שולחן ערוך, אורח חיים קנ״ה: לילך מב"ה לבית המדרש ובו ב סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

לילך מב"ה לבית המדרש ובו ב סעיפים:
אחר שיצא מבית הכנסת ילך לבית המדרש ויקבע עת ללמוד וצריך שאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה: הגה ואף מי שאינו יודע ללמוד ילך לבית המדרש ושכר הליכה בידו או יקבע לו מקום וילמוד מעט במה שיודע ויחשוב בעניניו ויכנס בלבו יראת שמים (הר"י פ"ק דברכות):

ב

קודם שילך לבית המדרש יוכל לאכול פת שחרית אם הוא רגיל בו וטוב שירגיל בו:

א

אחר שיצא מב"ה כו'. ויתפלל כל פעם תפלה זו דהיינו יאמר תחלה ח' פעמים ח' מן תמניא אפי ואח"כ יאמר יר"מ ה' או"א בשמונה פעמים שאמרתי הפסוקים לפניך שתפתח לבי בתורתך ותצוה להמלאכים הממונים על התורה שילמדוני תורתך ויהא לבי כפתחו של אולם להגות בתורתך ויהיו דברי תורתך מונחים בפי כשולחן ערוך וכמעין הנובע ויהיו דברי תורתך שמורים בלבי שלא אשכח ואהיה כבור סיד שאינו מאבד טפה ואשחיר ואעריב ככתוב לא ימוש ספר התורה מפיך והגית בו יומ' ולילה למען תשמור כל הכתוב בהם אז תצליח ואז תשכיל ובזכות שמות הגדולי' היוצאים מפסוק תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב שתפתח לבי בתורתך ואהיה כמעין המתגבר לפלפל למהר להבין ולהשכיל ואהיה מהר לשמוע וקשה לאבד ולזכור ולידע ואזני תפתח לשמוע בתורתך אמן וכן י"ר (כ"כ השל"ה):

א

לבה"מ. ואם צריך לעשות דבר נחוץ ילמוד פסוק א' או הלכה א' ע"ת. והמנהג בכ"מ שקובעים ללמוד אחר התפלה בבה"כ ואומרים קדיש דרבנן ואין חילוק בין גדולים שעוסקים בתורה או קטנים ובלבד שיהא עשרה גדולים שיענו איש"ר. ע"ת:

ב

שחרית. כתב הב"ח בשם מרדכי פת שחרית אינה אלא בתבואה הרחוקה מן הישוב ולא שמעה קול תרנגול ולא קול מושכים באניות והרגילים בה צריכים לאוכלה תדיר בכל יום וע"כ נמנעים החכמים ממנה עכ"ל. וט"ז ומ"א כתבו דמי שמקיים הדברים כפשוטן ש"ד ועיין בתשובת חכם צבי סי' ט"ו:

א

טור ממשמעות גמ' דשבת ל"א

ב

טור מגמרא דסוכה כ"ו

א

ס"א אחר כו'. סוף ברכות והר"י בס"ה:

ב

ויקבע כו'. פ"ב דשבת:

ג

וצריך כו'. דזהו ענין הקביעות דבלא"ה אמרי' בסנהדרין צ"ט נאף אשה כו':

ד

ואף מי כו'. פ"ה דאבות:

ה

או יקבע כו'. פ"ק דברכות ז' ב' כל הקובע כו' וכגי' הרי"ף לתורתו ועתר"י שם:

א

ס"ב קודם כו'. פ"ב דסוכה כ"ו א':

ב

אם כו' וטוב כו'. ב"ק צ"ב ב' ב"מ ק"ז ב' ע"ש:

א

ויקבע וכו' – והנה עצם הלמוד אף שכשהוא לומד ביחידי הוא ג"כ מקיים מ"ע של ת"ת מ"מ לכתחלה מצוה להדר כל מה שיכול ללמוד בחבורה שעי"ז יש כבוד שמים יותר וכן אמרו חז"ל בכמה מקומות ברב עם הדרת מלך וכבר אמרו חז"ל (ברכות ו, א) שיש נפקא מינה בין מי שלומד ביחידי דאף שהקב"ה קובע לו שכר על זה מ"מ לא מכתבן מליה בספר הזכרונות משא"כ כשלומד שלא ביחידי נאמר עליהם בכתוב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו' ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו וכש"כ כשלומדים בעשרה יחד דאז קדמה שכינה ואתיא כדכתיב אלהים נצב בעדת אל וגם אמרו חז"ל אין התורה נקנית אלא בחבורה עוד אמרו חז"ל (ברכות סג, א) על הפסוק הסכת ושמע ישראל וגו' עשו כתות כתות ועסקו בתורה גם עי"ז נושא הקב"ה פנים לישראל כדאיתא בתנד"א פ' כ"ג תשובת הקב"ה למדת הדין ששואלת לפניו למה הוא נושא פנים לישראל והלא כתיב האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים והשיב הקב"ה איך לא אשא פניו לישראל וכו' ולא עוד אלא שהן מלמדים את התורה ויושבים אגודות אגודות ועוסקים בתורה עי"ש. וכן המנהג כהיום בכל קהלות ישראל שקובעים ללמוד בחבורה אחר התפלה בביהכ"נ ואומרים קדיש דרבנן. ואין אומרים קדיש דרבנן אלא על תורה שבע"פ ולא על פסוקים וכן על דברי אגדה אומרים קדיש דרבנן [אחרונים]. עוד כתבו דלענין אמירת הקדיש אין מעכב שילמדו דוקא בעשרה דאפילו אחד או שנים שלמדו יוכלו לומר קדיש רק שיהיו עשרה בביהכ"נ. וגם דאפילו איש אחר שלא למד יוכל לומר הקדיש:

ב

עת ללמוד – ביורה דעה סימן רמ"ו ס"א מבואר דצריך אדם לקבוע עת לת"ת ביום ובלילה וע"כ מן הנכון שמלבד קביעות שאחר תפלת שחרית יקבע גם בין מנחה למעריב שבזה יצא גם ידי חובת למוד תורה בלילה. וענין לימוד בין מנחה למעריב משמע גם בגמרא (ברכות ד, ב) אדם בא מן השדה בערב הולך לביהכ"נ אם יודע לקרות קורא לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל וכו' עי"ש ועיין בסימן א' מש"כ בשם השל"ה ובעו"ה כמה אנשים מרפים ידיהם מן התורה לגמרי ואינם חוששים לקבוע אפילו זמן מועט ביום לתורה והסיבה הוא מפני שאינם יודעים גודל החיוב שיש בזה וכבר אמרו חז"ל ויתר הקב"ה על עון ע"ז וג"ע וש"ד ולא ויתר על עון ביטול תורה ואיתא במדרש משלי פ"י אר"י בא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם וכו' בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה הקב"ה הופך את פניו ממנו ומצירי גיהנם מתגברין בו כו' והם נוטלים אותו ומשליכין אותו לגיהנם. בא מי שיש בידו שני סדרים או ג' הקב"ה אומר לו בני כל ההלכות למה לא שנית אותם כו' בא מי שיש בידו הלכות א"ל בני תורת כהנים למה לא שנית שיש בו וכו' בא מי שיש בידו ת"כ הקב"ה א"ל בני חמשה חומשי תורה למה לא שנית שיש בהם ק"ש תפילין ומזוזה בא מי שיש בידו ה' חומשי תורה א"ל הקב"ה למה לא למדת הגדה וכו' בא מי שיש בידו הגדה הקב"ה א"ל בני תלמוד למה לא למדת וכו' עי"ש והאיש אשר אינו מזרז א"ע לקבוע לו עתים לתורה בכל יום בודאי ישאר ריקם מכל ח"ו ומה יענה ליום הדין והחכם עיניו בראשו:

א

יוכל לאכול וכו' – משמע בטור דיאכל אז רק מעט ע"ש:

א

[א] ילך לבית המדרש וכו'. באליהו זוטא כתבתי זה לשוני, ונוהגין ללמוד בבית הכנסת אחר התפילה ואומרים קדיש דרבנן ואפילו שנים לומדים אומרים קדיש כשיש עשרה בבית הכנסת כמו בפורס שמע ואפילו תינוקות שלומדים, לחם חמודות דף ס"ב. ונראה מדבריו דאף מי שלא שמע ללמוד אומר קדיש דומיא דפורס שמע משמע אפילו אחד. כתב כנסת הגדולה דאין אומרים קדיש דרבנן על פסוק רק על תורה שבעל פה, עד כאן. ונראה לי דאם אומרים בה מדרשים או ש"ס הנדרשים עלה אומרים קדיש דרבנן עד כאן לשוני באליהו זוטא. והא דנקרא קדיש דרבנן לפי שהוא תחינה ובקשה על רבנן אי נמי כיון שלא נתקן אלא על תורה שבעל פה שהוא לימוד דרבנן. ונראה לי ללמוד אותו השיעור בבית הכנסת ובעמידה, וראיה מסוף סוטה משמת רבן גמליאל בטל כבוד התורה, ופירש רש"י שירד חולשה בעולם שלא יוכלו ללמוד בעמידה, עד כאן. אם כן בזמן מועט כזה ובבית הכנסת טוב ליזהר. עוד כתבתי באליהו זוטא צריך ליזהר כיון שפורסין ביתגדל יפנה לבו ולא יוכיחו באותו הזמן כי זמן תורה לחוד וכו' ועבירה בידו אם מבטל קדושת ה' על לימודו, ועיין לעיל סימן נ"ה ס"ק ג':

ב

[ב] וטוב הוא וכו'. ואנחנו לא נהגו בה כל עיקר מפני שכתבו אחרונים בשם המרדכי שלא נאמר אלא בתבואה הרחוקה מיישוב ולא שמעה קול תרנגול ואניות והרגילים בה צריך לאכלם תדיר בכל יום, עד כאן. וכתב הט"ז מי שמקיים הדבר כפשוטה לא הפסיד, ומגן אברהם כתב דמש"ס לא משמע כן. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דטעה בשבת דף ס"ו דפותא הוי דלא שמע קול וכו' במשל והוא סבר דקאי על פת שחרית, עד כאן. ותימה הא נאמר שם נמי דלא חזיא שימשא וסיהרא ומיטרא, גם תיקשי איך שייך זה בתבואה, גם תימא דאי אפשר לפרש למעיין בש"ס על פת שחרית, ולדבריו יותר נראה לי לכוין כן בברכות דף נ"ו דקאמר נפל פתא בבירא ולא אשתכח:

א

א) [סעיף א'] אחר שיצא מבהכ"נ וכו' ולא יצא מבהכ"נ עד שיסיימו כל התפלה אא"כ צריך לנקביו או להקיא. ס"ח סי' י"ח ותשע"ט ותש"פ יעו"ש כנה"ג בהגה"ט. ופי' שם הרב אזולאי בסי' תשע"ט דהיינו עד סוף קדיש בתרא בחול ובשבת וכתב דהרב החסיד כמהר"ר משה מזרחי ז"ל היה מקפיד וגוער על זה יעו"ש:

א

ב) שם. ילך לבה"מ וכו' וכל היוצא מבהכ"נ ונכנס לבה"מ ועוסק בתורה זוכה ומקבל שכינה שנאמר ילכו מחיל וכו' ברכות דס"ד ע"א. ומה שיש לדקדק בזה עיין בסה"ק חיים עד העולם בסיום למס' ברכות יעו"ש: וז"ל הטור ילך לבה"מ קודם שילך לעסקיו ויקבע עת ללמוד דאמר רבא בשעה שמכניסין האדם לדין אומרין לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה וכו' והוא מגמרא שבת דף ל"א ע"א. ומה שיש לדקדק בזה דבסנהדרין דף ז' ע"א אמרו אין תחלת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה וכו' עיין ב"י וב"ח ומ"ש אני הדל בסה"ק ישמח ישראל דרוש עה"ת פ' במדבר:

א

ג) שם. ויקבע עת ללמוד וכו' וכתב העו"ת או' א' דהמנהג בכל מקום בישראל שקובעים ללמוד אחר התפלה בבהכ"נ ואומרים קדיש דרבנן ואין אומרים קדיש דרבנן אלא על תורה שבע"פ או על דברי אגדה אבל לא על פסוקים יעו"ש. והא דנקרא קדיש דרבנן לפי שהוא תחנה ובקשה על רבנן א"נ כיון שלא נתקן אלא על תורה שבע"פ שהוא לימוד דרבנן שכנה"ג בהגה"ט או' ג' א"ר או' א' והמנהג עכשיו ללמוד תיכף אחר התפלה ספר חק לישראל כי הוא מסודר ע"פ דברי האר"י ז"ל וגם בזמן מועט הוא לומד תנ"ך ומשנה וגמרא וזוה"ק ומוסר ודינים, וכבר כתבנו הסדר שצ"ל ע"פ דברי הארי ז"ל לעיל בסי' קל"ב אות ו' קחנו משם, וגם כתבנו שם שהאר"י ז"ל היה אומר זה הסדר בציצית ותפילין וכן כתבנו לעיל בסי' כ"ה אות פ"ט יעו"ש. ועיין עו"ש אות ץ' ואות צ"א ודו"ק, וטוב שהת"ח או יודע ספר שבעיר יקרא החק בקול רם במתון ואליו יאספו כל יראי ה' וחושבי שמו וילמדו אחריו ויפרש להם הגמ' והזוהר אם הוא מתוכחות מוסר ויוסף לחק חס"ל אות א' ולמי שאפשר צריך לילך ג"כ לבה"מ אח"כ כדי לקיים מצות ילכו מחיל וכו' כנז' באות הקודם ואם א"א כגון שיש דבר נחוץ וכדומה אז יסמוך על לימוד החוק:

א

ד) שם ויקבע עת ללמוד וכו' דיין הממונה לדון מותר לדון בעת הקבוע לו ללמוד ועולה לו ללימוד דדינא היינו תורה וה"ד כשאינו נוטל שכר לדון ומהאי טעמא נמי מלמד תינוקות בשכר אינו עולה לקביעות עתים לתורה מהר"א אזולאי בהגהותיו כ"י מס' זכרון משה. וכפ"ז הלומד בישיבה בעת קבוע ומקבל פרס אותו הלימוד אינו עולה לקביעות עתים, ויש לחלק קצת, ברכ"י אות א' שע"ת אות א' ונראה כיון שכתב יש לחלק קצת יש להחמיר ולקבוע זמן אחר חוץ מזה כי ספיקא בדאורייתא לחומרא:

א

ה) תנא דבי אליאו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב סתמא דמילתא מיעוט רבים שנים ובשתים עלתה לו להיות בן העוה"ב ודלא כמ"ש בס' עיון יעקב במס' תמורה ונדה דמאה הלכות צריך ללמוד בכל יום וכ"ה מפורש בס' המנהיג דכל הלומד שתי הלכות מובטח שהוא בן העוה"ב, והביאו מהר"ש בן הרשב"ץ בתשו' סי' נ"ב והסכים עמו, ברכ"י אות ב' שע"ת שם, כר"ש:

א

ו) דיני הרמב"ם או שאר מחברים הם בכלל זה דהוו כמו משניות, הרב מהר"ש הנז' בתשו' הנז' ברכ"י או' ג' כר"ש ואשרי אדה שילמוד ראשית חכמה בכל יום ויעשה קבע שיעור אחד וודאי יתנוצץ בו קדושה וטהרה. והמגיד אמר למרן ז"ל שכל יום למוד מוסר וכתב מהר"ח הכהן שעתה. שזכינו לס' הקדוש ר"ת בו יהגה תדיר. ושמעתי מרב א' שקבל שהגאון מהרש"ל בשבתו על כסא ההוראה לרב ואב"ד צוה למוכיח אחד שיבא בכל יום שעה א' ויוכיחנו ויזהירנו כאלו הוא אחר מהמון כ" כך רצונו והרשות נתונה לו ובעת בא המוכיח תיכף מהרש"ל מתעטף ויושב לשמוע תוכחות מוסר ביראה ופחד לפני ה'. שם הגדולים מע' ספרים או' ר' או' ז':

א

ז) שם ויקבע עת ללמוד וכו' וטוב שהקביעות תהיה בבה"מ שיש בו חלונות פתוחות כנגד הרקיע וכמ"ש מהרה"ו ז"ל בשה"מ פ' ואתחנן וז"ל טוב לאדם לדור בבית שיש בו חלונות פתוחות נגד הרקיע כדי שתמיד בכל עת ורגע יגביה עיניו לשמים ויביט בנפלאותיו ית' בבריאת שמים וארץ וכענין מ"ש דהע"ה כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וכו' מה אנוש כי תזכרנו וכו' וכיוצא בזה אמרו במדרש הנעלם על ענין נ"נ הרשע שכתוב בו עיני לשמיא נטלית ומנדעי יתוב עלי וענין זה מחכים האדם ומכניס יראת ה' וטהרה בלבו אם יחמיר וירגיל עצמו בזה עכ"ל וכ"כ היפ"ל או' א':

א

ח) שם. ויקבע עת ללמוד וכו' וקודם שיתחיל ללמוד יתן ג' פרוטות לצדקה כמ"ש לעיל סי' קנ"ב או' ו' ד"ה ועוד עיין. ואח"כ יאמר היה"ר שלא אכשל בדבר הלכה כמ"ש בדברינו לעיל סי' ק"י או' ט"ן. ואח"כ יהרהר בתשובה ויקבל עליו למסור נפשו על ק"ה בד' מיתות ב"ד וכו' ואח"כ יאמר הלשם יחוד של קודם הלימוד כמבואר בדברינו לעיל סי' ק"י או' ס"ב קחנו משם. ואח"כ יתחיל ללמוד ויזהר בתכלית הזהירות שלא יפסיק בזמן הלימוד בדברים אחרים. ועיין בדברינו לעיל סי' קל"ב או' ז' עונש המגיע למפסיק בלימודו בדברים אחרים ר"ל יעו"ש. וישתדל ללמוד בחבורה כמ"ש במס' ברכות דס"ג ע"ב הסכת עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה יעו"ש. ויותר טוב אם יהיו עשרה דבעשרה שכינתא קדמא ואתיא כמ"ש שם בדף ו' ע"א יעו"ש:

א

ט) שם. ויקבע עת ללמוד וכו' גם צריך ליזהר שלא לבטל בכל יום הקביעות של מקרא ומשנה ותלמוד וקבלה עם הכוו' שלהם וצריך ליזהר בזה מאד שה"מ פ' ואתחנן ואם נאנס באיזה יום שלא השלים קביעתו ישלים בלילה כמ"ש במס' עירובין דס"ה ע"א רב אחא בר יעקב יזיף ופרע, וה"ד תורה שבע"פ משלים בלילה אבל לא תורה שבכתב לפי שאין קורין מקרא בלילה כמ"ש לעיל סי' קל"א או' ב"ן ועוד עיין בסי' קל"ב או' ו' ד"ה ודע:

א

י) בענין עסק ההלכה בעיון עם החברים ראיתי למורי זלה"ה מתגבר כארי בכח בעת שהיה עוסק בהלכה עד שהיה נלאה ומזיע זיע גדולה ושאלתי את פיו מדוע טורח כ"כ והשיב לי כי הנה העיון לשבר הקלי' שהם השביות שיש בהלכה ההיא שאין מניחין לאדם להבין אותה ולכן צריך האדם לטרוח ולהתיש כחו אז כי לכן נקראת התורה תושיה שמתשת כחו של העוסק בה ולכן ראוי לטרוח ולהתיש כחו בהיותו עוסק בהלכה. שה"מ שם:

א

יא) גם בענין הפלפול ועיון ההלכה היה מורי זלה"ה אומר כי תכלית העיון הוא לשבר הקלי' שהם הקשיות כי הם גרמו לאותם הקשיות שהם בהלכה שלא יובנו תרוציהם כ"א בקושי ובדוחק גדול בנודע ואמנם עסק התורה ממש אינו העיון רק קריאת התורה בעצמה בד' דרכיה שהם ר"ת פרד"ס כנודע וכמו שמי שרוצה לאכול האגוז צריך תחלה לשבר קליפותיה כן צריך להקדים העיון בתחלה. שה"מ שם:

א

יב) גם בענין עסק התורה שהיא א' מרמ"ח מ"ע אם לא השלים אותה שהוא ענין עסקו בפרד"ס התורה שהוא ר"ת פשט רמז דרוש סוד בכל בחי' מהם כפי אשר יוכל להשיג עד מקום שידו מגעת לערות ולעשות לו רב שילמדנו ואם לא עשה כן הרי חסר מנה אחת של ת"ת שהיא גדולה ושקולה ככל המצות וצריך שיתגלגל עד שיטרח בד' בחי' של פרד"ס הנז' שה"מ בהקדמה. וכ"כ בש' הגלגולים סוף הקדמה ט"ז. קבלנו מי שיחשוק בתורה כ"כ עד שיום ולילה לא יחשוב בדברי עולם השפל הגשמי אלא חשק הלימוד בודאי בלתי ספק שישיג מעלה נפלאה שלא יצטרך לתענית ולסגופים. אור צדיקים שם או' ה':

ב

יב) טוב ללמוד משניות בכל יום ואם אפשר שישלים משניות בכל חודש להשלים ח"י פרקים בכל יום כגד ח"י עולמות מה טוב ומה נעים ויהי חלקי עמו כי הוא תיקון גדול לפגם הברית סוד אל ח"י ויש להם ג"כ סגולה להרוג היצה"ר. גם סגולה להמשיך נשמה שהיא אותיות משנה. שם. או' י"א:

ג

יב) טוב לאדם שיחשוב בשעת הלימוד שאינו עומד בעוה"ז רק בג"ע לפני השכינה ויכניס מורא בלבו ולא ילמוד משפה ולחוץ. שם או' י"ב:

ד

יב) מצות פו"ר בד"ת שלא יהא עקר בשכלו שאינו מוליד וארז"ל ודלא מסיף יסיף וצריך שיחדש בכל יום מה שלא חדש מקדמת דנא ובזה יאירו ימיו לעוה"ב, שם או' י"ג. ועיין לקמן סי' קנ"ו או' יו"ד:

ה

יב) בחכמת הקבלה לא יוציא מפיו מה שלא שמע מאדם שראוי לסמוך עליו. שם או' ט"ז:

ו

יב) מנהג נכון לנשק הס"ת בפתיחה וחתימה ובפרט בספר קבלה וגם הוא סגולה לזכרון. שם או' טו"ב. ועיין בס' כסא מלך על התיקונים תיקון מ"ג או' ד' שכתב דלימוד הקבלה תועיל שעה אחת יותר משנם בלימוד הפשט יעו"ש ועוד עיין בזוה"ק פ' נשא בר"מ דף קכ"ד ע"ב שכתב ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דתיי דאיהו האי ספר הזוהר יסקון ביה מן גלותא ברחמי וכו' יעו"ש וכבר כתבנו במ"א שמי שאין לו יד בקבלה ילמוד בס' הזוהר:

ז

יב) אסור ללמוד ספרי קבלה אם הוא ריק מלימוד בפוסקים: וכן מי שאינו נשוי אסור ללמוד קבלה ונשוי דוקא מבן ך' ומעלה. עסק חכמת הקבלה הצלחתה בערבי שבתות אחר חצות ובתוך הסוכה בחג הסוכות מהר"ם פאפירש ז"ל בס' אור צדיק סי' כ"ב וכן בשבת וביו"ט יש עילוי למי שלומד בהם קבלה ובלילה אחר חצות:

א

יג) שם ויקבע עת ללמוד וכו' וכן בלילה ג"כ חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה כמ"ש ביו"ד סי' רמ"ו סעי' א' ואמרו שמעלת הקביעות ע"פ מה דק"ל כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי וה"נ מי שקובע עת ללמוד ביום ובלילה לא יחליפנו ולא ימיר אותו חשוב כאלו לומד חצי היום וחצי הלילה ורב חסד מטה כלפי חסד חס"ל או' א' וכתב הרמ"ע שיקבע עת קבוע ולא יחליף היום בשעה א' ולמחר בשעה אחרת אבל אי קביע ליה עידניה ולומד אח"ה עתים עתים הרי זה משובח והביאו החיד"א בס' דבש לפי מע' ק' או' כ"ג ובמחב"ר סי' קנ"ו או' א' ועיין לקמן סי' קנ"ו או' ח':

א

יד) שם ויקבע עת ללמוד וכו' ומי שא"א לו ללמוד מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו יספיק לאחרים הלומדים ותתשב לו כאלו לומד בעצמו יו"ד שם ואם ספק בידו להחזיק ביד ת"ח אפי' אם הוא לומד צריך להחזיק כמ"ש לעיל סי' ס' או' ג' יעו"ש:

א

טו) שם ויקבע עת ללמוד וכו' ואם אפשר יש לקבוע ג' שעות רצופים בלימוד ע"ד מ"ש ז"ל במס' ע"ז דף ג' ע"ב י"ב שעות הוי היום ג' הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה שניות יושב ודן וכו' שלישיות יושב וזן וכו' וצריכין אנו להדבק במעשיו כדאמרינן בעלמא מה הוא רחום אף אתה וכו' ומזה ג"כ יש סמך אל מ"ש סי' קי"ט או' ג' דאין להתפלל על הפרנסה בתפלת המנחה דכיון שהקב"ה זן את העולם בג' שעות שלישיות של היום ראוי להתפלל קודם על הפרנסה ולא אח"כ דהיינו בתפלת שחרית שעדיין לא' נפסק מזונות לעולם ולא במנחה וערבית אחר שכבר נפסק:

א

טז) שם. אף אם, הוא סבור להרויח הרבה. הא דאמר אף אם הוא סבור ופו' לפי שמזונותיו של אדם קצובין אלא רק שיצה"ר מסית את האדם לאמר כל מה שירבה בעסק הוא משתכר יותר אבל אינו כן ולז"א אף אם יבא יצה"ר להסיתו לאמר יתבטל מקבע הלימוד כדי שירויח הרבה לא ישמע לו וליבטל מקביעות לימודו אלא צריך להאמין בה' שלא יחסר לו שום דבר משום קביעות הלימוד וכמ"ש הכתוב והבוטח בה' חסד יסובבנו:

א

טוב) שם הגה. ואף מי שאינו יודע ללמוד ילך לבה"מ וכו' ואיתא בסוף פ' ל"ו דאבות דרבי נתן ר"מ אומר כל שיש לו בה"מ בעירו ואינו הולך לשם אין לו חלק לעוה"ב. ור"ע אומר אף מי שאינו משמש לת"ח אין לו חלק לעה"ב ע"כ:

א

חי) שם ואף מי שאינו יודע ללמוד ילך לבה"מ וכו' וכמ"ש רז"ל במד"ר פ' כי תבא א"ר יהושע א"ר נחמן כל מי שבא לבהכ"נ ושומע ד"ת זוכה לישב בין החכמים לעת"ל שנאמר אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין:

א

יט) שם או יקבע לי מקום וכו' ע"ד מ"ש רז"ל גבי תפלה כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו, וה"נ גבי ת"ת שהעוסק בת"ת כאלו מקריב קרבן כמ"ש רז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וכו' ועיין לעיל סי' ץ' סעי' י"ט ובדברינו לשם אות קי"ז:

א

ך) שם וילמוד מעט וכו' ומי שאין לו פנאי רק מעט יקבע עצמו בהלכות ומוסר כדי לדעת מה יעשה ישראל:

א

כא) שם ויחשוב בעניניו וכו' פי' שיראה ויבדוק במה שעושה ואם יש בו צד עבירה יפרוש ממנה, מ"א סק"ב ור"ל בשבתו בבה"מ יהיה קצת פנוי ואז יעיין אם יש איזה איסור במו"מ שלו רבית וכדומה ויעשה ע"צ היתר ע"ד ובכל דרכיך דעהו, א"א או' ב' ולע"ד נראה לפרש שבא לומר שבכל זמן ועדן יתן האדם דעתו בכל מה שעושה שמא יצא ממנו נדנוד עבירה ויכניס בלבו יראת שמים:

א

כב) [סעיף ב'] קודם שילך לבה"מ יוכל לאכול וכו' בטור כתב כדאמרינן פ"ג מיני חלאים תלויין במרה וכולן פת במלח וקיתון של מים שחרית מבטלתן ע"כ והוא ממ"ש במס' בבא קמא דצ"ב ע"ב מנא הא מילתא דאמור רבנן השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצנה ואמרי אינשי שתין רהוטי רהוט ולא מטו לגברא דמצפרא כרך דכתיב לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב וכו' ותניא מחלה זו מרה ולמה נקרא שמה מחלה שפ"ג חלאין יש בה מחלה בגי' הכי הוי וכולן פת במלח שחרית וקיתון של מים מבטלן. וכן אמרו במס' מציעא דק"ז ע"ב י"ג דברים נאמרו בפת שחרית מצלת מן הקמח וכו' וכן אמרו במס' פסחים דקי"ב ע"א ז' דברים צוה ר"ע את ר"י בנו וכו' השכם ואכול בקיץ מפני החמה וכו' וכתב הב"ח בשם מרדכי הארוך וז"ל וששאלת לפרש שיעור של פת שחרית ובאיזה שעה ביום אוכלין אותה דע שאנו לא נהגגו בה כל עיקר ואין רבותינו רגילין בה מפני ששמענו שפת שתרית אינה באה אלא בתבואה הרחוקה מן הישוב ולא שמעה קול תרנגול ולא קול מושכין באניות והרגילין בה צריכין לאוכלה תדיר בכל יום ע"כ נמנעים החכמים ממנה דא"א לעמוד עמה עכ"ל והביאו הט"ז סק"א אלא שכתב דמי שלא ניתן לב לדבר זה ומקיים הדברים כפשוטן לא הפסיד כלום עכ"ל וכ"כ המ"א סק"ג על דברי המרדכי הנז' דאין אלו חלא דברי נביאות ובגמרא לא משמע כן יעו"ש. וכ"כ בתשו' חכם צבי סי' ט"ו יעו"ש. סו"ב או' ד' וכ"כ המט"י או' ב' דמדברי הש"ס משמע דבסתם פת מיירי כל שמסיר הרעבון ודלא כדעת המרדכי האריך וכתב שכן מוכח דעת הטור והש"ע שכתבו סתם פת שחרית והכי נהוג עלמא עכ"ד:

א

כג) ומ"ש פח במלח היינו בפת שאין מניחין בו מלת בשעת לישה אבל בפת שלני שנוהגין לתת בו מלח בשעת לישה ח"צ לאכלו במלח דזה המלח שנותנין בו בשעת הלישה קרוי פת במלח, ומ"ש קיתון של מים נראה דטוב שיהיה חמין וכמו שנוהגין עכשיו לאכול בבקר פת הבאה בכסנין עם קאוי או ט"ע. ועיין באו' שאח"ז ומ"ש יפ"ל או' ה' בשם הרב עיון יעקב דע"ב ע"ב ודו"ק, ומ"ש הר"ח בפט"ו משה"ק דכשם שאין לאדם לאכול עד שיתפלל על מזונו כך אין לאכול עד שיעסיק בתורה וילמוד השעה הקבועה ללימודו וכו' י"ל ה"ד אכילת קבע אבל אכילת עראי כמו כזית כביצה פת הבאה בכסנין כדי שלא לישאר אליבא ריקנייא זו יותר טוב להרגיל בו קודם לימודו כדי שיוכל להאריך זמן לימודו ולא יקוץ משום דלבו ריקנית. וקאוי עם סוכר לבדה בלא פת או חלב מועיל ג"כ מעט ליישב הלב שלא לישאר אליבא ריקנית אם לא אפשר בפת כידוע:

א

כד) ודע דשיעור פת שחרית כביצה ושותה אח"כ משקה אם יש לו וא"ל מים כדאמר בבא מציעא ק"ז ב' פת במלח וקיתון מים ופירש"י אם אין לו יין ובסוכה דף כ"ו ע"א עראי חוץ לסיכה כדטעים בי רב ועייל לכלה והיינו כמ"ש הרא"ש ורשב"א בז' שיטות וגם פת בעינן מה' מיני דגן ובירך לחמך וסתם לחם הכי הוי ככל לחם בתורה לאפוקי תבשיל מה' מיני דגן אין זה בכלל פת שחרית, ועיין תו' ברכות ל"ז ב' ד"ה אמר רבא שרבינו דוד ממי"ץ היה שורה במים שלא לברך המוציא משמע דהוה נמי פת שחרית. מש"ז או' ב, ואו' ג':

א

כה) ג' דברים מתישין את הגוף האוכל מעומד והשותה מעומד והמשמש מעומד. חופת אליהו רבה שער ג' והיא בסוף ר"ח, והביאו היפ"ל או' ו' וכתב דצריך ליזהר בזה ביותר באכילת פת שחרית יעו"ש:

א

כו) ומצוה להנהיג עצמו במדה טובה והנהגה טובה לשמור בריאותו כדי שיהא בריא וחזק לעבודת הבירא יתעלה. טור:

א

ילך לבית המדרש. ואם צריך לעשות דבר נחוץ ילמוד פסוק אחד או הלכה א' (ע"ה):

ב

ויחשוב בעניניו. פי' שיראה ויבדוק במה שעושה אם יש בו צד עבירה יפריש ממנה:

ג

פת שחרית. כתב הב"ח בשם מרדכי הארוך פת שחרית אינה אלא בתבואה הרחוקה מן הישוב ולא שמעה קול התרנגול ולא קול מושכים באניות והרגילים בה צריכים לאוכלה תדיר בכל יום וע"כ נמנעים החכמים ממנה עכ"ל, ואין אלו אלא דברי נביאות ובגמ' לא משמע כן ולולי דמסתפינא הייתי אומר שהשומע שמע וטעה דאמרינן בשבת דף ס"ו דפותה הוי דלא שמע קול וכו' כמש"ל והוא סבר דפי' זה קאי על פיתא כלומר פת שחרית:

א

(א) ילך לבית המדרש – דאיתא בגמרא היוצא מביהכ"נ ונכנס לבהמ"ד ועוסק בתורה זוכה ומקבל פני השכינה שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון. והנה בזמנם היה הביהכ"נ מיוחד לתפלה וביהמ"ד מיוחד לתורה לחוד והיה דרכם להתפלל בביהכ"נ ואף בזמנינו שמתפללים בבתי מדרשות מ"מ שייך ג"כ דבר זה דאחר התפלה ילך להתחבר עם האנשים העוסקים בתורה במשניות וכדומה ונאמר עליו הכתוב ילכו מחיל אל חיל וגו':

ב

(ב) ויקבע – דאיתא בגמרא כשמכניסין אדם לדין שואלין אותו קבעת עתים לתורה וטוב שיקבע העת מיד אחר התפלה משום ילכו מחיל אל חיל וכנ"ל וגם דאם ילך מקודם לעסקיו חיישינן שמא ימשך ויתבטל קביעותו (פמ"ג):

ג

(ג) ללמוד – חייב אדם ללמוד בכל יום תורה שבכתב שהוא תנ"ך ומשנה וגמרא ופוסקים ובעלי בתים שאינם לומדים רק ג' או ד' שעות ביום לא ילמדו בגמרא לחוד דבזה אינו יוצא אלא צריך שילמוד דוקא גם ספרי פוסקים כל אחד כפי השגתו [שו"ע יו"ד וש"ך שם]:

ד

(ד) שלא יעבירנו – דעיקר מצות ת"ת אין לה שיעור וחיובה הוא כל היום כ"ז שיש לו פנאי וכדכתיב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו' וכשיש לו פנאי והוא מבטל מלמוד תורה מרצונו הוא קרוב למה שאחז"ל [סנהדרין צ"ט] על הפסוק כי דבר ה' בזה זה שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. ואחז"ל [ירושלמי סוף פ"ט דברכות] ר' חלקיה בשם ר' סימון העושה תורתו עתים [ר"ל שאינו לומד אלא בעתות מיוחדות אף שיש לו פנאי ללמוד יותר] הרי זה מפר ברית ויליף זה מן הכתוב עת לעשות לה' הפרו תורתך [ועי"ש בפירוש הפני משה] אלא הכונה בקביעת עתים לתורה הוא שצריך האדם ליחד עת קבוע בכל יום שלא יעבירנו בשום פעם. ואם אירע לו אונס שלא היה יכול להשלים הקביעות שלו ביום יהיה עליו כמו חוב וישלימנו בלילה וכדאמרינן [עירובין ס"ה] רב אחא בר יעקב יזיף ביממא ופרע בלילא. וכתבו האחרונים שלעולם קודם שיצא מביהמ"ד שחרית אפילו אם אירע לו אונס שלא יוכל ללמוד בקביעות ילמוד עכ"פ פסוק אחד או הלכה אחת:

ה

(ה) להרויח הרבה – ואיש כזה הוא מבעלי אמנה שמאמין ובוטח בה' שלא יחסר לו מזונותיו עי"ז וכדאיתא בירושלמי [סוטה פ"ט] מאי אנשי אמנה כהדא דהוו צוחין ליה בפרגמטיא [פי' שהיו צועקים הקונים שיבא עם סחורתו למכור] והוי אמר לית אנא מבטל ענתי מה דחמי למיתי מיתי וז"ל הקרבן עדה שם הוי אמר אין אני מבטל השעה שקבעתי ללמוד התורה בשביל הרווחת ממון אם ראוי שיבוא לי ריוח יבוא הוא מעצמו מהקב"ה אף לאחר שאגמור קביעות למודי:

ו

(ו) ילך לביהמ"ד – שלומדים שם ואפי' אם אינו מבין מה שלומדים מ"מ העכבה בביהמ"ד מצוה היא וכש"כ אם יוכל להבין מה שלומדים בהלכה או באגדה יקבע עצמו לשמוע ויעלה לו במקום למוד וכמו שאחז"ל [דברים רבה פרשת כי תבא] אמר ר' יהושע אמר רב נחמן כל מי שבא לביהכ"נ ושומע דברי תורה זוכה לישב בין החכמים לעת"ל שנאמר אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין:

ז

(ז) או יקבע לו מקום – הוא ענין בפני עצמו ואריש הסעיף קאי דצריך אדם לקבוע תורתו בביהמ"ד ושם יהיה לו מקום קבוע לתורה וצ"ל ויקבע לו מקום:

ח

(ח) וילמוד – לפי רהיטת לשון הרמ"א הוא מגומגם דהלא מיירי בתחלה באדם שאינו יודע כלל ללמוד שאין לו אלא שכר הליכה אלא האמת כמו שכתבנו מתחלה דקאי הכל אריש הסעיף וקמ"ל דאפילו מי שיודע ללמוד רק מעט אפ"ה יקבע לו מקום בבהמ"ד ללמוד במה שיודע וכן מבואר בתר"י שממנו נובע הג"ה זו שכתב וז"ל ואפילו מי שאינו יודע ללמוד אלא מעט יש לו לקבוע באותו מקום ללמוד במה שיודע וכו' ואם אינו יודע כלל ללמוד יש לו ללכת לבתי מדרשות שלומדין ושכר הליכה בידו:

ט

(ט) מעט במה שיודע – וכשלומד רק מעט נכון שעיקר למודו יהיה בהלכות שידע איך להתנהג למעשה וכנ"ל ואמרו חז"ל על הפסוק אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה יותר מכל בתי כנסיות וכו' וגם אמרו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב ואם אינו מבין בהלכות ילמוד כל מה שיודע וכעת בזמנינו יש כמה ספרים ממאמרי חז"ל מועתקים על לשון אשכנז ויוכל כל אדם לקרות וללמוד בהם:

י

(י) ויחשוב בעניניו – פי' שיראה ויבדוק בשבתו קצת פנוי בביהמ"ד אם יש צד עבירה במו"מ שלו גזל ואונא' ורבית וכדומה ויפרוש ממנה:

יא

(יא) וטוב שירגיל בו – כדאמרינן בגמרא שמונים ושלשה מיני חלאים תלויים במרה וכולם פת במלח וקיתון של מים שחרית מבטלתן ומצוה להנהיג עצמו במדה טובה והנהגה טובה לשמור בריאותו כדי שיהיה בריא וחזק לעבודת הבורא יתעלה [טור]:

א

לבהמ"ד. עיין בה"ט וכתב בר"י בשם מז"ה דן את הדין בלא נטילת שכר עולה לקביעת עתים אבל בשכר וכן מלמד תינוקת בשכר אינו עולה וע"ש שמסופק הלומד בישיבה בעת קבוע ומקבל פרס אם עולה וע"ש שמה שאמרו כל השונה כו' מיעוט הלכות שנים וכ"כ בספר המנהיג והביא הרשב"ש בתשובה סי' נ"ב והסכים עמו ע"ש:

א

פת שחרית. מו"ח ז"ל העתיק ממרדכי ארוך וז"ל וששאלת לפרש שיעור פת שחרית ובאיזה שעה אוכלין אותה דע שאנו לא נהגו בה כל עיקר ואין רבותינו רגילין בה מפני ששמענו שפת שחרית אינה באה אלא מתבואה רחוקה מישוב ולא שמעה קול תרנגול ולא קול מושכי אניות והרגילים בה צריכים לאוכלה תדיר כל יום ע"כ נמנעים החכמים ממנה דא"א לעמוד עמה עכ"ל ומי שלא נותן לב לדבר זה ומקיים הדברים כפשוטן לא הפסיד כלום.