שולחן ערוך, אורח חיים ר״י: האוכל פחות מכזית מה דינו ובו ב סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

האוכל פחות מכזית מה דינו ובו ב סעיפים:
האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין ולאחריו אינו מברך כלל ויש מסתפקים לומ' שעל דבר שהוא כברייתו כגון גרגיר של ענב או של רימון שמברכין לאחריו אע"פ שאין בו כזית לכך נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית: הגה ולא מיקרי בריה אלא אם אכלו כמות שהוא אבל אם לקח הגרעין ממנו לא מקרי ברי' [הר"י פרק כיצד מברכין וב"י בשם רשב"א] ויש מסתפקין עוד בברכה אחרונה של יין אם מברכין אותו על כזית לכן טוב ליזהר שלא לשתות (אלא) פחות מכזית או רביעית:

ב

הטועם את התבשיל אינו צריך לברך עד רביעית ואפי' אם הוא בולעו וי"א שאם הוא בולעו טעון ברכה ולא פטרו את הטועם אלא כשחוזר ופולט ואז אפי' על הרבה אינו צריך ברכה: הגה וספק ברכות להקל:

א

מברך תחילה כו'. ולא כמו שאומר דעל פחות משיעור אינו מברך כלל או מי שאומר דמברך שהכל אלא צריך לברך ברכה המיוחדת לה לפניה אפילו בכל שהיא תוספת דף ל"ט בד"ה בצר ליה שעורא כו' ותוספות פ' הישן דף ס' בד"ה ולא בירך לפניו כו' ע"ש בטועם את התבשיל א"צ לברך עד רביעית משמע אבל באם רצה לברך יברך אבל בטור כתוב אין לברך עליו עד רביעית וכצ"ל ופירושו אסור לברך עליו דכיון דאינה טעונה ברכה הוי ברכה לבטלה (טור בב"ח):

ב

וספק ברכות כו'. ר"ל שיש להקל כשתי דיעות לפיכך בפחות מרביעית אפילו אם בולע א"צ לברך ואם פלטו יותר מרביעי' אינו מברך (מהרר"מי):

א

מכזית. כל האוכלין מצטרפין לכזית אכל חצי זית מז' המינין וחצי זית אחר מברך אחריהן בנ"ר. כנה"ג וכתב המ"א ונ"ל דה"ה פת ודבר אחר. וכל המשקין מצטרפין לרביעית אבל האוכל והשותה אין מצטרפין עי' סי' תרי"ב וכ"כ בס' גן המלך סי' כ"א וציר שע"ג ירק מצטרף דכל אכשורי אוכלא אוכלא הוא. וה"ה בפת השרויה במשקה או ביין. אבל רוטב של בשר אינו מצטרף דהוה משקה. מ"א ואם אכל מעט וחזר ואכל מעט אם שהה יותר מכא"פ אין מצטרף לברכה אחרונה. ולענין שתיה עי' סי' תרי"ב ס"י וע"ל סי' ר"ד לענין שתיית הקאו"י מש"ש. אם אכל פחות מכשיעור והלך לחוץ וחזר למקומו דצריך לברך שנית בתחלה אפי' בפת דהא אין טעון ברכה אחרונה ודינו כשאר דברים ולכן צ"ע אם חזר ואכל פחות מכשיעור אם מצטרפין דהוי כמו היסח הדעת ונ"ל דמצטרפין מ"א. דבר שהיה בו כזית ונצטמק ונתמעט בשיעורו אין לברך אחריו ואם אח"כ חזר ונתפח שפיר מברכין עליו לאחריו. גן המלך סי' קכ"ב ויד אהרן:

ב

מרביעית. הט"ז כ' דיין שרף במדינתינו אינו בכלל זה דאפי' לא שתה רביעית מברך ברכה אחרונה דאזלינן בתר שיעור שתיה לרוב בני אדם. אבל המ"א בסי' ק"ץ סק"ד כתב דאפי' ביין שרף צריך שיעור רביעית דלא חלקו בין משקה למשקה ע"ש וכ"כ הרב בעל בית יעקב סי' נ"ז ודחה שם דברי הט"ז ע"ש (וכן פסק בס' אליהו רבה) שיעור רביעית היינו ביצה ומחצה. תמלא כלי יין ותתן לתוכו ביצה ומחצה ומה שיוצא ממנה הוא רביעית. ודוקא ביין שנגדש ע"ג הכלי ואינו יוצא כ"כ אבל במים יוצא יותר לכן יעשה כמ"ש סי' תנ"ו ע"ש. (אבל בספר אליהו רבה מביא בשם מהרי"ל ושל"ה דימלא אפי' במים ע"ש) ובשל"ה כ' דהוא כמעט מלא ב' קליפות מביצת תרנגולת. וכל הדברים משערין בביצים בינונים. מ"א:

ג

כברייתו. משמע בחולין דף קי"ט דקטנית אחת מקרי בריה אע"פ שהרבה גדלים בשרביט אחד. דג קטן מיקרי בריה. חוות יאיר סי' ק"ס:

ד

הגרעין. ואם אכל מה שבתוך הגרעין מיקרי בריה דהרי אכל מה שראוי לאכול ממנו ואפי' אכל הגרעין לא מקרי בריה בדבר שאין דרך לאוכלו כגון זית אבל בענבים ורמונים דרך לאכול הגרעין עיין מ"א:

ה

רביעית. לעיל סי' ק"צ כתבנו במלא לוגמיו סגי בכוס גדול או אפי' פחות מזה אם שתה רוב הכוס. ט"ז:

ו

התבשיל. לידע אם צריך מלח או תבלין רש"י עיין מ"א בסי' תקס"ז:

ז

עד רביעית. ואפי' לטעום הרבה קדירות שרי ומיהו אם כוונתו לאכול מעט אסור לעשות הרבה פעמים דה"ל אכילה מעליא. מ"א. ועי' בתשובת חות יאיר סי' ק"ס וביד אהרן:

ח

ברכה. אפי' בכל שהוא:

ט

ופולט. דלא מיקרי הנאה אלא בתוך מעיו וא"כ ה"ה ללועס ופולט מג"א. צ"ע באותן שנותנין עשב שקורין טאבי"ק או טוטי"ן לתוך השפופרת ומדליקין אותן ושואבין את העשן לתוך פיהם וחוזרין ופולטין אותו צ"ע אי דמי לטועם ופולט שא"צ ברכה או דלמא דומה לריח שצריך לברך ק"ו כאן שגם הגוף נהנה ממנו שהרבה שבעין ממנו כמו שאכל ושתה עי' סי' רי"ו סי"ג מ"א ועי' שו"ת הלק"ט סי' ק"א דעל טובא"ק ששואפין בחוטם א"צ לברך על הריח:

י

להקל. מ"א כתב דאין כאן ספק דאם בולע מברך אפי' מעט ע"ש ועי' עטרת זקנים:

א

תוס' ברכות ריש ל"א והרמב"ם פ"ג מה"ב ורא"ש והרשב"א שם

ב

תוס' שם והרא"ש והרשב"א ור' יונה להשוות הירושל' עם תלמוד שלנו

ג

תוס' בסוכ' כ"ו וביומא עט

ד

הרא"ש בפ"ז דברכות

ה

שם י"ד ממשמעות הרי"ף

ו

רמב"ם בפ"א מהלכות ברכות

ז

תו' בשם ר"ח ושאר פוסקים:

א

ס"א האוכל כו' בין כו'. כר"מ וכמש"ל סי' קפ"ד:

ב

בין כו'. ל"ט א':

ג

והשותה כו'. דשיעור משקין בכ"מ ברביעית כמ"ש בכמה מקומות:

ד

מברך תחלה כו'. תוס' שם וכ"כ הרא"ש וש"פ שם בשם הירושלמי והביאו תוס' ג"כ בסוכה פ"ב ובפ' בתרא דיומא:

ה

ולאחריו כו'. רמב"ם וכנ"ל:

ו

ויש כו'. תוס' שם ושם ועבה"ג:

ז

ולא מקרי כו'. כ"כ הרשב"א שבירושלמי הנ"ל מיירי שאכל עם הגרעין דלא כהרא"ש ע"ש: ויש מסתפקין עוד כו'. תוס' שם ושם וע"ש:

א

ס"ב א"צ כו'. רמב"ם שסובר דמ"ש עד רביעית קאי אף אברכה וע"כ דמיירי בבולעו דאי פולטו לעולם אינו מברך כמ"ש הרא"ש שם דהא לא נהנה ומ"ש ר"ח דפולטו אתענית לבד וז"ש ואפי' כו':

ב

וי"א כו'. הוא דעת תוס' שם ד"ה טועם כו' ומש"ה כו' וז"ש ואז כו'. הרא"ש שם:

א

עד רביעית – עיין במ"ב מש"כ בשם המגן אברהם דאפילו לטעום מהרבה קדירות שרי והנה א"א לומר דכוונתו מכולם כדי רביעית דא"כ מאי רבותא ועוד מהו זה שסיים אח"כ ומיהו אם כונתו לאכול מעט וכו' דה"ל אכילה מעלייתא מאי מעליותא הכא מה דהוי מהרבה קדירות כיון דבין כולם לא היה אלא כדי רביעית ואי משום דכונתו לאכול א"כ אפילו מקדירה אחת נמי יהיה אסור וע"כ נראה דכוונת המגן אברהם הוא דמותר כדי רביעית מכל קדרה וקדרה דעל כל אחת בשם טעימה מקרי לידע אם צריכה מלח ותבלין. ולכאורה דבריו אלו שייכים לשתי הדעות המבוארים בסימן תקס"ז ס"ב דהיינו להפוסקים שם דאפילו בבת אחת מותר כדי רביעית יהיה מותר מכל קדרה וקדרה רביעית בב"א ולהפוסקים שם דדוקא מעט מעט יהיה מותר מכל קדרה מעט מעט עד כדי רביעית אמנם ראיתי לקמן שם בביאור הגר"א דס"ל דשתי הדעות שם הוא רק לענין התענית אבל לענין ברכה אי נסבור דסוגית הגמרא קאי עלה ע"כ מה דקאמרה הגמרא כדי רביעית היינו בבת אחת והכא בעניננו הלא לדעה ראשונה דהוא דעת הרמב"ם ידוע דס"ל דהסוגיא קאי אף לברכה וכמו שכתב הגר"א וא"כ ע"כ דס"ל דאפילו בבת אחת שרי. ודע עוד דמה שסיים המגן אברהם דאם כוונתו לאכול מעט אסור לעשות הרבה פעמים דהו"ל אכילה מעלייתא לכאורה כיון שכוונתו לאכול אפילו פ"א אסור כמו שכתב מקודם בסק"ו דהעיקר תלוי בכוונת הלב [וגם כתב לבסוף סברא שניה נ"ל עיקר וכמ"ש דהוא קאי על סברא זו וכמו שכתב היד אפרים ומגן גבורים] ונראה שלזה כוון הפמ"ג באות ד' שכתב באות ז' עיין באות ו' וצ"ע קצת בזה ונ"ל שכוונת המגן אברהם הוא אפילו לפי מה שהביא מתחלה ראיה מרוקח להקל אפילו במתכוין כיון שהוא טועם רק מעט הכא שהוא הרבה פעמים אסור אף לדידיה:

א

בט"ז ס"ק א' נ"ל דיין שרף. נ"ב עיין במג"א סי' ק"ץ סק"י וסי' רע"ב ססק"ו ועיין לקמן:

ב

שם במג"א סק"ט צ"ע באותן שנותנים. נ"ב עיין בס' מור וקציעה מהגאון מוהר"י עמדן זצ"ל דפשיטא ליה דאין צריך לברך עיי"ש מלתא בטעמ' וע"ש עוד פרטי דינים בענין להדליק הטאבאק בנר של חלב שכבר כ' בזה בפר"ח יו"ד סימן ק"ח וכן לשאוב הטאבאק ג"כ מתיר שם ע"ש בפנים [מהגאון כ"ס]:

א

[א] כזית וכו'. כן כתב בית יוסף בסימן זה וסימן קפ"ד דלכולי עלמא מברכין ברכה אחרונה על כזית וכן נוהגין, ולכך תמיהני על ארחות חיים שכתב בשם סדר ברכות דלכתחילה לא יאכל אדם פחות מכביצה ומפרש הוא משום דמסתפקין גבי אכילה בברכה אחרונה אם בכזית אם בכביצה, עיין שם:

ב

[ב] שלא יאכל בריה וכו'. כגון ייגדיש מויל בער לא יאכל אחת לחודיה וכן קטניות אחד:

ג

[ג] הטועם וכו'. פירוש שמתכוין לטעימה דאם אין מתכוין לטעימה צריך לברך אפילו בכל שהוא וכן כתב עולת תמיד כן מצאתי בכסף משנה פרק א' מהלכות ברכות. מיהו כשמתכוין לטעום אחר הבישול אם טוב נראה דלא מיקרי כוונת אכילה, וזה פירוש המדרש ויפדו העם את יהונתן מפני שמטעמת אין צריך ברכה וקל להבין. כתב עולת תמיד דאם אוכל משום טעימה נראה לי דשיעורו בכזית כמו במשקין ברביעית, עד כאן, ומשמע אפילו לעסו:

ד

[ד] אינו צריך וכו'. כן כתב בטור וכתב הב"ח דטעות הוא דמשמע דאם רוצה לברך יברך וליתא אלא אין רשאי לברך דהוי ברכה לבטלה, לכן מגיה בטור דצריך לומר אין לברך עליו עד רביעית. ותימא דבתוס' דף י"ד והרא"ש ופסקי הרא"ש ורמב"ם ושולחן ערוך שכתבו הלשון אין צריך. ומכל מקום נראה דכיון דאין צריך אסור לברך דהוי ברכה לבטלה והיינו דסיים רמ"א ולבוש דהוי ספק ברכות ולהקל, דאי אם רוצה לברך רשאי לברך מאי ספק ברכות להקל שייך בזה, ועיין לקמן סימן רי"ח. עוד קשיא לי על הב"ח דבסימן זה כתב דשיעור רביעית מותר אלא דיותר אסור וכהאי גוונא קשיא על מה שכתב הלבוש לפיכך בפחות מרביעית וכו' דמשמע דמאי דאמרינן בש"ס עד רביעית עד ולא עד בכלל, ולקמן פסק דדוקא יותר מרביעית אסור דמשמע דפירש הש"ס עד ועד בכלל, ועיין במעדני מלך דף י"ב:

ה

[ה] [לבוש] ואם הוא פולטו וכו'. וכתב מלבושי יום טוב ונכון שלא לפלוט משום בל תשחית, עד כאן. כתב עולת תמיד ונראה לי דלכתחילה אין לו ליטעום ולבלוע אפילו פחות מרביעית, אך אם כבר טעם לא יברך, עד כאן. ומגן אברהם פסק לברך אפילו בלע מעט דלא מצינו שום פוסק שכתב בהדיא דבולע פטור, עד כאן. ואני אומר דיהונתן ודאי בלע לדבש, ואם כן מפורש במדרש הוא. כתב מגן אברהם וצריך עיון באותן שנותנין טובאק בשפופרת ושואבין בפיו אם ראוי לברך כיון שהגוף נהנה ושביעין ממנו כמו באוכל:

ו

[ו] [לבוש] אם נטל וכו'. בזה אפילו רבינו יונה מודה אפילו בדבר שדרך לאוכלו שלם כיון שהסיר הגרעין, ומזה קשה על הט"ז שפסק ביין שרף אפילו שתה פחות מרביעית מברך בורא נפשות רבות משום שכתב רבינו יונה דאזלינן בתר דרך העולם עיין שם, גם בלאו הכי לאו ראיה הוא, גם מה דמייתא ראיה מהוצאת שבת דחייב ברובע רביעית כיון שראוי למזוג בו מים עד רביעית לאו ראיה דאין ראוי למזוג מים ביין שרף כמו ביין, גם אין הנידון דומה לראיה. וכן בתשובת בית יעקב סימן נ"ז הקשה מפסחים דף ק"ח ע"ב שתאו חי יצא דפירש רשב"ם דוקא כשיש רביעית לכן אין לברך ברכה אחרונה אלא ברביעית וכן פסק שיירי כנסת הגדולה סימן ר"ד קשה הא הרא"ש ורבינו ירוחם כתבו דאף שניטל הגרעין הוי בריה כיון שהיה בשעת ברכה שלם, ואם כן הוה ליה ללבוש ושולחן ערוך להחמיר גם בניטל הגרעין ואפשר משום דרי"ף ורמב"ם פליגי על עיקר דין זה דבריה לכך פסק לקולא. ואם ריסק אותו קודם אכילה כתב עולת תמיד דלא הוי בריה ואין צריך לברך, עד כאן, ומשמע אף שאכלו עם הגרעין. כתב מגן אברהם אם נפל קצת על ידי בישול מיקרי בריה, ופשוט דאף שיוטל הגרעין אם אוכל מה שבתוך הגרעין מיקרי בריה:

ז

[ז] [לבוש] וכן בורא נפשות רבות מסתפקין וכו'. לפי זה קשה הוה ליה לפסוק דלא ישתה תחילה פחות מכזית. שוב ראיתי בדרישה שהאריך מאוד להוכיח דלמסקנת הרא"ש והטור אין ספק כלל, ונראה לי היינו טעמא שלא הזכיר ספק זה בשולחן ערוך:

ח

[ח] [לבוש] רביעית שלם וכו'. כן כתב בשולחן ערוך, וכתב עולת תמיד יש לתמוה למה צריך רביעית בשני חלקים רביעית סגי דהא ספק הוא דילמא בעינן כדי שביעה שהוא כביצה, ושיעור רביעית הוא כביצה ומחצה, עד כאן. ואישתמיטתיה דברי המחבר כאן וב"ח סוף סימן ק"צ דמקשי ומתרצי זה עיין שם, וכן כתבתי לעיל דבעינן דוקא רביעית. ודע דשיעור רביעית הוא ביצה ומחצה עם הקליפה שהוא כשני ביצים בלא הקליפה ושיעור כזית הוא כחצי ביצה. כתב מגן אברהם תמלא כלי יין ותן לתוכו ביצה ומחצה ומה שיוצא ממנו הוא רביעית, ודוקא ביין שנגדש על גבי כלי ואינו יוצא כל כך, אבל במים יוצא יותר, לכן יעשה כמו שכתב בסימן תנ"ו, עד כאן לשונו. ולא ידעתי מנא ליה הא דבעמק ברכה ושל"ה כתבו בשם מהרי"ל להדיא דילמא במים, וכן כתב הטור לקמן סימן תנ"ו אלא דשם יש מ"ג ביצים לא יוכל לכוין ליתן כולם בנחת, עיין שם, לכן טוב יותר כדלקמן סימן תנ"ו, והוא הדין ביין טוב יותר כמו במים מה שאין כן בביצה ומחצה, וכן כתב הבית יוסף ביו"ד סימן צ"ח בשם מרדכי לענין איסור והיתר. כתב מגן אברהם נראה לי דכל האוכלין מצטרפין לכזית אבל חצי זית משבעת המינים וחצי זית אחר מברך אחריהן בורא נפשות רבות, כנסת הגדולה. ונראה לי דהוא הדין פת ודבר אחר כל משקין מצטרפין לרביעית אבל האוכל ושותה אין מצטרפין. ציר על גבי ירק מצטרף, וכן פת השרוי במשקה או ביין, רוטב עם בשר אין מצטרף. אכל מעט וחזר ואכל מעט אם שהה יותר מכדי אכילת פרס נראה לי דאין מצטרפין כדלקמן סימן תרי"ב ולא כעולת תמיד בשם כנסת הגדולה דמחלק בין יום הכיפורים לברכת הנהנין עד כאן לשונו. ונראה לי דהוא הדין בשתיה אם שהה יותר מכדי שתיית רביעית אין מצטרף, וכן כתב הט"ז. וראיתי בשיירי כנסת הגדולה סימן ר"ד דמחלק גם בזה בין יום הכיפורים דהוא ליתוביה דעתיה, ולא נהירא דאם כן מאי הקשו הפוסקים בבית יוסף סוף סימן תרי"ב מטומאת גוים עיין שם:

א

א) [סעיף א'] האוכל פחות מכזית וכו' לאפוקי מהר' יונה שכתב שעל פרי פחות מכשיעור מברך לפניו שהכל וגם לאפוקי ממ"ש הכלבו בשם רב אחא משבחא דעל פחות מכשיעור א"צ לברך אפילו שהכל דאין כן דעת הפו' אלא צריך לברך ברכה הראויה לאותו המין לפניו אפילו אם הוא פחות מכשיעור כמ"ש בב"י יעו"ש. וכ"כ הב"ח. וכ"ה הסכמת אחרונים וכן עמא דבר. ועיין לעיל סימן טו"ב אות ב':

א

ב) שם האוכל פחות מכזית וכו' שאסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה. טור. לבוש:

א

ג) שם פחות מכזית וכו' ואם אכל חצי זית מז' מינין וחצי זית מדבר שברכתו האחרונה בנ"ר העלה הכנה"ג בהגה"ט דמברך לאחריו בנ"ר והשיג על האומר דאין לברך אחריו כלום יעו"ש והביאו מ"א סק"א וכתב דה"ה פת ודבר אחר מצטרפין. א"ר אות ח' סו"ב אות ה' י"א בהגה"ט. וכן הסכים בית יהודה ח"ב סימן צ"ח והביאו הברכ"י אות א' וכ"כ ח"א כלל ן' אות ט"ז קיצור ש"ע סימן נ"א אות ד' ומשמע מדברי הפו' הנז' דאין חילוק ובין אם אכל חצי זית האחר מין שברכתו ראשונה פה"ע או פה"א או שהכל דלעולם מברך אחריהם בנ"ר וכן כתב בית יהודה שם בהדיא ומ"ש הכס"א לחלק אינו נראה דבנקל יש לדחות כאשר יראה המעיין:

א

ד) ואם אכל כחצי זית מפירות שמברכין לאחריהן על העץ וכחצי זית ממין שמברכין לאחריו על המחיה או כחצי זית פת דהשתא אין כאן שום מין שברכה אחרונה שלו בנ"ר מ"מ מברך לאחריהן בכ"ר אבל אם אכל כחצי זית ממין שמברכין לאחריו על המחיה וכחצי זית פת מברך לאחריהן על המחיה. קיצור ש"ע שם וכן אם אכל חצי זית תאנים וחצי זית ענבים או רמונים או זיתים או תמרים מצטרפין זה עם זה לברך אחריהם מעין ג' בן א"ח פ' מסעי אות ה':

א

ה) וה"ה כל המשקין מצטרפין לרביעית אבל האוכל ושותה אין מצטרפין כמ"ש סימן תרי"ב. מ"א שם. ג"ה סימן כ"א. בית יהודה שם סימן כ"א א"ר שם. סו"ב שם י"א שם. ברכ"י אות ב' ח"א שם אות י"ז קיצור ש"ע שם:

א

ו) ציר שע"ג ירק מצטרף. וכן פת השרוי במשקה או ביין מ"א שם וא"ר שם. אבל הח"א שם כתב דאין מצטרף יעו"ש. רוטב עם בשר אין מצטרף. מ"א שם א"ר שם ועיין לעיל סימן קפ"ד אות ל"ח ודוק:

א

ז) שם האוכל פחות מכזית וכו' ואם צריך שלא לשהות באכילת כזית יותר מכדי אכילת פרס כתב העו"ת סימן ר"ז דאיכא פלוגתא בזה בין רבוותא ובכנה"ג מחלק בין ברכת הנהנין לאכילה ביוה"כ הכתובה לקמן סימן תרי"ב דהתם ביתובי דעתא תליא מלתא וביותר מכדי אכילת פרס לא מתייתבי דעתא אבל הכא בהנאה תליא מלתא וכיון דהחיך נהנה כזית גם ביותר מכדי אכילת פרס מצטרף ולמעשה צ"ע עכ"ל וכן כתב המט"י אות א' דאף אם שהה יותר מכדי אכילת פרס מצטרף יעו"ש. אבל המ"א סק"א כתב דאם אכל מעט וחזר ואכל מעט אם שהה יותר מכדי אכילת פרס אינו מצטרף כמ"ש סימן תרי"ב לענין יוה"כ וה"ה לענין ברכה יעו"ש וכ"נ דעת רש"י סוכה מ"ב ע"ב. וכן הסכים הפר"ח בשו"ת מים חיים סימן א' א"ר אות ח' סו"ב אות ה' י"א בהגה"ט וכתב שכ"ה דעת מהר"ם בן חביב בקו' תוספת יוה"כ די"ב ע"א ח"א כלל ן' אות י"ג. דה"ח אות כ"ו. בן א"ח פ' מסעי אות ו' קיצור ש"ע סימן נ"א אות ה' ועיין זכ"ל ח"ג בקו"א מה שהאריך בענין זה ודעתו נוטה ג"כ דאין מצטרפין יעו"ש. וע"כ כיון דיש פלוגתא בזה יש ליזהר שלא ישהה באכילתו ויכנס בפלוגתא דרבוותא ואם שהה יש לאכול עוד כזית בלא שהייה ולפטור גם מה שאכל מקודם ואם א"א לו יש להרהר הברכה בלבו:

א

ח) ושיעור פרס לדעת מרן ז"ל הוא ג' ביצים כמ"ש לעיל סימן ר"ח אות ג"ן יעו"ש. וכ"כ ח"א שם. דה"ח שם. בן א"ח שם. וזמן שיעור אכילת פרס לפי מה שאנו משערין במשקל כל ביצה י"ח דרה"ם כמ"ש לעיל סימן קס"ח אות מ"ו עשינו נסיון לזה פעם ושתים ושקלנו פת שיעור ג' ביצים דהיינו נ"ד דראה"ם ונמשך זמן אכילתן פעם ד' מינוטין ופעם ד' וחצי ופעם חמשה מינוטין וכל מנוט הוא חלק מששים בשעה כידוע ולכן לענין אכילה יש לחוש ולהחמיר לאכול כזית בתוך זמן ד' מינוטין אבל לענין חולה שמאכילין אותו ביוה"כ כמ"ש בסימן תרי"ח יש להחמיר ולשער בה' מינוטין ולפי מה שמשערין בחולה לחומרה וחושבין כדי אכילת פרס ד' ביצים כמ"ש שם בסימן תרי"ח א"כ הוי שיעור כדי אכילת פרס של חולה ז' מינוטין ועי"ש ודוק:

א

ט) וכן לענין שתייה אם שתה מעט וחזר ושתה אם יש מתחלת שתייה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שתיית רביעית מצטרפין לשיעור רביעית ואם לאו אין מצטרפין כמ"ש לקמן סימן תרי"ב לענין יוה"כ וה"ה לענין ברכה כ"נ דעת הט"ז ומ"א סק"א. וכן הסכים הפר"ח בשו"ת מים חיים הנז' א"ר שם. י"א שם בשם הנז' ח"א שם אות י"ד ובנ"א אות ד' מש"ז אות א' זכ"ל שם וכ"כ לעיל סימן ק"ץ אות ח"י ובסי' ר"ד אות מ' יעו"ש:

א

י) ואם אכל פחות מכשיעור והלך לחוץ וחזר למקומו דצריך לברך שנית בתחלה אפילו בפת אם חזר ואכל פחות מכשיעור מצטרפין מ"א שם:

א

יא) ואם אכל חצי זית והקיאו ואכל חצי זית אחר יש להסתפק אם מצטרף ומתש' הרב פנים מאירות ח"ב סימן ז"ך מפורש יוצא דאינו מצטרף דלענין ברכה בעינן שיהנה בתוך מעיו ולא אזלינן בתר הנאת הגרון כאכילה דאיסור יעו"ש ברכ"י אות ג' וכתב וצריך להתישב בדבר. ועיין לעיל סימן ר"ח אות ג' דמשמע נמי דאינו מצטרף יעו"ש:

א

יב) שם והשותה פחות מרביעית וכו' כתב הט"ז סק"א דיין שרף אינו בכלל זה ואזלינן בתר שיעור השתייה לרוב בני אדם יעו"ש מיהו האחרונים השיגו עליו וכתבו דאין חילוק בין יין שרף לשאר משקין וכל שהוא פחות מרביעית אין לברך אחריו ברכה אחרונה כמ"ש לעיל סימן ק"ץ אות י"ב יעו"ש:

א

יג) פת סופגנין שנתפח עד שאין האוירים שבו נרגשים האוכל כזית ממנו כמו שהיא אינו מברך דלפי האמת לא אכל כזית. שו"ת זר"א סימן כ"ט. מחב"ר אות ג' שע"ת אות א' ועיין לעיל סימן קס"ח אות מ"ו:

א

יד) שם פחות מרביעית וכו' ושיעור רביעית כבר כתבנו אותו לעיל סימן ק"ץ אות ט"ז קחנו משם:

א

טו) שם ולאחריו אינו מברך כלל. ומיהו יש מסתפקין לומר דבברכת בנ"ר א"צ שיעור כמ"ש בטור וב"י יעו"ש. וע"כ יש חסידים נזהרין מלאכול פחות מכשיעור כדי להנצל מספק זה וגם כדי להנצל מספק אחר שכתבנו לעיל אות א' די"א על פחות מכשיעור אין לברך עליו כלל אפילו לפניו יעו"ש:

א

טז) שם שהוא כברייתו וכו' ודוקא אם אוכל הבריה כמו שהיא אבל אם מרסק אותה קודם אכילה ודאי דא"צ לברך עו"ת אות א' והביאו א"ר אות ו' וכתב ומשמע אף שאכלו עם הגרעין:

א

טוב) שם שהוא כברייתו וכו' דהיינו ייגד"ש מיי"ל בע"ר לא יאכל אחת לחודה. ט"ז סק"ב. ומשמע בחולין דקי"ט דקטנית אחת מקרי בריה אף על פי שהרבה גדילין בשרביט אחד מ"א סק"ג. א"ר אות ב' ודע שמוכח בא"ח והכלבו דאפי' דבר שאינו מז' מינים הוי בריה וכן כתב בהדיא רבי יונה וכן כתב חו"י סימן ק"ס דדג קטן וכיוצא נכנס בסוג זה ודלא כהרב פני יהושע פ' כ"מ יעו"ש. ער"ה אות ה':

א

חי) שם בהגה. אבל אם לקח הגרעין וכו' ואם אכל מה שבתוך הגרעין מיקרי בריה דהרי אכל מה שראוי לאכול ממנו. מ"א סק"ד. א"ר אות ו' סו"ב אות ו':

א

טי) שם אם לקח הגרעין וכו' ובדבר שאין דרך לאכול הגרעין כגון זית ואכל הגרעין י"א דלא מקרי בריה וי"א דמקרי בריה כל שהביאו לפניו שלם אפילו לא אכל הגרעין כיון שאין דרכו לאכול הגרעין מקרי בריה ומור"ם ז"ל בהגה מיירי בענבים ורמונים דדרך לאכול הגרעין ולפיכך אם לקח הגרעין ממנו לא מקרי בריה. מ"א שם וא"א אות ד' ועיין מאמ"ר אות ה' ודוק:

א

ך) שם בהגה אם לקח הגרעין וכו' וה"ה אם חתך ממנו כל שהוא ג"כ לא מקרי בריה עו"ת אות א' מיהו אם נפל ממנו קצת ע"י בישול כמו שרגילות להתפרפר מקרי בריה. מ"א שם. א"ר שם. ולכן הרוצה לאכיל בריה פחות מכזית יסיר ממנה קצת כדי להסתלק מספק:

א

כא) שם לכן טוב ליזהר שלא לשתות אלא פחות מכזית וכו' וכ"כ בש"ע לעיל סימן ק"ץ סעיף ג' ועיין בדברינו לשם בס"ד:

א

כב) [סעיף ב'] הטועם את התבשיל וכו' לידע אם צריך מלח או תבלין רש"י משמע דאם אוכל קצת ממנו אחר הבישול לידע אם הוא טוב מיקרי אכילה וצריך לברך והעיקר תלוי בכוונת הלב. מיהו ברוקח משמע אפילו כוונתו לאכילה א"צ ברכה. מ"א סק"ו. ולכן כיון דאיכא פלוגתא בזה וגם בעיקר הדין יש פלוגתא די"א אם הוא בולע צריך ברכה ולא פטרו אלא א"כ פולט ע"כ הטועם קודם גמר הבישול לראות אם חסר איזה דבר יש להרהר הברכה בלבו אבל אם טועם אחר גמר בישול יש לכוין לשם אכילה ולברך ועיין לקמן אות כ"ט:

א

כג) שם הטועם את התבשיל וכו' והטועם את התבשיל בערב שבת משום טועמיה חיים זכו לא נכנס בסוג זה דהא ודאי מכוין לאכול וכיון שמכוין לאכול אפי' על כל שהוא חייב לברך. י"א בהגה"ט. ועיין לקמן סי' ר"ן כי שם נכתוב בענין טועמיה בס"ד:

א

כד) שם. א"צ לברך. זהו לשון הטור ומשמע מזה דאם רוצה לברך רשאי וע"כ הגיה הב"ח לאמר אין לברך ופי' דאסור לברך עליו דכיון דאינה טעונה ברכה הויא ברכה לבטלה יעו"ש. מיהו השכנה"ג בהגה"ט כתב דהוא דוחק גדול למחוק כל הספרים ומ"מ לענין דינא הסכים כהב"ח דאין לברך יעו"ש. וכן הסכים א"ר אות ד' ער"ה אות ו' מאמ"ר אות י"ד:

א

כה) שם עד רביעית. ואפילו לטעום הרבה קדרות שרי. ומיהו אם כוונתו לאכול מעט אסור לעשות הרבה פעמים דהו"ל אכילה מעלייתא. מ"א סק"ז. ולענין דינא כתבנו לעיל אות כ"ב:

א

כו) שם עד רביעית. והאוכל משום טעימה שיעורו בכזית כמו במשקין ברביעית. עו"ת אות ו' א"ר אות ג' א"א אות ו':

א

כז) שם טעון ברכה ואפילו בכל שהוא. טור וב"י. מ"א סק"ח. ואפילו טועם לידע אם צריך מלח או שאר דברים. א"א אות ח':

א

כח) שם כשחוזר ופולט וכו' משום דלא מקרי הנאה אלא בתוך מעיו וכיון דלא בלע כלל אינו מברך. ב"י מ"א סק"ט וכתב דה"ה ללועס ופולט:

א

כט) שם כשחוזר ופולט וכו' ונכון שלא לפלוט משום בל תשחית. מי"ט. א"ר אות ה' אלא יעשה כמ"ש לעיל אות כ"ב יעו"ש:

א

ל) שם ואז אפילו על הרבה וכו' אבל בסמ"ג משמע דאפילו פולט עד רביעית. ער"ה אות ז':

א

לא) שם הגה. וספק ברכות להקל. לפיכך בפחות מרביעית אפילו אם בולעו א"צ לברך ואם היא פולטו אפילו ביותר מרביעית אינו מברך. לבוש. עט"ז אות ב' מיהו המ"א סק"י כתב על דברי מור"ם הנז' דאין כאן ספק כלל דלא מצינו שום פוסק שכתב בהדיא דבולע פטור ולכן פסק דיש לברך אם בולע אפילו מעט יעו"ש. אבל הא"ר אות ה' כתב דמצינו מפורש במדרש בולע פטור יעו"ש. וכן המאמ"ר אות י"ד השיג על דברי המ"א הנז' וכתב דיפה כיון מור"ם ז"ל שכתב בזה סב"ל וכ"ה דעת מרן ז"ל יעו"ש וע"כ לענין דינא יש לעשות כמ"ש לעיל אות כ"ב יעו"ש:

א

לב) וכתב המ"א סק"ט צ"ע באותם שנותנין עשב שקורין טוב"ק לתוך השפופרת ומדליקין אותו ושואבין העשן לתוך פיהם וחוזרין ופולטין אותו אי דמי לטועם ופולט שא"צ ברכה או דילמא דומה לריח שצריך לברך וק"ו כאן שגם הגוף נהנה ממנו שהרבה שבעים ממנו כמו שאכל ושתה וצ"ע עכ"ל. אמנם המט"י אות ב' כתב דאין כאן ספק כלל שהרי לית ביה שום דבר שיש בו ממש כדי שיקרא אוכל דאין זה אלא עשן בעלמא וגם אין לו דין ריח כלל דהא בעינן ריח טוב וליכא עכ"ל וכן כתב המו"ק דדבר פשוט הוא שאין לברך יעו"ש. וכן כתב א"א אות ט' מחב"ר אות ד' מאמ"ר אות י"ב. יפ"ל אות ב' שע"ת אות ט':

א

לג) באבק טובק הנשאף בנחירים שיש שמערבין בו בשמים או מי אזהאר וכדומה הלק"ט ח"א סימן ק"א צדד שלא לברך והרב המני"ח שם כתב דראה מי שהיה נזהר לברך על איזה ריח טוב שחייב לברך ושוב שואף ועלה עשן באפו יעו"ש והב"ד המחב"ר אות ו' וכתב דהמנהג שלא לברך יעו"ש:

א

לד) להדליק עשב הנז' בנר של חלב יש מתירין ויש אוסרין והפר"ח ביו"ד סימן ק"ח אות כ"ג התיר להדליק מראש השלהבת והרב לקט הקמח בא"ח דנ"ב כתב חלום נפלא שספר לו מהר"ר דוד גרשון שהיו מנדין אותו בשמים על שהיה מדליק הפיפ"א מנר של חלב והב"ד המחב"ר אות ח' יעו"ש. שע"ת שם. וע"כ אם אי אפשר יש להדליק ע"י אמצעי דהיינו שמדליק איזה דבר מנר החלב ואחר כך מדליק הפיפ"א מאותו דבר:

א

לה) מותר לשתות הפיפא ביו"ט ובתענית לבד מט"ב דנהגינן איסורא. מו"ק והביאו מחב"ר בזה הסימן אות יו"ד ובסימן תקי"א אות א' יעו"ש וכ"כ בברכ"י סימן תקי"א אות ב' ובסימן תקס"ז. מיהו במחב"ר אות י"ג כתב דהראו לאחד בחלום שהשותה ביו"ט משמתין אותו ובט"ב מקללין אותו וכן לשותה תחת חופת חתנים יעו"ש ובאות י"ד כתב הנזהר שלא לשתות ביו"ט היינו ביו"ט ראשון אבל ביו"ט שני שותין וכתב שכן ראה נוהגין רבנן קדישי רבים בתורה וכך הוא היה נוהג יעו"ש. ועיין שע"ת אות ט' שכתב שמדברי המש"ז סימן תקי"א משמע שהיה נוהג להתיר אף ביו"ט ראשון יעו"ש. ומ"מ נראה הא דמותר לשתות ביו"ט ה"ד למי שהורגל בו ונצרך אליו אבל למי שלא הורגל בו ולא נצרך אליו אסור לשתות אפילו ביו"ט שני דהא לדידיה אינו צורך אוכל נפש ואיך יעשה כיבוי והבערה על שלא להועיל ואינו צורך יו"ט:

א

לו) מותר לשאוף בחוטם אבק הטאבק"ו בשבת. ברכ"י סימן שכ"ח אות י"ד ובמחב"ר בזה הסימן אות ז' יעו"ש:

א

לז) וכן מותר לשאוף הטוב"ק דרך הנחירים בט"ב וביוה"כ. לקט הקמח שם מיהו בסוף הספר בהשמטה כתב דמי שנוהג אוסור קאי באיסורו ואין להתיר לו יעו"ש. מחב"ר אות י"ב. שע"ת שם:

א

לח) משקה מבושם הנעשה משמרי יין ומיני עשבי בשמים וצורפין אותו העכו"ם בערי אדום מותר לזלפו על הטאבק"ו ולשאפו בחוטם. שו"ת זרע יעקב סימן ט' מחב"ר אות ט"ו שע"ת שם:

א

טל) יש מפקפקין על השואפין עפר הטאבק"ו הלוקחים מן העכו"ם שאומרים דזמנין מזלפין עליו סתם יינם אך הרב שער המלך פ"א דמאכלות אסורות ארי עלה והתיר בפשיטות להלכה ולמעשה יעוש"ב מחב"ר בק"א אות ב' שע"ת שם:

א

הגה ס"א אם לקח הגרעין עיין מנחת יעקב כלל מ"ה ס"ק י"א:

א

האוכל. נ"ל דכל האוכלין מצטרפים לכזית אכל חצי זית מז' מינין וחצי זית אחר מברך אחריהם בנ"ר (כ"ה) ונ"ל דה"ה פת ודבר אחר וכל המשקין מצטרפין לרביעית אבל האוכל והשותה אין מצטרפין עסי' תרי"ב ואמרו ביומא ציר שע"ג ירק מצטרף ולא אמרי' משקה הוא דכל אכשורי אוכל' (משקה הבא למתק האוכל) אוכלא הוא וה"ה בפת השרוי במשקה או ביין וכ"מ בתוס' זבחים דף ק"ט ע"א עמ"ש סי' ר"ה ס"ב וצ"ע ברוטב של בשר אם מקרי אוכל ובחולין דף ק"כ פירש"י ציר שע"ג הירק משקה היוצא מן הירק א"נ שהיו מטבילים מאכלן בציר ואף ע"ג דמשקה הוא ותנן האוכל והשותה אין מצטרפין ה"מ אכל ושתה דקים להו לרבנן דלא מיתב' דעתיה בהכי אבל ציר שע"ג הירק קים להו לרבנן דמיתב' דעתיה עכ"ל, א"כ דוקא ציר שע"ג ירק וכ"כ הרמב"ם מכשירי האוכל המעורבים עם האוכל הן כאוכל עכ"ל, משמע דרוטב אינו מצטרף וכ"מ ממ"ש סי' קנ"ח ס"ה ואם אכל מעט וחזר ואכל מעט אם שהה יותר מכא"פ נ"ל דאין מצטרף וכמ"ש סי' תרי"ב וכ"מ ביומא דף פ' דלא מיתב' דעתיה בהכי וכ"מ מפירש"י דפירש דטעמא דבעי כזית בברכה אחרונה היינו משום דכתיב אכילה ואכילה בכזית ואם כן בחלב ודם ובכל איסורין נמי כתיב אכילה ואם שהה בכא"פ לא מיקרי אכילה וה"ה לענין ברכה וכ"מ ממ"ש סי' ר"ח ס"ט ועסי' תע"ה ס"ו ולענין שתיה עסי' תרי"ב שיעור הצירוף ובע"ת סי' ר"ז כתב בשם כ"ה לחלק בין י"ה לב"ה וס"ל דבב"ה אפי' שהה יותר מכא"פ מצטרף ול"נ כמ"ש דהא כל אסורין שבתורה שוין לי"ה בזה, ונ"ל דאם אכל פחות מכשיעור והלך לחוץ וחזר למקומו דצריך לברך שנית בתחלה אפי' בפת דהא אין טעון ברכה אחרונה ודינו כשאר דברים ולכן צ"ע אם חזר ואכל פחות מכשיעור אם מצטרפין דהוי כמו היסח הדעת ונ"ל דמצטרפין עמ"ש סי' קע"ז וכ"מ סי' קס"ח:

ב

מרביעית. תמלא כלי יין ותתן לתוכה ביצה ומחצה ומה שיוצא ממנה הוא רביעית ודוקא ביין שנגדש ע"ג הכלי ואינו יוצא כ"כ אבל במים יוצא יותר לכן יעשה כמ"ש סי' תנ"ו ובשל"ה כתב דהוא כמעט מלא ב' קליפות מביצת תרנגולת, וכל הדברים משערין בבצים בינונים כדאי' פי"ז דכלים ובברכות דף ל"ט:

ג

בריה. משמע בחולין דף קי"ט דקטנית א' מקרי בריה אף על פי שהרבה גדלי' בשרביט א':

ד

לקח הגרעין. ואם אכל מה שבתוך הגרעין מקרי בריה דהרי אכל מה שראוי לאכול ממנו דלא מסתבר לומר שר"י אכל עם הקליפה של הגרעין אלא ודאי תוכו אכל קליפתו זרק ואפי' אכל הגרעין לא מקרי בריה בדבר שאין דרך לאכלו כגון זית אבל בענבים ורמונים דרך לאכול הגרעין (כ"ה בהר"י) אבל להרשב"א לעולם הוי בריה ולהרא"ש והתו' אם הובא לפניו שלם אפי' לא אכל הגרעין הוי בריה ונ"ל להרר"י שר"י לא אכל זית רק ברייה אח' שגדולה כזית וכאן בש"ע מיירי בענבים ורמונים וא"כ הגהת רמ"א הוא אליבא דכ"ע דאף הרא"ש מודה אם לא אכל הגרעין בדבר שדרכו לאכול לא הוי בריה ועבי"ד סי' ק"א בב"י בשם מהרר"י דאם נפל ממנו קצת ע"י בישול כמו שרגילות הוא להתפרפר מקרי בריה ע"ש וס"ל כהרא"ש:

ה

או רביעית. היינו ביצה ומחצה והוא פשוט פ' ע"פ והיינו משום דשביעה דשתיה היינו רביעית כמ"ש סי' תרי"ב והרב"י שגג בזה, ואם שתה כזית ואין לו רביעית לא ישתה עד כביצה משום די"א דעל כביצה מברך ברכ' אחרונ':

ו

הטועם. לידע אם צריך מלח או תבלין (רש"י) משמע דאם אוכל קצת ממנו אחר הבישול לידע אם הוא טוב מקרי אכילה וצריך לברך והעיקר תלוי בכונת הלב, וברוקח סימן ר"ט כתב אמרינן באגדת שמואל ויפדו העם את יהונתן מפני שאמרו מטעמת א"צ ברכה עכ"ל, משמע אפי' כונתו לאכילה דומיא דיהונתן כיון שטועם מעט א"צ ברכה וצ"ל כיון שנפשו חשקה לאכול יותר רק הנמנע משום איסור מקרי טעימה משא"כ בס"א דאין חפץ לשתות יותר חייב לברך מ"מ סברא שניה נ"ל עיקר וכמ"ש: מ"ש הע"ת כאן לא דק דהא הרמב"ם כ' סתם ולא הזכיר אם בולעו:

ז

עד רביעית. ואפי' לטעום הרבה קדירות שרי ועמ"ש סי' תקס"ז ומיהו אם כונתו לאכול מעט אסור לעשות הרבה פעמים דה"ל אכיל' מעליית':

ח

טעון ברכה. אפילו בכל שהוא:

ט

כשחוזר ופולט. דלא מקרי הנאה אלא בתוך מעיו וא"כ ה"ה ללועס ופולט, עסי' תקס"ז וסי' תקס"ח שיעור אכילה: צ"ע באותן שנותנין עשב שקורין טוב"ק לתוך השפופרת ומדליקין אותו ושואבין העשן לתוך פיהם וחוזרין ופולטין אותו צ"ע אי דמי לטועם ופולט שא"צ ברכה או דלמא דומה לריח שצריך לברך ק"ו כאן שגם הגוף נהנה ממנו שהרבה שבעים ממנו כמו שאכל ושתה וצ"ע, עסי' רי"ו סי"ג:

י

וספק ברכות להקל. ול"נ דאין כאן ספק דלא מצינו שום פוסק שכת' בהדיא דבולע פטור ובירו' איתא בהדיא ולא אמרן אלא אם בלע אבל אם טעם לא ותענית וברכה בהדי הדדי איתמר ע' ברי"ף פ"ק דתענית ובב"י כאן לכן נ"ל לברך אם בולע אפילו מעט:

א

(א) האוכל – כל האוכלין מצטרפין לכזית לברך עליהן ברכה אחרונה הראויה להן אם משבעת המינין ברכה מעין ג' אם שלא מזיי"ן מינים לענין בנ"ר. אכל חצי זית משבעת המינין וחצי זית אחר מברך אחריהן בורא נ"ר וה"ה כשאכל חצי זית פת וחצי זית מדבר שמברכין בנ"ר מברך בנ"ר וכל המשקין מצטרפין לרביעית האוכל והשותה [דהיינו שאכל פחות מכזית ושתה פחות מרביעית] אין מצטרף אפי' לענין בנ"ר. ציר שע"ג ירק מצטרף לכזית דכל אכשורי אוכלא [משקה הבא למתק אוכל] אוכלא הוא וה"ה בפת השרוי במשקה או ביין או ברוטב אבל אם אכל הפת עם הרוטב בלא טבול אין מצטרף אך אם היה הרוטב של המאכל מדברים שמברכין עליהן כמו על המאכל [ומבואר בסימן ר"ה] אפשר דמצטרף הרוטב להמאכל וצ"ע [ח"א]. אכל הכזית מעט ונשתהה הרבה באכילתו אם יש מתחלת האכילה עד סוף האכילה יותר מכדי אכילת פרס אינו מצטרף [ושיעור פרס עיין לקמן סימן תרי"ב שיש דעות אי ג' ביצים או ד' ביצים והכא מסתברא דאין מצטרף אפילו רק בכדי ג' ביצים דשיעור כזית אפילו בפת לענין בהמ"ז הוא רק דרבנן וכן משמע מח"א]. וכתב הפמ"ג דכ"ז הוא רק לענין שיעור כזית אבל לענין פת כדי שביעה דחיובו הוא מן התורה חייב אף שאכל מעט דהא עכ"פ ושבעת קרינן ביה. היה פת סופגנין שנתפח עד שאין האוירים שבו נרגשים האוכל כזית ממנו כמות שהוא אינו מברך דלפי האמת לא אכל כזית וכן אם היה כזית ונצטמק ונתמעט בשיעורו אין מברכין אחריו אלא א"כ דחזר ונתפח [אחרונים]. ולענין שתיית רביעית אם שתה והפסיק מעט וחזר ושתה עד שהשלים לרביעית יש אומרים דאינו מצטרף וי"א דמצטרף אם לא ששהה מתחלת השתיה עד סוף השתיה יותר מכדי אכילת פרס [מלקמן בסימן תרי"ב ס"י] והגר"א הסכים שם בביאורו דהלכה כדעה זו השניה. והנה לענין שתיית טה"ע וקאפ"ע שהדרך לשתותו כשהוא חם וקשה לשתותו בלא הפסק כדרך שאר משקין כ"א מעט יש מחלוקת רבה בין הפוסקים אם צריך לברך ברכה אחרונה לדעה ראשונה הנ"ל ובמחצית השקל ובח"א מצדדים שלא לברך וכ"כ בדה"ח וכן הוא מנהג העולם. ואנשי מעשה נוהגין שלבסוף שתייתן מניחין כדי שיעור רביעית שיצטנן מעט כדי שיוכל לשתות רביעית בלא הפסק ולברך ברכה אחרונה וטוב לעשות כן כדי לצאת אליבא דכו"ע ובפרט לדעת הגר"א הנ"ל דפסק כדעה שניה דהשיעור הוא כדי אכילת פרס לענין צירוף גם בשתיה בודאי נכון לעשות כן. אם אכל פחות מכשיעור והלך לחוץ וחזר מיד דבודאי צריך לברך שנית בתחלה אפילו בפת יש לעיין אם חזר ואכל פחות מכשיעור בכדי אכילת פרס אם מצטרף דאולי כיון שהלך לחוץ הוי כמו היסח הדעת ועיין במ"א דמצדד דמצטרף:

ב

(ב) פחות מרביעית – ושיעור רביעית וכזית עיין לעיל בסימן רע"א סקס"ח במ"ב ובה"ל שם ולקמן בסימן תפ"ו במ"ב ובה"ל:

ג

(ג) מברך תחלה – ואפי' על כל שהוא בין מדבר אוכל בין ממשקה דאסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה:

ד

(ד) ולאחריו וכו' – דבפת הלא כתיב ואכלת ושבעת וברכת וגו' ואין אכילה בכל התורה פחותה מכזית ובשאר דברים כשתקנו חז"ל ברכה אחרונה כעין זה תקנו ובמשקין נמי מדאשכחן בעלמא לענין שתיית משקין אסורין דחיובו ברביעית הכא נמי כשתקנו ברכה אחרונה במשקה בשיעור זה תקנו:

ה

(ה) גרגיר של ענב – וה"ה יגד"ע אחת או קטנית אחת [א"ר וש"א]:

ו

(ו) שמברכין לאחריו – מפני חשיבותיה ואם נתרסקה קודם אכילה לא מקרי בריה [ע"ת]:

ז

(ז) כמות שהוא – דהיינו עם הגרעין ואפילו אם הגרעין אינו ראוי לאכול כלל כיון שעכ"פ בלע כולו:

ח

(ח) אבל אם לקח וכו' – וכ"ש אם נחתך מעט מהפרי גופא. ואם נפל ממנו קצת ע"י בישול כמו שרגילות הוא להתפרפר ג"כ נראה שעי"ז נתבטל ממנו שם בריה:

ט

(ט) הגרעין – ולא מבעיא אם הגרעינין ראוי ג"כ לאכלן בודאי ע"י חסרונן נתבטל שם בריה מהפרי ואפילו אם היו מהמינין שאין ראוי לאכול אותן כלל ג"כ נתבטל הפרי מתורת בריה עי"ז. ואם נמצא בתוך הגרעין גופא דבר שראוי לאכול ואכל מה שבתוך הגרעין וזרק קליפתו הקשה (כעין פלוימי"ן שלנו) דעת המ"א וא"ר דזה ג"כ הוי בכלל בריה אחרי שעכ"פ אכל מה שראוי לאכול ממנו:

י

(י) של יין – וה"ה שאר משקין:

יא

(יא) על כזית – דהוא שליש רביעית דאפשר דלענין משקה ג"כ משערינן כמו באכילה בכזית:

יב

(יב) אלא פחות וכו' – ובדיעבד אם שתה כזית ואין לו רביעית טוב ליזהר שלא ישתה עד רוב רביעית וכ"ש שלא ישתה כשיעור ביצה שהוא שני חלקי רביעית די"א דעל שעורים אלו יש לברך ברכה אחרונה ועיין לעיל סימן ק"ץ סקי"ד מה שכתבנו שם:

יג

(יג) הטועם וכו' – דאע"ג דאסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה אפילו כל שהוא בין באכילה בין בשתיה היינו כשמכוין לאכול ולשתות אבל הכא שאין כונתו אלא לטעום לידע אם צריך מלח או תבלין א"צ ברכה לא לפניה ולא לאחריה ואפילו אם הוא אוכל קצת מהמאכל אחר הבישול [שאין ביכלתו לתקן אז המאכל] ורק לידע אם הוא טוב ג"כ מצדדים הא"ר והפמ"ג דגם זהו בכלל טעימה אחרי שאין כונתו לשם אכילה:

יד

(יד) עד רביעית – ועד בכלל אבל יתר מרביעית כיון שהוא הנאה יתירה חשיב כמו שמתכוין לאכילה. ועיין במ"א שכתב דעד רביעית דשרי היינו אפילו לטעום מהרבה קדירות ומיהו אם כונתו לאכול מעט אסור לעשות הרבה פעמים דהו"ל אכילה מעלייתא. ולענין טעימה איזה דבר אוכל לידע אם הוא טוב מצדדים האחרונים דשיעורו הוא רק עד כזית. ודע דאף שבשו"ע כתב אין צריך לברך ממילא אסור לברך דהו"ל ברכה לבטלה [אחרונים]:

טו

(טו) ואפילו אם הוא בולעו – ואם הוא פולט מותר אפילו ביותר מרביעית בלי ברכה גם לדעה זו:

טז

(טז) טעון ברכה – אפילו בכל שהוא כיון שיש לו הנאת מעיו:

יז

(יז) כשחוזר ופולט – דבזה התירו כשכונתו רק לטעימה בעלמא כיון שאין לו רק הנאת החיך מהתבשיל שטעם או מהאוכל שלעס. ואותן שנותנין עשב שקורין טאב"ק לתוך שפופרת ומדליקין אותו ושואבין העשן בפיהם נסתפק המ"א בזה אי הוי כטועם ופולט והאחרונים החליטו בפשיטות שאין לברך על עישון הטאב"ק הזה:

יח

(יח) ואז אפילו וכו' – וע"כ הלועס לתינוק כיון שאינו בולע אפילו להרבה א"צ ברכה:

יט

(יט) וספק ברכות להקל – היינו באפילו אם הוא בולע לא יברך כיון שאין כונתו לאכילה וכסברא הראשונה. והנה המ"א חולק על השו"ע והרמ"א וס"ל דבבולע לכו"ע חייב לברך אבל כמה אחרונים החליטו עם פסק הרמ"א דהוא ספק ברכה ולא יברך ולכתחלה טוב ליזהר הרוצה לבלוע שיתכוין ליהנות ממנו בתורת אכילה ויברך עליו [ח"א]:

א

סעיף א' האוכל פחות מכזית. כזית ונצטמק אין מברכים לאחרי' אא"כ דחזר ונתפח ואם לא היה כזית ונתפח ונעשה כזית הוי ספק גן המלך סי' קכ"ד:

ב

שם והשותה פחות מרביעית. המוצץ פירות שעורו כזית פרי"ח בס' מים חיים חא"ח סי' ז':

ג

שם ויש מסתפקים לומר שעל דבר שהיא כברייתו. מקור הדין בארוכה בתוס' יומא דע"ט ובפ"ב דסוכה שרוצים להשוות דברי הירושלמי לסוגי' דידן דסוגי' דידן מיירי שבא לפניו בלא גרעין. מש"ה לא הוי בריה עיי"ש ובמה שכתבו עלה זית דירושלמי זית קטן מזית בינוני הנה בעניי לא זכיתי לעמוד על דבריהם הקדושים בזה דאם כוונתו כיון דהירושלמי מיירי שאוכל עם הגרעין א"כ הוי שיעור זית ממש מש"ה הוכרחו לומר דהוא זית קטן א"כ איך נפרש לישנא דהירושלמי מפני שגרעוניתו ממעטתו הא עם הגרעין ג"כ לא הוי זית בינוני אע"כ מוכרח דבאמת עם הגרעין היה זית בינוני אלא אף דלענין בריה מהני אכילת הגרעין דסוף סוף לא חסרה כלום מבריה אבל מ"מ אינו משלים לשיעור זית כיון דלאו מידי דהנאת אכילה הוא וד' יאיר עיני:

ד

ט"ז ס"ק א' נ"ל דיין שרף במג"א סי' ק"ץ ס"ד חולק עליו:

ה

מג"א ס"ק א' מברך אחריהם בנ"ר. ע' מג"א לעיל סי' ר"ח וצל"ע. ועמ"ש לעיל סי' ר"ו בגליון:

ו

שם האוכל והשותה אין מצטרפין. וכ"כ בגן המלך לבעל גו"י סי' כ"ב. וע' אשל אברהם סי' ק"א ס"ו:

ז

שם וכ"מ ממ"ש סי' ר"ח. ע' במשבצות זהב בפתיחה לה' פסח ח"ב אות י"ד:

ח

שם ונ"ל כמ"ש דהא כל ע' בתשו' מוצל מאש סי' ת"ז ובשו"ת זרע אברהם סי' ב' וג' ובשו"ת פנים מאירות סי' קכ"ז ובשו"ת בית יהודה ובשו"ת מים חיים להפר"ח סי' א':

א

מכזית עבה"ט וע' בית יהודא סי' כ"א וכ' בבר"י בשם זרע אמת בפת סופגנין שנתפח עד שאין האוירים שבו נרגשים האוכל כזית ממנו כמות שהוא אינו מברך דלפי האמת לא אכל כזית:

ב

מרביעית. עבה"ט ולענין שיעור רביעית של תורה עיין בספר בית אפרים על טרפות בקונטרס התשובות שיש חילוק בין שיעור רביעית דאורייתא להיכא שאין החיוב רק מדרבנן וזה תלוי בספק שיעור אגודל אם מודדין במקום הרחב או במקום הקצר ולפי מ"ש התוס' במנחות יש עוד ספק אם לשער בשיעור קשר אגודל ע"ש:

ג

הגרעין עבה"ט ועיין ביד אפרים מ"ש על דברי המג"א ועיין בפ"מ יו"ד סוף שער התערובות ועל מ"ש שם על החו"י סי' ק"ס:

ד

ופולט עבה"ט ועיין במור וקציעה דדבר פשוט הוא שאין לברך בעישון הטאביק וכ' מח"ב שם כמה דינים בענין זה כי יש מתירין להדליק הפיפא מנר של חלב ופר"ח מתיר להדליק מראש השלהבת ובלה"ק כ' בשם הרב מו' דוד גרשון שסיפר לו שראה בחלום שהיו מנדים אותו בשמים על הדלקת הפיפא מנר של חלב ועיין במשאת משה חלק יו"ד סי' ד' שכ' שאם אחד נזהר אסור למי שאינו נזהר להדליק מנר של חלב וליתן לחבירו הנזהר ע"ש ועיין ביו"ד סי' קי"ט בש"ך שם וע"ש שאף הנזהר ביו"ט ראשון אבל ביו"ט שני נוהגין היתר וכן היו נוהג הגאון בעל מחנה אפרים ורבנן קשישי וכן אני נוהג וכ' דבמקומות שהוא שוה לכל נפש ורבים שתו יש היתר אבל במקומות דמיעוטא הם שותים אסור וע"ש מ"ש מח"ב ע"ש וצ"ע ועיין במשבצות זהב בסי' תקי"א כ' שהראו לו בפני יהושיע בשבת דף ל"ט דבר שהוא לרפואה כעישון טוטין אף דגם לתענוג שוה לכל נפש מיקרי כו' והנה אני רגיל לשתות טוטין ביו"ט כמנהנ העולם לרפואה ובפרט היום שוה לכל נפש ולקרוע הנייר צריך מעיו"ט גם נייר שיש בו אותיות יש לאסור ע"ש ומדבריו משמע שהיה נוהג היתר אף ביום א' ונראה דמי שנוהג שלא לעשן ביום א' של י"ט יש לו לפרוט בפה שאינו עושה כן משום מנהג של סרך איסור כדי שלא יוקבע עליו בנדר כדי שאם יהיו לו לצורך לפעמים לרפואה יהיה מותר לו ובמח"ב שם כ' בשם לקה"ק ששאיפת הטאביק דרך הנחירים מותר בט"ב ויוה"כ אך מי שנהג איסור קאי באיסורו ואין להתיר לו ע"ש בסוף ספר בהשמטות. וע"ש שכ' במשקה שעושים משמרי יין ומיני עשבי בשמים שצורפין בפרי אדום מותר לזלפו על טואבק"ו ולשואפ' בחוטם ע"ש בשם שו"ת זרע יעקב ועיין בשער המלך פ' י"א מהל' מ"א בענין הטאבק"ו להריח שחוששין דזימנין אומרים שמזלפין עליו סתם יינם אין לחוש לזה והתיר להלכה ולמעשה והביאו מחזיק ברכה בק"א:

א

והשותה פחות מרביעית. נ"ל דיין שרף שבמדינתנו אינו בכלל זה דבזה א"א לשתות רביעית הלוג שהוא ביצה ומחצה וא"כ אזלי' בתר שיעור השתיה לרוב בני אדם בזה וראיה לזה מדאי' בר"י מביאו ב"י לענין בריה דיש חילוק דאם הוא דבר שדרך לאוכלו עם הגרעין חשבינן עם הגרעין כזית כו' ה"נ ניזול בתר דרך העולם ותו ראיה מריש פ' המוציא יין דאמרינן שם יין כדי מזיגה ומפרשינן כדי רובע רביעית שאם תמזגנו יעמוד על רביעית והוא שיעור כוס של ברכה ואמר רבא לענין שבת כיון דבעי' מידי דחשיב' והא נמי חשיב' פי' דחשיב לצרופי ביה מיא הרי לפנינו אע"ג דאין שם רביעית כיון דראוי למזוג בו מים עד רביעית ה"נ ביין שרף שאם שותה כדרך שבני אדם שותין בפעם אחד או אפי' בשתי פעמים כשאין הפסק ביניהם כשיעור שתיית רביעית כדאי' בסי' תרי"ב דבהא מצטרפין ב' השתיות להדדי לכשיעור ואז אע"פ שאין שם רביעית הלוג מ"מ כיון שראוי למזוג מים וישתה רביעית וא"א לשתות רביעית לסתם אדם קרינן ביה שפיר ושבעת ובלא"ה יש צד דבנ"ר א"צ (רביעית) דהא התוס' מספק' להו בזה נוכל לסמוך ולומר דה"ל כאלו שתה רביעית בי"ש וחייב בברכה אחרונה כנלע"ד:

ב

שלא לאכול בריה פחותה כו'. דהיינו יגד"ש מוי"ל בע"ר לא יאכל אחת לחודה:

ג

או רביעית. לעיל סימן ק"ץ כתבנו במלא לוגמא סגי בכוס גדול או אפי' פחות מזה אם שתה רוב הכוס:

ד

ואפי' אם הוא בולעו. בגמ' אי' דטועם התבשיל עד שיעור רביעית והבי' הטור דיעה ראשונה דזה נאמר לענין ברכ' ג"כ ואפי' אם בולעו ואע"ג דאסו' ליהנות מעה"ז בלא ברכה היינו שרוצה ליהנות ממנו עצמו אבל בזה שאין כונתו אלא לטעו' התבשיל א"צ ברכה עד רביעית והי"א הוא ר"ח ס"ל דאין חילוק לענין ברכה בין רביעית או פחות דבבולעו אפי' משהו טעון ברכה ובפולטו אפי' הרבה א"צ ברכה אלא לענין תענית הוה שיעור זה דרביעית דהיינו בפולט. בזה מיושב דברי הטור במ"ש הב"י. בב"י כתוב דצ"ל דסובר הרא"ש דשיעור רביעית שוה לכביצה שאם הוא פחות מכביצה היאך הוא מסולק מן הספק בשתית רביעית עכ"ל ולא ידעתי שיחתו דודאי כל רביעית הלוג הוא ביצה ומחצה בכ"מ וזה היה ספק ג"כ ברא"ש דדלמא לא סגי בביצה כמ"ש סי' ק"ץ:

א

בט"ז ס"ק א' א"צ שיעור דהא התוס' מספקא ליה כו' כצ"ל:

ב

מ"א ס"ק א' ואם שהה יותר מכדי אכילת פרס לא מיקרי אכילה כצ"ל:

ג

במג"א ס"ק ד' מה שבתוך הגרעין מיקרי בריה ר"ל כגון בפירות פלאמין וכדומה שיש בתוכו הגרעין שראוי לאכילה גם את זה אעפ"י שזרק הקליפה הקשה משום זה לא יגרע שם בריה ממנו וראייתו ממ"ש הרשב"א ליישב שלא יחלוק תלמוד ירושלמי על תלמוד שלנו דהא דמשני בירושלמי שר"י בירך עליו מטעם משום בריה מיירי שלא לקח הגרעין ממנו ולא מסתבר שר"י אכל הקליפה ג"כ אלא ודאי שר"ל שלא זרק הגרעין לגמרי רק שאכל תוכו וקליפתו זרק ואח"כ כתב המג"א דעת הרר"י דבדבר שאין דרך לאכלו כגון זית לא מיקרי בריה אפי' אוכל הגרעין ולהרשב"א מוכח דאף בזית הוי ברי' כשאוכל הגרעין (דהיינו מה שבתוכו כמש"ל) דהא מוקי להירושלמי דמיירי בכה"ג שאכל זית עם הגרעין ולהרר"י צ"ל דהירושלמי מיירי דבאמת לא אכל זית ממש רק בריה אחרת גדולה כזית והגרעין שבתוכו דרך לאוכלו שאוכלין מה שבתוך קליפת הגרעין וכיון שעכ"פ השליך ר"י הקליפה א"כ בצר ליה שיעורי' ולכך משני הירושלמי משום בריה דבכה"ג שדרך לאכול מה שבתוך הגרעין הויה ברי'. משא"כ בש"ס דידן דמיירי בזית וע"ז כתב המג"א דהגהות רמ"א אתיא אליבא דכ"ע ר"ל דרישא דמילת' שכתב דאם אכלו כמות שהוא הוי א"ש אף להרר"י דרמ"א מיירי בענבים ורימונים וסיפא דמלתא דאם לקח הגרעין לא הוי בריה א"ש אף להרא"ש כו':

ד

מ"א ס"ק ו' כיון שנפשו חשקה כו' ר"ל שם ביהונתן היה דעתו לאכול עוד רק שאמרו לו משבועת אביו ונמנע ולכך קרי ליה טעימה ופדאוהו כזה בכה"ג א"צ ברכה אם באמת היה תאב לאכול רק שאסור לו משום תענית וכה"ג והוא טועם מעט אף ברכה א"צ וא"כ לא עבר בזה על השבועה שהשביע אביו. משא"כ בסעיף א' דאיתא האוכל פחות מכזית או שותה כו' מיירי שאין רוצה יותר אז אף מעט נקרא אכילה ושוב כ' המ"א דסברא שניה נ"ל עיקר ר"ל דדוקא כשאין כוונתו לאכילה רק לטעום התבשיל צריך אבל אם כוונתו לאכילה אף שטועם מעט צריך לברך וא"כ ההיא דסעיף א' כפשוט':