא ג"כ דעת רש"י ורבינו יהונתן כמו שכתב בב"י אבל דעת הר"ח אינו כן כמו שכתב בהדיא וכן הוא ג"כ דעת הרמב"ם דבבית הפתוח לשתי חצרות צריך להודיעו ככל גווני וכ"מ בעבוה"ק להרשב"א דכל סוגית הש"ס בזה איירי במערב משלו ואפ"ה אמרינן בסוגיא דבשני מינין היכי דכלה צריך להודיעם ומ"מ לדינא אין לזוז מדברי השו"ע מאחר שהרבה פוסקים מקילין בעיקר דין זה אפילו במערב משלהם לדידן דפסקינן דבית הפתוח לשתי חצרות ועירב עם שתיהן מותר בזה ובזה עיין ברשב"א וריטב"א א"כ עכ"פ במערב משלו אין להחמיר:

א

אף לשאר שבתות – עיין מ"ב מ"ש בשם מג"א ולאו דברי עצמו הוא דבאמת מבואר כן בדברי ר' יהונתן בסוגיא זו וכן הוא דעת רש"י במתני' שם דהאי ולא אמרו אדברי ר' יוסי קאי ומ"ש שיש חולקין הוא דעת הטור שפסק בסי' שפ"ז דסומכין על שיתוף במקום עירוב והכא פוסק כר"י דשיורו בכל שהוא אלמא דס"ל דבכל גווני כשר בנשתייר דליכא למימר דמיירי שהיה שיתופי מבואות דא"כ אפילו לא נשתייר כלל מעירובי חצירות נמי כשר דהא סומכין על שיתוף במקום עירוב וכ"כ הב"ח ומהרלנ"ח בהגהותיו בדעת הטור וכן נראה דעת הרשב"א בעה"ק שהעתיק בסתמא דשיורו בכל שהוא ולא חילק דמיירי כשהיה השיתוף קיים וכן באו"ז הגדול מביא הרבה פירושים דמפרשים בהאי ולא אמרו דלא כפירש"י ולפירושם אינו מוכרח דין זה וכן הוא בתוס' ד' מ"ו ע"ב עיי"ש וכבר נתעורר בזה בעל חמד משה ועיין במחה"ש שיישב קצת ועיין באו"ז שם ומשמע דלדעתו הוא מילתא בפני עצמו וע"כ נראה דיש להקל בזה בשעת הדחק וכ"כ בס' שולחן עצי שיטים ולכתחלה בודאי נכון ליזהר בזה והט"ז כתב עוד טעם שלא לסמוך לכתחלה על עירוב שנתמעט דשמא יתוספו אח"כ דיורין באותה עיר ואז בודאי צריך להוסיף בשבילם כמ"ש סימן שס"ו ס"ט (אכן מה שסיים הט"ז עוד עצה לזה שיאמר כל אדם בשעת ברכה ולכל מי שיתוסף בעיר הזה וזה מהני אפילו כשיתמעט משיעורו כבר השיגו ע"ז כמה אחרונים):

א

[א] צריך להודיעם וכו'. אפילו רוצה לערב משלו כן כתב הטור, והרר"י כתב דאם מערב משלו אין צריך להודיע וכן משמע ברי"ו וצריך עיון למה (מגן אברהם), וכן משמע קצת במרדכי ונראה דכל זה בנתוספו דיורין אבל בסעיף א' בבעל הבית שעירב כבר אין חילוק דאמרינן מסתמא דעתו כמו שהיא בראשונה אם לא שמערב עכשיו לצד אחר אז דינו כדיורין שנתוספו:

ב

[ב] [לבוש] ששה ביצים וכו'. השמיט מה שכתב בשולחן ערוך ויש אומרים שמונה ביצים משום דסבירא ליה דהקילו בעירוב וכן כתוב בסימן ת"ט סעיף ז' וכן כתב מהרי"ל אבל הב"ח שם כתב דנהגו בשמונה ונכון לעשות כן לכתחילה, ומה שתמה עולת שבת עיין בב"ח שם דלא קשה מידי וריא"ז בשלטי גיבורים מקיל בחמשה ביצים בינונית ושליש:

ג

[ג] ונשתייר וכו'. עיין סימן שס"ז ס"ק ג' מזה:

ד

[ד] ועוד וכו'. ועוד שאין לך עני בישראל שלא יהא לו קמח מה שאין כן בשאר ימות השנה (תניא):

ה

[ה] וטוב יותר וכו'. והט"ז כתב דטוב יותר לערב כל ערב שבת דרוב פעמים המצה מתקלקלת ומתעפשת מאורך הזמן, והרוצה לעשות על צד היותר טוב יערב משלו בכל ערב שבת ויזכה על ידי אחר ולא יברך כיון שיש בבית הכנסת מצת העירוב והברכות אינן מעכבות. ומה שנוהגין במקצת הקהילות דבערב שבת הגדול הולך השמש מבית לבית ונותן לכל אחד ממצת העירוב אינו נכון אם לא שמערב אותו שבת משלו ומזכה להם:

א

לשאר שבתות. ומיהו כשנתוספו דיורים אחר שנתקלקל צריכין לערב מחדש דלדידהו הוי תחלת עירוב ת' רמב"ן סי' רי"ב:

א

א) [סעיף א'] עירבו ואח"כ נתקלקל העירוב. ר"ל שנתמעט האוכל משיעורו, כדאיתא במשנה עירובין ף' ע"ב:

א

ב) שם ובא אחד מבני החצר לחזור ולתקנו. זה מיירי בשבת ראשון דנתקלקל קודם שנכנס שבת ראשון דאלו בשבת שני א"צ תיקון דהא סוף עירוב הוא וכשר בנשתייר אפי' כל שהוא כמ"ש סעי' ד' ט"ז סק"א, חמ"מ או' א' תו"ש או' א' אבל הב"ח כתב דמיירי אחר שנכנס שבת ראשון ואע"ג דשיורי עירוב הכשרו בכל שהוא היינו שאם בא לתקנו למצוה מן המובחר או שחושש שמא לא ישתייר אפי' כל שהוא יעו"ש וכ"כ המש"ז או' א' מאמר או' א' וכתב שכ"מ בלבוש וכן מצא ב' קיצור ב"י שנדפס בשנת שנ"ט יעו"ש ועיין לקמן או' ח':

א

ג) שם, א"צ להודיע, ר"ל לשאלם אם יתרצו לזה, דאוקמינן להו אחזקתייהו דודאי יתרצו כולם ממין זה כמו שנתרצו מתחלה, לבוש:

א

ד) שם, ואם בא לערב ממין אחר, כגון שמתחלה היה פת חטין ועכשיו בא לעשותו מפת אורז. ר"ז או' א' ועיין לעיל סי' שס"ו סעי' ח'

א

ה) שם. צריך להודיע להם וכו' דשמא לא יתרצו לערב ממין אחר ויקפידו ויתבטל העירוב, לבוש. יעיין לקמן או' יו"ד:

א

ו) שם, ואם משלו א"צ להודיעם כלל. דודאי יתרצו שיזכה להם זה דמאי איכפת להו אם ממין זה יזכה להם או ממין אחר. לבוש:

א

ז) שם, אלא נתמעט. משיעורו הכתוב לקמן סעי' ג' יעו"ש:

א

ח) שם, א"צ להודיעם, דכיון דהראשון עדיין קצתו קיים הא אמרינן בסמוך (סעי' ד') אפי' נשתייר כל שהוא כשר. לבוש, וזהו כדיעה שנייה שכתבנו לעיל או' ב' יעו"ש, ולדיעה א' י"ל כיון שנתרצו לערב יחד וגם נשאר קצת ממין הראשון אין מקפידין אם משלים עליו ממין אחר:

א

ט) [סעיף ב'] ניתוספו דיורין בחצר. היינו לאחר שנעשה העירוב ובא להוסיף על ככרות העירוב. ב"י. ועיין סעי' ד':

א

י) שם. אם הבית פתוח לב' חצירות וכו' נראה דכל מחלוקת שהזכיר בסעי' א' נמי אינה אלא בפתוח לב' חצירות אבל בפתוח לחצר א' זכות הוא לו וא"צ דעתו דומיא דהכא והכי מוכח מדברי הטור. מאמר או' ב'.

א

יא) שם. צריך להודיעם וכו' ואפי' אם מערב משלו. (כי שמא לא ניחא להם לערב בחצר זה אלא באחרת) עו"ש או' א' מ"א סק"א. ר"ז או' ב' אמנם המאמ"ר או' ג' השיג על המ"א וכתב דאם מערב משלו א"צ להודיע וכתב שכ"ה משמעות דברי הטור וב"י יעו"ש וכ"ה דעת הנה"ש או' א' וע"כ נראה דבדיעבד יש להקל:

א

יב) שם ואם אין הבית פתוח אלא לחצר א' אם מערב משלו א"צ להודיע (זהו לכ"ע) אבל אם משלהם אין יכול לערב שלא מדעתם דהו"ל לדידהו תחלת עירוב ואין בני חצר יכולין לערב שלא מדעת אחד מאנשי הבית וכמ"ש בסי' שס"ז. תו"ש או' ד' וכן פי' המחה"ש כוו' מ"א סק"א:

א

יג) [סעיף ג'] בזמן שהם י"ח או פחות שיעורו כגרוגרת וכו' ר"ל בזמן שהם י"ח או פחות אז מוקמינן להו אדינא דהיינו כגרוגרת לכל אחד אבל אם הם יותר מי"ח שאין מגיע כגרוגרת לכל אחד בהא הקילו חז"ל לומר דסגי בשני סעודות לכולם כדרכם בחול (ר"ל דסגי לאדם בשני סעודות) ואף שאין מגיע לכל א' אפי' כפול מ"מ לגבי עירוב הקילו לומר דסגי בהכי, תו"ש או' ה' וטעם כגרוגרת לכל א' לפי שכך הוא שיעור הוצאת שבת וכמ"ש התו"ש שם וע"כ קבעו חז"ל שיעור העירוב כשיעור חיוב ההוצאה:

א

יד) שם. בזמן שהם י"ח וכו' בגמ' איחא י"ח בני אדם וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה וכ"כ בפי' ר"ח. וכ"כ החס"ל או' ה' אבל הר"ר יהונתן על הרי"ף כתב י"ח בעלי בתים, וכ"כ שם הריא"ז. וכ"כ ח"א כלל ע"ב או' ח' קיצור ש"ע סי' צ"ד או' ח' ומ"מ נראה דיש להחמיר כיון דכ"ה פשט לשון הגמ' כפי' הרמב"ם ור"ח:

א

טו) שם. שיעורו כגרוגרת וכו' כ"ה דעת הטור והראב"ד כמ"ש בב"י, מיהו כתב ב"י דמדברי הרמב"ם (פ"א מה"ע) משמע שדי לכל אחד בככר כאסר ואפי' אין בו כגרוגרת יעו"ש, ומדלא העתיקו בש"ע משמע דלא ק"ל הכי, וכ"כ האחרונים כלשון הטור והש"ע דבעינן כגרוגרת לכל אחד:

א

טז) שם, מזון ב' סעודות וכו' וטעמא דשיעור ב' סעודות כדי שיקנה אחד מהם שם דירתו קבוע לב' סעודות שבת ערבית ושחרית ויהיה הוא כבעה"ב ואחרים יהיו כאלו דרים אצלו, לבו"ש:

א

טוב) שם שהם כששה ביצים, וכן סתם לקמן סי' ת"ט סעי' ז' וכן בסי' תרי"ב סעי' ד' הביא סברא זו בי"א בתרא דדעת הש"ע לפסוק כמותה כידוע, ועיין לקמן או' י"ט:

א

חי) שם שהם כששה ביצים, בקליפתם. תו"ש או' ו' א"א או' ב' וההפרש שיש בין קלופה ללא קלופה עיין לעיל סי' ק"ל או' ט"ז:

א

יט) שם. וי"א שהם כח' ביצים, עיקרא דהא מילתא מתבאר היטב בדברי הרשב"א בתה"א דף ק"ב שהוא מחלוקת רש"י והרמב"ם אי פסקינן להלכה כר"ש או כריב"ב מהא דאיתא בעירובין דף פ"ב ע"ב ועיין בדף פ"ג ע"א ורש"י ותו' שם, וכתב בדרשות מהרי"ל הלכות ע"ח דק"ל כדברי המיקל בעירוב וכשיעור ו' ביצים סגי יעו"ש. והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ב' וכ"כ א"ר או' ב' דהלבוש השמיט דעת י"א משום דבעירוב הקילו. אמנם דעת הב"ח בסי' ת"ט כדעת י"א לשער בח' ביצים וכתב דהכי נהוג יעו"ש והביאו א"ר או' הנז' וכתב ונכון לעשות כן לכתחלה. וכ"כ ח"א כלל ע"ב או' ח' וכבר כתבנו לעיל סי' י"ג או' ז' דהגם דדעת הש"ע לפסוק כסתם או כי"א בתרא מ"מ לכתחלה חושש גם לדעת י"א יעו"ש. וא"כ ה"ה הכא דלכתחלה יש להחמיר כדעת י"א ולשאר הב' סעודות כח' ביצים והגרוגרת כחצי ביצה פחות מעט:

א

ך) שם וי"א שהס כח' ביצים ושיעור גרוגרת הוא שמונה דראהם מטורקייא"ה למ"ד ח' ביצים מזבח אדמה דף ג' ע"ב מחב"ר בק"א או' ב' וכ"כ לעיל בסי' קס"ח או' מ"ה ואו' מ"ו דמשערין במשקל וכל ביצה ח"י דראהם יעו"ש וא"כ לדיעה זו יהיו י"ח גרוגרות טמ"ד דראהם מטורקייא"ה וכבר כתבנו באו' הקודם דכן יש להחמיר לכתחלה:

א

כא) [סעיף ד'] אחר שנכנס שבת ראשונה וכו' אבל קודם שבת ראשונה הכי הוא בתחלת עירוב בעינן שיעור ב' סעודות כמ"ש בסעי' הקודם ב"י בשם הר' יונתן. עו"ש או' ג, ומשמע שצריך שיהא העירוב שלם כל ביה"ש הא מקצת ביה"ש לא. מש"ז או' ג' ועיין לקמן רס"י שצ"ד:

א

כב) שם. אחר שנכנס שבת ראשונה וכו' ואם נשבר העירוב אפי' קודם שנכנס שבת ראשונה שרי כיון דבשעת הנחה היה שלם. מהרי"ל. מיהו בתשו' מהר"ם מינץ סי' נ"ח כתב דאם נשבר אפי' אחר שבת ראשונה טוב לעשות אחר יעו"ש. והביאו מ"א סק"ג אלא שהסכים לדברי מהרי"ל יעו"ש וכ"ה דעת התו"ש או' ז' ואו' ח' ר"ז או' ג' ח"א כלל ע"ב סוף או' א':

א

כג) שם. אפי' כל שהוא וכו' ומ"ש בסי' שס"ו שאין מערבין בפרוסה היינו בשבת ראשון. ט"ז סק"ג. ר"ז שם:

א

כד) שם. אפי' כל שהוא וכו' ודוקא כשעושין שיתוף דאז העירוב רק שלא לשכח התינוקות לכן כשר בכל שהוא אבל לדידן (ר"ל דסומכין אשתוף במקום עירוב כמ"ש סי' שפ"ז) פסול. מ"א סק"ג. חו"ש או' ח' אמנם החמ"מ או' ג' השיג על דברי המ"א הנז' וכתב דאף שלא במקום שיתוף הדין כן דשיורי עירוב כל שהוא והכי משמע מסתימת דברי הטור והש"ע יעו"ש. וכ"כ א"א או' ג' ומ"מ לכתחלה יש להחמיר, ועיין באו' שאח"ז:

א

כה) שם. אפי' כל שהוא וכו' ונראה דיש ליזהר שלא לסמוך על עירוב שנתמעט דשמא יתמעט משיעורו ויתוספו אח"כ דיורין באותה עיר ואז צריך להוסיף בשבילם כמ"ש סי' שס"ו סעי' ט' ט"ז סק"ד. וכ"כ לעיל סי' שס"ו או' פ"ה יעו"ש מיהו מ"ש שם הט"ז דראוי שיאמר כל אדם בשעת ברכה ולכל מי שיתוסף בעיר הזאת ואין חשש באם יתוספו אח"כ עכ"ד האחרונים תמהו עליו בזה דמה מועיל התנאי אף נתוספו אחר שנתמעט והא הו"ל תחלת עירוב ויש שהגיהו בדבריו יעויין בדבריהם. וע"כ לענין דינא לא ק"ל הכי אלא אפי' התנה בשעת ברכה אם נתוספו דיורין אחר שנתמעט צריך להוסיף מחמתן וכמ"ש לעיל סי' שס"ו סעי' ט' ובדברינו לשם בס"ד:

א

כו) שם. כשר אף לשאר שבתות. דאלו לשבת זו כשר אפי' לא נשתייר כלום כיון שיהיה קיים ביה"ש וכמ"ש סי' שצ"ד סעי' ב' בהגה יעו"ש:

א

כז) [סעיף ה'] אם נתעפש פת העירוב וכו' וראוי להשגיח תמיד על העירוב שמא נתעפש עד שאינו ראוי לאכילה או שמא התליע בתולעים קטנים שקורין מלבי"ן ולכן יש אנשים שמערבין בכל ע"ש בפת שלהם ומזכין ע"י אחר לכל בני הקהלה. ח"א כלל ע"ב או' ב' ועיין לקמן או' ל"ג:

א

כח) שם. ונפסל מלאכול וכו' אבל אם ראוי לאכול הגם דיבש היה ניקודים מכמה שנים סומכין עליו בין לעירוב בין לשתוף. הרדב"ז בתשובה כ"י. ברכ"י או' ג':

א

כט) שם. ונפסל מלאכול וכו' אבל אם לא נפסל כ"כ אפי' נשתייר בו פורתא א"צ להוסיף דסוף עירוב בכל דהוא. ב"י בשם תשו' הרמב"ן סי' רי"ב:

א

ל) שם. הגה ולכן נהגו לעשות העירוב חלת מצה וכו' ר"ל שנוהגין לעשות העירוב בערב פסח ממצה שאופין לפסח ומניחין לכל השנה עד ערב פסח הבא ואז חוזרין לעשות ממצה חדשה ומיהו אם לא נזדמן לו מצה אחרת יכול לחזור ולערב במצה זו כל זמן שלא נפסלה מלאכול. ועיין לעיל סי' שס"ו או' קל"ד:

א

לא) ואם לא עירב בערב פסח יערב בע"ש שבתוך פסח לכל השנה לנוהגין לערב לכל שבתות השנה ואם לא עירב בפסח לכל השנה אלא שאח"כ רוצה לערב לכל שבתות השנה יש ליזהר ג"כ לעשותו ממצה כדי שלא יתעפש. ועיין לקמן סי' שפ"ז או' טו"ב שבארץ הצבי המנהג לעשות עירובי חצירות בע"ש שבתוך החג יעו"ש:

א

לב) שם בהגה. שאינה ממהרת להתעפש. לפי שעושין אותה מצה מצויירת ותלויה באויר. ב"י סי' שצ"ה. ועיין ד"מ סי' שס"ו או' א' ומיהו מ"ש ותלויה באויר ר"ל שמונחת באויר אבל לא תלויה ממש משום דכל התולה פת מסלו וכו':

א

לג) שם בהגה. וזה טוב יותר מלערב כל שבת וכו' ולי נראה דיותר טוב לערב כל ע"ש דרוב פעמים שהמצה של עירוב מתקלקלת ומתעפשת מאורך הזמן ואינו ראוי לאכילה כלל. ועוד יש מנהג בקצת קהילות שבע"ש הגדול הולך השמש מבית לבית ונותן לכל א' קצת ממצת העירוב וזהו אסור שהרי באותה שבת אין שם עירוב כלל ואולי נתפשט המנהג שהיה השמש משייר בבהכ"נ מן העירוב חתיכה קטנה דסוף עירוב הוא וטועים בזה שמחלקו כולו. ויותר טוב לערב אותו שבת משלו ולזכות לכל הקהלה, והרוצה לעשות עצה"ט יערב משלו בכל ע"ש ויזכה לקהילה ע"י אחר ובזה לא חיישינן לקילקול העירוב של בהכ"נ ולא יברך כיון שיש בבהכ"נ מצת העירוב והברכות אינם מעכבות. ט"ז סק"ג. א"ר או' ה' ר"ז או' ד' ועיין לעיל או' כ"ז:

א

לד) שם בהגה. וזה יותר טוב מלערב כל שבת וכו' אם עשו עירוב לזמן כמנהגינו מפסח לפסח ובבא הזמן שכחו ולא עירבו מחדש אם מהני עירוב הישן או לא עיין בסי' שפ"ב סעי' ז' דמשם נראה לפום ריהטא דלא מהני וע"ש במגינים. ועיין בס' נה"ש סי' שפ"ג דכפי חילוקו אפשר לחלק נמי בנ"ד ועדיין צ"י. זכ"ל או' ע' ולעד"נ כיון דלא נתעפש העירוב וראוי לערב בו לשנה האחרת ה"ז דומה למ"ש חז"ל כל הראוי לבילה וכו' ועיין רס"י שע"ד ודוק:

א

לה) שם בהגה. מיהו אם רוצים לערב כל ע"ש וכו' וכן היה מנהגו של האר"י ז"ל כמ"ש לעיל סי' שס"ו או' קכ"ד יעו"ש:

א

צריך להודיעם. אפי' רוצה לערב משלו דשמא לא ניחא להם ואם הם במבוי א' ורוצ' לערב משלהם צריך להודיעם דהו"ל כתחלת עירוב וכ"מ בטור ודברי הרר"י צ"ע שכתב דאם מערב משלו א"צ להודיע וכ"מ ברי"ו ע"ש וצ"ע למה:

ב

שהם כששה ביצים. ולפי זה צ"ל דגרוגרת קטן מכזית עסי' תפ"ו ובתו' עירובין דף פ' ע"ב וברמב"ם כתב דהוי שליש ביצה ועב"ח סי' ת"ט:

ג

נתמעט. ואם נשבר העירוב אפילו קודם שנכנס שבת ראשונה שרי כיון דבשעת הנחה הי' שלם (מהרי"ל) ובתשו' רמ"מ כ' דאם נשבר אפילו אחר שבת ראשונה טוב לעשות אחר וטעמו דהא דתנן נשתייר כל שהוא כשר היינו שלם א"נ דכל שנשבר קודם השבת ויש שהות לעשות אחר מקרי תחילת עירוב עכ"ל והנה הרב"י פסק בהדיא דכשר אף לשאר שבתו' גם מ"ש דכל שהוא היינו שלם הוא דוחק בעיני לכן נ"ל כמהרי"ל דכיון שבשעת הנחה היה שלם תו לא גזרינן שמא יחזור הדבר לקלקולו ומ"מ נ"ל דאם לא נשאר בו כשיעור פסול דדוקא כשעושין שיתוף אז העירוב רק שלא לשכח התינוקות לכן כשר בכל שהוא אבל לדידן פסול ואפשר דזהו טעמו של רמ"מ בסימן נ"ח דמסיק דכל רבותיו נהגו לעשו' אחר דס"ל דגם בפרוסה אין להקל אפי' יש בו כשיעו' ומיהו שם משמע שטעמו דגזרינן שמא יחזור הדבר לקלקולו כמ"ש סי' שס"ו דדוק' בא' מזכה לכולם מקלינן אבל עתה שכל אחד נותן קמח לא מקלינן:

א

(א) לחזור ולתקנו – זה מיירי בשבת ראשון ונתקלקל קודם שנכנס השבת דאלו נתקלקל אחר שכבר נכנס השבת א"צ שום תיקון לשבת זו אפילו כבר כלה ונאבד לגמרי. ולענין שבת שניה אף דאם כבר כלה לגמרי צריך לערב מחדש הלא עכ"פ בנשתייר אפילו כל שהוא א"צ שום תיקון כיון דהיה שיעור עירוב בבין השמשות של שבת ראשונה כמ"ש בס"ד ומה זה דקאמר בסוף הסעיף ואם לא כלה וכו' אע"פ שמערב משלהם וכו' אלא ודאי כדכתבנו דנתקלקל קודם שנכנס השבת ראשונה:

ב

(ב) א"צ להודיע – לשאלם אם יתרצו לזה דמוקמינן אחזקתיה דודאי יתרצו כולם ממין זה כמו שנתרצו מתחלה [לבוש]:

ג

(ג) ממין אחר – כגון שהיה מתחלה פת חטים ועכשיו רוצה לערב מפת שעורים:

ד

(ד) צריך להודיע להם – לשאלם דכיון שכבר כלה המין הראשון הו"ל כמערב לכתחלה וכתב במאמר מרדכי דדוקא בבית הפתוח לשתי חצרות דלא ידעינן בהי ניחא ליה אבל בפתוח לחצר אחד זכות הוא לו וא"צ דעתו וכ"כ שארי אחרונים:

ה

(ה) ואם משלו אינו צריך להודיעם – לפי שבודאי יתרצו שיערב עליהם בכל המינים שירצה כיון שהם אינם נותנים כלום וכבר נתרצו לערב יחד:

ו

(ו) אלא נתמעט – משיעור המפורש לקמן בס"ג ומיירי שנתמעט קודם שנכנס השבת כמש"כ בסק"א:

ז

(ז) א"צ להודיעם – דבודאי יתרצו להשלים העירוב:

ח

(ח) ניתוספו דיורים וכו' – שלא היו בעת הנחת העירוב:

ט

(ט) אם הבית וכו' – אקדים הקדמה קצרה והוא. קי"ל דמערבין עירובי חצרות שלא מדעת דזכות הוא וזכין לאדם שלא בפניו ומ"מ אם יש בחצר בית הפתוח לשתי חצרות אין מערבין בשבילו שלא בידיעתו דשמא אינו חפץ כלל לערב בחצר זו עם אנשים אלו אלא בחצר אחרת וקאמר המחבר דזה הדין שייך ג"כ בניתוספו דיורין בחצר דהוספה זו ג"כ כתחלת עירוב הוא וצריך לעשות עירוב דוקא בידיעתם אבל שלא בידיעתם לא ואפילו אם מערב עתה משלו [מ"א ועו"ש] ויש מקילין שיכול לערב משלו בכל גווני. ודע עוד דהא דקי"ל דמערבין ע"ח שלא לדעת ג"כ יש דיעות בין הפוסקים יש פוסקים דסברי דדוקא אם מערב משלו ויש פוסקים דסברי דיוכל לערב אפילו משלהם בלא דעתם דמסתמא מתרצים לזה ועיין במש"כ לעיל בסימן שס"ז בביאור הלכה:

י

(י) ואם הם יותר וכו' – ר"ל דשיעור שמנה עשר גרוגרות הוא שיעור היותר גדול שהוא שיעור שתי סעודות ובשיעור הזה די אפילו לאלף ומה שכתב שיעורו שתי סעודות ר"ל שיעורו ג"כ שתי סעודות:

יא

(יא) שהם כששה ביצים – היינו בקליפתן:

יב

(יב) וי"א שהם כשמונה ביצים – ולכתחלה נכון לנהוג כן ובדיעבד די כששה ביצים:

יג

(יג) מכשיעורו – גרוגרת לכל אחד או שתי סעודות למרובין:

יד

(יד) אחר שנכנס – דאלו נתמעט קודם שקידש עליו היום הו"ל כתחלת עירוב אף שכבר הניחו לשם עירוב וכדלעיל בריש הסימן:

טו

(טו) כשר – דלא צריכא שיעור אלא בתחלה ובין בע"ח ובין בשיתופי מבואות:

טז

(טז) אף לשאר וכו' – דאלו לשבת זה כשר אפילו לא נשתייר כלל כיון שהיה העירוב קיים בין השמשות. ועיין במ"א שכתב דדינא דנשתייר כשר הוא רק בזמן הש"ס שהיו עושין עירובי חצרות ושיתופי מבואות כ"א בפני עצמו משא"כ לדידן דנהגינן לעשות שיתוף ועירוב ביחד וכמבואר בסימן שפ"ז פסול לשבת שניה אם אין בו שיעור עירוב ועיין בבה"ל שיש חולקין בזה ולכתחלה בודאי צריך ליזהר להוסיף עד כשיעור:

יז

(יז) שבתות – ואף שקי"ל לעיל בסימן שס"ו ס"ו שאין מערבין בפרוסה היינו כשהיתה פרוסה בשעה שהניחה לשם עירוב משא"כ הכא שנפרסה אח"כ לית לן בה ומ"מ יש מחמירין בשנפרסה קודם בין השמשות כיון שיש שהות עדיין להניח ככר אחר שלם:

יח

(יח) אם נתעפש וכו' – וה"ה כשהתליע בתולעים קטנים (שקורין מילבין) [אחרונים]:

יט

(יט) ונפסל מלאכול – היינו כשנתעפש כולו:

כ

(כ) מחדש – ואם ראה ד"ז בשבת ואינו ידוע לו מתי נתעפש אם קודם שבת או בשבת תלינן לקולא ואמרינן דמקרוב נתעפש ובהמ"ש היה ראוי לאכול וכבסימן שצ"ד:

כא

(כא) טוב יותר וכו' – והאחרונים כתבו דיותר טוב לערב כל ע"ש כי רוב פעמים מצה של עירוב מתקלקלת ומתעפשת מאורך הזמן וגם מצוי ליפול בו תולעים [שקורין מילבין] מאורך הזמן ואינה ראויה לאכילה והרי היא כמו שכלתה לגמרי וכנ"ל והרוצה לעשות עצהיו"ט יערב משלו בכל ע"ש ויזכהו לכל הקהל ע"י אחר ובזה אין חשש אם יתקלקל העירוב שבבהכ"נ ולא יברך על שלו כיון שיש עירוב בבהכ"נ ושמא הוא כשר והברכות אין מעכבות:

כב

(כב) ולאכול העירוב כל שבת – משום דהואיל ואיתעביד ביה מצוה חדא יתעבד ביה מצוה אחריתא:

א

שס"ח מג"א סק"א ואם הם במבוי א'. לחצר א' כצ"ל (מה"ש):

א

לחזור ולתקנו. זה מיירי בשבת ראשון דנתקלקל קוד' שנכנס שבת ראשון דאלו בשבת שני א"צ תיקון דהא סוף עירוב הוא וכשר בנשתייר אפי' בכל שהוא כמ"ש אח"כ:

ב

ואפילו מערב עליהם משלהם. כ"כ סוף סימן שס"ז דלקיחת הפת אין להם ליקח מבית בע"ה אלא בידיעת א' מבני הבית:

ג

אפילו כל שהוא כשר. ומ"ש בסי' שס"ו שאין מערבין בפרוסה היינו בשבת ראשון ועמ"ש ססי' זה:

ד

וזה טוב יותר כו'. ולעד"נ דיותר טוב לערב כל ע"ש דרוב פעמים שהמצה של העירוב מתקלקלת ומתעפשת מאורך הזמן ואינו ראוי לאכילה כלל והוה כלה לגמרי ועוד יש מנהג בקצת קהלות שבע"ש הגדול הולך השמש מבית לבית ונותן לכל א' קצת ממצת העירוב וזהו איסור דהרי באותה שבת אין שם עירוב כלל ואולי נתפשט המנהג שהי' השמש משייר בב"ה מן העירוב חתיכ' קטנה דסוף עירוב הוא וטועי' בזה שמחלקו כלו. ע"כ טוב עכ"פ לערב אותו שבת משלו ולזכות לכל הקהילות דהיינו בעיס' שעושין לחמים לכבוד שבת. ובע"ש יצרף כדי שיהי' כשיעור במה שמערב ומזכה ועסי' שצ"ד מאכילת העירוב והרוצה לעשות עצהי"ט יערב משלו בכל ע"ש ויזכ' ע"י אחר ובזה לא חיישי' לקלקול העירוב של בה"כ ולא יברך כיון שיש בבה"כ מצת העירוב והברכות אינם מעכבות כנ"ל: ונ"ל דיש ליזהר שלא לסמוך על עירוב שנתמעט דשמא יתמעט משיעורו ויתוספו אחר כך דיורין באותו עיר ואז צריך להוסיף בשביל' כמ"ש סי' שס"ו ס"ט או ראוי שיאמר כל אדם בשעת ברכה ולכל מי שיתוסף בעיר הזאת כדיעה ראשונה שם וא"כ אין חשש באם יתוספו אח"כ כנ"ל: