שולחן ערוך, אורח חיים שס״ד: דין מבוי המפולש ועשוי כנדל. ובו ה' סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דין מבוי המפולש ועשוי כנדל. ובו ה' סעיפים:
מבוי המפולש בשני ראשיו לרה"ר או צד א' לרה"ר וצדו השני לכרמלית הגה או שני ראשיו פתוחין לכרמלית (ריב"ש סימן ת"ה) צריך צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן אבל אם צדו א' פתוח לרה"ר וצדו השני לחצר שאינה מעורבת אין צריך אלא לחי או קורה בשני ראשיו: הגה וכל זה יש לו תנאים המבוארים לעיל סי' שס"ג סכ"ז בדין מבוי אבל אם אינו רק בחצר צריך תיקון חצר משני צדדיו:

ב

רשות הרבים עצמה אינה ניתרת אלא בדלתות והוא שננעלות בלילה ויש אומרים אע"פ שאינן ננעלות אבל צריך שיהו ראויות לינעל שאם משוקעות בעפר מפנה אותן ומתקנן שיהיו ראויות לינעל ואחר שעשה לה תיקון דלתות חשיבא כולה כחצר אחד ואין מבואותיה צריכים תיקון:

ג

מבוי עקום כמין דלי"ת דינו כאילו היה מפולש בעקמימות וצריך צורת פתח בעקמימותו ובשני ראשיו לכל א' לחי או קורה או צורת פתח בכל א' משני ראשיו ולחי או קורה בעקמימות ואם עשוי כמין חי"ת צריך צורת פתח בשני עקמימותו ולחי או קורה בשני ראשיו:

ד

מבואות הפתוחי' אלו לאלו ואין העיקום של א' מהם נוטה לרה"ר כיון שפתיחת המבוי החיצון לר"ה הרי אותו מבוי שפתוח אליו בעקמימותו חשיב כפתוח לרשות הרבים וכן מבוי הפתוח לאותו מבוי וכן כולם:

ה

מבוי העשוי כנדל דהיינו מבוי גדול שהרבה מבואות קטנים פתוחים לו וראשי השניים פתוחים לרה"ר אפילו אין פתחי הקטנים שמכאן ומכאן מכוונים זה כנגד זה עושה לכל א' במקום פתיחתו למבוי גדול צורת פתח ובראשו השני הפתוח לרה"ר לחי או קורה ובמבוי הגדול אם הוא מפולש עושה צורת פתח מצד א' ומצד השני לחי או קורה ואם הוא סתום עושה לחי או קורה בראשו:

א

מפולש. ולדידן במבוי עקום צריך תיקון כמו במפולש ובכל מקום שמתקנין עירוב במבואות צריך ג"כ תיקון בעקמימות. ט"ז ועיין מ"א בסימן שס"ב ס"ק כ"ז מש"ש:

א

עירובין ו' ברייתא ובגמ' וכת"ק הרי"ף ורא"ש ורמב"ם בפ' י"ז

ב

טור וסמ"ק בהגהות

ג

מפורש מברייתא וגמרא שציינתי לעיל

ד

הרי"ף והרא"ש

ה

הרמב"ם בפ' י"ז מסוגיא דגמ' שם אליבא דרב נחמן וכ' ה"ה שכן עיקר

ו

שם וכרב וכפרש"י וכן הסכימו התוספת והרא"ש

ז

כזה

ח

שם וכפי' רש"י

ט

כזה

י

הרא"ש בתשובה

יא

שם בגמ' ח' וכפי' רש"י וכ"כ הרמב"ם בפ' י"ז מה"ש והטו' ופי' נדל הוא שרץ שיש לו שני שורות רגלים

יב

כזה ר"ה

יג

פשוט מהא דציינתי בריש הסימן:

א

ס"א או צד א' או ב' כו'. שם ז' א':

ב

אבל אם כו'. שם אם היה מבוי כלה לרחבה כו' ושם ח' א' בשלא עירבו פליגי בנראה כו' ש"מ דאף בלא עירבו א"צ אלא לחי ואף שי"ל דשם שני לחיין ותיקון חצר כבר נתבאר לעיל סי' שס"ג סל"א לחלק דיורין שלא יאסרו אלו על אלו ולא עשו החיצונים לתי לראש מבוי א"צ אלא לחי או קורה וכ' ברא"ש משום דאין החיצונים יכולין לטלטל אינן אוסרין על הפנימית וה"ה כאן וז"ש לחצר שאינה מעורבת אבל לחצר מעורבת ולא נשתתפו במבוי צריך לצד החצר תיקון חצר כמ"ש שם:

א

ס"ב והוא דנגעלות. שם:

ב

וי"א אע"ג. שם ת"ח הני אבולי כו' ושערי נהרדעי שערי ר"ה היה בוודאי כמו שערי מחוזא שם וכ"ש לשיטתו דא"צ ס"ר כמ"ש בסי' שמ"ה ס"ז:

ג

ואחר שעשה. שם נ"ט א' ב' ת"ר עיר של כו' ור"ה עוברת כו' ואין מערבין כו' מ"ש לחצאין כו' מבוי מבוי כו' וע"ש ברא"ש בשם ירושלמי וכ' וה"נ כיון כו' שהרי העיר מתוקנת מב' ראשיה כו':

א

ס"ג ואם עשוי. שם ההוא מבוי כו' ומשום דאתריה דשמואל הוי ועשו חומריה דשמואל אבל הלכה כרב וכת"ק וכמ"ש רבא ח' ב'. רי"ף שם וכנ"ל בס"א וס"ה:

א

ס"ד מבואות הפתוחים. נלמד מדין מבוי כנדל שהוא כאילו פתוח לר"ה כ"א:

א

ס"ה אפי' אין. לשון הרמב"ם וע"ש בתוס' ד"ה מבוי כו' ופי' הב"ח דאם היו כנגדן אפי' שמואל ואביי מודים שצריך צ"ה:

ב

ובמבוי הגדול אם. שם כגי' הרי"ף ורא"ש כמאן כשמואל והא ההוא כו' והמבוי מפולש הוה וע' ב"ח:

ג

ואם הוא. כנ"ל בס"ב:

א

מבוי המפולש וכו' – עיין במ"ב דמיירי שלא היה שיעור ר"ה דהיינו פחות מט"ז אמה כ"כ הפוסקים ומה דמהני בצד השני לחי מיירי שעושה לחי רחב עד שיתמעט ביותר מעשר אמה [תוספות]:

ב

וצדו השני לחצר וכו' – עיין מ"ב ומ"מ כשהוא מפולש מצד אחד לקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה דינו בפחות לכרמלית [פמ"ג]:

ג

שאינה מעורבת – עיין בט"ז שכתב דבמעורבת א"צ שום תיקון לצד החצר [והיינו אפילו בלא נשתתפו עם בני המבוי דבנשתתפו אפילו כשהחצר אינה מעורבת א"צ אפילו ללחי] ובביאור הגר"א הוכיח מסימן שס"ג סל"א להיפך דדוקא כשאינה מעורבת שאינם יכולים לטלטל בפני עצמם מחמת חסרון העירוב אינם יכולים לאסור על בני המבוי כשעשו לחי אבל אם היא מעורבת דמותרין לטלטל בפני עצמם אוסרים אלו על אלו עד שישתתפו יחד עם בני המבוי אז יעשו תיקון חצר כדין דהיינו שני פסין משני הצדדין או פס אחד רוחב ד' וכן מצדד ג"כ בפמ"ג עיי"ש:

ד

א"צ אלא לחי או קורה וכו' – עיין במאמר מרדכי שכתב דמתשובת הר"ן המובא בב"י משמע שחולק על דין זה:

א

והוא שננעלות בלילה – ואם לא היו נעולות וכ"ש צוה"פ לבד חייב חטאת לדעה זו דאתו רבים ומבטלי מחיצתא והוא דעת הרי"ף והרא"ש והסמ"ג ועוד פוסקים שהביאו דברי ר' יוחנן להלכה ודעה שניה הוא דעת הרמב"ם ולהרמב"ם אפילו לא היו דלתות כלל כ"א צוה"פ ג"כ אין חייב חטאת דפסק כר' אלעזר דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא כן כתבו האחרונים ואעפ"כ מדרבנן צריך דלת גם לדעתו:

ב

ואחר שעשה לה וכו' – הנה מבואר בסעיף זה דבר"ה בעי דלתות לכו"ע ולדעה קמייתא צריך לנעול ואי לא"ה אסור לטלטל מדאורייתא ולדעה בתרייתא די בראויות לנעול וא"כ קשה על מנהג העולם שמסתפקין בצוה"פ בר"ה שהוא רחב י"ז אמה ומפולש משער לשער ולסמוך על שיטה דלדידן לית לן ר"ה ג"כ קשה מאוד דבאמת רוב ראשונים סוברין דגם בדידן איכא ר"ה עיין במשכנ"י שהאריך בזה וא"כ קשה לסמוך ע"ז באיסור סקילה והנכון דסומכין על שיטת הרמב"ם דפסק כר"א דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא ולדידיה בודאי מן התורה סגי בצוה"פ ולא נשאר לנו כ"א איסור דרבנן דיש גם לר"א בלא דלתות וכדמוכח מהרמב"ם ובזה אפשר דיש לסמוך אדעה דאין ר"ה אלא בששים ריבוא ולא הוי אלא כרמלית ולהכי סגי בצורת הפתח ומ"מ לאו דרך כבושה היא דרוב הפוסקים העתיקו כר' יוחנן דבלא דלתות נעולות יש חיוב חטאת וגם קולא זו דאין ר"ה בלא ששים ריבוא הרבה ראשונים פליגי עלה וע"כ אף דאין למחות ביד העולם שנהגו להקל אבל בעל נפש יחמיר לעצמו כי יש בזה גררא דחיוב חטאת וכ"כ בספר בית מאיר עי"ש:

א

דינו כאילו היה מפולש בעקמימות – הנה בדין זה יש באמת פלוגתא דרבוותא במה שאמר בגמרא מבוי עקום דינו כמפולש דדעת רש"י ועוד הרבה ראשונים [תוספות ורבינו יהונתן והאשכול והאור זרוע (קצת פלא ראיתי שם שהוא הביא שהר"י היה מצדד יותר לבסוף כשיטת רש"י ובשארי ראשונים נזכר דעת הר"י היפך מדעת רש"י) והרא"ש מהר"מ (הגם בב"י כתב שדעתו כדעת ר"י המעיין במרדכי יראה בהדיא שדעתו כדעת רש"י וכבר העיר עליו בזה בפרישה ע"ש) ורי"ו והטור] דצריך תקון בעקמימותו הן שיעשה בעקמימות צוה"פ ובשני צדדיו לחי או קורה או בצדדיו צוה"פ ובאמצעיתו לחי או קורה ודעת הר"י והרשב"א דא"צ תיקון בעקמימותו ודינו כשאר מבוי מפולש דעושה צוה"פ בראשו אחד ולחי או קורה בקצה השני ובעקמימותו א"צ כלום וכתב בב"י דלהלכה נקטינן כמו שסתם הטור כדעת רש"י לפי שהסכימו אליו התוספות והרא"ש ועיין בתשובת ר"ע איגר סימן ל"ג דדעת הר"י והרשב"א ג"כ לאו דעת יחידאה היא דהרבה גדולים חקרי לב עומדים בשיטתם והם הרמב"ם [גם באור זרוע וברי"ו כתבו שדעת הרמב"ם כהר"י] והריטב"א והריב"ש והתשב"ץ והר"ן [וגם מגירסת הר"ח בדף חי"ת דגרס כרכו לי' בודיא בשפתיה משמע ג"כ קצת דס"ל כהר"י ע"ש] עיין שם בתשובת ר"ע וע"כ נלענ"ד דבשעת הדחק שאין יכול לעשות תיקון בעקמימות יכול לסמוך על שיטת הר"י וזהו אפילו במבוי שבזמן הש"ס ובפרט לענין מבוי שלנו שיש לו דין חצר מפני שאין בתים וחצרות פתוחות לתוכו כמבואר לעיל בסימן שס"ג סכ"ו בהג"ה בודאי יש לסמוך להקל כדעת האחרונים המקילין [היינו המגן אברהם וש"א הרבה העומדים בשיטתו וכמבואר לעיל בשעה"צ שם ודלא כט"ז בסימן זה] דא"צ לעשות תיקון בעקמימותו [אלא בשני צדדין צוה"פ וכנ"ל בהג"ה שם וזה מהני אפילו היה רחב המבוי יותר מעשר אמות] משום דאפילו במבוי גמור שהוא עקום דעת כמה ראשונים דא"צ תיקון בעקמימות וגם מעיקר הדין אפילו לדעת רש"י נראה שהתיקון ההוא אינו אלא מדרבנן:

ב

וצריך צורת פתח בעקמימותו – ומהני אפילו היה שם באותו מקום רחב יותר מעשר אמות כמש"כ התו' בדף וי"ו ד"ה רב אכן מש"כ שבשני ראשיו לכ"א לחי או קורה ע"כ מיירי בשלא היה שם המבוי רחב יותר מעשר אמות דברחב יותר מעשר בודאי צריך שם ג"כ צוה"פ וכן במה דמסיים דיכול לעשות צוה"פ בשני ראשיו ובעקמימותו לחי או קורה מיירי ג"כ שלא היה רחב יותר מעשרה בעקמימותו דבזה צריך לעשות צוה"פ וזהו רק לתשובת הרא"ש בכלל כ"א ולדעת הר"מ שהובא במרדכי ובב"י אפילו היה בעקמימות יותר מעשרה די ג"כ בלחי או קורה וכ"ז הובא בד"מ בקצרה ונראה דיכול לסמוך להקל כדעת הר"מ דבלא"ה דעת הרבה ראשונים דסברי דמבוי עקום דינו כמפולש לגמרי וא"צ שום תיקון בעקמימותו כנ"ל ובמפולש ביושר בודאי דינו הוא דא"צ להסתכל על אמצעית המבוי אף דרחב יותר מעשרה וא"צ רק לעשות לחי וקורה בסוף המבוי כיון דשם אינו רחב יותר מעשרה וכ"ש בעניננו דעשה בשני ראשיו צוה"פ:

ג

ולחי או קורה בעקמימות – ולענין שיתופי מבואות צריכין שניהם לעשות יחד דוקא ואין יכולין להתחלק זה מזה כמבואר לקמן בסימן שצ"ב ס"ו ורק באופן הראשון שעושין צוה"פ באמצע אז יכולין להתחלק ולערב אלו לעצמן ואלו לעצמן וכמבואר שם [ממ"א ובית מאיר במסקנתו ע"ש]:

ד

ואם עשוי כמין חי"ת כו' – עיין בב"י שכתב שדעת הרשב"א בזה דדינו כמבוי סתום מצד אחד אפילו לרב וא"צ כ"א לחי או קורה בשני ראשיו ולהלכה כתב דנקטינן כרש"י ועיין בתשובת ר"ע הנ"ל דתמה על הב"י במה שהתפלא על דברי הרשב"א וע"ש עוד שהרבה להוכיח דהרבה עומדים בשיטת הרשב"א בזה הלא המה הרמב"ם והריטב"א [וע"ש בריטב"א שהביא פירוש זה בשם ר"ת וממילא מוכח דגם ר"ת סבר הכי] והריב"ש והריצב"א (הובא בדף יו"ד ע"ב בתוד"ה עושה) וע"ש דמוכח מדבריו דכשיצטרף עוד איזה סניף יש לסמוך על הני רבוותא להקל ולפ"ז במבואות שלנו שיש להם דין חצרות כנ"ל [או במקום הדחק שא"א לעשות תיקון בעקמימות] יכול לסמוך להקל כהני רבוותא ונעשות רק שני לחיים בכל אחד מקצותיו כדין חצר שנפרצה במלואה ומ"מ מצד המנהג צריך לעשות שם צוה"פ בכל אחד מקצותיו משום דלפעמים יקרה שיהיה שם רוחב יותר מעשר אמות וכנ"ל בסימן שס"ג סכ"ו בהג"ה ע"ש:

א

סעיף ב' רשות הרבים עצמה אינה ניתרת אלא בדלתות והוא שננעלות בלילה נ"ב הנה מקור דין זה הוא בפ"ק דעירובין דף ו' דאר"י ירושלים אלמלא דלתותיה נעולות בלילה וכו'. והנה ראיתי בתוס' במס' ב"מ פ"ד דף נ"ג ע"ב בד"ה ה"ה דנפל מחיצות וז"ל פירוש רוב מחיצות דאי נפל מקצתה אע"פ שאסור לטלטל בשבת ויו"ט מכל מקום מקרי מחיצות לענין אכילת מעשר וקדשים קלים כדאמרינן ר"פ אלו דברים דההוא שמעתתא דהלל צריך להעמיד אחר שנפרצו בה פרצות לכך לא היו יכולים להוליך סכיניהם בעשרה לשחוט פסחיהם דקודם שנפרצו היו מותרין לטלטל כדאר"י ירושלים אלמלא דלתותיה נעולות בלילה חייבין עליו משום רה"ר אעפ"כ בלילה היו אוכלים פסחיהם עכ"ל. והנה בראשית ההשקפה לא זכיתי להבין דבריהם דמנ"ל שנפרצו שם פרצות דלמא בנפרצו בה אף מיעוטא אסור לאכול שם קדשים ובמעשה דהלל יש לו' דלא נפרצו כלום רק דהדלתות נטלו ולא היו נעולות בלילה לכך הי' אסור לטלטל שם הסכין. ועוד קשה לי מה ראיה ממ"ש ר"י דירושלים אלמלא דלתותיה כו' חייבין עליו משום רה"ר די"ל דניהו דדלתותיה נעולות מועיל לפוטרה מתורת רה"ר אכתי י"ל מדרבנן הי' אסורה לטלטל דנידונה ככרמלית או שלא היו עושין שם עירובי חצירות ושתופי מבואות והיו אסורים לטלטל מכח זה והרי שם בפסחים בלא"ה מוקי לה הש"ס דבשבות דרבנן עומד לפניו ויש בידם לעקרו כלאחר יד מהו וא"כ י"ל דגם האיסור בטלטול גופא הוה רק דרבנן ולא מן התורה ואף אם נדחוק דמשמע להו מלשון הש"ס דעירובין דאף מדרבנן מותר לטלטל בירושלים וגם אם נדחוק דס"ל דאם לא היו דלתות כיון דנחשב ברה"ר לשבת ומוכח דבטלי מחיצות וראוי לו' דגם בקדשים ובע"כ סוף סוף מוכח דאין דין שבת וקדשים שוה ומה דהוי פרוץ לענין שבת הוי סתום לקדשים אכתי אין מקום לקושייתם לפמ"ש הפוסקים כאן והובא בש"ע לחד דיעה דאף אם אין ננעלות בלילה כיון דראויות לנעול נמי הוי רה"י ודוקא אם טמונות בעפר שאי אפשר לנועלן הוה רה"ר והנה מה דטמונות בעפר אין ראויות לנעול הוי רק דרבנן דמן התורה אפשר ליטול העפר גם בשבת דאין כאן מלאכה דאורייתא דהרי הוי מלשאצל"ג רק לנעול הדלתות והוי כחופר גומא וא"צ אלא לעפרה ומה שחייבין עליו מן התורה היינו דלא גרע אונס בתקנתא דרבנן משאר אונס והרי אם הוה מזדמן שאר אונס שלא יכלו לנעול היו חייבין עליו ואם כן ה"נ כיון דעכ"פ הוה אונס בתק"ח וידענו דאין בידו לנעול לא גרע זה משאר אונס לכך חייבין עליו מן התורה וכיוצא בזה כתבו הפוסקים והביאם המג"א סי' תמ"ה לענין בל יראה כיון דהוי אנוס בתקנת חז"ל שאינו יכול לבערו הוא פטור מן התורה ע"ש ולפ"ז י"ל דבימי הלל היה המעשה שהיו שם דלתות רק שהיו טמונים בעפר ולא היה בידם לנעול ולכך לענין הבאת הסכין דהוי קודם שחיטה דכיון דשבות קודם שחיטה לא דחינן מפני פסח ואינם רשאים להזיז העפר לכך שוב יש לה דין רה"ר והיו אסורין מן התורה לטלטל הסכין אבל לענין אכילת הפסח דהוי אחר שחיטה והרי מפורש בפ"ו דפסחים ובמנחות דף ו' דמכשירי שחיטה שאחר השחיטה ידחו את השבת שכבר דחתה שחיטה את השבת ואינו אסור רק מכשירי שחיטה שקודם שחיטה ע"ש וא"כ ה"נ לענין אכילה דהוי אחר השחיטה כיון דדחתה שחיטה את השבת מכ"ש יו"ט דקיל משבת לכך שוב נדחה שבות מפני הפסח ושפיר מותרין ליטול העפר ולנעול בלילה ואיכא מחיצות לכך אף דלא נטלו נחשב מחיצות כדיעה שניה דכאן אבל לטלטל הסכין דהוי קודם שחיטה דאין מכשירין דוחין את השבת שפיר לא היו רשאין לטלטל הסכין כיון שהדלתות היו טמונים בעפר ואתי שפיר ודו"ק היטב ובפרט דשני דעות המפורשים כאן בש"ע המה פלוגתא דאמוראי בש"ס דחד ס"ל דבעינן נעולות וחד ס"ל דדי בראויות לנעול. והנה מה שעמדו התוס' דבריהם בב"מ כן ולא הקשו כן בפסחים דאיך אכלו שם הפסח בלי מחיצות ואם היו מחיצות למה לא יכלו לטלטל הסכין ובע"כ דבפסחים לא הוי קשיא להו דאף אם יפלו מחיצות מותר לאכול כיון דעכ"פ היו שם מחיצות בשום פעם ודי בכך לענין קדשים ועיין בפ"ק דמגילה גבי מקריבין אע"פ שאין בית ובזבחים ע"ש ודו"ק אך לפי מה דמשני בב"מ דנפל מחיצות ומוכח דבנפל אסור לאכול שם קדשים לכך הקשו כן דאיך אכלו לשם פסח וא"כ א"ש די"ל הך מ"ד דמשני דנפול מחיצות ס"ל כמ"ד דסגי בראויות לנעול ומיירי שהיו מגופין בעפר ומטעם הנ"ל ומ"ד בעירובין שם דבעינן נעולות ממש לא יסבור כהך סוגיא דב"מ רק ס"ל דאף בנפול מותר לאכול שם קדשים ע"ש ודו"ק ואתי שפיר בעזה"י. שוב ראיתי בש"מ פ"ד דב"מ שם מפורש כדברי שהקשה שם דלמה לא יאכל בנפול מחיצות הרי אמרינן בפ"ב דשבועות דאוכלין אע"פ שאין חומה וקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא ותירץ דאתיא כמ"ד לא קדשה לע"ל וע"ש א"כ מפורש כדברינו וי"ל שפיר דמ"ד דבעינן נעולות ממש ס"ל דקדשה לע"ל ולמ"ד לא קדשה לע"ל ס"ל דלא בעינן נעולות ממש וכדברינו לעיל ודו"ק:

א

[א] או קורה בשני וכו'. וכן פסק הט"ז דקורה מהני בשני ראשיו אפילו לצד החצר דהוי כסתום רק תיקון בעי משום היכר ודלא כב"ח ואם פתוח צד אחד לחצר מעורבת אין צריך שום תיקון כלל באותו צד:

ב

[ב] ויש אומרים וכו'. עיין סימן שמ"ה סעיף ז' סתם כסברא ראשונה:

ג

[ג] [לבוש] ויש אומרים מבוי וכו'. כבר כתב כן בסימן שמ"ה סעיף ט' ולכך לא כתב השולחן ערוך כאן:

ד

[ד] [לבוש] המפולשין לה וכו'. לא ידעתי מאי מפולשין לה דקאמר דמהיכא הן אלא מיניה וביה וכן ליתא בהרא"ש (מלבושי יום טוב):

ה

[ה] עקום וכו'. ועכשיו שאין לנו רשות הרבים אין צריך תיקון בעקמימותו (מהרי"ו), והט"ז תמה הא דינו כמפולש ובמפולש אפילו בכרמלית אסור בריש סימן זה. ונראה לי דמפולש ממש גרע ותדע דהא שמואל בדף ו' אמר תורתו כסתום ועיין סימן שס"ג ס"ק ט"ו:

ו

[ו] מכוונים וכו'. עיין בנחלת צבי מה שחלק על תורת חיים:

א

משני צדדיו. מבוי גדולה ההולכת דרך הישר ובאמציעה יש כמין כיפה גדולה כעין צורת פתח ומפסיק ומחלק בין חצי המבוי שלמטה ומעלה באופן שהן כשתי מבואות הפתוחים זה לזה ועוד סמך לכיפה מן הצד ישנו דרך למבוי אחרת אשר עכו"ם וישראלים דרים שם ואותו מבוי יחלק לשני' אותו שלמעלה מהכיפה יוצא למקום רוחב יותר מעשר אמות ודן החכם השלם מסאלנק נר"ו דהכיפוי ה"ה כפתח למבוי ובעשות נגד הכיפה לחי או קור' מצד א'. נתקן זה המבוי בצ"ה מצד א' ולחי או קורה מצה אחר. אמנם החצי מבוי אחרת מהכיפה ולמעל' כיון שיוצא בה פרצה יותר מי' צריך לסתום אותה פרצה או בבנין או לפחות בצ"ה ובזה נתקן גם אותה המבוי אבל הצ"פ שהוא הכיפה המכשיר את הגדול' אינו מכשיר גם את הקטנה כיון שהצ"פ היא רחוקה מהפרצה גם המבוי אחרת אשר יוצא בצד הגדול יש להכשירו שיעשה צ"ה במקום א' ולחי או קורה בקנה האחרת אלא שהעכו"ם אוסרין עליהם וצריך לשכור מהם ע' השגה על פסק הזה בת' מ"ב ס"ב ולבסוף הסכים עם החכם הנ"ל:

א

א) [סעיף א'] מבוי המפולש וכו' ופי' מפולש לרה"ר מכאן ומכאן בשאינו רחב ט"ז אמה אבל רחב ט"ז אמה זו היא רה"ר גמורה. ב"י בשם המ"מ פי"ז ור"ל דהא דניתר המבוי המפולש לרה"ר בצוה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן באינו רחב ט"ז דאי רחב ט"ז צריך דלתות כמ"ש בסעי' שאח"ז וכ"כ הטור דרה"ר עצמה דהיינו רחב ט"ז אמה מפולש משער לשער וס' רבוא עוברים בו אינו ניתר אלא בדלתות עכ"ל ומיהו כבר כתבנו לעיל סי' שמ"ה סעי' ז' דלדעת הש"ע אפי' אין עוברין בו ס' רבוא יעו"ש אלא שבשם ר"י כתב הטור דמבוי שרחב י"ג אמות ושליש ושני ראשיו מפולשים לרה"ר הרחב ט"ז אמה דינו כרה"ר וצריך דלתות עכ"ל וכ"כ העו"ש או' א' והתו"ש א' ב' וכבר כתבנו ע"ז הפלוגתא לעיל סי' שמ"ה סעי' ח' וסעי' ט' יעו"ש. וע"כ לכתחלה יש לחוש לדעת האוסרים ואין להתיר מבוי הרחב י"ג אמות ושליש המפולש לרה"ר אלא בדלתות כמ"ש בסעי' שאח"ז ובשעת הדחק כל שאינו רחב ט"ז אמה יש להכשיר בצוה"פ ומה שנוהגין להכשיר בצוה"פ אפי' למבוי הרחב מט"ז אמות סומכים על דעת הטור ודעמיה דס"ל דלא הוי רה"ר עד שיהא רחב ט"ז אמות וס' רבוא עוברים בו בכל יום וכל פחות מזה לא הוי רה"ר וניתר בצוה"פ כמבואר לעיל בסי' שמ"ה סעי' ז' אבל לסתם הש"ע שם דכל שרחב ט"ז אמה אפי' אין עוברים בו ס' רבוא הוי רה"ר אין ניתר בצוה"פ אלא כדלתות כמ"ש בסעי' שאח"ז. ולכן במקום שנוהגין להכשיר בצוה"ף אפי' למבוי הרחב מט"ז אמה משום דאין ס"ר עוברים בו אין למחות כי כמה גדולים סברי הכי כמבואר שם ורק כל יר"ש יחמיר לעצמו:

א

ב) שם. מבוי המפולש וכו' בתשו' הרשב"א ח"ג הנד"מ סי' ער"א נשאל אם יש במבוי כיפה שקורין בולט"א אם דין הכיפה כצוה"ף. והשיב דאם יש ברגליה עשרה לכ"ע יש לה צוה"ף לחייב במזוזה ולהתיר במבוי משום צוה"ף. מחבר או' א':

א

ג) שם. צריך צוה"פ מכאן וכו' כי היכי דליהוי כסתום במחיצה מההוא צד והוי כמבוי סתום מג' צדדין וסגי בצד השני בלחי או קורה. ט"ז סק"א:

א

ד) שם. ולחי או קורה מכאן ואע"ג דמבוי הרחב מיו"ד אמות אינו ניתר בלחי או קורה כמ"ש סי' שס"ג סעי' כ"ו כתבו התו' דיעשה לחי רחב עד שיתמעט האויר מעשרה:

א

ה) שם. לחצר שאינה מעורבת וכו' דהוי אותו צד כסתום בלא תיקון והתיקון אינו אלא משום היכר מדרבנן ומשו"ה סגי גם בקורה מכאן וקורה מכאן וכ"ש בלחי שהוא משום מחיצה ט"ז שם. וכ"ז כשהחצר אינה רגילה במבוי זה כגין שיש לה פתח למבוי אחר אבל אם היא רגילה בו אפי' צוה"פ ודלתות אינן מועילות להתיר שם אם לא נשתתפה מבוי זה עם שאר החצירות הפתוחות לו ואם נשתתפה בו א"צ לערב כלל כמ"ש בסי' שפ"ז ר"ז או' א' ועיין בדברינו לשם בס"ד.

א

ו) שם. לחצר שאינה מעורבת וכו' ואם פתוח חד צד לחצר מעורבת א"צ אותו צד שום תיקון דהוי כמבוי סתום מג' צדדין ממש אפי' מדרבנן אלא הצד השני. ט"ז שם. א"ר או' א' ומ"ש לחצר המעורבת היינו כשנשתתף עם המבוי דאי לא"ה אפי' דלתות אינן מועילות להתיר שם אם יש לאותו חצר דריסת הרגל למבוי שאוסרת על בני מבוי כמ"ש באו' הקודם ואם לא יש לו דריסת הרגל כגון שיש לו פתח ממבוי אחר מ"מ צריך תיקון משום היכר שלא יטלטלו מן החצר למבוי:

א

ז) שם. או קורה בשני ראשיו. והב"ח כתב דקורה לא מהני לצד החצר אלא בעינן לחי לצד החצר כדי שיהא נראה כסתום. והביאו מ"א סק"א. אבל הט"ז שם פסק כדעת הש"ע דקורה נמי מהני. וכ"כ א"ר שם ר"ז או' א' ומיהו מפולש לקרקף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה כ"ע מודים דבעי מצד א' לחי או קורה ומצד השני צוה"פ אע"ג דקרקף סתום מכל צד. וב' חצירות מפולשות (ר"ל שנפרצו זה לזה במילואם) או יותר מעשר (ר"ל או שהפרצה יותר מיו"ד ואעפ"י שאין במילואם) לא מהני לחי או קורה כ"א ב' משהוויין או פס ד' דחצר אין ניתר בתיקון המבוי כמ"ש רמ"א כאן. מש"ז או' א' ועיין לקמן סי' שע"ב סעי' ז':

א

ח) שם. או קורה בב' ראשיו. אין הבדל בין מבוי מעבר לישראל או גוי וכי היכי דלישראל סגי תקונא דלחי וקורה או צוה"פ הכי נמי לגוי. הרשב"ץ סי' ל"ה י"א מ"ב אות ב':

א

ט) שם. בהגה צריך תיקון חצר וכו' ר"ל פס ד' או' ב' משהויין כמ"ש לעיל סי' שפ"ג סעי' ב' יעו"ש:

א

י) שם. בהגה צריך תיקון חצר וכו' ואין פילוש אוסר בו אלא אפי' הוא מפולש לרה"ר בשני ראשיו והרבים נכנסים מכאן ויוצאים מכאן די לו בתיקון החצר מכאן ומכאן. ר"ז או' ב':

א

יא) [סעיף ב'] רה"ר עצמה וכו' ואיזה הוא רה"ר שצריכה דלתות כבר כתבנו לעיל או' א' קחנו משם:

א

יב) שם. אינה ניתרת אלא בדלתות. ואעפ"י שמה"ת צוה"פ היא מחיצה גמורה מד"ס אין צוה"פ מועלת לרה"ר גמורה אלא בדלתות. ר"ז או' ד':

א

יג) שם. אינה ניתרת אלא בדלתות פי' משני צדדין בעינן דוקא דלתות. עו"ש או' ב' והמ"מ כתב בשם הרשב"א שאם יש דלת מצד א' הננעלת בלילה ומונעת הרבים מלעבור אין זה רה"ר דאינו מסור לרבים בכל עת וסגי בצד השני בלחי או קורה. וכ"מ בתו' דף ו' ע"ב בשם ר"י יעו"ש אבל לפירש"י בעינן ב' דלתות דדלת א' לא חשיב כמחיצה גמורה ולכן בעינן ברביעית נמי דלת וכ"מ בהרי"ף והרא"ש. מ"א סק"ב. וכ"כ הר"ז שם דצריך לעשות לה דלת מכאן ודלת מכאן. ועיין לעיל סי' שמ"ה או' ל"ד:

א

יד) שם. והוא שננעלות בלילה. ואפי' יש חומה לעיר מכל הצדדין אם השערים מכוונים זה כנגד זה ואין הדלתות ננעלות בלילה הוי רה"ר ואם ננעלות בלילה הוי רה"י רק שצריכה עירוב וכל זמן שלא עירבו יש לה דין כרמלית שאין רה"ר אלא הנמסר לרבים בכל שעה. ח"א כלל מ"ט או' א' ועיין לעיל סי' שמ"ה או' ל"ו:

א

טו) שם. והוא שננעלות בלילה. כ"פ מרן ז"ל בב"י כדיעה זו שהביא בסתם אבל בד"מ או' א' כתב כיון דהמ"מ והטור כתבו דדברי הרמב"ם עיקר אין לזוז מדבריהם אך במרדכי ריש הדר כתב דר"י סובר דבעי נעילת דלתות אפי' בזה"ז דלית לן רה"ר גמורה ומהר"ם מרוטנבורג פליג וסובר דכיון דבזה"ז דלית לן רק כרמלית לא בעי נעילה עכ"ל. והביאו התו"ש אות ו' וכתב דמשמע שם דס"ל דסגי בצוה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן. ומיהו כבר כתבנו לעיל אות א' דהנוהגין להכשיר מבוי אפי' ברחב מט"ז אמה בצוה"פ משום דסמכי על סברת האומרים דבעינן נמי ס' רבוא בוקעים בו דאין למחות בידם א"כ ה"ה בדלתות הראויות לנעול דלא גרע מצוה"פ אבל כל יר"ש יחמיר לעצמו:

א

טז) שם. וי"א אעפ"י שאינם ננעלות וכו' עיין מ"ש באות הקודם בשם הד"מ ומה שלא הגיה כאן בש"ע משמע דחזר בו ומסכים לסתם הש"ע ונ"מ ממה שהגיה לעיל בסי' שמ"ה סעיף ז' וכ"כ הא"א אות ב' וכתב דק"ל כסברא ראשונה יעו"ש. וכ"פ הר"ז אות ד' דיש להחמיר כסברא הראשונה:

א

טוב) [סעיף ג'] מבוי עקום כמין דלי"ת וכו' פירש"י שני פתחיו לרה"ר משמע דאם פתוחים לכרמלית אין דינו כן אלא הוי כסתום בעקמימותו. וכ"כ בליקוטי מהר"ו סי' ח"י דמבואות שלנו לא הוי כמפולש להצריכם צוה"פ בעקמימותו אבל בס' מ"ב סי' צ"ב כתב דמהרי"ו סמך על פירש"י וסיעתו דרה"ר לא מיקרי אלא ברחב ט"ז אמה וס' רובא בוקעים בו אבל לדידן דק"ל דאפי' אין בוקעין בו ס' רבוא הוי רה"ר צריכין להכשיר מבוי עקום יעו"ש, וכן הסכים שכנה"ג בהגב"י או' ב' יעו"ש והט"ז סק"ב כתב דצריך לתקן מבוי עקום אפ" לדידן דלית לן רה"ר משום דדינו כמפולש ומפולש אין בו חילוק בין רה"ר לכרמלית כמ"ש רס"י זה יעו"ש. וכ"ה בס' עה"ק להרשב"א והביאו נ"א כלל ע"א או' ה' וכ"כ המאמ"ר או' ר"ז או' ה' ועיין לעיל סי' שס"ג או' קפ"ג:

א

יח) שם מבוי מקום כמין דלי"ת וכו' כתב הר"ר יונתן שעל הרי"פ אעפ"י שיש רשות לכל אחד ואחד מאלו המבואות העקומות לדרוס על חבירו ואין מעכב בידם אפ"ה אם עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן לא אסרי אהדדי לפי שיש פתח פתוח לרה"ר לכל אחד וכיון שעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן גלו דעתייהו שסילקו דריסתן זה מזה ורק שלא יעברו זה על זה בשבת יעו"ש. והביאו ב"י וכתב דלפי מה שפסקו הרמב"ם והרא"ש דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה כמ"ש סס"י שע"ח כל שעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן אינם אוסרים אלו על אלו כלל ואפי' עוברין בשבת אלו על אלו עכ"ל. ועיין מ"א סק"ג שהסכים עם הרר"י וכתב צ"ע על הב"י אבל המאמ"ר או' ז' והנה"ש יישבו הנ"ע של מ"א והסכימו לדברי ב"י יעו"ש:

א

יט) שם. וצריך צוה"ף בעקמימותו וכו' דפילוש שהוא מפולש לחבירו הוי כמפולש לרה"ר. רש"י ומביאו ב"י:

א

ך) שם. וצריך צוה"ף בעקמימותו וכו' ולאחר שעשה צוה"ף בעקמימות יכולין לחלק עירובם שהדרים מצד זה של צוה"ף יערבו לעצמם והדרים מצד זה יערבו לעצמן. או אם בני צד זה עירבו ביניהם ובני צד זה לא עירבו אין אוסרין אלו על אלו אלא אלו אסורים בחלקם ואלו מותרים בחלקם שצוה"ף חולקת רשיות כמ"ש סי' שס"ג. ר"ז או' ה' ודוקא כשעשו צוה"ף בעקמימות הוא שיכולין לחלק ולערב כל אחד לעצמו אבל אם עשו לחי או קורה בעקמימות כמ"ש אח"כ אין יכולין לחלק כמ"ש לקמן סי' שצ"ב סעי' ו' יעו"ש:

א

כא) שם. וצריך צוה"ף בעקמימותו וכו' ואם עשה בראשי המבואות דלתות ודאי דא"צ לעשות תיקון כלל בעקמימותו דלא גרע מרה"ר גמורה דאם תיקנו בדלתות שוב אין המבואות צריכין תיקון וכמ"ש בסעי' הקידם. עו"ש או' ג':

א

כב) שם. וצריך צוה"ף בעקמימותו וכו' ולא הצריכו צוה"ף בעקמימותו אלה במפולש משני צדדין אבל אם היה מקום כעין גם או כמין ח' ואינו מפולש אלא שראשו א' פתוח לרה"ר וראשו האחר סתום א"צ הכשר בעקמימותם אלא בלחי א' בפתח הפונה לרה"ר די כמבוי ישר סתום דדי לו בלחי בפתח הפונה לרה"ר. שכנה"ג בהגב"י או' ג' והא דדי בלחי אם אינו רחב מיו"ד אמות אבל אם רחב יותר מיו"ד צריך צוה"ף וכמ"ש בסי' שס"ג סעי' כ"ו:

א

כג) מבוי רחב וראשי כותליו נמוכים וא"א לעשות בה צוה"ף בראשו יעשה צוה"ף באמצע ולחי בראש הרחב להתירו משם ועד צוה"ף ובתנאי שיהיה בו כל תנאי מבוי. הרשב"ץ ח"ב סי' ל"א, י"א מ"ב בהגב"י או' ה':

א

כד) שם. וצריך צוה"ף בעקמימותו וכו' והיינו ביש במקום הפילוש ד"ט אבל בפחות מזה א"צ תיקון בעיקומו כמבואר בעירובין ו' ס' מנחת פחים. א"ח או' ו'.

א

כה) שם. ובשני ראשיו לכל אחד לחי או קורה. ה"ד אם אינו רחב יותר מיו"ד אמות אבל אם הוא רחב יותר מיו"ד אינו ניתר בלחי או קורה כמ"ש סי' שס"ג סעי' כ"ו. ועיין לעול או' ד':

א

כו) שם. ולחי או קורה בעקמימות. ואפי' יש בעקמימות רחב יותר מעשר די בכך בלחי או קורה. כ"כ המרדכי ריש פ"ק דעירובין בשם הר"מ ומביאו ב"י. אבל בתשו' הרא"ש כלל כ"א סי' א' כתב דצריך שלא יהא העקמימות רחב מיו"ד. והביאו ד"מ או' ב' וכתבו האחרונים דיכול לסמוך להקל כהר"מ כיון דאיכא ראשונים דסברי דמבוי עקום דינו כמפולש ביושר וא"צ תיקון בעקמימות כמבואר בב"י יעו"ש:

א

כז) שם. צריך צוה"ף בשני עקמימותיו. דכל פילוש שמפולש לחבירו חשבינן ליה כאילו מפולש לרה"ר כמ"ש לעיל או' י"ט וכאן שני פילושין יש ולכן צריך צוה"ף בשני עקמימותיו. וה"ה שיכול לעשות לחי או קורה בשני עקמימותיו וצוה"ף בשני ראשיו כמו העקום בצורת דלי"ת דלעיל:

א

כח) [סעיף ד'] מבואות הפתוחים אלו לאלו וכו' ר"ל דלעיל למדנו בעקום בצד אחד או משני צדדיו והכא בא ללמדנו אפי' אם יש בו כמה עקימות כולם צריכין תיקון כיון ששני ראשי המבוי החיצון פתוחים לרה"ר אבל אם ראשו אחד סתום ואין פתוח לרה"ר כ"א מצד אחד א"צ תיקון בעקמימות כ"א רק בראש פתח המבוי החיצון הפתוח לצד רה"ר ודי לו בלחי או קורה אם אינו רחב מיו"ד ואם רחב יותר מיו"ד צריך ציה"ף כדין מבוי ישר וכמ"ש לעיל או' כ"ב יעו"ש:

א

כט) שם. כיון שפתיחת המבוי החיצון לרה"ר. וה"ה לכרמלית. ר"ז או' ו' וכ"כ לעיל או' טו"ב:

א

ל) שם. כיון שפתיחת המבוי החיצון לרה"ר. ועיר שאין בה דלתות כל מבואותיה דינם כאלו הם פתוחים לרה"ר אפילו אותם שבאמצע העיר וכיוצא שהם פתוחים למבוי אחר ואותו אחר לאחר וכיוצא וכ"ש עיר שאין לה חומה. מאמ"ר או' ח':

א

לא) שם. חשוב כפתוח לרה"ר וכו' וצריכין שם תיקון כמ"ש בסעי' הקודם:

א

לב) [סעיף ה'] מבוי העשוי כנדל וכו' הוא שרץ שיש לו רגלים הרבה וכן הוא מבוי זה שפתוחין לו מבואות הרבה בשורה אחת. רש"י עירובין ח' ע"ב: ט"ז סק"ג.

א

לג) שם. וראשי השניים פתוחים לרה"ר ר"ל דכל אחד ממבואות הקטנות ראשו א' פתוח למבוי הגדול וראשו השני פתוח לרה"ר:

א

לד) שם. פתוחים לרה"ר, וה"ה לכרמלית. ר"ז אות ז' וכ"כ האחרונים.

א

לה) שם אפי' אין פתחי הקטנים שמכאן ומכאן מכוונים וכו' משמע דאם הם מכוונים זה כנגד זה פשיטא דצריך לעשות להם תיקון זה וכמו שפסק בב"י דלא כתו' יעו"ש אמנם הב"ח כתב דגם דעת התו' כן וכ"כ מהריב"ל ס"ג סי' ע"ד והביאו כנה"ג בהגב"י וכ"כ מ"א סק"ד:

א

לו) ואין חילוק בין היכא דאיכא שבילין (ר"ל מבואות) מכאן ומכאן להיכא דליכא שבילין אלא מצד א' מהריב"ל שם: כנה"ג שם מ"א שם וכ"כ האחרונים:

א

לז) שם. עושה לכל אחד וכו' לפי ששם הוא כמבוי עקום. ר"ז או' ז':

א

לח) שם. עושה לכל אחד וכו' היינ' לכל א' ממבואות הקטנות שמצד זה וכן הוא עושה לכל אחד ממבואות הקטנות שמצד השני:

א

טל) שם. עושה לחי וכו' היינו אם אינו רחב יותר מיו"ד דאי לאו הכי צריך לעשות צוה"ף כמ"ש סי' שס"ג סעי' כ"ו. ועיין לעיל או' ד':

א

או קורה בב' ראשיו. וב"ח כתב דקורה לא מהני לצד החצר אלא בעינן לחי לצד החצר שיהא נראה כסתום ועסי' שס"ג סל"א וכ"מ בהגהות סמ"ק:

ב

ר"ה עצמה כו'. ומכל מקום כתב בשם רשב"א שאם יש דלת מצד א' הננעלת בליל' ומונעת הרבים מלעבור אין זה ר"ה דאינו מסור לרבים בכל עת וסגי בצד השני בלחי או קורה עכ"ל וכ"מ בתוס' ד' ו' ע"ב בשם ר"י ע"ש בד"ה והאמר רבה וכו' אבל לפרש"י בעי' ב' דלתות ודלת לא חשוב כמחיצ' גמור' ולכן בעי' ברביעית נמי דלת וכ"מ ברי"ף ורא"ש עמ"ש ססי' שמ"ו:

ג

מבוי עקום. כתב הר"ר יונתן אף על פי שיש רשות לכל א' מאלו המבואו' לדרוס על חבירו ואין לעכב בידיהם אפ"ה אם עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן מותרין שהרי יש לכל א' פתח לר"ה וכיון שערבו לעצמן גלי דעתייהו דסלקי דריסת הרגל זה מזה וכגון זה כופין על מדת סדום שלא יעברו זה על זה בשבת כמ"ש ססי' שפ"ו ע"כ ולפי מ"ש סי' שע"ח דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה אין אוסרין זע"ז אפי' עוברין שם בשבת עכ"ל ב"י ול"נ דיפה כ' הרר"י דהא קי"ל בסי' שצ"ב ס"ו דמבוי שאני דדוק' חצר כיון דעיקר חצר לבני חיצונה הוא אין הפנימי אוסרת עליה אף על פי שעובר' דרך שם משא"כ במבוי מפולש דהוי להני כמו להני בעינן שיסלקו נפשייהו משם וכ"כ התוס' דף צ"ט ע"ש ובפרש"י וצ"ע על הרב"י שפסק שם דאפי' סילוק לא מהני והכא כ' כן ועסי' שס"ג סל"א דצ"ה פשיטא דמהני:

ד

אפי' אין כו' מכוונים. משמע דגם במכוונים בעי תיקון זה דהא מ"מ כל א' כמבוי עקום עם הגדול וכ"מ בב"ח דלא כב"י וריב"ל כתב דאפילו ליכא שבילין אלא מצד א' צריך תיקון זה (כ"ה וע' ברש"ך):

א

(א) מבוי המפולש וכו' – ומיירי שאותו המבוי לא היה ברחבו שיעור ר"ה ועיין לעיל סימן שמ"ה ס"ח וטי"ת ובמ"ב שם:

ב

(ב) צריך צורת הפתח וכו' – והטעם דע"י צורת הפתח נעשה כסתום במחיצה מההוא צד והוי כמבוי סתום מג' צדדין וסגי בצד השני בלחי או קורה:

ג

(ג) וצדו השני לחצר וכו' – דכיון דהחצר יש לו מחיצות הרי אין המבוי מפולש וא"צ צורת הפתח אלא לחי או קורה כדי לחלק בין דיורי החצר למבוי שלא יאסרו אלו על אלו ויש מחמירין דדוקא לחי לצד החצר בעינן ולא קורה וכ"ז כשהחצר אינה רגילה במבוי זה כגון שיש לה פתח למבוי אחר אבל אם היא רגילה בו מכבר אפילו צורת הפתח ודלתות אינן מועילות להתיר שם אם לא נשתתפה מבוי זה עם שארי החצרות הפתוחות לו ואם נשתתפה בו א"צ לערב כלל כמ"ש בסימן שפ"ז:

ד

(ד) אבל אם אינו וכו' – ר"ל כשאין להמבוי תנאין המבוארים לעיל ממילא דינו רק כחצר וע"כ אפילו אם היה מפולש משני צדדין לר"ה ורבים נכנסין דרך אותו החצר לר"ה אין צריך רק תיקון חצר משני צדדין דהיינו מכל צד שני פסין או פס רוחב ד':

ה

(ה) ר"ה עצמה – דהיינו רחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה ומפולשים משער לשער וכדלעיל בסימן שמ"ה ס"ו ועי"ש בס"ח וטי"ת דיש עוד מיני ר"ה:

ו

(ו) אלא בדלתות – מכאן ומכאן דעי"ז נעשית כחצר של רבים אבל צורת הפתח לא מהני [אפילו אם יעשהו משני צדדיו] ויש פוסקים דס"ל דסגי בדלת מצד אחד כשננעלת בלילה דאין זה ר"ה כיון שמונע רבים מלעבור משער לשער וסגי מצד השני בלחי או קורה וכמו בעלמא היכא שיש ג' מחיצות שלימות:

ז

(ז) שננעלות בלילה – שעי"ז נתבטל ממנה שם ר"ה שאינה דומה לדגלי מדבר שהיה פתוח כל שעה:

ח

(ח) וי"א וכו' – מדהעתיק המחבר דעה ראשונה בסתמא ודעה השניה בשם י"א משמע דדעתו כדעה הראשונה. והנה מדברי השו"ע מוכח דאין מערבין ר"ה כ"א בדלתות. ובעיירות שלנו שמנהג העולם לתקן ע"י צורת הפתח אף שרחובותיה רחבין הרבה ומפולשין משער לשער וגם פעמים רבות הולך דרך המלך תוך העיר ומדינא הוי ר"ה גמור עי"ז וכדלעיל בסימן שמ"ה וע"כ דסומכין על הי"א שבסימן שמ"ה דר"ה לא הוי אא"כ ששים רבוא בוקעין בו וזה אין מצוי [פמ"ג] אמנם באמת הרבה ראשונים חולקין על הי"א הנ"ל כמו שכתבנו שם בסימן שמ"ה וע"כ אף דאין למחות לאחרים הנוהגין להקל ע"י צורת הפתח שכן נהגו מעולם ע"פ דעת הפוסקים המקילין בזה מ"מ כל בעל נפש יחמיר לעצמו שלא לטלטל ע"י צורת הפתח לבד ועיין בביאור הלכה:

ט

(ט) עקום כמין דלי"ת – והיה פתוח משני ראשיו לר"ה או לכרמלית:

י

(י) כאלו היה מפולש – אחרי שעוברין מצד זה לצד זה לר"ה:

יא

(יא) בעקמימותו – דהפילוש שהוא מפולש לחבירו דומה כאלו מפולש לר"ה ולכרמלית אותו מקום וע"כ צריך לעשות שם בעקמימות צוה"פ וכדמסיים:

יב

(יב) ולחי או קורה בעקמימות – ואין להקשות מאי גריעה זה מאלו היה מפולש משני צדדיו ביושר דהיה די בצוה"פ מצד אחד ולחי או קורה בקצה השני די"ל דכיון דהפילוש שבאמצע נראה משני הצדדים צריך לסתמו שלא יראה לא מצד זה ולא מצד זה. והנה במבואות שלנו שיש להם דין חצרות כמבואר לעיל בסימן שס"ג סכ"ו ע"כ דעת כמה אחרונים דאף אם הם עקומות ומפולשות משני צדדיהן לר"ה א"צ שום תיקון בעקמימות כמ"ש לעיל בסימן הנ"ל במ"ב ס"ק קי"א ע"ש ונוכל לסמוך ע"ז להקל כמו שביררנו בה"ל:

יג

(יג) בשני עקמימותיו – דחשבינן לכל עקמימות כאלו הוא מפולש אחרי שבם עוברין מצד זה לצד זה לר"ה. וה"ה שיכול לעשות שני צורות הפתח בשני ראשיו ושני לחיים בשני עקמימות:

יד

(יד) הפתוחים אלו לאלו – ר"ל אף דדין מבוי עקום הוא בשני מבואות שראשיהן פתוחות לר"ה דוקא וכאן יש הרבה מבואות קטנים שנכנסות אלו באלו ואלו באלו ואין בהם פילוש לר"ה אפ"ה כיון שקצה מבוי האחרון פתוח לר"ה וכן תחלת מבוי הראשון חשובות כולם כמפולשין וצריך תיקון בכל עקמומית של כל אחד מהן:

טו

(טו) העשוי כנדל – הוא שרץ שיש לו רגלים הרבה משני צדדיו ואינם מכוונים זה כנגד זה כן הוא מבוי זה שפתוחין לו מבואות קטנים הרבה משני צדדיו זה שלא כנגד זה:

טז

(טז) וראשי השניים – צ"ל וראשם השניה והיינו שכל אחד ואחד מהמבואות הקטנות שראשו אחד פתוח למבוי הגדול ראשו השניה פתוח לר"ה וה"ה לכרמלית:

יז

(יז) אפילו אין וכו' – מלשון המחבר משמע דגם במכוונים הפתחים של מבואות הקטנות זה כנגד זה ג"כ צריך תיקון במקום פתיחתן למבוי הגדול ואין לחשבן כמבוי אחד ארוך מפולש ביושר דהא מ"מ כל אחד כמבוי עקום הוא עם הגדול:

יח

(יח) עושה לכל אחד וכו' – היינו בכל מבואות הקטנות שמצד זה וכן מצד השני וה"ה אם ליכא מבואות קטנות אלא מצד אחד של מבוי הגדול ג"כ צריך תיקון זה:

יט

(יט) במקום פתיחתו וכו' – אזיל לטעמיה שפסק לעיל דמבוי עקום צריך תיקון במקום עקמימותו והכא כל אחת מהמבואות הקטנות בכלל מבוי עקום הוא שנכנס ממנה למבוי הגדול וממנו יוצא לר"ה:

א

מפולש עבה"ט ועיין בשו"ת ב"ח החדשות סי' ג' תשובת הגאון מוה' יהושע ז"ל שדעתו שצריך תיקון ושם כתב שד"ז מוה' זלמן שור ז"ל כתב שא"צ תיקון וכן דעת אחיו בעל תורת חיים בחידושי עירובין ועיין בק"א שם סיוע להאומרים שא"צ תיקון לדידן ומלתא בטעמא ע"ש וכן דעת המג"א סי' שס"ג ע"ש:

א

צריך צ"ה מכאן. כי היכי דליהוי כסתום במחיצה מההוא צד והוי כמבוי סתום מג' צדדין וסגי בצד השני בלחי או קורה אבל אם צד אחד פתוח לחצר שאינה מעורבת הוה אותו צד כסתום בלא תיקון והתיקון אינו אלא משום היכר מדרבנן מ"ה סגי גם בקורה מכאן ומכאן וכ"ש בלחי שהוא משום מחיצה ואם פתוח חד צד לחצר מעורבת א"צ אותו צד שום תיקון דהוי כמבוי סתום מג' צדדין ממש אפי' מדרבנן אלא הצד השני כנ"ל בזה ובחנם תמה מו"ח ז"ל בזה הדין דסגי בקורה לצד החצר:

ב

מבוי עקום כו'. פי' רש"י שני פתחיו לר"ה משמ' דאם פתוחים לכרמלית אין דינו כן אלא כסתום בעקמימותו ומטעם זה העתיק בס' מ"ב סי' צ"ב בשם מהרי"ו דעכשיו שאין לנו ר"ה א"צ תיקון בעקמימותו ושם חלק על מהרי"ו ואמר היכא שיש י"ו אמה יש גם אצלינו ר"ה וכבר כתבתי בסי' שמ"ה דלא משגחינן בזה אלא סומכין על רוב הפוסקים דאין ר"ה אלא שיש ס' רבוא בוקעין בו. אלא דתימה לי הא קי"ל במבוי עקום דדינו כמפולש ומפולש אין בו חילוק בין לר"ה כין לכרמלית כמ"ש רסי' זה וא"כ גם לדידן במבוי עקום צריך תיקון כמו במפולש ובכל מקום שמתקנין עירוב במבואות צריך ג"כ תיקון בעקמומית כנ"ל בעיקר הדין:

ג

כנדל. הוא שרץ שיש לו רגלים הרבה כן הוא מבוי זה שפתוחין לו מבואות הרבה בשורה אחת: