שולחן ערוך, אורח חיים שי״ט: דיני הבורר בשבת. ובו יז סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דיני הבורר בשבת. ובו יז סעיפים:
הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלים ובירר מין ממין אחר בנפה ובכברה חייב בקנון ובתמחוי פטור אבל אסור ואם ביררם בידו כדי לאכול לאלתר מותר: הגה וכל מה שבורר לצורך אותה סעודה שמיסב בה מיד מקרי לאלתר [המגיד פ"ח ור"י ני"ב ח"ח וב"י וטור ורא"ש] ואפי' אחרים אוכלים עמו שרי [תוס' פ' כלל גדול] ולכן מותר לברור הירק שקורין שלאט"ן מן העלין המעופשין שבו כל מה שצריך לאכול באותה סעודה [ב"י סימן שכ"א]:

ב

הבורר אוכל מתוך הפסולת בידו להניחו אפי' לבו ביום נעשה כבורר לאוצר וחייב:

ג

היו לפניו שני מיני אוכלים מעורבים בורר אחד מאחד ומניח [השני כדי] לאכול מיד: הגה ושני מיני דגים מקרי שני מיני אוכלים ואסור לברור א' מחבירו אלא בידו כדי לאכלו מיד אע"פ שהחתיכות גדולות וכל אחת ניכרת בפני עצמה אבל כל שהוא מין א' אע"פ שבורר חתיכות גדולות מתוך קטנות לא מיקרי ברירה ואפילו היו שני מינים ובורר משניהם ביחד הגדולות מתוך הקטנות או להיפך שרי הואיל ואינו בורר מין אחד מתוך חבירו [תה"ד סי' נ"ז]. ואם בירר והניח לאחר זמן אפילו לבו ביום כגון שבירר שחרית לאכול בין הערבים חייב:

ד

הבורר פסולת מתוך אוכל אפי' בידו אחת חייב: הגה ואפי' האוכל מרובה ויש יותר טורח בברירת האוכל אפ"ה לא יברור הפסולת אפי' כדי לאכול לאלתר (ב"י):

ה

הבורר תורמסין מתוך פסולת שלה' חייב מפני שהפסול' שלהם ממתקת אותם כשישלקו אותן עמהם ונמצא כבורר פסולת מתוך אוכל וחייב:

ו

אין מוללין מלילות אלא מולל בשינוי מעט בראשי אצבעותיו. הגה ואע"פ שמפרק האוכל מתוך השבלים הואיל ואינו מפרק רק כלאחר יד כדי לאכול שרי ויש מחמירין [מרדכי ור"ן פ"ק דיו"ט] ולכן אסור לפרוק האגוזים לוזים או אגוזים גדולים מתוך קליפתן הירוקה (מהרי"ל) וטוב להחמיר מאחר דיכול לאכלן כן בלא פירוק:

ז

היו לו מלילות מע"ש לא ינפה בקנון (פרש"י כלי שראשו אחד רחב והשני עשוי כמין מרזב ונותנין הקטניות בראשו הרחב ומנענע האוכל ומתגלגל דרך המרזב והפסולת נשאר בכלי) ותמחוי (פי' קערה גדולה) ולא בשתי ידיו אלא מנפה בידו אחת בכל כוחו:

ח

אין שורין את הכרשינין (פי' הערוך ויצ"ה בלע"ז) דהיינו שמציף מים עליהם בכלי כדי להסיר הפסולת ולא שפין אותן ביד כדי להסיר הפסולת דהוה ליה כבורר אבל נותנן בכברה אע"פ שנופל הפסולת דרך נקבי הכברה:

ט

משמרת אפילו תלויה מע"ש אסור ליתן בה שמרים אבל אם נתן בה שמרים מע"ש מותר ליתן עליהם מים כדי שיחזרו צלולים לזוב:

י

יין או מים שהם צלולים מותר לסננן במשמרת. הגה ואע"פ שיש בו קסמים דקין הואיל וראוין לשתות בלאו הכי (סמ"ג) אבל בסודרים אסור משום ליבון ויין ושאר משקין מותר ואם הם עכורים בין מים בין יין אסור לסננם ולהרמב"ם במשמרת אסור ואפי' מים ויין צלולים ואפי' בסודרים לא התירו אלא בצלולין אבל לא בעכורים ויין מגתו כל זמן שהוא תוסס (פירוש שנראה כרותח) טורף חבית בשמריה ונותן לתוך הסודר:

יא

כשמסננין היין בסודר צריך ליזהר שלא יעשה גומא (בסודר) לקבל היין משום שינוי:

יב

כל מקום שמותר לסנן יין בסודר מותר לסננו בכפיפה מצרית (פי' קופה שעושין מן הגומא וממיני ערבה) ויזהר שלא יגביה הכפיפה משולי הכלי טפח משום שינוי:

יג

כלי שמערין (פי' שמריקין) בו יין מהחבית לא יתן בפיו קשים וקסמים בחזקה שאין לך מסננת גדולה מזו:

יד

מותר לערות בנחת מכלי לחבירו ובלבד שיזהר שכשיפסק הקילוח ומתחילין לירד נצוצות קטנות הנישופות באחרונה מתוך הפסולת יפסיק ויניחם עם השמרים שאם לא יעשה כן הניצוצות מוכחי שהוא בורר (מותר להגביה החבית על איזה דבר כדי שיקלח ממנו היין היטב) (רוקח ה' י"ט וב"י):

טו

מסננת שנתן בה חרדל לסננו מותר ליתן בה ביצה אע"פ שהחלמון יורד למטה עם החרדל והחלבון נשאר למעלה:

טז

מים שיש בהם תולעים מותר לשתותן על ידי מפה בשבת דלא שייך בורר ומשמר אלא במתקן הענין קודם אכילה או שתייה אבל אם בשעת שתייה מעכב את הפסולת שלא יכנס לתוך פיו אין זה מעין מלאכה ומותר:

יז

המחבץ [פי' שמוציא החמאה מן החלב] תולדת בורר הוא לפיכך אע"פ שנותנים שומשמין ואגוזים לדבש לא יחבצם בידו [וע"ל סי' ש"מ סי"א]. הגה הרוקק ברוח בשבת והרוח מפזר הרוק חייב משום זורה [מהרי"ל בשם א"ז וירושלמי פרק כלל גדול]:

א

בנפה. שזהו דרך ברירתו:

ב

לאלתר. ודוקא אוכל מתוך הפסולת עיין ס"ד. הר"י אבולעפיא הובאו דבריו במהרי"ט צהלון סי' ר"ג כתב דמדברי רש"י נראה דאפילו לאלתר דוקא כשבורר לעצמו מותר אבל לאחרים אסור ומהרי"ט צהלון שם דחה דבריו וכתב דאפילו לאחרים שרי. עוד כתב שם מהר"י אבולעפיא דהרמב"ם ס"ל דבורר פסולת מתוך אוכל נמי מותר לאלתר ולפי זה כתב דלהסיר הצרעה מן הכוס מותר להסירה כשהוא לאלתר. ומהרי"ט צהלון שם דחה דבריו והעלה שדעת כל הפוסקים דפסולת מתוך האוכל אסור אפילו לאלתר והנוטל פסולת מתוך האוכל לעולם חייב אפי' ביד ולאלתר ומהריט"ץ שם התיר להסיר הצרעה מן הכוס בשבת מטעם אחר דאין ברירה בלח. וגם את הצרעה ישלח. דלא שייך ברירה אלא מה שצריך לפשפש ולברור אבל דבר שצף למעלה כבר ברור הוא והוי ליה כמשחיל ביניתא מחלבא דאין זה בורר ע"ש. והיד אהרן כתב עליו דהיתר זה הוא דחוק מאוד. והט"ז סי' זה ס"ק י"ג ובסי' תק"ו ס"ק ג' כתב דאין להסיר הצרעה והזבובים מן הכוס דה"ל בורר פסולת מתוך אוכל אלא ליקח מן המשקה קצת עמהם:

ג

הירק. דוקא אוכל מתוך הפסולת ואפילו אין העלין הללו פסולת גמור שראויים לאכילה ע"י הדחק אסור לברור הפסולת. מ"א:

ד

ומניח. ר"ל דאותו שרוצה לאכול עתה חשוב כאוכלין והשני חשיבא פסולת וא"כ צריך לברור זה שרוצה לאכול עתה דחשוב כאוכל ולהניח השני אבל איפכא לא דהוי פסולת מתוך אוכל וכ"כ הת"ה. מ"א:

ה

ברירה. וט"ז חולק וכתב דיש להחמיר אפילו במין אחד ולא יברור אפי' במין א' ואפילו גדולות מתוך קטנות רק מה שהוא רוצה לאכול עתה או שיקח סתם מן הבא בידו להניח לסעודה אחרת לא דרך ברירה ע"ש:

ו

בין הערבים. היינו מסעודה לסעודה:

ז

פסולת. וביו"ט מקלינן דאין ברירה ביו"ט. כ"כ ב"י מ"א ע"ש וכ"כ היש"ש פ"ק דביצה סי' מ"ב:

ח

מחמירין. דס"ל דוקא לרכך שרי אבל לפרק הדגן מתוך השבלים הוי תולדה דדש ואסור אבל כשנתפרק הדגן מן השבלים מע"ש מותר לקלפו לכ"ע עיין סוף סי' שכ"א ושרביטין של קטניות משמע דאסור לפרכן ולהוציא הקטניות וצ"ע דכל העולם נוהגין היתר. וצ"ל כיון שעודן לחים ואף השרביט אוכלין אותו לא הוי מפרק רק כמפריש אוכל מאוכל. מ"א. ובמהרי"ל תמה איך רשאין לאכול קטניות מן השרביטין שלהן שקורין שוטי"ן וכן כתב הט"ז לאיסור וסיים ואפילו אם כבר נתקן מע"ש אין ליקח הקטניות מן הקליפות אלא מה שרוצה לאכול מיד ועיין סי' של"ו ס"ח:

ט

שורין. צ"ל שולין ט"ז. וכתב המ"א דה"ה אם יש פסולת ואוכלין מעורבין אסור ליתנם במים כדי שיפול הפסולת למטה כגון עפר או שיצוף למעלה כגון תבן ע"ש:

י

קסמין. וה"ה אם יש בו קמחים נמי מותר לסננו רש"י והיינו דרוב אינשי לא קפדי בהכי ט"ז בשם הר"ן. לפי זה נמי מותר לנפח קש או קסמין לצד א' כדי שיוכל לשתות המים או היין דכיון דבלא"ה מישתתי מותר הלק"ט ח"ב סי' רנ"ד:

יא

ליבון. אבל משמרת עשויה לכך ואינו חושש לליבונו. טור ומ"א ובתשו' דרכי נועם חא"ח סימן ד' ובשכנה"ג:

יב

עכורים. דלא אפשר למשתי הכי כלל. ב"י:

יג

לא בעכורים. וצ"ע דבעכורים אף לסברא הראשונה אסור. ונ"ל דלדעה הראשונה עכורין קצת מותר בסודר כיון דאפשר לשתותו בלא"ה אע"פ שרוב בני אדם אין שותין אותן וכמ"ש הב"י אבל להרמב"ם אסור. משקה שקדים כתושים מע"ש מותר לסננן כיון שיכולין לשתותו בלא סינון. הגהת סמ"ק מ"א:

יד

מגתו. ר"ל דבחומץ דג"כ דרכו להשתמש ממנו אפי' אם הוא עב אין לאסור בסודר אא"כ הוא עב הרבה שאין ראוי כלל להשתמש בלא סינון. ט"ז:

טו

שינוי. ובסודר די בשינוי שאין עושה גומות ר"ן. אבל משום אהל ליכא כיון שאינו רחב וכתב הט"ז באם מכסה בסודר את כל הכלי יזהר שלא יהיה גבוה טפח ועיין סימן שט"ו סי"ג. וכתב המ"א נ"ל דבאותו כלי העשוי כנפה שמסננין בו דינו כמשמרת הואיל ומיוחד לכך עיין ס"י. ועיין בגינת ורדים חא"ח כלל ג' סי' י"ג וביד אהרן:

טז

מסננת. ובצלול שרי עיין ס"י. נהגו שלא ליתן שמרים במשקה בשבת כדי להעמידן אע"פ שראוי לשתות בשבת ונ"ל דהוי תולדות בורר דעכ"פ יורדין שמרים מהמשקה בשולי הכלי דומיא דמחבץ. מ"א:

יז

מוכחי. ותחלת שפיתן כשאין הפסולת ניכר לאו בורר הוא ר"ן. ולפ"ז אסור לערות שומן מהמאכל דהא ב' מיני אוכלין הם ואסור לברור אחד מחבירו אלא בידו כדי לאכלו מיד הכא כשמערה מהכלי אסור כמו בשכר ואפשר דלא שייך ברירה אלא בדברים המעורבים אבל הכא לחודא קאי ועיין מ"א וכתב המ"א בסי' תק"י סקי"ג נ"ל דמותר לקלוט שומן הצף על פני החלב שקורין סמעטנ"י אפי' בשבת וכשיגיע סמוך לחלב יניח קצת עם החלב וכמ"ש סי' שי"ט סי"ד ודוקא שצריך בו ביום ואם א"צ רק שחושש שיפסיד ויתקלקל מותר לעשות ע"י עכו"ם וכמ"ש סי' ש"ז ס"ה עכ"ל שם:

יח

למעלה. ולא חשיב כבורר לפי ששניהם אוכלין הם ואין נותנין אותן לתוכן אלא לתקן מראה החרדל טור אבל אם הם עושין אותו כדי לאכול החלמון אסור דמה שאינו רוצה לאכול מקרי פסולת וה"ל בורר ב"ח ולבוש ועס"ג דכתב דבמין אחד לא שייך ברירה וצ"ל דהכא מיחשב ב' מינים ועיין מ"א וט"ז כתב ומזה נסתייע לדברינו דאפילו במין א' שייך ברירה ע"ש ועיין ס"ק ה':

יט

מפה. ומשום מלבן ליכא כיון דליכא טינוף כמ"ש סי' ש"ב ס"ט. וא"כ להאוסרין אסור ע"י מפה מ"א. כשנופלים זבובים לכוס לא יוציא הזבובים לבדן מן הכוס דהוי ליה בורר פסולת אלא יקח המשקה קצת עמהם ט"ז ועיין ס"ק ב' מש"ש:

כ

המחבץ. דהיינו שלוקח חלב ונותן בו קיבה כדי לחבצו חייב שהרי הפריש הקום מן החלב ואם גבנו ועשאו גבינה חייב משום בונה הרמב"ם ועיין מ"א. וכתב הט"ז דברירה שייך בכל מידי אפילו כלי מתוך כלים והא דכתבו התוספות מיני אוכלים גרסינן לרבותא דאפי' באוכל מתוך אוכל אמרינן דהנשאר הוי פסולת ע"ש:

א

שבת ע"ד והרמב"ם בפ"א

ב

תוס' וכ"כ ר"ח והרמב"ם שם

ג

שם אוקימתא דאביי

ד

רמב"ם: שם

ה

רמב"ם פ"ח מהלכות שבת

ו

שבת מימרא דחזקי' וכפירוש הרמב"ם ובפ"א

ז

ביצה יב שבת קלח וכחכמים

ח

שם ושם

ט

שם ק"מ במשנה

י

שם בפירש"י

יא

שם קלז במשנה

יב

שם קלט במשנה וכפירש"י שם

יג

שם מימרא דזעירי

יד

טור וכדברי הרשב"א שכתבו התוס' בשבת קב

טו

טור בשם הרמב"ם פרק ח'

טז

שם אוקימתא דזעירי לברייתא דרשב"ג

יז

רמב"ם שם וכ' הב"י דס"ל דמשמרת שאמרו שם לאו משמרת ממש אלא מותר לשמרו קאמר

יח

שם בגמ'

יט

שם במשנה

כ

שם ובגמ'

כא

שם

כב

שם

כג

שם במשנה ובפירוש הראשון שברש"י

כד

הרא"ש בתשובה

כה

רמב"ם פרק ח' כ' הרב המגיד שהוא מהתוספתא

א

ס"א או שם היו לפניו כו'. ל"ק כו' וכפי' תוס' שם ד"ה והתניא כו':

ב

לאלתר. כאביי:

ג

וכל מה. מדקאמר שם ולבו ביום כו' משמע דלאלתר לאו לאלתר ממש:

ד

ואפי'. תוס' ד"ה בורר:

א

ס"ג היו לפניו. עתוס' ד"ה היו:

ב

אבל כל. מדנקט ב' מיני אוכלין כו':

ג

לאכול בין כו'. עמ"א וכנ"ל מדקאמר לבו ביום:

א

ס"ד הבורר כו'. נלמד מס"ה:

ב

ואפילו כו' ויש. שבי"ט בכה"ג בורר פסולת מתוך אוכל משא"כ בשבת ועיין ספ"ק די"ט י"ד ב' וראיה מדב"ש אוסרין אף בי"ט אף בכה"ג לברור הפסולת אלא בורר אוכל ש"מ דאף בכה"ג נקרא בורר בבורר פסולת מתוך אוכל אלא שב"ה מתירין משום שמחת י"ט ובשבת מודו לב"ש ועסי' שח סי' ט' וכתי' ראשון של תו' שם ד"ה הבורר ומתורץ קושיית תוס' בשבת ע"ד א' ד"ה בורר וא"א לומר כתי' הב' של תוס' שם א"נ כו' אלא דעדיפא כו' דלפי' הרמב"ם שמפרש מי איכא מאן כו' פי' פשיטא דבורר אוכל וכמ"ש בסי' תק"י ס"ב נשאר הקושיא וע"כ בכ"ע בורר פסולת נקרא בורר וזה הדין דייק ב"י מדברי הרמב"ם אבל הטור כ' שהכל כדין י"ט וכדעת רש"י והרא"ש בפ"ק די"ט במתני' הבורר כו' וגמ' שם וכ"ד תוס' שם ובפ"ו דשבת:

ג

מפני. כגי' ואי לא שלקי כו':

א

ס"ו אין כו'. פ"ק די"ט י"ב ב':

ב

אלא. שבת קכח א':

ג

ואע"פ. כפירש"י בשבת שם שמפרש כיצד מולל דפ"ק די"ט קאי אשבת וראי' שהרי בתוספתא די"ט תניא המולל מלילות מע"ש והמולל מלילות בשבת מנפח כו' רשב"א ע"ש:

ד

וי"מ. כפי' הר"ן בשם אחרים דוקא לרכך מותר וז"ש בשבת מולל כו' וכפי' תוס' בי"ט יג ב' ד"ה כיצד כו' אלמא דבשבת אסור למלול כלל וכמש"ש י"ג ב' וס' ראשונה ס"ל כרי"ף ורא"ש דס"ל דקאי אשבת כנ"ל ומ"ש שבשבת אסור היינו שלא ע"י שינוי וחדא אכולהו היינו בראשי אצבעותיו דשבת:

א

ס"ז ולא בשתי. שם בידו אחת:

א

ס"י ואע"פ שיש כו'. ק"ט א':

ב

אבל כו'. כשיטתו וכמ"ש בסי' שב ובסי' שלד דאף אם אין עליו לכלוך יש בו משום כיבוס ודברי מ"א נראין עיקר שטעמו משום סחיטה ומ"ש משום ליבון ל"ד דאין זה ליבון כמ"ש תוס' דשבת קיא א' בד"ה האי ובכתובות ו' א' ד"ה האי. ואלו בפ' תולין כו' דדוקא יין בסודרין מותר דל"ל משום סחיטה והוא כשיטת הטור ומ"מ אפשר לומר דנקט הטור ליבון משום דאפילו חיוב חטאת משא"כ משום סחיטה דהוא רק גזירה אבל עיקר הטעם כמ"ש תו' הנ"ל בספי"ד דשבת ופ"ק דכתובות ומרדכי ש"פ משום שמא יסחוט וכמ"ש גבי ההולך ופגע באמת המים כו' וגבי אלונטית וגבי הני נשי דלא משניין בפרוס סודרא כו' אבל משום ליבון כבר כתבו שם דבדבר שאין בו לכלוך או שהוא דרך לכלוך אין בו משום ליבון וכמש"ל סי' שב וכ' שם והא דלא גזרו בההולך להקביל פני רבו כו' ונדה מערמת וטובלת משום דבמקום מצוה לא גזרי' לשמא יסחוט וכ"כ במרדכי והגמ"ר וש"פ וצ"ל שהוא דלא כרב יוסף בפ"ב די"ט דגזר בטבילת כלים שמא יסחוט וכן פריך לרב יוסף שם מההיא דנדה מערמת כו' ומשני שם שינויא אחרינא אלא כרבה או כרבא שם:

ג

ויין כו'. כשיטת ר"ת דב' מיני סחיטות הן במים משום כיבון וביין ושאר משקין משום מפרק והיכא דאזיל לאיבוד ליכא למיגזר ביין דמפרק איני אלא בשצריך למשקין ופ"ר בדלא ניחא ליה ד"ה פטור כמ"ש ק"ג א' וכ"ש שאינו משום ליבון ואפשר אף להחולקין על ר"ת והערוך ואוסרין פ"ר דלא ניחא ליה מ"מ י"ל דלא גזרינן כיון שאינו אלא שבות ועיין בתוס' דכתובות הנ"ל דעת ר"ת ור"י שמחולקין בשאר משקין אם חייב בסוחט משום מפרק או מלבן ואפי' את"ל משום מלבן פ"ר דלא נ"ל אם מותר או אסור כשיטתו ומ"מ אף לר"י לא גזרינן שמא יסחוט בשאר משקין אף שהסחיטה אסור לצורך מצוה אף במים מותר כמש"ש אבל תי' אחר שכ' דבמתכוין ל"ג שמא יסחוט אינו נראה לי דא"כ מאי קאמר לינחות כו' ובכמה מקומות וגם בענין ליבון מחולקין כנ"ל ועיין בספי"ד דשבת וכמ"ש בסי' שב:

ד

ואם הם ולהרמב"ם במשמרת. מדקאמר במתני' מסודרין וע"כ בצלולים כמ"ש בגמ' ואפ"ה דוקא בסודרין וז"ש ואפי' בסודרין כו' וס"ל דמשמרת שאמרו בגמ' ל"ד אלא סודר וז"ש ויין כו' לתוך הסודר ושיטתם דהטור ס"ל דלהכי תניא במתניתין בסודרין לגריעותא דבו מים אסור ומשמרת דגמרא משמרת דוקא ולהרמב"ם סודרין למעליותא דמשמרת בכ"ע אסור ומשמרת דגמרא ל"ד ויין דמתני' ג"כ ל"ד ואזיל לשיטתו דס"ל דכל סחיטה משום ליבון וא"כ אף ביין ע"כ שייך ליבון והביא הר"ן ראיה מדאמרינן פ' לולב הגזול ופ' הגוזל לאכלה ולא לכביסה וצ"ל כמ"ש הסמ"ג כיון דאינו מתכוין לכיבוס א"א שרייתו זהו כיבוסו ועמ"א בשם המ"מ בסי' שיח ס"ק לו וטור אזיל לשיטתו דס"ל דאין ביין משום כיבוס וס"ל דאף בלא מתכוין הוי כיבוס וכמ"ש תוס' וכנ"ל. ואמר ואפי' בסודרין לאפוקי משיטת המ"מ ור"ן שכתבו דסודרין דמתני' גם כן למעליותא רק שפי' דצלולין מותר אף במשמרת ובסודרין מותר אף עכורין רק שלא יהיו בו שמרים ומשתתי הכי וע"ש בר"ן:

א

סי"ב ויזהר כו'. משום שינוי ולא משום אוהל כפי' רש"י דא"כ אף בסודר ועמ"א ס"ק יג וכ"ז לשיטת הר"ן דסודרין וכפיפה מצרית מותר אף בעכורין ומפ' משום שעושה שינוי ועיין ר"ן וכן שיטת הרמב"ם אפשר לפרש כן אבל לפי' הטור ביין דאין בו משום כיבוס ולסחיטה ל"ל שינוי הא אף במשמרת מותר בלא שינוי:

א

סי"ג קשין כו'. רש"י:

א

סי"ד ובלבד. שם:

א

ס"טז מים עסי' ש"כ ס"א בהג"ה:

ב

ס"ז המחבץ. צ"ה א':

ג

לפיכך. תוספתא:

א

הבורר אוכל מתוך הפסולת – עיין בפמ"ג שכתב דבדיעבד אם בירר י"ל דאסור לאותה שבת דנהנה ממלאכת שבת וע"ש מה שמסתפק בכמה דברים בענין זה אולם לפי מה שכתב הגר"א לעיל בסימן שי"ח ס"א אין להחמיר בשאר מלאכות בשוגג לענין דיעבד וע"ש בבה"ל. והנה מדלא העתיק המחבר שיטת התוספות דס"ל דאוכל מן הפסולת הוא דוקא כשאוכל מרובה על הפסולת הא אם הפסולת מרובה דרך לברור האוכל ובכלל ברירה הוא משמע דלא סבירא ליה כן וכן משמע לקמן בס"ד בהג"ה:

ב

ובורר מין ממין אחר וכו' – לענין חיובא דנפה וכברה אין חילוק בין אם בירר אותו המין שהיה רוצה לאכול והמין השני נשאר על מקומו או להיפוך [וכן כשדעתו לאכול שניהם לאלתר והפמ"ג מסתפק בזה ולא נהירא דמשמע מלשון הר"מ דעיקר חיובא הוא מחמת שבירר מין ממין ועיין מה שכתבנו לקמן עוד בכגון זה] אבל לענין התירא כשבירר בידו אינו מותר רק כשבירר אותו המין שרוצה לאכול ולא להיפוך כי זה המין חשוב כאוכל והשני חשוב כפסולת כ"ז ביארנו לפי דעת הרמ"א לקמן בס"ג ועיין מה שכתבנו שם:

ג

בקנון ותמחוי וכו' – ואפילו בירר בהן רק חצי שיעור גרוגרת ג"כ אסור גזירה אטו חצי שיעור דנפה וכברה דיש בזה איסור תורה דקי"ל חצי שיעור אסור מן התורה [פמ"ג]:

ד

כדי לאכול לאלתר – ואפילו בירר רק כדי להאכיל לבהמה ועופות לאלתר ג"כ שרי [פמ"ג]:

ה

וכל מה שבורר וכו' – עיין במ"ב ועיין בספר תוספת ירושלים שהוכיח מן הירושלמי דבעינן לאלתר ממש ודלא כהרמ"א ונראה דמ"מ אין להחמיר בזה דדברי הרמ"א יש להם מקור מן הש"ס שלנו וכמו שהביא ראיה בביאור הגר"א ע"ש:

ו

מן העלין המעופשים – באופן ברירה זו יש חילוק דאם הם עלים מופרדים יבור לו הטובים ויניח המעופשים וכמו שכתב המגן אברהם אבל אם הם קלחים כגון חזרת שהעלים שמבחוץ הם המעופשים אז יסיר מוצא המעופשות דהו"ל כמסיר הקליפה לאכול התוך [שיורי ברכה וכ"כ בפמ"ג דזהו לאו דרך ברירה רק לתקן המאכל]:

א

היו לפניו וכו' – הנה הפמ"ג מסתפק דאם בירר מין אחד מחבירו ודעתו להניח שניהם אלאחר זמן אם שייך בזה ברירה דהי אוכל והי פסולת ע"ש ולענ"ד נראה פשוט מלשון הרמב"ם דס"ל דהברירה מה שבורר מין אחד מחבירו ועי"ז הוא כל מין בפ"ע זהו עצם המלאכה אלא דאם דעתו לאכול תיכף והוא בידו הוי דרך מאכל וא"כ ק"ו הדבר ומה היכא שהניח מין אחד על מקומו שייך שם ברירה וכ"ש בזה שלקח כל מין ומין וביררו לעצמו דחייב והנה הפמ"ג במ"ז סקי"ב אהא דאיתא שם דשרי לסנן החלמון מן החלבון ע"י מסננת [שהוא דומה לנפה וכברה] אף דמקרי ב' מינים והטעם משום דאין מסנן החלמון כדי לאכול כ"א ליפות מראה החרדל ומזה הוכיח שם דה"ה דמותר לברור שני מיני אוכלים אחד מחבירו אף ע"י נפה וכברה היכא דאין רוצה לאכלם עתה ולענ"ד לא דמי כלל דהתם תרוייהו אינם עומדים לאכילה לעולם דהחלבון נתערב בפסולת החרדל ואין רוצה לאכלה והחלמון יורד למטה לגוון ולא לאכילה ולפיכך אין שייך ע"ז שם בורר שאין מתקנם ע"י ברירתו לאכילה לעולם אבל כשבורר שני מיני אוכלים כ"א מחבירו כדי לאכול כל מין בפני עצמו לאחר זמן הרי שפיר מתקן שניהם ע"י ברירתו ובורר גמור הוא וכמו שכתבנו:

ב

שני מיני אוכלים – סעיף זה מיותר הוא דכבר כתב דין זה בס"א ולא נקטיה אלא משום סיפא דאם בירר והניח לאחר זמן דדין זה עדיין לא נזכר כי בס"ב לא מיירי אלא באוכל ופסולת ולא בשני מיני אוכלין:

ג

ומניח השני כדי וכו' – עיין במ"ב והנה לשון המחבר מועתק מהרמב"ם פ"ח מה"ש הלכה י"ג והם כפשטן ומניח לאחרים או לעצמו והרב מוסיף תיבת השני כדי ושינה כונת המחבר והר"מ ז"ל להודיע לנו דאותו שאינו רוצה עתה הוא כפסולת וצריך לברור אותו שרוצה לאכול דוקא וכמש"כ התה"ד [פמ"ג] ואם דעת הרמב"ם הוא ג"כ כהרמ"א לא ברירא דיש גדולים שאינם סוברין כן עיין בספר מא"מ שהביא בשם הר"ר דוד עראמה בפירושו להרמב"ם שכתב דבשני מיני אוכלים אע"פ שלא אכל מה שבירר אלא מה שהיה בורר בידו הניחו לבו ביום או למחרת ואכל המין הנשאר שרי דלא אסרינן זה אלא בבורר פסולת גמור מתוך אוכל משא"כ הכא דהוי ב' מיני אוכלים וכל שבורר כדי לאכול לאלתר שרי עכ"ל המא"מ וכ"כ ג"כ בספר מגלת ספר לדעת הרמב"ם אמנם למעשה אין לזוז מדברי התה"ד והרמ"א שמקורן הוא מדברי הרא"ש [ודברי התוספות בד"ה היו וכו' שכתבו שבורר אותו שאינו חפץ וכו' יש להסתפק אי כונתם בלאלתר או אפילו בלאחר זמן ופליגי אדעת הרמב"ם והסמ"ג ויתר הפוסקים דס"ל דפסולת מתוך אוכל לאלתר חייב] ונוגע בענין איסור דאורייתא:

ד

לאכול מיד – הנה בספר ישועות יעקב הקשה בעיקר מלאכת בורר אפילו בורר פסולת מתוך אוכל אמאי חייב הרי הוא מלאכה שאין צריך לגופה דהרי אינו צריך להפסולת כלל אלא שבוררו כדי לדחות הנזק מעליו והרי הוא כמוצא את המת לקוברו ותירץ דענין מלאכת בורר הוא שהפסולת אינו ראוי לאכילה וגם האוכל אין ראוי כ"כ לאכילה עם הפסולת שבתוכו גלל כן הוא מפריד הפסולת מן האוכל וא"כ המלאכה אינה נקראת על ברירת הפסולת רק דמתקן האוכל שיהיה ראוי לאכילה וזהו מלאכה הצריכה לגוף האוכל דמשוי ליה אוכל גמור ולפ"ז דוקא פסולת מתוך אוכל דאין ראוי לאכילה כלל מתחלה ומשוי ליה אוכל ע"י הברירה הזאת אבל בשני מיני אוכלין כשמפריד האוכל השני מחמת שאינו רוצה לאכלו חשוב משאצ"ל כיון דאוכל זה שרוצה לאכול כעת ראוי לאכילה אף אם לא נפרד האוכל השני ופרידתו הוא רק מחמת שכעת אין נפשו חשקה בו הוי משאצ"ל עכ"ל וא"כ לפי דבריו יהיו דברי הרמב"ם הנזכר בשו"ע ס"א לשיטתו דמלאכה שאצ"ל חייב אבל לדידן דפסקינן דמלאכה שאצ"ל פטור לא יהיה חיב לפ"ז בבורר אותו שאין חפץ לאכול אפילו בכלי ורק אם בורר אותו שחפץ לאכול לאלתר ובכלי או בידו ולאחר זמן וקשה דלפי דבריו אמאי העתיק הרא"ש [ויתר הפוסקים] דס"ל דמשאצ"ל פטור את הדין דאותו שאינו חפץ לאכול מקרי פסולת וא"א לומר דלהקל העתיק זה כמו שמוכח בדבריו שם וע"כ צ"ל דס"ל דגם בשני מיני אוכלים המעורבים מתיפה כל מין ע"י ברירת חבירו ממנו וע"כ מיקרי מלאכה הצריכה לגופה רק כ"ז לא שייך כ"א כשהמינין מעורבין יחד כל מין בחבירו ונתקן המין ע"י ברירת חבירו ממנו משא"כ כשמונח בקערה מין אחד על מין שלמטה ממנו ומסלק להמין שלמעלה כדי להגיע למין שלמטה ממנו לא שייך בזה תיקון שיהא נקרא מלאכה שצריכה לגופה ויותר נראה דאפילו איסור דרבנן לא שייך בזה וגם אפילו למ"ד משאצ"ל חייב ג"כ יהיה מותר בזה וכדמשמע לשון הרמב"ם והשו"ע דקאמר היו לפניו וכו' מעורבים משמע אבל אינן מעורבים לא שייך שם בורר במה שמסלק מין אחד מחבירו ואפילו אם תרצה לדחוק ולומר דבמה שאינו מסודר כל מין בפ"ע הוא בכלל מעורבין ושייך בזה שם ברירה מ"מ נראה דאין להחמיר בזה רק כשמסלקו מלמעלה ודעתו בברירתו כדי להניחו לאח"ז דאז אם הוא בכלל ברירה נוכל לומר דמקרי מלאכה וגם מלאכה הצריכה לגופה כיון דבהסרתו מכינו אלאח"כ לא שנא אם מכינו על יום זה או על יום אחר אבל אם אינו חושב אודותו כלל רק שרוצה להסירו כדי להגיע למין שלמטה ממנו זה לא הוי בכלל בורר כלל ודומיא דמה שפסק השו"ע לעיל בסימן שט"ז ס"ז לענין צידת נחש דאם מתעסק שלא ישכנו מותר והוא אפילו להרמב"ם דס"ל דמשאצ"ל חייב וכמו שכתבו המפרשים הטעם כיון שאינו רוצה בעצם הצידה רק כדי להפרידו מעליו לא הוי בכלל מלאכה דאורייתא וה"נ בעניננו שרוצה לסלקו רק כדי להגיע למין שלמטה ממנו ולענין פסולת מתוך אוכל שאני שמתיפה האוכל ע"י ברירתו משא"כ בזה שאינו מתיפה המין שלמטה עי"ז ורק משום עצם הברירה שבורר כל מין מחבירו וזה לא שייך בזה וכמו שכתבנו ראיה מצידת נחש ואף דשם יש כמה פוסקים דפליגי שם אהרמב"ם וס"ל דעיקר הטעם הוא משום דמשאצ"ל פטור א"כ בעניננו ג"כ נאמר כן דהיא עכ"פ מלאכה שאצ"ל כיון שאינו מתיפה המין שלמטה עי"ז ואינו רוצה ג"כ בברירת המין שלמעלה בעצם רק כדי לסלקו ולהגיע למין שלמטה ממנו ואף דשם יש עכ"פ איסור מדרבנן ורק משום דבמקום הזיקא לא גזרו התירו מ"מ נראה דבעניננו אין להחמיר בזה דהתה"ד גופא מצדד מתחלה להקל אפילו כשנתערבו יחד היטב והוא רוצה לבררו כדי להניחו לאחר זמן ומשום דלא שייך שם בורר היכא דכל מין ניכר בפ"ע ולא החמיר בזה לבסוף רק מטעם חשש חיוב ע"ש וכיון דביררנו בעניננו דלית בזה חיובא בכל גווני נראה דאין להחמיר בדבר:

ה

שבירר שחרית – עיין במ"ב כ"כ בספר תוספת שבת ובספר מעשה רוקח ועוד אחרונים ויש אחרונים והמגן אברהם מכללם שהעתיקו דלענין שני מיני אוכלים נשתנה הדין מן בורר אוכל מפסולת ולא נקרא לבו ביום כ"א מסעודה לסעודה הא אחר שאכל הסעודה ומכין לסעודה האחרת אף שהוא עדיין זמן מופלג לה מ"מ בכלל לאלתר הוא. ויש ליזהר בזה דנוגע באיסור דאורייתא:

א

הבורר פסולת וכו' – זהו לשון הרמב"ם והיינו אפילו לאלתר דאי לאחר זמן אפילו אוכל מתוך פסולת חייב וכן איתא בב"י. ויש להסתפק אם שם בורר מונח דוקא כשבורר מקודם ומכין לאכול לאלתר אבל אם בעת האכילה גופא שאוחז בידו ורוצה לאכול מוציא הפסולת ומשליכו לא שייך בורר אף שעושה דבר זה קודם האכילה דזהו דרך מאכל או דילמא לא שנא אלא צריך להשליכו אחר שיאכל דוקא או שישליך מן האוכל עמו ומצאתי בספר ברכי יוסף שכתב שנחלקו בדבר מהר"י אבולעפיא ומהרי"ט צהלון שמהרי"א מיקל ומהריט"ץ אוסר ומטעם זה אוסר להשליך הזבוב מן הכוס אא"כ ישפוך ג"כ קצת משקה עמה [והובא בבה"ט] והתיר רק מטעם אחר ועיין לקמן בסט"ז בבה"ל וכתב הברכי יוסף דמסתימת הפוסקים שלא חילקו בזה משמע דפסולת מתוך אוכל אפילו באופן זה חייב. ובינותי בספרים ומצאתי שהראשונים פליגי בסברא זו דהנה בחידושי הרמב"ן מוכח כדברי מהר"י אבולעפיא הנ"ל דז"ל הרמב"ן בליקוטיו על שבת דף ע"ד בד"ה וכי מותר וכו' פי' מסברא קסבר רבה וכו' שאין דרך ברירה בכך אלא כאוכל ומצא פסולת בחתיכה שהוא אוכל ומפריש פסולת מתוך אוכל הוא שמותר הרי דהרמב"ן נקט זה למילתא דפשיטא דזהו לאו דרך ברירה ורב יוסף דפליג שם על רבה הוא רק מטעם אחר כמו שכתב שם בהדיא ולשון זה של הרמב"ן העתיק ג"כ הריטב"א בחידושיו. אמנם מדברי הרא"ש בתשובה והועתק דבריו בשו"ע לקמן בסט"ז משמע דס"ל כמהריט"ץ דלא התיר שם במים שיש בהם תולעים לסנן לתוך פיו ע"י מפה רק מטעם דמה שמעכב בשעת שתיה את הפסולת שלא יכנס לתוך פיו אין זה מעין מלאכה ומותר [ור"ל דלא שייך שם ברירה במה שמעכב ע"י פיו] ומדלא קאמר סתם דבשעת שתיה גופא אין שייך בורר אלא ודאי דס"ל כמהריט"ץ דלא שנא:

ב

מתוך אוכל וכו' – וכ"כ הר"ן בפרק כלל גדול בשם ר"ח וכתב הרה"מ שכן הסכים הרמב"ן ושכן נראה מן ההלכות [לא ידעתי מנין לו דילמא הא דהביא הרי"ף להא דתורמוס היינו שהוא חייב לאחר זמן ואוכל מתוך פסולת אף לאח"ז שרי ולכאורה משמע דתוספות מפרשי הכי דבד"ה ולא ידענא וכו'. מפרשי מה דקאמר שם אי משום דסבר אוכל מתוך פסולת אסור היינו לאחר זמן וממילא מה דקאמר גמרא אח"כ לימא קסבר חזקיה אוכל מתוך פסולת אסור היינו ג"כ בלאחר זמן וע"ז דחי הגמרא דתורמוס כפסולת מתוך אוכל דמיא ומימרא דאביי דמחייב לאחר זמן קאי אפסולת מתוך אוכל וכן נראה מקושית אביי שם ע"ש ואולי כונת הרה"מ הוא מדקאמר הרי"ף סתם דהבורר תורמוס חייב ולא פירש ש"מ דבכל גווני מיירי וצ"ע] וכ"כ בסמ"ג וסמ"ק כ"ז הביא בב"י שם וכן נראה ג"כ מדברי הרא"ש וכ"כ הריטב"א והמאירי וראיתי בספר מאמר מרדכי שכתב על סעיף זה וז"ל מכאן נראה ברור דמה שנוהגין בסעודות גדולות וכיוצא לקרוע הדג מגבו ולהסיר השדרה שבאמצע דיש ליזהר בשבת מלעשות כן דהו"ל בורר פסולת מתוך אוכל דחייב אפילו בלאלתר אלא יניח השדרה שם ולא ישליכנה לחוץ וכן יזהר כל אדם שלא להשליך עצמות הבשר לחוץ אלא בדרך אכילה דהיינו עצם שיש עליו קצת בשר יאחז בו לאכול ממנו ולהשליכו אח"כ מידו [מלשון זה משמע דאף בעת האכילה גופא צריך ליזהר שלא להפריש העצמות מן הבשר ולהשליכו לחוץ רק אחר שכבר קלף הבשר ואכל יכול להשליכו אבל לא ברירא דבר זה וכמו שכתבנו למעלה] ואותו שאין עליו בשר אל יגע בו אלא יאכל הבשר והעצמות ישארו בקערה ואח"כ ישליכם אם ירצה עכ"ל והנה אין העולם נזהרין כלל לדקדק בזה דהיינו לא מיבעיא בעת האכילה גופא דבזה אפשר שלא נוכל למחות בידם דיש להם על מי לסמוך וכנ"ל אלא אף קודם האכילה וכגון האנשים ונשים שמכינים המאכל להביא להשלחן ג"כ אין נזהרין כלל וקולפין העצמות מעל הבשר מקודם וא"כ נכשלין באיסור חיוב חטאת. ואמרתי לחפש עליהם זכות דהיינו לא מיבעיא אם העצמות רכיכי וראויים ג"כ לאכילה דמצוי הוא דאף לאחר שמפרידם חוזר ואוכלם דבודאי אין שם פסולת עלייהו כלל אלא אפילו אם הם קשים והוא משום כיון דהעצמות והבשר הם בחבור אחד שייך בעניננו מה שהביא המגן אברהם בסימן תק"י בשם היש"ש לענין לוזים ובטנים שנשתברו ועדיין הם בקליפתן דאף לענין בורר מין אחד הוא ואין שם פסולת עליו ובאיזה הענין שמתקן האוכל מתוך השומר תקון אוכל בעלמא הוא ואין שם מלאכה עליו עכ"ל [ואף שדחה המגן אברהם דבר זה מהא דכתב הב"י בסוף סימן שכ"א בשם הירושלמי דהקולף שומים ובצלים חייב משום בורר דחייתו היה רק מה שסתם היש"ש וכתב דאין שם מלאכה עליו ומשמע אפילו שכונתו היה בזה אלאחר זמן ולזה השיג מהא דהקולף שומים וכו' אבל לאלתר גם המגן אברהם מודה דאין שם בורר עליו כדאיתא שם בב"י גופא דלאכלן לאלתר מותר לקלוף שומים ובצלים ובזה מתורץ ג"כ דברי המגן אברהם מהשגת הא"ר] ואף הכא נמי תיקון אוכל בעלמא הוא ואין שם מלאכה עליו אפילו כשקולף וחולץ העצמות מעל הבשר ובלבד שיהיה לאלתר וכמו שם לענין קולף שומים ובצלים אף דגם שם הקליפה הוא פסולת אפ"ה קי"ל בסוף סימן שכ"א דהיכא דקולף כדי לאכול לאלתר דמותר וע"כ משום דלאלתר אין שום פסולת על הקליפה אלא תיקון אוכלא בעלמא ואין דומה לפסולת דעלמא שהוא פסולת גמור שהוא נפרד מן האוכל משא"כ זה שהוא מחובר ביחד עם האוכל וה"נ בעניננו היכא דכונתו לאכול לאלתר אמרינן דתיקון אוכל בעלמא הוא ואין שם פסולת עלייהו כיון דעדיין לא נפרדו ומחוברים ביחד וזה דוחק לומר דדוקא שם סובר היש"ש כן משום שקליפת אגוזים הוא שומר לפרי וכן קליפת השום דז"א דהיש"ש מדמה איסור ברירה לאיסור טלטול המוזכר שם ברא"ש וטור ובאיסור טלטול מחלק שם הרא"ש והטור בהדיא בין עצמות לזה משום שהעצמות כבר נפרדו משמע דבלא נפרדו דינו כמו אגוזים ואין להקשות על דברינו מהא דאיתא בסימן ש"כ ס"ה דר"ת אוסר בבוסר לסחוט בתוך הקדרה של מאכל משום דבוסר בעצמו אינו ראוי לאכילה וא"כ הו"ל כבורר אוכל מתוך פסולת אלמא דאף שהבוסר בעצמו לכתחלה הוא עצם אחד שמחובר בו אוכל ופסולת ביחד אפ"ה שם בורר עליו משום דבסוף נברר אחד מחבירו וה"נ דכוותיה ויש לדחות מכמה טעמי אחד דהא כתב שם בא"ר בשם שכנה"ג דהמקיל כדעה הראשונה דמתיר אף בבוסר לא הפסיד ואפילו לדעת ר"ת משמע בתוספות דף קמ"ד ע"ב ד"ה חולב דאיסורו הוא משום דש ולא משום בורר וע"ש בבה"ל מש"כ בזה ועיין באבן העוזר שכתב דאף הר"ן שהעתיק דה"ל כבורר אוכל מתוך פסולת ג"כ כונתו דה"ל כדש ודבר זה בודאי לא שייך בעניננו. היוצא מכל הנ"ל דבעת האכילה גופא המקיל וקולף העצמות מן הבשר בודאי לא נוכל למחות בידו ואפילו לתקן קודם אכילה באופן זה ג"כ לדעת הרמ"א והמהרש"ל דרך אוכלא הוא אם כונתו לאכול הבשר לאלתר ויש לצרף לזה ג"כ דעת איזה מן הראשונים שהובאו בברכי יוסף שסוברין דלאלתר מותר אף פסולת מתוך אוכל ואף דרבים המה האוסרים וכנ"ל ולכן לא פסק בשו"ע כוותייהו מ"מ בענין זה דבלא"ה יש הרבה סברות להקל וכנ"ל לא נוכל למחות ביד הנוהגין להקל אבל לתקן דבר זה אלאחר זמן כמו שנוהגין בסעודות גדולות יש ליזהר מאד וכמו שהבאנו לעיל בשם המאמר מרדכי ודומיא דלקלוף שומים ובצלים דאסור אלאחר זמן וכדאיתא בסוף סימן שכ"א ע"ש. וכ"ז בעצמות שיש עליהם בשר אבל אותם העצמות שאין עליהם בשר כלל יש ליזהר שלא לבררם ולהשליכם מעל הקערה קודם האכילה דהו"ל פסולת מתוך אוכל דשייך בו ברירה אפילו בלאלתר אלא יטול הבשר והעצמות ישארו בקערה וכמו שכתבנו למעלה בשם מאמר מרדכי. ואם קשה לו לדקדק בזה ימצוץ בפיו מעט כל עצם קודם שמשליכו לחוץ דשוב אין שם פסולת עליו כנ"ל:

ג

חייב – עיין במ"ב דאפילו לאלתר דאלו לאחר זמן אפילו אוכל מתוך פסולת חייב וכ"כ הפוסקים. והנה מה שנוהגין הרבה אנשים שמכינין מאכל בש"ק בשחרית [הנעשה מרגלי בהמה] להניחו על סעודה ג' יש מהם שנכשלים בכמה איסורים עי"ז ע"כ מוכרח אנכי לבארם כדי שידעו לעשות בדרך היתר.
א) שדרכן לקלוף שומים ובצלים ולחתכן דק דק ולהניח בתוכן ויש בזה ב' איסורים אחד על הקילוף כיון דהוא אלאחר זמן חייב משום בורר כדאיתא בירושלמי והובא בב"י סוף סימן שכ"א והביאו הרמ"א שם בהג"ה וע"כ הרוצה ליתן שומים ובצלים אלאחר זמן לא יקלפנו ואיסור ב) על החיתוך שמחתכו דק דק דיש בזה משום טוחן וכדלקמן בסימן שכ"א סי"ב ע"ש דלאחר זמן לכו"ע חייב משום טוחן [ויש הרבה שמחמירין בזה אפילו בלאלתר עיי"ש במשנה ברורה ולפ"ז אפילו האנשים שמכינין אותו המאכל לאכלו לאלתר ג"כ צריכין ליזהר שלא יחתכו הבצלים דק דק]. ב) אם הרוטב חם שהיד סולדת בו בשעה שנותן הבצלים והשומים לתוכן יש בזה גם משום מבשל אם הוא בכלי ראשון ואפילו אם הוא בכלי שני יש מחמירין בזה ובפרט אם היד נכוית בו דבודאי יש ליזהר בזה מאד וכמו שכתבנו לעיל בסימן שי"ח סעיף ה' עי"ש במ"ב סקמ"ח ודבר זה מצוי מאד אצל האנשים האוכלין את המאכל הזה כשהוא חם בבקר וגם מערבין בתוכו חמץ ופירורי פת יבש וע"כ צריכין ליזהר מזה מאד אפילו בכלי שני כשהרוטב חם שהיד נכוית בו ומהנכון ליזהר אפילו אם הוא יד סולדת בו שלא ליתן אז שום דבר לתוכן. ג) שבוררין העצמות מן הבשר ומשליכין אותן לחוץ ויש לדון בזה משום בורר לכו"ע כיון דהוא אלאחר זמן אם לא שימצוץ כל עצם קצת בפה קודם שיזרקנו ואז אין שם בורר עליו ואולי יש לומר דעצם שיש בו מוח נחשב כמין אחד עם הבשר ואין בו משום ברירה אבל לא מסתברא דלא עדיף מבשר צלי ומבושל דכתבנו לעיל דמקרי שני מינים וע"כ הנכון לעשות כמו שכתבנו:

א

בשינוי וכו' – עיין במ"ב ודע דבביצה י"ב איתא דנשאל לקמיה דרבא על איסורייתא דחרדלא מהו לפרוכי ומיכל מינייהו ביו"ט וא"ל מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביו"ט ודוקא ביו"ט אבל בשבת אסור למלול כדאיתא בסוגיא שם וה"ה לענין פריכת קטניות דהרי הגמרא השוה אותם להדדי ורק ע"י שינוי יהיה מותר לדעה הראשונה וכמו שהוכיחו לזה מסוגיא דמפנין עיין בב"י והמגן אברהם שתמה על מה שנוהגין העולם היתר בזה תמיהתו הוא אף לדעה הראשונה דהעולם נוהגין להקל בזה אפילו שלא ע"י שינוי [דא"ל דכונתו לדעה שניה דלא שייך להתפלא ע"ז דאולי ס"ל כדעה הראשונה כאשר באמת דעת הרמ"א כן כדמוכח בדבריו וכ"כ הא"ר בשם המהרש"ל ונ"צ דהעיקר כדעה הראשונה] והנה בא"ר הביא שהמהר"ש רצה לצדד לתרץ מנהג העולם ע"ש שנדחק בדבריו ובאמת איני יודע שום תירוץ לזה דבגמרא הנ"ל מוכח בהדיא דאסור לפרוך קטניות בשבת וכמש"כ. ודע עוד דמדברי הט"ז משמע דאם נתקו הקטניות מן השרביטין בפנים מותר ליקח הקטניות מהן אם רצה לאכול מיד ור"ל ג"כ ע"י שינוי וכמו שהוכחנו מן הגמרא ויתר ביאור דברי הט"ז עיין בתו"ש ומסתימת הגמרא הנ"ל משמע דאין לחלק בין נתקו ללא נתקו ועיין בפמ"ג שפירש בו פירוש אחר וצ"ע והא"ר וכן הח"א לא העתיקו לדינא כ"א דברי המגן אברהם וכ"כ הא"ר בשם המיו"ט:

א

דהו"ל כבורר – ולשון רש"י בזה דהו"ל בורר ועיין בפמ"ג שמסתפק אם יש בזה חיוב חטאת ולענ"ד יש להביא ממה דאיתא ביצה י"ג ע"ב וב"ה אומרים בורר כדרכו וכו' ר"ג אומר אף מדיח ושולה עי"ש בגמרא דהוא ממש כעניננו והנה מדקאמרי ב"ה בורר כדרכו וכו' מוכח דהתירו ביו"ט מלאכת ברירה גמורה ולא אסרו בנפה וכברה אלא משום דמחזי כמאן דעביד הרבה לצורך חול וכמו שכתבו הראשונים ומדר"ג הוסיף ואמר אף מדיח ע"כ דגם זה מלאכה גמורה הוא מדאורייתא וכן בירושלמי שם בביצה משמע כדברינו:

ב

אע"פ שנופל וכו' – כן הוא לשון הר"ן ע"ש ולשון רש"י בזה אע"פ דלפעמים נופל וכו' ומשמע דס"ל דאל"ה אסור משום דהוי פסיק רישא:

א

משמרת – עיין במ"ב וכן פסק הרמב"ם בפ"ח מה"ש הלכה י"א ונראה דהיה ספק לו כמאן הלכתא כרבה או כר' זירא וסובר דרבה ור"ז פליגי אהדדי ודלא כפירש"י וכן הוא דעת התוספות בדף ע"ג ע"ב ד"ה משום ע"ש ונ"ל דהתוספות והרמב"ם מפרשין טעמיה דרבה דלא דמי למרקד דמרקד עושה כל זמן הרקדתו פעולה בפסולת ואוכל ביחד שמנענע הכברה ועי"ז נברר מין אחד מחבירו משא"כ בזה שבעת הבירור אין נעשה פעולה כלל בהשמרים שמונחים במקומם והיין זב מהן ע"כ דמי יותר לבורר שנוטל את האוכל והפסולת נשאר מונח במקומו דבכה"ג הוי נמי דרכו של בורר ודע דבדברינו מיושב היטב אמאי לא חייב לרבה בכל מרקד גם משום בורר ולפיכך נייד הרמב"ם מפי' רש"י ועיין בב"י מש"כ בדעת הרמב"ם והנלע"ד כתבתי אח"כ מצאתי בירושלמי פרק כלל גדול ובפרק תולין דמוכח שם בהדיא דמאן דס"ל משום בורר לא ס"ל משום מרקד ודלא כפירש"י וכבר הקדימני הקרבן עדה בזו הקושיא על פירש"י ע"ש:

ב

אפילו תלויה – היינו מה שמתוחה ע"פ חלל איזה כלי שמסתנן בה דלתלותה בשבת בודאי אסור וכדלעיל בסימן שט"ו ס"ט:

ג

ליתן בה שמרים – בשבת אבל מותר לתת מע"ש לתוך המשמרת והיין זב ממנו בשבת [אור זרוע]:

א

קסמין דקין – עיין במ"ב שכתב וה"ה אם יש בו קמחין כ"כ המגן אברהם בסק"י בשם התניא וכתב ע"ז וכ"כ רש"י והנה המעיין בב"י יראה דסובר דמפני הקמחין אינו מותר כ"א בסודרין ולא במשמרת ולפ"ז דברי המגן אברהם מוקשה מאד דמשמע מניה דמותר אפילו במשמרת ומפני זה התו"ש והגאון רע"א ועוד אחרונים כתבו שט"ס הוא במגן אברהם וצריך לציין לקמן על הא דמותר בסודרים [ויש כמה אחרונים שהעתיקו דברי המגן אברהם כאשר כתוב לפנינו] אבל באמת דבר זה מוקשה מצד הסברא מאי גריעא קמחין מקסמין דקין וכי היכי דקסמין דקין שרי במשמרת ה"נ צריך להיות בקמחין ועיינתי בתניא ומוכח כדברי המגן אברהם שסובר דיין שיש בו קמחין מותר אף במשמרת וכן מצאתי בכלבו ומה שכתב המגן אברהם וכ"כ רש"י היינו דהוא מפרש דלדברי רש"י קאי המשנה בצלולין והא דנקט המשנה סודרין לרבותא דאף בסודרין אין בו משום סחיטה ואח"כ מצאתי בחידושי הר"ן הנדפס מחדש שמפרש כן בהדיא את דברי רש"י. ואפשר דלפי מה שהעתקתי במ"ב קצת קמחין כו"ע מודים בזה דלא גריעא מקסמין דקין ואיך שהוא נוכל לסמוך על דעת הני תלתא רבוותא הנ"ל דמתירין אף בקמחין:

ב

הואיל וראוין וכו' – ומי שהוא איסטניס וא"א למישתי הכי היכא שיש בו קסמין וכדומה אפשר אף דרובא דאינשי לא קפדי כלל לא אמרינן בטלה דעתו ולדידיה אסור דהוה בורר [פמ"ג]:

ג

משום ליבון – אבל במשמרת משמע דלא שייך בו ליבון ועיין במגן אברהם וביאור הגר"א שהאריכו בטעם הדבר ועיין במ"ב שסתמתי להקל כדעת השו"ע ואף דמהמגן אברהם משמע דלדעת הסוברין דאף באין בו לכלוך אמרינן שרייתו זהו כיבוסו יהיה אסור לסנן מים אף במשמרת וכבר כתבנו לעיל בסימן ש"ב ס"ט בבה"ל דיש לחוש לדעה זו מ"מ בזה הקלנו משום מימרא דזעירא דמיקל בהדיא במים צלולין לסננם וכל הפוסקים העתיקוהו וע"כ צ"ל כמו שהסביר התו"ש דאף לדעה זו מותר לסנן מים צלולים במשמרת כיון שהוא עשוי לכך עי"ש הטעם ולהמגן אברהם ע"כ מימרא דזעירא פליגא על מאי דקיי"ל שרייתו זהו כיבוסו עיין בחידושי רע"א שם והוא דוחק גדול:

ד

ואפילו בסודרים כו' בצלולין – משמע דסובר דבצלולין אפילו מים מותר בסודרין וטעמו כתב הגר"א דס"ל דלא אמרינן שרייתו זהו כיבוסו היכא דאינו מתכוין לכביסה והא דלא חיישינן שמא יסחוט דמיירי בסודרין המיוחדין לכך [כן כתב בסוף סימן ש"ב עי"ש] וכ"כ הרע"ב על המשנה דמסננין את היין בסודרין דמיירי בסודרין המיוחדין לכך ומשמע דאם אינן מיוחדין אף יין אסורין אך לדינא משמע דעת הרבה פוסקים וכמעט כולם דביין אפילו בסודרין שאינן מיוחדין לא חיישינן שמא יסחוט וע"כ לא חשש השו"ע לשיטתו ופסק סתמא דבסודרין מותר והיינו אפילו באינן מיוחדין וכדמוכח בב"י:

ה

ויין מגתו כל זמן שהוא תוסס – עיין במ"ב והוא מפירש"י והרמב"ם מפרש טעם דבית הגתות הוא מפני שאז עדיין לא נפרשו השמרים מן היין יפה יפה וכל היין גוף אחד הוא ע"כ לא שייך שם ברירה אפילו אם יסננו וע"כ התירו בסודר. כתב הט"ז דה"ה חומץ אף שהוא עב ועכור דרך בני אדם לשתותו בלי סינון וע"כ דינו כיין מגתו ומותר לסננו אבל אם הוא עב הרבה שאין ראוי לשתותו כלל אסור לסננו אפילו בסודר משום בורר. וזהו בסתם חומץ אבל חומץ שהתליע [וניכרים בו התולעים נגד השמש] אסור לסננו אפילו בחול [כ"כ בחכמת אדם סימן ל"ח]:

א

ויזהר שלא יגביה וכו' – לטעם השו"ע דמסיים משום שינוי אפילו אם הגביה מע"ש ג"כ אסור לשמר אבל לרש"י ויתר הפוסקים שנכתוב לקמיה דהטעם הוא משום אהל אם התקין זה מע"ש מותר לשמר בשבת:

ב

הכפיפה משולי הכלי וכו' משום שינוי – טעם זה כתב הר"ן בשם רבינו יונה ודלא כרש"י דס"ל משום אהל ובאמת קשה מאד לדחות טעם זה דהרבה ראשונים כתבו ג"כ הכי הלא המה הר"ח [שזכינו מקרוב לאורו] והרמב"ם והטור והמאירי. ולענין סודר דעת הר"ן והביאו המגן אברהם דשם לא בעינן שיהיה פחות מטפח משולי הכלי שתחתיה דדי בהשינוי שזהיר בו שלא יעשה בו גומא קודם הסינון ומשום חשש אהל אין בזה דאין הכלי שתחתיה רחב הרבה וכשיטתו לעיל בסוף סימן שט"ו סכ"א והט"ז חולק עליו וס"ל דגם בסודר צריך שלא יגביהנו משולי הכלי שתחתיה טפח משום חשש אהל או שלא יכסה בהסודר על פני כל הכלי דאז אין בזה משום חשש אהל לכו"ע ועיין מה שכתבנו לעיל בסוף סימן שט"ו:

א

בחזקה – מדברי הראב"ד המובא בר"ן משמע דאם אינו מהדק בחוזק ויוכלו קצת קסמין וקשין לעבור דרך שם לא אסרו בזה דלא מיחזי כמשמרת ולכן קאמר הגמרא לא נהדק איניש וכו' ובטור סתם הדברים ולא הזכיר דדוקא בחוזק:

א

אלא במתקן וכו' – עיין במ"ב כ"כ הט"ז וא"ר וכ"כ הפמ"ג וש"א דכיון דהוי פסולת מתוך אוכל ע"כ אף לאלתר אסור ועיין בבה"ט שהביא דמהריט"ץ מקיל בנופל לתוך המשקה וראיתי בספר בית מאיר דהסכים ג"כ למהריט"ץ וכטעמו המובא בבה"ט ומ"מ קשה מאד להקל בזה כי כמעט כל האחרונים העתיקו דברי הט"ז להלכה ובפרט דמלתא דאורייתא הוא:

א

המחבץ וכו' – כ"ז הוא לשון הרמב"ם וביאר בפ"ז דהיינו שלוקח חלב ונותן בו קיבה כדי לחבצו וכמו שכתבתי במ"ב ומה שציין המציין פי' שמוציא וכו' אינו מלשון הרמב"ם ומ"מ הדין דין אמת שכ"כ הריב"ש בסימן קכ"א שגם זה הוא בכלל בורר:

ב

שנותנים שומשמים ואגוזים וכו' – הוא מלשון התוספתא [שהובא במ"א] דאיתא שם נותנים מים לתוך קמח קלי ובלבד שלא יגבל נותנים שומשמין ואגוזים לדבש ובלבד שלא יגבל ועיין במגן אברהם שהאריך בזה והנכון הוא כמו שכתבו דהאי ברייתא אתיא כר' יוסי בר' יהודה ומש"כ שלא יגבל היינו שלא יגבל הרבה כ"א מעט מעט כדאיתא בגמרא שם קנ"ו דלרבי הנתינת מים לתוך הקמח אסור ולפ"ז גם מה שסיים הברייתא נותנים שומשמין וכו' ג"כ אתיא כר' יוסי בר' יהודה ולפ"ז הרמב"ם שהעתיק דין זה אזיל לשיטתו דפסק כר' יוסי בר' יהודה דנותנין מים למורסן וע"כ דעל נתינת מים אין איסור משום לש כדאיתא בגמרא שם אבל לדעת הפוסקים דפוסקים כרבי גם הנתינת שומשמין ואגוזים לדבש אסור משום לש וא"כ לדעת הי"א המובא לקמן בסימן שכ"א סי"ו ובסימן שכ"ד ס"ג גם בהנתינה יש איסור כנלענ"ד:

ג

מפזר וכו' – בתשו' ר' עקיבא איגר סי' כ' נסתפק בשופך מים מועטים מצלוחית דרך חלון והרוח מפזר הטיפות א' פונה לכאן וא' פונה לכאן אי חייב משום זורה. והעלה לצדד הרבה להקל מדהשמיטוהו הפוסקים הירושלמי ש"מ דלא ס"ל כן אלא דמלאכת זורה הוא כעין בורר דמברר פסולת מתוך אוכל אבל בכולו פסולת אינו חייב משום זורה. ואף לדעת הרמ"א יש לצדד דהוא דוקא ברוק דכמו דאין דישה ומעמר אלא בגידולי קרקע כן אין זורה אלא בגידולי קרקע ואדם נקרא ג"ק אבל לא במים דלא הוי ג"ק ועוד דלא ניחא ליה ופסיק רישא דלא ניחא ליה יש מתירים ע"ש ובספר אלפי מנשה פירש דכונת הירושלמי דהוא במעביר ארבע אמות ברשות הרבים ע"י הרוח והוא ע"ד דוגמא פי' דכמו בזורה אף דהרוח הוא מסייעתו אפילו הכי חייב כן ברוקק דהעברתו ע"י הרוח ג"כ חייב והוא נכון:

א

במג"א ס"ק ה' שמתבל ומשמרו נמחק הויו וצ"ל ומשמר:

ב

(שם) סעיף יד במחבר שאם נ"ב ועיין מג"א סי' תק"י ס"ק יג לענין סמעטני מן החלב:

א

ממתקת. עיין ת' דבר משה סי' נד ות' בי"ד סי' קנד ויד אהרן בשם מהריט"ץ סי' קג וא"י סי' ה' וכ"ה בלבוש דדוקא בתורמסין שלהם ששולקין אותם ז' פעמים והאוכל נמוס בין האצבעות וא"כ ההוא דבורר האוכל חשוב האוכל כפסולת וחזר הדין כבורר פסולת וחייב משא"כ בשלנו וע' בדברי רבי' ירוחם נתיב י"ב חלק ח'

א

א) [סעיף א'] הבורר אוכל וכו' הבורר הוא אחת מט"ל אבות מלאכות שחייבים עליהם סקילה במזיד ובהתראה ובשוגג חטאת קבועה ומפרש המחבר הכא כיצד הוא הבורר שיתחייב מיתה ומה שהוא פטור אבל אסור ומה שהוא מותר אפי' לכתחלה. עו"ש או' א'. ובענין אם אסור לאוכלו בו ביום ומה שיש לחלק בין שוגג למזיד והמברר לחולה כבר נתבאר לעיל סי' שי"ח סעי' א' וב' לענין מבשל וה"ה למברר דלא יש הפרש בין המלאכות כמ"ש שם ומ"ש הא"א אות א' לחלק בין מברר פסולת מתוך האוכל למברר שני מינין כבר השיג עליו הפתה"ד או' א' יעו"ש. ועוד עיין לקמן או' ל"ו ואו' ל"ז:

א

ב) שם בנפה ובכברה חייב. שזהו דרך ברירתו, מ"א סק"א. ואפי' לאכול לאלתר חייב אם בירר בנפה ובכברה. ב"י. ב"ח. תו"ש או' א':

א

ג) שם בקנון ובתמחוי וכו' קנין הוא כלי עץ שעושין כעין צינור רחב מלאחריו וקצר מלפניו ובעלי מטבע עושין אותו והבורר בו קטנית נותן קטנית במקום הרחב ומנענעו והקטנית מפני שהוא סגלגל מתגלגל ויורד דרך פיו הקצר והפסולת נשאר בכלי, רש"י שבת ע"ד ע"א. ותמחוי הוא קערה גדולה שמערה כל האלפס לתוכה ומשם לקערות. ב"ח פרישה או' ג' א"ר או' ב' ועיין לקמן סעי' ז':

א

ד) שם פטור אבל אסור. ומותר לכתחילה לא הוי דדמי לברירה, וחייב חטאת לא הוי דלכאחר יד הוא דעיקר ברירה בנפה וכברה אבל ביד לא דמי לבורר כלל רש"י שם, ומ"ש אבל ביד לא דמי וכו' ר"ל ולכך שרי לכתחילה וכמ"ש בש"ע:

א

ה) שם פטור אבל אסור. ואפי' לאכול לאלתר נמי בקנון ותמחוי פטור אבל אסור, ב"י ב"ח. והוי יודע בקנון ותמחוי לברור פחות מכגרוגרת חצי שיעור אסור אטו נפה וכברה דחצי שיעור אף בשבת הוי מה"ת לא מדרבנן דליהוי גזירה לגזירה, מש"ז או' א':

א

ו) שם ואם בירר בידי כדי לאכול וכו' אבל אם בירר בידו לאוצר חייב. טור, ועיין לקמן סעי' ב':

א

ז) שם ואם בירר בידו לאכול וכו', ואפי' מניחו אח"כ לכלי אחר שרי ופשוט הוא כמ"ש הב"י. תו"ש או' ג' מש"ז או' ג':

א

ח) שם לאלתר מותר, ודוקא אוכל מתוך הפסולת, מ"מ, מ"א סק"ב ואפי' אם האוכל מרובה ויש טרחא יותר בברירת האוכל אפ"ה צריך דוקא לברור האוכל כמ"ש לקמן סעי' ד' בהגה יעו"ש, ואם בירר לאלתר ואח"כ נמלך והשהה לסעודת בין הערביים, לא אריך למעבד הכי אבל חיוב חטאת למפרע לא דמלאכת מחשבת אסרה תורה, מש"ז או' ב' ועיין לקמן או' ל"ו.

א

ט) שם לאלתר מותר, לאו דוקא לאלתר אלא באותה סעודה ט"ז סק"א והוכיח כן מהגמ' יעו"ש והגם שכתב זה מור"ם ז"ל בהגה כתב הלב"ש דכוונתו לומר דגם הש"ע מודה בהא לרמ"א דהא לשון הגמ' הוא בורר ואוכל היינו לאלתר בורר ומניח היינו סמיך לסעודה עכ"ד.

א

י) שם לאלתר מותר, וכן הבורר ביד לאכול הבהמה לאלתר שרי מש"ז או' ה'. ודוקא בורר ביד דהוי דרך אכילה שרי כדי לאכול לאלתר אבל לא בשאר מלאכות מ"א סי' ש"ך סק"ז יעו"ש:

א

יא) שם הגה. וכל מה שבורר לצורך אותה סעודה וכו' ר"ל שבורר קודם סעודה לצורך אותה סעודה, וכתב ב"י בשם רי"ו שאם הוא בורר אחר סעודה כל שבורר לצורך סעודה אחרת באותו יום בעצמו הוי לאלתר ואם כשהוא בתוך הסעודה בורר אינו יכול לברור אלא לצורך אותה סעודה בלבד וכן אם בורר קודם סעודה צריך לאוכלם בתוך סעודה ראשונה ואם השהה מהם עד אחר שעומד מסעודתו לא מקרי לאלתר וחייב אלא שבשם המרדכי כתב דדוקא להתחיל ולאכול אחר ברירתו שרי אבל לאכול אחר שעה נעשה כבורר לאוצר ואסור וכתב שכ"מ מדברי הרמב"ם כדברי המרדכי יעו"ש וכן דעתו כאן בש"ע כמ"ש לקמן או' ל"ה. וכ"כ הלבוש סעי' ב' לא יברור אלא בתוך הסעודה או סמוך לה קודם שיסעוד, וכ"כ מ"א סי' שכ"א ס"ק ט"ו, ר"ז או' ג', ח"א כלל ט"ז או' ב' ואו' ג'. וכתב שם הר"ז דכל שהוא סמוך לסעודה. מותר לברור לצורך כל אותה סעודה אעפ"י שתמשך איזה זמן ואם נשתייר מברירתו עד לאחר הסעודה אין בכך כלום כיון שבירר בהיתר ובלבד שלא יערים עכ"ד, וכ"כ הרב בן א"ח פ' בשלח או' א' דאם בורר לסעודה שמתחיל בה אחר פחות משעה מותר ואעפ"י שהסעודה שאוכל בה נמשכת הרבה שעות מותר:

א

יב) שם בהגה ואפי' אחרים אוכלים עמו שרי, ומותר לברור אחד בעד כולם, לבוש. ר"ז שם:

א

יג) שם בהגה ואפי' אחרים אוכלים עמו וכו', לאו דוקא אלא אפי' שמברר הכל לצורך אחרים ואינו אוכל עמהם שרי. ברכ"י או' א' אמנם השש"א או' א' כתב דדבר זה לא נפיק מפלוגתא די"א בעינן דוקא שיאכל עמהם יעו"ש וע"כ נראה דיש להחמיר ולאכול מאותו דבר שמברר לצורך אחרים:

א

יד) שם בהגה ואפי' אחרים אוכלים עמו שרי, והגם דמרן ז"ל לא העלה דבר זה על שלחנו מ"מ נראה דכל הפו' מודים בזה ולא חששו לבארו מפני שהוא פשוט בעיניהם ברכ"י או' ב':

א

טו) שם בהגה ולכן מותר לברור הירק וכו' ודוקא אוכל מתוך הפסולת ואפי' אין העלין הללו פסול' גמור שראויים לאכילה ע"י הדחק אסור לברור הפסולת. מ"א סק"ג, תו"ש או' ו' ר"ז או' ד' ח"א כלל ט"ז או' ד' ומה שנהגו לחתוך המעופש ודאי לכ"ע אינו אלא כקליפת תפוחים וכהסרת עצם המחטין דקין מן הדגים דשרי סמוך לאכילתו ואפי' לקרוע הנייר הנדבק בעוגות מתירין מה"ט בשעת אכילה, ס' מאורי אור בחלק באר שבע דף פ"ט ע"א א"ח או' ב' וכ"כ המש"ז או' ג' ועיין לקמן או' י"ט:

א

טז) שם בהגה ולכן מותר לברור הירק וכו' וצריך ליזהר שלא לברור עד לאחר יציאת בהכ"נ שיהא סמוך לסעודה ממש ואז מותר לברור כל מה שצריך לאכול ממנו באותה סעודה. ר"ז שם:

א

טוב) שם בהגה ולכן מותר לברור הירק וכו' ועיין בשה"ג פ' אלו קשרים שנהג לבררו מע"ש ומי"ט כתב המחמיר תע"ב. א"ר או' ה':

א

חי) שם בהגה ולכן מותר לברור הירק וכו' וה"ה קטניות לברור הטובים מהמתולעים שרי ביד לאכול מיד הא לברור המתולעים יש לאסור מדרבנן עכ"פ וכ"ש פסולת קליפה מקטניות אע"ג דראוי לאכול ע"י הדחק מדרבנן אסור א"א או' ג' וכן פירות שנפלו לארץ ונתערבו בעפר וצרורות יזהר שלא יברור רק מה שצריך לאותה סעודה שרוצה לאכול תיכף ולא יותר דאז חייב. ח"א כלל ך' או' ד'

א

יט) שם בהגה מן העלין המעופשין וכו' באופן ברירה זו יש חילוק דאם הם עלין מופרדין יבור לו הטובים ויניח המעופשים דאם יעשה בהיפך הו"ל בורר פסולת מתוך האוכל דאסור אפי' ביד ואפי' לאלתר אבל אם הם קלחים כגון חזרת שהעלים מבחוץ הם המעופשים אז יסיר מוצא המעופשות דהו"ל כמסיר הקליפה לאכול התוך. הרב מהרי"ל ואלי בהגהות כ"י. ברכ"י בשיו"ב או' א' והיינו ברוצה לאכול לאלתר כמ"ש לעיל או' ט"ו:

א

ך) [סעיף ב'] הבורר אוכל מתוך פסולת וכו' כלומר אפי' אוכל מתוך פסולת כיון שבירר להניח חייב עו"ש או' ד':

א

כא) שם נעשה כבורר לאוצר וכו' והיינו בבורר זמן מופלג מסעודה וכמ"ש לקמן או' ל"ה יעו"ש.

א

כב) [סעיף ג'] הוי לפניו שני מיני וכו' בורר אחד וכו' דאותו שרוצה לאכול עתה חשוב כאוכל והשני חשוב פסולת ואסור לבררו, טור, לבוש:

א

כג) שם הגה ומניח השני וכו' כוונת רמ"א למ"ש הטור דאותו שרוצה לאכול עתה חשוב כאוכל והשני חשוב פסולת וא"כ צריך לברור זה שרוצה לאכול ולהניח השני אבל איפכא לא דהוי פסולת מתוך אוכל. מ"א סק"ד א"ר או' ו' תו"ש או' ט' ר"ז או' ה' ת"א כלל ט"ז או' ה'

א

כד) שם כדי לאכול מיד, כלומר מה שבורר צריך לאכול מיד באותה סעודה, עו"ש או' ו'

א

כה) ודע דגם בשני מיני כלים המעורבים שייך ברירה כשבירר אחד מאחד וכדאיתא בפ' כלל גדול (שבת ע"ד ע"ב) גבי האי מאן דעביד חלתא וכו' ועיין בפרש"י שם שכתב בירר יפות הר"ז בורר, ט"ז ס"ק י"ב. תו"ש או' יו"ד, פתה"ד או' ג' וזה שרוצה עכשיו להשתמש בו מקרי אוכל והשני פסולת וצריך לברור זה שרוצה עכשיו להשתמש בו מיד ולהיפך חייב חטאת, ח"א שם, וכ"כ הר"ז או' ח' ואפשר דאם תלויים כמה בגדים על הכותל זה על זה ומוכרח לסלק מתחלה כל הבגדים כדי לקחת בגדו וכן אם מונחים כמה מינים יחד זה על זה והמין שרוצה למטה, וצריך לסלק כל המינים כדי לקחת מין שרוצה דזה לא הוי בכלל בורר דלא גרע מעלין המעופשין המונחים בחוץ דמותר להסירם כדי לקחת הטובים המונחים מבפנים כמ"ש לעיל או' י"ט יעו"ש

א

כו) שם הגה ושני מיני דגים וכו' בתה"ד סי' נ"ז נסתפק בזה ונטה להחמיר מטעם דספיקא דחיוב חטאת הוא, ב"י עו"ש או' ז' ונ"מ דאם בירר בדיעבד אין לאסור לאוכלו באותו יום דספקא דרבנן לקולא, וכ"כ המש"ז סוף או' ב':

א

כז) שם בהגה ושני מיני דגים וכו' ונראה דה"ה בשני מיני בשר דמאי שנא, והטוב והישר שילמד אדם תוך ביתו להניח מע"ש כל פרי ואוכל בכלי בפ"ע. ס' הזכרונות דף נ"א כנה"ג בהגב"י:

א

כח) שם בהגה כדי לאכלו מיד, ר"ל שיברור אותו שרוצה לאכול מיד ולא יברור אותם שרוצה להניח לסעודה אחרת. לב"ש:

א

כט) שם בהגה וכל אחת נכרת וכו' כלומר דלא תימא דאין שייך בורר אלא בב' מינים מעורבים כלשון הש"ע וכאן אין מעורבין קמ"ל דאפ"ה שייך ברירה, ועיין לב"ש.

א

ל) שם בהגה אבל כל שהוא מין א' וכו' כ"כ בתה"ד סי' נ"ז דבמין א' לא שייך ברירה ושרי ליטול קצתו לאכול ולהניח קצתו לסעודה אתרת או ליטול קצתו ולהצניעו לסעודה אחרת ולהניח קצתו לפניו לאכול לאלתר, והביאו ב"י. אבל הט"ז סק"ב חולק וס"ל דאפי' במין א' שייך ברירה דאותו שאינו רוצה לאכול עתה ולהניחו לסעודה אחרת מיקרי פיסולת יעו"ש, אמנם הח"מ או' ב' ואו' ג' והתו"ש או' יו"ד והנה"ש או' א' כולם השיגו על דברי הט"ז הנ"ז והסכימו לדברי התה"ד ומור"ם ז"ל דבמין אחד לא שייך ברירה יעו"ש, וכ"כ הברכ"י או' ד' דבהמ"מ ריש שביתת עשור משמע כהתה"ד וכ"כ בא"ח דף מ"ה ע"ד משם ר' פרץ יעו"ש, וכ"פ הר"ז או' ז' ומיהו הת"א כלל ט"ז או' ה' כתב דמ"מ נכון להחמיר אפי' במין א' בגדולות מן הקטנות ושיברור מה שרוצה לאכול עכשיו:

א

לא) שם בהגה לא מקרי ברירה אלא א"כ קצת אין ראוי לאכילה אלא ע"י הדחק דאז פטור אבל אסור, מ"א סק"ה:

א

לב) שם בהגה לא מקרי ברירה, והיינו דוקא כשהם חתיכות גדולות וקטנות אבל אם אם הוא מין א' כגון מצה שנידוכה ויש בה פירורין גדולים אסור לברור הגדולים מן הקטנים דמה שנידוך הוי כקמח וכשני מנים חשיבי, מ"א סי' תק"ד סק"ט בשם מהרי"ל ולפ"ז יש ליזהר שלא לברור ממלח הנידוך פירורי מלח דהוי למצה נידוכה דמהרי"ל בי"מ או' ל"ח ור"ל שיקח רק מה שהוא צריך בלא ברירה:

א

לג) שם בהגה לא מקרי ברירה, אבל כשהוא קצת מהם אינם טובים כ"כ כמו חתיכות האחרים כגון שנקדחו מכח הבישול איזה חתיכת דגים ורוצה לברור אותן שלא נקדחו אפי' במין א' או שבישל ב' דגים ממין אחד ביחד ודג א' הוי חי והדג הב' מת ורוצה לברור זה מזה בודאי גם בזה שייך ברירה וצריך לברור זה שרוצה לאכול עכשיו ודמי ממש לעלין מעופשין (לעיל סעי' א') וצריכין ליזהר בסעודה שמונחין כמה מיני עופות יחד ובוררין להניח למו"ש שיבררו אלו שרוצין לאכול עכשיו ולא להיפוך ובשר צלי ומבושל הוי שני מינים לענין זה, ח"א שם. וכן דג שלוק במים ודג מטוגן בשמן הוי ב' מינין לענין זה בי"מ או' ט"ל, וכן שחורות ולבנות וכדומה אסור דמקרי ב' מינים, ועיין סי' רכ"ה או' יו"ד במ"א אם חלוקים בטעמם או בשמם לענין שהחיינו ה"ה לכאן וצ"ע, גם במיני מתיקה י"ל דב' מינין הוי כל שחלוקי' בטעמם, א"א או' ה' ותפוחים מתוקים וחמוצים את"ל מין א' הוא אפ"ה כל ששונא חמוצים פסולת מקרי לגבי דידיה ואסור אבל אם אחרים מסובים והם אוהבים חמוצים י"ל דשרי לברור חמוצים ממתוקים, מש"ז או' ב':

א

לד) שם כגון שבירר שחרית לאכול בין הערבים וכו' היינו מסעודה לסעודה, מ"א סק"ו, ור"ל שבורר בסעודת שחרית כדי לאכול בסעודת בין הערבים, ועיין באו' שאח"ז:

א

לה) שם כגון שבירר שחרית לאכול בין הערבים וכו' והא דלא כתב אפי' לבו ביום כמ"ש לעיל סעי' ב' גבי בורר אוכל מתוך פסולת וגם הא דלא כללנהו ביחד אוכל ופסולת וב' מיני אוכלין כמו בסעי' א' כתב הלב"ש משום דחלוקים הם דבאוכל ופסולת כל שאינו סמוך לסעודה חייב אבל בב' מיני אוכלין שרי אפי' רחיק מסעודה ואינו חייב אלא מסעודה לסעודה וכתב שזהו כוונת ע"א סק"ו וכ"ה בב"י יעו"ש, וכ"כ הא"א או' ו' ומחה"ש וכתבו דכ"ה דעת הש"ע יעו"ש. ועיין לעיל או' י"א:

א

לו) שם לאכול בין הערבים חייב, ואם בירר בכונה של איסור דהיתה כוונתו לאח"ז דהיינו לסעודת בין הערבים ואח"כ נמלך לאכול לאלתר לא מהני וה"ה אם בישל ואח"כ נזדמן לו חולה שיש בו סכנה שצריך לאותו תבשיל לא נפטר בכך מאחר שגמר מלאכתו במחשבת איסור, וכן אם בירר בהיתר כדי לאכול לאלתר ואח"כ נמלך והניח זה לסעודת בין הערבים לכ"ע איכא בזה איסורא דרבנן ודלא כהרב טל אורות אבל אם בירר בהיתר כדי לאכול לאלתר ואכל לאלתר ונשתייר שרי להניחו לסעודת בין הערבים ובלבד שלא יערים כמ"ש הר"ז או' ג' וכ"ש אם בירר חתיכה אתת שהיתר כדי לאכול לאלתר ואכל ממנה לאלתר ונשתייר דפשיטה דשרי כיון שאכל מאותה חתיכה עצמה אבל אם בירר יותר ממה שצריך לאלתר אדעתא לשייר ממנו לסעודת בין הערבים לכ"ע חייב מה"ת, ואם בירר אוכל שיעור קערה מלאה כדי להביא לפני האורחים אעפ"י שיודע בודאי שלא יאכלו כולה האורחים ורק שעושה מפני הכבוד שבושה להביא קערה חסירה יש להתיר דחשבינן לה כולה לצורך סעודה רב פעלים ח"א סי' י"ב ובספרו בן א"ח פ' בשלח או' ג'

א

לז) ואם בירר במזיד בשבת דאסור לו לעולם כמ"ש רסי' י"ח ואח"כ חזר ועירב הפיסולת עם האוכל כמו שהיה אפ"ה אסור לו לחזור ולברור אוכל מתוך פסולת כדי לאכול לאלתר, רב פעלים שם סי' י"ג ובספרו בן א"ח שם או' ד' אמנם צ"ע על הרב הנז' דבספרו רב פעלים פסק דאפי' חזר ועירבו כמו שהיה אסור לו לעולם אפי' בחול ובס' בן א"ח משמע דדוקא באותו היום אסור ונראה דמ"ש בבן א"ח לאו דוקא, וכ"ה דעת הפתה"ד או' א' דכיון שעשה מלאכה במזיד נאסר לו לעולם ולא מהני במה שמחזירו לכמו שהיה יעו"ש:

א

לח) ואם בירר לצורך אותה סעודה דוקא ולא יותר ואח"כ נאנס ולא אכלו באותה סעודה לית ביה איסור אפי' כל דהוא ומותר לאוכלו בסעודה שאחריה. פתה"ד או' ב':

א

טל) בורר עצים שעורו כדי לבשל בו כגרוגרת ובכלים ובגדים וצרורות וכדומה שיעורן בכ"ש, ותו נראה דבהנך דלאו אוכלא אין חילוק בין בורר יפות מתוך הרעות או איפכא שכ"נ מדברי רש"י דבשניהם חייב מיהו מדברי הערוך ע' חילתא משמע קצת דגם בהנך אינו חייב רק בבורר פסולת מבין היפות, הגאון מהר"י ליפשי"ץ ז"ל בקונט' כלכלת שבת דף ז' ומזה אתה דן לשואפין עפר הטאבק"ו ולפעמים ימצא בתוכו קסמין דקין או שהטיל לתוכו פרחי שושנים ליתן בהם ריח ויבשו והוא מסיר אותן מתוך הטאבק"י דאי עביד הכי בשבת חייב משום בורר שהרי יש איסור בורר אף במידי דלאו דמיכל וגם הוי בורר הרע מתוך היפה דחייב גם לדעת הערוך ז"ל כנז' וצריך זהירות יתירה בזה, פתה"ד או' ד':

א

מ) [סעיף ד'] הבורר פסולת וכו' עיין סי' תק"י דביו"ט מקלינן וכ"כ ב"י והעו"ש (או' ט') עשה עצמו כאלו לא ידע את יוסף, מ"א סק"ז ור"ל דדעת הש"ע לחלק בין שבת ליו"ט דבשבת אפי' האוכל מרובה אסור לברור את הפסולת כמ"ש בב"י ודלא כהטור וכ"ה דעת מור"ם ז"ל בהגה וכ"ה דעת האחרונים:

א

מא) שם הבורר פסולת מתוך האוכל וכו' והיינו כדי לאכיל לאלתר דאלו להניח אפי' אוכל מתוך פסולת חייב. עו"ש או' ח', ומיהו עיין ברכ"י בשיו"ב או' ב' שהביא פלוגתא בזה בבורר פסולת מתוך האוכל כדי לאכול לאלתר אם חייב יעו"ש ועיין לעיל או' ח' ואו' ה' ומשמע דדעת הש"ע והאחרונים כדעת האוסרים:

א

מב) שם הבורר פסולת מתוך האוכל וכו' אבל מותר להסיר צרעין ויתושין מן הכוס מטעם דאין ברירה בלח דלא שייך ברירה אלא מה שצריך לפשפש ולברור אבל עם דבר שצף למעלה כבר ברור הוא והו"ל כמשחל ביניתא מחלבא דאין זה בורר, כ"כ מהריט"ץ בתשו' סי' ר"ג יעו"ש והביאו א"ר סוף או' ח', וכן הסכים הברכ"י סוף או' ה' וכתב דהכי נהוג, וכן הסכי' הרב זכור ליצחק הררי סי' פ"ט, וכן הסכים הרב מהרי"ן גווי"א בס' טל אורות דף ל"ב ע"ב, והב"ד הבי"מ או' נ"ב, מיהו הט"ז בסס"י זה ובסי' תק"ו סק"ג כתב בשם הראב"ד דשנופלים זבובים לכוס אסור להוציא הזבובים לבדן מן הכוס משום בורר אלא יקח מן המשקה קצת עמהן יעו"ש, וכ"כ הר"ז או' כ"ד (אמנם בסידור שלו כתב שאין לסמוך על היתר זה רק לשפוך מהכוס עד שיצא הפסולת יעו"ש) ח"א כלל ט"ז או' י"ב, ולכן כתב הרב בן א"ת פ' בשלח או' י"ב דנכון לעשות כך שיטול עם היתוש מעט משקה עכ"ף או ד"א ואם אין לו דבר כזה יתחוב אצבעו לתוך המשקה כדי שיהיה היתוש עולה על אצבעו ובודאי יהיה על אצבעו משקה שראוי למצוץ אותו בפיו עכ"ל, ומ"מ אם אפשר יותר טוב שישפוך מן הכוס עצמו היתוש עם מעט יין:

א

מג) שם הבורר פסולת מתוך אוכל וכו' ואם הפסולת ראוי לאכול ע"י הדחק ורוצה עתה לברור הפסולת לאכול ולהניח הטוב לאחר זמן ודאי שרי לברור הפסולת שרוצה עתה לאכול ואפשר שאסור לברור המאכל שרוצה להניח אחר זמן אבל זה טעות דאוכל מאוכל לאו ברירה במין אחד רק להט"ז י"ל שזה אסור, מש"ז או' ג" וכבר כתבנו לעיל או' ל' דהסכמת הפו' להתיר במין א' דלא כהט"ז יעו"ש:

א

מד) שם הבורר פסולת מתוך האוכל וכו' מיהו אם אוכל חתיכת דג או חתיכת בשר שיש בהם עצמות מותר להוציא בידו תחלה העצמות ולאכול לאלתר. ואעפ"י שמסיר בזה כמה עצמות בזא"ז שרי דדרך אכילתם בכך תמיד ואין זה דרך ברירה אלא דרך אכילה ודלא כהמאמ"ר או' ז' דאסר לקרוע הדג מגבו ולהסיר השדרה שבאמצע וכו' בן א"ח שם או' יו"ד, וכן העלה הפתה"ד או' ו' וכתב דלא כהמאמ"ר יעו"ש:

א

מה) אבל אם יש לפניו קערה של בשר ובתוכה עצמות בלא בשר אסור להסירם משם דאלו פסולת גמור הם והו"ל בורר פסולת מתוך אוכל וכמ"ש המאמ"ר שם, בן א"ת שם או' י"א. אבל הפתה"ד שם כתב להתיר גם בזה משום דעכ"פ יש בתוכו מוהל התבשיל ומרק הבשר ובחול אין משליכין אותו מן הקערה אלא א"כ מוצצין אותו והו"ל כיש מקצת אוכל עם הפסולת ולא חשיב בורר כמ"ש הט"ז (לעיל או' מ"ב) יעו"ש:

א

מו) וכתב עו"ש הרב בן א"ח דה"ה אותם שדרכם לסחוט על הבצים לימוני"ס חמוץ ונופלין גרעינין שבהם על הבצים שבקערה דאסור להסירם ולהשליכם דהו"ל פסולת מאוכל דאסיר גם לאלתר עכ"ל אמנם אם נשאר בגרעינים מעט תומץ שראוי למצוץ אותם נראה גם בזה שרי לדברי הפתה"ד דהו"ל מעט אוכל עם הפסולת דשרי להט"ז:

א

מז) אבטיחים (שקורין בערבי של בבל רק"י ובערבי של א"י בטיך אכצ"ר) שיש בקרבם גרעינין הרבה מפוזרים אנה ואנה יש ליקח החתיכה בידו וינתז בכח בעודה בידו להשליך ממנה הגרעינים ומה שלא יכול בהתזה מתמת שדבוקים בה הרבה שרינן ליה להוציא הגרעין בידים דחשיב דרך אכילה בכך ואין מחייבין אותו לתת החתיכה בפיו ולהוציא הגרעינים מפיו דאין זו דרך אכילה מיהו טוב להוציאם ע"י שינוי קנת דהיינו לדחותם כלאחר יד, בן א"ח שם או' ז':

א

מח) וכן אם אוכל תמרים בשבת מותר להפריד התמרה מן הגרעין בידו וזורק הגרעין ואוכל התמרה כי כיון שיש בו גרעין א' הו"ל לוקח אוכל מתוך פסולת כשהוא מפרידם זה מזה, וה"ה בפרי שקורין משמש וכיוצא בו אבל בצימוקים שהם ענבים יבשים שיש בכל א' שלש וארבע גירעין אם הוא רוצה להוציא הגרעין ה"ז נמצא בורר פסולת מאוכל כי הוא מוכרח להוציא הגרעין בזא"ז מתוך הענבה וכן יעשה יניח הענבה בפיו ויוצא הגרעין מפיו, בן א"ח שם או' ח':

א

מט) פרי שקורין בערבי פסת"ק (והוא מן לוזים קטנים) שקליפתו סדוקה מעט והאדם גומרה בידיו ומוציא הפרי ואוכלו שרי דשאני זה מדין התרמוסין הנ"ז בסעי' שאח"ז מיהו כל זה אינו אלא באוכל לאלתר או בתוך שעה אבל לסעודה שאחר שעה אסור, בן א"ח שם או' ט'.

א

נ) שם הגה ואפי' האוכל מרובה וכו' בטור כתב דאם כמות הפסולת מרובה אסור אפי' לטלטלו שהאוכל בטל ברוב הפסולת ומ"מ לוזים ובטנים שנשתברו ועדיין מעורבים בקליפתן אעפ"י שהקליפת מרובות על האוכל לא מקרי פסולת מרובה על האוכל כיון דארחייהו בהכי והוו כמו שומר לפרי ע"כ. וכתב הב"ח דכן יש להחמיר שלא לטלטלו כלל כשהפסולת מרובה מן האוכל יעו"ש, וכ"כ ח"א כלל ט"ז או' א' שאם הפסולת מרובה על האוכל אסור לברור אפי' האוכל יעו"ש, אמנם הא"ר או' ח' כתב על דברי הב"ח הנ"ז דאינו נכון דאדרבא מסתימת הש"ע משמע דמותר יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' ג' דבש"ע משמע דפסולת מרובה מקילין ובורר האוכל לאלתר ולא בטל לגבי פסולת וצ"ע על מ"ש הב"ח יעו"ש, וכ"כ הברכ"י בשיו"ב או' ג' בשם מהרי"ל ואלי דתמה על הב"ח דלמה נחמיר בזה כיון דאין איסורו אלא מד"ס, וכ"ה דעת מור"ם ז"ל בהגה והלבוש יעו"ש, וכ"כ המחה"ש סק"ז דלא ק"ל כהטור בזה, וכ"כ הלב"ש על הע"ז סק"ג:

א

נא) שם בהגה אפ"ה לא יברור הפסולת וכו' ואם יש לפניו אוכל ופסולת ורוצה לברור הפסולת להאכילה לבהמה לאלתר ה"ז בורר הפסולת מתוך האוכל יען מאחר דעתה הוא רוצה בפסולת להאכילה לבהמה חשיבה הפסולת אוכל והו"ל בורר אוכל מתוך הפסולת כמ"ש המש"ז או' ה' יעו"ש, ולפ"ז אם יש לפניו אוכל ופסולת והוא רוצה עתה האוכל לאכלו לאלתר ורוצה ג"כ בפסולת עתה להאכילה לבהמה לאלתר אם האוכל מרובה על הפסולת שהוא מאכל הבהמה יברור הפסולת דלמעוטי בטרחה עדיף, ואם הפסולת שהוא מאכל הבהמא מרובה על האוכל שהוא מאכל אדם יברור האוכל משום למעוטי בטרחה, ואם שניהם שוים יעשה כרצונו, מיהו אם הוא בורר הפסולת מתוך האוכל יעשה בצנעה מפני החשד אבל אם נראה שבורר לצורך הבהמה כגון שמניח לתוך סל המיוחד לבהמה וכדומה אין לחוש, בן א"ח פ' בשלח או' י"ד:

א

בנ) שם בהגה אפ"ה לא יברור הפסולת וכו' וכתב בס' קובץ על הרמב"ם פ"ח דבשעת אכילה שהוא אוכל ופסולת מעכבו גם פסולת מתוך אוכל שרי. פ"ת.

א

גנ) [סעיף ה'] הבורר תורמסים מתוך פסולת וכו' זהו לשון הרמב"ם אבל הטור כתב דתרמוסין שלנו שאין שולקין אותם כ"כ כמו בימי הגמ' מותר לבררו מתוך הפסולת יעו"ש, וכ"כ בשו"ח אהל יוסף סי' ו' דדוקא בתורמסין שלהם שהיו משלקין כמה פעמים והקליפה היתה משמרתן הו"ל הקליפה אוכל אבל בתרמוסין שלנו שאין מבשלין כ"כ הוי הקליפה פסולת והו"ל אוכל מתוך פסולת ומותר ומ"מ לענין הלכה למעשה מסיק שלא יברור הפסולת בעודם בידו אלא לאחר שנתנן בפיו כדרך אכילתן יעו"ש, והביאו עיקרי הד"ט סי' י"ד או' מ"ב והאחרונים, וכ"פ בן א"ח שם או' ח' בענין תרמוסין ופולין כיון שדרך בני אדם בחול לקלפם בפיהם כן יעשה בשבת ולא יקלפם בידו ויניחם בתוך פיו יעו"ש:

א

דנ) [סעיף ו'] אין מוללין מלילות וכו' וז"ל הרמב"ם פכ"א דין י"ד המולל מלילות מולל בשינוי כדי שלא יראה כדש עכ"ל וכתב עליו ה"ה וז"ל ודע שיש מפרשין שמלילה זו היא לרכך האוכל בדוקא הא להוציאו מן הקשין אסור בשבת אפי' ע"י שינוי (והיא ס' המחמירין שכתב מור"ם ז"ל בהגה) וביו"ט מותר ע"י שינוי ודעת רבינו (הרמב"ם) כדעת ההלכות שבשבת מותר בשינוי וביו"ט מותר אפי' כדרכו כמ"ש פ"ג מהיו"ט וכ"נ מהתוספתא כדבריהם ועיקר עכ"ל. וכ"ה דעת הטור והרא"ש וכוותייהו פסק כאן בש"ע, וכ"ה רש"י בפ"ק דיו"ט דאפי' בשבת בלא שינוי אינו אסור אלא מדרבנן וכיון שאינו אסור אלא מדרבנן ודאי דיש להתיר ע"י שינוי והטעם משום דהוא מפרק כלאחר יד ובפ' מפנין פרש"י דמהו מולל כגון אם בא לאכול הזרע מולל השרביטין שהזרע בתוכו, ואמרינן נמי התם ובלבד שלא ימלול הרבה, וזהו שכתב כאן בש"ע שימלול בשינוי ומעט כלומר שלא ימלול הרבה ואפי' ע"י שינוי והטעם מבואר שם בגמ' כדי שלא יעשה הרבה כדרך שהוא עושה בחול, וגם בעינן שלא ימלול אלא בראשי' אצבעותיו אבל בכל היד אסור, וכן מבואר בתוספתא. עו"ש או' י"א:

א

הנ) שם אין מוללין מלילות וכו' דהיינו לשפשף שבלים בכפות ידיו כדי שיפול הזרע מהן אלא מולל, בשינוי מעט בראשי אצבעותיו, ר"ז או' ט':

א

ונ) שם בראשי אצבעותיו ואפי' בכולהו ראשי אצבעותיו נמי שרי. ב"י בשם הגמ' וב"ח:

א

זנ) שם בהגה כדי לאכול שרי. והיינו כדי לאכול לאלתר ר"ז שם, וכל שהוא סמוך לסעודה פחות משעה מקרי לאלתר כמ"ש לעיל או' י"א:

א

חנ) שם בהגה ויש מחמירין, משום דס"ל דדוקא לרכך שרי אבל לפרק הדגן מתוך השבלין הוי תולדה דדש ואסור, ב"י מ"א סק"ח, ולרכך תפוח קשה וכדומה אפשר דשרי בלא שינוי, א"א או' ח':

א

נט) שם בהגה ויש מחמירין, ורש"ל פ"ו דביצה סי' ל"ח פסק כסברא ראשונה וכ"פ הנ"ץ, א"ר או' יו"ד, והב"ח כתב ודאי דגם דעת מור"ם ז"ל דהלכה כרוב פו' המפורסמים ולהתיר בשבת ע"י שינוי אלא שטוב להחמיר שלא יבוא לזלזל באיסור שבת וכתב והכי נקטינן:

א

ס) שם בהגה ויש מחמירין, אבל כשנתפרקו הדגן מן השבלים מע"ש מותר לקלפו לכ"ע כדאי' בגמ' וב"י בשם התו' מ"א שם, א"ר שם,:

א

סא) שם בהגה ולכן אסור לפרק האגוזים וכו' היינו אפי' ע"י שינוי דבלא שינוי לכ"ע אסור כמ"ש לעיל או' דן יעו"ש, ועיין לקמן או' ס"ד:

א

סב) שם בהגה ולכן אסור לפרק האגוזים וכו' אבל לשבור האגוזים ולקלף מהאגוזים העור הדק שעליהם ודאי דמותר לכ"ע, עו"ש או' י"ד, תו"ש או' י"ג. ר"ז או' ט':

א

סג) שם בהגה ולכן אסור לפרק האגוזים וכו' ומשמע דה"ה בשרביטין של קטניות שגדלו עמהם דאסור לפרכן ולהוציא הקטניות, וכתב הט"ז סק"ד דאפי' אם כבר נתקן מע"ש (ר"ל שהוציאן מן הרשביטים ע"י פירוך ועדיין מעורבין עם הפסולת שלהן) אין ליקח הקטניות מן הקליפות (משום ברירה) אלא מה שרוצה לאכול מיד עכ"ל, ובמהרי"ל תמה איך רשאין לאכול קטניות מתוך שרביטין שלהן (ר"ל בלא שינוי) שקורין שוטי"ן והביאו מ"א סק"ח אלא שתירץ שם המ"א דכיון שעודן לחין ואף השרביט אוכלין אותו לא הוי מפרק אלא כמפריד אוכל מאוכל יע"ש. וכ"כ המי"ט והביאו א"ר או' י"א, ולפ"ז משמע כשהרביטין יבישין ואין ראויין לאכילה דאסור לפרקו ולהוציא הקטניות מחה"ש וכ"כ הא"א או' ח' ר"ז או' ט' ח"א כלל י"ד או' א' ונראה דה"ד במיני קטניות וכדומה דיש במינם דישה אבל שאר ירקות וכדומה שאין במינם דישה שרי דהא מותר להסיר עלין המעופשין מעל גבי ירק כמ"ש לעיל או' י"ט יעו"ש וכ"ז לדעת המחמירין אבל לדעת המתירין שרי ע"י שינוי וכמ"ש לעיל א' ד"ן יעו"ש:

א

סד) שם בהגה מתוך קליפתן הירוקה, היינו קליפה העליונה הירוקה שע"ג קליפה הקשה והעבה ואפי' בראשי אצבעותיו אסור, ר"ז שם, וכן יש ליזהר מלהוציא השומשמין מן הקליפה, ח"א שם, וכתב בס' כלכלת שבת דדוקא כשמפרק הרבה ביחד אסור אבל אם מפרק כל אחד לבדו ואוכלו מיד דרך אכילה הוא ושרי יעו"ש:

א

סה) שם בהגה וטוב להחמיר מאחר שיכול וכו' ר"ל שיכול לשברן ולאכלן כך בלא פירוק, ר"ז שם, כף החיים להרח"פ סי' ל' או' כ"ו:

א

סו) שם בהגה וטוב להחמיר וכו' בצלים אין להם רק קליפה אחת משא"כ שומין יש להם קליפה חיצונה וקליפה בכל גרעין וגרעין וי"ל דקליפה החיצונה הוה מפרק וצ"ע בכל זה, א"א או' ח' וע"כ יש לעשות ע"י שינוי, ועיין לקמן סס"י שכ"א בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

א

סז) [סעיף ז'] היו לו מלילות מע"ש וכו' ועדיין הם מעורבין בקליפתן לא ינפח בקנון ובתמחוי דגזירה אטו נפה וכברה. תו"ש או' י"ד, לב"ש, ר"ז או' יו"ד:

א

סח) שם ולא בשתי ידיו וכו' זהו דעת הרמב"ם פכ"א דין י"ז וכפי מ"ש המ"מ אבל הטור כתב מנפת מיד ליד וכתב עליו בב"י אפשר דס"ל דמיד ליד היינו מיד לחברתה יעו"ש וכ"כ הלבוש כדברי הטור וסברת הש"ע כתב אותה בשם י"א אלא שכ' עליה הא"ר או' י"ב וכן עיקר בפו' ור"ל דעת הש"ע ופ"ה דעת האחרונים:

א

סט) שם ולא בשתי ידיו וכו' לא מיבעיא מיד ליד חברתה אסור אלא אפי' לקבץ שתי ידיו כאחת וליתן בשניהם ולנפח אסור ורק בידו אחת ממקום למקום שרי, מש"ז או' ד':

א

ע) שם אלא מנפח בידו אחת וכו' פ' בכל היד וא"צ לצמצם דוקא בראשי אצבעותיו כמו שסבר חד מ"ד דלית הלכתא כוותיה, עו"ש או' ט"ז:

א

עא) שם אלא מנפח בידו אחת וכו' כדי שישנה מדרך החול ולא יבא לנפות בנפה, ר"ז או' יו"ד:

א

עב) [סעיף ח'] אין שורין וכו' כ"כ בש"ע. וכתב הב"ח והט"ז שט"ס הוא וצ"ל אין שולין כדאיתא בש"ס דף ק"מ ע"א ועיינתי בכל ספרי משניות ואיתא נמי אין שורין וכ"ה בירושלמי במשנה וגמ' וכ"ה ברי"ף ור"ן, א"ר או' י"ג, וגם אני עיינתי בכל ספרי המשניות וכתוב שורין אבל במשנה המודפסת עם הגמ' כתוב שולין:

א

עג) שם אין שורין את הכרשינין וכו' וה"ה אם יש פסולת ואוכל מעורבין אסור ליתנם במים כדי שיפול הפסולת למטה כגון עפר או שיציף למעלה כגון תבן. מ"א סק"ט, תו"ש או' ט"ו, ואע"ג דביו"ט איכא פלוגתא בזה כמבואר בב"י סי' תק"י כתב המחה"ש דבשבת כ"ע מודו דאסור יעו"ש, וכ"פ הר"ז או' י"א, ח"א כלל ט"ז או' ואפי' כדי לאכול לאלתר אסור לעשות כן, מש"ז או' ה' ועיין מ"א סי' תק"י סק"ד שכ"פ לאסור נמי גבי יו"ט ויתבאר בדברינו לשם בס"ד:

א

עד) שם דהו"ל כבורר, ובורר אפי' לאוכלו מיד אינו מותר אם לא ע"י שינוי, פרישה או' ז':

א

עה) שם אעפ"י שנופל הפסולת וכו' אין חוששין כיון דממילא נתברר והוא לא עביד כלום, ואין לגזור שמא יברר שאין דרך לברר כרשינין בכברה ואפי' אי עביד הו"ל שינוי ולא אסור מה"ת, לביש תו"ש או' ט"ז:

א

עו) [סעיף ט'] משמרת, שמסננין בה שמרים, טור:

א

עז) שם אפי' תלויה מע"ש, דאם אינה תלויה ונטויה מע"ש בל"ה אסור לתלותה ולנטותה בשבת כמ"ש לעיל סי' שט"ו סעי' ט' יעו"ש, ועיין בדברינו לשם או' ח"ן ולקמן או' קכ"ז:

א

עח) שם אסור ליתן בה שמרים. ואם עבר ונתן חייב או משום בירר או משום מרקד, הרמב"ם פ"ח דין י"א ב"י, עו"ש או' ח"י, תו"ש או' י"ז, ר"ז או' י"ב, ובענין אם אסור לשתותו בו ביום ומה שיש לחלק בין שוגג למזיד כבר כתבנו לעיל או' א' בענין בורר וה"ה לענין משמר כיעו"ש:

א

עט) שם כדי שיחזרו צלולים לזוב. ר"ל שיהיו השמרים צלולים ויזובו כל יינם, הרע"מ בפי' המשנה:

א

פ) וכן מותר ליתן מים ע"ג שמרים שנשארו בחבית וקולטין המים טעם היין ומוציאין אותם ואין בזה משום בורר את היין מפני הקמחין לבנים שמתהוים בו, הרע"מ שם, ואעפ"י שכתב זה בשם פי' אחר מ"מ האחרונים הביאו אותו להלכה, ועיין לקמן או' ק"ה:

א

פא) [סעיף יוד'] יין או מים שהם צלולים וכו' היינו דרובא דאינשי לא קפדי לשתותן כמות שהם ומסננן במשמרת כדי שיהו צלולין ביותר, ב"י בשם הר"ן, אבל הב"ח כתב דלא שרי אלא צלול לגמרי ואינו מסננו במשמרת אלא מפני קצת קסמין וקשין שבתוכו א"נ כדי שיהא צלול יותר ודלא כמשמע מדברי הר"ן דהיכא דרובייהו דאינשי שתו ליה הכי אפי' במשמרת שרי יעו"ש, וכ"נ דעח הא"ר או' ט"ו, אבל הט"ז סק"ו והתו"ש או' ח"י כתבו כדעח הר"ן וכ"נ דעת הר"ז אוי' י"ג, וכ"פ בן א"ח פ' בשלת או' ט"ו וכ"ה דעת האחרונים:

א

פב) שם יין או מים שהם צלולים וכו' פי' אעפ"י דדעתו שיהיו צלולין ביותר אפ"ה מותר שהרי אין מתקן כלום דבל"ה הם ראויין לשתות ואפי' במשמרת מותר ומכ"ש בכפיפה מצרית וכה"ג דאין דרכם לשמר בהם וגם משום ליבון ליכא בהם. והא דנקט הש"ע משמרת לרבותא דאפי' משמרת דאיכא למיחש שלא יבא לשמר בו יין עם שמרים ויבא לידי חיוב חטאת אפ"ה מותר וכ"ש דברים אחרים שאינם ראויים לבא לידי חיוב חטאת. עו"ש או' י"ט, ועיין לקמן או' קכ"ז:

א

פג) שם שהם צלולין וכו' ואם יש בו קמחים מוחר לסננו מ"א סק"י, וה"ד בסודר אבל במשמרת אסור משום דרובא קפדי אקמחים. תו"ש או' י"ט. וכתב שמ"א מצויין בטעות. וצ"ל אסודר יעו"ש, וכ"כ המחה"ש ולב"ש א"א או' יו"ד, בן א"ח שם, והיינו לסתום הש"ע אבל להרמב"ם אפי' בסודר אסור. א"א שם. ועיין לקמן או' פ"ט:

א

פד) שם הגה ואעפ"י שיש בו קסמין וכו' וכפי זה מותר נמי לנפח קש או קסמין לצד אחד כדי שיכול לשתות המים או היין דכיון דבל"ה משתתי מותר, הלק"ע ת"ב סי' רנ"ד, י"א בהגב"י. ועיין לקמן סי' של"ט סעי' ו' ובדברינו לשם בס"ד:

א

פה) שם אבל בסודרים מים אסור וכו' אבל משמרת עשויה לכך ואין חושש לליבונו, טור, ואע"ג דאמרינן בבגד שרייתו זהו כיבוסו וא"כ מה לי עשוי לכך או אינו עשוי לכך, כתב המ"א ס"ק י"א דהטור ס"ל כמ"ש הב"י בסי' ש"ב בשם התו' והרא"ש ובש"ע שם סעי' ט' דכשאין עליו לכלוך לא הוי כבוס אלא דאסור שמא יסחוט והוי כבוס ולכן בעשוי לכך לא גזרינן. ומ"ש בסס"י של"ד דאסור ליתן מים היינו נמי שמא יסחוט והוי כבוס אבל בשאר משקין סחיטה שלהם אינא אסירה אלא משום תולדה דדש מפני שאין מלבנין המשקין ולכן לא גזרינן שמא יסחוט (דאין דרך לסחוט בגד לצורך משקה שבו. מחה"ש) יעו"ש. אמנם התו"ש או' י"ט השיג על דברי המ"א הנ"ז דהטור לא ס"ל כב"י אלא דנתינת מים בעצמה חשיב כבוס וכמ"ש ב"י בסי' של"ד בכוונת הטור אלא טעם הטור דמתיר במשמרת משום דאין מכוין לכך ולא ניחא ליה בהכי יעו"ש. ומשמע דאם הסודר מיוחד לכך דינו כמשמרת כיון דאין מקפיד עליו וכ"ע לקמן סי' ש"ך סעי' ט"ו יעו"ש:

א

פו) שם ויין ושאר משקין מותר. משום דלית בהו משום ליבון' תו"ש שם (ומה שהקשה הט"ז סק"ז מדברי הר"ן כתב עליו שם התו"ש דאין מזה הכרע יעו"ש) ומשום סחיטה נמי ליכא למיחש דאין דרך לסחוט הבגד לצורך משקה שלו וכמ"ש באו' הקודם,:

א

פז) שם ויין ושאר משקין מותר, וה"ד יין אדום אבל יין לבן יש בו משום ליבון ודינו כמים. ט"ז סס"י ש"ך וכ"כ הר"ז או' י"ג, והגם שמדבדי הא"ר שם או' כ"ב משמע דאין לחלק מ"מ נראה דיש להחמיר, ועיין לקמן סי' ש"ך או' פ' ואו' ק"ו:

א

פח) שם ואם הם עכורים וכו' היינו בעכורים לגמרי דלא משתתי כלל אסור אפי' בסודר אבל אם הם עכורים קצת ואפשר דמשתתי הכי אעפ"י דרובא דאינשי לא שתו ליה הכי מוחר לסננו בסודר. ב"י בשם הר"ן. ט"ז סק"ט. מ"א ס"ק י"ב:

א

פט) שם ולהרמב"ם במשמרת אסור אפי' מים ויין צלולים וכו' ר"ל דאפי' הם צלולים דהיינו רובא דאינשי לא קפדי בהכי אסור במשמרת ואפי' בסודרים לא שרי אלא דוקא כשרובא דאינשי לא קפדי בהכי, תו"ש או' כ"א, ולענין דינא כתב הא"ר או' ח"י דמרוב הפו' נראה דהלכה כסברה הראשונה יעו"ש אבל דעת האחרונים דיש לחוש לדברי הרמב"ם היכא דאפשר אבל לעת הצורך יש לסמוך על סברה ראשונה כי הם עיקר, וכ"כ לעיל סי' י"ג או' ז' דכל היכא שסותם הש"ע להקל ואח"כ מביא סברת המחמיר חושש לה רק לכתחלה היכא דאפשר יעו"ש. וה"ד ביין יש להחמיר לסננו בסודר אבל מים בסודר אסור כיון דלסברא הראשונה יש בו משום ליבון:

א

צ) שם ויין מגתו וכו' גם זה לדעת הרמב"ם דס"ל דאסור לשמר במשמרת משום גזירה דלמא אתי לשמר יין ממש עם שמריו ומשו"ה לא התיר אפי' יין תוסס שעדיין לא נפרש היין יפה מן השמרים וכל היין כגוף אחד הוא ואין שייך כלל ברירה אלא בסודר ולא במשמרת אבל לפי דעה הראשונה דסבר דאעפ"י שיש בו קסמין מותר מכ"ש יין תוסס דמותר אפי' במשמרת וכן משמעות פשט הגמ' דיין תוסס אפי' במשמרת מותר, עו"ש או' כ"ה, וכ"כ בהגהת הלבוש. א"ר או' ך' תו"ש או' כ"ג. לב"ש, ר"ז או' י"ד:

א

צא) שם ויין מגתו וכו' נ"ל דבחומץ דג"כ דרכו להשתמש ממנו אפי' אם הוא עב אין לאסור בסודר אלא א"כ הוא עב הרבה שאין ראוי כלל להשתמש בלא סינון. ט"ז סק"י, א"ר שם, תו"ש שם, ר"ז שם והיינו לסי' ראשונה אבל להרמב"ם גם זה אסור, נה"ש או' ה':

א

צב) משקה שקדים כתושים מע"ש מותר לסננן כיון שיכולין לשתות בלא סינון הג"מ וסמ"ק מ"א ס"ק י"ב, תו"ש שם, ר"ז שם, ח"א כלל ט"ז או" ז' וכתב הא"א או' י"ב דבסודר י"ל דאסור לסננו משום מלבן אבל הח"א שם מתירו אף בסודר וכ"נ לע"ד דאעפ"י שהמשקה הוא לבן מ"מ כיון שמעורב בו כתישת השקדים הרי זה דרך ליכלוך ולא ליבון ומשו"ה שרי גם בסודר, ואח"כ ראיתי שכ"ה בהדיא בהגמ' סוף פ"ח ובמרדכי פ' תולין שכתבו דמותר לסננו בסודר וליכא משום מלבן יעו"ש. ונראה שזה אשתמיש מהא"א הנז':

א

צג) [סעיף יא'] כשמסננין היין בסודר היינו בעכור קצת כמ"ש לעיל או' פ"ח:

א

צד) שם שלא יעשה גומא וכו' אלא ישפוך עליו והוא ישקע מעצמו, טור. ר"ז או' ט"ו:

א

צה) שם משום שינוי שלא יעשה כעובדין דחול, לבוש, וכ"כ הב"ח, ר"ז שם:

א

צו) שם משום שינוי, משמע דבסודר די בשינוי שאין עושה גומא אבל משום אהל ליכא למיחש וכמ"ש ב"י בשם הר"ן, והב"ח כתב דאף במסנן בסודר צריך שלא יגביה הסודר משולי הכלי טפח משום אהל כשהכלי רחב או שלא יפרוס כסודר על כל הכלי ודלא כהש"ע שנמשך אחרי דברי הר"ן יעו"ש אמנם מדברי המ"א ס"ק י"ג והתו"ש או' ב"ד משמע דאם הכלי רחב אף לדעת הר"ן יש בו משום אהל יעו"ש ועיין לעיל סי' שט"ו או' ע"ו ודו"ק:

א

צז) [סעיף יב'] כל מקום שמותר לסנן יין בסודר וכו' היינו בעכור קצת כמ"ש לעיל או' פ"ח אבל יש חילוק בכפיפה מצרית דגם מים צלולין או עכורין קצת דאסור בסודר משום ליבון כמ"ש סעי' יו"ד הכא בכפיפה מצרית שרי כיון דליכא ליבון:

א

צח) שם מותר לסננו בכפיפה וכו' ונ"ל דאותו כלי העשוי כנפה שמסננין בו דינו כמשמרת הואיל ומיוחד לכך מ"א ס"קי"ג, תו"ש או' כ"ד, א"א או' י"ג ר"ז או' ט"ז, בי"מ או' מ"ג. ור"ל שאין לסנן בו כ"א משקה צלול כמו משמרת דסעי' יו"ד לדיעה ראשונה יעו"ש. וכ"כ הר"ז שם:

א

צט) שם משום שינוי. כ"כ ב"י בשם הר"ן דהטעם משום שינוי שלא יעשה כעובדא דחול. וכ"כ הלבוש והר"ז או' ט"ז, אבל הטור כתב הטעם משום אוהל וכ"כ רש"י והרמב"ם סוף פכ"ב, וכ"ה דעת הב"ח והט"ז ס"ק י"א יעו"ש, ונ"מ בין הטעמים דאם הכפיפה אינה מכסה את כל הכלי אי משום אהל מותר אפי' בגבוה טפח אבל אם משום שינוי אפי' אם אינו מכסה כל הכלי צריך לעשות שינוי שלא יגביה טפח, ועוד למאן דמפרש משום אהל מיירי כשהכלי חסר כדי שיעור טפח דאויר אהל אינו פחות מטפח וגם כשרחב הרבה דאל"כ הא ק"ל דאין בכיסוי כלים משום אהל וכ"כ הר"ן בשם התו', עו"ש או' כ"ח, ועוד נ"מ למ"ד משוש אהל דאם אין הכלי רחב טפח שרי, מש"ז או' י"א ועיין עוד מזה לעיל סס"י שט"ו:

א

ק) שם משום שינוי ואם אינו מכסה את כולה אלא מחזיק הכפיפה בידו א' ושופך בידו השנית אפשר דגם הר"ן מודה בזה דהוי ג"כ שינוי במה שאוחז הכפיפה בידו, ט"ז שם, א"ר או' כ"א

א

קא) [סעיף יג'] לא יתן בפיו קשין וכו' ומשמע דאפי' אם נתן הקשין בפי הכלי מע"ש אסור לערות לתוכו יין בשבת כיון דהאסור הוא מטעם משמרת ומשמרת אפי' אם היתה תלויה מע"ש אסור ליתן בתוכה בשבת כמ"ש לעיל סעי' ט' יעו"ש:

א

קב) שם בחזקה וכו' משמע דאם אינו נותן בחזקה ויוכלו לעבור דרך שם קצת קשין וקסמין אין לאסור וכ"כ הר"ן פ' תולין בשם הראב"ד:

א

קג) שם שאין לך מסננת גדולה מזה, כ"כ ב"י בשם רש"י וכ"כ הר"ן פ' תולין, מיהו בגמ' איתא משום דמיחזי כמשמרת וכתב הר"ן משום דאע"ג דלאו משמרת ממש הוא שהרי עוברין בה השמרים כיון דאיכא קסמין טנופת דמעכב בהו ולא עברי דמי למשמרת עכ"ל וא"כ צ"ל מ"ש רש"י והר"ן בתחלת דבריו שאין לך מסננת גדולה מזה הוא לגבי קשין וקסמין שאין עוברין מתוכה ומ"ש דמיחזי כמשמרת דמשמע דאינה כמשמרת ממש הוא לגבי שמרים שעוברין מתוכה וכה"ג כתב הא"ר או' כ"ב והשיג על מ"א ס"ק י"ד שכתב צ"ע על ב"י יעו"ש:

א

קד) שם שאין לך מסננת וכו' ובצלול שרי כמ"ש סעי' יו"ד, מ"א שם, א"ר שם, תו"ש או' כ"ו, א"א או' י"ד. ר"ז או' י"ז:

א

קה) נהגו שלא ליתן שמרים במשקה בשבת כדי להעמידן אעפ"י שראוי לשתותו בשבת, ונ"ל דהוי תולדת בורר דעכ"פ יורדין שמרים מהמשקה בשולי הכלי ודומיא דמחבץ.. מ"א שם, ומיהו מותר ליתן בשבת מים ע"ג שמרים שנשארו בחבית וקולטין המים טעם היין ומוציאין אותו בשבת ושותין אותו, א"ר שם בשם ברטנורא, ר"ז או' ך' נזר ישראל סי' ח' או' כ"ב, מ"ב או' ל"ג ועיין לעיל או' ף':

א

קו) [סעיף יד'] מותר לערות בנחת וכו' כדי להפריד המשקה מהשמרים שבשולי הכלי' פרישה או' י"א:

א

קז) שם מותר לערית בנחת וכו' פי' דאם אינו מערה בנחת מתערבים השמרים עם השכר וליכא הכא משום בורר. ב"ח:

א

קח) שם מותר לערות בנחת וכו' ובפסקי מהר"מ מריקאנטי סי' קמ"ג כתוב יש ליזהר בשבת ויו"ט שלא ישפה (ר"ל ישפוך) מכלי אל כלי כדי להשאיר פסולת הנשארת בשולי הכלי אלא או ישאיר משקה עם הפסולת או ישפה המשקה עם הפסולת לחוץ. שכנה"ג בהגב"י או' ח'. ולכן כששורין צמוקין לעשות שרבי"ט או לקדש עליו במקום שאין מצוי יין יש ליזהר להשאיר ממי הצמוקין עם הצימוקין ולא ישפוך כל המים לתוך הכוס משום בורר ורק אם שותה לאלתר ומערה מכלי לכלי שלא ע"י מסננת שרי כמ"ש לקמן או' קי"א יעו"ש. ולענין אם מותר לשרותו בשבת עיין לעיל סי' רנ"ב או' ז"ן יעו"ש:

א

קט) שם הניצוצות מוכחי שהוא בורר. אבל בתחלת שרייתן כשאין הפסולת ניכר לאו בורר הוא, ב"י בשם רש"י ומ"א ס"ק ט"ו בשם הר"ן. ולפ"ז אסור לערות שומן מהמאכל דהא שני מיני אוכלים הם (ואותו שאינו רוצה עתה חשוב פסולת) ואסור לברור א' מחברו אלא בידו (ור"ל שאותו שרוצה לאכול עתה דאותו שאינו רוצה עתה חשוב פסולת ואסור לברור אותו ואעפ"י שרוצה לאכול מין השני לאלתר וכמ"ש לעיל או' כ"ב יעו"ש) כדי לאכלו מיד ואפשר דלא שייך ברירה אלא בדברים המעורבים אבל הכא לחודא קאי. מ"א שם. וכששופכין עמו מרק מעט נראה להקל בפשיטות א"ר או' כ"ד נז"י סי' ח' או' י"ט וכ"מ ממ"ש לעיל או' מ"ב יעו"ש, והיינו כשאינו רוצה עתה לאכול השומן אלא המרק דהו"ל כפסולת וכמ"ש לעיל אבל אם רוצה עתה לאכול השומן מותר לערות אותו בידיו אפי' בלא מרק כנ"ז:

א

קי) וכתב מ"א סי' תק"י ס"ק י"ג דמותר לקלוט שומן הצף על פני החלב שקורין סמעטנ"י אפי' בשבת וכשיגיע סמוך לחלב יניח קצת עם החלב וכמ"ש סי' שי"ט סעי' י"ד. ודוקא שצריך לאכול בו ביום ואם א"צ לו רק שחושש שיפסיד ויתקלקל מותר לעשותו ע"י עכו"ם (וצריך להניח ג"כ קצת עם החלב. אחרונים) וכמ"ש סי' שיז סעי' ה' עכ"ל. ור"ל דשום דהוי שבות דשבות והיינו שבות דמכין משבת לחול וע"י עכו"ם הוי שבות דשבות, ומיהו שם בסי' ש"ז לא התיר המ"א רק במקום הפסד גדול יעו"ש, תו"ש או' כ"ח, ואם רוצה לאוכלו לאלתר א"צ להניח ממנה כלום עם החלב, ר"ז או' ח"י, והיינו אם קולט בידו אבל אם קולט בכלי כגון בכף וכדומה אפי' אוכל לאלתר צריך להניח מעט עם החלב או יקח מעט מן החלב עם השומן משום דלא שרי לאלתר אלא בידו כמ"ש סעי' א':

א

קיא) שם הניצוצות מוכחו שהוא בורר, ואיירי ברוצה לשתות לאחר זמן אבל לשתות לאלתר שרי וכמ"ש סעי' א' מ"א ס"ק ט"ו, א"ר או' כ"ג, תו"ש שם, ר"ז שם, בי"מ או' מ"ו נז"י סי' ח' או' ח"י, ואע"ג דלא שרי בסעי' א' לאלתר אלא בידו מ"מ הכא נמי כיון שאינו בורר ע"י כלי אלא שמערה מכלי לכלי עיקר הברירה נעשת ע"י ידיו ואינו חשוב בורר בכלי אלא כשמסנן בסודר או כפיפה וכיוצה בהן. ר"ז שם,:

א

קיב) שם הגה, מותר להגביה החבית וכו' ואף שעי"ז יורד יין גם מתוך השמרים אינו חשוב כבורר כל זמן שאין הניצוצות מתחילין לירד מהשמרים כנז' ר"ז או' ך':

א

קיג) כלי הנקרא ליבריק שעושין בו משקה מעשב הנקרא ט"י ויש לכלי זה שני פיות אחד רחב והשני פיו קצר וסתום ויש בסתימתו נקבים דקין כדי שיעבור מי הט"י דרך אותו הפה ולא יעברו העשבים של הט"י אלא נשארין תוך הכלי ומי הט"י עובר דרך נקבי הפה הנז' צלול בלתי שום עשב, נ"ל דבשבת אסור לשפוך מי הט"י דרך פי הקצר המנוקב הנז' דהו"ל מסנן מי הט"י דרך פה הנז' וכיון שלכך נעשה הפה הקצר הנז' כדי שיסונן מי הט"י בו הרי הוא כבורר ע"י כלי דאסור אפי' לשתותו מיד ולכן יש ליזהר ולשפוך מי הט"י בשבת דרך פיו השני הגדול' ויכול לערות ממנו בנחת לכלי כדי שישארו עשבי הט"י בהליבריקו, בי"מ או' מ"ח, ומ"מ צריך ליזהר נמי שלא ישפוך כל מי הט"י אלא ישאיר מעט עם העשיבים כדי שלא יהא בורר וכנז' בש"ע סעי' זה. וה"ה בכל דבר שמערה מכלי אל כלי ונשאר שם שמרים או פסולות צריך להשאיר מעט משקה עם הפסולות או עם השמרים כדי שלא יהא בורר והיינו אם אין שותהו לאלתר וכמ"ש לעיל או' קי"א:

א

קיד) [סעיף טו'] מסננת שנתן בה חרדל וכו' מע"ש מותר ליתן בה ביצה בשבת, ב"ח, פרישה, א"ר או' כ"ה, תו"ש או' ל' דבשבת אסור ליתן בה חרדל כדי לסננו מהסובין שלו כמבואר בסעי' ט' לב"ש ואעפ"י שגם הם ראוים לאכילה ואין הסובין פסולת כלל ואין בו משום בורר מה"ת אעפ"י כן אסור מד"ס מפני שנראה כבורר אוכל מן הפסולות הואיל ומסננן כדי לאכול החרדל ולהשליך הסובין, ר"ז או' כ"א, והוא מן התו' שבת קל"ד ע"א והביאו מ"א סי' תק"י סק"ה. ומ"ש הב"ח דיש בזה חיוב חטאת אשתמיט מניה דברי התוס', הנז':

א

קטו) שם, אעפ"י שהחלמון יורד למטה עם החרדל וכו' לא חשיב כבורר שהחלבון והחלמון (חלבון הוא הלבן וחלמון הוא הירוק) שניהם אוכלין הם ואין נותנין אותה לתוכו אלא לתקן מראה החרדל הילכך לא חשיב כבורר אוכל מתוך פסולת, טור. ולענין אם רוצה לברור כדי לאכול כתב הלבוש שהחלבון והחלמון שני מיני אוכלין הם וכבר אמרנו לעיל (סעיף ג' ) דבשני מיני אוכלין יש בהם ג"כ משים בורר שאותו שרוצה לאכול נקרא אוכל והשני נקרא פסולת, וכ"כ הב"ח דשני מינין הן, וכ"ה דעת הנה"ש או' כו"ו, וא"כ אסור לברור ע"י כלי אלא דוקא בידו ואותו מין שרוצה עתה לאכל לאלתר וכמ"ש לעיל סעי' ג' בהגה יעו"ש, אבל העו"ש או' ל"ב כתב דשניהם מין אחד הוא שהכל נקרא ביצה, וכ"ה דעת המ"א ס"ק ט"ז. וכ"כ הח"מ או' ח'. ולפ"ז לא שייך ברירה בחלבון וחלמון ואיזה שירצה יכיל לברור ואפי' אותו מין שאינו רוצה עתה לאכלו וכמ"ש לעיל סעי' ג' בהגה יעו"ש ומ"ש הט"ז ס"ק י"ב דאפי' במין א' שייך ברירה כבר השיגו הח"מ שם וכן השיג עליו המט"י או' ד' וכתב דלא ק"ל הכי עי"ש, וכ"כ לעיל או' ל' בשם כמה פו' יעו"ש. ומ"מ הכא גבי חלבון וחלמון אם רוצה לאכול עתה רק החלמון לבדו כגון לשפוך לתוך הקאוי (בענין שאין בו בישול כמ"ש סי' שי"ח או' פ"ב) במקום חלב כמו שנוהגין וביו"ט יש לקחת החלמון מתוך החלבון בידו כדי לחוש לדעת האוסרין וכן לערות החלמון מתוך החלבון מהקליפה או מתוך הכלי לכלי אחר שרי דהערוי מכלי לכלי הוי כמו בידיו כמ"ש לעיל או' קי"א בשם כמה פו' יעו"ש ובפרט בדין זה דיש כמה פו' דס"ל דהוי מין א' ואין בו איסור בורר כנ"ז ומ"ש ח"א כלל ט"ז או' יו"ד לאסור בזה הוא לפי סברתו באו' ט' ואו' יו"ד להחמיר בעירוי אף אם רוצה לאכול לאלתר אבל אנן ק"ל כהסכמת רוב הפו' דמתירין כמ"ש לעיל או' ק"י ואו' ק"א יעו"ש:

א

קטז) [סעיף טז'] מים שיש בהם תולעים וכו'. ואעפ"י שאמרנו למעלה שמשקין שיש בהן קשין וקסמין מותר לסננן ואין זה בורר היינו משום שאפשר לשתותן ע"י הדחק בעוד הקשין והקסמין בתוכן והיה יכול לסנן המשקה בדרך שתייה בין שיניו לפיכך מותר לסננן במסננת אבל מים שיש בהם תולעים שאינו יכול לשתותן בלא סינון שאסור לשתותן ולסננן דרך שיניו שמא יבלע אחד מהם שאסור משום שרץ אסור לסננם במסננת, לבוש:

א

קיז) שם מים שיש בהם תולעים וכו' האסורים ע"ד שנתבאר בי"ד סי' פ"ד ר"ז או' כ"ג, ולכאורה משמע היינו הגדלים במעינות הנובעים שאסורים בשתייה משום שרץ המים אוסרין לסננן במסננת בשבת אבל הגדלים במים שבכלים ושבבורות שאינם נובעים שמותר לשתות ולשתות מהם כמביאר בי"ד שם רסי' פ"ד מותר לסננן במסננת כיון שאינם אוסרים בשתייה. אמנם לפי מ"ש שם הט"ז ס"קב והאחרונים דאם הם מאוסים עליו אסור לשחות ולשתות מהם משום בל תשקצו ה"ה דאסור לאותו אדם לסננן במסננת בשבת כיון שהם אסורים עליו ונראה דמשו"ה סתמו הפו' לאסור במסננת משום דרובא דעלמא עתה מאיסי עלייהו התולעים אף הגדלים בכלים ובבורות שאינם נובעים וכיון דמאיסי עלייהו ואסירי משום בל תשקצו ה"ה דאסור לסננן במסננת בשבת, ועיין לקמן או' ק"ך:

א

קיח) שם מים שיש בהם תולעים וכו' עיין בנ"א כלל ט"ז או' ה' שמסתפק וכתב דיש לחלק דמיירי מתולעים כמו זבובים וכיוצא דאפי' בלא איסור הם מאוסים ומיקרי פסולת גמור משא"כ אלו התולעים קטנים הגדלים בשכר ומשקין שאלולי האיסור היו שותין אותן והראיה שהגוים שותין אותן כך אפשר שדומה לקסמין ומותר לסנן אותן במשמרת יעו"ש אמנם מסתמיות דברי הפו' משמע דפשיטא דמיירי בתולעים הגדלים במשקה ואפ"ה אסור לסננן במשמרת בשבת:

א

קיט) שם מים שיש בהם תולעים וכו' וה"ה יין שיש בו תולעים אסור לסננו בסודר דכיון דיש בו תולעים ואסור לשתותו בלא סינון כעכור דמי ואסור לסננו בסודר משום בורר אלא שותהו ע"י מפה כדין המים. שכנה"ג בהגב"י או' יו"ד. מיהו הגו"ר חא"ח כלל ג' סי' י"ג כתב דכיון דיש פו' שמתירין לסנן היין אפי' שהוא עכור ע"י שינוי אין למחות ביד הנוהגין לסנן היין שיש בו יתושים או החומץ שיש בו תולעים כיין דיש פו' דסברי דזה מותר לגמרי ומה גם דמנהג דעלמא לתת הסודר על פי הכד ושופכין לתוך הכוס דהשתא הוי שינוי גדול בכל כי האי שינוי אפי' להאוסרים שפיר דמי יעו"ש. והביאו השע"ת. אבל הרב תפארת אדם סי' יו"ד חלק עליו והעלה דפשיטא ודאי דמי שמסנן יין שיש בו תולעים או עכור באופן דלא משתתי בלא"ה דיש לנו למחות בידו כיון שאין לו על מה לסמוך ואין חילוק בין מניח הסודר עפ"י הכד או עפ"י הכוס דבכל גוונא אסור יעו"ש, וכן הסכים הפתה"ד או' י"א, וכן העלה הבי"מ או' ן':

א

קך) אין לסנן יין או חומץ שיש בו ודאי תולעים בשבת אבל אם מסננן מספיקא יראה לי דמותר דכיון דאפי' יש בהם ודאי תולעים אינם צריכין סינון מחמת איסור תולעים אלא משום שיקוץ כמ"ש ביו"ד סי' פ"ד דמסתמא לא פירשו לדופני הכלי מבחוץ דליתסרו א"כ אם הוא ספק דלית ביה משום שיקוץ ויכול לשתותן בלא"ה יכול לסננן במשמרת או בסודר שהרי אינו עושה אלא על צד היותר טוב. נו"ש סי' רס"ט או' ז"ך יעו"ש, ונראה דה"ה בתולעים הגדלים במים שבכלים או בבורות שאין נובעים ובמקואות הנקוים ממי גשמים כמו בעיר קדשנו ירושת"ו כיון שאין אסורין אלא משום מיאוס כמ"ש לעיל או' קי"ז אם אין שם תולעים בודאי אלא ספק ורוצה לסננם על צד היותר טוב דמותר לסננם ע"י משמרת העשויה לכך אבל בסודר אסור משים ליבון כמ"ש לעיל סעי' יו"ד יעו"ש, ועיין לקמן או' קכ"ג:

א

קכא) שם מותר לשתותן ע"י מפה וכו' ודוקא ע"י שתיה במפה ובשעת שתיה הא לאו הכי שלא בשעת שתיה ובסודר אסור, שכנה"ג בהגב"י או' יו"ד, נ"א כלל ט"ז או' ה':

א

קכב) ונראה דא"צ לשתותם בכלי עצמו שיש שם התולעים ע"י מפה כמו שנראה לכאורה מדברי הרא"ש ז"ל דאם היה הכלי גדול יהיה לו טורח לשתות כן בכל שעה אלא מותר לערות מאותו כלי לכוס מה שצריך לשתות ומניח מפה על הכוס ושותה ויכול להשליך מן הכלי שיש בו תולעים לכיס אפי' שלא בשעת שתייה ובלבד שבשעת שתייה ישתה בדרך הזה דלא הקפידו שיהא דוקא בשעת השתייה אלא הסינון וכל שהסינון בשעת שתייה יכול להשליך אפי' קודם לכן מן הכלי לכוס דבאותה שעה אין כאן סינון, שכנה"ג שם או' י"א בי"מ או' נ"א:

א

קכג) כתב גאון ירושלים הרב חקי חיים סי' ג' דנוהגין לסנן מים בשבת ע"י שינוי דהיינו ששנים אוחזים במסננת ואין עושים גומא במסננת והשלישי דולה מן הבור ושופך לתוך המסננת ומנהגן של ישראל תורה היא לפי מ"ש בשבת צ"ב וברמב"ם פ"א דין ט"ו ובאו"ח סי' שט"ז סעי' ה' דזה יכול וזה יכול ועשו המלאכה ביחד אין איסור אלא מדרבנן ומשו"ה אם עושין כנ"ז ע"י שינוי מותר יעו"ש, והרב מזבח אדמה בסי' זה כתב שראה לדודו ז"ל שהיה ממלא כלי גדול מים ופורס מפה עליו וממלא מן המים העולים על המפה כי זה הוא רק מעכב הפסולת דשרי:

א

קכד) מותר לשתותן ע"י מפה וכו' מים שיש בהם תולעים מותר ליטול ידיו מהם בשבת ואינו חושש שמא ימותו וכן השותה מים שיש בהם תולעים מותר לסנן אותם ואינו חושש לנטילת נשמה דתולעים, כ"מ בתשו' מהר"ם ן' חביב ז"ל בכ"י, י"א מ"ב בהגב"י סי' שט"ז, ברכ"י בזה הסי' או' ז':

א

קכה) שם ומותר. ומשום מלבן ליכא כיון דליכא טירוף כמ"ש סי' ש"ב סעי' ט' וא"כ להאוסרין שם אסור ע"י מפה. מ"א ס"ק י"ז, והיינו מים אבל שאר משקין דלית בהו משום מלבן מותר כמ"ש סעי' יו"ד, והא דלא גזרינן משום סחיטה כתב הב"י דכיון דאינו נשרה במים אלא דבר מועט מהבגד כדי הנחת פיו לא אתי לידי סחיטה וגם כי אין זה שרייה הצריכה סחיטה שבהגעת המים בבגד סחוט ועומד הוא עכ"ל ומ"מ לא ישתה דרך בית יד בכתונת שלו דבזה חיישינן יותר שמא יסחוט שמצטער בלבישתו, ח"א כלל כ"ב או' ד' אבל במפה המיוחדת לכך לית לן בה, חס"ל או' ו' בן א"ח פ' ויחי או' י"ז:

א

קכו) [סעיף יז'] המחבץ וכו' שלוקח חלב ונותן בו קיבה כדי לחבצו חייב שהרי הפריש הקום מן החלב ואם גבנו ועשאו גבינה חייב משום בונה שכל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל עד שיעשה גוף אחד דומה לבנין: הרמב"ם פ"ז, ורש"י פירש שעושה כמין כלי גמי ונותן הקום בתוכו ומי חלב נוטפין, וכ"כ המ"מ פ"ח יעו"ש, מ"א ס"ק ח"י, ור"ל דברמב"ם אינו מבואר כ"א האיסור ההפרדה הקום מן הגבינה וברש"י מבואר ענין אחר אפי' היו כבר מופרדים זה מזה והם בכלי אחד ועושה כדי שירד הקום וישאר הגבינה למעלה אסור משום ברירה, מחה"ש, וא"כ מ"ש הגה בש"ע המחבץ פי' שמוציא חמאה וכו' זה אינו מלשון הרמב"ם כנ"ז והש"ע הוא מל' הרמב"ם ומ"מ הדין אמת שכ"כ הריב"ש סס"י קפ"א שגם זה בכלל בורר יעו"ש, כ"כ האחרונים:

א

קכז) כתב הרמב"ם פכ"א אסור לתלות המשמרת כדרך שהוא עושה בחול שמא יבא לשמר עכ"ל משמע אפי' ליתן בה דבר אחר אסור לתלותה ופשט הגמ' והפו' משמע דאין איסור בזה וכ"מ לעיל סעי' יו"ד, מ"א ס"ק י"ט ור"ל דשם בסעי' יו"ד כתב דצלולים מותר לסנן במשמרת. ולא התנה דדוקא אם היתה תלויה מע"ש אלא ודאי דמותר לתלותה לצורך צלולים דהוי כמו לית בה דבר אחר כיון דאין בצלולים משום שמור. לב"ש. והוא בענין שאין בו משום איסור אהל כגון שאינה גבוהה משולי הכלי טפח ואם גבוהה טפח צריך שלא תהיה פרושה על כל רוחב הכלי כמ"ש לעיל או' צ"ט יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' שט"ו או' ח"ן:

א

קכח) אסור להעמיד החלב במקום חם כדי שתעשה גבינה דזה הוי בורר. וכן אם נתן החלב הקפוי בשק וכדומה ומי החלב נוטפין כמו שעושין גבינות חייב משום בורר. וכן אסור ליתן חומץ וכל דבר בחלב כדי שתעשה סיראוויטקי (שקורין בערבי לבן) דזה בורר ממש ח"א כלל ט"ז או' י"א. בן א"ח פ' בשלח או' ך'. וצ"ל בכ"ז כיון דדרך ברירתה בכך הוי כמו בורר ע"י נפה וכברה דאפי' כדי לאכול לאלתר אסור וכמ"ש לקמן או' קל"א:

א

קכט) חלב חמוץ שקורין אותו בלע"ז יגורט"י ובלשון ערבי לב"ן שעודנו לח שיש לו מים בעיקרו מותר להניחו בתוך כיס כדי שיזובו מימיו ויתנגב מפני כי זה קודם שיזובו ממנו אלו המים הוא נאכל לכל אדם ורק ניגוב זה ממעיטו יותר' ועיין קרבן אשה שאלה י"ד או' ט"י בן א"ח שם או' י"ט,:

א

קל) גם לפעמים עושין יגורט"י הנז' מע"ש שמחממין החלב ונותנין אותו לתוך הכלי ומניחין בו מעט יגורט"י גמור אי שאר דבר המעמיד כדי שזה החלב יקפה ויעשה יגורט"י ונשלם עד אור הבוקר אך לפעמים רואין אותו בבוקר שעודנו חלב ולא נקפה להיות יגורטי לכך מכסים אותו בבגדים ומניחים אותו במקום חם כדי שיגמר תיקונו ויקפם ויש עוד מניחין בו חתיכת פת ג"כ כדי שיגמור תיקונו דאסור למיעבד הכי בשבת אלא ישאר כמו שהוא עד שיהא נקפה ונשלם מאליו. בן א"ח שם:

א

קלא) שם לא יחבצם בידו, ר"ל שמקבץ יחד האגוזים ועי"ז מפריד הדבש מבחוץ דהוי בורר. ח"א שם או' ט"ו, ולפ"ז משמע אם לאכול לאלתר שרי לחבץ בידו כמ"ש סעי' א' דבורר בידו כדי לאכול לאלתר שרי אבל זה אינו דשאני התם כיון שהדרך לברור בנפה וכברה ועתה בורר בידו דהוי דרך אכילה שרי לאלתר וכמ"ש הטעם לעיל או' יו"ד לא כן המחבץ וכדומה שכתבנו לעיל או' קכ"ח שדרך ברירתו בכך בלא כלי הוי ברירה זו כמו ע"י נפה וכברה ואסור לעשות כן אפי' כדי לאכול לאלתר,:

א

קלב) שם הגה' הרוקק ברוח בשבת והרוח מפזר הרוק חייב וכו' לא ראינו מי שחשש לזה כיון שאינו מתכוין לכך וכ"ש שאין דרך זריקה בכך, מהריק"ש בהגהותיו, וכן הסכים מהר"א אוזלאי ז"ל בהגהו" כ"י ברכ"י או' ח':

א

הגה ס"א מיד מקרי. כלו' שבורר קודם הסעוד' לצורך הסעוד' אלא דבעי' סמוך לסעודה ממש כמ"ש המג"א סי' שכ"א ס"ק ט"ו:

ב

ט"ז סק"א באותה סעודה כוונתו דודאי גם המחבר מודה לרמ"א בהא דהא לשון הגמ' הוא בורר ואוכל (היינו לאלתר) בורר ומניח (היינו סמוך לסעודה):

ג

ש"ע ס"ב לבו ביום. היינו כל שאינו סמוך לסעודה ממש:

ד

ס"ג שני מיני. סעיף זה מיותר הוא דכבר כ' דין זה בסעיף א' ולא נקטי' אלא משום סיפא ואם בירר והניח לאחר זמן כו' דדין זה עדיין לא נזכר כי סעיף ב' לא מיירי אלא באוכל ופסולת ולא בב' מיני אוכלים אלא דקשה דכי היכא דבסעיף א' כלל לשניהם ביחד לענין לאכול לאלתר ה"נ בסעיף ב' ה"ל לגלול אוכל ופסולת יחד עם ב' מיני אוכלי' לענין דלהניח אפי' לבו ביום חייב אכן דלא מצי לכללינהו כי חלוקים הם דבאוכל ופסולת בכל שאינו סמוך לסעודה חייב כמו שכתבתי באות ג' אבל בב' מיני אוכלים שרי אפי' רחוק מסעודה ואינו חייב אלא מסעודה לסעודה כל זה הוא כוונת המג"א סק"ו וכן הוא בב"י:

ה

הגה שם לאוכלו מיד. ר"ל שיברור אותו שרוצה לאכול מיד ולא יברור אותם שרוצה להניח לסעודה האחרת:

ו

שם וכל אחת נכרת כלומר דלא תימא דאין שייך בורר אלא בב' מינים מעורבים כלשון המחבר וכאן אין מעורבין:

ז

ט"ז סק"ב דגדולות מתוך קטנות לא מיקרי ברירה. ומשמע ליה לט"ז דדוקא גדולות מתוך קטנות מתיר הואיל וניכרין ואין מעורבין משא"כ בשוין:

ח

מ"א סק"ד ומניח השני. לכאורה הוקשה לרמ"א דהא חזינן דאע"ג דבש"ס אסר בורר ואוכל בורר ומניח מ"מ בלשון המחבר דלא נזכר כלל מניח להתירא משום דכל לאלתר קרי ליה בורר לאכול לאלתר כמ"ש ס"א ולא קרי לשון מניח אלא גבי איסורא בסעיף ב' שאינו לאלתר וא"כ למה כתב כאן לשון מניח להיתרא לאלתר לכן פי' רמ"א דה"ק שמניח השני שאינו רוצה לאכול ואותו שבורר הוא כדי לאכול מיד כך היה נראה בכוונת רמ"א אך המג"א לא ניחא ליה לו' כך דהא לאו קושיא היא כלל דבשלמא בסעיף א' דליכא התירא רק סמוך לסעודה ממש לא קרי לי' מניח אבל בסעיף זה דשרי אפילו רחוק משעודה כמו שכתבתי אות ד' מש"ה קרי ליה מניח לכן פי' המג"א כוונת רמ"א דלא תטעה דה"ק בורר אחד מהאחד ומניח האחר לאכול מיד ובאמת דזה אסור אלא ה"פ בורר אחד מא' ומניח השני ואותו שבורר הוא כדי לאכול מיד ודוק:

ט

סק"ו גבי דגים ר"ל דינא דרמ"א בשם תה"ד בדגים מיירי בך בתה"ר שבסעודת שחרית בורר להניח על סעודה ג' ומפלפל שם אי מיקרי בורר יתר כוונת מג"א עיין מה שכתבתי אות ח':

י

ט"ז סק"ג הפסולת מרובה אבל לפמ"ש רמ"א ואפי' האוכל מרובה כו' מבואר דגם בפסולת מרובה בורר האוכל והיינו כדעת הרמב"ם שהובא בב"י דלא כהטור:

יא

שם הוקשה דכאן משמע. כך משמע לי מפירש"י דאהא דאמרינן בגמרא בנפה וכברה חייב בקינון ותמחוי אסור כמבואר בסעיף א' פירש"י דהברירה נעשית ע"י כלים אלו א"כ משמע דכשהברירה הוא ביד אע"פ שמניחו בכלי שרי:

יב

שם בקינון ותמחוי וליתא היינו מ"ש הב"י וא"כ לא שרי אלא לברו' ולהניח בידו עכ"ל וכ"ד הב"ח דקאי אי"ט וע"ז תירץ הט"ז דאשבת קאי ורצונו כיון דחזי' שם דשריותא דקינון הוי דומיא דחיקו א"כ גבי שבת דאסרינן קינון היינו ג"כ אף שבורר ביד ומניחה לקינון וקשיא אמאי דמשמע מרש"י דשרי כה"ג:

יג

שם ובאמת דברי הב"י צדקו יחדיו כצ"ל:

יד

סק"ד נתקו מע"ש לשון ניתוק הוא ור"ל שעקרן בע"ש מחיבורם שבשרביט דתו ליכא מפרק מ"מ איסור ברירה יש כשלוקחן מתוך הקליפות אא"כ לאכול מיד כמבואר בסעיף ג':

טו

מ"א סק"ז עסי תק"י דבי"ט כצ"ל:

טז

סק"ח דדוקא לרכך. ר"ל הא דקי"ל דמולל בראשי אצבעותיו כמבואר בר"ס שפ"א היינו רק לרכך:

יז

ש"ע ס"ז מע"ש. ועדיין מעורבין בקליפתן לא ינפה בקינון דגזרינן אטו נפה וכבר':

יח

ס"ח שנופל הפסולת כיון דממילא נתברר ואיהו לאו מידי עביד:

יט

ס"ט משמרת כלי שמסנין בה שמרים. הובא בסי' שטו ס"ט:

כ

ט"ז סק"ז דרוב אינשי. זהו דוקא במשמרת אין ההיתר אא"כ רובא לא קפדי אבל מ"ש אח"כ בש"ע בסודר דיין ושאר משקים מותר היינו אפי' היכא דרובא קפדי ולא אסור אלא בעכורין לגמרי דכולהו קפדי עמ"ש ע"ז סק"ח ולהרמב"ם משמרת אסור אפי' רובא לא קפדי ואין מותר אלא היכא דכולא לא קפדי כמ"ש ט"ז סק"ט ובסודרין אין מותר אלא היכא דרובא לא קפדי כמ"ש מג"א סקי"ב:

כא

סק"ז ועיין מ"ש ססי' ש"כ כצ"ל:

כב

מ"א סק"י קמחים דבריו אלו שייכים בסודר דוקא משום דקמחים רובא קפדי ולא שרי רק בסודר לא במשמרת:

כג

ס"ק יא זהו כיבוסו. ע' סי' שב ס"ט ור"ל דנתיזות המים עליו הוי כיבוס אע"פ שאינו משפשף ידו על צדו:

כד

שם יסחוט והוי כיבוס כדי ללבנו:

כה

שם ביין מותר לסנן. ר"ל אפי' במשמרת אסור במים:

כו

ש"ע ס"י הסודר דבשעת הגיתות רובא דאינשי לא קפדי לשתותן כשהן עכורים בשמריהן ושרי לדיעה קמייתא אפי' במשמרת ומ"ש בש"ע לתוך הסודר הוא לשון הרמב"ם דלדידיה אין היתר רק בסודר כמ"ש באות שאח"ז:

כז

ט"ז ס"ק יא בסודר יש חומרא. ר"ל לרש"י וטור יש חומרא יותר מהר"ן:

כח

שם גבוה טפח. דאלו להר"ן ל"ח כלל לאהל ואין הטעם רק משום שינוי ובסודר איכא שינוי במה שאינו עושה גומא כמ"ש מג"א סקי"ג:

כט

שם הכפיפה בידו שלא תפול לתוכו ולרש"י וטור דהטעם משום אהל א"צ בזה להרחיק טפח דליכא אהל אבל להר"ן צריך להרחיק משום שינוי ואח"ז כ' דאפשר דזה עצמו הוי שינוי וא"צ להרחיק גם להר"ן:

ל

מ"א סקי"ג מציין המחבר סעיף יב משום שינוי כצ"ל כו' בשינוי שאין גומא כצ"ל:

לא

שם ססי' שט"ו. ע"ש במג"א סקכ"א דאין זה אוהל אפילו רחב טפח אא"כ רחבה יותר מדאי:

לב

שם במשמרת ר"ל דהא דסודר קיל ממשמרת כמבואר בסעיף י' הטעם הוא דאין דרך שימור כ"כ בסודר אבל זה שמיוחד לכך הוי דרך שימור כמו משמרת:

לג

ש"ע סי"ד בנחת מכלי. לשון הש"ס דבי רב פפא שפי שיכרא ממנא למנא פירש"י כל לשון שפי בנחת הוא והפסולת נשאר בשולי הכלי ופריך והאיכא ניצוצות ר"ל טיפות המטפטפות כשנפסק הקילוח והך מטפטפת מתוך הפסולת והני מוכחן דבורר היא ומשני כשמגיע לניצוצות מניחן עם הפסולת ותחלת שפייתן כשאין הפסולת ניכר לאו בורר הוא:

לד

מ"א סקט"ו והיכא כשמערה דבזה ניכר הברירה בתחלת שפייתן שמפריד השומן מהרוטב ומוכח שהוא בורר ואסור כמו בשר כשאין מניח הניצוצות:

לה

שם הרי"ף משמע המשך דבריו דלכאורה מותר בשומן כיון שאינו ע"י כלי ומסיק דליתא בודאי גם הטור וש"ע מודים להרי"ף דהא בורר ביד לשתות לאלתר שרי וזהו דוקא באוכל מתוך פסולת משא"כ בשומן אף שיאכל מ"מ השומן הוי פסולת וברירת פסולת אסור בסעיף ג' במג"א סק"ד:

לו

ש"ע סט"ו מסננת שנתן. מע"ש דבשבת אסור כמבואר בסעיף ט':

לז

מ"א סקי"ו כמו מחבץ. תימא דהא חילק שם בסק"ה בין דברים לחים דמיקרי בורר וכן הקשה בתוס':

לח

שם דלא אסרו סחיטה. ר"ל סחיטת פירות:

לט

שם שאינו ראוי לאכלו. כי החלמון נתערב עם החרדל וראוי לאכיל' משא"כ החלבון נשאר למעלה ואינו ראוי לאכילה חי:

מ

שם והרמב"ם הרמב"ם אינו מפרש כפי' הטור אלא שהביצה טרופה חלבון וחלמון יחד אלא שהחרדל נתברר על ידו וע' חמד משה:

מא

ש"ע סי"ז שנותנים ר"ל אף ע"פ שמותר ליתן:

מב

מ"א סקי"ט תוספתא דר"י. ט"ס וצ"ל בהיפוך דהברייתא כר"י ואנן קי"ל כריב"י:

מג

שם ועסי' תק"י ס"ד דשם בי"ט אסור לתלות כדי לשמר שלא יעשה כדרך שעושה בחול אבל בשבת שאסור לשמר מותר לתלותה ליתן בה דבר אחר ולא גזרינן שמא יבא לשמר וכ"מ סעי' יד דצלולים מותר לסנן במשמרת ולא התנה דדוקא אם היתה תלויה מע"ש אלא ודאי דמותר לתלותה לצירך צלולי' דהוי כמו ליתן בה דבר אחר כיון דאין בצלולים משום שימור וק"ל:

א

בנפה חייב. שזהו דרך ברירתו:

ב

לאלתר מותר. ודוקא אוכל מתוך הפסולת [מ"מ] עסד"ה:

ג

מותר לברור הירק. דוקא אוכל מתוך הפסולת ועמ"ש ססי' תרי"א דאפי' אין העלין הללו פסול' גמור שראוי לאכילה על ידי הדחק אסור לברור הפסולת ע"ש:

ד

ומניח השני וכו'. כונת רמ"א למ"ש הטור דאותו שרוצה לאכול עתה חשוב כאוכל והשני חשוב פסולת ואם כן צריך לברור זה שרוצה לאכול ולהניח השני אבל איפכא לא דהוי פסולת מתוך אוכל וכ"כ הת"ה:

ה

לא מקרי ברירה. אא"כ קצת אין ראוי לאכול אלא ע"י הדחק וכמ"ש ס"א דאז פטור אבל אסור ואף על פי שמחבץ ומשמר חייב משום בורר התם בדברים לחים עמ"ש סט"ו [מ"מ הל' שביתת עשור]:

ו

לאכול בין הערבים. היינו מסעודה לסעודה וכמ"ש [גבי דגים] ועב"י:

ז

הבורר פסולת. עסי' תק"ד דבי"ט מקלינן וכ"כ ב"י והע"ש עשה עצמו כאלו לא ידע את יוס"ף:

ח

ויש מחמירין. דדוקא לרכך שרי אבל לפרק הדגן מתוך השבלים הוי תולדה דדש ואסור אבל כשנתפרקו הדגן מן השבלים מע"ש מותר לקלפו לכ"ע כדאיתא בגמרא וב"י בשם התוס' ע' ססי' שכ"א ושרביטין של קטניות משמע דאסור לפרכן ולהוציא הקטניות וצ"ע דכל העולם נוהגין היתר וצ"ל כיון שעודן לחין ואף השרביט אוכלין אותו לא הוי מפרק רק כמפריד אוכל מאוכל ובמהרי"ל תמה איך רשאין לאכול קטניות מתוך שרביטין שלהם שקורי"ן שוטי"ן:

ט

אין שורין וכו'. ה"ה אם יש פסולת ואוכל מעורבין אסור ליתנם במים כדי שיפול הפסולת למטה כגון עפר או שיציף למעלה כגון תבן ועסי' תק"י וכ"מ מל' רש"י:

י

יין. (ע' ת"ש) ואם יש בו קמחים מותר לסננו (תניא וכ"כ רש"י):

יא

משום ליבון. אבל משמרת עשויה לכך ואין חושש לליבונו (טור) וצ"ע כיון דאמרינן בבגד שרייתו זה כיבוסו א"כ מה לי עשוי לכך או אינו עשוי ובסמ"ג כתב וז"ל ומשום סחיטה ליכא למגזר שהרי המשמרת עשוי לכך ולא קפיד בלבונה כדאמרינן פרק ב"ט (ובסי' ש"ך סט"ו) אבל בסודר מים אסור וכו' עכ"ל וכ"כ בסה"ת ונ"ל שלזה כוון הטור דס"ל כמ"ש הב"י סי' ש"ב בשם התוס' והרא"ש דכשאין עליו לכלוך לא הוי כיבוס וכמ"ש שם בש"ע וכ"מ סי"ו אלא דאסור שמא יסחוט והוי כיבוס ולכן בעשוי לכך לא גזרינן ומ"ש בססי' של"ד דאסור ליתן מים היינו נמי שמא יסחוט והוי כיבוס אבל בשאר משקין סחיטה שלהם אינו אסורה אלא משום תולדה דדש מפני שאינן מלבנין המשקין ולכן לא גזרינן שמא יסחוט כמ"ש התוס' ספי"ד והסמ"ג והמאור פ"ד דביצה אבל למ"ד דאפי' אין בו לכלוך אמרי שרייתו זהו כיבוסו דוקא ביין מותר לסנן דאין זה כיבוס אלא טינוף כמ"ש הג"מ בפכ"ב ע"ש ועסי' ש"ב ס"ט מ"ש וסי' תק"י ס"י:

יב

ולהרמב"ם כו' אפי' בסודרים כו' לא בעכורים. וצ"ע דבעכורים אף לסבר' הראשונ' אסור ונ"ל דלדיעה הראשונה עכורין קצת מותרי' בסודר כיון דאפשר לשתותו בלא"ה אף על פי שרוב בני אדם אין שותין אותן וכמ"ש הרב"י בשם הר"ן והטור והמ"מ בשם הרשב"א וש"ג אבל לרמב"ם אסור, משקה שקדים כתושים מע"ש מותר לסננן כיון שיכולין לשתות בלא סינון (הג"מ סמ"ק):

יג

משום שינוי. ובסודר די בשינוי שאין עושה גומות [ר"ן] אבל משום אהל ליכא כיון שאינו רחב כמ"ש ססי' שט"ו, נ"ל דאותו כלי העשוי כנפ' שמסננין בו דינו כמשמרת הואיל ומיוחד לכך עיין ס"י:

יד

שאין לך מסננת כו'. אבל בגמ' אמרי דמיחזי כמשמרת ופי' הר"ן דלאו משמרת ממש היא שהרי עוברין בה שמרים אלא כיון דאיכא קסמין וטנופות דלא עברי בהו דמי למשמרת עכ"ל ודברי הרב"י צ"ע ובצלול שרי (ש"ג) עס"י: נהגו שלא ליתן שמרים במשקה בשבת כדי להעמידן אף על פי שראוי לשתותו בשבת ונ"ל דהוי תולדת בורר דעכ"פ יורדין שמרים מהמשקה בשולי הכלי דומיא דמחבץ:

טו

מוכחי שהו' בורר. ותחלת שפיתן כשאין הפסולת ניכר לאו בורר הוא (ר"ן) לפ"ז אסור לערות שומן מהמאכל דהא ב' מיני אוכלין הם ואסור לברור א' מחבירו אלא בידו כדי לאכלו מיד והכא כשמער' מהכלי אסור כמו בשכר ומל' הרי"ף משמע דאין איסור בשכר אלא כשנותן קסמים בפי הכלי דאז הוי כבורר דרך כלי אבל כשמערה כך שרי כדי לשתות לאלתר ונ"ל דאף הטור והש"ע מודי' לזה אלא שהם איירי ברוצה לשתות לאחר זמן דאז אפילו בלא כלי אסור אבל לאלתר שרי כמ"ש ס"א אבל בשומן ה"ל בורר פסולת מתוך אוכל ואסור כמ"ש ס"ג ואפשר דלא שייך ברירה אלא בדברים המעורבים אבל הכא לחודא קאי:

טז

נשאר למעלה. ולא חשיב כבורר לפי ששניהם אוכלין הם ואין נותנין אותן לתוכן אלא לתקן מראה החרדל [טור] אבל אם הם עושים אותו כדי לאכול החלמון אסור דמה שאינו רוצה לאכול מקרי פסולת והוה ליה בורר [ב"ח ולבוש] עס"ג דכתב דבמין א' לא שייך ברירה וצ"ל דהכא מיחשב ב' מינים וכ"מ בב"ח ולבוש אבל ממ"ש ס"ג בשם המ"מ משמע דזה מקרי מין אחד כמו מחבץ ומשמר כ"מ בסימן ש"ך דלא אסרו סחיטה משום בורר שהכל מין אחד לכן נ"ל דה"פ דה"א דהחלבון נקרא פסולת כיון שאינו ראוי לאכלו כך קמ"ל והרמב"ם כתב טבע הבצים שטרפין אותן ונותנים אותן בדברים העכורים שיזככו אותן ויבדילו העב מן הדק:

יז

ומותר. ומשום מלבן ליכא כיון דליכא טינוף כמ"ש סי' ש"ב ס"ט וא"כ להאוסרין אסור ע"י מפה ועמ"ש ס"י:

יח

והמחבץ. שלוקח חלב ונותן בו קיבה כדי לחבצ' חייב שהרי הפרי' הקום מן החלב ואם גבנו ועשאו גבינ' חייב משום בונה שכל המקבץ חלק אל חלק ודיבק הכל עד שיעשה גוף א' דומה לבנין (רמב"ם פ"ז) ורש"י פי' עושה כמין כלי גמי ונותן הקום בתוכו ומי החלב נוטפין וכ"כ המ"מ פ"ט ע"ש:

יט

לפיכך וכו'. כתב המ"מ שהוא תוספתא פי"ג וז"ל התוספתא נותנין מים לתוך קמח קלי ובלבד שלא יגבל נותנים שומשמים ואגוזים לדבש ובלבד שלא יגבל מפרפרין גלוסקין לחולה ובלבד שלא יגבל אבל מחבץ הוא מעשה קדירה ואוכל עכ"ל משמע דהאיסור משום גיבול ולמה כתב הרמב"ם משום בורר ועוד דאנן לא קי"ל כההוא תוספתא דר' היא ואנן קי"ל כר"י בר"י כמ"ש סי' שכ"א סי"ד דגובלין קמח קלי וא"כ שומשמין ואגוזים נמי לית בהו משום גיבול ואפשר דהרמב"ם טעמא דנפשיה קאמר דאסור משום בורר אבל על המ"מ צ"ע (וע' במיימוני עם הגהות מהרמ"פ) ורי"ו כתב ח"ח כשעושין מאכל מאגוזים שחוקות או של שום יתן בו חומץ מע"ש ולמחר ממחהו עכ"ל משמע דס"ל דמשום לש הוא כמ"ש סי' שכ"א סי"ו, כתב הרמב"ם פכ"א אסור לתלות המשמרת כדרך שהוא עושה בחול שמא יבא לשמור עכ"ל משמע אפי' ליתן בה דבר אחר אסור לתלותה ופשט הגמ' והפוסקים משמע דאין איסור בזה ועסי' תק"י ס"ד וכ"מ לעיל ס"י:

א

הנה בורר הוא אחד מל"ט אבות מלאכות של שבת וחייבין עליה ג"כ חטאת בשוגג ומיתה במזיד כמו על שאר מלאכות ובעו"ה הרבה אנשים נכשלין באיסור בורר וע"כ אראה לבאר אותה בעז"ה בכל פרטיה ואקדים לזה הסימן הקדמה קצרה. והוא: אין חל איסור בורר מן התורה כ"א באחד משלשה אופנים שאז דרך ברירה היא כן בחול. א) אם בורר פסולת מן האוכל אפילו בורר בידו ודעתו לאכול מיד ג"כ חייב שזהו דרך ברירה בחול לברור הפסולת מן האוכל.
ב) אם הוא בורר בכלי שדרך לברור בה כגון בנפה וכברה חייב אפילו הוא בורר האוכל מן הפסולת ודעתו לאכול מיד שכן דרך הבורר בכלי פעמים הוא בורר האוכל מן הפסולת כגון שנקבי הכברה דקין והאוכל הוא גס ופעמים הוא להיפוך [ואם הוא בורר בכלי שאין דרך לברור בה פטור אבל אסור וכדלקמיה].
ג) אפילו אם הוא בורר אוכל מן הפסולת ובידו אך שדעתו לאכול לאחר זמן חייב ואינו מותר לברור כ"א באופן שיזהר בכל ג' אופנים דהיינו שיברור האוכל מן הפסולת וגם שהברירה יהיה בידו ולא בכלי וגם שיהיה דעתו לאכול מיד שאז לאו דרך ברירה היא אלא דרך אכילה היא – אלו עיקרי הכללים שבסימן זה ויתר הפרטים נבאר אי"ה בסימן הבא:

ב

(א) בנפה ובכברה חייב – שזהו דרך ברירתו ואפילו היה בדעתו לאכול לאלתר:

ג

(ב) בקנון ובתמחוי – פירש"י קנון הוא כלי עץ שעושין כעין צנור רחב מצד אחד וקצר מצד אחד והבורר קטניות נותן אותם בצד הרחב ומנענע אותם והם מתגלגלים ויורדים דרך פיו הקצר והפסולת שאינם עגולים נשארים בכלי ותמחוי היא קערה גדולה ופטור אבל אסור דהוי בורר כלאחר יד דעיקר ברירה אינו אלא בנפה וכברה:

ד

(ג) ואם בירר בידו – היינו דוקא האוכל מן הפסולת ולהיפך בכל גווני חייב וכדלקמן בסעיף ד' וה':

ה

(ד) וכל מה שבורר וכו' – ר"ל אפילו יאריך זמן הסעודה כמה שעות מקרי לאלתר כיון שהברירה היא סמוך לסעודה:

ו

(ה) לצורך וכו' – ואם כונתו כדי שישתייר גם אחר סעודה או על סעודה אחרת חייב חטאת [טור] אך אם ממילא נשתייר מברירתו עד לאחר הסעודה אין בכך כלום כיון שכבר בירר בהיתר:

ז

(ו) ואפילו אחרים וכו' – ר"ל דאחד יכול לברור בעד כל בני הסעודה ואין בזה משום בורר דדרך אכילה היא ואפילו אינו אוכל בעצמו כלל עמהם ג"כ שרי והאי עמו שכתב רמ"א לאו דוקא הוא [ברכי יוסף ע"ש שמוכיח כן מן התוספות וכן משמע בד"מ הארוך]:

ח

(ז) לברור הירק – ודוקא באופן זה דהוי אוכל מן הפסולת אבל לא להיפך ליטול העלין המעופשין מן הטובים דהוי בורר פסולת מן האוכל וחייב ואפילו אם אין העלין הללו פסולת גמור שראויין לאכילה ע"י הדחק אפ"ה יש איסור לבררם מדרבנן דמחזי כבורר פסולת מן האוכלין:

ט

(ח) מן העלין – וה"ה כשמונח לפניו קטניות או שאר פירות ויש בהם מתולעים ומעופשים וכן פירות שנפלו לארץ ונתערבו בעפר וצרורות יזהר שלא יברור בידו רק מה שצריך לאותה סעודה שרוצה לאכול תיכף ולא יותר דאז חייב וגם יזהר שיברור דוקא האוכל מן הפסולת ולא להיפוך [פמ"ג וח"א]:

י

(ט) אוכל מתוך הפסולת – דפסולת מתוך האוכל אפי' לאלתר חייב וכדלקמיה ומש"כ בידו ה"ה בקנון ותמחוי:

יא

(י) נעשה וכו' – דרוב עניני ברירה הוא אלאחר זמן [דלאלתר דרך מאכל הוא לברור האוכל מן הפסולת בעת האכילה] ואז הדרך לברור בכל דבר אפילו בידו וכ"ש באיזה כלי אלא דאם הוא בורר בנפה וכברה או שהוא בורר הפסולת מן האוכל דמינכר מלתא דלשם ברירה הוא אפי' לאלתר חייב:

יב

(יא) וחייב – ע"כ יש ליזהר במה שנוהגין העולם להכין הבצלים בחומץ לאיזה תיקון מאכל לסעודה ג' ובוררין העלין הטובים מן הכמושים והמתולעים שלא יעשו זה רק סמוך לסעודה וגם יזהר שלא יברור הכמושים מן הטובים דזה הוי פסולת מן האוכל וכמש"כ בסק"ז. ובש"ג כתב דנהג להכין זה מע"ש דקשה ליזהר בעניני הברירה בזה והנה המחמיר ועושה כן תע"ב [א"ר] ומ"מ אין למחות ביד המקילין ומכינין בשבת דיכול לסמוך על הרמ"א הנ"ל בס"א בהג"ה אך שיזהר בכל מה שכתבנו:

יג

(יב) ומניח השני – ר"ל דאותו שרוצה לאכול עתה חשוב כאוכל והשני חשוב פסולת וא"כ צריך לברור זה שרוצה לאכול מיד דחשוב כאוכל ולהניח השני בקערה אבל איפכא לא דהוי פסולת מתוך אוכל דקיי"ל דאסור לברור אפי' כשרוצה לאכול המין השני לאלתר:

יד

(יג) לאכלן מיד – ר"ל שיברור אותו שרוצה לאכול מיד ולא יברור אותו שרוצה להניח לסעודה האחרת:

טו

(יד) וכל אחת וכו' – ר"ל דמ"מ שייך בזה ברירה כיון שאין מסודרות כל מין בפני עצמו אלא מעורבין ביחד:

טז

(טו) לא מיקרי ברירה – אם לא שקצת מהם אינם טובים כ"כ כמו חתיכות האחרים כגון שנקדחו מכח הבישול איזה חתיכות דגים ורוצה לברור אותן שלא נקדחו או שאיזה חתיכות דגים הוי מדג חי ואיזה מדג מת ורוצה לברור אלו מאלו בכל זה אפילו במין אחד שייך ברירה וצריך לברור זה שרוצה לאכול עכשיו ודמי ממש לעלין מעופשין בס"א. ותפוחים חמוצים ומתוקים מסתפק הפמ"ג אי מקרי מין אחד אם לא ואם מחמת חמיצותו אין ראוי לאכול הוה בודאי דומה לפסולת ויש בזה משום איסור ברירה ואפי' נאכלים ע"י הדחק יש בזה איסור מדרבנן ודמי לעלין מעופשין הנ"ל בס"א. והנה הט"ז מחמיר אפילו במין אחד שלא יברור אלא אותו שרוצה לאכול עתה או שיקח סתם מן הבא בידו להניח לסעודה אחרת לא דרך ברירה אבל הרבה אחרונים חלקו עליו והסכימו עם הרמ"א שפסק כתה"ד. ודע דבשר צלי ומבושל מקרי ב' מינים לענין זה וכ"ש בשר של מיני עופות מחולקין וע"כ צריכין ליזהר בסעודות גדולות שמונחים כמה מיני עופות יחד ובוררין להניח למוצאי שבת שיבררו אלו שרוצין לאכול עכשיו ולא להיפוך. כתבו האחרונים דה"ה בכל דבר כשהם שני מינים כגון כלים ובגדים שייך ברירה וע"כ צריך לברור זה המין שרוצה ליטול עכשיו והשאר ישארו על מקומם ולא להיפוך ואפשר דאם תלוים כמה בגדים על הכותל ומחפש אחר בגדו שרוצה עכשיו ללבשו ועי"ז מוכרח לסלק מתחלה כל שאר הבגדים לא הוי בכלל בורר וכן אם מונחים בקערה כמה מינים יחד זה על זה והמין שרוצה לאכול מונח למטה ומסלק אלו שמונחין למעלה כדי שיוכל להגיע להמין שלמטה וליטלו לא הוי בכלל בורר ועיין בבה"ל:

יז

(טז) שבירר שחרית וכו' – וה"ה אם היה זמן מופלג מסעודת בין הערבים:

יח

(יז) בידו אחת – אף דלקמן בס"ז איתא דלנפח בידו אחת מותר התם לאו דרך ברירה הוא בזה משא"כ בסתם ברירה לא מיקרי שום שינוי ע"י מה שבירר בידו אחת ויש דלא גרסי כלל תיבת אחת ועיקר רבותא הוא דאפילו בידו דבאוכל מתוך פסולת מקילינן בזה היכא שכונתו לאכול לאלתר הכא חייב:

יט

(יח) ויש יותר וכו' – ר"ל דביו"ט בכה"ג צריך לברור הפסולת קמ"ל דשאני התם דמשום שמחת יו"ט הוא כדי למעט בטרחא אבל הכא דרך ברירה הוא:

כ

(יט) ממתקת אותם – ומבלעדי זה התורמוס מר מאד וחשיב כפסולת והפסולת אינו מר כ"כ ע"כ חשיב התורמוס כפסולת מתוך אוכל:

כא

(כ) אין מוללין וכו' – מלילה הוא שמולל השבלים כדי לפרק הדגן מתוכן ואסור מפני שנראה כדש:

כב

(כא) בשינוי מעט וכו' – בגמרא איתא שם ומולל בראשי אצבעותיו וזהו השינוי שאינו מולל בידו ומה דקאמר מעט היינו שלא ימלול בהם רק מעט [כן מוכח בגמרא שם. עולת שבת] וה"ה בשרביטין של קטניות שאין להוציא מהן הקטניות רק מעט וע"י שינוי וצ"ע דכל העולם נוהגין היתר וצ"ל כיון שעודן לחין ואף השרביט אוכלין אותו לא הוי מפרק רק כמפריד אוכל מאוכל אבל יבשין או שאר מיני קטניות שאין השרביטין ראוין לאכילה כגון פולין שלנו וכן השומשמין מקליפתן אסור לכו"ע בלי שנוי אף שדעתו לאכול מיד ועיין בבה"ל:

כג

(כב) ויש מחמירין – דס"ל דדוקא לרכך השבלים מותר ע"י שינוי אבל לפרק הדגן מתוך השבלים אף ע"י שינוי אסור אף שדעתו לאכול לאלתר מפני שנראה כדש אבל כשנתפרק הדגן מן השבלים מע"ש מותר לקלפו לכו"ע דאין זה בכלל מפרק כלל ואפי' לקלוף הרבה מותר כדאיתא בגמרא וכ"ז כשדעתו לאכול לאלתר כדאיתא לקמן בסוף סימן שכ"א עי"ש. ולרכך תפוח קשה אפשר דמותר אפי' בלי שינוי [פמ"ג]:

כד

(כג) ולכן אסור וכו' – היינו אפי' ע"י שינוי דבלי שינוי לכו"ע אסור:

כה

(כד) קליפתן הירוקה – דזה דמי כמתוך השבלין אבל לכו"ע מותר לשבר הקליפה הקשה ולקלוף גם הקליפה הדקה שעל האגוז גופא וכדלקמן בסוף סימן שכ"א. לוזים ובטנים שנשתברו ועדיין הם בקליפתן משמע מדברי הפמ"ג בסימן זה שיש ליזהר לברור האוכל מתוך הקליפות ולא להיפוך ואפי' כשדעתו לאכול מיד ומשום בורר אבל לקמן בסימן תק"י הביא המ"א בשם הים של שלמה דדבר זה שקולף הקליפה מהן בכלל תיקונא אוכלא הוא ולא שייך ברירה בזה ואף שהקשה עליו המ"א כבר יישבו בספר אליה רבה והביאו הפמ"ג שם דכיון שדעתו לאכול מיד שרי:

כו

(כה) מלילות מע"ש – ה"ה דאפי' אם מלל מעט בשבת וכנ"ל ג"כ מותר לנפח בידו אחת וכדלקמיה והאי דנקט מע"ש לאשמעינן דאפילו היו לו הרבה מלילות ג"כ מותר לנפח בידו אחת [רמב"ן במלחמות]:

כז

(כו) בקנון ותמחוי – גזירה משום נפה וכברה דיש בזה חיוב חטאת:

כח

(כז) ולא בשתי ידיו – דהיינו לדבק שתי ידיו כאחת וליקח בשניהם ולנפח וה"ה דמיד ליד חברתה אין נכון לדעת הרמב"ם:

כט

(כח) אין שורין וכו' – ה"ה אם יש פסולת ואוכל מעורבין אסור ליתנם במים כדי שיפול הפסולת למטה כגון עפר או שיציף למעלה כגון תבן [מ"א]:

ל

(כט) הכרשינין – הוא מאכל בהמה וה"ה תפוחי אדמה וכל כה"ג לא יתן עליהם מים כדי להסיר האבק והעפר מעליהם:

לא

(ל) אע"פ שנופל וכו' – כיון שאינו מתכוין לכך:

לב

(לא) משמרת – כלי שמסננין בה השמרים והיין יורד זך וצלול:

לג

(לב) אסור ליתן וכו' – וחיוב חטאת נמי יש בזה משום בורר שנברר האוכל מהפסולת עי"ז או משום מרקד עי"ש בגמרא:

לד

(לג) צלולים – ר"ל שיהיו השמרים צלולים והמים יזובו מהם עם מקצת מן היין שנשאר בלוע בו והטעם שאין בנתינת מים משום בורר שהמים שהוא נותן צלולים הם ואין בהם דבר שצריך לברר מהם. מותר ליתן בשבת מים ע"ג שמרים שנשארו בחבית וקולטין המים טעם היין ומוציאין אותן בשבת ושותין אותו [אחרונים]:

לה

(לד) מותר – כיון דבלאו הסינון ג"כ הם צלולים וראוים לשתות לכן אין בזה משום בורר וצלולים מקרי כל שראוי לשתות כך בלי סינון לרוב בני אדם ויש מחמירין דדוקא כשכולם יכולים לשתות כך ואין מסננן אלא כדי שיהיו צלולין ביותר. וכן משקה שקדים הכתושין מע"ש מותר לסנן בשבת הואיל דיכולים לשתותו כך בלי סינון [אחרונים]:

לו

(לה) קסמין דקין – איתא בסמ"ג קצת קסמין והכונה דאלו היו הרבה אין ראוי לשתות כך לרוב בני אדם בלי סינון וה"ה אם יש בהיין קצת קמחין שראויין לשתות כך לרוב בני אדם ג"כ שרי לסנן אפילו במשמרת:

לז

(לו) אסור – לסנן אפי' מים צלולין לגמרי ומיירי בשאינו עומד מוכן לכך דאל"ה דינו כמשמרת:

לח

(לז) משום ליבון – דשרייתו זהו כיבוסו כ"כ הב"י בביאור דברי הטור והמג"א והגר"א מסקי דלא אמרינן בזה שרייתו זהו כיבוסו כיון שאין עליו לכלוך וכדלעיל בסימן ש"ב ס"ט ועיקר טעם האיסור הוא משום דיכול לבוא לידי ליבון דהיינו ע"י סחיטה משא"כ במשמרת שעשויה לכך לא יבוא לסחטו וה"ה בסודר אם היה עומד מוכן לכך וכנ"ל:

לט

(לח) ויין – מדעת הט"ז לקמן בסוף סימן ש"כ משמע דסובר דדוקא ביין אדום אבל ביין לבן אסור לסנן כמו מים אבל הא"ר חולק עליו ע"ש:

מ

(לט) מותר – דלא שייך בהו שמא יסחוט שאין הבגד מתכבס ומתלבן על ידם ואפילו את"ל דגם על ידם מתלבן קצת מ"מ לא חיישינן לסחיטה דאינו חושש לסחטם דאינו יכול לנקותו מריחו וחזותו ולצורך משקה הבלוע בו ג"כ אין דרך לסחטם:

מא

(מ) אסור לסננם – משום בורר בין במשמרת ובין בסודרים ומיירי בעכורים לגמרי דלא משתתי הכי כלל דאלו בעכור קצת ואפשר דמשתתי הכי אך רובא דאינשי קפדי שלא לשתותו בלי סינון אין איסור רק במשמרת אבל בסודרין דאין דרך לסנן בו מותר לסנן יין ושאר משקים:

מב

(מא) ולהרמב"ם במשמרת וכו' – וטעמו נראה משום שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ולדינא הלכה כדעה א' [א"ז]:

מג

(מב) לא בעכורים – היינו אף בעכורים קצת דאלו בעכורים לגמרי הלא אף לדעה הראשונה אסור וכנ"ל ובזה טוב לחוש לדברי הרמב"ם:

מד

(מג) ויין מגתו וכו' – פי' שאז כל היינות עכורין ושותין אותן בשמריהן ואין כאן תיקון דבלא"ה משתתי וע"כ אפילו כשהוא טורפה ונעשה עכור כצלול דמי:

מה

(מד) לתוך הסודר – זהו לדעת הרמב"ם ולדעה הראשונה אפי' במשמרת שרי:

מו

(מה) בסודר – ר"ל משקה עכור קצת אבל כשמסננין בו יין צלול דמותר לסנן במשמרת אף בסודר אין צריך שום שינוי:

מז

(מו) משום שינוי – שלא יעשה כעובדין דחול:

מח

(מז) כל מקום וכו' – בא לרבות לדעה הראשונה דאפי' יין שהוא עכור קצת דאסור לסננו במשמרת וכנ"ל אפ"ה מותר לסננו בכפיפה מצרית שאינה עשויה לשמר בה בימות החול וכן מים בין צלולים בין עכורים במקצת מותר לסנן על ידה:

מט

(מח) בכפיפה מצרית – ואותו כלי העשוי כנפה שמסננין בה דינו כמשמרת הואיל ומיוחד לכך ואין לסנן בה אלא יין צלול ומים צלולים וכנ"ל בריש סעיף יו"ד:

נ

(מט) משום שינוי – שלא יהיה כעובדין דחול ולפ"ז מים ויין צלולין דגם במשמרת מותר וכנ"ל ממילא מותר להגביה הכפיפה טפח ויותר ועיין בבה"ל שביארנו דהרבה ראשונים סוברין דהטעם שצריך שלא יהיה הכפיפה גבוה טפח הוא משום חשש אהל דשיעורו בטפח ולפ"ז גם כשמסנן יין ומים צלולים דינא הכי. ודע דענין עשיית אהל לא שייך בזה אלא כשמכסה בהכפיפה כל חלל הכלי שתחתיה אבל אם אוחזה בידו אחת על הכלי שלא ע"פ כולה ושופך בידו השניה מותר אפי' ביותר מטפח וגם לטעם השו"ע דס"ל משום שינוי אפשר דגם זה שינוי מקרי ובפרט אם היה צלול דאין צריך זה השינוי כלל לטעם הראשון וכמו שכתבנו:

נא

(נ) לא יתן וכו' – ר"ל אפי' מע"ש כדי לסנן דרך בו בשבת ומיירי השו"ע ביין עכור קצת דאם הוא יין צלול ומסננו רק מפני קסמין דקין שבו אף במשמרת ממש מותר וכנ"ל בסעיף יו"ד:

נב

(נא) בחזקה – דדרך הוא לתחוב פיו בחוזק כדי שיעכבו הקסמין והטינופות מלעבור וע"כ הוא כעין משמרת:

נג

(נב) שאין לך – בגמרא איתא דמחזי כמשמרת ופי' הר"ן דלאו משמרת ממש היא שהרי עוברין בה שמרים אלא כיון דאיתא קסמין וטינופת דלא עברי בהו דמי למשמרת עכ"ל ומש"כ השו"ע שאין לך היינו לענין דמעכב היטב עכ"פ הקסמין והטינופות מלעבור:

נד

(נג) ניצוצות – ר"ל טיפות קטנות המטפטפות כשנפסק הקילוח:

נה

(נד) מוכחי וכו' – ר"ל דמוכח שהוא בוררם מתוך הפסולת שבשולי הכלי אבל תחלת שפייתן כשעדיין אין הפסולת ניכר לאו בורר הוא:

נו

(נה) שהוא בורר – ומיירי שרוצה לשתות לאחר זמן דאם בדעתו לשתותו לאלתר הלא קי"ל דאוכל מתוך פסולת כשבוררם שלא ע"י כלי מותר אם בדעתו לאכול מיד וכאן אף שמערה מכלי לכלי מ"מ עיקר הברירה נעשה על ידי ידיו ואם נתן קיסמין בפי הכלי שמערה בתוכו כדי שיסתנן היטב בזה אפילו לאלתר אסור אם אינו מפסיק כשמתחילין הניצוצות לירד משם דחשיב כבורר ע"י כלי. ואסור לשפוך השומן מן הרוטב ואפי' אם לא יסירם בכף אלא ישפוך בהכלי עצמה דהוה כבורר ביד ולא בכלי וכנ"ל מ"מ אסור דהשומן מקרי פסולת לגבי הרוטב אם אינו רוצה לאכול השומן לאלתר ופסולת מתוך האוכל אסור אף אם רוצה לאכול האוכל לאלתר כמש"כ בריש הסימן ואם שפך ביחד עם השומן גם מקצת מן הרוטב שרי [אחרונים]:

נז

(נו) כדי שיקלח וכו' – ואע"פ שעי"ז יורד יין גם מתוך השמרים אינו חשוב כבורר כ"ז שאין הניצוצות מתחילין לירד מן השמרים כמו שנתבאר:

נח

(נז) שנתן בה וכו' – היינו מע"ש דבשבת אסור לסנן חרדל ע"י מסננת משום דהפסולת שבחרדל נשאר למעלה ומיחזי כבורר כיון שאינו אוכלן וכמבואר לקמן בסימן תק"י ס"ג דאפילו ביו"ט אסור לברור:

נט

(נח) נשאר למעלה – ר"ל ואינו עומד לאכילה אעפ"כ לא חשיב כבורר אוכל מתוך הפסולת דאף החלמון שהוא מסנן אינו בשביל אכילה רק כדי ליפות מראה החרדל [טור] ואם הוא מסנן כדי לאכול החלמון אסור דשני מיני אוכלין מקרי ושייך ע"ז שם ברירה ויש מקילין בזה ונכון להחמיר וע"כ יש ליזהר מלברור החלמון מן החלבון ע"י איזה כלי כדי לטרוף אותו ולשפוך לתוך הקאווע כמו שנוהגין במקום חלב [ובענין שאין בו משום מבשל עיין לעיל בסוף סימן שי"ח] דאסור משום חשש בורר אבל מותר ליקח החלמון בידו דהוי בורר אוכל לאלתר וביד דמותר וה"ה דמותר ע"י עירוי מקליפה לקליפה דזה ג"כ מקרי כבורר בידו וכנ"ל בסקנ"ד:

ס

(נט) ע"י מפה – ומשום מלבן ליכא כיון דליכא לכלוך וכמו שכתב בסימן ש"ב ס"ט וא"כ לדעת האוסרין שם אסור ע"י מפה והיינו דוקא במים אבל ביין ושארי משקין לכו"ע שרי דאין המפה מתלבן ע"י שרייתן ובא"ר כתב להקל אף במים אפילו לדעת האוסרין שם ובמקום הדחק יש להקל כיון שאינו מתכוין לכביסה:

סא

(ס) דלא שייך בורר וכו' – והא דאינו אסור משום שמא יסחוט כיון דאינו נשרה במים רק דבר מועט מהבגד כדי הנחת פיו אינו חושש לסוחטו [ב"י ע"ש עוד] ומ"מ יש ליזהר שלא ישתה דרך בית יד מכתונת שלו דבזה חיישינן יותר שמא יסחוט שמצטער בלבישתו:

סב

(סא) אלא במתקן וכו' – וע"כ כשנופל זבוב או ד"א במאכל ומשקה לא יסיר הזבוב בין ביד בין בכלי דהוי בורר פסולת מאוכל אלא יקח קצת גם מהמאכל או המשקה עמו ויזרוק:

סג

(סב) פי' שמוציא וכו' – וכן הלוקח חלב ונותן בו קיבה או שאר מיני חימוץ כדי לחבצו או העושה כמין כלי גמי ונותן הקום בתוכו ומי החלב נוטפין כ"ז בכלל מחבץ דהוא תולדה דבורר ואסור אפילו ע"י א"י וכן הקולט שומן הצף ע"פ החלב [שקורין סמעטענע] גם זה הוא בכלל בורר ע"כ יזהר שכשיגיע סמוך לחלב יניח קצת עם החלב ואז שרי וכמ"ש סי"ד וה"ה להיפוך שיטול קצת מן החלב עם השומן הזה [אבל ליקח השומן בצמצום אסור אפילו דעתו לאכול לאלתר שהרי הוא לוקח בכף] וכ"ז דוקא כשצריך לאכול בשבת דאל"כ הוי כמכין משבת לחול ואם א"צ לו רק שחושש שיפסד ויתקלקל מותר לעשות ע"י א"י כשאינו בורר בצמצום וכנ"ל דההכנה לחול הוא איסור מדברי סופרים ומותר ע"י א"י במקום פסידא וכמ"ש סימן ש"ז ס"ה:

סד

(סג) תולדת בורר הוא – ומכלל זה המעמיד חלב במקום חם כדי שתעשה גבינה והלוקח הקום ועושה גבינה חייב משום בונה שכל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל עד שיעשה גוף אחד דומה לבנין [רמב"ם]:

סה

(סד) לפיכך וכו' – משמע מזה דהאיסור הוא משום בורר ולפ"ז אם דעתו לאכול לאלתר שרי לחבוץ בידו ועיין במ"א שהביא מהתוספתא ראיה דאיסורו הוא משום לש ולפ"ז אפי' דעתו לאכול לאלתר אסור:

סו

(סה) אע"פ שנותנים וכו' – ר"ל אע"פ שמותר ליתן:

סז

(סו) לא יחבצם בידו – ר"ל לא יקבצם בידו להפריד אותם מן הדבש. ודע דבתוספתא איתא אבל מחבץ הוא מעשה קדירה ואוכל ור"ל להפריד בכף מאכל עבה מן הרוטב דמותר משום דדרך אכילה הוא בכך. נהגו שלא ליתן שמרים במשקה בשבת כדי להעמידם אע"פ שראוי לשתותו בשבת והמ"א כתב דזהו תולדת בורר דעי"ז יורדין גם שמרי המשקה עצמו בשולי הכלי והוא דומיא דמחבץ שע"י הקיבה שנותנים בו מתפרד הקום מן החלב:

סח

(סז) מפזר הרוק – ולא ראינו מי שחושש לזה כיון דאינו מתכוין לכך וכ"ש דאין זה דרך זורה [חידושי רע"א] ועיין בבה"ל:

סט

(סח) זורה – וזורה את התבואה ברחת לרוח הוא אחד מל"ט אבות מלאכות:

א

(ט"ז ס"ק א) ואגב אזכיר מה שקשה לי. נ"ב ולי לק"מ כיון דאם בירר ביד לאוצר חייב חטאת א"כ בו ביום ודאי ג"כ חייב חטאת כדפריך ר"ח לעולא וכי מותר לאפות בו ביום וכי מותר לבשל בו ביום ולפירש"י הא דמשני הא בקינון ותמחוי הא בנפה וכברה והיינו הך ברייתא פשיטא דקשה וכי מותר לאפות ודו"ק:

ב

(ש"ע סעיף ח') אסור ליתן בה שמרים. נ"ב קשה דבש"ס מסיק אם שימר חייב חטאת וצ"ע:

ג

(ט"ז סקי"א) דגם בסודר יש בו משום אוהל נ"ב ול"נ דבסודר לא שייך עשיית אוהל מדאמר רב שימי בשבת קל"ט ובלבד שלא יעשה גומא ולא קאמר ובלבד שלא יכסה כל הכלי כמו פרוונקא אפומא דכובא ש"מ דלא שייך אוהל בסודר על הכלי ופרוונק' שאני דרחב ביותר כמ"ש תוס'. א"נ כמ"ש הראב"ד והרשב"א דמחזי כמשמרת מ"ה צריך שינוי שלא יעשה גומא כעובדא דחול אבל משום איסור אוהל לא קפדינן בסודר. וכפיפה מצרית דקאמר ובלבד שלא יגביה מן הקרקע טפח היינו משום שינוי ולא מטעם אוהל וכמ"ש בש"ע סעיף יב. וכ"מ בהרא"ש בפ' המביא סי' יא דאוהל בלא מחיצות לא הוי אוהל וא"כ קשה מפרוונקא ונ"ל דשאני פרוונקא שהוא רחב ביותר וליכא למימר כיון דיש מחיצות לכובא הוי אוהל דא"כ תקשה לך אמאי מתיר להחזיר קדירה ע"ג כירה פ' כירה סי' ד' אצ"ל כיון דמחיצות מע"ש שרי ע"כ להלכה דלא שייך אוהל בכיסוי כלים:

ד

(שם מ"א ס"ק א') יהיו מחולקים במציאוח. נ"ב פי' דהתרצן ס"ל דשל בית מנשיא לאו דוקא דאינשי טובא נמי הוי סחטי ליה בחול אלא דנקט חד מינייהו:

ה

(שם) ולכן בשאר פירו' נ"ב ר"ל ומעתה יש לקיים דברי ב"י ואם נודע להו שבשום מקום סוחטין וכו' וזהו שסיים וא"כ הני אגסים וכו' אבל הרמ"א צ"ל דס"ל דהמקשן והתרצן מחולקים ופסק כחכמים דדוקא אותו מקום:

א

סעיף ו' מתוך קליפתן הירוקה באשל אברהם סי' ש"ך סק"א תמה דאיך מותר לשבור אגוזים מקליפתן ולא הוי מפרק דמ"ש קליפה ירוקה מעץ שעליו הואיל ונתכסה בו ע"ש:

ב

מג"א ס"ק ח' מותר לקלפו קשה לי מהא דאיתא שבת ע"ד א' ולחשיב נמי כותש פירש"י חטים במכתשת להסיר קליפתן הרי אף דכבר נפרקו החטי' משבלים מ"מ במה שמסיר עתה קליפה ע"י הכתישה מקרי מפרק וצ"ע:

ג

סעיף י' ונותן לתוך הסודר ולדיעה א' אפילו במשמרת שרי:

ד

מג"א ס"ק י' אם יש בו קמחים היינו בסודרים אבל במשמרת אסור להצילן במג"א דנראה דקאי אמשמרת בהכרח הוא ואח"כ מצאתי בעזה"י שכ"כ האחרונים:

ה

מג"א ס"ק יא. דדוקא ביין מותר. ההיא מימרא דזעירא נותן אדם מים צלולים לתוך משמרת ואינו חושש צ"ל דזעירי לא ס"ל לההיא דפ' דם חטאת דשרייתו זהו כבוסו וס"ל בטעמא דמתניתין דהיתה עליו לשלשת מקנחו בסמרטוט אבל ליתן מים אסור היינו מטעם שמא יסחוט אבל לפי ההלכה דקי"ל שרייתו זהו כבוסו מים במשמרת אסור כך ביאור כוונת המג"א בשער המלך פכ"ב מהל' שבת:

ו

מג"א ס"ק טז וכ"מ בסי' ש"ך דלא אסרו ואין לדחות דהתם מיירי לאכול לאלתר דבברירה כזו ע"י סחיטה גם מיד אסור כמ"ש המג"א סי' ש"ך ס"ק ד' ואף להט"ז שם סק"ד דמותר לאלתר הא מ"מ מדאסר ר"ח בבוסר דמיירי ע"כ באינו לאכול לאלתר מוכח דבשארי דברים אף כה"ג מותר:

ז

מג"א ס"ק יז להאוסרין אסור ע"י מפה והא דאינו אסור משום שמא יסחיטו כ' הב"י כיון דאינו נשרה במים אלא דבר מועט מהבגד כדי הנחת פיו לא אתי לידי סחיטה וגם אין זו שרייה הצריכה סחיטה שבהגעת מים בבגד כסחוט ועומד הוא עכ"ל:

ח

סעיף יז בהג"ה משום זורה ולא ראינו מי שחשש בזה כיון שאינו מתכוין לכך כ"ש שאין דרך זריקה בכך. עכ"ל הרי"קש:

א

שינוי עבה"ט ועיין שם בגו"ר שכתב היתר לסנן יין שיש בו יתושים וחומץ שיש בו תולעים ע"י שינוי וכ' דמנהג דעלמא שנותנין דסודר ע"פ הכד או החביות ושופכין לתוך הכוס או הקערה דהוי שנוי גדול ואפי' האוסרים לסנן יין עכור י"ל דמודו בכזה לכן אין למחות דמי שנוהג היתר בזה ע"ש:

א

לאכול לאלתר כו'. לאו דוקא לאלתר אלא באותו סעודה דהא בגמ' איתא ת"ר היו לפניו ב' מיני אוכלין בורר ואוכל בורר ומניח ולא יברור ואם בירר חייב חטאת ואיכא הרבה אוקימתות לפרש ברייתא זו והמסקנא אביי אמר ה"ק בורר ואו כל לאלתר בורר ומניח לאלתר ולבו ביום לא יברור ואם בירר נעשה כבורר לאוצר וחייב חטאת: ואגב אזכיר מה שקשה לי מאי דוחקי' דאביי לפרש כן הברייתא דרך נעשה ולמה לא פי' דג' בבי קתני לאלתר שרי לכתחלה לאכול ולהניח לבו ביום פטור אבל אסור ולאוצר חייב חטאת וכדרך שפי' ר"י לפי תירץ שלו בשלמא לעולא ולר"ח ולר' המנונא אין לפנינו רק ב' חילוקים ע"כ מוכרחים אנו לפרש על ב' דברים דהיינו מותר לכתחלה וחיוב חטאת משא"כ כאן שיש לפנינו ג' חילוקים דהיינו לאלתר ובו ביום ומניח למחר למה לא נפרש הברייתא ג"כ הכי ונלע"ד דהך היתר דלאלתר הוא פשוט דאל"כ ודאי היאך אפשר לאכול כל אדם דודאי לא יקח המאכל כלו בפעם אחד לפיו אלא יקח א' א' לפי ראות עיניו מה שיקח תחלה יקח וא"כ ק' פשיט' דשרי. וגם מ"ש מניח לאלתר קשה פשיטא כיון דמותר לאכול הנברר ה"ה להניח מותר לאכול המונח לאלתר באותה סעודה וע"כ הוצרך לפ' דמ"ש אח"כ לא יברור לבו ביום יש בו חיוב חטאת וא"כ ה"א דאף להניח לאכול לאלתר אסור משום דאי שרית ליה להניח לאותה סעודה שמא יניח לבו ביום ויהיה חייב חטאת משא"כ אם לא היה חיוב חטאת רק פטור אבל אסור אין שום סברא לטעות ולגזור עבורו במניח לאותה סעודה ע"כ הוכרח אביי לפ' המשנ' על ב' דרכים זה נ"ל נכון:

ב

גדולות מתוך קטנות. דבת"ה סי' נ"ז כ' שאין איסור ברירה אלא בב' מינים דבגמרא איתא היו ב' מינים לפניו ודוקא ב' מינים דנקט דכל היכא דאיכא למימר דוקא לא אמרי' לאו דוקא ותמוה לע"ד דלפי הנראה לרבותא נקט ב' מינים דבא' פשיטא ששייך ברירה במה שרוצה להניח אלא אפי' ב' מינים דכבר ניכר ומופרש כל א' מחבירו ואין שייך בזה עירוב אפ"ה לא יברור ותו דבאוכל המעורב עם פסולת הוא במין אחד וה"ה אם אין שם פסולת רק שרוצה להניח קצת ממנו מקרי אותו השיור פסולת כמ"ש הטור בסמוך בב' מינים והיא הדין בזה דמ"ש וכן משמע בדברי ר"ח שמביאים התוספות פרק כלל גדול וז"ל פירש ר"ח דבאוכל מתוך אוכל שייך ברירה שבורר אותו שאינו חפץ לאכול מתוך אותו שרוצה לאכול דאותו שאין חפץ בו חשיב פסולת משמע אפי' במין אחד הוה כן דמקרי פסולת מה שאינו רוצה לאכול עתה ובוררו להניח על סעודה אחרת ואסור ותו יש לתמוה על שהעתיק רמ"א דגדולות מתוך קטנות לא מקרי ברירה דבת"ה משמע דבמין אחד לא הוה כלל ברירה אפילו בשוין אלא דבב' מינים כתב שיקח משני המינים להשהותן לסעודה אחרת דבזה הוה כמו מין אחד ע"כ וכבר דחינו זה דלרבותא נקט ב' מינים וכ"ש מין אחד וכ"מ דברי הטור שהתחיל בבורר חייב כו' ואח"כ כתב הלכך היו לפניו אוכלין עם פסולת שלהן כו' ואח"כ כתב היו לפניו ב' מיני אוכלין כו' משמע דמתחלה במין אחד קאמר וכתב ת"ה שם דאחד מהגדולים הי' נזהר לברר דוקא מה שרוצה לאכול עתה אפי' במין א' והוא חולק עליו ובמהרי"ל כ' בהל' פסח ולדוך מצה בי"ט של פסח מותר דקי"ל אין טחינה אחר טחינה אך יזהר שלא יברר הפרורים הגדולים מתוך הקטנים כי איסור בורר יש באוכלין עכ"ל ורש"ל פ"ק דביצה בספרו סי' מ"ב מביאו אלא שתמה עליו דהא ברירה מותר בי"ט אלא שלכתחלה ימעט בטרחה עכ"ל משמע דבשבת מודר רש"ל דיש בזה משום ברירה וכיון דיש כאן חשש איסור דאורייתא יש להחמיר אפי' במין אחד ולא יברור אפי' במין אחד ואפי' גדולות מתוך קטנות רק מה שהוא רוצה לאכול עתה או שיקח סתם מן הבא בידו להניח לסעודה אחרת לא בדרך ברירה כנלע"ד:

ג

ואפי' האוכל מרובה. בטור כתוב דאם הפסולת מרובה על האוכל אסור אפי' לטלטלו שהאוכל בטל ברוב פסולת ומ"מ לוזים ובטנים שנשתברו ועדיין מעורבין בקליפתן אע"פ שהקליפות מרובות על האוכל לא מקרי פסולת מרובה על האוכל כיון דאורחייהו בהכי הוי כמו שומר לפרי עכ"ל אלא דבקליפה הירוקה אסור לפרקה בשבת כמ"ש רמ"א בסמוך. הב"י הקשה דכאן משמע דכל שבורר בידו אע"ג דמטיל לתוך כלי אפי' לנפה וכברה מותר אם הוא לאלתר וק"ל ממ"ש בפ"ק דביצה דבי"ט בורר כדרכו בחיקו בקנון ותמחוי ובחיקו משמע שבורר בידו ונותן לתוך חיקו ודומיא דחיקו הוה קנון ותמחוי וא"כ לא שרי אלא לברור ולהניח בידו אבל להניח בקנון ותמחוי אסור אע"פ דאין בורר אלא בידו לאכול לאלתר ונ"ל דהא כדאיתא והא כדאי' דחיקו היינו שבורר ונותן לתוך חיקו ונפה וכברה וקנון ותמחוי היינו שעושה הברירה בהם עכ"ל ומו"ח ז"ל פי' הך בחיקו ג"כ אבריר' שפורס טליתו על חיקו ובורר עליו. עוד כ' שטעות היתה ל' המשנה לפני הב"י שאוסר בי"ט בקנון ותמחוי וליתא דלא אסרה המשנ' בי"ט אלא בנפ' וכברה כו' עכ"ל ובאמת צדקו יחדיו בשניהם דל' לתוך חיקו ודאי קאי על הנתינה אחר הברירה לתוך חיקו דהכי איתא בהדיא בגמ' שם קודם לזה תנן התם המולל מלילות של חטין מנפח על יד ואוכל ואם נפח ונתן לתוך חיקו פירש"י בשולי בגדיו חייב במעשר ומסקי' שם דלענין שבת פטור וכאן נמי קאמר בורר לחיקו פי' שנותן אפי' לתוך חיקו אחר הברירה והברירה עצמה היא בקנון ותמחוי ומ"ה לא זכר הטור סי' תק"י כלל חיקו אלא קנון ותמחוי שהם כלי הברירה אבל בנתינה אחר הברירה מותר בכל גוני ובגמ' לא זכרו אלא הואיל וזכרו גבי מעשר דחייב. ומ"ש עוד מו"ח ז"ל בלשון המשנה שלפני ב"י לא עיין יפה בב"י שלא נתכוין כלל לי"ט אלא דה"ק בקושיא לפ"ז לא יהיה בשבת מותר אלא אם נותן לידו אפי' אם רוצה לאכול לאלתר ולא משמע הכי בפירש"י:

ד

ולכן אסור. וה"ה בקטניות שעדיין הם מחוברים בשרביטים שגדלו עמהם ואפי' אם כבר נתקו מע"ש אין ליקח הקטניות מן הקליפות אלא מה שרוצה לאכול מיד כנלע"ד ועמ"ש סי' של"ו ס"ח:

ה

אין שורין. במשנה אמרי' אין שולין ופירש"י כדתנן בביצה מדיח ושולה וע"כ הוא ט"ס מ"ש שורין:

ו

או מים שהם צלולים. פי' הר"ן דהיינו דרוב אינשי לא קפדי בהכי:

ז

ויין ושאר משקין. ק"ל מדברי הר"ן הביא ב"י סימן ש"כ דיין מלבן ומביא ראיה מהגמ' דדרשי' לאכלה ולא לכובסה וצ"ע ועמ"ש ססי' ש"כ:

ח

ואם הם עכורים. פי' עכורין לגמרי דלא משתתי הכי כלל אסור אפי' בסודר ואין היתר בסודר רק עכור קצת ואפשר דמשתתי הכי ומיהו רוב אינשי לא שתי ליה הכי כ"כ ב"י בשם הר"ן:

ט

ולהרמב"ם במשמרת אסור. קשה הא אמר זעירא נותן אדם יין צלול לתוך המשמרת והב"י פי' דהאי משמרת דזעירא לאו משמרת ממש קאמר אנא מידי דמשמר קאמר והיינו בסודר או כפיפה והוא דחוק דמנ"ל לרמב"ם להוציא הדבר מפשוטו וצ"ל דהרמב"ם מפ' הך צלולים דנקט זעירא היינו צלול ביותר ואין בו כלל שמרים ואינו משמרו אלא בשביל קסמים או שום דבר שנפל לשם בזה דוקא מותר משמרת:

י

ויין מגיתו. נ"ל דבחומץ דג"כ דרכו להשתמש ממנו אפי' אם הוא עב אין לאסור בסודר אלא א"כ הוא עב הרב' שאין ראוי כלל להשתמש בלא סינון:

יא

משום שינוי. כ"כ הר"ן דא"ל משום שלא יעשה אהל כמ"ש הטור וכן ברש"י דא"כ אפי' בסודר נימא הכי ולעד"נ דודאי גם בסודר יש בו משום אהל כשהיא גבוה טפח וכדאמרינן שם אח"כ בגמרא פרונק' אפלגא דכובא שרי אכולה כובא אסור ולא הוצרכו להזהיר בזה אלא בכפיפ' מצרית שמכניסה לתוך הכלי ומכסה את כולה מסתמא דבלא"ה היתה נופלת לתוכו כנ"ל לדעת רש"י והטור ומ"ה בסודר יש ג"כ חומרא באם מכסה את כל הכלי יזהר שלא יהיה גבוה טפח ובכפיפה יש קולא באם אינו מכסה את כולה אלא מחזיק הכפיפה בידו א' ושופך בידו השניה ואפשר דגם הר"ן מודה בזה דהוה ג"כ שינוי במה שאוחז הכפיפה ביד ועסי' שט"ו סי"ג מ"ש מדין הכובא:

יב

שהחלמון יורד למטה. בטור כ' וז"ל לא חשיב כבורר שהחלבון והחלמון שניהם אוכלין הם ואין נותנין אותו לתוכו אלא לתקן מראה החרדל הלכך לא חשיב כבורר אוכל מתוך הפסולת עכ"ל. יש בזה יתור ל' דודאי שניהם הם אוכלים ואין כאן פסולת אלא אוכל מתוך אוכל וע"כ הם מין א' דאל"כ היה לנו לאסור מטעם ב' מינים אע"פ ששניהם אוכל ולפי מש"ל בסי' זה בדעת הטור דאף באוכל מתוך אוכל אפי' במין א' שייך ברירה דהיינו מה שרוצה לאכול עתה הוא אוכל ומה שנשאר קרוי פסולת ניחא כאן דל"ת כיון דהוא רוצ' לאכול החלמון ממילא נשאר על החלבון שם פסולת לזה כ' דלא יאכל החלמון תיכף אלא נותנו לתת מראה על החרדל שיש כבר שם ונמצא שגם החלבון הוא אוכל כמו החלמון ומזה נסתייע לדברינו דלעיל לפי הנלע"ד: בפרק כ"ג כתבו התו' היו לפניו ב' מיני אוכלים גרסי' כו' עכ"ל ונרא' לכאורה דר"ל דאין שייך ברירה אלא במידי דאוכל אבל בשאר דברים כגון לברור כלי מתוך כלים אין שייך בזה איסור בריר' וכ"מ מכל הנזכ' באיסור בורר נקטוה במידי דאכילה וע"כ לא נקט התנא סתם היו לפניו ב' מינים אלא אוכלים דוקא. אלא דאיתא בגמ' אח"כ שם אמר רבא האי מאן דעביד חביצה חייב משום ז' חטאות וחשיב רש"י בורר ביניה' דהיינו בורר הצרורו' הגסות מתוכן כו'. וא"כ צ"ל הא דכתבו התו' מיני אוכלין גרסי' לרבותא דאפי' באוכל מתוך אוכל אמרינן דהנשאר הוה פסולת:

יג

ע"י מפה כו'. עמ"ש מזה בסי' ש"כ ס"א מענין מציצת פירות ועמ"ש בסי' תק"ו דלהראב"ד יש איסור כשנופלים זבובים לכוס שלא יוציא הזבובים לבדן מן הכוס דהו"ל כבורר פסולת אלא יקח מן המשקה קצת עמהם וע"ש: