שולחן ערוך, אורח חיים רל״ה: זמן ק"ש של ערבית. ובו ד סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

זמן ק"ש של ערבית. ובו ד סעיפים:
זמן קריאת שמע בלילה משעת יציאת שלשה ככבים קטנים ואם הוא יום מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו ואם קראה קודם לכן חוזר וקורא אותה בלא ברכות ואם הצבור מקדימים לקרות ק"ש מבעוד יום יקרא עמהם ק"ש וברכותיה ויתפלל עמהם וכשמגיע זמן קורא ק"ש בלא ברכות: הגה ומיהו לא יחזור ויתפלל בלילה אע"פ שהצבור מקדימים הרבה לפני הלילה אלא אם כן הוא רגיל בשאר פרישות וחסידות דאז לא מתחזי כיוהרא מה שיחזור ומתפלל (מרדכי ריש ברכות והגהות מיימוני פ"ב מהלכות תפלה ותרומת הדשן ס"א):

ב

אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע של ערבית ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה מפסיק וקורא קריאת שמע בלא ברכותיה וגומר סעודתו ואחר כך קורא אותה בברכותיה ומתפלל: הגה אבל אין צריך להפסיק לתפלה הואיל והתחיל לאכול אבל אם לא התחיל לאכול אע"פ שנוטל ידיו צריך להפסיק (ר"ן פ"ק דשבת) ואם אין שהות להתפלל מפסיק אף לתפלה (הראב"ד בהגהות פ"ג מהלכות ברכות):

ג

לכתחלה צריך לקרות ק"ש מיד בצאת הככבים וזמנה עד חצי הלילה ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא י"ח:

ד

הקורא קריאת שמע של ערבית אחר שעלה עמוד השחר קודם הנץ (פירוש יציאת החמה מענין הנצו הרימונים) החמה לא יצא ידי חובתו אלא א"כ היה אנוס כגון שכור או חולה וכיוצא בהן ואנוס שקרא אז לא יאמר השכיבנו דכיון שעלה עמוד השחר אינו זמן שכיבה: הגה אבל שאר הברכות דהיינו שנים שלפני קריאת שמע וברכת אמת ואמונה עד השכיבנו אומר (טור ומרדכי והגהות מיימוני וע"ל סי' נ"ח סעיף ה'):

א

אסור להתחיל לאכול כו'. אבל כשהגיע זמן ק"ש ודאי אסור לאכול אפילו סעודה קטנה וכן לישן מעט אלא יקרא מיד (בית יוסף בשם הרשב"א בשם הרי"ף) אלא שצ"ע לדידן שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה כמ"ש רמ"א לעיל סימן רל"ג סס"א והא אסור להתחיל לאכול אפי' סעודה קטנה שעה ורביע קודם הלילה כיון שכבר התחיל זמן תפילה (ועיין בב"י סימן רל"ג מ"ש בשם אהל מועד שמחמיר בתפלת ערבית משום דשכיחי שכרות):

ב

הקורא ק"ש אחר שעלה ע"ה אז לא יאמר השכיבנו אבל אם קורא קודם שעלה ע"ה יאמר השכיבנו דכל הלילה זמן שכיבה (טור):

א

קטנים. ומן הדין סגי בבינונים כמ"ש רמ"א בסי' תקס"ב אלא שאין אנו בקיאין לכן בעי קטנים אבל גדולים לא מהני שנראים גם ביום ובתענית לא הטריחו כולי האי וסגי בבינונים כמ"ש רמ"א סימן תקס"ב:

ב

בלא ברכות. ולא יסמוך על ק"ש שעל מטתו מפני שאין מתכוין לצאת בה תר"י. וט"ז העלה דכל מאן דחש למיעבד על צד הטוב יקרא ק"ש על מטתו ויכוין לצאת י"ח בזה ולא מפני המזיקין ולא יצטרך לקרות רק ב' פרשיות כיון דכבר קרא י"ח בבה"כ וזהו יותר נכון מדרך הש"ע דבדרך הש"ע קרוב לודאי שבשעת צ"ה אפשר שישכח לקרות בפרט שכבר קרא ויצא רק שצריך לחזור משום רווחא דמילתא כמ"ש משא"כ בשעת שכיבה דיש אז התעוררות לקרות מפני המזיקין ובזה אין אדם עשוי להשכח עכ"ל. וכן דעת המ"א. שוב מצאתי במט"מ שרש"ל קרא על מטתו כל ג' פרשיות עיין מ"א ס"ק ג' ובגינת ורדים בספר גן המלך סימן צ"ו ובספר יד אהרן. מי שרגיל לקרות ק"ש ולהתפלל בצבור מעריב בלילה. וטעה והתחיל בברכת ק"ש עם הצבור מבע"י יגמור אותן כדי שלא יברך ברכה לבטלה ובלילה יקרא ק"ש בלא ברכותיה ויתפלל אע"פ שאינו סומך גאולה לתפלה הכי עדיף טפי כדי שיתפלל בזמנה. מ"א:

ג

לאכול. אבל טעימה בעלמא שרי מ"א וט"ז וכתב הט"ז לפי הדרך שכתבתי לקרות ב' פרשיות בק"ש של המטה ולכוין לצאת י"ח בה יוכל לאכול ולשתות תחלה כיון שיש לו זמן מוגבל ע"ש וכ"כ המ"א דלרש"י אם קרא בבה"כ מבע"י רשאי לאכול קודם קריאתו שנית בביתו ומ"מ במוצאי שבת שאין קורין מבע"י בבה"כ אסור להתחיל חצי שעה סמוך לצאת הכוכבים ואין לסמוך על קריאת השמש לבה"כ דהא מקצת אין הולכים לבה"כ במ"ש:

ד

חצי שעה. ט"ז כתב דא"צ חצי שעה אלא בסמוך שיעור קטן לפני הזמן ע"ש:

ה

מפסיק. דק"ש דאורייתא היא. ואם התחיל בהיתר א"צ להפסיק מרדכי ב"י עט"ז. ובבאר היטב אשר לפני כתב ע"ש מ"א שמחמיר בזה. וכוונתו למ"ש המ"א בס"ק ח' ואפי' התחיל מבע"י צריך להפסיק ע"ש. ולא דק בזה. דהתם קאי על אם אין שהות וכו' וכמ"ש בס"ק שלאחר זה וק"ל:

ו

לתפלה. ואפי' התחיל בהיתר מפסיק ע"ל סי' רל"ב:

ז

מיד בצ"ה. ואסור לעשות כל המלאכות הנזכרות בסי' רל"ב. ב"י:

ח

שכור. ואם נשתכר אחר התחלת זמן קריאת שמע לא מיקרי אונס ואין לו שיעור לקרות רק עד שיעלה ע"ה ותו לא. ט"ז:

א

ברכות ב'

ב

שבת ל"ה

ג

רבי' יונה שם בברכות

ד

כן העלה ב"י להלכה

ה

שם

ו

ב"י לדעת רבי' יונה והרשב"א אהא דאיתא שם בגמרא ד'

ז

מרדכי בפרק קמא דשבת והר"ן שם מהא דמפסיקין לק"ש ומהא דסוכה ל"ה

ח

רבינו יונה שם לדעת כולהו תנאי דריש פ"ק דברכות

ט

שם וכחכמים

י

שם מ' כרשב"י משום רבי עקיבא

יא

שם בגמרא

א

ס"א זמן כו'. מתני' וברייתא שם וחכ"א כו' ור"י באידך ברייתא ואע"ג דבמתני' מסיים דר"א היינו אסיפא עד סוף כו' וכמ"ש ואב"א רישא כו' ואף לתי' ראשון גם ר"א הוא אבל כחכמים פשיטא דאל"כ ה"ל לרבנן לפלוגי גם ארישא וע' רש"י שם במתני' ד"ה עד סוף כו' וכ"כ כל הפוסקים לבד ר"ת וכבר חלקו עליו כל הפוסקים וכ"פ כל הגאונים:

ב

שלשה כו'. עבה"ג וכן אמרו בירושלמי בריש ברכות שם לענין ק"ש:

ג

קטנים. עט"ז ומ"א:

ד

ואם הוא כו'. דספק דאורייתא הוא ובירוש' שם ספק קרא ספק לא קרא מהו נשמעינן מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא י"ח וקודם לכן לאו ספק הוא ואת אמרת צריך לקרות הד"א ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות וז"ש ואם כו':

ה

ואם הציבור כו'. היינו למי שנוהג כר"י וכמ"ש בסי' רל"ג ס"א וערא"ש בריש ברכות ושאלו מרב האי כו' והשיב כו' מפלג המנחה ולמעלה כר"י כו' ותר"י כ' לקרות גם ק"ש בראשונה כקורא בתורה וכמ"ש רש"י שם כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה וגם הברכות יכול לקרות כיון ששקעה חמה הוי לילה קצת לענין זה וכמו שנחשב ערבית לענין תפלה לר"י אף שלענין ק"ש אינו לילה דאינו זמן שכיבה וי"ל גולל אור כיון ששקעה חמה ואהבה רבה י"ל ג"כ שעיקרן אינן על ק"ש וע' מ"ש בסי' ס' ס"ב:

ו

ומיהו כו'. כנ"ל סי' רל"ג דקי"ל דעבד כו' ובדיעבד כו' ובשעת הדחק כו':

א

ס"ב אסור כו'. עתוס' ד' ב' ד"ה וקורא כו' אבל תר"י כ' דאפי' קודם זמנה אסו' ממש"ש כדי כו' אם רגיל כו' ר"ל שלא יאמר כיון שלא הגיע הזמן אלך כו' אלא נכנס כו' וכ' ב"י דהיינו חצי שעה וכמ"ש במנחה ובע"פ:

ב

אחר שהגיע כו'. דבהתחיל בהיתר א"צ להפסיק אף לק"ש כמ"ש בע"פ דאין מפסיקין לשבתות וע' תוס' שם ד"ה אין מפסיקין כו' ואע"ג דר"י פליג שם וקי"ל שם דפורס מפה ומקדש משום דקידוש מקמי סעודה איתקן. ר"ן:

ג

וקורא כו'. רשב"א ור"ן בשם ר"י דברכות דרבנן וכמו בתפלה כמ"ש במתני' דשבת וגמ' דסוכה וכמש"ו אבל כו':

ד

אבל אם כו'. הרי"ף בשבת שם שאמרו שם ולמ"ד חובה מטרחינן כו' וכת' הרי"ף והאידנא קבעום חובה ואע"ג דשרא המיינא מטרחינן ליה וה"ה לנט"י וכ' הרשב"א אבל התחיל לאכול לא ממש"ש והא תפלת המנחה כו' ואר"ח כו' ולכאורה הוא מיותר דממתני' גופא יכול להקשות אלא דמשהתחיל לאכול אף למ"ד חובה א"צ להפסיק וה"א דמתני' משיתחיל לאכול. רשב"א בחידושיו פ"ק דשבת:

ה

ואם אין כו'. כמ"ש בסי' רל"ב ס"ב:

א

ס"ג לכתחלה כו'. ממ"ש ד' ב' כדי שלא כו' אלמא דאפי' קודם זמנה חששו והצריכוהו לקרות ולשנות כ"ש בהגיע זמנה שלא יאחר לכ"ע ופלוגתייהו במתני' לענין דיעבד דוקא. תר"י:

ב

וזמנה כו' ואם עבר כו' רמב"ם וכמ"ש בירושלמי שם ור"ג פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה והא ר"מ פליג על רבנן ולא עבד עובדא כוותיה והא ר"ע פליג על רבנן ולא עבד עובדא כוותיה רשב"י פליג על רבנן ולא עבד עובדא כוותיה והביאו שם עובדא דשבת ק"מ א' ודנזיר נ"ב א' וע' תוס' שם ד"ה מעשה כו' ודפסחים בתוס' ד"ה אני נ"א ב' וע' גמ' דברכות ל"ז א' ותי' בירושלמי שם תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים א"ל עבדן עובדא כוותיה וז"ש אם עבר כו' אבל באונס אף לאחר ע"ה יכול לקרות כמ"ש בס"ד ובסי' נ"ח ודלא כרא"ש שם ס"ט שכ' וא"צ להחמיר כו' דהא חכמים כו' אבל הרמב"ם ס"ל דלחכמים אפי' דיעבד לא יצא ולא יקרא כלל אחר חצות כמ"ש דבשב ואל תעשה יכולין לעקור ד"ת וכ"כ תר"י שם וכ"מ בירושלמי הנ"ל דפריך ועביד עובדא כותיה ושם בדיעבד הוא אלא דבגמ' דידן לא מ' כן דאמרינן ט' א' ועד השתא כו' ה"ק כו' ומתורץ קושיות ירושל' ג"כ אבל י"ל דת"ק אליבא דחכמים לא ס"ל כן והלכה כר"ג בדיעבד ובפרט שהרמב"ם תמיד נוטה אחר הירושל':

א

ס"ד אא"כ כו'. שם כי אתא כו':

ב

ואנוס כו'. תוס' שם ד"ה ובלבד כו'

ג

אבל כו'. כ"מ שם:

א

ואם הצבור מקדימים וכו' – ויתפלל עמהם. ובמעשה רב אות ס"ה כתב דמוטב להתפלל ערבית בזמנה ביחיד אם א"א לו לאסוף עשרה בזמן ק"ש ואף בשבת דעתו שם שיתפלל בזמנה דוקא:

ב

ומיהו לא יחזור ויתפלל וכו' – הלשון מגומגם דכיון שהוא מתפלל עמהם לכתחלה משום דאין תפלתו של אדם נשמעת אלא עם הצבור פשיטא שלא יחזור ויתפלל משום ברכה לבטלה ועוד דמאן דרגיל בפרישות היכי שרי ליה לחזור ולהתפלל ואפשר כונתו כמו שכתב רב האי ומובא בב"י שיש נוהגים להתפלל עם הצבור תפלת נדבה ואח"כ הזמנה מתפלל עוד תפלת חובה וכתב ב"י דבזה צריך שיהא מכיר עצמו שיהא זהיר וזריז בכונה עי"ש ולזה אפשר כוון הכא בהג"ה ומצאתי אח"כ שכן היה מפרש הלבוש וכן העתיק בחבורו עי"ש אבל באמת כ"ז דוחק והמעיין במקור הדברים במרדכי ובהגהת מיימוני ובתה"ד יראה שלא נזכר כלל לחזור ולהתפלל אלא כתבו כולם דצריך לנהוג כדעת ר"ת לקרוא ולהתפלל לאחר פלג המנחה והנוהגים לאחר בק"ש ובתפלה עד צה"כ מחזי כיוהרא וכונתם משום דפורש מן הצבור שקוראים ומתפללים אחר פלג המנחה וכתב הב"י דלענין תפלה יש לסמוך עליהם שלא לפרוש מן הצבור ולהתפלל עמהם בשוה אבל בק"ש שלרוב הפוסקים לא יצאו קודם צה"כ בודאי מותר לו לאחר בקריאתו עד צה"כ וכן העתיק בד"מ וכפי הנראה ט"ס הוא בכאן וצ"ל ומיהו לא יאחר להתפלל בלילה וכו' וכן הוא באמת הלשון בתה"ד עיי"ש ואדברי המחבר קאי וכונתו דאע"ג דלענין ק"ש אם ירצה להמתין בק"ש וברכותיה עד צה"כ בודאי שפיר עביד וכמו שהמנהג באמת בזמנינו אבל עכ"פ שמ"ע יתפלל עם הצבור ואם גם ימתין בתפלה מחזי כיוהרא. ואפשר עוד דהלשון יחזור שטפא דלישנא הוא ומשום דגבי ק"ש לפי המנהג שקורין עם הצבור כתב חוזר נקט גם הכא חוזר והכונה כשהוא רגיל בפרישות יאחר להתפלל ודוחק:

א

ואם התחיל לאכול וכו' – וה"ה כשהתחיל במלאכות שכתבנו מקודם ג"כ דינא הכי [דה"ח]:

א

וזמנה עד חצי הלילה – המחבר סתם כדעת הרמב"ם והסמ"ג ודלא כדעת הרשב"א והרא"ש דס"ל דלא קי"ל כחכמים דעשו סייג עד חצות ועיין בשאגת אריה סימן ד' שדעתו לדינא כדעת הרשב"א והרא"ש והאריך לדחות דברי הב"י במה שהביא ראיה לדעת הרמב"ם עי"ש בסוף התשובה ואין דבריו שם מוכרחין לדחות דברי הב"י גם נוכל לומר דגם ר"ג מודה לחכמים לדינא דיש סייג לכתחלה עד חצות ולא בא לחלוק במשנה כ"א על ר"א דס"ל דמן התורה הוא רק אשמורה הראשונה [וכן כתב הגר"א בשנות אליהו] ומה דאצטריך לפסוק בגמרא הלכה כר"ג אף דחכמים ג"כ ס"ל הכי והלכה כרבים משום דחכמים לא פירשו בדבריהם דהחצות הוא רק משום סייג ובזה היו מסופקין בניו של ר"ג ע"ש בגמרא שהשיב להם רבנן כוותי ס"ל ובזה אמר דהלכה כר"ג כמו שהשיב לבניו וגם מפשטיות לשון המשנה מוכח ג"כ דר"ג ס"ל סייג דחצות בשארי דברים ולמה נאמר דבק"ש חולק על חכמים ולא ס"ל סייג כלל ועיין בדברי הגר"א בביאורו שהביא ג"כ סמיכות לדברי הרמב"ם ובאמת יש עוד כמה גדולי הראשונים דקיימי בשיטת הרמב"ם והסמ"ג הנ"ל הלא המה הרמב"ן במלחמות והסמ"ק ורבינו ירוחם ואבודרהם [וגם מדברי הרע"ב והתוי"ט משמע דפסקו כן להלכה] והמעיין היטב בדברי הרי"ף יראה שגם הוא עומד בשיטה זו ובודאי אין לדחות כל דברי הראשונים הנ"ל מהלכה אמנם מצאתי שגם הרא"ש והרשב"א לאו יחידאי הם שכן נמצא כדבריהם בתוספות רבינו יהודה ובריא"ז שהובא בשה"ג מ"מ רובא דרבוותא קיימי בשיטת השו"ע וכנ"ל וכן בדה"ח וח"א העתיקו דברי השו"ע להלכה. ובמקום הדחק כגון שהוא מלמד תורה לאחרים וכה"ג אפשר דיכול לסמוך על שיטת הרא"ש לאחר עד אחרי חצות וכן משמע במגן גבורים:

א

אחר שעלה עה"ש קודם הנץ – נקט הני תרי לישני לאשמועינן דבלא אונס אפילו קראה תיכף משעלה עה"ש ג"כ אינו יוצא ובאונס אפילו קראה אח"כ כל שלא הנץ החמה יוצא כ"כ הפוסקים:

א

[א] [לבוש] ערבית רשות וכו'. תשובת ר' יום טוב צהלון סימן ע' בפלפול ברכות דף כ"ו כ"ז. כוכבים קטנים וכו'. זה לשון בית יוסף בשם רבינו יונה אף דכוכבים בינונים הוי ודאי לילה מכל מקום כיון שאין בקיאים בין בינונים לקטנים צריך ליזהר עד שיראה הקטנים, עד כאן לשונו. וצריך לומר דתיבת לקטנים טעות סופר הוא וצריך לומר בין בינונים לגדולים כי הגדולים נראין ביום. אך קשה דלקמן סימן תקס"ב בתענית פסקו רמ"א ולבוש דבינונים הוי ודאי לילה. שוב נדפס ספר ט"ז וכתב דבתענית לא הטריחו כולי האי, ודברי רבינו יונה הנזכר לעיל הביא כהוויתן ולא הרגיש דבתענית קיל יותר. כתב בית יוסף זה לשונו כתב באוהל מועד לענין קריאת שמע משעה שנראין שתי כוכבים נקרא לילה ואינו יודע מנין לו, עד כאן לשונו. ולא קשה מידי דהא ברואין שתי כוכבים הוי בין השמשות כדאיתא פרק במה מדליקין, ואם כן יש לומר דסבירא ליה כמו שכתב הטור דבקריאת שמע ותפילה קיימא לן כר' אליעזר דאמר משקדש היום בערב שבת והוא בין השמשות כדפירש רש"י ריש ברכות. ומכל מקום לדינא קיימא לן דבעינן שלושה כוכבים ומשמע אפילו מפוזרים, והא דלקמן סימן רצ"ב בשבת דבעינן רצופים היינו משום תוספות חול על הקודש כמבואר בבית יוסף שם, ועולת תמיד הקשה והשיג על שולחן ערוך שם וטעה בזה:

ב

[ב] חוזר וקורא וכו'. ויתחיל לומר אל מלך נאמן שמע וכו', וכן כתב לחם חמודות, ועיין לעיל סימן ס"א:

ג

[ג] וכשיגיע וכו'. טעמו דסבירא ליה עיקר כפוסקים דיוצאין בקריאת שמע של ערבית מפלג המנחה ולמעלה אלא דמכל מקום יש לחוש לפוסקים דזמנה מצאת הכוכבים, יש לקרות קריאת שמע בלא ברכותיה מצאת הכוכבים ומה שהקשה הט"ז על השולחן ערוך לתקן לקרות שלושה פרשיות קריאת שמע על מטתו ולסמוך על זה אישתמיט ליה דברי תוספות הרבינו יונה ריש ברכות דלכתחילה צריך לקרותה לפני אכילה, ועוד שמא לא יחשוב לצאת אלא להציל ממזיקין, ומכל מקום ודאי מי שאינו נוהג לקרות מצאת הכוכבים יש לו לקרות על מטתו לפחות שתי פרשיות ויכוין בה לצאת, והשתא ניחא תמיהת שלטי גיבורים דף ד' דדברי רבינו ישעיה סותרים, דלא קשה מידי דיש חילוק בין קרא לצאת הכוכבים עיין שם שהוא ברור. כתב מגן אברהם מה שכתב העולת תמיד דאם לא כן לא הוי קשיא להו לחכמים מידי אין לו ביאור דאדרבה זהו קושייתם דחכמים סבירא להו דצריך לקרות ולהתפלל בלילה, עד כאן לשונו. ולעניות דעתי ביאור רחב יש לו דהא פירש הב"ח דברי תוס' [ברכות] דף כ"ו דמה שאמרו דחכמים סבירא להו דתפילה בלילה, היינו מדקריאת שמע בלילה על כרחך תפילה בלילה דצריך לסמוך גאולה לתפילה, ואם כן אם קורין קריאת שמע בברכותיה ביום כדי לסמוך גאולה לתפילה אפשר לסמוך ולהתפלל ביום, רק שבלילה יחזור ויקרא קריאת שמע לחוד:

ד

[ד] [לבוש] ברכות אינן וכו'. קשה למה לי לטעם זה הא איהו גופיה כתב בסימן ב' כרשב"א דברכת קריאת שמע אינן ברכות (אלא) על קריאת שמע ממש, וכן הבית יוסף כתב טעם זה הכא, וכן תמה עליו מלבושי יום טוב. שוב עיינתי בבית יוסף סימן ס' שכתב גם כן בשם הרשב"א גופיה לשון זה דברכות אינן מעכבות והיינו באמת מטעם זה דאינן ברכות על קריאת שמע, וכן משמע בחידושי רשב"א ריש ברכות. אי נמי לרווחא דמילתא כתבו טעם דברכות אינן מעכבות שזה אפילו אי הוי על קריאת שמע ממש וכמו שארי הברכות דאינן מעכבות, והא דכתבו הטעם דאינן על קריאת שמע ממש היינו שלא נאמר דמה שאומרים הברכות בציבור קודם זמן הקריאת שמע ליהוי ברכה לבטלה ודו"ק. ועיין לעיל סימן נ"ח וסוף סימן ס"ז ועיין לעיל סימן ס"ב שכתב שאין הברכות מעכבות שאינן דאורייתא אלא כדפירשתי ודו"ק:

ה

[ה] [לבוש] דמיחזי כיוהרא וכו'. אבל בלחם חמודות ריש ברכות כתב דלא מיחזי כיוהרא משום דהרבה סוברים דאין יוצאין אלא בזמן יציאת הכוכבים. כתב מגן אברהם מי שרגיל לקרות קריאת שמע ולהתפלל בציבור מעריב בלילה וטעה והתחיל קריאת שמע עם הציבור מבעוד יום יגמור אותן כדי שלא יברך ברכה לבטלה ובלילה יקרא קריאת שמע בלא ברכותיה ויתפלל:

ו

[ו] [לבוש] כל אותם הדברים וכו'. תמיא לי דבאמת שכן כתב הבית יוסף בשם הרשב"א, אבל בשולחן ערוך השמיטו ולא הזכיר אלא דין דאכילה. ונראה לי לכאורה דמדמה לה לקריאת שמע של שחרית לעיל סימן פ"ט סעיף ז' דלא אסרו והוא מרמב"ם וקצת ראיה ממה שמצאתי ברבינו ירוחם נתיב ט"ו חת"ן זה לשונו, יש מגדולים כתבו דהוא הדין שאסור להתחיל בכל אלו סמוך לקריאת שמע ותפילה של שחרית ולקריאת שמע ותפילה של ערבית ואם התחילו אין מפסיקין עד כאן לשונו, משמע דדמי שחרית לערבית. גם תימא על בית יוסף לעיל שלא כתב שיש חולק ארמב"ם גם הכא נתחדש פלוגתא דלרשב"א משמע דאם התחילו מפסיקין בקריאת שמע של ערבית, וכן פירש פסקי תוס', ולרבינו יונה אין מפסיקין, ומשלטי גיבורים בשם ריא"ז פרק קמא דשבת משמע לי כרשב"א אפילו בקריאת שמע של שחרית אלא שצריכין על כרחך להגיה בדבריו עיין שם, ומדברי הלבוש נראה כרבינו יונה שלא כתב דמפסיק אלא בסעודה. ובמהרי"ו הלכות פסח כתב אסור במלאכה ובלימוד קודם שיתפלל מעריב, עד כאן, משמע קצת דאין איסור במלאכה אלא משהגיע זמנה דומיא דלימוד דמותר בסמוך לה כמו שכתבו רבינו יונה ומגן אברהם סימן רל"ב, ואפשר להקל בשאר דברים בסמוך דהא גם בסעודה יש מי שמקיל כמו שיתבאר. כתב הט"ז ומגן אברהם דוקא אכילה אבל טעימה מותר. עוד כתבו דהקורין ומתפללין מבעוד יום אלא שחוזרין וקורין בצאת הכוכבים מותרים לאכול קודם. ומכל מקום טוב ליזהר ועיין לקמן סימן רס"ז. ובמוצאי שבת כתב מגן אברהם שאסור להתחיל לאכול חצי שעה קודם צאת הכוכבים דהא אין קורין מבעוד יום, ואין לסמוך על קריאת השמש לבית הכנסת דהא מקצת אין הולכין לבית הכנסת במוצאי שבת עד כאן, ואפשר להקל דהכל זוכרין בהבדלה:

ז

[ז] חצי שעה וכו'. כן כתב רמ"א והט"ז השיג ותמה הא אפילו משחשיכה קרוי זמן היתר למרדכי שהביא בית יוסף, עד כאן. ולא דק דהתחיל בהיתר מיירי מבעוד יום, וכן מבואר במרדכי גופיה שסיים כי ההיא דקידוש וקידוש מיירי להדיא שהתחיל מקמי הזמן חיובא טובא, כמו שכתב הר"ן ומביאו בית יוסף. גם מה שסמך על תוס' שכתבו שמשעה שהגיע זמן וכו' לעניות דעתי לאו ראיה דהרי גם הרשב"א כתב הכי ומביאו בית יוסף ואפילו הכי סבירא ליה דגם לפניו אסור, אם כן יש לומר דגם כוונת תוס' הכי, וכן יש לכוין דברי בית יוסף, ודו"ק. והשתא ניחא תמיהת עולת תמיד על תוס' הא קל וחומר ממנחה דאם התחיל אינו מפסיק ואפילו הכי אסור לפניו כל שכן בקריאת שמע דאפילו התחיל מפסיק דלפי מה שכתבתי גם התוס' מודים לזה. עוד יש לומר דלענין סמוך הזהירו יותר במנחה משום שאין זמנה ידוע כלדעיל ריש סימן רל"ב. ומה שתירץ עולת תמיד דסבירא ליה לתוס' דגם סמוך למנחה מותר סעודה קטנה קשה הא סבירא ליה סמוך למנחה קטנה אסור אפילו סעודה קטנה כמו שכתב בית יוסף סימן רל"ב, ודוחק לחלק. גרסינן בש"ס [ברכות] דף ד' אל יאמר אאכול קימעא ואשתה קימעא אלא קורא שמע ומתפלל ואוכל וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, ופריך מאי שנא הכא דקתני חייב מיתה ומשני דאיכא האונס שינה, עד כאן. ומזה יש תמיה גדולה על רבינו יונה שמקשה קושיית הש"ס ומתרץ תירוץ אחר ולא הזכיר מדברי הש"ס עיין שם כי קיצרתי דלא נפקא מינה לדינא. כתב מגן אברהם צריך ליזהר בקיץ שלא לאכול בסעודה גדולה שיודע שתמשיך עד הלילה רק יקרא קריאת שמע ויתפלל קודם ואפילו התחיל מבעוד יום צריך להפסיק, עד כאן. ולכאורה נראה דקודם חצי שעה מצאת הכוכבים מותר בכל, גם קשה ממה שכתב במגן אברהם גופיה סימן רע"א סק"ה בסעודת ליל שבת וכן בט"ז שם בפורס מפה וכו' אם לא שנאמר דמכל מקום לא הוי סעודה גדולה אף דמסתמא מושך עד הלילה וצריך עיון:

ח

[ח] [לבוש] ואף על פי שנטל ידיו אם וכו'. קשה דאם אין שהות אף כשהתחיל לאכול מפסיק אף לתפילה כמו שכתב רמ"א ולבוש גופיה אחר זה, ועוד קשה דמשמע מדברי רמ"א דאף שיש שהות להתפלל מפסיק כשנטל ידיו כיון שעדיין לא התחיל לאכול, וכן משמע בש"ס ולא דמי למנחה בסימן רל"ב דבמעריב שכיח שכרות, ואפשר דאתי לאורויי דאם נטל ידיו קודם זמן אין צריך להפסיק כלל אף לקריאת שמע אם משער שיש שהות להתפלל אחר הסעודה, אבל בתוך הזמן אף שנטל ידיו מפסיק אף לתפילה וכן נראה לדינא. והנה בעולת תמיד תמה על רמ"א הא כיון דבירך על נטילת ידים אינו יכול להפסיק וצריך לברך המוציא ואם כן הוי התחיל לאכול, ותירץ דמיירי דוקא קודם שבירך על נטילת ידים, עד כאן. ולפי מה שכתבתי לעיל סימן קס"ו דבדיעבד אין הפסק אפשר דלענין תפילה הוי כדיעבד, וכן משמע במגן אברהם, גם עיין לעיל סימן קע"ד דלא קשה מידי. שוב ראיתי בפסקי תוס' שפירש דצריך לאכול מיד מוציא ואחר כך מפסיק ואם לא בירך על נטילת ידים אף שנטל ידיו לאכילה לא הוי התחלת אכילה כלל, עד כאן, וצריך לומר דאכילת המוציא לא הוי לדידיה התחלת אכילה וקל להבין:

ט

[ט] [לבוש] אומרים לעסוק וכו'. לפי זה תקשה על ברכת קריאת התורה בציבור שאין אומרים לעסוק, שוב מצאתי ממקור דין זה בתשובת הרשב"א סימן שי"ט וזה לשונו, שהרי אינה מברך אשר קדשנו במצותיו לקרוא את שמע או נותן התורה כדרך שתיקנו בקריאת התורה עד כאן לשונו, עיין לעיל סימן ק"מ:

י

[י] לכתחילה וכו'. ואם מלמד לאחרים באותו שעה כתב לחם חמודות דף ו' שאין צריך להחמיר אפילו לכתחילה לקרות אפילו פסוק ראשון כמו בקריאת שמע דשחרית, אלא יקרא הכל לאחר שפוסק תלמודו, עד כאן, ועיין לעיל סימן ע' סעיף ג':

יא

[יא] יצא וכו'. ומכל מקום נקרא עבריין שעבר על דברי חכמים שאמרו עד חצות:

יב

[יב] [לבוש] שהיה שכור וכו'. דוקא נשתכר קודם זמן קריאת שמע אבל אם נשתכר אחר התחלת זמן קריאת שמע לא מיקרי אונס ט"ז ואם מוכרח, ועיין לעיל ריש סימן צ"ט וסימן ק"ח סעיף ז' וצריך עיון:

יג

[יג] [לבוש] כל ברכות וכו'. פירוש אפילו להתחיל ותקננו בעצה טובה נמי לא:

א

בלא ברכות. עיין באר הטיב ס"ק ב' מ"ש בשם ט"ז וכ"ד הרמב"ן בת' סי' קצ"ב וסיים בה וברכות אינה מעכבת ומשנה שלמה היא היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא אלמא דברכות א"מ וטעמא רבה ביה דהברכות אינם בעצמם ברכת ק"ש דלא נתקנו אשר קדשנו כי' לברך את שמע וכן לראי' מהימנא דהלא בזמן שבי"המ קיים היו קוראין אחד מהם בלבד עם ק"ש כדאיתא להדיא א"ל הממונה ברכו ברכה אחת והיא אהבה רבה או יוצר המאורות למר כדא"ל ולמר כדאית ליה ע"ש עוד ראיו':

א

א) [סעיף א'] ג' כוכבים קטנים ומן הדין סגי בבינונים כמ"ש סימן תקס"ב אלא משום שאין אנו בקיאין לכן בעינן קטנים אבל גדולים לא מהני שנראים גם ביום. ב"י ומ"א בשם תר"י. והא דבסימן תקס"ב לענין תענית כתב רמ"א בינונים כתב הט"ז סק"א צ"ל דבתענית לא הטריחו כולי האי עכ"ל. א"נ י"ל משום דק"ש דאורייתא החמירו בה ביותר מעט מתענית דהוי מדרבנן. מט"י אות א' ויתבאר עוד מזה לקמן בסימן תקס"ב בס"ד:

א

ב) שם ואם קראה קודם לכן וכו' ואפילו קראה תוך בה"ש שהוא ספק יום ספק לינה חוזר וקורא אותה. טור בשם הירושלמי:

א

ג) תפלת ערבית איננה כתפלת המנחה כי תפלת המנחה היא דינא קשיא ולכן עיקרה היא העמידה אשר היא בעולם האצילית. אבל תפלת ערבית היא דינא רפיא ולכן אנו אומרים בה יחיד ק"ש עם ברכותיה אשר הם סוד היכלי עולם הבריאה כנודע. שער הכוו' דף נ"ב ע"ב. פע"ח שער ט"ו פ"ה:

א

ד) ובענין הצדקה א"צ לתת קודם תפלת ערבית כמו בשחרית יען שעתה הוא זמן דינים קשים שע"י הכוונות שם. ועיין ברכ"י אות א' שכתב דהיינו שאין כוונתה כמו בשחרית אבל מ"מ מועלת ומגינה מן המזיקים ואפילו אם נותן בלילה והביא ראיה מהירושלמי יעו"ש:

א

ה) המזמורים שנהגו לומר קודם תפלת ערבית לא היה נוהג האר"י ז"ל לומר שום מזמור כלל זולתי ג' פסוקים אלו והם ה' צבאות עמנו וכו' ה' צבאות אשרי אדם וכו' ה' הושיעה וכו' ואח"כ אומר קדיש וברכו ותפלת ערבית. וכן בליל מ"ש לא היה נוהג לומר אלפא ביתא ואותם המזמורים כלל. שער הכוו' שם. ופע"ח שער ט"ו פ"ג. וכתב שם בפע"ח שי"ל קודם תפלת ערבית פסוק והוא רחום וכו' שיש בו י"ג תיבין נגד י"ג מכילן דא"א לאכפייא כולה דינין ולמתק בהם ד' פרצופים דקלי' המתחילים להתעורר בערבית והם משחית עון אף וחמה יעו"ש. וכ"ה בתיקונים תיקון ל"ז ומנהג חסידי בית אל יכב"ץ שבעיר קדשנו ירושת"ו לומר תחלה לשם יחוד וכו' ואח"כ ג' פסוקים הנז' ואח"כ קדיש. ואח"כ והוא רחום וכו' ואח"כ ברכו. ומתחילין ערבית. וכ"כ לעיל סימן נ"ד אות ט"ז יעו"ש ועיין לקמן אות ז' וסימן רל"ז אות א' ואות ב':

א

ו) גם ענין הנז' בתפלת המנחה והוא ליזהר לאסור ולחבק שתי ידיו זו ע"ג זו וכן לסגור ולעצום עיניו בעת התפלה כ"ז צריך לעשותו גם בתפלת ערבית אבל כאן יש יתרון אחר והוא כי עתה בתפלת ערבית צריך לעשות ב' דברים אלו משעה שמתחיל אשר בדברו מעריב ערבים וכו' עד תשלום כל העמידה כולה. שער הכוונות שם. פע"ח שם. ועיין לעיל סימן צ"ה אות יו"ד שכתבנו שאם מתפלל מתוך הספר שפיר דמי יעו"ש. וכ"ז בחול אבל בשבת ויו"ט א"צ לסגור עיניו בק"ש וברכותיה. וכ"כ הש"ץ דקס"ח ע"ב:

א

ז) וצריך האדם לכוין היטב בתפלת ערבית כדי להתיש כח הקלי' שלא יבא לידי קרי וביותר בגלות המר הזה. קב הישר פ"ט וכ"מ בזוה"ק פ' תרומה דק"ל ע"א שכתב וז"ל צלותא דא איהו למגנא עלן מגו פחד בלילות מגו פחד דכמה סטרין דגיהנם דהא בההיא שעתא טרדי לחייביא בגיהנם על חד תרין מביממא. ובג"כ מקדמי ישראל למימר והוא רחום דאיהו בגין פחד דגיהנם ובשבת דלא אשתכח פחד דינא דגיהנם ולא דינא אחרא אסיר לאתערא ליה יעו"ש. והב"ד היפ"ל אות ב' יעו"ש. וכתב בן א"ח פ' פקודי אות א' דה"ה בליל יוה"כ אין אומרים והוא רחום ואפילו כשחל בחול יעו"ש:

א

ח) שם חוזר וקורא אותה וכו' משמע דחוזר וקורא אותה תיכף בצ"ה חוץ מק"ש שעל המטה וכ"כ המ"א סק"ב דלא יסמוך על ק"ש שעל מטתו חדא מפני שקורא אותה אחר אכילה ושתיה וק"ש של חובה צריך לקרותה לכתחלה לפני אכילה ועוד שאינו מכוין לצאת בה. והגם שיש מקילין לומר דיוצא בק"ש שעל המטה כמ"ש המ"א שם. והט"ז סק"ב מ"מ הותיקין נוהגין לקרות מיד בצ"ה כמ"ש המ"א שם וכן העלה הרב שאגת אריה סימן ג' דראוי ליזהר כל יר"ש לקרות אחר צ"ה כל ג"פ של ק"ש ואעפ"י שכבר קרא בבה"כ מפלג המנחה ולמעלה יעו"ש. והביאו מחב"ר אות א' ואין לשנות, וכן הסכים המט"י אות ב' והשיג על הט"ז שכתב דיש לסמוך על ק"ש שעל המטה יעו"ש. וכן הסכים המאמ"ר אות ג' והשיג על הט"ז יעו"ש:

א

ט) שם ואם הצבור מקדימין וכו' ודוקא מפלג המנחה ולמעלה יכולין להקדים אבל לא קודם לכן וכמ"ש לעיל סימן רל"ג אות י"א יעו"ש. כתב מ"א סק"ג דמי שרגיל לקרות ק"ש ולהתפלל מעריב בצבור בלילה וטעה והתחיל בברכת ק"ש עם הצבור מבע"י יגמור אותו כדי שלא יברך לבטלה ובלילה יקרא ק"ש בלא ברכותיה ויתפלל ואעפ"י שאינו סומך גאולה לתפלה הכי עדיף טפי כדי שיתפלל בזמנה יעו"ש ולי נראה כיון דיש מתירין להתפלל מבע"י כמ"ש לעיל סימן רל"ג אות י"ב יותר טוב לגמור עם הצבור ולהתפלל על סדר שתקנו רז"ל ואח"כ בצ"ה יקרא ק"ש בלא ברכות וכמ"ש מרן ז"ל:

א

י) ואם הוא מתפלל ביחיד כגון שהוא חולה או בדרך וכיוצא צריך להתפלל תפלת ערבית בזמן ק"ש אחר צ"ה. הגהות יש נוחלין מחב"ר אות ב' וכ"כ לעיל סימן רל"ג אות י"ב. דדוקא צבור יכילין להקדים ולא יחיד יעו"ש. וכ"כ הש"ץ דקס"ד ע"ב:

א

יא) שם בהגה. מה שחוזר ומתפלל. כבר כתבנו לעיל סימן ק"ז אות ך' דבזה"ז אסור להתפלל נדבה יעו"ש אלא אם התפלל מבעוד יום עם הצבור חוזר וקורא דוקא ג' פרשיות של ק"ש בצ"ה בלא ברכות כדעת הש"ע וכמ"ש לעיל אות ז' יעו"ש וכן עמא דבר:

ב

יא) ואשרי למי שמתפלל ערבית בצבור בלילה ובין מנחה למעריב עוסק בתורה לחבר הלילה עם היום בתורה שהוא ענין גדול. קיצור ש"ע סימן ע' אות א':

א

יב) [סעיף ב'] אסור לאכול וכו' בטור כתב אסור לקבוע סעודה ומשמע הא טעימה בעלמא שרי וכ"כ בש"ע לעיל סימן רל"ב סעיף ג' גבי תפלת מנחה יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"ג. מ"א סק"ד. א"ר אות ו':

א

יג) שם אסור להתחיל לאכול וכו' נראה דדין זה אינו שייך אלא לזמן שהוא עיקר ק"ש במה שהוא קורא לחיוב לצאת דהיינו שקורא עם ברכותיה אבל מה שקורא לרווחא דמלתא דהיינו מ"ש בסעיף א' וכשיגיע זמן קורא ק"ש בלא ברכות בזה אין איסור לאכול. ט"ז שם. מ"א שם. ומ"מ טוב ליזהר. א"ר שם:

א

יד) שם אסור להתחיל לאכול וכו' וה"ה כל אינך דחשיב המחבר לעיל בסימן רל"ב סעיף ב' יעו"ש. לבוש. עו"ת אות ב' אמנם הא"ר שם כתב אפשר דיש להקל בשאר מלאכות בסמוך ואינו אסור אלא עד שיגיע זמנה יעו"ש אבל ללמוד לכ"ע שרי ואינו אסור אלא עד שיגיע זמנה כמ"ש לעיל סימן רל"ב אות טו"ב יעו"ש ועיין לקמן אות כ"ג:

א

טו) שם חצי שעה וכו' הט"ז סוף סק"ג כתב דא"צ חצי שעה אלא סגי בסמוך שיעור קטן לפני הזמן יעו"ש. אבל הא"ר אות ז' והמאמ"ר אות ב' השיגו על הט"ז והסכימו לדברי הש"ע יעו"ש. וכ"פ הלבוש. מיהו אם ביקש מאחד שיזכירנו כתבו האחרונים דמותר לאכול סמוך לזמנה:

א

טז) שם ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה וכו נראה פשוט דל"ד התתיל אחר שהגיע זמנה אלא ה"ה כל שהתחיל תוך חצי שעה התחיל באיסור מיקרי וצריך להפסיק לק"ש. מאמ"ר אות ה':

א

טוב) שם מפסיק וקורא ק"ש וכו' כיון דק"ש דאורייתא היא. ב"י. מ"א סק"ה. אבל אם התחיל בהיתר אינו פוסק א"א אות ה':

א

חי) שם הגה. אבל א"צ להפסיק לתפלה וכו' זהו דעת רבי יונה והרשב"א והר"ן וזהו דעת מרן ומור"ם ז"ל וכן עיקר ודלא כהפר"ח בליקוטים שפסק כרי"ו והעלה שאם לאחר זמן איסורו התחיל לאכול מפסיק ומתפלל ערבית. ברכ"י אות ד' מאמ"ר אות ו':

א

יט) שם בהגה אעפ"י שנטל ידיו וכו' ואין להקשות מדלעיל סימן רל"ב גבי מנחה דהתרת חגורה למי שרגיל להתירה ונט"י לכ"ע הוי התחלה וא"צ להפסיק שכבר תירצו בש"ס דהתם לא שכיח שכרות הכא בלילה שכיח שכרות. א"נ מנחה כיון דקביע זמניה מרתת ולא אתי למפשע ערבית כיון דכולא ליליא זמניה לא מירתת ואתי למפשע מאמ"ר שם:

א

כ) שם בהגה. אטפ"י שנטל ידיו וכו' נראה ה"ד אם נטל ידיו ועדיין לא בירך ענט"י שאח"כ אחר התפלה חוזר ונוטל ומברך ענט"י אבל אם נטל ידיו ובירך ענט"י יש לאכול כזית פת כדי שלא תהיה ברכת ענט"י לבטלה ואח"כ מפסיק ומתפלל דתפלה לא הוי הפסק בתוך הסעודה כמ"ש לעיל סימן קע"ח סעיף ו' יעו"ש. ואח"כ ראיתי שכ"כ א"ר אות ח' בשם פסקי התו' שאם בירך ענט"י צריך לאכול מיד המוציא ואח"כ מפסיק ומתפלל וכתב הטעם משום דאכילת המוציא לא הוי לדידיה התחלת אכילה יעו"ש. וכ"פ המאמ"ר אות ז':

א

כא) שם בהגה ואם אין שהות להתפלל וכו' ואעפ"י דתפלת ערבית רשות מ"מ כיון דעכשיו קבעהו חובה פוסק ומתפלל אם אין שהות. עו"ת סוף אות ב':

א

כב) שם בהגה. ואם אין שהות להתפלל וכו' וצריך ליזהר בימות הקיץ שלא לאכול בסעודה גדולה שיודע שתמשך עד הלילה רק יקרא ק"ש ויתפלל קודם. ואפילו התחיל מבע"י צריך להפסיק. מ"א סק"ח. וכל שיודע שתמשך סעודתו עד הלילה אפילו התפלל מנחה והתחיל לאכול קודם חצי שעה לצ"ה דהוה התחיל בהיתר מפסיק מיד דהוה התחיל באיסור שתמשך עד תוך הלילה. א"א אות ח':

א

כג) [סעיף ג'] לכתחלה צריך לקרות ק"ש מיד וכו' דזריזין מקדימין למצוה. לבוש. מיהו אם מלמד לאחרים באותה שעה אינו פוסק עד שיגמרו לימודם ואח"כ קורא ק"ש ומתפלל כמ"ש לעיל סימן פ"ט סעיף ו' יעו"ש וכ"כ א"ר אות יו"ד בשם הל"ח יעו"ש ונראה ה"ד בהתחיל ללמד קודם שהגיע זמנה אבל בהגיע זמנה קורא ק"ש ומתפלל ואח"כ מלמד:

א

כד) שם ואם עבר ואיחר וכו' ואפילו אם עבר ואיחר במזיד ולא קרא עד חצות רשאי לקרותה אח"כ. כ"מ בב"י וכ"כ מ"א סק"י:

א

כה) שם יצא ידי חובתו. ומ"מ נקרא עבריין שעבר על דברי חכמים שאמרו עד חצות. עו"ת אות ג' א"ר אות י"א:

א

כו) [סעיף ד'] כגון שכור או חולה וכו' כתב הט"ז סק"ד דאם נשתכר אדם אחר התחלת זמן ק"ש לא מקרי אונס ואין לו שיעור לקרות רק עד שיעלה ע"ה ותו לא יעו"ש וכ"כ הנה"ש אות ג' אבל הא"ר אות י"ב והמאמ"ר אות ט' כתבו על דברי הט"ז הנז' דאינו מוכרח יעו"ש. וע"כ נראה כיון דאיכא פלוגתא בזה אם נשתכר אחר שהגיע זמנה ולא קרא ק"ש עד שעלה ע"ה קורא קודם הנץ בלא ברכות משום דק"ל סב"ל ואח"כ ראיתי שכ"פ המש"ז אות ד' ועוד נ"ל דאף מי שלא היה אנוס ולא קרא קודם ע"ה שכתב הש"ע דלא יצא י"ח מ"מ יש לו לקרות קודם הנץ בלא ברכות דאפשר דמועיל קצת כיון דמהני לאנוס ומי שקורא ק"ש של ערבית קודם הנץ לא יקרא באותו זמן ק"ש של שחרית כמ"ש לעיל סימן נ"ח סעיף ה' יעו"ש:

א

כז) שם לא יאמר השכיבנו וכו' אבל קודם שעלה ע"ה זמן שכיבה הוא ויכול לומר השכיבנו דלא כרש"י וכן הסכים רי"ו נתיב ג' ח"ב יעו"ש. ער"ה אות ו':

א

כח) שם אינו זמן שכיבה. ומה שקורא ק"ש משום דאיכא אינשי דגנו. ב"י. לבוש:

א

כט) שם בהגה. עד השכיבנו אומר. הרי"ץ גיאות כתב דצ"ל שתים לפניה ושתים לאחריה אלא דלא יאמר נוסח הברכה כמו שהיא אלא יתחיל ותקננו בעצה טובה מלפניך אלא שהרא"ש ז"ל חלק עליו וכתב שלא יאמר ברכת השכיבנו כל עיקר כמ"ש בטור וב"י יעו"ש. וזהו שכתב מור"ם ז"ל עד השכיבנו אומר ר"ל אבל השכיבנו אינו אומר כלל. וכ"מ מסתמיות דברי מרן ז"ל דכל ברכת השכיבנו אינו אומר כלל. וכ"פ הלבוש א"ר אות י"ג. ער"ה אות ז':

א

ל) שם בהגה. עד השכיבנו אומר. ודוקא ק"ש יכול לומר אחר ע"ה אבל תפלת י"ח של ערבית אינו יכול להתפלל אחר ע"ה כמ"ש הרמב"ם פ"ג מה"ת דין ו' אלא מתפלל שחרית שתים כיון דהיה אנוס וכמ"ש בסימן ק"ח יעו"ש:

א

לא) אם היה קרוב לע"ה ועדיין לא קרא ק"ש ולא התפלל ערבית ואין שהות לקרות ק"ש ולהתפלל יש להתפלל קודם ע"ה וק"ש יקרא אח"כ משום דתפלה לא אפשר להתפלל אחר ע"ה אבל ק"ש יכול לקרות כנז"ל:

א

לב) כשקורא ק"ש של ערבית אחר ע"ה אחר זמן משיכיר חבירו צריך להניח תפילין תחלה. מראה הכהן על מס' ברכות. והביאו פת"ע אות י"ז:

א

מ"ש הע"ת כאן דאל"כ לא הוי קשיא להו לחכמים מידי אין לו ביאור דאדרבה זה קושיתם דחכמים ס"ל דצריך לקרות ולהתפלל בלילה: קטנים. ומן הדין סגי בבינוני' כמ"ש סי' תקס"ב אלא שאין אנו בקיאין לכן בעינן קטנים אבל גדולים לא מהני שנראים גם ביום (תר"י):

ב

וקורא בלא ברכות. ולא יסמוך על ק"ש שעל מטתו חדא מפני שקורא אותה אחר אכילה ושתיה וק"ש של חובה צריך לקרותה לכתחלה לפני אכילה ועוד שאינו מכוין לצאת בה ועסי' ס' ס"ד ומ"מ די שיקר' ב' פרשיות הראשונות כיון שהזכיר יציאת מצרים בבה"כ (תר"י) והעולם נהגו עכשיו כר"ת שיוצאין בק"ש שקראו בבה"כ אעפ"י שהוא מבע"י קצת אבל כל אדם יחמיר לעצמו ויקרא על מטתו כל הק"ש ולפחות ב' פרשיות ויכוין לצאת בה ובקיץ יזהר לקרותה אחר צ"ה ואף על פי שאוכל קודם יצא כמ"ש רש"י ועמ"ש סי' רס"ז והותיקין נוהגין לקרות מיד בצ"ה ועמ"ש ס"ב:

ג

מקדימין הרבה. כתוב בת"ה שהיו נוהגין להקדים ג' או ד' שעות לפני הלילה ונדחק מאוד ליישב המנהג ולא עלתה בידו ומדברי הב"ח בסימן רס"א משמע דנהגו כמ"ד דמשקיעת החמה הוי לילה ופלג המנחה הוי שעה ורביע קודם השקיעה וכשנחשוב שעה זמניות הוי בקיץ לערך ב' שעות קודם הלילה ומיהו אנן לא קי"ל הכי דהא בע"ש עושין מלאכ' עד חצי שעה קודם הלילה בקירוב ולכן אפילו בדיעבד אם התפלל בזמן הנ"ל צריך לחזור ולהתפלל אבל ק"ש סביר' להו לרוב הפוסקים דבעינן דוקא אחר צ"ה ולכן לא מיחזי כיוהרא אם חוזר וקורא, נ"ל דמי שרגיל לקרות ק"ש ולהתפלל בצבור מעריב בלילה וטעה והתחיל בברכת ק"ש עם הצבור מבע"י יגמור אותן כדי שלא יברך ברכה לבטלה ובלילה יקרא ק"ש בלא ברכותיה ויתפלל ואף על פי שאינו סומך גאולה לתפלה הכי עדיף טפי כדי שיתפלל בזמנה וכ"מ ססי' פ"ט דלא שרי' ליה לקרות ק"ש קודם זמנה משום סמיכות גאולה לתפלה של שחרית וק"ו ערבית עמ"ש סי' רל"ו ס"ג:

ד

להתחיל לאכול. ל' הטור אסור לקבוע בסעודה וכ"כ המרדכי ואגודה וב"י בשם תוס' וכמ"ש סי' תל"א דטעימה בעלמא שרי אבל בת"ה סי' ק"ט משמע דאפי' טעימה אסור מדאמרי' בגמ' לא יאמר אדם אוכל קימעא ואשתה קימעא כו' ועססי' תרצ"ב, ואפשר משום דהוי דאורייתא חמירא טפי אבל א"ל משום דלילה זמן שינה הוא חמיר' דהא בתו' סוכה דף ל"ח דחו לה"ט ועמ"ש סי' תרצ"ב ומ"מ נ"ל דאין להחמיר בטעימה בעלמא וכמ"ש סי' תל"א ולא דמי לקידוש ולהבדלה דאסור לטעום דהנהו אתקן דוקא בתחלת הלילה בכניסתו וביציאתו, ועמ"ש ס"א דלרש"י אם קרא בבה"כ מבע"י רשאי לאכול קודם קריאתו שנית בביתו ומ"מ במ"ש שאין קוראין מבע"י בבה"כ אסור להתחיל חצי שעה סמוך לצאת הכוכבים ואין לסמוך על קריאת השמש לבה"כ דהא מקצת אין הולכין לבה"כ במ"ש:

ה

מפסיק. כיון דק"ש דאוריית' היא:

ו

צריך להפסיק. כיון די"א דמותר להפסיק וגדול' מזו כתבתי סי' ער"א ס"ה דלא כע"ת:

ז

להפסיק. דבמנחה כיון דזמנה קביעה מירתת ולא אתי למיפשע לכן א"צ להפסיק משא"כ בערבית דכוליה ליליא זמני' הוא גזרי' דלמא אתי למיפשע ועסי' קס"ו וססי' קס"ח וסי' תע"ה וססי' רל"ג:

ח

ואם אין שהות. וצריך ליזהר בימות הקיץ שלא לאכול בסעודה גדולה שיודע שתמשך (אפשר צ"ל) כל הלילה רק יקרא ק"ש ויתפלל קוד' ואפי' התחיל מבע"י. צריך להפסיק עמ"ש סי' רל"ב:

ט

מיד בצאת הכוכבים. ואסור לעשות כל המלאכות הנזכרות בסי' רל"ב (ב"י רשב"א ועמ"ש שם):

י

חצי הלילה. פי' דאם איחר אפי' במזיד עד חצות רשאי לקרותה אח"כ:

א

(א) בלילה משעת וכו' – דכתיב ובשכבך וקודם לילה לאו זמן שכיבה הוא ולילה מקרי משנראו ברקיע ג' כוכבים בינונים אך מפני שאין הכל בקיאין ויבואו לטעות בגדולים [וגדולים בודאי אינן סימן ללילה שכמה פעמים נראין אפילו ביום] החמירו גבי ק"ש דאינו קורא עד שיראו ג' קטנים:

ב

(ב) שלשה כוכבים – ואפי' מפוזרים:

ג

(ג) ימתין וכו' – דספק דאורייתא הוא [הגר"א]:

ד

(ד) מלבו – ואם הוא יודע מתי שקעה החמה ימתין כשיעור ד' מילין שהוא ע"ב מינוט ועיין לקמן סימן רצ"ג ס"ב במ"ב ובה"ל דכל הענין דשם שייך גם לכאן:

ה

(ה) קודם לכן – ר"ל קודם צה"כ או ביום המעונן קודם שיצא הספק מלבו:

ו

(ו) חוזר וקורא אותה – עיין במאמר מרדכי ובנהר שלום שכתבו דמעיקר הדין הוא ולא משום חומרא וכן דעת הגר"א סק"א:

ז

(ז) בלא ברכות – דהא כבר בירך אותם ואע"ג דלא יצא בק"ש שקרא קודם הזמן אעפ"כ לא הוי הברכות לבטלה דאע"ג דמסמכינן להן לק"ש מ"מ עיקרן לא נתקנו דוקא לק"ש ולפיכך בדיעבד שקראן קודם לזמן של ק"ש יצא:

ח

(ח) ואם הצבור וכו' – והיו עושין כן מפני הדחק שכמה פעמים אלו היו ממתינין בתפלת ערבית עד צה"כ היה כ"א הולך לביתו ולא היו מתפללין בצבור שטורח להם להתאסף עוד וגם איכא עמי הארץ טובא דאי לא יתפללו בצבור לא היו מתפללין כלל וע"כ סומכין עצמן על דעת ר' יהודה שס"ל דמפלג המנחה ולמעלה נחשב ערבית להתפלל תפלת ערבית וכדאיתא לעיל סימן רל"ג דשרי לעשות כן בשעת הדחק וכיון שנחשב לענין תפלה ללילה היה מנהגם שהיו קורין אז ג"כ ק"ש אף שהוא דלא כהלכתא לרוב הפוסקים:

ט

(ט) יקרא עמהם ק"ש – ולא יכוין אז לצאת ידי חובת ק"ש כ"א בקריאה שניה שקורא אח"כ בזמנה:

י

(י) וברכותיה ויתפלל עמהם – כדי לסמוך גאולה לתפלה וגם להתפלל עם הצבור:

יא

(יא) וכשיגיע זמן קורא וכו' – ודי שיקרא שתי פרשיות הראשונות כיון שהזכיר יציאת מצרים בבהכ"נ דנהי דלענין ק"ש לא יצא בזה הזמן משום דאכתי לאו זמן שכיבה הוא לענין יציאת מצרים שאנו מחוייבין להזכיר בלילה יוצא בזה הזמן [מ"א בשם תר"י] אבל בשאגת אריה האריך ומסיק דירא שמים יש לו ליזהר לקרות כל השלש פרשיות של ק"ש אחר צאת הכוכבים:

יב

(יב) קריאת שמע בלא ברכות – ואין כדאי לסמוך על הקריאה שקורא על מטתו אפילו אם מנהגו לקרות כל הג' פרשיות דהא צריך לכוין לצאת ידי מ"ע של ק"ש כדלעיל בסימן סמ"ך וק"ש שעל מטתו אין אנו מכונים לשם מצוה כ"א להבריח המזיקין ועוד שאפילו אם נימא דאין צריך כונה לצאת המ"ע צריך עכ"פ כונת הלב לקבל עליו עול מלכות שמים במורא ובאותה שעל מטתו אין מכוין לזה. והנה בזמנינו נהגו רוב העולם לקרות ק"ש ולהתפלל אחר צאת הכוכבים כדין מיהו באיזה מקומות בבתי כנסיות יש עדיין מנהג הישן שמתפללין תיכף אחר מנחה אף שהוא מבע"י קצת והמתפלל במקומות האלו יראה לחזור ולקרות ק"ש כשיגיע הזמן. ולפחות יראה לקרות כל הפרשיות על מטתו כדין ויכוין לצאת בזה המ"ע של ק"ש ובאיזה מקומות יש מנהג שהותיקין אינן קוראין ק"ש עם הצבור אלא שותקין עד שמ"ע ומתפללין עמהם וממתינין אחר התפלה עד צה"כ וקורין ק"ש וברכותיה ואין חוששין לסמיכת גאולה לתפלה וגם מנהג זה נזכר בדברי הקדמונים עיין בב"י ועיין מה שכתבנו לעיל בסימן רל"ג ס"א במ"ב ואשרי המתפלל מעריב בזמנו בצבור ועיין מה שכתבנו בבה"ל בשם המעשה רב:

יג

(יג) ומיהו לא יחזור וכו' – עיין בה"ל:

יד

(יד) מקדימין – הסכמת הפוסקים הוא דעכ"פ אין לו להקדימה יותר מפלג המנחה ואם הקדים לא יצא לא בק"ש וברכותיה ולא בתפלה לכו"ע וצריך לחזור ולקרוא ק"ש וברכותיה ולהתפלל שמ"ע. ואפילו מפלג המנחה ולמעלה אינו אלא למי שהתפלל מנחה קודם פלג אבל להתפלל מנחה ומעריב אחר פלג הוי תרתי דסתרי אהדדי:

טו

(טו) דאז לא מתחזי כיוהרא – אבל מה שחוזר וקורא ק"ש לא מחזי כיוהרא דלענין ק"ש כמעט כל הפוסקים מסכימים דזמנה הוא מצה"כ. כתבו האחרונים מי שנוהג לקרות ק"ש ולהתפלל בצבור בזמנה וכשהיה בצבור שקורים ומתפללים מבעוד יום טעה והתחיל בברכת ק"ש יגמור הברכות עם הק"ש עד שמ"ע כדי שלא יהיה ברכה לבטלה אבל שמ"ע לא יתפלל עמהם וכשיגיע זמן ק"ש יקרא ק"ש בלא ברכות ויתפלל עם הצבור ואע"ג דעכשיו אינו סומך גאולה לתפלה דתפלה בזמנה עדיף מסמיכת גאולה לתפלה:

טז

(טז) אסור להתחיל וכו' – והטעם שמא ימשך בסעודתו ופעמים ישתקע עי"ז גם בשינה וישכח לקרות שמע ואפילו לאכול קמעא אסור ומ"מ טעימה בעלמא מיני פירות או אפילו פת בכביצה שרי:

יז

(יז) לאכול – וכן לישן אפילו דעתו רק לישן קמעא [גמרא] וה"ה דאסור אז לעשות כל המלאכות המבוארות לעיל בסימן רל"ב ס"ב שהם דברים המביאים לידי פשיעה וכ"ש כשהגיע זמן ק"ש בודאי אסור להתחיל בהן [לבוש ופמ"ג ברל"ב ודה"ח] וא"ר מצדד להתיר בהם קודם שהגיע זמן ק"ש. מיהו ללמוד לכו"ע שרי בסמוך לה [ואדרבה מצוה הוא וכמו שאמרו בש"ס אדם בא מן השדה בערב נכנס לביהכ"נ אם רגיל לקרות קורא לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל] אבל משהגיע זמן ק"ש אסור אף ללמוד כשהוא מתפלל בביתו ביחיד ואם אמר לחבירו שאינו לומד שיזכרנו שיתפלל מותר [אחרונים]:

יח

(יח) חצי שעה – דעת הט"ז להקל בזה ולא בעי אלא שיעור מועט והאחרונים מסכימים לפסק השו"ע דכל דליכא אלא חצי שעה אסור להתחיל לאכול ואם ביקש מאחד שיזכירנו להתפלל ליכא אסורא להתחיל לאכול אפילו כשכבר הגיע זמן ק"ש:

יט

(יט) סמוך לזמן ק"ש – היינו סמוך לצאת הכוכבים ומשמע ממ"א דאפילו במוצאי שבת יש ליזהר שלא להתחיל אז הסעודה ועיין במ"ב רצ"ט סק"א מש"כ בזה. כתבו האחרונים הקורין ומתפללין מבעוד יום אע"ג שיש להם לחזור ולקרות ביציאת הכוכבים וכנ"ל בס"א אפ"ה מותר להם לאכול קודם שיקרא שנית שהרי עכ"פ כבר קרא ומ"מ בהגיע זמן צה"כ ממש נכון ליזהר גם בזה:

כ

(כ) התחיל לאכול אחר וכו' – ובתוך חצי שעה סמוך לצאת הכוכבים נמי כאחר שהגיע זמן הוא:

כא

(כא) מפסיק – מיד כיון דק"ש דאורייתא הוא והוא התחיל באיסור ואם התחיל בהיתר דהיינו לפני חצי שעה שסמוכה לצה"כ אפילו לק"ש אינו מפסיק כל שיש לו שהות לקרוא אחר גמר סעודתו וכנ"ל בסימן עיי"ן במ"ב ס"ק כ"ג כ"ד:

כב

(כב) בלא ברכותיה – משום דברכות אינם אלא מדרבנן לא הטריחוהו להפסיק בשבילם:

כג

(כג) אבל אין צריך וכו' – כמ"ש המחבר שאינו מפסיק אלא לקרות ק"ש בלחוד בלא ברכות ובלא שמ"ע ומשום שהם רק מדרבנן והאי דהדר ושנאו הרמ"א משום דרצה לסיים אבל וכו':

כד

(כד) אע"פ שנטל ידיו – היינו אף שיש עוד שהות הרבה להתפלל מחמרינן ליה שיפסיק. ולא דמי להתחיל סמוך למנחה דאינו מפסיק בדיעבד אם כבר נטל ידיו כדמבואר לעיל בסי' רל"ב דבמנחה כיון דזמנה מועט מירתת ולא אתי למפשע משא"כ בערבית דזמנה בדיעבד כל הלילה גזרינן דלמא אתי למפשע ויסמוך על אריכותה של לילה להכי כ"ז שלא התחיל באכילה עצמה מטרחינן ליה להפסיק אף שנטל ידיו ודוקא כשלא בירך עדיין ענט"י אבל אם כבר בירך ענט"י נכון שלא יפסיק אלא יברך המוציא ויאכל כזית ויפסיק סעודתו ואף דבהתחיל לאכול א"צ להפסיק הכא שאני שלא התחיל לאכול רק בשביל שלא יהא הפסק בין נט"י להמוציא שאינו נכון לכתחלה כמבואר לעיל בסימן קס"ו:

כה

(כה) ואם אין שהות – ר"ל בין שהוא עומד סמוך לעלות השחר או אפילו עומד בתחלת הלילה רק שסעודה זו תמשך עד עלות השחר כגון סעודות גדולות בימות הקיץ שהלילות קצרים צריך להפסיק מיד ביציאת הכוכבים ואפילו התחיל בהיתר מבעוד יום נמי הדין כן:

כו

(כו) מיד בצאת הכוכבים – דזריזין מקדימין למצות:

כז

(כז) עד חצי הלילה – פי' דרבנן גדרו שאסור להתאחר בקריאת שמע ביותר מחצות שלא לבוא לידי מכשול ואם מתאחר מקרי עובר על דברי חכמים אבל עד חצות ליכא איסורא אם מתאחר אלא שלא נקרא זריז וכנ"ל והיינו ביושב ואינו עוסק באכילה או במלאכה המטרדת דאלו אוכל או עוסק במלאכה המטרדת כההיא דסימן רל"ב ס"ב מדינא אסור משהגיע זמן ק"ש וכנ"ל בס"ב:

כח

(כח) ואם עבר ואיחר וכו' – דמן התורה לכו"ע זמנה כל הלילה דובשכבך כ"ז שבני אדם שוכבין משמע:

כט

(כט) עד שלא עלה עה"ש וכו' – משום דמיירי בעבר דהיינו בפשיעה נקט עד שלא עלה אבל בנאנס אפילו אחר שעלה השחר רק שהוא קודם הנץ נמי קורא ויוצא וכדלקמיה בסעיף ד':

ל

(ל) לא יצא וכו' – דאף דמן התורה קרינן בשכבך עד הנץ משום דאיכא עדיין מקצת אנשים דגנו בההיא שעתא מ"מ היכא דלא איתנס בטלו חכמים ממנו מצות ק"ש על שאיחר כ"כ ואינו יוצא ידי חובתה שוב בקריאתה:

לא

(לא) כגון שכור וכו' – ואפילו נשתכר לאחר שהגיע זמן ק"ש דהיינו מצאת הכוכבים ואילך נמי אינו בכלל מזיד דקסבר עדיין יש שהות שבתוך כך יפוג יינו אבל בנשתכר זמן מועט קודם עלות השחר שאי אפשר בשעה קטנה כזו להפיג שכרותו לא הוי אונס ולא יצא ידי חובתו:

לב

(לב) לא יאמר השכיבנו – מתבאר בפוסקים דאפילו אם ירצה לדלג תיבת השכיבנו ולהתחיל מן ותקננו בעצה וכו' נמי אינו נכון:

לג

(לג) אינו זמן שכיבה – ר"ל אינו זמן שבני אדם הולכים לשכב שיהיה שייך לומר על זה השכיבנו אבל מ"מ מיקרי זמן שכיבה לענין מצות עשה דק"ש דכתיב בה בשכבך דהכוונה כל זמן שבני אדם שוכבין ועדיין יש מקצת בני אדם שוכבין וכנ"ל:

לד

(לד) עד השכיבנו אומר – ולא יאמר ברוך ה' לעולם וגו' וגם שמ"ע לא יתפלל דתפלת ערבית נתקנה רק בשביל לילה ומכיון שעלה עה"ש יום הוא לכל דבר:

א

קטנים עבה"ט וצ"ע ממ"ש המג"א סי' תקס"ב דקטנים לא מהני וע"ש שהגיה גדולים במקום קטנים ועיין בש"צ בשם מטה יהודה שפירש עד שיהיה נראין הקטנים היוצאים אחר התפלה היינו הבינונים דהיינו שבתחלת צאתם נראים קטנים ואח"כ אותם הקטנים בעצמם נראים לעינינו יותר גדולים ואחרי גדלם יוצאים כוכבים אחרים קטנים וכ"כ בבר"י דקטנים דהכא היינו שאחר הבינונים שעליהם אמרו פרק ב"מ שודאי לילה ובסי' תקס"ב מיירי בהבינונים תחלת יציאתן שהם קטנים ובזה מיישב דברי הש"ך ביו"ד סי' רס"ב ממה שתמה הפר"ח בליקוטים ע"ש והני ג' כוכבים לענין ק"ש לא בעינן רצופים אלא אפי' מפוזרים מהני ועיין סי' רצ"ג:

ב

בלא ברכות עבה"ט ועיין בשאגת אריה סי' ג' האריך ומסיק דירא שמים יש ליזהר לקרות כל הג"פ של ק"ש אחר צאת הכוכבים. ואף ע"פ שכבר קרא בבהמ"ד מפלג המנחה ולמעלה. וכתבו בשם האר"י ז"ל שהיה נזהר שלא להתפלל מנחה אלא עם שקיעת החמה ואפי' הי' ע"ש עכ"ז לא הניח לאומרה בקול רם אלא הי' אומרה בלחש ואח"כ בקול ע"ש ועוד כתבו בשמו בענין ג' משמורות כו' דיש להתפלל כל הג' תפלות עת שהוא קרוב יותר ליום ממה שהוא קרוב ללילה כי כל הג' תפלות צריכים להיות ביום וק"ש יקרא אחר צאת הכוכבים וכ' בשלמי ציבור שכן הוא בפירוש בזוהר חדש פ' בראשית ובשאר מקומות בזוהר וא"כ איך הי' עושה תרי קולא דסתרי אהדדי וצ"ל דסמך על ר"ת דבתפלה הקילו והי' קורא ק"ש אח"כ והנוהגים כמנהג הרב זללה"ה להתפלל ערבית מבע"י מ"מ במוצאי שבת מאחרין תפלת ערבית להוסיף מחול על הקודש ע"ש:

ג

מיד עבה"ט ובשאגת אריה סי' ד' האריך וסיי' בה ואם רצה שלא לקרות עד סמוך לעמוד השחר הרשות בידו ע"ש ואין לעשות כן כ"א כשיש צורך בדבר:

א

ג' כוכבים קטנים. ב"י בשם תר"י כתב בינונים כדאיתא ס"פ ב"מ וכיון שאין הכל בקיאין בין בינונים לקטנים צריך ליזהר עד שיראו הקטנים עכ"ל ובסי' תקס"ב לענין תענית כתב רמ"א בינונים וצ"ל דבתענית לא הטריחו כולי האי:

ב

ואם הצבור מקדימין כו'. בת"ה סי' א' כתב דברוב קהילות נוהגים בימים ארוכי' לקרות ק"ש של ערבית ולהתפלל ערבית ג' או ד' שעות קודם הלילה סומכים על רש"י דיוצאין בק"ש שעל המטה והמנהג נשתרבב ע"י תשות כח שירדה לעולם ותאבים לאכול בעוד יום ומסיק נראה דאפי' ת"ח אם הוא בצבור שמקדימין להתפלל ולקרות קריאת שמע בימים הארוכים אם אין יוכל להפרישם א"צ לפרוש מהם אלא מתפלל וקורא עמהם ויוצא בזה אבל אם הורגל בשאר פרישות יתפלל ויקרא בזמן שתקנו חכמים לפי כל הדיעות עכ"ל גם המרדכי כתב בשם ראבי"ה שהמחמיר שלא לסמוך על ר"ת מחזי כיוהרא אלא שהב"י כתב עליו כיון דלדעת כמה גדולים לא יצא י"ח בקריאת בה"כ לא מחזי כיוהרא עכ"ל. וע"כ כתב כאן להלכה דכשיגיע זמן קורא ק"ש בלא ברכותיה וזה הדרך לא מיחזי כיוהרא אלא דתמיהני על דרכו של רבינו בעל הש"ע בדברים אלו שכ' וכשיגיע זמן קורא ק"ש בלא ברכות דלא מצינו דרך זה בב"י ולא מצינו אלא דעת רש"י שיוצא י"ח בק"ש שעל המטה ומה שנוהגים לקרות ק"ש מבע"י הוא כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת. והתו' הקשו ע"ז חדא דהא אז קורא בלא ברכותיה ותו דא"כ היה לנו לקרות ג' פרשיות ותו דא"כ אנו עושים כריב"ל דתפלות באמצע תקנו ותו דק"ש שעל המטה לא תקנו אלא מפני המזיקין. וכתבו בשם ר"ת דיוצא אפי' מבע"י דסמכינן על תנאי דס"ל דזמן ק"ש קודם צאת הכוכבים. אע"ג דלענין מנחה ס"ל דהוי עדיין יום שמתפללין אז מנחה וה"ל תרי קולי דסתרי אהדדי לא משגחינן בזה לענין תפלה דהקילו בה כמ"ש ב"י בשם הרשב"א ורבינו יונה כ' שהרוצה לצאת י"ח יקרא ק"ש עם ברכותיה ויתפלל ולא יתכוין לצאת י"ח ק"ש באותה קריא' אלא לעמוד בתפלה מתוך ד"ת ויוצא ידי קריאת הברכות ואחר צ"ה קורא אות' ויתכוין לצאת י"ח ואם לא ירצה לקרות אלא הב' פרשיות סגי ליה בהכי דכיון דהזכיר יציאת מצרים כשקורא אותה בבה"כ לא מצרכינן ליה להזכיר' פעם אחרת וכדי שלא יקרא אותה בלא ברכה כתב שאומר ברכת אהבת עולם לבדה עכ"ל. ובשם רבינו האי כתב דרך אחר ע"ש אבל הדרך שכת' כאן בש"ע אין לו מקום כי אם רוצה לפסוק כדרך הרר"י היה לו להזכיר כאן שיתכוין בבה"כ שלא לצאת י"ח במה שקורא שם ומתפלל ולפי הנראה דהרב בש"ע חזר בו מכל הדרכים שנזכרים בב"י ובחר לו דרך זה שבבית הכנסת יקרא ויתפלל במתכוין לצאת ולרווחא דמלת' יקרא פעם שני בלא ברכה בצאת הכוכבים וזה תמוה לי מאד דא"כ למה זז מדרכו של רש"י לצאת בק"ש שעל המטה והיה לנו לתקן ולומר שיקרא באמת ג' פרשיו' קודם המטה וא"כ לא יהיה שום קושיא מ"ש התוספות על רש"י רק קושיא דקורין בלא ברכות וקושיא שעושין כריב"ל וזה לא מתורץ גם לדרך הש"ע וא"ל שבדרך שזכרתי יש חשש שמא יאכל וישתה וישן ויעבור ק"ש כדאמרינן שלא יאמר אוכל קימע' כו' זה אינו דא"כ היה להם להתוס' להקשות כן אפירש"י אלא ודאי שבזה אין חשש וכמ"ש בע"ה וע"כ נלע"ד דבאמת כל מאן דחש למיעבד ע"צ הטוב בזה יקרא ק"ש על מטתו ויכוין לצאת י"ח בזה ולא מפני המזיקין ולא יצטרך לקרות רק ב' פרשיות כיון דכבר קרא ויצא י"ח בבה"כ כמ"ש ב"י בשם הרר"י לפי דרכו וזה נכון יותר מדרך הש"ע דבדרך הש"ע קרוב לודאי שבשעת צ"ה אפשר שישכח לקרות בפרט שכבר קרא ויצא רק שצריך לחזור משום רוחא דמילתא כמ"ש משא"כ בשעת שכיבה דיש אז התעוררות לקרות מפני המזיקין ובזה אין אדם עשוי להשכח כנלע"ד נכון לכל מי שרוצה לצאת לרוחא דמלתא: שוב מצאתי בספר מטה משה שרש"ל קרא על מטתו כל ג' פרשיות:

ג

אסור להתחיל לאכול חצי שעה כו'. זה למד מדברי רבינו יונה שמביא ב"י שכ' וז"ל בין חכמים בין ר"ג מודים דלכתחלה צריך לקרות בצ"ה תדע דהא אמרינן לקמן כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ויאמר אוכל קימע' וכו' ונמצא עובר על דברי חכמים ור"ל אפי' כשיבא מהשדה קודם זמנה אין לו לומר כיון שלא הגיע עדיין זמן ק"ש אוכל ואשתה תחלה אלא יש לו לקרות או לשנות כו' עכ"ל וע"כ כ' כאן דאסור לאכול אפילו חצי שעה קודם כמו בתפלת המנחה. ונ"ל דדין זה אינו שייך אלא לזמן שהוא עיקר ק"ש במה שקורא לחיוב לצאת דהיינו שקורא עם ברכותיה אבל מה שקורא לרוחא דמילתא דהיינו מ"ש בסמוך ס"א וכשיגיע זמן קורא ק"ש בלא ברכות בזה אין איסור לאכול דהא אמרו בזה כדי שלא יהא עובר על דברי חכמים וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה ובזה ודאי אינו עובר על דברי חכמים דהא כבר קרא ומתפלל עם הצבור וח"ו שיהיה חשש לו' על הצבור שחייבים מיתה במה שהם עושים בכל יום לכתחלה אלא שזה בא לחוש ביותר (אח"כ ראיתי רס"ז) אלא דמ"מ בהגיע צ"ה יוכל לעשות כן לרוחא דמלתא ואז לא יאכל תחלה ולפי הדרך שכתבתי לקרות ב' פרשיות בק"ש שעל המטה ולכוון לצאת לרוחא דמלתא זה יותר נכון אעפ"י שאוכל ושותה תחלה כיון שיש לו זמן מוגבל לקרות קודם לשינה שאז רגיל כל אדם לקרות וע"כ לומ' כן דאל"כ תקשה לך לרש"י דיוצא בק"ש שעל המטה תיפוק ליה דהא אוכל תחלה והיאך עובר על דברי החכמים שאסרו לאכול תחלה אלא כדפריש' והא דק"ש חמיר מתפלה דק"ש דאורייתא: בגמרא אמרינן שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ויאמר אוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל ואם חוטפתו שינה נמצא ישן כל הלילה כו' כדי שלא יהא עובר על דברי חכמים וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. לכאורה משמע שאין עובר אלא בעושה שלשתן. אכילה ושתיי' ושינה אבל אין האמת כן דהא עיקר החשש מחמת חוטפתו שינה ונמצא יש איסור בשינה לחוד וא"כ גם אכילה ושתיה כל אחד לבדו אסור דשמא מתוך כך תחטפנו השינה ומ"ה אסור כאן בהתחלת אכיל' לחוד אבל מ"מ פשוט הוא דטעימת פירות מותר כמו במנחה לעיל והא דאית' מעש' בבניו של ר"ג שבאו מבית המשתה כו' וקשה היאך עברו על דברי חכמים ובגמ' משמע שהם היו ת"ח י"ל שהתחילו בהיתר קודם זמן ק"ש האכילה בבית המשתה וכ' המרדכי בפ"ק דשבת שאם התחיל לאכול משחשיכ' קודם תפילת ערבית צריך להפסיק לקרות ק"ש ואם התחיל בהיתר א"צ להפסיק וב"י מביא זה ותימה לי למה כתב כאן דחצי שעה קודם סמוך לזמן ק"ש יש איסור דהא אפי' משחשיכה קרוי זמן היתר במרדכי והרר"י לא זכר אלא קודם זמנה וכן הרשב"א שמביא ב"י כת' סמוך לו קצת מלפניו ולא כתב סתם סמוך כמ"ש בתפלת מנחה סמוך למנחה אלא ודאי דכאן שזמנה ארוך אין איסור בסמוך אלא דסמוך שיעור קטן לפני הזמן וכ"ש שהתו' שמביא בית יוסף כתבו שמשעה שהגיע זמן כו' ע"כ אין להחמיר בחצי שעה כנלע"ד:

ד

כגון שכור כו'. ב"י בשם הרשב"א כ' וז"ל ואפי' סמוך להנץ החמה ממש הואיל ואיכא אינשי דגני אבל מי שעבר במזיד ונשתהא לא ואפי' בפושע נמי ואפי' תכף לאחר ע"ה אסור וכמעשה דר"ג דאמר לבניו אם לא עלה ע"ה חייבים אתם לקרות הא אם עלה לא ואינהו ודאי משמע דלא היו שוגגין גמורין אלא פושעים לפי שנמשכו אחר עניני משתה עכ"ל והאי פושעים דקאמר לאו פושעים ממש ח"ו דהא ת"ח הוי כדמשמ' בגמ' אלא היפוכא דשוגג גמור קאמר דהוו שוגג קרוב למזיד במה שהמשיכו כל הלילה ולא קראו ופתאום בא ע"ה והא דאיתא בגמ' דההיא זוגא דרבנן דאשתכור בהילולא דבריה דריב"ל אתו לקמיה דריב"ל אמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק וחשבינן להו לאונס ויקראו קודם הנץ החמה ולא אמרינן דלא הוי שוגגי' כיון שנמשכו אחר עניני המשתה כבניו דר"ג נ"ל דבניו דר"ג לא היו שכורים רק שהו במשתם והנהו רבנן היו שכורים בהתחלת זמן ק"ש דאל"כ לא הוי אנוסים כיון דבאיסור נמשכו אחר המשתה וזה ידוע דכל המרבה בשתיה משתכר אלא ודאי דקודם הזמן נשתכרו בהיתר ע"כ נ"ל באם נשתכר אדם אחר התחלת הזמן קריאת שמע לא מקרי אונס ואין לו שיעור לקרות רק עד שיעלה ע"ה ותו לא:

א

במג"א ס"ק ד' וכמ"ש ס"ס תל"א דטעימה כו' ועמ"ש סי' תרנ"ב (דההוא דתרצ"ב כבר רמזה לעיל):

ב

בט"ז ס"ק ג' למה כתב דחצי שעה סמוך כו' דהא אפי' קודם משחשיכה קרוי כו' כצ"ל: