שולחן ערוך, אורח חיים קפ״ז: דיוקים בנוסח בהמ"ז ובו ד סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דיוקים בנוסח בהמ"ז ובו ד סעיפים:
יש אומרים ברוך משביע לרעבים ואין לאומרו והמוסיף גורע אם אמר במקום ברכת הזן בריך רחמנא מלכא מארי דהאי פיתא יצא ויש אומרים שצריך שיחתום בריך רחמנא דזן כולה:

ב

בברכת הארץ להרא"ש לא יאמר שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה וכו' ברית ותורה שהרי אומר על בריתך שחתמת בבשרינו ועל תורתך שלמדתנו ודי בפעם אחד; והרמב"ם חולק. [הגה ודברי הרא"ש הם עיקר]:

ג

אם לא הזכיר בברכת הארץ ברית ותורה אפי' אם לא חיסר אלא אחד מהם מחזירין אותו: הגה ונשים ועבדים לא יאמרו ברית ותורה דנשים לאו בני ברית נינהו ועבדים לאו בני תורה נינהו [כל בו]:

ד

אם לא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד מחזירין אותו: הגה ואומרים על הנסים בחנוכה ובפורים קודם על הכל וכו' ואם לא אמרו אין מחזירין אותו [טור] וע"ל סי' תרפ"ב ומ"מ יוכל לאמרו בתוך שאר הרחמן ויאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים כמו שעשה בימים ההם וכו' והכי נהוג [כל בו]:

א

דנשים לאו בני ברית נינהו כו' וגם אינן בני תורה ועיין בלבוש שכ' מסברא דנפשיה דנשים יאמרו תור' כי בכלל שמיעה ועשיי' מצות הן וכן איתא בגמ' בהדי':

א

יצא. בדיעבד ולא לכתחלה כלל כ"א לקטנים פחות משמונה שנה. ב"ח. דברים הראוים לנהוג בבה"מ. שאתה זן קמץ תחת השי"ן. אנחנו מודים לך ולא אנו דאנו הוא לשון אנינות. בפי כל חי ולא בפה. רעינו בשוא תחת הרי"ש ולא בחולם. זונינו במלאפו"ם. וא"ל אל בכל יום רק בכל יום ט"ז סי' קפ"ט. הוא הטיב לנו הוא מטיב לנו והוא ייטיב לנו. ורש"ל כתב דיאמר הוא הטיב מטיב ייטיב לנו עיין מ"א סי' קפ"ט. וכל טוב ומכל טוב במלאפו"ם. ויאמר מאת ה' וידקדק במלת מאת. יאמר ומצא חן ולא ונמצא חן. ובשבת ור"ח אומר מגדול ובחול מגדיל דחולם מלך גדול וחירק בלי יו"ד מלך קטן וסי' חודש ושבת קרא מקרא ר"ל כמו שכתוב בנביאים עיין עטרת זקנים סי' קפ"ט. לא חיסר לנו בשירק תחת החית. אל יחסר לנו בשו"א תחת היו"ד ופתח תחת החי"ת וצירי תחת הסמך. ושל"ה כתב לומר חָסַר לנו ואל יֶחְסַר שהנקודות עולין כמנין לחם. בברכת בעה"ב אם הוא לבדו יאמר ונאמר אמן ואם יש אחרים יאמר ואמרו אמן. ויאמר בכל מכל כל הכ"ף דגושה. אם יש ב' שלחנות ממש ועל כל אחד יושבים ב"ב בפני עצמן יאמר על שלחנות אלו אבל אם מסדרין הדפין על שלחנות הרבה כמו בסעודות גדולות הוי כמו שלחן א'. אבי מורי ולא אבא. יש לענות אמן אחר הרחמן עיין אחרונים: (ועיין בספר אליהו רבה שתיקן כל הנוסחאות בבה"מ):

ב

ותורה. אם לא אמר הודאה תחלה וסוף מחזירין אותו:

ג

ונשים. ועכשיו אומרים הנשים עיין מ"א:

א

טור

ב

ברכות מ'

ג

הרשב"א שם

ד

שם מ"ה

ה

שם בגמרא:

א

ס"א ברוך כו' ואין כו'. ממ"ש בירושלמי והביאו תוס' בפסחים ק"ד ב' בד"ה חוץ כו' והרי נברך פי' כו' שנייא היא שאם היו שנים כו' ואם איתא הרי היא סמוכה לברוך משביע לרעבים ס' הפרדס שחיברו בשם רש"י והביאו המרדכי סוף ברכות וכמ"ש כל המשנה כו' ועמ"ש בסי' ס"ח:

ב

אם אמר כו'. שם:

ג

מלכא. כר"י שם וע' רא"ש שם:

ד

וי"א כו'. כמ"ש בספ"ק מקום שאמרו כו' וע' מ"א וע"ל סי' ס"ח מש"ש:

א

ס"ב להרא"ש כו'. עתוס' מ"ח ב' ד"ה ברית כו' ורש"י ד"ה וצריך כו' והרמב"ם נקט פשטא דגמ':

ב

אפי' כו'. בתוספתא ר' יוסי אומר אף מי שלא הזכיר ברית בארץ מחזירין אותו ובירושלמי ספ"ק ריב"ל אמר לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו מ"ט ויתן להם ארצות גוים מפני מה בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצרו ר"ב בר' אחא בשם רב אם לא הזכיר ברית בארץ או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות ב"ד מחזירין אותו וז"ש מחזירין ולא כר' יחיאל שכ' דלא יצא היינו למצוה וע' טור:

א

ס"ג ונשים כו'. שם מ"ט א' ברית לפי כו' ומ"ש כאן ברית לא קאי אלא * אנשים ועתוס' שם כ' ב' ד"ה נשים כו' והג"א שם:

ב

ואומרים כו'. פ"ב דשבת:

ג

ואם לא כו'. ע"ש בתוס' דאפי' בתפלה אין מחזירין וע' בברכות מ"ט ב' דאף בר"ח בבהמ"ז אין מחזירין:

א

ברית ותורה אפילו לא חיסר וכו' – איתא בש"ס צריך שיאמר בה הודאה תחלה וסוף והפוחת לא יפחות מאחת וכל הפוחת מאחת [פירוש שלא אמר כלום כן איתא ברא"ש] ה"ז מגונה וכו' וכל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות ב"ד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו ומשמע מלשון זה בפשיטות דברישא שלא אמר הודאה נהי דעבד שלא כהוגן והויא מגונה מ"מ יצא בדיעבד ידי חובתו וכ"כ בספר מעשה רוקח ובשו"ע הגר"ז ודברי המ"א שכתב בהיפוך מזה דבריו צ"ע ואף שנסתייע מלשון הטור שכתב שאם לא הזכיר מה שחייבו חכמים להזכיר לא יצא ידי חובתו ע"כ דהוא קאי רק אארץ חמדה טובה ורחבה ועל ברית ותורה שכתב בתחלת הענין:

א

מחזירין אותו – עיין בח"א שכתב דאם מסתפק לו אם אמר ברית ותורה צריך לחזור וע"ש בנ"א טעמו דזכירת ברית ותורה בבהמ"ז הוא דאורייתא מתוספות ברכות כ' ע"ב ע"ש ולא ברירא דבר זה דיש עוד ראשונים שסוברים דהוא דרבנן עיין בחידושי רבינו אהרן הלוי הנדפס מחדש על הרי"ף דברכות שכתב דברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים הם דרבנן וכ"כ בשיטה מקובצת שם גם מלשון הב"י מוכח דהוא ס"ל דהזכרה הוא מדרבנן [ועיין בפמ"ג] וא"כ כשנסתפק לו א"צ לחזור ודע עוד דלדידן שנוסח בהמ"ז שגורה בפי הכל אין שכיח דבר זה כלל דאם ספק לו אם אמר תלינן בודאי דאמר דסרכיה נקיט ואתי וכדאיתא לעיל בסימן ס"ד ס"ד:

א

[א] [לבוש] צח ונקי וכו'. ויען שראיתי הרבה שינויים בנוסחאות רמיתי אנפשיה ועיינתי בראשונים לתקן נוסחת ברכת המזון כתיקונה וזה יצא ראשונה, וברחמים נותן לחם, כן הוא בר' דוד אבודרהם ולא בנוסחא הוא נותן. לא חסר לנו ואל יחסר לנו מזון יש נוהגים לומר מלת חסר החי"ת בקמ"ץ וסמ"ך בפת"ח, ויש נוהגין לומר החי"ת בחיר"ק והסמ"ך בפת"ח והם צריכים לומר גם כן יחסר היו"ד בשב"א והחי"ת בפת"ח וסמ"ך בציר"י כדי שיהיה שניהם מגזירה אחת כן כתב מטה משה, וכתב בשל"ה אני בחרתי בדרך הראשון. כי הוא זן ומפרנס לכל, כן הוא במרדכי ור' דוד אבודרהם ומטה משה ולא כארחות חיים שכתב כי הוא אל זן, ופירש במרדכי זן ומפרנס, זן באכילה ומפרנס בשאר צרכים, לכל ומטיב לכל, שני לכל מנוקדים הכ"ף בחול"ם לפי שהם מוכרתים ואינם סמוכים אבל לכל בריותיו שהוא סמוך וקרוב בקמ"ץ השי"ן של שאתה זן נקודה בקמ"ץ גדול כדי להרחיב האל"ף, וכן בתפילת שמונה עשרה מודים אנחנו שאתה, כן כתבו רד"ך ומטה משה. בכל עת ובכל שעה, כי עת הוא שש שעות וד' עיתים משתנים בכל יום, מבוקר עד חצי יום, ומחצי יום עד הלילה וכו' כן כתב מהר"ן ומטה משה. אנחנו מודים לך ולא אנו שהוא לשון קללה כמו ואנו הדייגים בפי כל חי ביו"ד ולא בפ"ה כי מילת פ"ה מוכרת כן כתבו רד"ך ומטה משה. עוד כתב רעינו בשב"א וחסיר וי"ו ולא רועינו בחולם, זונינו במלאפו"ם פירוש שמתפלל לפניו שיזון אותנו ולא בחול"ם וכן יש לפרש פרנסנו וכלכלינו שיפרנס ויכלכל אותנו, ומסקי אחרונים לומר בין בשבת בין בחול בונה ברחמיו ירושלים וירושלים ראשון בפת"ח וירושלים שני בקמ"ץ כי הסוף פסוק הוא וימתין מעט ואחר כך יענה אמן בלחש. כתב הבית יוסף בשם ר' דוד אבודרהם דאין לומר האל כי כבר אמר אלהינו, וכן כתב רב עמרם בברכה שלאחר המגילה אבל בנוסח הרמב"ם איתא האל אבינו מלכינו, עד כאן, וכן הוא בטור ומרדכי סוף ברכות ובתשובת רש"ל סימן ס"ד ומטה משה, לכן אין ראוי לשנות המנהג אלא יאמר האל אבינו אבל צריך טעם בזה. עוד כתב רש"ל ומטה משה שם שהביאו מהר"י לא היה אומר בוראינו, אלא אדירנו גואלינו יוצרינו, והאריכו בטעמים עין שם. ואני תמה דבנוסחת הרמב"ם ואבודרהם ראיתי שכתבו בוראינו ולא יוצרינו, לכן נראה לי שאין לזוז ממנהגינו שאומרים שניהם בוראינו יוצרינו. הטוב הה"א בפת"ח ואין לומר אלא שבכל יום וכו' דמשמע חס ושלום שתי רשויות הן, ולאותו אל שבכל יום ויום מטיב לנו אנו מברכין אלא יאמר אל בכל יום בלא שי"ן כן כתב הב"ח סימן קפ"ט בשם הכלבו ושל"ה, ובט"ז סימן קפ"ט כתב שאין לומר האל כלל. ולעניות דעתי אין לשנות המנהג כיון שכתב הכלבו ושאר פוסקים. כתב הטור דהרא"ש היה אומר הוא הטיב לנו הוא מטיב לנו הוא ייטיב לנו הוא גמלנו הוא גומלינו הוא יגמול בעדינו, וכן פסק בשולחן ערוך וב"ח סימן קפ"ט ושכן המנהג, וכן נהגתי והוא נכון, לאפוקי מהנוהגים לומר הוא הטיב מטיב ייטיב, אלא כסדר הטבות מצאתי עתה בכלבו שכתב זה לשונו הוא מטיב הוא הטיב לנו הוא ייטיב לנו הוא גומלנו הוא גמלנו הוא יגמלנו תחילה בלשון הוה ואחר להבא על דרך ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך עד כאן לשונו, וכן כתב המרדכי בשם הפרדס ורבינו יונה, וכן כתב אבודרהם בשם הרא"ש, ואולי יש טעות סופר בטור וצריך לומר נמי כסדר הזה. עוד נשמע מפוסקים הנזכרים לעיל שאין לומר הוא יגמול בעדינו אלא הוא יגמלנו לעד וכן כתב מטה משה. כתב אור חדש וכל טוב ומכל טוב נכון לומר שניהם במלאפו"ם עד כאן, אבל ראיתי בתשב"ץ סימן שי"ז זה לשונו כל טוב בחול"ם. על שולחן זה אף שמסדרין דפין משולחן לשולחן כדרך שעושין בסעודות גדולות דלא מיקרי שתי שולחנות רק שיש שתי שולחנות ממש ועל כל אחת יושב בעל הבית בפני עצמו (צריך עיון בבה"מ מהר"ן בזה) רק שמזמנין ביחיד יברך על שולחנות אלו שאכלנו עליהם, וכן כתב בשם בה"מ. ולכאורה רישא וסיפא סותרים ואולי אורחא דמילתא נקט, והוא הדין כשעושין שתי שולחנות ממש בסעודה גדולה או בעל הבית אחד שאוכל עם בני ביתו על שולחנות ממש דמברך על שולחנות אלו שאכלנו עליהם. עוד כתב הרחמן הוא יברך אבי מורי ולא אבא, ואין לברך בעל הבית אף שדר אצלו אלא כשאוכל על שולחנו ואוכל מלחמו, איתא בירושלמי וברכת את לרבות בעל הבית. כמו שנתברכו אבותינו אברהם יצחק יעקב בכל מכל כל כולם בדג"ש דבברכת המזון אינם סמוכים ליהו"א נ"ח. כן יברך אותנו כולנו יחד בני ברית, כשיש כותים או מומר לכותים בבית. ומה שכתב מגן אברהם סימן קפ"ט בשם הט"ז שיאמר דוקא אותנו בני ברית כולנו יחד אין קפידא כיון שאומר תוך כדי דיבור וקל להבין, ואדרבה לדבריו הוי כמו חזרה, כן כתב הכלבו. כתב אור חדש [ל"ו ע"ב] משמע דאין חילוק בין אשה לאשה ודלא כיש טועים כשיש חתונה אומר את החתן ואת הכלה ואת אחינו ורבותינו וכל היושבין והמסובין בכאן בה"מ, עד כאן. וראיתי בכלבו דף כ"ד שכתב דאומרים הרחמן הוא יתמוך ויסעוד ויכלכל וירחמיה מעלה מעלה החתן והכלה הנעימה וכל רבותי המסובין כמו שנתברכו וכו' כתב במטה משה ואמרו אמן ולא נאמר כמו בסוף ברכת המזון. ומגן אברהם בסימן קפ"ט כתב דאין יכול לגזור ואמרו אמן, מה שאין כן בעושה שלום שהוא של הקב"ה ולא הזכיר מדברי מטה משה. יש אומרים מעם ה' לא מאת והנכון שלא לשנות לשון הפסוק ולומר מאת ה' וידקדק בדיבורו שלא להבליע האל"ף וצדקה מאלהי ישעינו וכו'. הרחמן הוא יזכנו לימות המשיח ולחיי עולם הבא כן הוא במטה משה וארחות חיים, אבל באבודרהם הוא הרחמן הוא יזכנו ויחיינו ויקרבנו לימות המשיח ולחיי וכו' ולא ידעתי היכן מוצאם לשנות נוסחאת ר' דוד אבודרהם כי מביא קרא לכולם. עוד כתב ר' דוד אבודרהם דבשבת שהוא מלך גדול נגד החול אומרים מגדול מלא בוי"ו וחולם בוי"ו הוא מלך גדול, ובחול אומרים מגדול חסר וי"ו וחיר"ק בלא יו"ד הוא מלך קטן, ועוד מגדיל הוא בתהלים ועדיין לא היה דוד מלך, ומגדול הוא בנביאים וכבר היה מלך, עד כאן. וכתב אחרונים דיום טוב וראש חודש דינו כשבת וסימן חודש ושבת קרוא מקרא. כתב הכלבו דעונין אמן אחר הרחמן וכן אחר כל תחינה ובקשה אף שאין בה שם וברכה וכן כתב של"ה. כתב במטה משה דיאמר הוא יעשה ולא והוא. וכתבו אחרונים דיש לומר אחר כי לעולם חסדו פסוק נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. וכשיברך על הכוס יאמר קודם שמברך כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא אשא בגמטריא אהי"ה אשר אהי"ה:

ב

[ב] ויש אומרים שצריך וכו'. וכן הסכים הב"ח ודוקא במקום ברכת המזון, אבל שאר ברכות צריך לאמרן, והב"ח בסימן קצ"ב כתב נוסחא ארוכה מזה דיצא הביאו מטה משה. ותמיהתי דודאי יוצא בזה כמבואר בש"ס [ברכות] דף מ' וכל הפוסקים. גם מה שכתב ללמוד לקטנים פחות מבני שמונה לעניות דעתי כיוון דיצא בזה ילמוד להם ברכה זו. גם תמיהני מה שמשנה רחמנא מרא מלכא כדי להקדים שם למלכות הא רחמנא שם הוא כדאיתא בש"ס שם ואם כן שפיר לומר רחמנא מלכא מרא, וכן הוא בכל הפוסקים, וכן הוא לעיל סימן קסּ"ז סעיף יּ'. עוד הביא הב"ח סימן קצ"ב נוסח בדק הבית הקצר ברכה ראשונה כולה כתיקונה ואחר כך יאמר נודה לך ה' אלהינו על שהנחלת וכו' ומשמע שם כשיש לו אונס ואין יכול להאריך יאמרנה, גם נראה לי ללמדם לקטנים פחות מבני שמונה ובמקום ברכה ראשונה ילמדם נוסחת ברכה בריך רחמנא שהזכרנו:

ג

[ג] [לבוש] שבזכות וכו'. עוד טעם בר' דוד אבודרהם דאלמלא ברית ותורה לא נתקיימו שמים וארץ:

ד

[ד] [לבוש] שהברית וכו'. במלבושי יום טוב חולק על טעם זה מפני שלא הזכיר בש"ס, וצריך עיון שמצאתי טעם זה בספר תניא וספר צידה לדרך:

ה

[ה] [לבוש] שהוא דאורייתא וכו'. לא כיוון יפה שהטור לא כתב אלא כיון דברכת המזון דאורייתא אבל ברית ותורה אינו אלא תקנות חכמים, וכן מבואר מחידושי רשב"א דף מ"טּ [ע"ב]. והשתא ניחא לי תמיהות נחלת צבי על שהשמיט השולחן ערוך הא דאמרינן כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה דלא יצא דזה הוי פשיטא בדאורייתא דברכת הארץ דאורייתא כדיליף בש"ס שם, אם כן דסבירא ליה דפשיטא כל המשנה ממטבע לא יצא אלא אפילו ברית ותורה ומלכות דהוה אמינא כיון דליכא בנשים ועבדים יצא קא משמע לן ודו"ק:

ו

[ו] [לבוש] כתב הכלבו וכו'. זה לשון בית יוסף כתב הכלבו בשם הראב"ד דנשים ועבדים לא אמרי להו דנשים לאו בני ברית נינהו ועבדים לאו בני תורה נינהו, עד כאן. וכתב בבדק הבית לבית יוסף זה לשונו תמיהני דעבדים איתנהו במצוות שהאשה חייבת, וגם על הנשים יש לדון משאינו נקרא אדם כשאין לו אשה הוה ליה זכר ונקבה גוף אחד ושפיר מצי למימר על בריתך שחתמת בבשרינו עד כאן לשונו, וכתב נחלת צבי שכן עיקר. ואני תמה שקושיא שניה אין לו שחר דמכל מקום גופין מחולקין הן גם זכות כניסת לארץ משום ברית מילה לא שייך בנשים, ועוד יש לדחותה מהרבה טעמים. ותמיא ראשונה נמי ליתא דמשמע דעת הראב"ד דגם נשים אינן בכלל תורה וכתב עבדים והוא הדין לנשים דכל שהאשה מצוה עבד מצוה וכן הבין לבוש, וכן הוא להדיא בש"ס ברכות דף מ"ט ע"א דקאמר רב לא אמר ברית ותורה יצא ברית לפי שאינו בנשים תורה לפי שאינו לא בנשים ולא בעבדים, הרי מבואר דגם נשים לא יאמרו תורה, וכן ברית אף דלא קיימא לן כרב אלא דלא יצא היינו באנשים דשייכי בהו ברית ותורה, אבל בנשים דלא שייך נראה דלא יאמרנו, וכן מבואר בתוס' ברכות דף כ' ד"ה נשים והגהות אשירי פרק מי שמתו וחידושי רשב"א לשם שכתבו דנשים לא מצו למימר על בריתך שחתמת ועל תורתיך שלמדתנו ועיין בלחם חמודות דף ס"א דיש תימא עליו מדברי תוס' ופוסקים אלו עיין שם. גם על הלבוש קשה מכל זה במה שמסיק דכיון דבנות קיום תורה ומצוות הן יאמרו על תורתיך, ועוד הא עיקר התקנה על לימוד התורה, גם לא נכנסו לארץ אלא בשביל זכות תורה ומצוות דאנשים, ובזה מתורצים נמי קושיית מגן אברהם. גם נראה לי דלשון הכלבו לא אמרו להו משמע קצת דגם עבדים לא יאמרו ברית, וכן משמע לשון רמ"א שכתב נשים ועבדים לא יאמרו ברית ותורה, וטעמא נראה לי דכיון דבזכות שניהם נכנסו לארץ ישראל אם כן חדא לא שייך לא יאמר גם השני, ואפשר דהיינו טעמא דאפילו בחיסר אחד מהן לא יצא ודו"ק. אך צריך עיון לי בחידושי רשב"א דף מ"ב בסברא זו, ומכל מקום נשים ודאי לא יאמרו שניהם, ומכל שכן שאם לא הזכירו אפילו עבדים אין מחזירין:

ז

[ז] [לבוש] דשייכא הכא וכו'. בירושלמי כל דבר שהוא לשעבר אומרו בברכה דלשעבר ודבר שהוא להבא אומרו בברכה שהוא להבא:

ח

[ח] [לבוש] וכן בפורים וכו'. ועיין לעיל במנהגים סימן כ"ט ס"ק ט"ו מה שהקשיתי דברי לבוש דידיה אדידיה ושם יתבאר לדינא, ועיין לקמן סימן תרפ"ב:

א

א) [סעיף א'] י"א ברוך משביע וכו' והכי איתא במס' ברכות מ"ח ע"ב. ת"ר סדר בהמ"ז כך היא. ברכה ראשונה ברכת הזן. שנייה ברכת הארץ. שלישית בונה ירושלם. רביעית הטוב והמטיב. ואיתא עוד שם בגמ' א"ר נחמן משה תיקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן. יהושע תיקן להם ברכת הארץ בשעה שנכנסו לארץ. דוד ושלמה תקנו בונה ירושלם. דוד תיקן על ישראל עמך ועל ירושלם עירך. ושלמה תיקן על הבית הגדול והקדוש הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה ע"כ. וכתב הרשב"א הא דאמרינן משה תיקן להם ברכת הארץ וכו' קשיא לי והא ק"ל בסמוך דברכות אלו דאורייתא נינהו ותירץ דמטבען הוא שטבעו להן דאי מדאורייתא אם רצה לאומרה באיזה מטבע שירצה אומר ואתו משה ויהושע ודוד ותקנו להם מטבע לכל אחד ואחד בזמנה וכו' ובודאי דקודם כיבוש הארץ ובנין ירושלם לא היו אומרים כמטבע שאמרו לאחר כיבוש ובנין וכמו שאין אנו אומרים באותו מטבע שתיקנו דוד ושלמה שאנו מבקשים להחזיר המלכות ולבנות הבית והם היו מבקשים להעמיד מלכות ולהעמיד בנין הבית ולהמשיך שלות הארץ עכ"ל. וכ"כ הרא"ש והביאו הטור סימן קפח. והרמב"ן כתב בס' ההשגות אין מעבע בהמ"ז מה"ת אבל לצטוינו מה"ת לברך אחר אכילתנו כל אחד כפי דעתו כענין מנימין רעיא (ברכות מ' ע"ב) אמר בריך רחמנא מריה דהאי פיתא ובאו הנביאים ותיקנו להם נוסח מתוקן הלשון וצח המליצית ושנינו בו ומלכות בית דוד משיחך במהרה תחזירה למקומה ותבנה ירושלם כי הענין תיקן שלמה ובית דינו והלשון כפי הזמנים יאמר עכ"ל והב"ד ב"י בסימן זה ופרישה רס"י קפ"ח. ומשמע מדברי הרשב"א והרא"ש והטור דמנין ג' ברכות מה"ת וכמ"ש שם בגמרא והביאו ראיה מן המקרא וכ"כ הפרישה שם והב"ח סימן קצ"א יעו"ש. וכן הוא דעת התוס' בברכית ט"ז ע"א וכ"כ הלבוש בסי' זה והמ"א סימן קצ"ד סק"ג. מיהו מרן ז"ל בב"י סימן קצ"א כתב דאין מנין ברכות שאחר המזון מה"ת וכתב שכ"מ מדברי הרמב"ם בס' המצות שלו שכתב והמצוה י"ט שצוינו לברכו אחר האכילה ולא הזכיר מנין הברכות ולדעתו אע"ג דדריש להו בגמ' מקראי אסמכתא בעלמא נינהו. וכ"כ בכ"מ פ"ב מה"ב דין ב' וכתב שכ"נ מדברי הרמב"ן ג"כ יעו"ש. וכ"מ במד"ר פ' מסעי דאין מנין ג' ברכות מה"ת יעו"ש ונ"מ מזה דלס' האומרים מנין ג' ברכות מה"ת אם בירך מעין ג' במקום בהמ"ז או אם חסר אחת מהן דלא יצא ומה שהקילו סימן קצ"א בפועלים לברך שתים הוא דוקא לפועלים מהטעם שכתבו התי' שם יעו"ש. וכ"כ א"ר סימן רס"ח אות י"ח דאם בירך מעין ג' במקום בהמ"ז דלא יצא יעו"ש. וכ"נ דעת ח"א בנ"א כלל מ"ז אות א' דלא יצא יעו"ש. אבל לס' האו' דאין מנין ג' ברכות מה"ת אם אוסר א' מהם או אם בירך מעין ג' יצא. וכ"נ מדברי הט"ז סימן קס"ח סק"ו דאם בירך מעין ג' במקום בהמ"ז דיצא יעו"ש. וכ"כ בס' משיבת נפש סימן ד' דנוסח ג' ברכות מדרבנן ומה"ת יוצאין בברכת מעין ג' וספיקו לקולא יעו"ש. וכ"כ הר"ז סימן קצ"א וע"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה נראה לענין דינא אם אירע שטעה ובירך מעין ג' במקום בהמ"ז אם אפשר יש לאכול עוד ולברך המוציא ובהמ"ז ולכוין בבהמ"ז לפטור אכילה א' או ישמע בהמ"ז מאחרים ויכוין לצאת ואם לא אפשר יהרהר הברכה בלבו וכמ"ש לעיל סימן קפ"ד אות כ"ב יעו"ש. וכ"ז באכל כדי שביעה דחייב בבהמ"ז מה"ת אבל אם לא אכל כדי שביעה דחיובו דרבנן נראה דבדיעבד יש להקל וי"ל דיצא. יעיין לקמן אות ח"י:

א

ב) סדר שלש ברכות אלו מעכבות ואם אמרם למפרע לא יצא דב"ש סימן קמ"ז. י"א בהגה"ט. וכ"מ ברוקח הלכות ברכות רס"י של"ד והב"ד הבי"מ אות א':

א

ג) שם י"א ברוך משביע וכו' פי' שיש מוסיפין לומר ברוך משביע לרעבים ברוך משקה לצמאים ואח"כ אומרים בא"י אמ"ה הזן את העולם וכו' וע"ז כתב הטור שאין לאומרו שאינו ממטבע הברכה והמוסיף גורע עכ"ל ור"ל רק שיתחיל בבהמ"ז בא"י אמ"ה הזן וכו' וכ"פ כאן בש"ע. וכ"פ הלבוש. וכתב בב"י דדעת הטור שאין לאומרו כלל בין כשמברך לעצמו בין כשמברך בזימון יעו"ש. וכ"כ בד"מ אות א' דהמנהג שאין לאומרו כלל כדברי הטור:

ב

ג) וזה נוסח התחלת הברכה בסידור הכוו' של הרש"ש ז"ל בא"י אמ"ה האל הזן אותנו וכו' בטובו גי' הוי"ה בחסד גי' י יה יהו יהוה. נותן גי' אבגית"ץ. כי הוא אל זן. יכוין כי הוא אל זה הוא אל שדי שבבריאה והוא ישפיע אל זן שהוא גי' אל הוי"ה שביצירה פ'תח א'ת י'דיך יכוין ר"ת פא"י גי' יאהדונה"י וס"ת חת"ך ובא"ת ב"ש סא"ל בגי' יאהדונה"י ומשביע גי' חת"ך. לכל חי רצון יכוין להמשיך שפע וברכה רבה לכל העולמות. ע"כ. ועי"ש כוונת פסוק זה בארוכה ובשה"מ פ' עקב יעו"ש. ונראה שבשעה שיכיון להוריד שפע וכו' לכל העולמות יכוין להמשיך ג"כ לבחי' הנר"ן שלו ולגופו. וסדר כוונת ד' ברכות של בהמ"ז של חול ושבת כבר כתבנו אותם בסימן זק"ן אות כ"ד ואות כ"ה. קחנו משם. ועיין לקמן אות ט':

א

ד) ברכה א. יש נוהגין להתחיל ברוך הוא וברוך שמו ואין להתחיל כך אפילו בעשרה עיין לקמן סימן קצ"ב אות ז' וכן יש מתחילין הזננו וכו' המעדיף טובו עלינו וזה התוספת מגרעות נתן שהרי אמרו שאין אות ף' בבהמ"ז להורות שכל המברך בהמ"ז בכוונה אין שולט בו לא אף ולא קצף י"א בהגה"ט. חס"ל אות ח' וכבר כתבנו באות הקודם בשם סידור הרש"ש ז"ל שצריך להתחיל בא"י אמ"ה האל הזן אותנו וכו' וכ"כ הרב בן א"ח פ' חקת אות י"ד:

ב

ד) לא חסר לנו ואל יחסר לנו. מלת חסר החי"ת בקמ"ץ והסמ"ך בפת"ח. יחסר היו"ד בשו"א והחי"ת בפת"ח והסמך בצירי כי אז הנקודות עולות כמנין לח"ם כי כל נקודה היא י' וכל קו היא ו' וקמ"ץ הוא י"ו של"ה בשער האותיות דפ"ג ע"א מ"א סוף הסימן א"ר אות א' סוף אות א':

ג

ד) ברכה ב' לא יתחיל על ארצנו אלא מתחיל נודה לך. ועל חיים שחוננתנו ועל המזון וכו'. על הכל בלא וא"י. חס"ל שם. בן א"ח שם אות ט"ו. וכתב שם הא"ר דצ"ל אנחנו מודים לך ולא אנו שהוא לשון קללה כמו ואנו הדייגים. וכ"כ י"א בהגה"ט סו"ב שם. חס"ל שם בן א"ח שם:

ד

ד) ברכה ג'. עלינו ועל כל ישראל עמך. רענו זוננו מ"א סי' פק"ח ססק"ג. ואל תצריכנו לידי מתנת ב"ו. ולא לידי הלואתם אלא לידך וכו'. יהי רצון שלא נבוש בעוה"ז וכו' בנוסח רצה. נשבות בו וננוח בו. ונתענג בו וכו'. (ובלילה נשבות בה וננוח בה וכו'. כמ"ש בשער הכוו') אחר רצה או אחר יעלה ויבא אומר ותבנה ירושלים עה"ק במהרה בימינו בא"י בונה ירושלים חס"ל שם. בן א"ח שם אות ט"ז. ועיין לקמן סי' פק"ח סעי' ד'. גם בשבת אומר רענו זוננו כמו בחול. ואין לחוש שהוא שאלת צרכיו דאסור בשבת דטופס ברכות הוא ושרי. ירושלמי והביאו הטור סי' קפ"ח. מ"א שם סק"ג. בי"מ אות ה':

ה

ד) ברכה ד'. בא"י אמ"ה אבינו מלכנו וכו'. ועיין לקמן סי' קפ"ט אות ד' ואות ה'. ואחר סיום הברכה ורוח והצלה וכל טוב השומע יענה אמן חס"ל סי' רט"ו אות ג'. והיינו למנהג הספרדים אבל מנהג אשכנזים מסיימת ומכל טוב תמיד אל יחסרנו והשומע שהמברך מסיים כך צריך לענות אמן" כמ"ש ח"א כלל מ"ז אות א' יעו"ש. ועיין לקמן סי' קפ"ט אות א'. הרחמן הוא יפרנסנו וכו'. בריוח ולא בצמצום. (ולא יאמר בהתר ולא באיסור) הרחמן הוא יצליח את דרכינו. הרחמן הוא יצליחנו בלימודנו. הרחמן הוא ירפאנו רפואה שלימה רפואת הנפש ורפואת הגוף. אם יש עכו"ם בבית יאמר הרחמן הוא יברך כל אחד ואחד ממנו בני ברית. (עיין לקמן סי' קפ"ט) כמו שנתברכו אבותינו הקדושים אברהם בכל יצחק מכל יעקב כל. הרחמן הוא יטע תורתו ואהבתו וכו' ויהיו כל מעשינו לש"ש. חס"ל שם. בן א"ח שם או' ח"י. ואומרים הרחמן בשבת כמו בחול ואין לחוש משום שאילת צרכיו שהרי טופס ברכות כך היא. ב"י סי' פק"ח בשם שה"ל. וכ"כ מור"ם שם בד"מ אות ד' בשם א"ז יעו"ש. ואע"ג דב"י שם כתב לדחות מ"מ המנהג לאומרו כדברי שה"ל וא"ז. וכ"כ הר"ז שם אות ד'. וכן האורח מברך לבה"ב בשבת דגם זה בכלל טופס ברכות ברכ"י סי' פק"ח בשיו"ב אות א'. ועונין אמן אחר הרחמן שבבהמ"ז אעפ"י שאין בו הזכרת השם וכן אחר כל תחנה ובקשה אעפ"י שאין בה ברכה והזכרת השם. של"ה בשער האותיות דפ"ב ע"ב. מ"א סי' קפ"ט סק"א. חס"ל סימן רט"ו אות ד'. בן א"ח שם:

ו

ד) בשבת ויו"ט ור"ח ומו"ש ומילה וחתונה ופורים וסיום מסכתא אומר מגדול כמ"ש לקמן סי' קפ"ט אות י"א יעו"ש:

ז

ד) בסיום בהמ"ז יאמר פסוק עושה שלום במרומיו וכו'. ויכוין בר"ת עושה במרומיו להוי"ה דע"ב דיודין. שה"מ פ' עקב. בן א"ח שם. ועיין א"ר אות א' מה שהאריך לבאר בנוסח בהמ"ז ואנו כתבנו קצת כאן בקיצור מה שמוסכם באחרונים וכל א' יתבאר במקומו ג"כ בס"ד:

ח

ד) וזה נוסח בהמ"ז לקטנים שלא הגיעו לחינוך או לנשים וע"ה שאין יודעים לברך סדר בהמ"ז בארוכה. בריך רחמנא מרן מלכה דעלמא מריה דהאי פיתא. בריך רחמנא דזן לכולה: נודה לך ה' אלהינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה עובה ורחבה ונתת לנו ברית ותורה לחם לשבעו. בא"י על מארץ ועל המזון: רחם ה' אלהינו עלינו ועל כל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל מלכות בן דוד משיחך (ישמחנו ביום השבת הזה. וזכרנו לטובה ביום ר"ח הזה. או ביום חג פלוני הזה) ובנה ירושלים עה"ק במהרה בימינו. בא"י בונה ירושלים. אמן: בא"י אמ"ה אבינו מלכנו המלך הטוב והמטיב לכל הוא הטיב הוא מטיב הוא יטיב לנו הוא גמלנו הוא גומלינו הוא יגמלנו לעד חן וחסד ורחמים וכל טוב: הוא יזכנו לימות המשיח עושה שלום וכו' חס"ל אות א' ועיין ב"ח סימן קצ"ב שהביא שם ג"כ נוסח בהמ"ז בקצרה יעו"ש ועיין לקמן אות ח' וזה שכתבנו הוא יותר מוסכם מהאחרונים. וזהו דוקא לשאינם יודעים לברך סדר בהמ"ז בארוכה ושלא יבעלו מ"ע דאורייתא אבל להיודעים צריך לברך דוקא סדר בהמ"ז בארוכה משום דיש כסדרה רמזים וסודות נפלאים כנז"ל. ועיין סימן קפ"ה אות א':

א

ה) שם במקום ברכת הזן משמע דדוקא במקום ברכת הזן הא שאר ברכות צריך לאומרם. וכ"כ א"ר אות ב':

א

ו) שם בריך רחמנא מלכא דעלמא וכו' כצ"ל פרישה אות ד' ועיין לעיל סימן קס"ז אות ע"ג:

א

ז) שם בריך רחמנא וכו' הרב ראשון לציון בשיטתו הכריח דלא יצא י"ח ברחמנא שהיא כינוי אלא בהזכרת ה' ממש או בא' מז' שמות שאין נמחקין וכ"כ תר"י דאמר רחמנא אלהנא מלכא וכו' ואלהינו הוא א' מז' שמות יעו"ש. ער"ה אות א':

א

ח) שם וי"א שצריך לחתום וכו' והטעם משום דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים כגון במקום שאמרו שלא לחתום והוא חותם או איפכא לא יצא. ב"י בשם הרשב"א. מ"א סק"א. וכן הסכים הב"ח שצריך לחתום. א"ר שם. מיהו אם קיצר בנוסח הברכה יצא. א"א אות א' וכ"מ בהרמב"ם פ"א מה"ב דין ו' יעו"ש:

א

ט) כתב הכלבו י"א שאין לומר בה כאמור פותח את ידיך רק חותמין בא"י הזן את הכל בלי שום פסוק וטעמא דמסתבר הוא כי איך נביא פסוק שאמרו דוד לדברי מרע"ה עכ"ל. והביאו ב"י וכתב עליו דאין בטענה זו הכרח. וכ"פ היפ"ל אות א' דאפ"ל משה אמרו ודוד כתבו בספרו כאשר אמר משה הי"א מזמורים מתפלה למשה עד לדוד מזמור ודוד יסדם בספרו כמ"ש רש"י ומצו"ד בריש מזמור ן' יעו"ש. וכ"כ המרדכי בסוף מס' ברכות לומר פסוק פותח וכו' וכ"כ האר"י ז"ל בשה"מ פ' עקב ובסי' הרש"ש ז"ל שצריך לאומרו ולכוין בו כמ"ש לעיל אות ג' יעו"ש וכן מ"ש שם הא"ר כי הוא זן ומפרנס לכל כמ"ש במרדכי ורד"א ומ"מ ודלא כא"ח שכתב כי הוא אל זן יעו"ש האר"י ז"ל בשעה"מ פ' עקב הסכים כא"ח שצ"ל כי הוא אל זן ונתן טעם בסוד כמש"ל אות ג' יעו"ש והכי אנן ק"ל כדברי האר"י ז"ל. זן ומפרנס פי' במרדכי זן באכילה ומפרנס בשאר צרכים. א"ר שם. ועיין כתובות נ"ז ע"א במשנה ופרש"י שם:

א

י) [סעיף ב'] בברכת הארץ וכו' ואינה פותחת בברוך אלא מתחיל נודה לך וכו' על שם הפסוק נודה לך לעולם וגו' על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה וכו' ותיקן יהושע לשון חמדה לפי שראה את מרע"ה שחמד אותה והתפלל עליה לראותה וגם אבות העולם חמדו ליכנס שם וליקבר שם וכיון שזכה הוא ליכנס תיקן לומר ארץ חמדה וכו' ועל בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו וכו' תיקן לומר בה ברית לפי שע"י הברית כשנימול אברהם כרת ה' אתו ברית לתת לו את הארץ. וצריך להזכיר בה תורה שבזכות התורה ירשו את הארץ שנאמר ויתן להם ארצות גוים וכו' בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו. והקדים ברית לתורה מפני שברית מילה קדמה לתורה בזמן. ועוד שעל הברית נכרתו י"ג בריתות ועל התורה לא נכרתו אלא ג' טור ב"י לבוש:

א

יא) שם ארץ חמדה וכו' והא דמברכין עכשיו על הארץ הטובה וכו' אע"ג דעכשיו א"י חרבה ויושבין בחו"ל משום דא"י היא באמצע הישוב וירושלים אמצע א"י ובית ק"ק אמצע ירושלים והשפע יורד לשם קודם הכל אפילו בזה"ז ואח"כ מתפשט משם לכל העולם וע"כ כיון שהשפע בא משם אפילו בזה"ז לכן גם בזה"ז מברכין על הארץ הטובה. זוה"ק פ' תרומה דזק"ן יעו"ש:

א

יב) שם. הגה. ודברי הרא"ש הם עיקר. וכ"פ הלבוש. מיהו שכנה"ג בהגה"ט אות ד' כתב ומנהגינו כהרמב"ם ז"ל יעו"ש. וכ"כ היפ"ל אות ב' וכן הוא מנהג בני ספרד כהרמב"ם ז"ל:

א

יג) [סעיף ג'] אם לא הזכיר וכו' ואם לא אמר בה הודאה תחלה וסוף מחזירין אותו. כ"מ בטור. מ"א סק"ב. מיהו המאמ"ר אות ד' כתב דאין מחזירין אותו וכתב שכ"מ בש"ס ברכות מ"ט ע"א. ובהרמב"ם פ"ב מה"ב דאינו אלא מגונה ואם אמר א' מהם אפי' מגונה לא הוי יעו"ש. וחותם בה בא"י על הארץ ועל המזון טור. ואין זה חותם בשנים דה"פ ארעא דמפקא מזון ברכות מ"ט ע"א. ב"י ולבוש:

א

יד) שם. ברית ותורה וכו'. היינו שלא אמר ברית ותורה וגם לא אמר על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך וכו' אבל אם אמר א' מהם פ"א ברית ותורה או בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך וכו' יצא. ולהרא"ש אפי' לכתחלה די בפ"א כמ"ש בסעיף הקודם:

א

טו) אם הגר רוצה לומר על שהוצאתנו מארץ מצרים יאמר ואם רוצה לשנות ואומר שהוצאת את ישראל ממצרים יאמר. אגרות הרמב"ם ז"ל סי' ט' כנה"ג בהגה"ט. עו"ת אות ג':

א

טז) כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא י"ח. ברכות מ"ח ע"ב. הרמב"ם פ"ב מה"ב. טור בסי' זה ובסי' שאחריו. מאמ"ר אות ג' והא דהשמיט זה הש"ע כל שלא אמר ארץ חמדה וכו' לא יצא נראה משום דזה פשוט כיון שהוא שבח הארץ. וזהו עיקר הברכה כמ"ש וברכת על הארץ וכו':

א

טוב) כתב בד"מ אות ג' י"ל בנוסח ברכה זו בכל עת ובכל שעה כי עתים הם קור וחום והמשנה טועה יעו"ש. וכ"כ מט"מ סימן שכ"א. מ"א סק"ב מיהו השכנה"ג בהגה"ט אות ו' כתב בנוסחא שלנו ליתא לא בכל עת ולא בכל שעה אלא כך היא גרסתנו שאתה זן ומפרנס אותנו על הכל וכו' יעו"ש. וכ"ה מנהג הספרדים כמ"ש השכנה"ג ואין עונין בה אמן כי אינה סוף ברכה רק שרגילין להפסיק בעל הנסים. מ"א שם. ור"ל קודם ועל הכל אין עונין אמן רק שרגילין להפסיק בעל הנסים כמ"ש לקמן בהגה ס"ד יעו"ש:

א

חי) שם מחזירין אותו כן איתא בירושלמי ספ"ק דברכות וכ"ה דעת גדולי הפו' כמ"ש בב"י יעו"ש. מיהו הטור כתב דאחיו ר' יחיאל מסופק בהא דאמר לא יצא י"ח אי לעיכובא קאמר או למצוה והדעת נוטה דלמצוה קאמר עכ"ל. והביאו הברכ"י אות ב' יעו"ש ונ"מ לדידן אע"ג דק"ל כדעת גדולי הפו' והש"ע והכי איתא בהדיא בירושלמי מ"מ כשיארע עוד איזה צדדין עם זה שלא הזכיר כגון שלא שבע אי אשה או קטן או ספק הזכיר ספק לא הזכיר נראה דיש להקל. ואם אפשר יש לאכול עוד ואח"כ חוזר לברך כדי לצאת אליבא דכ"ע. ועיין לעיל אות א':

א

יט) שם מחזירין אותו. ואם נזכר קודם שסיים הברכה חוזר לראש ברכת הארץ אבל אם נזכר אחר שסיים הברכה חוזר לראש ברכת הזן דכל בהמ"ז כברכה אחת חשובי בי"מ אות א' ועיין לקמן סימן קפ"ח אות ל':

א

כ) שם הגה ונשים ועבדים לא יאמרו ברית וכו' אבל הרב כמאירי בפסקיו כ"י כתב וז"ל אף הנשים אומרות ברית ותורה מדי דהוה אברכת הארץ אף שאין להם חלק בארץ שהרי בכלל ישראל הן ועל ישראל אומרות כך עכ"ל והביאו המחב"ר אות א' שע"ת אות ג' וכ"ה דעת מרן ז"ל בבד"ה דמצו למימר נשים ועבדים ברית ותורה יעו"ש ולפיכך השמיט זה ולא כתבו בש"ע. וכ"כ המחב"ר שם וכתב דכן המנהג שהנשים אומרות כאנשים עכ"ל. והביאו הזכ"ל אות ב' וכ"כ המ"א סק"ג דנוהגין הנשים לומר ברית ותורה יעו"ש. וכ"כ הרב יעבץ בס' עמודי שמים דרצ"ג ע"ב דגם הנשים ועבדים אומרות ברית ותורה וא"צ לדלג כלום יעו"ש. והב"ד הפתה"ד אות ג' וכתב וכן עיקר יעו"ש וכ"כ הר"ז אות ז' בי"מ אות ב':

א

כא) [סעיף ד'] אם לא הזכיר בבונה ירושלם וכו' מפני שאין לנו נחמה גמורה עד שתחזור מלכות בית דוד למקומה הרמב"ם פ"ב מה"ב ובשה"ל כתב הטעם לפי שארז"ל ביום שנחלק בית דוד כפרו בג' דברים בהקב"ה ובהמ"ק ומלכות בית דוד ואין נגאלין עד שיתוודו ויתבעו שלשתן יעו"ש והב"ד ב"י סימן פק"ח ולבוש שם ססע"י א':

א

כב) שם מחזירין אותו ואם נזכר קודם סיום הברכה זו אומרה שם. ואם נזכר אחר שסיים ברכה זו חוזר לראש בהמ"ז. בי"מ אות ב':

א

כג) שם הגה ואומרים על הנסים וכו' קודם על הכל וכו' דהכי אסיקנא במס' שבת כ"ד ע"א בחנוכה א"צ להזכיר בבהמ"ז ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה ע"כ ומביאו ב"י. והא דמזכיר בהודאה כתבו שם הטעם בתו' משום דעל הנסים הודאה היא ולא תפלה. וכ"כ הלבוש. והא"ר אות ז' כתב בשם הירושלמי משום דכל דבר שהוא לשעבר אומרו בברכה דלשעבר ודבר שהוא להבא אומרו בברכה שהוא להבא עכ"ד ועיין לקמן סימן פק"ח אות ט"ז:

א

כד) שם בהגה. ואם לא אמרו אין מחזירין אותו. ואפילו נזכר תיכף כשחתם ברכת הודאה אין מחזירין אותו. ב"י. ועיין לקמן סי' תרפ"ב ס"א:

א

כה) שם בהגה. ואומר הרחמן הוא יעשה לנו נסים וכו'. ואע"ג דמוכח בברכות שאין להתפלל שיעשה לו נס מ"מ. כיון שאומר בלשון רבים שפיר דמי. וגם יש לחלק דכגון ההיא דמלחמת חשמונאי שהנסים היו דרך טבע העולם לא יהיה תפלת שוא אבל צריך ליזהר מלהתפלל שיעשה לו נס היוצא מדרך טבע העולם ואין ראייה מעובדא דר"ח בן דוסא דרב גובריה וע"ד ותגזר אומר ויקם לך שע"ת:

א

מ"א סק"א בריך רחמנא. כל אריכות זה הנוסח לפי הי"א שבש"ע הטעם לפי שברכת הזן הוא מטבע ארוך וגם שפתיחתו וסתימתו בברוך כמ"ש במ"א סק"א מש"ה צריך ג"כ לו' ובטובו הגדול כו' בין הפתיחה לחתימה כדי שיהיה ארוך קצת:

ב

סק"ב והמשנה טועה. שיש סוברים שלא לומר רק בכל עת כי עת ושעה אחד הם וע"ז כתב שאין הדבר כן כי עת היינו עתי השנה קור וחום כו' ושעה היינו שעות היום כן הוא בד"מ:

ג

שם עסי' רפ"ד מ"ש וע"ש בט"ז סק"ד:

ד

מ"א סק"ג וסיים בחדא פי' וא"כ משמע דמ"ש רמ"א לא יאמרו ברית ותורה ה"פ נשים לא יאמרו ברית ועבדים לא יאמרו תורה וע"ז הקשה מתו':

א

לא יאמר כי לעולם חסדו עמנו כי חסדיו הם עם כל חי [טור] כ' הב"ח סי' קצ"ב אם אמר בריך רחמנא מרא מלכא דעלמ' דיהיב האי פיתא ובטובו בגדול תמיד לא חסר לנו ואל יחסר לנו חלב חטה בריך רחמנא דזן כולה בעתה יצא בדיעבד ולא לכתחלה כלל כי אם לקטנים פחות מח' שנה עכ"ל: שיחתום. כי כל המשנה ממטבע שטבעו כגון במקום שאמרו שלא לחתום והוא חתם או איפכא לא יצא, (רשב"א כ"מ ועמ"ש סי' רי"ד):

ב

אם לא הזכיר. ואם לא אמר בה הודאה תחלה וסוף מחזירין אותו [כ"מ בטור], י"ל בכל עת ובכל שעה כי עתים הם קור וחום והמשנה טועה [ד"מ וכ"כ במט"מ] ואין עונין פה אמן כי איננה סוף הברכה רק שרגילין להפסיק בעל הנסים עסי' רפ"ד מ"ש:

ג

ונשים כו'. צ"ע דפתח בתרתי וסיים בחדא, ובתו' ר"פ מ"ש אית' בהדיא דלא יאמרו ברית ותור' וכן כתבו התו' ורש"י בערכין וכ"ה בברכות דף מ"ח וז"ל ברית לפי שאינה בנשים תור' ומלכו' אינה לא בנשים ולא בעבדים עכ"ל וצ"ע דלא כע"ת ולבוש וצ"ע על מה סמכו עכשיו הנשים לאומר' והל"ח נדחק לתת טעם לדבר ובבד"ה כתב דנשים הוי כגברים שאין נקרא אדם אלא כשיש לו אשה ואם כן ה"ל שניהם גוף א' עכ"ל נדחקו כדי ליישב המנהג ולע"ד קשה דהא אמרי' ססי' מ"ז דנשים מברכו' ברכת התורה משום דחייבות ללמוד מצו' שלהם וכ"פ בי"ד סי' רמ"ו ס"ו ואמרינן כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים א"כ למה לא יאמרו על תורתך שלמדתנו ועוד אמרי בע"א ד' כ"ח ע"א למ"ד המול ימול איתתא כמאן דמהילי דמי ולמ"ד ואתה את בריתי נשים לאו בני ברית נינהו וא"כ אפשר דעל בריתך שחתמת בבשרינו יכולין לומר דכמאן דמהילי דמי והא דקאמר בגמ' דרב חסדא [לא הי' אומר ברית ותורה משום דר"ח] [גי' נה"ח] הי' מזמן ומוצי' אף הנשים ולכן לא אמר ברית ותורה שאינ' שוה לנשים כאנשים דעכ"פ האנשים נימולים ממש ולומדי' כל התורה דלכן ס"ל אם לא אמרו יצא ידי חובתו ע"ש, יש לומר לא חיסר לנו בחיר"ק תחת החי"ת ואל יחסר לנו שב"א תחת היו"ד ופתח תחת החי"ת וצירי תחת הסמ"ך שאתה זן קמץ תחת השי"ן בפי כל חי לפי שהוא סמוך ועמ"ש סימן נ"א, של"ה כתב לומר חסר יחסר שהנקודות עולים כמנין לחם:

א

(א) י"א ברוך וכו' – היינו שהיו נוהגין לומר קודם התחלת בהמ"ז:

ב

(ב) והמוסיף גורע – דאין להוסיף על מטבע שטבעו חכמים לא יאמר כי לעולם חסדו עמנו כי חסדיו הם עם כל חי. שאתה זן קמ"ץ תחת השי"ן. אנחנו מודים ולא אנו דאנו הוא לשון אנינות. בפי כל חי ולא בפה. רענו בשו"א תחת הרי"ש ולא בחול"ם כי הוא לשון בקשה. ומטעם זה צ"ל זוננו במלאפו"ם. לא חסר לנו ואל יחסר לנו [א"ר בשם של"ה]:

ג

(ג) מלכא מאריה וכו' – ולפי מה שכתב המחבר לקמן בסי' רי"ד מיירי דאמר מלכא דעלמא ועיין במש"כ שם:

ד

(ד) יצא – ידי ברכה ראשונה שהיא ברכת הזן ואף שקיצר מאד הברכה ולא אמרה כנוסח שתיקנו חכמים בלה"ק אפ"ה יצא בדיעבד הואיל והזכיר שם [דהש"י היו קורין אותו בלשון רחמנא] ומלכות וענין הברכה ומשמע עוד דלדעה ראשונה אף שלא חיתם ג"כ מהני דאף דקי"ל דמקום שאמרו לחתום אינו רשאי שלא לחתום מ"מ בדיעבד יצא והדעה השניה ס"ל דהוא לעיכובא אף בדיעבד ועיין בב"ח שכתב דנ"ל לעיקר הדעה הזו והביאו בא"ר. והנה כ"ז הוא דוקא בדיעבד אבל לכתחלה לכו"ע אין לשנות כלל מנוסח הברכה שתקנו לנו חכמים ז"ל וכמו שמבואר ברמב"ם פ"א מק"ש ופ"א מהלכות ברכות ומשמע באחרונים דילדים קטנים נוכל לחנכם לכתחלה בנוסח זה מברכת הזן וכן מעט מכל ברכה עד שידעו לברך כל ברכה כתיקונה:

ה

(ה) ברית ותורה – כי בנוסחתם הי' כתוב שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורה וע"ז כ' הרא"ש דלא יאמר שהרי יאמר אח"כ על בריתך וכו' ומה דאמר בגמ' צריך שיזכיר בה ברית ותורה היינו הענין של ברית ותורה כמו שאנו אומרים על בריתך וכו' לא תיבות ממש:

ו

(ו) אם לא הזכיר וכו' – והא דלא הזכיר המחבר אם לא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה דמחזירין אותו כדאיתא בש"ס דהא מלתא דפשיטא היא דהיא עיקר ברכת הארץ אלא אפילו לענין ברית ותורה נמי מחזירין אותו [א"ר]:

ז

(ז) בברכת הארץ וכו' – שע"י ברית נתנה הארץ לאברהם בפרשת מילה שנאמר ונתתי לך לזרעך אחריך את ארץ מגוריך וגו' ובזכות התורה והמצות ירשו את הארץ שנאמר למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ וגו' ואומר ויתן להם ארצות גוים וגו' בעבור ישמרו חקיו ותורותיו וגו':

ח

(ח) מחזירין אותו – היינו לראש בהמ"ז דכולהו ג' ברכות ראשונות חשובות כאחת כ"כ מ"א לקמן בסימן קפ"ח סק"ח ועיין במה שכתבנו שם בזה בשם שאר אחרונים:

ט

(ט) דנשים לאו וכו' – באמת לאו בני תורה נינהו ג"כ והא דחלקינהו לשתים משום דעבדים איתנהו בברית. ומ"מ בימינו נהגו הנשים לומר ג"כ על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו וכו' והכוונה על ברית הזכרים שחתמת בבשרנו וכן תורתך שלמדתנו על למוד הזכרים שבזכות התורה והברית נחלו ישראל את הארץ ועוד שגם הנשים צריכות ללמוד מצות שלהן לידע היאך לעשותן כמ"ש בסי' מ"ז:

י

(י) בבונה וכו' – מפני שע"י דוד נתקדשה ירושלים וגם שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות ב"ד למקומה:

א

סעיף א' מארי' דהאי פתא יצא. ע' רמב"ן מלחמות ספ"ק דברכות כ' מהא דאמרינן אינו רשאי לקצר. מ"מ איכא למימר דאם קצר יצא. וה"נ מוכח בפ' כיצד מברכין עכ"ל נראה דכוונתו להך דהכא דפשטיה דסוגיא אף דלא סיים וחתם יצא:

א

ונשים עבה"ט ובא"ר הקשה הרבה על זה ועיין בבר"י ובמח"ב הביאו משם המאירי דאף הנשים אומרות ברית ותורה מידי דהוי אברכת הארץ כו' עיין שם:

ב

בש"ע סעיף ד' שם בהגה ויאמר הרחמן הוא כו' ועיין מ"ש אא"ז בבכ"ש דאע"ג דמוכח בברכות שאין להתפלל שיעשה לו נס מ"מ כיון שאומר יעשה לנו לשון רבים שפיר דמי ולכן בנוסח שאחר נשיאת כפים לא יאמר ויעשה לי ניסים רק ויעשה לנו וגם יש לחלק דכגון ההיא דמלחמת חשמונאי שהנסים היו דרך טבע העולם לא היה תפלת שוא אבל צריך ליזהר מלהתפלל שיעשה לו נס היוצא מדרך טבע העולם ואין ראיה מעובדא דר"ח בן דוס' דרב גוברי' וע"ד ותגזור אומר ויקם ע"ש:

א

במ"א ס"ק ג' ולענ"ד קשה כו' ר"ל שקשה למה הוצרכו לדחוק שהרי בפשיטות י"ל דהיינו טעמא דמנהגא דחייבי' ללמוד מצות שלהן. ועוד דבע"א אמרינן דנכרי פסול לחד מ"ד משום ואתה את בריתי תשמור לזרעך אחריך אבל נכרי לא וחד מ"ד ס"ל מהמול ימול קרי המל ימול ואמרינן דאיכא בינייהו אשה דלמ"ד ואתה כו' אשה לאו בת מילה היא ור"ל וא"כ ע"כ לאו לדידה קאמר שתשמור הברית והלכך גם לאחרים אינה יכולה למול ולמ"ד המול ימול שפיר יכולה למול דכמאן דמהילא דמיא וכיון דהוה עכ"פ כמאן דמהילא שפיר יכולה לומר על בריתך שחתמת בבשרינו אע"פ שאין בה חותם קודש ממש מ"מ כוללת עצמה עם האנשים שנחתם בבשרם והיא כמאן דמהילא דמיא ומ"ש המג"א והאי דקאמר כו' יש כאן חסרון איזה תיבות וכצ"ל מהא דקאמר בגמרא דרב חסדא לא אמר ברית ותורה לפי שאינם בנשי' מ"מ י"ל דרב חסדא היה מזמן כו' כצ"ל. ור"ל דלכאורה קשה דנהי דנימא דמה דקאמר ברית לפי שאינו בנשים ר"ל שעכ"פ אינו ממש בנשים מ"מ קשה האיך לא קאמר ר"ח לכתחלה כיון שגם בנשים עצמם שייך ברית ותורה ויכולין לומר לכתחלה. בשלמא אם לא שייך בנשים כלל ואין להם לומר כלל בא ר"ח לאשמועינן דאף באנשים אם רצה שלא לומר הרשות בידן דכיון דלא שייך בנשים מעיקרא הכי אתקין משא"כ אם נשים יש להם לומר לכתחלה א"כ למה עביד ר"ח כן לכתחלה. ולזה כ' המג"א לתרץ דר"ח היה מזמן להוציא אף הנשי' ולכן אעפ"י שגם הנשים יכולים לומר מ"מ כיון שברית ותורה אינו שוה בנשי' כמו באנשים והוא הי' מוציא שניהם יחד וס"ל דהכי גרע טפי מאם נשים מברכו' בפני עצמם. ולכן לא כלל כיון דאף באנשים אם לא אמרו יצא י"ח לפי שאינו ממש בנשים כדאמר רב וע"ז הוקשה לו רב ששת ואת שבקת הני תנאי ועבדת כרב ר"ל כיון דלהני תנאי באנשים אף בדיעבד לא יצא היה לך לומר אף שהיית מזמן להוציא אנשים ג"כ כנלע"ד בפירוש דברי המג"א:

ב

שם ועוד אמרי' בע"א דף ך"ג כו' נשים לאו בני מילה נינהו כצ"ל: