שולחן ערוך, אורח חיים קצ״ד: שלש' שאכלו כאחד ונפרדו לענין הזימון מה דינם. ובו ג סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

שלש' שאכלו כאחד ונפרדו לענין הזימון מה דינם. ובו ג סעיפים:
שלשה שאכלו כאחד ושכחו ובירך כל אחד לעצמו בטל מהם הזימון ואין יכולים לחזור ולזמן למפרע וכן אם ברכו שני' מהם אבל אם שכח אחד מהם ובירך השנים יכולים לזמן עם השלישי אע"פ שכבר בירך יכול לומר ברוך שאכלנו משלו והם יוצאי' ידי חובת זימון והוא אינו יוצא ידי זימון שאין זימון למפרע: הגה ואם האחד זימן עם אחרים אף שנים הנשארים אינן יכולים לזמן (ב"י בשם רשב"א):

ב

שלשה שאכלו ויצא אחד מהם לשוק קוראי' אותו ומודיעים לו שרוצים לזמן כדי שיכוין ויצטרף עמהם ויענה עמהם ברכת זמון ויוצאי' ידי חובתן אף על פי שאינו בא ויושב עמהם והני מילי בשלשה אבל בעשרה כיון שצריכין להזכיר את השם אינם מצטרפים עד שיבא וישב עמהם [ועיין לקמן סי' ר' עד היכן ברכת הזימון]:

ג

שלשה שאכלו כאחד ואין א' מהם יודע כל ברכת המזון אלא אחד יודע ברכה ראשונה ואחד השנייה ואחד השלישית חייבים בזימון וכל אחד יברך הברכה שיודע ואף על פי שאין בהם מי שיודע ברכה רביעית אין בכך כלום אבל לחצאין אין לברך אם האחד אינו יודע כי אם חצי הברכ' שאין ברכ' אחת מתחלק' לשתי':

א

אבל אם שכח כו' ומ"מ אם היו ה' וקדמו ג' מהם וזימנו לעצמן אינו יכול להצטרף א' מהג' עם השנים הנשארים לזמן הואיל ויצא כבר ידי זימון (הרא"ש פ"ג שאכלו בשם ריא"ז):

ב

קוראין אותו ומודיעים כו' וי"א הא דקוראין לו ומברכין עליו ה"מ כגון שפתחו של בית לשוק והוא יושב כנגדו וקוראין לו ושומע קולן ומזמנין (ב"י בשם הרשב"א בשם רב האי) ואע"ג דקוראין לו והוא עונה עמהם הם יוצאי' בזימון אבל הוא אינו יוצא (ב"י בשם הר"ר יונה) וי"א שגם הוא יוצא י"ח זימון (הרמב"ם פ"ה):

א

עמהם. אלא שעומד לפני הפתח. ויוצא גם הוא י"ח. רמב"ם ב"י ב"ח:

ב

לשתים. ואם אין מי שיודע אלא ברכה א' לא יברך כלום דמעכבות זו את זו עיין מ"א. סדר ג' ברכות אלו מעכבות ואם אמרם למפרע לא יצא. דבר שמואל סי' קמ"ז:

א

ברכות מ"א

ב

הרא"ש והרשב"א

ג

שם בגמ'

ד

הרא"ש שם

ה

שם בגמ'

ו

שם מ"ו לפי' הרי"ף וכן הסכימו הרא"ש ורבי יונה והתוספות

ז

שם בתוספות

א

ס"א שלשה כו'. מ"ה ב':

ב

וכן כו'. ממש"ש נ' א' וקדים חד חד דוקא וכמשש"ו אבל כו':

ג

והם כו'. שם:

ד

ואם כו'. כמש"ל ס"ס קצ"ג:

א

סב שלשה כו'. מ"ה ב':

א

ס"ג ומודיעים כו' כדי כו'. כן פי' תר"י והרא"ש מ"ש דקרו ליה ועני:

ב

שלשה כו'. עתוס' שם ד"ה ולמ"ד כו' וכשיטתו שפ' בסי' ר' ס"ב כר"נ ולר"נ לכ"ע הטוב והמטיב לאו דאורייתא וכן המסקנא דגמ' שם וז"ש ואע"פ כו':

א

וברך כל אחד לעצמו – ואפילו לא גמרו רק ברכת הזן ג"כ איבדו הזימון אבל אם התחילו רק בא"י אמ"ה הזן את העולם כולו יש להסתפק וכו' [פמ"ג]:

ב

וכן אם ברכו שנים מהם – ר"ל דאין יכולין לחזור ולהצטרף עם השלישי לפטרו על ידם מהזימון דאין שנים נגררין אחר אחד ועם חבורה אחרת של ג' יש לעיין ומסתברא דיוכל להצטרף דהרי נפרש מחבורה של חיוב שגם הם חייבים עדיין אלא שאין להם תקנה מפני שאין זימון למפרע ומ"מ צ"ע אך אם יאכל עמהם מעט בודאי מצטרף ואפילו עם שנים:

ג

שכח – וה"ה הזיד ונקט שכח איידי דרישא [אחרונים]:

ד

אחד מהם וכו' – וה"ה בעשרה ושכחו ג' מהם וברכו יכולים להצטרף עם הנשארים ולזמן בשם (א"ר ושארי אחרונים) עוד כתב במאמר מרדכי דה"ה אם היו מתחלה ד' וברכו מהם שנים יכולים השנים הנשארים לצרף אחד מן אלו השנים שברכו ולזמן עליו ומצדד עוד יותר דאפילו רוב מהחבורה ברכו בפ"ע אם נשארו שנים שלא ברכו עוד יכולים לצרף אחד מהם לזימון ע"ש. כתב א"ר יש להסתפק בשנים שאכלו פת והג' שתה רביעית משקה ואח"כ שכח אחד מן האוכלים פת ובירך אם בכה"ג רשאי הג' שאכל לזמן עם אותם שנים או דילמא כיון דאין כאן רק אחד אותו שחייב מדינא בזימון לא וכן מסתבר עכ"ל וכן דעת הברכ"י ומאמ"ר ומגן גבורים:

א

אבל לחצאין וכו' – ולפי המבואר לקמן בסימן רי"ש בהג"ה דברכת הזימון הוא עד הזן דוקא א"כ אם אין אדם אחד יודע לברך עד גמר הזן כ"א נברך לבד והשני יודע ברכת הזן אין מחלקין אותה לשתים אלא יברכו בלי זימון כלל ויתחילו רק מתחלת בהמ"ז דנהי דברכת הזן מעכב לברכת הזימון שבלתה אינו יוצא בזימון מ"מ זימון אינו מעכב לברכת הזן שהוא התחלת בהמ"ז כנ"ל אח"כ מצאתי שכ"כ בחידושי הרא"ה לברכות בהאי סוגיא:

א

סעיף ב' שלשה שאכלו ויצא אחד מהם לשוק קוראים אותו וכו'. נ"ב מזה מוכח שאם אינו מצטרף ועונה עמהם א"י לזמן אף שתחלה אכלו יחד ונתחייבו בזימון א"י לזמן זולתו ולא דמי בזה לתפלה דקיי"ל דאם התחיל באבות בעשרה גומר וכן הרבה כיוצא בזה שם דאם התחיל בעשרה גומר וכאן לא מהני מה שהתחיל לאכול בשלשה וצריך להיות שלשה בברכת זימון ממש. וקשה לי מן הסוגיא דסנהדרין בפ"ק דף ח' דקאמר תנא זימון בשלשה מאי זימון אילימא ברכת זימון והתניא זימון וברכת זימון בשלשה וכי תימא פירושי קא מפרש מהו זימון ברכת זימון והתניא זימון בשלשה וברכת זימון בשלשה וכו' וקשה מה פריך ולמ"ל לדחוק יותר דהכוונה לענין זימון לדין דלא שייך מה דנקט בהדי ברכת זימון וטפי הו"ל לפרש כדס"ד לענין זימון בברכת המזון ומה דנקט בכפל היינו באם הוי נקט רק חד מינייהו הוי ס"ד דקמ"ל רק לענין גוף הדין דזימון בעי ג' לאפוקי אם מתחלה לא הוי שלשה לאפוקי ממה דס"ד דזימון לא בעי כלל שלשה לכך קמ"ל דמעיקר דינא זימון בעי ג'. מיהו אפשר דאף אם תחלה אכלו בשלשה די אף דבשעת ברכה לא הוי שלשה יכולין לזמן לכך קמ"ל בכפל דזימון בעי שלשה ולא די שהיה תחלה שלשה רק ברכת הזימון בשלשה דבשעת ברכה ממש בעינן שלשה ומה פריך וצ"ע. ומזה הוי קשה לי עוד על מ"ש המג"א סי' קצ"א בפירוש דברי הטור מ"ש שהרי הקפידו חכמים בזימון על ברכה רביעית דהכוונה על גוף ברכת המזון שאחד מוציא את חבירו דהוי דוקא בזימון ע"ש וא"כ קשה מה פריך הש"ס נימא דזימון קאי על גוף ברכת המזון להוציא אחד את חבירו וברכת הזימון קאי על ברכת נברך שאכלנו וכו' ואם הוי נקט רק חדא הוי אפשר לומר דרק ברכת נברך בעי שלשה אבל גוף ברכת המזון להוציא את חבירו לא בעי שלשה לכך קמ"ל תרתי לאשמועינן דזימון הכוונה על הוצאת אחד לחבירו בגוף ברכת המזון ובא זה וגילה על זה ויהיה כוונת זימון כמו התם בטור מ"ש בזימון על ברכה רביעית ומה פריך וצ"ע ודו"ק היטב:

א

אין כאן הוכח' דג' ברכות ממש הם דאורייתא ודי אם נימא דמעין ג' הוא דאורייתא ולכן נלע"ד להגיה במ"א וכצ"ל דענין ג' ברכות מדאוריית' ובזה נסתלקו כל השגות של אבן העוזר שהקשה מפועלים וגם בזה מיושב שלא חישב ברכת המזון בפרק הקומץ בין שאר דברים שמעכבים זה את זה:

א

[א] שכח אחד וכו'. איידי דרישא נקט שכח והוא הדין הזיד ובירך, ב"ח. ויש להסתפק בשנים שאכלו והשלישי שתה רביעית ואחר כך שכח אחד ובירך אם רשאי השלישי שאכל לזמן על אותן שנים או כיון דרק אחד חייב בזימון לא, וכן מסתבר. עוד נראה לי דבעשרה אם שכחו שלושה ובירכו מברך נברך לאלהינו כדלקמן סימן קצ"ז באכל ירק:

ב

[ב] ועונה עמהם וכו'. כתב מלבושי יום טוב איברא דהכי משמע בש"ס והרא"ש אבל אינו כן לקמן סימן ר' והוא מדברי רשב"א, עד כאן, ולפי זה קשיין נמי דברי שולחן ערוך לכאורה אהדדי. לכן נראה לי דאין פלוגתא כלל בזה בין הרא"ש ורשב"א דהכא בעינן שיהא סמוך כדי שיוכל לענות עמהם, וכן הדין לכתחילה שיענה ובאמת אם אינו רוצה לענות אפילו הכי מזמנין עליו כדלקמן, ואפשר לכוין כן דברי הלבוש ודוחק לומר דהכא גרע דכיון שאין עומד שם צריך דוקא לענות:

ג

[ג] שאינו בא וכו'. אלא שפתחו של בית לשוק והוא יושב כנגדו וקוראין לו ושומע קולן ומזמנין בית יוסף בשם הרשב"א, כתב הב"ח דגם הוא יוצא ידי זימון. כתב הכלבו כשיגמור מלאכתו יבוא הביתה במקום שאכל ויברך ברכת המזון, מיהו אם נשתהה שם עד גמר הברכה וכיון לבו יצא ידי הכל ואין צריך לברך:

ד

[ד] [לבוש] וקרא נמי וכו'. וכן מצאתי בכלבו דף כ"ב ובבעל הלכות גדולות דף ס' ראיתי שכתב הטעם משום ברוב עם הדרת מלך וצריך עיון, ועיין לעיל סימן קצ"ג סעיף ב', וברוקח סימן שכ"ט כתב מפני כבוד השם, ועיין לעיל סימן קצ"ב סק"ד:

ה

[ה] אחד מהם יודע ברכה וכו'. והוא הדין אם יודע שתי ברכות ואחד יודע השלישית, ואם אין שם מי שיודע אלא ברכה אחת לא יברך כלום דמעכבות זו את זו, ועיין לעיל סימן קפ"ח סעיף ו' דאם טעה חוזר לראש משמע קצת הכי, ועיין במגן אברהם:

א

א) [סעיף א'] ג' שאכלו כאחד ושכחו וכו'. וכ"ש אם לא שכחו אלא במזיד לא זימנו דפשיטא דאין זימון למפרע. ב"ח:

א

ב) שם. אבל אם שכח אחד מהם וכו'. וה"ה אם הזיד ובירך נמי מזמנין השנים עליו. ב"ח. א"ר אות א'. מאמ"ר אות א'. ברכ"י אות א':

א

ג) שם. השנים יכולין לזמן עם השלישי וכו'. דלא גרע מאכל עמהם עלה של ירק. טור. ולמ"ד בסי' קצ"ז ס"ג דירק לא מהני צ"ל דהכא עדיף שאכל פת. מ"א סק"א:

א

ד) שם. השנים יכולין לזמן עם הג' וכו'. וה"ה נמי אם היו ארבעה וקדמו שנים וברכו ואפי' אם היו ששה ונשארו ב' יכולין לזמן. רו"ח. וכ"כ המאמ"ר אות ג':

א

ה) שם. השנים יכולין לזמן וכו'. אבל אם שנים אכלו פת ואחד שתה רביעית ושכח אחד ובירך אין יכולין לזמן כיון דלא נשאר כ"א אחד שחיוב בזימון. א"ר אות א'. וכן הסכים הברכ"י בשיו"ב אות א' יעו"ש. והביאו הזכ"ל אות ז'. וכן הסכים המאמ"ר אות ג'. ונראה דה"ה אם היו שנים גדולים ואחד קטן ושכח אחד ובירך דאין יכולין לזמן כיון די"א דקטן אין מצטרף לזימון ואף להמתירין אינו כ"א לסניף בעלמא כמ"ש לקמן סי' קצ"ט סעי' יו"ד יעו"ש. ועיין עוד לקמן סי' קצ"ז אות י"ב:

א

ו) שם. השנים יכולין לזמן עם הג' וכו'. אבל בעשרה אם שכח אחד מהם ובירך אף דיש מקום לומר דהשאר יכולין לזמן עליו ומ"ש מרן ז"ל רס"י קצ"ג יש ליישב מ"מ הואיל ואיכא הזכרת השם צריך להתיישב בדבר. מהר"י זיין בתשו' אבל הרב פנים מאירות ח"ב סי' ו' פשיטא ליה דגם בעשרה אם קדם אחד ובירך אינהו ממני בשם ואיהו לא נפיק ברכ"י אות א'. וכ"כ א"ר אות א' בפשיטות דאם שכחו ג' ובירכו מצטרפין לברך בשם כמו שמצטרפין ג' שאכלו ירק לקמן סי' קצ"ז יעו"ש. וכ"כ המש"ז סי' קצ"ג אות ד' ח"א כלל מ"ח אות ט"ז:

א

ז) שם. הגה. ואם האחד זמן וכו'. היינו וגם בירך אבל זמן לחוד יכולין השנים האחרים לזמן עליו אה"ע סי' ר' הגרע"א. ועיין לקמן סי' ר' אות ד':

א

ח) שם. בהגה. אינן יכולין לזמן. היינו שאינם יכולין לזמן עליו אבל יכולין לצרף עמהם אחד מן השוק. עו"ת. וכ"כ א"ר סימן קצ"ג אות י"א יעו"ש. ועיין ח"א שם אות ד' ודוק:

א

ט) שם. בהגה. אינם יכולין לזמן. וכן חבורה של חמשה בני אדם שאכלו כאחת וקדמו ג' מהן וזמנו לעצמן והשנים אוכלין עדיין אינו יכול להצטרף אחד מאותן הג' לזמן אח"כ עם אותם השנים הואיל ויצא כבר ידי זימון. שה"ג פ"ג שאכלו בשם ריא"ז. והביאו הט"ז אות א' ומשמע דאחד מן השוק מצטרף עמהם לזמן. ונראה ה"ד כשלא ענו השנים זימון כשזמנו הג' אבל אם ענו עמהם כבר יצאו ידי חובת זימון ואין יכולין עוד לצרף עמהם אחר כדי לזמן ואפילו אם אכלו אח"כ וכמ"ש לעיל סימן קצ"ג סעיף ה' ובדברינו לשם אות כ"ד יעו"ש. ועיין לקמן סימן ר' אות ה':

א

י) [סעיף ב'] קוראין אותו וכו' הא דקוראין לו ומברכין עליו הנ"מ כגון שפתחו של בית לשוק והוא יושב כנגדו וקוראין לו ושומע קולן ומזמנין. הרשב"א בשם רב האי. ב"י. א"ר אות ג' ברכ"י אות ב' בי"מ אות ג' ועיין סימן נ"ה סעיף ך' דמבואר שם דאם יש דבר טינוף או ע"ג מפסקת לענין עניית דבר שבקדושה וה"ה לכאן מחה"ש סק"ב. א"א אות ב':

א

יא) שם ויענה עמהם וכו' וכתב הר' יונה דהם יוצאין ידי זימון אבל הוא עצמו אינו יוצא כיון שאינו עומד עמהם אבל הרמב"ם בפ"ה כתב שגם הוא יוצא י"ח זימון. ב"י. וכן הסכים הב"ח כדברי הרמב"ם מ"א סק"ב. א"ר שם. וכ"כ המאמ"ר אות ד' דנראה ברור דדעת הרא"ש ורי"ו והר"י מפריש כדעת הרמב"ם יעו"ש:

א

יב) שם ויענה עמהם וכו' משמע דדוקא צריך לענות עמהם וא"ל אין מזמנין והא דבסימן ר' כתב דאף אם אינו עונה מזמנין שאני התם משום דעומד עמהם. ברכ"י בשיו"ב אות ב' יעו"ש:

א

יג) שם ויענה עמהם וכו' כתב הכלבו כשיגמור מלאכתו יבא הביתה במקום שאכל ויברך בהמ"ז מיהו אם נשתהא שם עד גמר הברכה יכוון לבו יצא ידי הכל וא"צ לברך. א"ר שם:

א

יד) [סעיף ג'] אלא א' יודע ברכה אחת וכו' וה"ה אם הם שנים ואחד יודע שתי ברכות ואחד יודע השלישית. מ"א סק"ג. א"ר אות ה' ור"ל דתחלה יברך היודע ב' ברכות ראשונות והשני יכוין עליו לצאת ואח"כ יברך השני ברכה השלישית והראשון יכוין עליו לצאת ונמצא ביד כל אחד ג' ברכות. וצ"ל שמבינים בלה"ק כמ"ש בסימן קצ"ג סעיף א' ועיין בדברינו לשם אות ב' ודוק:

א

טו) וכתב שם המ"א משמע בגמרא וברי"פ דאם אין שם מי שיודע אלא ברכה אחת לא יברך כלים דמעכבות זו את זו דמנין ג' ברכות מה"ת ואע"ג די"א שאין מעכבות מ"מ בספק ברכות יש להחמיר יעו"ש וכ"כ א"ר שם. ער"ה אות א' מאמ"ר אות ה' א"א אות ג'. וכתב שם הא"א דאע"ג דספק תורה לחומרא כמ"ש סימן קפ"ד ס"ד התם שאני דמתקן בודאי משא"כ כאן דספק הוא שמא מעכבות לכן יש להחמיר מלברך יעו"ש. וכן הרב תפארת אדם בשו"ת א"ח סימן ד' שי"ט טובא בזה ומסיק דמעכבות זו את זו יעו"ש והביאו השד"ח באס"ד מע' ברכות סימן ד' אות ז' ומיהו עיין בדברינו לעיל סימן קפ"ז אות א' שהבאנו פלוגתא בזה די"א מנין ג' ברכות מה"ת וי"א מדרבנן יעו"ש וא"כ לס' האומרים מדרבנן יכול לברך מה שיודע כדי לצאת מדאורייתא. וכ"כ המאמ"ר שם. יעו"ש. וכ"פ באה"ע דאין מעכבות זו את זו ויכול לברך מה שיודע יעו"ת והביאו שע"ש. וכ"נ דעת הר"ז בסוף אות ג' לפסוק דיכול לברך מה שיודע יעו"ש. ומ"מ נראה כיון דאיכא פלוגתא בזה וי"א דגם בכה"ג איכא חשש ברכה לבטלה אם יברך רק מה שיודע ע"כ אם אפשר לו יש לחזר אחר אחרים שישמע מהם כל בהמ"ז ויתכוין לצאת ואם לא אפשר יש להרהר בלבו מה שיודע. ועיין בדברינו לעיל סימן קפ"ז אות א' ודוק:

א

טז) שם. וכל אחד יברך הברכה שיודע וכו' ר"ל שתחלה יברך היודע ברכה ראשונה ויכוין להוציא אותם וגם הם יכוונו לצאת ואח"כ יברך היודע השניה ויכוין להוציאם והם יכוונו לצאת ואח"כ יברך היידע ג' וכו' והיודע ברכה ראשינה היא מזמן שיאמר נברך שאכלנו וכו' כיון די"א דברכת הזימון היא ברכה אחת עם ברכת הזן כמ"ש לקמן סימן ר. יעו"ש:

א

טוב) שם יברך הברכה שיודע וכו' ואם שנים יודעים לברך כל בהמ"ז אסור להם לחלק לג' כיון דאפשר בשתים. וה"ה אם אחד יודע לברך כל בהמ"ז שאסור להם לחלק אפילו לשנים. צל"ח. פת"ע אות ו':

א

חי) שם אין בכך כלום. וכן אם אין אחד יודע ברכת הזימון יברכו ג' ברכות דברכת הזימון לרוב פו' דרבנן ואינו מעכב כמו הטוב והמטיב דאינו מעכב. א"א אות ג' ועיין בדברינו לעיל סימן קצ"ב סוף אות א':

א

מ"א רסק"ג וה"ה אם הם ב' דהיכא דאחד אינו יודע אז אף בשנים יוצא בברכה היודע בר"ס קצ"ג ואומר אחד ב' ברכות ואחד אומר השלישית:

ב

שם דהא הרב"י פסק ססי' ר' כצ"ל:

ג

שם דאמר הכי נברך. פי' אף ע"ג שאין יודעים האחרים לענות ברוך שאכלנו כו' יהיה הוא עצמו האומר והעונה:

ד

שם כמ"ש הרי"ף להיכן הוא חוזר המברך שאמר נברך כו' והעונים שאמרו ברוך כו' מהיכן חוזר המברך ואמר רב זביד דאומר עוד הפעם נברך כו' ברוך כו' כיון דבעניית העונים שהה לגמור ברכת הזימון:

ה

שם משמע דהוא ס"ל מדכ' שאפילו אם נאמר כו' ואח"כ כתב שאין זה הכרע כ"כ משום דאע"פ שכ' אם נאמר יכול להיות דס"ל כך:

א

יכולין לזמן. דלא גרע מאכל עלה של ירק (טור) ולמ"ד בסי' קצ"ז דירק לא מהני צ"ל דהכא עדיף שיאכל פת:

ב

אף על פי שאינו בא. אלא שעומד לפני הפתח ויוצא גם הוא י"ח (רמב"ם ב"ח ב"י) ועסי' נ"ה ס"כ:

ג

אחד יודע ברכה. וה"ה אם הם ב' ואחד יודע שתי ברכות ואחד יודע השלישית וערסי' קצ"ג, וצ"ע דהא הרב"י פסק ססי' ר' כמ"ד ברכת הזימון עד נברך וא"כ מצינו שיוכלו ד' לברך ב"ה דנברך א"ל גברא רביעאה דאמר הכי נברך שאכלנו משלו ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו וכ"ה בגמרא בהדיא ובתר"י ואפשר דלא צריך לאשמעי' זה ומ"מ לפי מ"ש רמ"א שם צריך שיאמר אדם א' עד הזן משמע בגמרא וברי"ף דאם אין שם מי שיודע אלא ברכה אחת לא יברך כלום דמעכבות זו את זו ועיין סימן תקצ"ג ומוכח מכאן דמנין ג' ברכות מדאורייתא דאי ס"ד מדאורייתא רק הזן א"כ לימא הזן בלחוד וכי בשביל שאינו יודע דרבנן לא יאמר דאורייתא וכיוצא בזה איתא סימן תקצ"ג: גבי תקיעות ובמלחמות כתב גבי להיכן חוזר וז"ל והבא לפרש זה במי ששמע מקצת ב"ה ויצא לשוק וחזר דחוזר למקום שפסק טועה הוא כו' שאין טעם למחלוקת זה בכאן שאפי' אם נאמר שהברכות מעכבות זה את זה ובשהה כדי לגמור כולה פליגי אין מקום זה לכאן והנכון כמ"ש הרי"ף להיכן הוא חוזר וכו' וא"ר זביד דחוזר לראש כיון דהפסיק באמצע זימון אי משום דס"ל שהה כדי לגמור כולה חוזר לראש וסבירא ליה דברכת זימון מילתא באנפי נפשה ולא בעי כדי לגמור כולהו ברכות אי משום דכך תקנו חכמים שיהא חוזר לאמרן על הסדר ורבנן אמרו למקום שפסק עכ"ל משמע דהוא ס"ל דאין מעכבות זא"ז מכל מקום נ"ל להחמיר דהא הרי"ף כת' דאי ליכא גברא דמצי למימר הטוב והמטיב לית לן בה כיון דהוא דרבנן משמע דאם אין יודעין א' משאר הברכות אין יכולין לברך דמעכבות זה את זה ובספק ברכות ראוי להחמיר ובפרט שדברי הרמב"ן אין להם הכרע כ"כ ועמ"ש סי' קפ"ז ס"ס וססי' ר':

א

(א) ואין יכולים וכו' – לומר נברך וכו' דלמאי יזמנו זה את זה והרי כבר ברכו בהמ"ז ואין לשון זימון אלא שאחד יזמן השנים שיהיו מוכנין ומזומנין להצטרף יחד לברכת המזון:

ב

(ב) יכול לומר וכו' – דהא באמת מחוייב בזימון הוא שאכל עמהם ביחד אלא שאין לו תקנה משום שכבר בירך ואין זימון למפרע לכן מהני הצטרפותו עכ"פ שיהיו הם יוצאין על ידו:

ג

(ג) עם האחרים – היינו שבא לחבורה של שלשה או אפילו שבא לשנים בסוף סעודתם ואכל עמהם מעט:

ד

(ד) אינן יכולין לזמן – על האחד מפני שכבר יצא ידי חובת זימון מיהו אם נזדמן להם אחד מן השוק יכולין לזמן עליו כשיטעום עמהם דחיוב זימון שלהם לא נפקע בשביל אותו שזימן:

ה

(ה) כדי שיכוין – לשמוע ברכת הזימון:

ו

(ו) ויענה עמהם – אבל אם אינו עונה אין מזמנין עליו משום דאינו עומד עמהם אבל אם היה עומד עמהם אף אם אינו עונה עמהם מזמנין עליו בע"כ כמבואר לקמן סי' רי"ש [שיו"ב ומגן גבורים וא"ר בתירוץ ב']:

ז

(ז) ויוצאין ידי חובתן – וגם הוא יוצא ידי חובת זימון בזה:

ח

(ח) שאינו בא – אלא שעומד נגד הפתח בסמוך להם [ועיין סימן נ"ה ס"כ דמבואר שם דאם יש טינוף בינתים מפסיק] וכשיגמור ענינו יבוא הביתה שאכל שם ויברך בהמ"ז [רמב"ם] מיהו אם נשתהה שם עד גמר בהמ"ז וכוון לבו לצאת יצא ידי בהמ"ז וא"צ לברך:

ט

(ט) וע"ל סי' רי"ש – ס"ב ולפי מה דפסק שם רמ"א צריך העונה להמתין עד שיגמרו ברכת הזן:

י

(י) ואין אחד מהם יודע – דאי אחד מהם יודע כל ברכת המזון בודאי נכון שהוא יברך כל הברכות ויוציאם ידי חובתם ולא לחלק בהמ"ז לפרקים פרקים:

יא

(יא) ברכה ראשונה – היינו לבד מברכת נברך שצריך המזמן לומר בתחלת ברכת הזימון:

יב

(יב) וכל אחד יברך – ר"ל ויכוין להוציא את חבירו:

יג

(יג) אין בכך כלום – דברכת הטוב והמטיב לאו דאורייתא היא ולפיכך אינה מעכבת להשלש ברכות ומשמע מזה דבאחת משלש ברכות הקודמים אם אין אחד מהם שיודע אותה מעכב שלא יברכו כלל דברכות מעכבות זו את זו ויש פוסקים שסוברים דאף דמן התורה חייב לברך אותם מ"מ אין מעכבות זו את זו ולפיכך מי שאינו יודע לברך כל הברכות וא"א לו לקרא לבקי שיוציאו בבהמ"ז צריך לברך עכ"פ הברכה שיודע אותה ולענין דינא אם אכל כדי שביעה דחיוב בהמ"ז שלו הוא מן התורה יש להחמיר כשיטה זו ולברך אותה:

א

ואם הא' זימן. היינו דגם בירך אבל זימן לחוד ולא בירך הב' האחרים מצטרפים עמו לזימון אבה"ע סי' ר':

ב

שם בהג"ה אין יכולים לזמן עליו לבוש אבל אם נזדמן להם אחר יכולים לזמן עליו דמינייהו לא פרח זימון דבשביל א' לא פרח הזימון מ"ב א"ר ססי' קצ"ג:

א

לשתיה עבה"ט ועיין באבן העוזר שחולק על המג"א בזה ודעתו שאין מעכבות וצריך לברך כל מה שיכול הן ברכה אחת או שתים ובא"ר הביא דברי המג"א וכ' דמסי' קפ"ח דאם טעה חוזר לראש משמע קצת הכי ע"ש:

א

במג"א סק"ג כמ"ש הרי"ף תיבת הרי"ף הוא ט"ס במלחמות שם וצ"ל הר"ח: