שולחן ערוך, אורח חיים ק״ו: מי הם הפטורים מתפלה ובו ג"ס: – עם 21 מפרשים

א

מי הם הפטורים מתפלה ובו ג"ס:
כל הפטורים מק"ש פטורים מתפלה וכל שחייב בקריאת שמע חייב בתפלה חוץ מהמלוין את המת שאין למטה צורך בהם שאע"פ שהם חייבים בק"ש פטורים מתפלה:

ב

נשים ועבדים אע"פ שפטורים מק"ש חייבים בתפלה מפני שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא וקטנים שהגיעו לחינוך חייבים לחנכם:

ג

מי שתורתו אומנתו כגון רשב"י וחביריו מפסיק לק"ש ולא לתפלה אבל אנו מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה: הגה ואם לומד לאחרים אינו פוסק כמו שנתבאר לעיל סי' פ"ט ומ"מ פוסק וקורא פסוק א' של ק"ש [ב"י סי' ע'] ואם אין השעה עוברת ויש לו שהות עדיין להתפלל ולקרא ק"ש אינו פוסק כלל: [ב"י בשם הר"ן]:

א

פטורים מן התפלה. זהו דעת הרמב"ם אבל בטור משמע דוקא את שהמטה צורך בהם הא שאר מלווים המת חייבים גם בתפלה:

ב

ואם לומד לאחרים אינו פוסק אפילו לק"ש אינו פוסק ודוקא אם יתבטלו מלמודם כשיפסוק אכן אם לא יתבטלו צריך להפסיק (ב"י סי' ע'): מקום כבודו הוא בסי' ס"א רק שלא רציתי להוציא הדף חלק כתבתי מה שמצאתי בב"י בא"ח סי' ס"א הנ"ל שנמצא כתוב בספר הפליאה אני ה' אלהיכם אמת דהיה במצרים מי שהיה נוהג כדבריו וגערו בו כל גדולי הדור כו' הנה באמת מהרש"ל בתשו' כתב כשהתפלל יאר צייט שהיה חוזר אני ה' אלהיכם לא שמלת אמת שאינו מק"ש ימלא תיבות ק"ש ומטה משה הסכים לדעת מהרש"ל כי אף שהביא הב"י מג' מקומות מהזוהר לו' ה' אלהיכם אמת זהו דעת חבורה של רשב"י אבל דעת רשב"י עצמו בהזוהר לומר אני ה' אלהיכם אמת וז"ל ולקביל אינון ע"ב תיבין דאינון בי דינא דילי' ישראל לתת' משלימין לזה באילין שבעין ותרין תיבין דפרשת' דתכלת ומהדרין תלתא תיבין אני לקבליה דאברהם ה' לקבליה דיצחק אלהיכם לקבלי' דיעקב וחבורה אמרו ה' אלהיכם אמת ה' לקבליה דאברהם אלהיכם לקבלי' דיצחק אמת ליעקב ע"ש אמנם מצאתי הכותב דוד בהר"ר יוסף צימלש ז"ל מק"ק קראק' באבודרהם וצרור המור וציוני וספר המוסר ותולעת יעקב וטעמי מצות רקנטי בכולן כתיב ה' אלהיכ' אמת ומה שמשלים אמת אף שאינו מן ק"ש תירץ מהר"מ אלשקר ומהר"ל חביב דמ"מ הואיל ואינו רשאי להפסיק בין תיבת אלהיכם לתיבת אמת עכ"ל מטה משה כל זה מצאתי דוד הנ"ל):

א

הז"ג. כ"כ הרמב"ם דס"ל דתפלה מ"ע דאורייתא הוא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם וגו' אך מדאורייתא די בפעם אחת ביום ובכל נוסח שירצה ולכן נהגו שרוב נשים אין מתפללות בתמידות משום דאומרים מיד בבקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם החכמים לא חייבום יותר ורמב"ן סובר דתפלה מדרבנן היא וכ"ד רוב הפוסקים ועיין בפר"ח ובס' מגלת אסתר. ובס' לב שמח. ובסמ"ק כתב שמצוה להתפלל בעת צרה. ועיין תוספות דברכות דף כ':

ב

לחנכם. ומ"מ רשאי ליתן להם לאכול קודם התפלה. מ"א:

ג

לק"ש. צריך לברך לפניה ולאחריה רמב"ם פרק ב'. ואף שהפסיקו לק"ש חוזרים ללמודם. ואסור להם להתפלל כיון דבלא"ה אין מבטלין מלימודם אפי' רגע וכ"מ מתוספות דשבת דף י"א ע"א בד"ה כגון רשב"י וכו' דאל"כ לא מקשה מידי עליו דילמא רצה להחמיר על עצמו וק"ל:

ד

אינו פוסק. מ"מ ילמד הלכה שיש בה יציאת מצרים כדי להזכיר בזמנה ואחר לימודו יגמרו כל ק"ש ש"ס ברכות דף י"ג:

ה

פוסק כלל. ואפי' אם לומד יחידי לבוש. וע"ת. אע"ג דבסי' פ"ט פסק דאסור ללמוד משהגיע זמן תפלה מ"מ אם התחיל אינו פוסק. מ"א. ובא"ז כתב באם שלא יתבטל מלימודו כשיפסוק צריך להפסיק:

א

ברכות י"ז

ב

רמב"ם פ"ז מה"ת

ג

שם בגמרא כ'

ד

שבת יא

א

ס"א כל הפטורים כו'. מכ"ש דק"ש דאורייתא ב"י וערש"י שם י"ז ב' ד"ה ואלו כו':

ב

חוץ כו'. מתני' שם וכפי' הרמב"ם דמ"ש שאין המטה כו' היינו המלוין כמש"ל סי' ע"ב ס"א:

א

ס"ב מפני כו'. עתוס' שם ד"ה בחפלה כו':

ב

שהגיעו כו'. אף לפי' תוספת כמ"ש בתוס' שם בד"ה וקטנים כו':

א

ס"ג ואם כו'. ומ"מ כו' ברכות י"ג ב':

ב

ואם אין כו'. תוס' דשבת שם ד"ה כגון כו' וכ"כ הרז"ה דודאי לא גרע מסעוד' ושאר דברים דשם וכ"מ בירושל' פ"א דברכות ול"ל לר"ש הלמד ע"מ לעשות ולא הלמד ע"מ שלא לעשות שהלמד שלא לעשות כו' זה שינון כו' ע"ש:

א

מי שתורתו אומנתו וכו' אבל אנו מפסיקים – עיין בא"ר סימן ע' שהאריך להשיג על הלבוש במה דפסק דאם יש לו שהות לקרות אחר גמר לימודו אינו צריך להפסיק אף כשהוא לומד ביחידי והביא הא"ר כמה ראיות לזה מדברי הרמב"ם והר"ן והרז"ה ודברי הרמ"א שבהג"ה פירש בסימן ק"ו דאיירי דוקא כשלומד עם אחרים. אכן לפי מה שכתב הפר"ח בסימן ע' סוף אות ג' עי"ש היטיב נדחו כל ראיותיו מן הר"ן והרז"ה והפר"ח כתב שם דהעיקר דביש שהות אין צריך לפסוק מתורה אף לק"ש ומדברי הגר"א בסוף סימן זה לפי מה שביאר הדמשק אליעזר את דבריו משמע ג"כ דמסכים אף בק"ש להרמ"א ואפילו אם לומד ביחידי [אף דמתחלת דברי הגר"א מה שכתב דודאי לא גרע מסעודה משמע לכאורה היפך זה מ"מ יש ליישב דזה כונתו במה שהוסיף להביא ראיה מירושלמי להוכיח דעוד יותר עדיף מסעודה וע"כ לא פליגי רבנן על ר"ש אלא היכא דע"י לימודו יתבטל לגמרי הק"ש דאי תימא דרבנן מחמירין אף ביש שהות דילמא רק ע"ז פליג ר"ש ולא היה מקשה הירושלמי מידי עי"ש] גם מה שכתב עוד הא"ר לפקפק שלא להתיר אפילו אם התחיל בזמן ההיתר השו"ע בסימן רל"ה ס"ב ובסימן תרנ"ב והמ"א בסוף סי' ע' ועוד כמה אחרונים החזיקו בחילוק זה לענין שאר דברים ע"כ נלע"ד דלא מיבעי אם התחיל ללמוד קודם שהגיע זמן ק"ש בודאי אין צריך להפסיק אם יודע שלא יעבור הזמן עי"ז ואפילו אם התחיל ללמוד בביתו ביחידות אחר שהגיע זמן ק"ש מ"מ באם כשלא ילמוד עתה יתבטל מלימודו ולא ילמוד כלל אפשר דיש להקל ולסמוך ע"ד הלבוש והפר"ח הנ"ל ואפשר שיותר טוב בזה שיפסיק ויקרא ק"ש ויחזור ללימודו כדי לצאת בזה דעת המחמירין אף שהוא בלי תפילין וצ"ע. ודע דבבהמ"ד אין צריך להחמיר כלל בזה ואפילו לכתחילה מותר להתחיל וללמוד אף ביחידות קודם התפלה כשלא יעבור עי"ז זמן ק"ש דבבהמ"ד של רבים לא שייך דילמא מיטריד בגירסיה וכדלעיל בסימן פ"ט ס"ז במ"ב:

ב

ואם לומד לאחרים וכו' – עיין בספר מאמר מרדכי שנתקשה מאוד בהג"ה זו דלפי מה שביארו האחרונים הכונה הוא דאינו פוסק אפי' אם יעבור הזמן עי"ז וממה שהביא הרמ"א שכתב כמו שנתבאר לעיל סימן פ"ט המעיין שם היטיב בדברי הרבינו יונה שהובא בב"י שממנו מקור הדין שם בשו"ע בס"ו וכן בהלבוש שם יראה בהפכו ואולי דכאן מיירי שהתחיל ללמד לאחרים קודם שהגיע הזמן ק"ש ע"כ מקילינן שלא להפסיק אפילו אם יעבור הזמן. ועיין ברכות י"ג ע"ב ברש"י ד"ה לא חזינא וכו' שהיה שונה לתלמידיו מקודם זמן ק"ש וכו' משמע מרש"י דלאחר שהגיע זמן ק"ש אסור לו להתחיל ללמוד אפילו עם אחרים אם הוא משער שיעבור הזמן אלא חייב לקרותה מקודם:

א

[א] פטורים מתפילה וכו'. דתפילה דוקא בעמידה ואין יכולין לשהות כל כך:

ב

[ב] שלא הזמן גרמא וכו'. שכל היום זמנה היא גופה או תשלומין (לבוש), וכתב מלבושי יום טוב לא דק שגם תשלומין יש להם זמן, אבל הטעם כמו שכתב רבינו יונה שאמרו הלואי יתפלל אדם כל היום כולו, עד כאן. ואני אומר דמבואר בש"ס ותוס' ריש פרק תפילת השחר דהא דיש תשלומין לתפילה היינו משום הלואי שיתפלל אדם כל היום וקל להבין, ועל טעם רבינו יונה הנזכר לעיל כתב בעולת תמיד זה לשונו, מיהו בלאו הכי לא קשה מידי כמו שכתב הב"ח בשם הרמב"ם דמדאורייתא אין לה זמן קבע אלא מדרבנן, עד כאן. ולא דק דהב"ח כתב כן למאי דסבירא ליה לרמב"ם דתפילה דאורייתא, אבל למאן דאמר דתפילה דרבנן אם כן אף דזמן קבוע מדרבנן מכל מקום הוי זמן גרמא לכך הוצרך לטעם דהלואי שיתפלל וכו'. ועוד יש לי טעם ליישב מה שהקשו הב"ח ועולת תמיד על הש"ס דקאמר טעמא דרבנן משום דרחמי נינהו ולא קאמר טעם שכתב הרי"ף דאינו זמן גרמא, וכהאי גוונא מקשים על הרי"ף ז"ל דרצה לומר דכוונת הש"ס דרחמי נינהו ומרמז שאין הזמן גרמא כי הא דהלואי שיתפלל וכו' הוא הטעם דרחמי נינהו כדמשמע בתוס' ריש פרק תפילת השחר שם ועייין לעיל סימן ע'. כתב מגן אברהם דרשאי ליתן לקטנים לאכול קודם התפילה וכמו שכתב סימן רס"ט, עד כאן. ולא נהירא דבקידוש טעמא דאמרינן על יש אומרים דאפילו גדול מותר לשתות, ומה שכתב שם בשם הרשב"א ור"ן צריך עיון לי בבית יוסף:

א

א) [סעיף א'] כל הפטורים מק"ש, כגון שעוסקים במצוה או בטרידת מצוה, טור ולבוש וכמבואר לעיל סי' ע' וע"א וע"ב יעו"ש:

א

ב) שם, פטורים מן התפלה, דכיון דפטורים מק"ש דאורייתא כ"ש מתפלה שהיא מדרבנן, ב"י. לבוש, פרישה או' א' עו"ת או' א' ועיין לקמן או' ז':

א

ג) שם, חוץ מהמלוין את המת וכו' זהו דעת הרמב"ם פ"ו מה"ת אבל בטור משמע דוקא את שהמטה צורך בהם הא שאר מלוי המת חייבים גם בתפלה כמבואר בב"י, וכ"כ העט"ז או' א' אמנם דעת הלבוש כדברי מרן ז"ל וכן דעת הב"ח, וכ"כ האחרונים, עי"ת או' ב' סו"ב במק"ח או' א' מאמ"ר או' א' ר"ז או' א' מחה"ש או' א' בי"ע או' מ"ה:

א

ד) שם, פטורים מתפלה, רש"י פי' במשנה ריש פ' מי שמיתו מפני שתפלה לאו דאורייתא היא אבל הר' יונה שם פי' מפני שהתפלה צריך להתפלל מעומד ואין יכולין לשהות כ"כ אבל ק"ש שיכולין לאומרה בעוד שמהלכין ודי לעמוד בפסוק ראשון בלבד שלא יתעכבו בו אלא מעט חייבין, והב"ד ב"י וב"ח, וכ"כ הלבוש, פרישה או' ע' מ"א סק"א, סו"ב שם, א"ר או' א' ר"ז שם, וכתב העו"ת או' ב' דהנ"מ בין הטעמים דאי משום שאינו יכול לעמוד ולהתפלל אם זמן התפלה עוברת ודאי דיותר עדיף שיתפלל בהליכה משלא יתפלל כלל וכמ"ש לעיל סי' צ"ד סעי' ד' אבל לפי הטעם משים דתפלה דרבנן לא הצריכו חכמים להתפלל כשעוסק במצוה זו עכ"ד, ועיין במ"א שם דמשמע מדבריו דאפי' לדעת הר"י אפי' אם עובר זמן התפלה פטור כיון שעוסק במצוה יעו"ש ובמחה"ש:

א

ה) שם, פטורים מתפלה, וחתן בזה"ז חייב בתפלה, פנים חדשות בשם הר"ם איסרלאש סי' קל"ב, כנה"ג בהגה"ט, בי"ע שם, וכ"כ אנן לעיל סי' ל"ח או' כ"ד וסי' ע' או' י"א יעו"ש:

א

ו) [סעיף ב'] נשים ועבדים אעפ"י שפטורים מק"ש וכו' עיין לעיל סי' ע' סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד או' א' ואו' ה':

א

ז) שם, חיבים בתפלה מפני שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא, הנה בענין התפלה אם היא דאורייתא או דרבנן יש פלוגתא בזה דלדעת רש"י ז"ל בברכות דף י"ז ע"ב ודף ך' ע"ב היא מדרבנן, וכ"נ דעת התו' שם ד"ה אלו וד"ה בתפלה, וכ"נ דעת הרא"ש בפ' מי שמתו סי' ב' דס"ל כרש"י ז"ל, וכן הוכיח הרמב"ן ז"ל בס"ה חלק מ"ע סי' ה' והביאו מרן ז"ל בכ"מ ריש ה"ת, והסכים עמו הפר"ח סי' פ"ט ובזה הסי' ושאגת אריה סי' י"ד יעו"ש, (ומ"ש שע"ת הרמב"ם ט"ס הוא וצ"ל הרמב"ן) וכ"ה דעת המרדכי בפ' מי שמיתו וכ"מ בגמרא סוכה דף ל"ח ע"א, וכ"נ דעת מרן ז"ל בב"י ומ"ש כאן בש"ע מפני שהוא מ"ע וכו' כבר תירצו זה התו' שם שגם על מצות דרבנן שייך למימר שלא הזמן גרמא יעו"ש, וכ"כ הט"ז סק"ב ומש"ז אות ב' מיהו הב"ח ופר"ח ועו"ת אות ג' כתבו דדעת מרן ז"ל כהרי"ף והרמב"ם יעו"ש, וכ"ה דעת הלבוש דתפלה דרבנן וכ"נ דעת הט"ז סק"א וב' ומ"א סק"א ומחב"ר אות א' אבל דעת הרמב"ם ז"ל בפ"א מה"ת דין א' דתפלה מדאורייתא וכ"נ שהוא דעת הרי"ף, וכ"ה דעת הסמ"ג שמנה אותה מרמ"ח מצות עשה להתפלל בכוונה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם וכו' וכ"ה דעת הכלבו ואבודרהם בה"ת, וכ"כ האר"י ז"ל בשער הכוו' דרוש ז' דציצית נמצא דדבר זה של התפלה אם היא דאורייתא או דרבנן בפלוגתא שניא, ומיהו גם להסוברים תפלה דאורייתא אין מנין התפילות מן התורה ולא נוסח התפלה מן התורה כמ"ש הרמב"ם שם והביאו מ"א סק"ב, וכ"כ הכלבו שם, וכ"כ אבודרהם שאין מברכין על התפלה מפני שהתפלה היא מצוה שאין לה קצבה מן התורה אלא ביד האדם הוא למעט או להרבות יעו"ש, והביאו מ"א סק"ד, וכ"כ הב"ח לדעת הרי"פ יעו"ש, ומטעם זה כתב המ"א סק"ב לכן נהגו רוב הנשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרים מיד בבקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר עכ"ד, וכ"כ הסו"ב או' א' ר"ז או' ב' חס"ל או' א' ועיין בדברינו לעיל ריש סי' ע':

א

ח) שם, מפני שהיא מ"ע וכו' בסמ"ק כתב שמצוה להתפלל בעת צרה, מ"א סק"ב חס"ל או' ג':

א

ט) שם, שלא הזמן גרמא, שכל היום זמנה או היא גופה או תשלומיה וכן כל הלילה ועוד דשאני תפלה דרחמי נינהו תיקנוה רבנן אף לנשים ועבדים, לבוש, אבל המי"ט כתב עליו דלא דק דהא גם התשלומין יש להם זמן אלא הטעם כמ"ש ר"י שאמרו הלואי יתפלל אדם כל היום כולו א"ר אות ב':

א

י) שם, וקטנים שהגיעו לחינוך וכו' עיין בדברינו לעיל סי' ע' אות ו' ואו' ז ואו' ח' יעו"ש:

א

יא) שם, חייבים לחנכם, ומ"מ רשאי ליתן להם לאכול קודם התפלה כמ"ש סי' רס"ט, מ"א ומחה"ש סק"ג ר"ז אות ג' אבל הא"ר שם כתב עליו דלא נהירא דבקידוש טעמא דאמרינן י"א דאפי' גדול מותר לשתות יעו"ש ולע"ד נראה עוד טעם אחר שלא ליתן להם כדי שלא יתרגלו לאכול קודם תפלה כי ההרגל נעשה טבע:

א

יב) [סעיף ג'] מי שתורתי אומנתו כגון רשב"י וחביריו, פי' שלא עוסק במלאכה כלל, וכ"כ בהדיא הרמב"ם ז"ל פ"ו מה"ת דין ח' ולאפוקי מתורתו אומנתו הנזכרים סתם שפי' הרא"ש שעוסק במלאכה כדי צרכו ואח"כ חוזר לתלמודו, פרישה אות ה' עו"ת אות ה' יפ"ל אות ג' ועיין ביו"ד סי' רמ"ג סעי' ב' ובדברינו לעיל סי' פ"ט אות מ"ה:

א

יג) שם, מפסיק לק"ש וכו' וכתב הרא"ש פ' היה קורא ססי' ג' דצריך לקרות את כולה, וכ"כ א"ר אות ד' דצריך לקרות כל הג' פרשיות דק"ש, ומברך לפניה ולאחריה, הרמב"ם פ"ב דק"ש דין ה' והביאו מ"א סק"ד, א"א אות ד' ר"ז אות ד' וזהו כתירוץ הב' שכתב בכ"מ שם בשם הר' מנוח ועיין ב"י סי' ע' מ"ש בשם הרא"ש ודו"ק:

א

יד) שם, ולא לתפלה, ואפי' בדליכא שהות אין מפסיקין לתפלה, ב"י בשם בעל המאור והר"ן ותוספות כנה"ג בהגה"ט, והטעם בלבוש שהוא דרבנן ובא"ז כתבתי דאף לרמב"ם דס"ל דתפלה דאורייתא מ"מ אין זמנה קבוע דאורייתא, וכן ראיתי הטעם בברטנורא פ"ק דשבת, ובש"ס שם משמע כפי' רש"י א"ר אות ה' ועיין בדברינו לסי' פ"ט אות מ"ה:

א

טו) שם, אבל אנחנו מפסיקין וכו' כשאין שהות ביום אבל אם יש שהות ביום אין מפסיקין מד"ת שהרי אפי' סעודתו אין מפסיקין, ריא"ז הובאו דבריו בשלטי הגבורים פ"ק דשבת, כנה"ג שם, וכ"כ ב"י בשם הר"ן, לבוש:

א

טז) שם הגהה, ואם לומד לאחרים אינו פוסק, אפי' לק"ש, ודוקא אם יתבטלו מלמודם כשיפסוק אבל אם לא יתבטלו צריך להפסיק, ב"י סי' ע' לבוש בזה הסי' אות ב':

א

טוב) שם, אינו פוסק, ומ"מ ילמוד הלכה שיש בה יציאת מצרים כדי להזכירה בזמנה ואחר הלימוד יגמור כל הק"ש, מ"א סק"ה בשם גמרא ברכות די"ג ומ"ש הא"א אות ה' דאפי' אם יעביר הזמן אינו פוסק עיין א"ר סוף אות ה' ומ"ש בזה לעיל סי' פ"ט אות ן' ואות מ"ה, ודו"ק:

א

חי) שם, ואם אין השעה עוברת וכו' אינו פוסק וכו' פי' אפי' לומד יחידי וכ"כ הלבוש מחב"ר או' ג' וכתב דלא כהעו"ת או' ז' שכתב מדברי רמ"א משמע דוקא בלומד לאחרים וגם דלא כהח"ר או' ז' שנראה. כמסתפק בכוונת רמ"א יעו"ש, וכ"כ ר"ז או' ד' לב"ש:

א

יט) שם, אינו פוסק כלל, ואע"ג דבסי' פ"ט פסק דאסור ללמוד משהגיע זמן התפלה דלא כהר"ן מ"מ אם התחיל אינו פוסק, מ"א סק"ו, מחה"ש ר"ז שם, ועיין מאמ"ר או' ד':

א

ך) אם לא התפלל מעת לעת ולא קרא ק"ש כל היום ובה"ש איזה קודם לכאורה במחלוקת וי"ל יתפלל וק"ש ס"ס שמא הלכה אחר שליש היום עבר זמנה מ"ה ושמא לילה והבן, כבסי' נ"ח ומ"א שם ז' ורגע קודם ביה"ש נמי והבן, א"א בסוף הסי':

א

מ"א סק"א בעמידה. בא ליתן טעם אפי' למ"ד תפלה דאורייתא עיין ט"ז. ועיין בעצי ארזים סי' ס"ה סק"ב:

ב

ש"ע סעיף ג ברמ"א ואם אין השעה עוברת. זה מיירי גם בלומד יחידי והוא מהר"ן דכתב דהא דאמר ר' יוחנן כגון אנו מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה מיירי באין שהות דאי יש שהות למה מפסיק וכי אסור ללמוד קודם התפלה עכ"ל ובזה תבין דברי המג"א:

א

פטורים מתפלה. דתפלה דוקא בעמידה ואין יכולין לשהות כ"כ [ב"י תר"י] וקשה דיתפללו דרך הילוכם מידי דהוה אמתפלל בדרך וי"ל בשעה שהולכי' ה"ל עוסקים במצוה ופטורין מתפלה מ"מ בק"ש חייבים דבקל יכול לקרות עסי' ל"ח:

ב

מצות עשה. כ"כ הרמב"ם דס"ל דתפלה מ"ע דאורייתא היא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם וכו' אך מדאורייתא די בפעם אחד ביום ובכל נוסח שירצה ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרי' מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר והרמב"ן סובר תפלה דרבנן וכן דעת רוב הפוסקים ועיין בתוס' דברכות דף כ' ריש ע"ב ובסמ"ק כ' שמצו' להתפלל בעת צרה:

ג

חייבים לחנכם. ומ"מ רשאי ליתן להם לאכול קודם התפל' וכמ"ש סי' רס"ט ועסי' שמ"ג:

ד

מפסיק לק"ש. וצריך לברך לפניה ולאחריה [רמב"ם פ"ב] והא דאמרי' דלביש ומצלי היינו ק"ש (תו' דף י"ח במס' שבת) ש"מ דס"ל דאף שהפסיקו לק"ש חוזרי' ללימודם ואסור להם להתפלל כיון דבלא"ה אין מבטלין מלימודם אפי' רגע אין מברכין על התפלה מפני שאין לה קבע (רד"א):

ה

אינו פוסק. מ"מ ילמוד הלכה שיש בה יציאת מצרים כדי להזכירה בזמנה ואחר לימוד יגמור כל ק"ש (כ"ה בגמ' דברכות דף י"ג) עסי' ע' ס"ד דברי הע"ת סק"ה תמוהים:

ו

אינו פוסק כלל. אף על גב שבסי' פ"ט פסק דאסור ללמוד משהגיע זמן תפלה דלא כהר"ן מכל מקום אם התחיל אינו פוסק כנ"ל:

א

(א) מק"ש – מפני שהם עוסקים במצוה או שטרודים טרדת מצוה וכמבואר בסימן ע' ס"ג:

ב

(ב) צורך בהם – ר"ל שאינם מוכנים כלל לעזור בנשיאת המטה דאל"ה פטורין גם מק"ש וכדלעיל בסימן ע"ב ס"א עי"ש:

ג

(ג) מתפלה – הואיל והיא מדברי סופרים ועוד שהיא בעמידה ואין יכולין לשהות כ"כ אבל ק"ש עיקר כונתה ועמידתה אינה אלא בפסוק ראשון ובקל יוכל לעמוד ולכוין. ואם עבר זמן תפלה עי"ז אין צריך להשלים בתפלה הסמוכה כיון דבשעת חובתו היה פטור מן הדין וכדלעיל בסוף סימן צ"ג עי"ש במ"ב:

ד

(ד) שהיא מ"ע וכו' – כ"ז לדעת הרמב"ם שרק זמני התפלה הם מדברי סופרים אבל עיקר מצות תפלה היא מן התורה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם איזו עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה אלא שאין לה נוסח ידוע מן התורה ויכול להתפלל בכל נוסח שירצה ובכל עת שירצה ומשהתפלל פ"א ביום או בלילה יצא י"ח מן התורה וכתב המ"א שע"פ סברא זו נהגו רוב הנשים שאין מתפללין י"ח בתמידות שחר וערב לפי שאומרות מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומן התורה יוצאות בזה ואפשר שאף חכמים לא חייבו יותר אבל דעת הרמב"ן שעיקר מצות תפלה היא מד"ס שהם אנשי כה"ג שתיקנו י"ח ברכות על הסדר להתפלל אותן שחרית ומנחה חובה וערבית רשות ואע"פ שהוא מ"ע מד"ס שהזמן גרמא והנשים פטורות מכל מ"ע שהזמן גרמא אפילו מד"ס כגון קידוש הלבנה אעפ"כ חייבו אותן בתפילת שחרית ומנחה כמו אנשים הואיל ותפלה היא בקשת רחמים. וכן עיקר כי כן דעת רוב הפוסקים וכן הכריע בספר שאגת ארי' ע"כ יש להזהיר לנשים שיתפללו י"ח ונכון ג"כ שיקבלו עליהן עול מלכות שמים דהיינו שיאמרו עכ"פ שמע ישראל כדאיתא בסימן ע' ויאמרו ג"כ ברכת אמת ויציב כדי לסמוך גאולה לתפלה כמו שכתב המ"א בסימן ע' וכ"ז לענין שחרית ומנחה אבל תפלת ערבית שהוא רשות אע"פ שעכשיו כבר קבלוהו עליהם כל ישראל לחובה מ"מ הנשים לא קבלו עליהם ורובן אין מתפללין ערבית. ותפלת מוספין בצל"ח כתב דפטורות אבל בספר מגן גבורים פסק דחייבות עי"ש:

ה

(ה) לחנכם – להתפלל י"ח ערב ובוקר ומ"מ רשאי ליתן להם לאכול קודם תפלת שחרית ואסור לענותם כמש"כ בסימן רס"ט ושמ"ג לענין להאכילם קודם קידוש:

ו

(ו) כגון רשב"י – דהם לא היו עוסקים כלל במלאכתם ואין מבטלין מלימודם אפילו רגע אבל אנו שמפסיקין מד"ת למלאכתינו כ"ש שנפסיק לתפלה:

ז

(ז) לק"ש – מפני שהיא דאורייתא משא"כ לתפלה דהיא דרבנן ואף אם נסבור דהיא ד"ת מ"מ מה"ת אין לה זמן קבוע ודי בפ"א ביום וכנ"ל וכשקורא ק"ש יקראנה עם ברכותי' ואח"כ יחזור ללימודו ולא יתפלל. ואף שצריך לבטל ולהפסיק לימודו לעשיית כל המצות אפילו של ד"ס דהלומד ואינו מקיים נוח לו שלא נברא מ"מ תפלה הואיל ואינה אלא בקשת רחמים קילא משאר מצות לגבי אנשים כאלו שאינם מבטלים מלימודם אפילו רגע:

ח

(ח) אינו פוסק – ואפילו אם עי"ז יעבור הזמן ודוקא באופן שאם לא ילמדו עכשיו יתבטלו ולא יוכלו להתקבץ ללמוד אח"כ הלא"ה פוסק אם יעבור זמן ק"ש או תפלה. ומהח"א משמע דבכל גווני פוסק אם יעבור זמן התפלה. והמבטל תפלה משום לימוד אפילו לומד עם אחרים כל היום כאלו לא למד [רוקח] ובא"ר ג"כ כתב בשם פסקי תוס' להחמיר בזה ועיין בבה"ל שביארנו דלכו"ע לכתחילה אסור לו להתחיל ללמוד אפילו עם אחרים אחר שכבר הגיע זמן ק"ש אם הוא משער שע"י לימודו יעבור הזמן אלא חייב לקרות ק"ש מקודם:

ט

(ט) פסוק ראשון – כדי לקבל מלכות שמים בזמן ק"ש ויחזור אחר הלכה שיש בה יציאת מצרים כדי להזכיר יצ"מ בזמן ק"ש ואחר לימודו טוב שיגמור כל ק"ש אף שעבר זמנה:

י

(י) אינו פוסק כלל – ר"ל אפילו לפסוק ראשון ואפילו לומד ביחידי וכתבו האחרונים דאפילו התחיל ללמוד באיסור דהיינו לאחר שכבר הגיע זמן קריאת שמע ותפלה שאסור לו להתחיל ללמוד עד שיתפלל תחלה אם הוא לומד בביתו ואינו רגיל לילך לבית הכנסת להתפלל כמו שכתב בסימן פ"ט מכל מקום אם כבר התחיל אין צריך להפסיק ורשאי ללמוד כל זמן שיש שהות עדיין ובאליהו רבא פסק דלענין קריאת שמע שהוא דאורייתא אף שישאר לו זמן אחר כך לקרותה מכל מקום צריך להפסיק תיכף ולקרותה כולה אם הוא לומר ביחידי עי"ש בסימן ע' ובסימן זה וכל זה אם הוא לומד בביתו אבל אם הוא לומד בבית המדרש או אפילו בביתו אך שהתחיל ללמוד בהיתר דהיינו קודם שהגיע זמן ק"ש בודאי יש לסמוך ע"ד הרמ"א שלא להפסיק אפילו אח"כ כל עוד שיש שהות ועיין בבה"ל:

א

מג"א סק"ב לא חייבום יותר והרמ"בן בתשו' בשמים ראש סי' פ"ט דנשים פטורות מתפלת מוספים דאינה באה אלא לזכר חיוב קרבנות. ואשה לא היתה שוקלת. ואין לה חלק בקרבנות צבור. אלא דכבר נהגו להתפלל כל דבר וחייבו עצמן בכל המצות עכ"ל. גם בחדושי צל"ח רפ"ד דברכות כ' דנשים פטורין מתפלת מוסף מטעם דהו' זמן גרמא עיי"ש:

א

עבה"ט ועיין בשאגת אריה ס"ב י"ד שהאריך בזה ומסיק שראיית הרמב"ן מכרעת ע"ש:

א

פטורים מן התפלה. דהוא מדרבנן:

ב

שלא הזמן גרמא. אע"פ שמצוה מדרבנן היא כתבו התוס' ששייך לומר עליה שלא הז"ג ומביאין ראייה לזה מן הלל. אבל רש"י גורס טעם אחר בגמרא דרחמי נינהו: