שולחן ערוך, אורח חיים קל״ט: סדר קריאת התורה וברכותיה ובו יא סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

סדר קריאת התורה וברכותיה ובו יא סעיפים:
במקום שנהגו שהעולה עצמו קורא בקול רם אם לא סידר תחלה הפרשה פעמים שלש בינו לבין עצמו לא יעלה: ובמקום שהחזן קורא הוא צריך לסדר תחלה [ב"י]:

ב

מי שאינו יודע לקרות צריך למחות בידו שלא יעלה לספר תורה ואם צריכים לזה שאינו יודע לקרות לפי שהוא כהן או לוי ואין שם אחר זולתו אם כשיקרא לו ש"צ מלה במלה יודע לאומרה ולקרותה מן הכתב יכול לעלות ואם לאו לא יעלה:

ג

אפילו ראש הכנסת או חזן לא יקרא עד שיאמרו לו קרא ונהגו ששליח צבור כשרוצה מברך וקורא בלי נטילת רשות משום דהוי כאלו משעה שמינוהו לש"ץ הרשוהו על כך: הגה ובמדינות אלו אין נוהגין כן ואין החזן עולה רק כשהסגן אומר לו לעלות אבל אין קורין לו בשמו כמו שאר העולים שקוראים אותם בשמם פלוני בר פלוני. מי שאביו מומר לעכו"ם קורין בשם אבי אביו אבל לא בשמו לבד שלא לביישו ברבים [ת"ה סי' כ"א וס"ח] ודוקא שלא עלה מימיו בשם אביו אבל אם הוא גדול והורגל באותו העיר לעלות בשם אביו והמיר אביו קורין אותו בשם אביו כמו שהורגל שלא לביישו ברבים וכן אם איכא למיחש לאיבת המומר [מהר"ם פאדואה סי' פ"ז] ואסופי ושתוקי קורין אותו בשם אבי אמו ואם אינו יודע קורין אותו בשם אברה' כמו לגר: [ד"ע] סומא אינו קורא לפי שאסור לקרות אפי' אות אחת שלא מן הכתב [ומהרי"ל כתב דעכשיו קורא סומא כמו שאנו מקרין בתורה לע"ה]:

ד

כל הקורים מברכין לפניה ולאחריה ופותח הספר קודם שיברך ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו ואח"כ יברך ולאחר שקרא גולל ומברך: הגה ובשעה שמברך ברכה ראשונה יהפוך פניו אל הצד שלא יהא נראה כמברך מן התורה [כל בו] ונראה לי שיהפוך פניו לצד שמאלו:

ה

נהגו לכסות הכתב בסודר בין גברא לגברא (ובמדינות אלו נהגו שהיא מגוללת בין גברא לגברא וכן עיקר):

ו

אומר ברכו והברכות בקול רם והאומרם בלחש טועה ויש אומרים שצריך לחזור ולברך בקול רם: הגה כדי שישמעו העם ויענו ברוך ה' המבורך לעולם ועד [טור] ואם לא שמעו הצבור את המברך אף על פי ששמעו החזן עונה לא יענו עמו אלא עונין אמן על דברי החזן [ב"י בשם הר"י ואורחת חיים וכל בו]:

ז

אחר שענו העם ברכו את ה' המבורך חוזר המברך ואומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד כדי לכלול המברך עצמו בכלל המברכים:

ח

אפילו ברך ברכת התורה לעצמו ותכף קראוהו לקרות בתורה צריך לחזור ולברך אשר בחר בנו כשקורא בתורה דמשום כבוד התורה נתקנה כשקורא בצבור:

ט

אם קראוהו לקרות בתורה קודם שיברך ברכת התורה לעצמו כבר נפטר מלברך ברכת אשר בחר בנו דלא גרע ממי שנפטר באהבה רבה:

י

ברכה אחרונה אשר נתן לנו תורת אמת זו תורה שבכתב וחיי עולם נטע בתוכנו הוא תורה שבעל פה:

יא

הקורא בתורה צריך לאחוז בספר תורה בשעת ברכה: הגה וסמכו מנהג זה על מה שנא' ביהושע לא ימוש ספר התורה הזה מפיך חזק ואמץ ומזה נהגו לומר למסיים לקרות בתורה בכל פעם חזק (ב"י בשם אורח חיים):

א

ברכה אחרונה אשר נתן לנו תורת אמת יש מ"ש שאם בירך בראשונה אשר נתן לנו תורת אמת אם לא סיים הברכה אז יחזור ויתחיל אשר בחר בנו ולא יאמר תחלה הברכה בא"י ואם כבר סיים הברכה יברך אשר בחר בנו באחרונה דאין סדר לברכות (באר שבע דף ק"ן):

ב

הקורא בתורה צריך לאחוז בס"ת בשעת ברכה בכתבי מהרר"י לוריא ז"ל כתוב שבשעה שאומר ברכו את ה' המבורך יאחוז בב' ידיו בעץ החיים ואח"כ כשמתחיל בא"י אשר בחר בנו יחזיק רק בימינו ואח"כ כשקור' בתורה יחזיק בשתי ידיו בגווילים ע"י הפסק מפה וכתב טעם גדול על פי הסוד ע"ש:

א

תחלה. כ' כנה"ג דמצוה שגם העולה יסדר בינו לבין עצמו. ובשנים מקרא שקרא בע"ש יוצא ונחשב בחשבון. ע"ת שכנה"ג פר"ח ע"ש:

ב

במלה. ועכשיו לא נהגו לדקדק אחריו ע"ל סי' קל"ה ס"ק ה'. וכן כ' המ"ב ומתיר אפי' אינו יכול לקרות מתוך הכתב:

ג

אמו. והט"ז כתב דלעולם קורין אותו בשם בן אברהם ע"ש:

ד

סומא. ב"ח כתב דוקא סומא ת"ח אבל ע"ה אין לקרותו ומ"א כתב דלא נהגו לדקדק בזה דמסתמא כל אדם יכול לקרות עם הש"ץ וכן הט"ז בסי' קמ"א סק"ג כתב להתיר אפי' בע"ה. וכן הסכים שכנה"ג ומהר"א יצחק בתשובתו זרע אברהם:

ה

ולאחריה. עיין ט"ז ס"ק ג' מה שהקשה ועיין מה שתירץ ע"ז בסי' תכ"ח ס"ק (ו') [ה'] לכאורה יש לדקדק דאיתא במגילה דכ"ב ע"א הכי נמי מסתברא דרב בכהני קרא דאי ס"ד בישראל קרא לפניה מ"ט בריך וכו' ע"ש ואי כפי' הט"ז מה הכרע הוא זה דילמא לעולם בישראל קרא ורצה לברך עיין ודוק והתוס' י"ט תירץ דמתני' איירי בתעניות שקורין ברכות וקללות ע"ש. ועיין בס' עץ החיים וביד אהרן מה שהקשו עליו. ולעיקר הקושיא י"ל דאיתא במגילה דכ"ט ע"ב במערבא מסקי לאורייתא בתלת שנין ע"ש א"כ י"ל דלא היו קוראין בשבת כי אם כ"א פסוקים לז' גברי א"כ נמצא דהחותם מברך על הקללות מש"ה אמרו אין מפסיקין בקללות. ועיין בדרשות מהרימ"ט ובס' עץ החיים בלשונות הרמב"ם שחיבר מהר"ח אבולעפיא. (וכתב בתשובת פני משה ברכה אחרונה לכ"ע מדרבנן ברכה ראשונה לרמב"ן ורשב"א וספר החינוך הוי דאורייתא ולרי"ף והרמב"ם ולהרא"ש הוי דרבנן)

ו

ומברך. ותהא סתומה עד דאתי גברא ויפתחנו לצורך קריאתו. רש"ל מ"א ט"ז ע"ת:

ז

פניו. וט"ז כתב דהפיכת פניו אין נכון דמראה עצמו כאלו אינו מברך על מה שיקרא רק על מידי אחרינא דהא מראה עצמו כאילו מסתלק ממנו. וכ"כ הב"ח הגון שיהא פתוח בשעת ברכה לגמרי ולא יהפוך פניו כלל שכך היא דעת פוסקים והגאונים המפורסמים וכן אני נוהג ע"כ. והכורעים בברכת התורה טועים הם שאין לשחות אלא במה שתיקנו חז"ל ל"ח והש"ך בשם רוקח כתב מנהג קדמונים לכרוע ולהשתחוות בברכת התורה לכבוד התורה ולא כאותן שאין נוהגין וכ"כ מ"ע:

ח

מגוללת. ואותן הנוהגים לגללה בין גברא לגברא ואח"כ מניחין עליה כיסוי היא טירחא יתירא אבל מה שנוהגין לכסותה בשעה שאומר הש"ץ קדיש הוא שפיר דאז מסתלק מן הקריאה. ט"ז:

ט

ולברך. ומ"מ יקרא פסוק א' בנתיים כגון יברכך. לבוש מ"א ופר"ח:

י

בנו. אבל צ"ל אח"כ אקב"ו לעסוק בד"ת והערב נא. משא"כ באהבה רבה דפטור לגמרי. ב"ח רש"ל מ"מ. וינענע התורה בשעה שאומר ונתן לנו את תורתו וכן כשיאמר ונתן לנו תורת אמת מט"מ. יאמר וחיי עולם ולא העולם. מ"א:

יא

לנו. טעה בראשונה ואמר אשר נתן וגערו בו וסיים אשר בחר יצא ואם בירך אשר נתן עד גמירא יברך לאחריה אשר בחר בנו. באר שבע דף נ"ח כנה"ג ע"ש:

יב

לאחוז. בכוונת כתב שקודם הברכה יאחוז בב' העמודים ובשעת הברכה יסיר ידו השמאלית להגביה הימין ובכתבים כתב בשעת הברכה יאחוז בשתי ידיו ביריעות התורה ע"י מפה ואחר הברכה יסלק השמאל ולאחר הקריאה ינשק הס"ת וכשיזדמן לו רוק ירוק ואח"כ ינשק ולא ינשק ואח"כ ירוק. ס"ח מ"א:

א

ב"י

ב

טור בשם מדרש רבה ותנחומא פרשת יתרו

ג

הרד"א ממשמעות המדרש

ד

שם בשם ר' סעדיה

ה

תו' הביאו הרי"ף והרא"ש בפ' ד' דמגיל'

ו

ב"י סי' קמ"ח כדעת כמה פוסקים

ז

מגיל' כ"א

ח

שם ל"ב

ט

מרדכי שם

י

טור והג"מ בפ' י"ב מה"ת

יא

רבי' יונה ורא"ש

יב

רבי' יונה ורא"ש בפ"ז דברכות בשם ר"י ברצלוני ורבי' סעדיה

יג

טור בשם הרא"ש וסמ"ק בסי' י"ט ותו' בשלהי ראש השנ'

יד

טור

טו

טור

א

ס"א פעמים שלש כו'. כ"ה בתנחומא פ' יתרו אבל במ"ר ריש פ' תשא איתא דוקא ד' פעמים ע"ש:

א

ס"ב מי כו'. כן למד הרד"א מהנ"ל בס' שקדם וצ"ל דס"ל אפי' במקום שהחזן קורא צריך העולה לסדר דלא כב"י אבל הרא"ש וריב"ש למדו ממ"ש בתוספתא הביאו הרי"ף ורא"ש בפ"ג דמגילה סי' י' בה"כ שאין בהם כו' כמ"ש בס"ס קמ"ג:

ב

ואם צריכים כו'. כמ"ש גבי ביכורים וכל מי שאינו יודע לקרות כו' ויצא ידי קריאה:

א

ס"ג אפילו ראש כו'. תוספתא הביאה הרא"ש פ"ג דמגילה סי"א:

ב

ובמדינות כו'. לפי שאין ש"ץ קורא במדינות אלו מדעתו אלא מדעת הסגן ועד"מ:

ג

ומי שאביו כו'. כמ"ש הידעתם את לבן בן נחור ומפיבושת בן שאול כו' שם. וכן ותבאנה אל רעואל אביהן וכמ"ש במכילתא ורש"י שם וע' ביבמות ס"ב ב':

ד

אבל לא כו'. דוקא כו' שלא כו'. כמ"ש גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה כ"ש בכה"ג וכמה הקפידו על הלבנת פנים כמ"ש נוח לישרף כו' וכמ"ש בתמר ובעובדא דמר עוקבא:

ה

וכן אם כו'. דהא התירו לילד ארמאית ואפילו בשבת סברו להתיר משום איבה אי לאו די"ל דידן כו' וכן בר"י נשיאה למישקל מההוא מינאה ביום חגו אלא שהמציאו תחבולה ועיין יוסיפון שקראו לכהנים על שם אלכסנדר מוקדן משום כה"ג וע' מרדכי שם וכן כמה דברים וכ"ש כה"ג שאין בזה איסור כלל דמ"ש ושם רשעים ירקב היינו דלא מסקינן בשמייהו וכן לקללם אבל לייחס בנו אחריו ש"ד בין ברשעים כמו אחאב בן עמרי וכיוצא הרבה ובין בצדיקים כמ"ש מלך חזקיהו בן אחז וכיוצא:

ו

ואסופי. עמ"א:

ז

בשם אבי אמו. כנ"ל דבני בנות ה"ה כבנים כמ"ש ביבמות שם:

ח

ואם אינו ידוע כו'. כמ"ש בירושלמי פ"א דביכורים והביאו הר"ש שם תני משם ר"י גר עצמו מביא וקורא מ"ט כי אב המון גוים נתתיך לשעבר היית אב לארם מכאן ואילך לכל הגוים וע"ל סי' נ"ג סי"ט:

ט

סומא כו'. כמ"ש בפ"ג דמגילה סומא פורס שמע ומתרגם משמע אבל אינו קורא דקאמר ומתרגם וע' תוס' דסוטה ל"ט ד"ה כיון כו':

י

לפי כו'. גיטין ס"ב תמורה י"ד ב':

יא

ומהדי"ל כתב. דמברך על קריאת הש"ץ כמ"ש בתוספתא דמגילה פ"ב ובירושלמי שם שאחד קורא וא' מברך וכמש"ל סי' תרצ"ב ס"א בהג"ה ודוקא לקרות אסור בתורה לסומא ומה שהוכיח הרא"ש פ"ג דמגילה ס"י וזו היא ראיה כו'. איני מבין דבימיהם לא היו מברכין אלא ראשון ואחרון כמ"ש בעצמו שם ולמה יעלו ודבריו צ"ע:

א

ס"ד ולאחר כו'. דל"פ אלא בלפניה משום טירחא דציבורא וע' תוס' שם וכ"פ רמב"ם והוא להדיא במ"ס פי"ג ה"ח והוא אומר פותח ומברך ומ"ט דכתוב ובפתחו כו' ומה כתיב כו' וגוללו אומר ברוך כו':

ב

ובשעה כו'. כנ"ל דבזה ליכא טירחא דציבורא:

ג

ונ"ל כו'. דהוא ימין הקב"ה כמ"ש בפ"ה דיומא:

א

ס"ה ובמדינות כו' כמ"ש במ"ס הנ"ל וגולל כו' וש"ע כתב נהגו כו' ר"ל אף על גב שכתב גולל ומברך היינו מדינא אבל נהגו לכסות קודם הברכה וכן הוכיח המרדכי ממ"ש פותח כו' כמ"ש בהג"ה ובמקומות ב"י נהגו לכסות במקום הגלילה ועמ"א. מיהו יש לדחות דמיירי קודם תקנה דראשון מברך דהברייתות קודם תקנה נשנו וכמש"ש כ"א ב' תנא כו' ועס"ס קמ"ג:

א

ס"ו אומר ברכו כו'. כ"ה בברכות נ"א קם קרא בספרא כו':

ב

וי"א כו'. כמ"ש כ"ד שבקדושה א"א בפחות מי' וצ"ל עשרה דצייתי וכן במ"ס פ"י ה"ז וא"א קדיש וברכו בפחות מי'. וכמ"ש במתניתין ואין פורסין כו':

ג

ואם לא כו'. כמ"ש ברפ"ז דברכות בא ומצאן כו':

א

ס"י אחר כו'. כמו בבה"מ דאמרי' שם חוזר למקום שפסק ופי' הרי"ף וש"פ דחוז' ואומר ברוך שאכלנו כו':

ב

כדי לכלול כו'. ואע"ג שאמר המבורך דה"נ בבהמ"ז אומר נברך לכלול עצמו ואפ"ה חוזר ואומר ברוך כו' וכמ"ש ירושלמי פ"ז דברכות שמואל אמר אינו מוציא עצמו מן הכלל התיבון הרי ברכת התורה ה"ה אומר ברכו א"ר אבין מכיון שאומר המבורך אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל:

ג

ס"ח אפילו בירך כו' דמשום כו'. כמו כהן שקורא במקום לוי שחוזר ומברך וכמ"ש ירושלמי פ"ז דברכות ר"ז קם מקרי כהן במקום לוי ובירך לוי ובעון משתקוניה א"ל רב חייא בר אשי ארפוה הכי אינון נהגין גבייהו. ר"ל שהתקינו שכ"א מברך וקודם התקנה לא היה רק עומד ויושב כמ"ש בתוספתא בה"כ שאין בהם שיקרא כו' וע' לקמן וס"ס קמ"ג וע' תוס' דר"ה ל"ג א' סד"ה הא ואור"ת דאין כו':

ד

ס"ט דלא גרע כו'. כמ"ש בפ"ק דברכות:

ה

ס"י ברכה אחרונה. מתניתין וגמ' רפ"ג דמגילה דברכות כ"א א' ובמ"ס פי"ג ה"ח ובירושלמי פ"ז ר"ז בעי אלו ג' קריאות כו' לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים ואם לרבים בינו לבין עצמו לא יברך ר"ל אפי' לפניה כו' ומשני עשאוה כשאר מצות של תורה מה שאר כו' וז"ש בסי' תרצ"ב ס"א בהג"ה ואין כו':

ו

זו תורה שבכתב. כמ"ש וכתוב יושר דברי אמת:

ז

וחיי כו'. סיפא דקרא דברי חכמים כו' ודרשו בפ'"ק דחגיגה מה הדרבן כו' להוציא חיים לעולם וסיפא דקרא וכמסמרות נטועים והוא תורה שבע"פ כמ"ש דברי חכמים כו' וכ' בעלי אסיפות ודרשו אלו מטהרין כו':

א

סי"א הקורא כו'. ממ"ש בספ"ג דסוכה כך היתה מנהגן כו' קורא בתורה כו' מרדכי וטור. ובא"ח בשם ירושלמי האי מאן דבריך נקיט עמודא דתורה בידיה שנאמר לקוח את סה"ת הזה ובב"ר לא ימוש סה"ת הזה מפיך מלמד שהיה ס"ת בידו של יהושע שא"ל הזה אלא למי שתופס החפץ וכשסיים א"ל חזק ואמץ ומכאן נהגו כו' וכמ"ש בהג"ה וכ"ה להדיא במ"ס פי"ג הלכה ח':

א

ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו וכו' – עיין במ"ב ד"ה ואח"כ יברך ודע שיש פוסקים שסוברים דאם רוצה לגלול ואח"כ לברך עדיף טפי אלא דהלכה כר' יהודה שאינו מחוייב לעשות כן ועפ"ז נוהגין איזה מקומות שרואין וגוללין ואח"כ מברכין ונהרא נהרא ופשטיה [אחרונים]:

א

והברכות בקול רם וכו' – וי"א שצריך לחזור ולברך בקול רם. מלשון זה משמע דקאי אף על הברכות ועיין בא"ר שתמה עליו דמכל הראיות שהביא בב"י בשם מהרי"א אינו מוכרח כלל דאינו מבואר שם כ"א ברכו ולא נזכרו שם ברכות כלל וכן דברי הרמ"א שכתב כדי שישמעו העם וכו' לא נתן טעם רק על ברכו ולא על הברכות. ובאמת מהגהת מיי' פ"ז מהלכות תפלה אות פ' בשם הר"א ממיץ ג"כ משמע דנהי דלכתחלה בודאי גם הברכות צריך לומר בקול רם אבל בדיעבד אינו מעכב עי"ש וכן מס"ח סימן רנ"ד שכתב הטעם דאם אומר הברכות בלחש הוי גוזל את המצות משמע ג"כ דנהי דאיסורא איכא אבל עכ"פ אינו צריך לחזור ולברך מטעם זה ומ"מ אף שהמקור שהביא בב"י יש לדחות כמ"ש הא"ר מעיקר הדין יש להסתפק בזה אף לענין דיעבד דכיון דהברכות אלו לא נתקנו כל עיקר אלא מפני כבוד התורה כשקורא בצבור כמ"ש ס"ח והיינו דכשקורא בה בצבור יש לכבדה קבל עם ולקבוע עליה הודאה בפני עצמה וא"כ מאי כבוד הוא זה כשאומרם בינו לבין עצמו ואין הציבור שומעים [ועיין בסוטה ל"ט דאין הקורא רשאי לקרות עד שיכלה אמן מפי הצבור משמע ג"כ דהיה מנהגן לברך בקול רם שכל הצבור יענו אמן אך אינו מבואר שם בגמרא דהוא לעיכובא בדיעבד] גם מצאתי במאירי סמך גדול להי"א שמביא בשו"ע וז"ל שם וי"מ משום הנכנסין שיכנסו בין ראשון לשני לשמוע קה"ת ונמצאת שמיעתם שלא בברכה לפניה ומשום היוצאין שיצאו קודם שיקרא האחרון ואין שומעין ברכה לאחריה ועל סמך פירוש זה נהגו בצרפת לברך בקול בינוני להשמיע לכל את הברכות עכ"ל היוצא מכל זה דאף דבדיעבד מסתברא דאין לחזור ולברך דספק ברכות להקל מ"מ נלמוד מכל זה גודל החיוב עכ"פ לכתחלה:

א

סעיף ג' בהג"ה ומי שאביו מומר לעכו"ם קורין אותו בשם אבי אביו אבל לא בשמו לבד כדי שלא לביישו ברבים נ"ב עיין בט"ז מ"ק א' ועיין בא"ר מה שדחה דבריו דבגט הרב צריך לחקור אחר שם אביו ע"ש ולא הועיל כלום בתירוצו חדא דהרב א"צ לחקור רק אם לא הוחזק בעיר שמו ושם אביו אבל אם הוחזק בעיר שמו ושם אביו א"צ לדקדק יותר וא"כ ה"נ אם יהיה מוחזק לעלות לתורה בשם אברהם מעידו עליו שמוחזק להיות נקרא בשם אביו כך ואין צריך לדקדק יותר מזה ועוד אטו בגט צריך רב דוקא ואם גירש לבדו בפני עדים וכתב הוא בעצמו גט בכתב ידו וחתם עדים ונתן לה אטו אינה מגורשת בדיעבד וא"כ יש לחוש שיכתוב לה גט בפ"ע ויחתום עדים ויגרשנה ויכתוב בשם אברהם ותלך ותנשא לאחר ושפיר כתב הט"ז וע' בחידושי לאהע"ז סי' קכ"ט מ"ש בדברי הט"ז הללו ע"ש ודו"ק:

א

[א] הוא וכו'. משמע דהחזן צריך לסדר תחילה ולא העולה וכן משמע בבית יוסף, וקשיא על לבוש דמצריך גם עולה, מיהו גם הב"ח כתב דמצוה מן המובחר שגם העולה יסדר פעמיים ושלוש, ועל כן ראוי שכל אחד יסדר אותה תחילה דשמא יקראו אותו לעלות למחר בשבת, עד כאן. וש"ך כתב דבקריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום יוצא ידי חובת הסידור:

ב

[ב] ואם לאו וכו'. עיין סימן קמ"א סעיף ג' יתבאר בזה. כתב עולת תמיד לא ידעתי למה השמיט השולחן ערוך הא דפרק הרואה שלושה דברים מקצרים ימיו וכו' מי שנותנים ספר תורה לקרות ואינו קורא, עד כאן. והנה ראיתי שתמה שיירי כנסת הגדולה על הרמב"ם וטור שהשמיטו ואם כן אין הקושיא על השולחן ערוך כלל שנמשך אחר הרמב"ם וטור. גם עיקר תמיה נראה לי דסבירא ליה דזה דוקא בזמן הש"ס שהיה קורא העולה ולא החזן, ובזה יתיישב מה שהקשה המגן אברהם לעיל סימן נ"ג ס"ק כ"ב:

ג

[ג] קורין אותו בשם אביו וכו'. ונראה לי שאין מזכירין תוארים, שיירי כנסת הגדולה וכתבו תשובת רמ"א סימן מ"א דאם בא למקום שאין מכירין אותו ושואלין אותו היאך יקראו יעלה בשם אבי אביו, עד כאן. ולזה דקדק רמ"א וכתב והורגל באותו העיר וכו' דמשמע אף שהורגל באותו העיר לא יעלה בעיר אחרת:

ד

[ד] בשם אבי אמו וכו'. הט"ז חולק בזה דשמא יבוא לגרש את אשתו ויכתוב כן ויפסול הגט, על כן קורין בן אברהם וזה ודאי אין בו פסול כי הכל בני אברהם. ולא קשה מידי דהא הרב צריך לחקור אחר שם אביו ובחקירה יוודע זה, ותדע דהא קורין לבן מומר לכותים בשם אבי אביו. מיהו בזה נראה לי דסבירא ליה כמו שכתב בית שמואל באבן העזר סימן קכ"ט ס"ק י"ט בשם רש"ל דכשר באבי אביו משום עיגון, מכל מקום דחוק כיון דמדינא פסול, ועוד הרא"ש פוסל וכן רמ"א שם בתשובה בסוף ענין. ועוד קשה דבן אברהם פסול בגט כמו שכתב בית שמואל שם סעיף כ' אם לא שכתב אבינו:

ה

[ה] סומא וכו'. ואנחנו נוהגין לקרות אפילו עם הארץ וסומא כמבואר באחרונים וכן ממזר מותר לעלות ועיין סימן רפ"ב:

ו

[ו] כל הקורים וכו'. אף על גב דמדינא סגי אם הראשון מברך לפניה והאחרון לאחריה תיקנו חז"ל ברכה לכל אחד משום הנכנסין ויוצאין שיאמרו בלא ברכה וכו'. הט"ז הקשה מזה על מדרש רבה פרשת ראה דאין מפסיקין בקללות משום ברכה ותירוצו דחוק, ויותר נראה כמו שכתב בתוספות יום טוב סוף פרק ג' דמגילה עיין שם ועיין בלחם משנה שם:

ז

[ז] יהפוך פניו וכו'. והב"ח מסיק דנכון והגון שלא יהפוך פניו כלל ויהא פתוח לגמרי דלא חיישינן שיאמרו ברכות כתובה בתורה וכך היה נוהג והביאו אחרונים וכן מצאתי במטה משה סימן רכ"ז, ושיירי כנסת הגדולה כתב אני נוהג שלא להסתכל בכתב אלא להסתכל חוץ. כתב פענח רזא ויתן על פניו מסוה מכאן כשבאין מן התיבה ומקריאת התורה שמכסין את הפנים. כתב של"ה דף רנ"ד שמעתי ממהרש"ל דאותן העולים לספר תורה ומשתחוים בברכת התורה ילמדו אותם שלא ישתחוה, אך היה מנהג וכשיעלה לספר תורה וראה הפרשה שיקרא השתחוה ולא משום שהשתחוה של ברכה רק לכבוד הספר תורה השתחוה ואחר כך אמר הברכות, עד כאן. ובלחם חמודות דף מ"ג מצאתי זה לשונו, אני אומר שטועים כל השוחים בברכת התורה תחילה וסוף עד כאן לשונו, ועיין לעיל סימן נ"א. אבל לקמן סוף סימן ק"נ מבואר כלבוש דמשתחוה, וכן ראיתי ברוקח סוף סימן שי"ט כתב אומרים יהללו כשמחזירין הספר תורה למקומה לפי שבברכת התורה משתחוים לכבוד התורה, אומרים יהללו להודיעך שלא בשביל אלהות שבתורה הוא משתחוה ששכינתו שורה עליהו ולא בשביל שגם הוא אלוה שהרי נשגב שמו לבדו עד כאן לשונו, והביאו מטה משה סימן רנ"ו באריכות, וסיים מתוך דבריו נשמע שמנהג קדמונים הוא לכרוע בברכת התורה, ולא כאותם שאומרים שאינו מנהג, עד כאן. ומשמע דבברכה עצמו השתחוה, כי דחוק לפרש דמיירי קודם התחלת ברכת התורה, ומכל מקום נראה שלא יכרע נמי סוף הברכה, דאז נראה כאילו עושה משום ברכה כדלעיל סימן קי"ג. וכתב בתשובת פני משה ברכה אחרונה לכולי עלמא דרבנן, ראשונה לרמב"ן ורשב"א וספר החינוך דאורייתא ולרי"ף ורמב"ם ורא"ש דרבנן:

ח

[ח] שיהא מגולגלת וכו'. משמע דאין צריך לכסות וכן כתב הט"ז דדוקא בשעת הקדיש צריך לכסות דאז מסתלק מקריאה כי המפטיר אינו אלא לכבוד התורה עיין שם, ונראה כשמזמרין לחתן שיכסה דאין כבוד לתורה שיהא זמן רב גלוי:

ט

[ט] לא יענו עמו וכו'. קצת קשה דלעיל סימן קכ"ד סעיף ה' משמע דעונה, ואפשר לחלק דשם עונין הציבור מה שאין כן כאן דרק החזן עונה, ולפי זה מה שכתב עולת תמיד דמשמע ממה שכתב רמ"א כדי שישמעו וכו' דאף ששמעו עשרה צריך לחזור ולברך משום הנותרים דהא אפשר להם לענות כששומעין עונין מאותן ששמעו ודוחק לחלק בין עשרה לציבור. שוב ראיתי במגן אברהם בסימן נ"ז שכתב דאם שמע הקהל עונין ברוך וכו' אומר אחריהם אמן כמו שנתבאר סימן קל"ט סעיף ו', עד כאן. ולא הרגיש בכל זה כי נראה לעניות דעתי דאם שמע מהקהל עונה נמי ברוך וכו', גם קשה לי למה השמיט הלבוש מה שכתב בשולחן ערוך יש אומרים דאם בירך בלחש צריך לחזור ולברך בקול רם. ונראה דסבירא ליה מדכתב השולחן ערוך סעיף ח' באם איחר לבוא וכו' דמשום כבוד התורה וכו' תיפוק ליה דצריך לחזור ולברך בקול רם, אלא דסבירא ליה לעיקר דאין צריך ואינו מעכב בדיעבד וכן משמע בדברי הלבוש, וכן דקדק הבית יוסף בשם מהר"י אבוהב מדברי הטור. ובאמת תמיהני עליהם דבטור לא הזכיר אלא שיאמר ברכו בקול רם כדי שיענו הציבור ברוך ה' וכו' ובזה אפשר דמודה בטור דמעכב, אבל בסעיף ח' מיירי בברכת אשר בחר בנו ושכבר בירך לכן צריכין לטעם דכבוד התורה, וכן משמע באבודרהם, וכן משמע מדהגיהה רמ"א כדי שישמעו העם ברוך וכו', משמע דוקא ברכו הוא דצריך לחזור ולברך בקול רם ולא אשר בחר בנו, וכן לעיל סימן מ"ט הראיתי פנים לזה, גם על הב"ח ועולת תמיד ס"ק ט"ז קשה מזה, גם מה שכתב מהר"י אבוהב שמצא בשם רבינו יונה שצריך לחזור הברכות בקול רם, נראה לי דשלא בדקדוק הוא כי עיינתי בכלבו דף י' שכתב דברים אלו ממש בשם רבינו יונה ולא כתב אלא צריך ליאמר בקול רם, וכן הביאו מטה משה ושל"ה, גם הטעמים שכתבו אפשר לפרשן על ברכו דוקא כי תמוה לי לכאורה שסיים מהר"י אבוהב זה לשונו, על כן טוב לאומרו בקול רם, משמע דכל הטעמים שכתבו אינה אלא לכתחילה, אבל דיעבד אינו מעכב, ואין צריך לחזור ולברך וכן משמע בכלבו שם וכן משמע קצת בריש סימן שאחר זה, ואפשר דמשום הכי השמיטו הלבוש וצריך עיון. ומכל מקום לכתחילה צריך ליזהר לומר כל ברכות בקול רם. ועיין בספר חסידים סימן רנ"ד ומנענעים הספר תורה כשאומרים ונתן לנו את תורתו וכן כשאומרים תורת אמת (מטה משה):

י

[י] צריך לחזור וכו'. זה לשון מגן אברהם כתב הלבוש דאם לא רצו להמתין לו עד שיקרא פסוק אחד לא יעלה כלל ויקרא אחר במקומו עד כאן לשונו. וזה דבר שאין לו מציאות דבקל יכול לומר פסוק יברכך דרך הילוכו עד כאן לשונו. ותמיהני דלא נזכר מזה בלבוש ואדרבה משמע דאינו מעכב, ונראה שטעות סופר נפל בדבריו וצריך לומר הב"ח במקום הלבוש כי כתב הב"ח וזה לשונו, וכן שלא יעלה כלל אלא יקראו אחר במקומו אם לא שממתינין לו בכדי שיאמר ברכת כהנים או יעלה ומברך, עד כאן. ולפי זה לא מקשה מידי דהב"ח מצריך לומר כל ברכת כהנים ולא פסוק יברכך לחוד וכמו שכתבתי לעיל סימן מ"ז ס"ק י"ב:

יא

[יא] אשר בחר בנו. אבל לעסוק בדברי תורה והערב וכו' צריך לברך (רש"ל):

יב

[יב] שבעל פה וכו'. על כן תיקנו לשון נטיעה על שם הכתוב דברי חכמים וכמסמורות נטועים, ומטעם זה לא יאמר ולחיי עולם נטעה דהוי משמע כל הברכה על התורה שבכתב ומלשון נטיעה משמע שכלל שתיהם. כתב מלבושי יום טוב ולי נראה שגירסא נכונה הוא וגם גירסתינו לחיי כו' נמי הכי משמע שהתורה היא נטע בתוכינו חיי עולם, וכן כתב לבוש שאם אין תורה אין קיום ודרך דרש של דברי חכמים וכו', אף על פי שהטור כתב כן לבי מגמגם שלכך נתכוונו אנשי כנסת הגדולה שלא תיקנו אלא לשון פשוט עד כאן לשונו. ותימא הא כתב שבלי הלקט דף ז' בשם ראבי"ה שאותן שאומרין וחיי עולם נטע בתוכינו הטעות בידם דקא מהדר אתורה והוי מטבע קצר שאינו רשאי לחתום בה בברוך אלא הכי אמרינן חיי עולם נטע בתוכינו ולא הדר אתורה אלא משאר מצוות וגמילות חסדים שאנו מודים להקב"ה על שניהם, ויש אומרים וחיי עולם נטע בתוכינו ולא הדר ושפיר דמי עד כאן לשונו, וכן כתב ספר תניא. הרי להדיא שאין לאומרו בענין שמהדר אתורה אלא דחיי עולם נטע, או וחיי עולם נטע דאז קאי אשאר מצוות או כדפירש הטור על תורה שבעל פה דאז לא הוי מטבע קצרה, גם על הלבוש יש לתמוה במה שכתב ומטעם זה לא יאמר ולחיי וכו' ומלשון נטועה וכו' דאין טעם הגון אלא אשתמיטתיה דברי שבלי הלקט ותניא כדלעיל, וזה גרם נמי למלבושי יום טוב שחלק על הטור ולבוש. ומזה יצא לי דמה שכתב בית יוסף זה לשונו, כתב עוד ויש אומרים לחיי עולם נטע ושפיר דמי עד כאן, ולא נהגו כן עד כאן לשונו. והוא תמוה דאם אומרים לחיי וכו' נמי מהדר אתורה, גם הא מה שכתב כתב עוד לפשטי קאי על האגור דהא הזכיר בית יוסף קודם זה אגור בשם ראבי"ה ועיינתי באגור ולא מצאתיו, לכן נראה לי דקאי על ראבי"ה שהזכיר והיינו הם דבריו ומה שכתב שבלי הלקט ותניא הנזכרים לעיל, ואם כן טעות פלטתו קולמוס לבית יוסף שלא כתבו לחיי וכו' אלא וחיי בוי"ו כמו שהזכרתי, ואם כן בחינם כתב בית יוסף עליו דלא נהגו כן אלא אדרבה הכי נהיגין וחיי עולם וכו' כמבואר בטור ובית יוסף גופיה וכן ואבודרהם ואגור וכל אחרונים הסכימו לנוסחא זו וכן מצאתיו בפרק י"ג ממסכת סופרים וברמב"ם פרק י"ב מהלכות תפילה, והנך רואה בש"ס וטור וכל הפוסקים שהבאתי דאומרים וחיי עולם דלא כמגן אברהם שכתב לומר העולם בה"א, מיהו גם הוא כתב שאין נוהגין כן. כתב ר' דוד אבודרהם, נטע בתוכינו בגימטריא תרי"ג מצוות ותמצא באלו השתי ברכות ארבעים תיבות נגד ארבעים יום שעמד משה רבינו בהר לקבל התורה, והא דברכה אחרונה פותחת בברוך אף שסמוכה לחברתה שהרי אין קריאת ספר תורה הפסק כדאשכחן ברכות קריאת שמע וברוך שאמר וישתבח תירצו תוס' פרק שלושה שאכלו לפי שמדינה אין מברכין רק הראשון לפניה והאחרון לאחריה דאיכא הפסק גדול כדלעיל אף עתה לא זזה ממקומו. וראיתי בר' דוד אבודרהם שתירץ עוד דברכות קריאת שמע וישתבח הן קבועות אבל ברכת התורה והפטרה אין קביעות לפרשה אחת דלפעמים מברכין על פרשה זו ולפעמים על זו. ועוד תירץ כיון שהוא אחר קריאה בספר נראה שהוא תחילת המעשה, ובלבוש סימן רפ"ד אשתמיט זה:

יג

[יג] לאחוז בספר תורה וכו'. ובכוונות כתב שקודם הברכה יאחוז בשתי עמודים ובשעת הברכה יסלק השמאלית, ובכתבים כתב שבשעת הברכה יאחוז בשתי ידיו ביריעות התורה על ידי המפה ואחר הברכה יסלק השמאל עד כאן לשון מגן אברהם. והב"ח פירש בפשיטות דבין בברכה בין בקריאה יאחוז בעמודים וכן כתב הט"ז בסימן קמ"ז ועיין סימן תרנ"ב גבי לולב:

יד

[יד] ומזה וכו'. בתשובת מהר"ם מינץ סימן פ"ה כתב טעם כמו שאומרים אחר כל פרק ומסכת הדרן עלך, כלומר השמר לך פן תשכח את הדברים חוזר בהן שלא תשכח, או כמו שנהגו לומר לחזן יישר כוחך כלומר גמרת מצותיך יהי רצון שתזכה לעשות ולומר יותר מצוות. כתב הספר חסידים אחר הקריאה ינשק הספר תורה:

א

א) [סעיף א'] במקום שנהגו שהעולה עצמו קורא וכו' כההוא דר"ע שקראו אותו לתורה ולא רצה לעלות לפי שלא סדר אותה תחלה ודריש ליה מקרא אז ראה ויספרה וכו' מדרש תנחומא פ' יתרו ומד"ר פ' כי תשא, טור וב"י, וכתב הב"י דהיינו לדידהו שהעולה היה קורא בקול רם אבל לדידן שהעולה אינו קורא בקול רם אעפ"י שלא סדר אותה לית לן בה, וכ"כ הב"ח. אלא שכתב מיהו מצוה מן המובחר שגם העולה יסדר אותה תחלה פעמים ושלש, וע"כ ראוי שכל אחד יסדר אותה תחלה דשמא יקראו אוחו לעלות למחר בשבת עכ"ד, והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ב' וכתב ונ"ל דבקריאת הפ' שנים מקרא ואחד תרגום יוצא י"ח הסידור. וכ"כ העו"ת או' א' א"ר או' א' אמ"ל בדין עליית קס"ת או' נ"ב, לד"ת סי' ה' או' נ"ב, וכ"כ הפר"ח או' א' אלא שכתב שם הפר"ח דצריך לחזור ולסדרה פעם אחרת כדי שיהיה ג"פ יעו"ש והביאו א"א או' א' ומ"ש היפ"ל סוף או' ב' דמדברי הזוהר שהביא הסו"ב לקמן סי' קמ"א סק"א נראה שדי אפי' בפ"א אינו מוכרח כיעו"ש וא"כ למה לנו לחלוק השוים במקום שאין הכרע, ועיין בדברינו לקמן ריש סי' קמ"ב:

א

ב) שם פעמים ושלש וכו' ואם כבר סידרה כפי חיובו ואכתי לא פלט מאיזה טעיות בטעמים וכיוצא כיון דסידרה ב' ג"פ אין לו עוד חיוב לסדרה עד שתהא שגורה בפיו אלא למצוה מ"ה, פתה"ד אות א':

א

ג) שם לא יעלה, פי' אע"ג דאמרינן בברכות דף נ"ה ע"א ג' דברים מקצרין ימיו ושנותיו של אדם מי שנותנין לו ס"ת לקרות ואינו קורא וכו' אפ"ה לא יעלה אם לא סידר, וכ"כ מ"ב אות א':

א

ד) שם הגה, ובמקום שהחזן קורא הוא צריך לסדר וכו' ואם אין שם מי שסידר לעצמו יש מקילין שיקרא אחד שיודע לנגן הטעמים אעפ"י שלא סידר וקוראין לפניו בלחש מתוך החומש או הסידור כדי שלא לבטל הקריאה בצבור, שע"א ש"ג אות ח' מ"ב אות ב' וכ"מ לקמן סי' קמ"ב ס"ב, ועיין בדברינו לשם בס"ד:

א

ה) [סעיף ב'] מי שאינו יודע לקרות וכו' מתוך דברי המחבר ז"ל מוכח בהדייא דאעפ"י דכשמקרין אותו מלה במלה יודע לקרותה מוחין בידו שלא יעלה לס"ת ויש להקל בזה וכ"נ מדברי הטור ותשו' הרא"ש שהביא הב"י סי' תרי"א, פר"ח או' ב', מ"ב אות ד' וכבר כתבנו ע"ז לעיל סי' קל"ה אות ט"ז קחנו משם:

א

ו) [סעיף ג'] ואפי' ראש הכנסת וכו' לא יקרא עד שיאמרו לו וכו' שאין אדם מבזבז לו, ב"י, מ"א סק"ב, ועוד דאתי לנצויי ע"י שכל אחד יקדים, לבוש:

א

ז) שם הגה, ובמדינות אלו אין נוהגין כן וכו' כתב שכנה"ג בהגב"י או' ד' וז"ל נ"ל שאין המנהגים חולקים דמה שנהגו במקומותינו שהש"ץ מעצמו עולה בלתי קריאה היינו בימים שאין הסגן קורא אלא העולים עולים מעצמם כגון ב' וה' ומנחה של שבת ור"ח וחנוכה ופורים ותעניו' צבור, ומה שנהגו באשכנז שלא לעלות החזן אם לא שקורא אותו הסגן הוא בימים שהסגן קורא, וכן הוא מנהג פשוט במקומות הללו שלא לעלות החזן מעצמו אם לא שהסגן קורהו, ובחילוק זה נתיישב מה שנוהגין העולם בימים הנז' שעולים מעצמם דכיון שנהגו בימים אלו שלא לקרות הסגן הרי הוא כנתינת רשות כאלו אמר הסגן מי שירצה לעלות ולקרות יעלה, וטעם זה ג"כ למה שנהגו בקושטנדינא שכשיש שמחה בקהל שאחר שקורין כהן ולוי וג' מי שירצה לעלות עולה דכיון דנהגו שלא לקרות בשם אלא כהן ולוי וסמוך ומשלים והשאר מי שירצה לעלות לכבד את בעל השמחה עולה הרי הוא כאלו קראום. ובתורי"א יע"א ראיתי כשיש שמחה בקהל אחר שקורא בעל השמחה לא' ושנים ואינו רוצה לקרות עוד בשם עומד השמש ומכריז מי שירצה לכבד לבעל השמחה יעלה ויקרא, ונהגו כן משום דבמקומות הללו רובן קוראין בשמחתם לכל העולים ואין שום עולה, עולה מעצמו ולכן מכריז השמש מי שירצה לעלות עולה שהוא נתינת רשות, גם מה שנהגו בקצת מקומות שאין קוראין לס"ת בשם אלא שעולין כפי המסובין ששבת א' מתחיל מא' עד ז' ובשבת אחר עולה מי שפסק במקומו לשבת אחרת הא נמי כנתינת רשות היא, וה"ה ג"כ לשמחת תורה שעולין כל הקהל בלתי קריאה כ"א לכהן וללוי וג' וסמוך כנתינת רשות היא, אך אמנם אותם שעולים בלתי קריאה ביום שהסגן קורא לאו שפיר עבדי ואולי שאין הקפדה בעלייה בעצמו דאפי' שעולה מעצמו כל שהחזן אומר לו קרא סגי, וזהו ג"כ טעם לחכם הקהל או ראש הקהל כשקוראין אותו לשירה או לעשר הדברות ולתוכחות קורא בעצמו בלי נתינת רשות דכל שהמנהג לחכם לקרותם הרי הוא כנתינת רשות, ומיהו אם קראו אדם שאינו רגיל לקרותם אינו קורא עד שיאמרו לו לקרא וכו' עכ"ל, ומיהו הרואה יראה דחילוק זה שכתב אינו אלא לפיו מנהג מקומו אבל יש מקומות שנוהגים דאפי' במנחת שבת וב' וה' ור"ת ותו"פ ובשמחה וכדומה אינם עולים בלא קריאה וא"כ נהרא נהרא ופשטיה ובמקום שנוהגין שבכל זמן אינם עולים בלא קריאה גם הש"ץ אינו עולה בלא קריאה שכן נתפשט המנהג ברוב המקומות כמור"ם ז"ל כמ"ש הלד"א סי' ה' או' מ"ד והיפ"ל או' ג' וכן המנהג פה עיה"ק ירושת"ו:

א

ח) שם בהגה, אין קוריו לו בשמו וכו' כיון שהוא עומד אצלו והכל יודעין שהסגן הרשהו, לבוש:

א

ט) שם בהגה, שקוראים אותם בשמם וכו' והמנהג פשוט בירושלים ת"ו שהש"ץ אינו קורא לעולה לס"ת בשמו בקו"ר כמנהג כל המקום רק השמש קודם שיסיים העולה מקודם הולך אצלו ואומר לו שיעלה, ואם אותו יחיד אינו רוצה לעלות מחמת איזה סיבה אומר לשמש שיקרא אחר, וזה תקנת ראשונים שלא יהיה בכלל הקורין אותו לס"ת ואינו עולה, וגם בזה ניצולין מכמה מיני קפדות שנמשכות כשיקראו אותו בשם והוא מוכרח לעלות והוא לא ירצה מטעם ידוע אצלו, הרב חיים שאל בתשו' ח"א סי' י"ג, והביאו בס' התקנות בדין קס"ת או' י"ט, ויש מקומות נוהגים שמי שרוצים לכבדו לעלות לס"ת הולך השמש אצלו ונותן בידו טס של כסף וכן ראיתי נוהגין באר"ץ בעברי לשם כשבאתי לירושת"ו וגם זה המנהג הוא מטעם הנז':

א

י) שם בהגה, ומי שאביו מומר וכו' ואם המיר באונס ובעודו מומר עשה טובות גדולות לישראל ובשעת מיתתו התודה ומת בוידויו, כשעולה בנו לקרות בתורה מותר גמור לקרותו בשם אביו וראוי שיזכר שמו לטובה ולברכה, זקן אהרן סי' צ"ה, והביאו הפתה"ד בסי' ל"ח או' ה' יעו"ש:

א

יא) שם בהגה, קורין אותו בשם אביו וכו' ונ"ל שאין מזכירין תוארים (כמו חבר או מורינו, דה"ח) שכנה"ג בהגה"ט או' א' א"ר או' ג' וכתב שם השכנה"ג דבמקומות הללו אין נוהגין להזכיר שם אביו בעליית הס"ת אלא שם יחסו, והביאו היפ"ל או' ד' וכתב זולת היכא דאיכא בקהל ב' ששוים בשם וביחוס שאז המנהג להזכיר גם שם אביו יעו"ש:

א

יב) שם בהגה. קורין אותו בשם אביו וכו' ואם בא למקום שאין מכירין אותו ושואלין אותו היאך יקראו יעלה בשם אבי אביו, תשובת הרמ"א סי' מ"א, והביאו א"ר שם, וכתב שלזה דיקדק רמ"א וכתב והורגל באותה העיר וכו' דמשמע אף שהורגל באותה העיר לא יעלה בעיר אחרת עכ"ד, וכ"כ דה"ח או' י"ג, שע"א ש"א או' כ"ז:

א

יג) שם בהגה, ואסופי ושתוקי קורין אותו בשם אבי אמו, צ"ל כגון שבאת אחת קודם שנאסף מן השוק ואמרה שהיא אמו כמ"ש בא"ה סי' ד' סל"ב, מ"א סק"ג, וה"ה בשני רעבון נאמנים אחר שנאסף משוק נמי, הא לאו הכי אין נאמנין, א"נ בבאו עדים אח"כ ואמרו שזו אמו, א"א או' ג' ועיין א"ה שם:

א

יד) שם בהגה, בשם אבי אמו, כתב הט"ז סק"א לעד"צ שאין זה נכון דשמא יבוא לגרש אשתו ויכתוב כן אנא פב"פ שהוא אבי אמו ובאמת אין נקרא בנו כי למשפחותם לבית אבותם כתיב ונמצא הגט פסול ע"כ קורין אותו בשם בן אברהם כמ"ש אח"כ וזה ודאי אין בו פסול כי הכל בניו של אברהם דכתיב אב המון גוים וכו' כנ"ל ברור עכ"ל. והביאו א"ר או' ד' וכתב דלא קשה מידי דהא הרב צריך לחקור אחר שם אביו ובחקירה יודע זה ותדע דהא קורין לבן מומר לכותים בשם אבי אביו יעו"ש, וכן הפתה"ד סוף או' ה' הקשה על דברי ה"ז הנז' יעו"ש, ועיין בא"ה סי' קכ"ט ס"ט שכתב גר או שתוקי או אסופי אין כותבין אלא שמותיהם בלבד, וא"כ ליכא למיחש למ"ש הט"ז כי הרב הכותב גיטין שואל ואינו כותב אלא שמותיהם בלבד, וכ"כ דה"ת שם כדברי מור"ם ז"ל, שע"א שם:

א

טו) שם. סומא אינו קורא וכו' עיין ב"י סי' קמ"א שהביא פלוגתא בזה ובשם ס' האשכול כתב דהא דתנן בפ' הקורא את המגלה עומד סומא אינו קורא בתורה היינו לומר דאינו קורא ע"פ אבל אוקמי איניש אחרנא שפותח ורואה וסומא מברך ועומד בצדו ש"ד והכי מצי עביד חתן סומא עכ"ל אלא שמרן ז"ל פסק כס' האוסרין יעו"ש, מיהו הב"ח שם כתב דכבר נהגו לקרות סומא לס"ת בפני גדולי עולם ולא מיחו כי סמכו על מהר"י מולין שפסק כך ודלא כהסכמת ב"י דאוסר וכך נראה עיקר אלא מיהו נ"ל דוקא סומא ת"ח אבל סומא ע"ה אין לקרותו כלל עכ"ד והביאו העו"ת בזה הסי' או' ד' סו"ב או' א' וכ"כ הלבוש שם ס"ג שראה נוהגין בהרבה מקומות ובמעמד גדולי הדור שקורין סומא לתורה יעו"ש, וכן דעת הט"ז שם סק"ג, וכ"כ השכנה"ג שם בהגב"י או' א' אלא שבשס מ"ב סי' ס"ב כתב דאפי' ע"ה ש"ד ואפי' לכתחילה יעו"ש, וכ"כ המ"א בזה הסי' סק"ד על דברי הב"ח הנז' דלא נהגו לדקדק בזה דמסתמא כל אדם יכול לקרות עם הש"ץ, וכ"כ א"ר או' ה' ח"א שם או' ל"ו, קיצור ש"ע סי' כ"ג או' י"ז, ובתשו' חק"ל מה"ב חו"מ סי' ד' דף ק"פ ע"ב וע"ד הובאו דברי הרב מהר"מ סוזין ז"ל שנהגו בכל א"י להעלות סומא לס"ת ודלא כפסק מרן ז"ל יעו"ש, וכ"כ הרב מהר"י עטייה בס' רוב דגן בקו' אות לטובה סי' ל"א דכן הוא מנהג כל א"י להתיר עליית סומא לס"ת יעו"ש, וכ"כ בס' התקנות של ירושלים בדיני קס"ת או' כ"א שנוהגים בירושלים ת"ו דהסומא עולה לס"ת ומיהו עי"ש בהשמטות דיני גיטין. או' ג' שמדברי הרב זרע אברהם א"ה סי' י"ג דף מ"ד ע"ב מוכח להדיא שבזמנו ז"ל היו נוהגים בירושלם לאסור עליית סומא לס"ת יעו"ש, והב"ד דבריהם ידידינו הרב ארץ חיים נר"ו ע"ז הסי' וכתב דעיה"ק צפ"ת ת"ו נוהגין האדנא שאין סומא עולה לס"ת וכמ"ש ויקרא אברהם בתשו' א"ח סי' ד' יעו"ש, וכ"כ הכנה"ג סי' קמ"א בהגב"י דמנהגם כמ"ש המחבר יעו"ש, וב"כ מט"י או' א' וכ"כ הפר"ח או' ג'. וא"כ כיון שיש מנהגי מקומות חלוקים בזה וק"ל דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל כמש"ל סי' טו"ב או' ב' הנוהגים לקרוא סומא לס"ת יכולין להחזיק במנהגם אבל במקום שאין מנהג יש להחמיר כדעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו וגם משום סב"ל ואפי' במקום שנוהגים להקל נ"ל דאם יש כהן אחר לא יעלו סומא כיון דיכולין לצאת אליבא דכ"ע, רק אם הוא תתן או אבי הבן יש להקל אפי' בדאיכא אחר למקום שנהגים להעלות סומא לס"ת:

א

טז) שם. סומא אינו קורא וכו' ובמקום שנוהגים לפסוק כמרן ז"ל לא יעלו סומא אפי' ת"ח וכן הוא המנהג בכמה כרכים ועיירות ואין לפרוץ גדר, לד"א סי' ה' או' ט'. ואם הסומא הוא חתן היה עובדא וגזר עליו רב אחד שיתפלל בביתו בעשרה ולא יבא לבהכ"נ מפני הבושה והמחלוקת, מט"י שם, לד"א שם ואם אפשר לעשות דהש"ץ יברך במקומו ורק הוא כעץ בעלמא לעיני הרואין שיראו אותו שעלה ש"ד וזהו לנוהגין כפסק מרן ז"ל אבל להנוהגין להקל מותר לעלות כמ"ש באות הקודם:

א

טוב) שם הגה, ומהרי"ל כתב דעכשיו קורא סומא וכו' וסומא חרש שאינו שומע ודאי אסור לעלות דל"ש שומע כקורא, אבל כאן דאפי' סומא וע"ה עולים משום דשומע כקורא, רואה ומדבר ואין שומע רשאי שיקרא עם הש"ץ, ושוטה אין לקרותו בתורה דגרע מקטן וכבהמה יחשב, מש"ז או' ב' ואם הוא עתים חלים מותר לקרותו בעת שאנו יודעים בו שהוא חלים, פתה"ד או' ז':

א

חי) פוחח והוא מי שבגדיו קרועים וזרועותיו מגולים אינו קורא בתורה, משנה בפ' הקורא עומד (מגילה דף כ"ד ע"א), פר"ח או' ג' וכ"ש ערום שם ע"ב פת"ע או' י"א:

א

יט) שם בהגה קורא סומא וכו' ומכ"ש אם הוא כהן או לוי ואין שם אחר, ומ"מ נראה שעכ"ף אין לקרותו למפטיר של חובת היום ומכ"ש לפ' פרה וזכור, שע"א ש"א אות כ"ח, ועיין ססי' תרפ"ה:

א

ך) [סעיף ד'] כל הקורין מברכין וכו' כדאיתא במגילה כ"א ע"ב, תנא הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה, והאידנא דכולהו מברכי לפניה ולאחריה היינו טעמא דתקינו רבנן גזרה משום הנכנסין ומשום היוצאין ופי' רש"י ז"ל משום הנכנסין. שאם יכנס אדם לבהכ"נ אחר שבירך ראשון ולא ישמע את האחרים מברכין יאמר אין ברכה בתורה לפניה, ומשום היוצאין, שלא שמעו את החותם מברך לאחריה והראשונים לא ברכו יאמרו היוצאין אין ברכה בתורה לאחריה עכ"ל, ועיין ט"ז סק"ג, ומ"ש עליו י"א בהג"ט ומה שכתב עליהם החיד"א בברכ"י אות ב' ובמחב"ר אות א' יעו"ש ואין רצוני להאריך בזה:

א

כא) שם מברכין לפניה וכו' כתב ב"ש דף נ"ח דברכה שלפניה הוי מדאורייתא יעו"ש והביאו מ"א סק"ה וכתב עליו דמ"מ אם בירך על התורה שחרית יוצא י"ח ובצבור נתקנה משום כבוד צבור כמ"ש סעי' ח' וכ"כ הפר"ת אות ח' על דברי הב"ש הנז' דטעות הוא בידו ואינה אלא מדרבנן יעו"ש, מיהו בתשו' פני משה סי' א' כתב דברכה אחרונה לכ"ע דרבנן ראשונה לרמב"ן ורשב"א וס' החינוך דאורייתא ולרי"פ ורמב"ם ורא"ש דרבנן יעו"ש. והביאו א"ר אות ז' ועוד עיין מזה בפתה"ד אות ה' ודברי מנחם אות ג' אבל הא"ר בסי' קמ"ד אות ג' כתב דגם לדעת הרשב"א היא דרבנן ועוד עי"ש שכתב בשם כמה פו' שהיא דרבנן יעו"ש וכן הסכים הברכ"י בסי' מ"ז אות ח' דברכות קס"ת בצבור הם דרבנן יעו"ש, וכן הוא דעת הטור בזה הסי' ומרן ז"ל בסעי' ח' ועיין עוד בדברינו לעיל סי' מ"ז אות ב' ודו"ק:

א

כב) שם מברכין לפניה וכו' ואם בירך אשר נתן לנו בתחלה יברך בסוף אשר בחר בנו דאין סדר לברכות, ומיהו אם לא סיים הברכה חוזר ומתחיל אשר בחר בנו ולא יאמר ברוך אתה ה' פנים חדשות בשם ב"ש כנה"ג בהגה"ט עט"ז אות א' מ"א שם פר"ת אות יו"ד, אמ"ל בדין הברכות לעולין אות נ"ז, מיהו עיין לא"ר בסי' ק"מ אות ג' שכתב לישב דברי מהרי"ל שחולק על הב"ש יעו"ש אבל הלד"א בסי' ו' אות נ"ז הסכים לדברי הב"ש ודלא כיש חולקים שהובא בא"ר סי' ק"מ, וכ"כ א"א אות ה' ח"א שם אות י"ב חס"ל אות ח"י דה"ח אות ה' מ"ב אות ט"ו, ועוד עיין לקמן אות מ"ט:

א

כג) שם ופותח הספר קודם שיברך וכו' דהכי איתא בסוף מס' מגילה, ת"ר פותח ורואה גולל ומברך וחוזר ופותח וקורא, דברי רבי מאיר, רבי יהודא אומר, פותח ורואה ומברך וקורא, והטעם דר"מ אמרו שם בגמרא כדי שלא יאמרו ברכות כתובין בתורה, ורבי יהודה סבר ליכא למיטעי בהא, וא"ר זירא א"ר מתנה הלכה פותח ורואה ומברך וקורא ע"כ, וכ"ף הרמב"ם והטור וב"י וכך הם דברי מרן ז"ל כאן בש"ע, מיהו התו' שם כתבו דלכתחלה הוא גוללו וסותמו קודם שיברך כדי שלא יאמרו ההמון שהברכות כתובות בו, אבל בדיעבד אין לחוש שהרי לא שכיחי עם הארץ כ"כ עתה אבל לאחר שקרא בו ודאי צריך לגללו קודם שיברך כרבי יהודה עכ"ל, והב"ד הב"ח והט"ז סק"ד ומ"א סק"ו והכלבו כתב די"א שיהפוך פניו שלא יראה כאילו ברכות כתובות בתורה עכ"ל והביאו ב"י, וכתב עליו מור"ם ז"ל בד"מ אות ב' דנ"ל שיש להפך הפנים לצד שמאל כמו בעושה שלום בסי' קכ"ג יעו"ש וכך הם דבריו כאן בהגה והביאו השכנה"ג בהגב"י אות יו"ד וכתב ואני נוהג שלא להסתכל בכתב אלא להסתכל חוץ, והביאו א"ר אות ז' אמ"ל בדין ברכות לעולין אות ע"ו. לד"א סי' ו' אות ע"ו אבל הב"ח שם כתב דלפ"ד הגון שיהא פתוח בשעת ברכה לגמרי ולא יהפוך פניו כלל דכך הוא דעת הפו' והגאונים המפורסמים וכך אני נוהג עכ"ל, וכן הוא דעת הט"ז שם וכ"נ דעת העו"ת אות ז' א"ר שם אמנם בשער הכוו' דף מ"ט ע"ב כתב וז"ל צריך לזהר שיראה מקום הקריאה ויסתכל בפסוק אשר עתיד להתחיל, ואח"כ תכסה הכתיבה ע"י מפה של הס"ת ואז תברך ברכת התורה שלפניה, ואח"כ תפתח ותקרא, ואח"כ תחזור ותסתום הכתיבה ואז תברך ברכת התורה של אחריה, ואעפ"י שיש פו' שכתבו שאין צורך לכל זה כמ"ש ב"י יעו"ש עכ"ל. דכ"כ פרע"ת שער קס"ת פ"ב בן א"ח פ' תולדות אות ח"י, וכן עמא דבר:

א

כד) גם צריך ליזהר כשיעלה לקרות בס"ת שיאחז בס"ת בב' ידיו ולא בתיק כ"א ביריעה עצמה יד אחד מצד זה ויד אחד מצד זה אבל תאחוז אותה ע"י מפה של הס"ת לא בידך ממש, כאמרם ז"ל כל האוחז ס"ת ערום נקבר ערום מאותה מצוה:

ב

כד) והנה זו היא הכוונה שיכוין בשעה שאוחז ס"ת בידו, יכוין שהס"ת הוא סוד שני שמות אהיה, האחד במילוי יודי"ן והאחד במילוי ההין שהם קס"א וקנ"א, ושניהם בגי' חדש, ותכוין שע"י שני ידיך האוחזות בו נשלם ונעשה שם, בסוד וקורא לך חדש והנה שם וספר חשבונם שוה, והענין הוא כי באהי"ה, דיודי"ן יש בו י"ד אותיות ד' בפשוטו ועשרה במלואו' והרי זה כנגד יד ימינך שהיא כנגד י"ד אותיות הנז' וכנגדם יש י"ד אותיות אחרים באהיה דההי"ן ביד שמאלך, ואם תחבר ב"פ י"ד הנז' יהיו בגי' כ"ח עם הב' אהיה עצמה שהם בגי' חדש כנז' נמצא שכ"ח וחדש הם בגי' שם והם בגי' ספר ונמצא כי ספר הוא בחי' שני שמות אהיה דיודי"ן וההי"ן העולים חדש ועם כ"ח אותיותיהם הם בגי' שם והם ספ"ר, וז"ס כוונת הס"ת, ואחר שאחזת אותו בשני ידיך וכוונת בו הכוונה אז תכוין לכלול יד שמאל ביד ימין כנודע ואז תסיר משם יד שמאלך ותשאר יד ימינך לבדה אחוזה בס"ת כל זמן קריאתך בו כנז' שער הכוו' שם, פרע"ח שם וזה דלא כמ"ש העט"ז ומ"א ס"ק י"ג לאחוז בעמודים ואנו אין לנו אלא מ"ש בשער הכוו' שסדר מהרש"ו ז"ל ודלא כמו שמביאים משאר כתבי המקו' אשר לא סמך הרב ידו עליהם כנודע, ומשאמר ותשאר יד ימינך לבדה אחוזה בס"ת כ"ז קריאתך בו משמע הא קודם הקריאה שהוא בשעת ברכה עדין שני הידים אחוזים ביריעה עד סוף הברכה, וכ"ב המ"א ס"ק י"ג אמ"ל ולד"א שם אות נ"ה, חס"ל או' ט"ז בן א"ח שם, קיצור ש"ע סי' כ"ג או' ג':

א

כה) כתב הל"ח ספ"ה דברכות, הכורעים בברכת התורה טועים הם שאין לשחות אלא במה שתקנו חכמים כמ"ש סי' רפ"א עכ"ל, מיהו הש"ך כתב וז"ל ברוקח (סי' שי"ט) משמע שמנהג קדמונים לכרוע ולהשתחות בברכת התורה ולא כאותן שאין נוהגין. וכ"ה הרמ"ע סי' רנ"ו עכ"ל, והב"ד מ"א סק"ו וכתב דהטעם שאין כונתינו לשחות בברכה אלא לכבוד התורה וכ"מ בלבוש סי' ק"ן עכ"ל, וכ"כ שכנה"ג בהגה"ט אות ו' בשם מטה משה סי' רנ"ו, א"ר אות ז אמ"ל ולד"א שם אות ב"ו, וכתב שם הא"ר דמ"מ לא יכרע נמי סוף הברכה דאז נראה כאלו עושה משום ברכה כדלעיל סי' קי"ג יעו"ש, והביאו מ"ב אות י"ט:

א

כו) מנענעים הס"ת כשאומר ונתן לנו את תורתו, וכן כשאומר תורת אמת, מטה משה סי' תתכ"ה, מ"א ס"ק י"ב, א"ר סוף אות ט'. ואנו לא נהגנו כן, שכנה"ג שם אות ז' וכ"מ מדברי האר"י ז"ל שכתבנו לעיל אות כ"ג ואות כ"ד דא"צ לנענע יעו"ש:

א

כז) לאחר הקריאה מנשק ס"ת. ס"ח סי' רנ"ה, כנה"ג בהגה"ט, מ"א ס"ק י"ד, וכתב שם הכנה"ג דאין כן מנהגינו אבל ראיתי בני אדם והנם מועטים נוהנין כן עכ"ל, ואם נזדמן לו רוק ירוק ואח"כ ינשק אבל לא ינשק ואח"כ ירוק, ס"ח שם מ"א שם, יפ"ל סי' קמ"ט:

א

כח) שם. ולאחר שקורא גולל ומברך דמאחר שצריך לגוללה בין גברא לגברא גוללה קודם הברכה מ"א סק"ז, מאמ"ר או' ג' וזהו הטעם לפי דברי הש"ע ודעמיה דס"ל דא"ל לכסות בברכה ראשונה, ומיהו כבר כתבנו לעיל או' כ"ג בשם הכוו' דצריך לכסות אפי' בברכה ראשונה יעו"ש ודע דמ"ש כאן בש"ע לשון גלילה הוא לפום דינא אבל המנהג הוא לכסות כמ"ש בסעי' ה' וכ"כ המאמ"ר שם:

א

כט) שם. ולאחר שקרא גולל ומברך, כתב רש"ל מנהג בורות לאותן שנוהגין מיד לאחר שגלל ובירך חוזרין ופותחין אלא תהא סתומה עד דאתא גברא ויפתחנה לצורך קריאתו, והביאו הב"ח, ט"ז סק"ה, עו"ת או' ז' ומיהו אם בא לפותחו בין גברא לגברא כדי לראות מקום קריאת העולה אם תמצא איזה טעות כדי שלא יצטרך להוציא ס"ת אחר באמצע הקריאה בין ברכה א' לאחרונה תע"ב, יפ"ל או ז':

א

ל) שם הגה, ובשעה שמברך ברכה ראשונה יהפוך פניו וכו' הא דנקט ברכה ראשונה משום דבברכה אחרונה כתוב בש"ע דגולל ואת"כ מברך וא"כ א"צ הפיכת פנים כיון דהס"ת מכוסה:

א

לא) שם בהגה יהפוך פניו וכו' כבר כתבנו בזה לעיל או' כ"ג קחנו משם:

א

לב) [סעיף ה'] נהגו לכסות הכתב וכו' אעפ"י שמן הדין להיות מגוללת מ"מ נהגו להיות פתוחה ומכסין בסודר קודם ברכה אחרונה כמ"ש ס"ד, מ"א סק"ט, ומ"ש קודם ברכה אחרונה זהו לפי דעת מרן ז"ל ודעמיה אבל לפי דברי שער הכוו' גם בברכה ראשונה צריך לכסות וכמ"ש לעיל אות כ"ח יעו"ש:

א

לג) שם הגה ובמדינות אלו נהגו שיהא מגוללת וכו' פי' וא"צ כיסוי בסודר, ואותו הנוהגין לגוללה בין גברא לגברא ואח"כ מניחין עליה כיסוי היא טרחא יתירה ואין לעשות טרחא. ט"ז סק"ו א"ר או' ח מיהו בשכנה"ג הגב"י אות ט' כתב דנהגו גם כן לכסות הס"ת במפה שלו, וכ"כ המאמ"ר סוף או' ג' וא"כ נהרא נהרא ופשטיה, ומיהו מדברי שער הכוו' שהבאנו לעיל או' כ"ג משמע דבין גברא לגברא די בפריסת מפה לבד וכמנהג שכתב מרן ז"ל וכן ראיתי נוהגין ברוב המקומות, וכתב שם הט"ז דמה שנהגו לכסות (ר"ל לגלול ולכסות) בשעה שאומר הש"ץ קדיש הוא שפיר דאז מסתלק מן הקריאה ואף כשאומר מפטיר חוזר ופותח מ"מ כיון שהמפטיר הוא קורא בתורה הוא רק מטעם כבוד התורה כדלקמן ע"כ מראים שיש חילוק בין שאר קוראים להמפטיר הקורא עכ"ד. והביאו א"ר או' ח' וכתב דכן כשמזמרין לחתן שיכסה דאין כבוד לתורה שיהא זמן רב גלוי עכ"ל, ובמדינות אלו שעושין תיק של עץ לס"ת והס"ת מונח בו אף בשעת קריאה נוהגין לסתום התיק של הס"ת בין משלים למפטיר רק בין גברא לגברא נוהגין לכסות במפה כנז':

א

לד) שם בהגה. שתהא מגוללת בין גברא לגברא והטעם שאין כבוד לתורה שתהא פתוחה ותמתין עד שבא אחר. לבוש:

א

לה) [סעיף ו'] אומר ברכו וכו' ואעפ"י שאומר ברכו אינו כמוציא עצמו מן הכלל כיון שאומר המבורך והר' יהודה ברצלוני כתב בשם רב סעדיה גאון אעפ"י שאומר המבורך ולא הוציא עצמו מן הכלל צריך להחזיר עצמו לכלל לגמרי ולומר ברוך ה' המבורך מידי דהוה אברכת המזון שאעפ"י שאומר נברך שאכלנו משלו צריך לחזור למקום שפסק ולומר ברוך שאכלו משלו וכו' טור, וכתבו מרן ז"ל לקמן סעי' ז' ומ"ש הלבוש ומ"מ טוב הוא שיחזור עצמו לכלל וכו' צ"ע דהא רב סעדי' גאון צריך קאמר:

ב

לה) שם אומר ברכו וכו' טוב שיאמר בלחש השם עמכם וירויח שיאמר לו הש"ץ יברכך ה' ולא יזכיר ה' להדיא כי אין טוב להזכיר ה' בתיבה ראשונה, חס"ל או' י"ט והוא מזוה"ק פ' יתרו סוף דף פ"ז ע"ב יעו"ש:

א

לו) שם אומר ברכו וכו' חתן שאמר ברכו ובא פייטן והפסיק בפיוט אחד, אחר הפיוט כשבא לקרות צ"ל ברכו פעם אחרת סמוך לברכה. בית יהודה סי' ל' אמ"ל בדין הברכות לעולין או' ע' ברכ"י או' ה' ובספרו לד"א סי' ו' או' ע' בי"מ או' כ"ב, ועיין לעיל סי' קל"ה או' ט"ל:

א

לז) שם אומר ברכו והברכות בקול רם וכו' והאומר בלחש ברכות התורה וברכות גוזל את המצות שלא יענו ברוך ה' המבורך לעולם ועד ויענו הקהל אחריו אמן, ס"ח סי' רנ"ד כנה"ג בהגה"ט, יפ"ל או' ח':

א

לח) שם וי"א שצריך לחזור ולברך וכו' והטעם כתב מהרי"א בשם הר' יונה כדי להוציא אותם שלא שמעו, ועוד כי אין לאומרו כ"א בעשרה, ואם אמרו בלחש הוי יחיד ולא יועיל, ב"י מ"א סק"י, והנ"מ בין הטעמים דלטעם הראשון צריך שישמעו כל הקהל שבבהכ"נ ואם לא שמעו כולם צריך לחזור ולברך ולטעם השני די אם שמעו עשרה, וע"כ לכתחלה צריך המברך להגביה קולו להשמיע כל קהל בהכ"נ כדי לצאת אליבא דכ"ע ובדיעבד אם לא הגביה קולו אע"ג דלא טוב עשה מ"מ א"צ לחזור משום דאיכא פלוגתא בזה דלסתם מרן משמע דא"צ לחזור וכ"כ א"ר או' ט' דבדיעבד א"צ לחזור ולברך וכתב דכ"מ נמי מדברי הלבוש שהשמיט י"א זה שכתב הש"ע יעו"ש. וכן האחרונים השמיטו י"א זה שכתב הש"ע ומשמע דס"ל דא"צ לחזור, לד"א סי' ו' או' ס' ח"א כלל ל"א או' י"ב, דה"ח או' ד' וכ"כ שע"א ש"ד או' ז' דרק לכתחלה צריך לזהר יעו"ש. ועיין לקמן או' מ"א:

א

טל) שם וי"א שצריך לחזור ולברך וכו' וכתב המ"א שם דה"ה לקדיש ולברכו, והב"ד הסו"ב או' ד' מ"ב או' כ"ד, ומשמע דוקא לסברת י"א הוא דלא יצא הא לסברא קמייתא יצא בדיעבד כיון דאיכא עשרה ואעפ"י שלא שמעו, ועיין בדברינו לעיל סי' נ"ה אות ל"ב וסי' נ"ט או' כ"א ודו"ק:

א

מ) שם ולברך הברכות בקול רם, ואם בירך בלחש יכולין לענות אחריו אמן, אמ"ל בדין הברכות לעולין או' ס' לד"א שם, ועיין בסי' קכ"ד ס"ח ובדברינו לשם או' מ"ז שכתבנו דאע"ג דברכה שאינו מחויב בה מותר לענות אחריה אמן אעפ"י שלא שמעה מ"מ נכון ליזהר כאן דלא יש חיוב לענות אחר ברכה שלא שמע אותה יעו"ש:

א

מא) שם הגה. כדי שישמעו העם ויענו ברוך וכו' משמע דס"ל לרמ"א ז"ל דדוקא משום ברכו הוא דצריך לחזור אבל משום הברכות א"צ לחזור, וכ"כ א"ר או' ט' מ"ב או' כ"ה. ולפי מ"ש לעיל או' ל"ח דהלבוש והאחרונים השמיטו י"א זה שכתב הש"ע משמע דגם בברכו אינו חוזר:

א

מב) שם בהגה. אעפ"י ששמעו החזן עונה לא יענו עמו אלא עונין אמן וכו' ודוקא כשלא שמעו רק מהחזן עונין אמן אבל אם שמע מהקהל עינה נמי ברוך וכו' א"ר או' ט' וכ"כ לעיל בסי' נ"ז אות א' יעו"ש:

א

מג) [סעיף ז'] אחר שענו העם ברכו וכו' חוזר המברך ואומר וכו' עיין לעיל או' ל"ה:

א

מד) שם טור המברך ואומר וכו' ורוב העולם נוהגין שהעולה חוזר ואומר בקול רם ברוך ה' וכו' והצבור עונין אמן אחריו, שע"א שם או' ו' פת"ע או' כ"ג והיינו אם גמרו לענות ברוך ה' וכו' קודם המברך אבל גמרו בשוה אין לענות אחריו אמן דהוי כעונה אמן אחר ברכותיו. ועיין בדברינו לעיל סי' נ"א או' ג':

א

מה) שם ומנהג שהחזן עונה אמן קודם שיתחיל לקרות בקול רם, כדי שיבינו הקהל וישמעו כשמתחיל לקרות. כמ"ש לקמן סי' קמ"א אות כ"ד:

א

מו) [סעיף ח'] אפי' בירך ברה"ת וכו' צריך לחזור ולברך ומיהו כדי שלא תהא ברכתו הראשונה לבטלה. או כדי שלא יהא הפסק בינה לבין הפסוקים שיאמר אחר שירד. יקרא פסוק אחד בעלייתו כגון יברכך וכו' לבוש, וכ"כ הב"ח מ"א ס"ק י"א, פר"ח או' ח'. ומ"ש שם הב"ח דאם לא רצו להמתין לו עד שיקרא ברכת כוהנים לא יעלה כלל ויקרא אחר במקומו דלא עדיף מר"ע שלא רצה לעלות על שלא החזיר הפ' כמ"ש ריש סי' זה כתב עליו המ"א שם (ואע"ג דבמ"א כתוב לבוש ט"ס הוא וצ"ל ב"ח כי לא נמצא זה בלבוש כ"א בב"ח וכ"כ א"ר או' יו"ד) דזה דבר שאין לו מציאות דבקל יכול לומר פסוק יברכך דרך הלוכי עכ"ל, והגם דהא"ר שם כתב על דברי המ"א הנז' דלא מקשה מידי דהב"ח מצריך לומר כל ברכת כהנים ולא פסק יברכך לחוד יעו"ש נראה דס"ל להמ"א דהגם שהזכיר הב"ח ברכת כהנים ל"ד ובפסוק אחר די דלמה צריך כולה ונראה דכן הבין הפר"ח שכתב וז"ל והנכון שבעוד שהולך לעלות לתיבה שיקרא פסוק וכמ"ש הב"ח וכו' עכ"ל משמע שהבין מהב"ח דדי בפסוק א' וכ"כ הברכ"י או' ו' דדי בפסוק, ומה שישב הא"ר בעד הב"ח הוא דחוק עכ"ד וכ"כ האחרונים דדי בפסוק א' דה"ח אות י"ג, שע"א ש"ד או' י"ג, מ"ב או' ל' ומ"מ אם אפשר י"ל כל ברכת כהנים, ומיהו צריך ליזהר מאד לומר הזכרת השם שברכת כהנים בכונת הלב שלא יטרד מפני העליה ויבא לומר אותם בלא כונה ח"ו:

א

מז) [סעיף ט'] דלא גרע ממי שנפטר באהבה רבה כלומר כיון דברכת אהבה רבה דלא אמר לשון הברכה שיש לו לברך על עסק התורה ואפ"ה נפטר מלחזור ולברך על עסק התורה כ"ש הכא שבירך בלשון ברכת התורה אשר בחר בני שאין לו לברך שנית אשר בחר בני, ב"ח ונ"ל דעכ"פ צריך לכוין בדעתו שבברכה זו שמברך על התורה תהי' ג"כ על כל מה שלימד היום:

א

מח) שם דלא גרע ממי שנפטר באהבה רבה, מיהו ודאי לא דמי ממש לברכת אהבה רבה דהתם נפטר לגמרי ואינו מברך כלל אבל הכא אינו מברך שנית אשר בחר בנו אשר שאר הברכות אשר קדשנו וכו' והערב נא וכו' צריך לברך וכ"כ מהרש"ל ופשוט הוא, ב"ח פרישה או' י"ב שכנה"ג בהגב"י או' י"ב עו"ת או' ח"י ת"א ס"ק י"ב פר"ח או' ט' א"ר או' י"א, אמ"ל בדין הברכות לעולין או' נ"ט, לד"א סי' ו' או' נ"ט, ח"א כלל ט' או' ו' מש"ז או' ז' שע"א שם וכ"כ לעיל בסי' מ"ז או' ט"ו יעו"ש: yn

א

מט) [סעיף יוד'] ברכה אחרונה אשר נתן וכו' ואם בירך אשר נתן בתחלה עיין בדברינו לעיל או' כ"ב ואם גם בברכה האחרונה בירך אשר בחר בנו כבראשונה משמע מדברי האחרונים ז"ל דצריך לחזור ולברך אשר נתן וכו' דו"ק בס' ב"ש בשם מהרי"ל ובאחרוני' ז"ל ותמצא דבנידון זה לכ"ע בעי לברוכי שנית ודלא כיש מפקפקין בזה מאמ"ר או' ו' דה"ח או' ו' ולי נראה דיש לחוש לדברי המפקפקים משום ספק ברכות דגם זה שייכא לברה"ת ועיין לעיל סי' קל"ז א' כ"ג ודו"ק מיהו אם עדיין לא סיים בא"י חוזר לומר אשר נתן וכו' כמש"ל או' כ"ב, ואת"כ ראיתי שכ"כ שע"א ש"ד או' כ"ג:

א

נ) שם ברכה אחרונה אשר נתן וכו' וא"ת למה ברכה אחרונה פותחת בברוך כיון שהיא סמוכה לברכה ראשונה דקריאת התורה לא הויא הפסק כדאשכחן בברכות ק"ש וברוך שאמר וישתבח תירצו התוס' בר"פ ג' שאכלו דמ"ו ע"א שהטעם לפי שהיו רגילים שלא היו מברכין רק הראשון ברכה ראשונה והאחרון ברכה אחרונה ואיכא הפסק גדול בין ראשון לאחרון שוב שתקנו שתיהם לכל אחד ואחד משום הנכנסים והיוצאים לא זזה ממקומה ב"י לבוש ועיין עוד בדרישה או' ב' מ"ש לתרץ בענין ברכת ההפטרה והמגילה יעו"ש:

א

אנ) שם ברכה אחרונה וכו' וב' ברכות אלו יש בהם מ' אותיות כנגד מ' ימים שעמד משה בהר טיר ולפ"ז צ"ל בנוסח ברכה אחרונה אשר נתן לנו תורת אמת כדי שלא יהיה בה יותר מעשרים תיבות וכן הוא הנוסח בטור וכ"כ בלבוש מיהו הנוסחא בהרמב"ם פי"ב מה"ת דין ה' אשר נתן לנו תורתו תורת אמת, וכ"כ הפר"ח או' ד' ברכ"י או' ז' ובשיו"ב או ב' כתב דכן מצא בסדר ר"ע גאון כ"י בנוסח הרמב"ם. וכ"כ בספרו טוב עין סי' ז' ובתורת השלמים סי' כ"ב או' ז' וכ"כ בי"ע בדיני בה"ת. חס"ל או' ח"י. וביפ"ל או' י"ב כתב בשם כמה פוסקים די"ל אשר נתן לנו את תורתו וכתב דאעפ"י כי זה יוסיף ב' תיבות על מספר מ' שכתב ריב"ה והוו להו מ"ב י"ל שהם כנגד שם מ"ב יעו"ש:

א

בנ) שם. וחיי העולם וכו' מיהו הנוסחא בהרמב"ם שם וחיי עולם בלא ה"א, וכ"ה בלבוש, וכ"כ המ"א סוף ס"ק י"ב בשם הטור ושה"ל וכתב דכן נוהגין, וכן הסכים א"ר או' י"ב, מאמ"ר או' ז' וכן עמא דבר. וכן מנהג בית אל יכב"ץ ההולכים ע"פ תורת האר"י ז"ל ודלא כמ"ש היפ"ל או' י"ג:

א

גנ) שם וחיי עולם נטע בתוכנו וכו' ע"ש הכתוב דכתיב דברי חכמים. כדרבונות וכמסמרות נטועים. טור, לבוש:

א

דנ) שם. וחיי עולם וכו' הטעם שקבעו תורה שבע"פ בשניה משום דבברכה א' הוא מברך אשלפניו. אבל אחר שקרא ולא הרגיש הרפ"א ולא הניע הנח וכו' אין זה כ"א שבע"פ משו"ה מברך עליה הרב יד נאמן בדל"ג ע"א משם מ"ד ועיי"ש שכתב הוא הקדוש עוד טעם אחר יעו"ש, דברי מנחם בהגה"ט או' ד' ולי נראה הטעם מפני שאחר שקרא וראה שא"א לתורה שבכתב בלא תורה שבע"פ כגון שקרא פ' ציצית או סוכה וכדומה וידע שא"א לקיימם אם לא תבא שבע"פ ותפרש כיצד יעשו אותם לכך מברך על שבע"פ ג"כ:

א

הנ) [סעיף יא'] הקורא בתורה צריך לאחוז בס"ת וכו' עיין מ"ש בזה לעיל או' כ"ד בשם שער הכוו' קחנו משם:

א

ונ) שם הגה, ומזה נהגו לומר למסיים לקרות התורה בכל פעם חזק, ומנהגינו לומר אחר שיקרא חזק וברוך, והקורא משיב חזקו ואמצו, כנה"ג בהגב"י יפ"ל או' ט"ו, וכתב שם היפ"ל דמנהג זה בינינו לומר כן גם לכל מי שיעבור לפני התיבה להתפלל להוציא את הרבים י"ח. ולאומר קדיש על איזה לימוד שיהיה אחר גומרם עכ"ל, וכן הוא המנהג פה עיה"ק ירושת"ו. ונוהגים לומר לעולה לס"ת בכבוד. חס"ל או' כ"ב. וגם זה המנהג ישנו פה עיה"ק תובב"א:

א

מן הכתב. ומ"ב מתיר אפי' אינו יכול לקרות מן הכתב וכמ"ש ס"ג ע"ש:

ב

לא יקרא עד שיאמרו. שאין אדם מבזבז לו ועב"י בשם א"ח שכ' ואם דחוקים הם לקרות (פי' שאין שם כהן אלא הש"ץ) יוציא ישראל הס"ת מהארון ויוליכנו על המגדל ויקרא לכהן (פירש להש"ץ) כדי שלא יעלה מעצמו ואם יש שם כהן אחר בב"ה יכול הש"ץ לקרותו ואין בו משום פגם כמ"ש סימן קל"ה סי"א בהגה כנ"ל פי' דלא כב"ח שפי' דחוק:

ג

ואסופי וכו' בשם אבי אמו. צ"ל כגון שבאתה אחת קודם שנאסף מן השוק ואמרה שהיא אמו כמ"ש בא"ע סימן ד' סל"ב:

ד

סומא. ובמ"ב האריך להוכיח שהאידנא שש"ץ קורא מותר לקרותו ובאגודה התיר אם אין שם כהן אלא הוא וכ"כ דעת המט"מ וכ"כ בלבוש, וב"ח כתב וכבר נהגו לקרות סומא בפני גדולי עולם ולא מיחו כי סמכו על מהר"י מולין שפסק כך וכן נראה עיקר מיהו ע"ה אין לקרותו דאפי' לא הי' סומא לא היה לקרותו אלא שנהגו כך ולכן סומא ע"ה אין לקרותו עכ"ל ולא נהגו לדקדק בזה דמסתמא כל אדם יכול לקרות עם הש"ץ:

ה

מברכין לפניה. כתב ב"ש דף צ"ח דברכה שלפניה הוי מדאורייתא ע"ש ונ"ל דמ"מ אם בירך על התורה שחרית יוצא י"ח ובצבור נתקנה משום כבוד צבור כמ"ש ס"ח: כתב עוד טעה בראשונה ואמר אשר נתן וגערו בו וסיים אשר בחר יצא דלא כמהרי"ל ועסי' ר"ט ואם בירך אשר נתן גמיר' יברך לאחריה אשר בחר עכ"ל:

ו

ופותח וכו'. ובתוס' כתוב שיסתום קודם שיברך דאף ר"י מודה בזה דעדיף טפי לגוללו שלא יאמרו ברכות כתובות בתורה וכ"כ בכתבים שכן יש לנהוג, וב"ח כתב שהוא נהג שתהיה הס"ת פתוחה כמ"ש גדולי הפוסקים וגם לא יהפוך פניו, כתב ל"ח ספ"ה דברכות, הכורעים בברכת התורה טועים הם שאין לשחות אלא במה שתקנו חכמים כמ"ש סימן רפ"א עכ"ל, והש"כ כתב וז"ל ברוקח משמע שמנהג קדמונים לכרוע ולהשתחות בברכת התורה ולא כאותן שאין נוהגין וכ"כ מ"ע סי' קנ"ו עכ"ל והוא ברוקח סי' שי"ט והטעם שאין כונתינו לשחות בברכה אלא לכבוד התורה וכ"מ בלבוש סי' ק"ן:

ז

גולל ומברך. דמאחר שצריך לגוללה בין גברא לגברא גוללה קודם הברכה:

ח

שמאלו. דהוא ימין הקדוש ברוך הוא כמ"ש סי' קכ"ג:

ט

נהגו לכסות. אף על פי שמן הדין להיות מגוללת מ"מ נהגו להיות פתוחה ומכסין בסודר קודם הברכה אחרונ' כמ"ש ס"ד:

י

בלחש טוע'. שאין לאומרו כ"א בעשר' והאומרם בלחש אינו מועיל דהוי יחיד [ב"י מהרי"א] וא"כ ה"ה לקדיש וברכו:

יא

צריך לחזור. ומ"מ יקרא פסוק א' בנתיים כגון יברכך [לבוש] וכ' עוד דאם לא רצו להמתין לו עד שיקר' פסוק א' לא יעלה כלל ויקר' אחר במקומו דלא עדיף מר"ע שלא רצה לעלות עד שלא החזיר הפרשה כמ"ש ר"ס זה עכ"ל וזה דבר שאין לו מציאות דבקל יכול לומר פסוק יברכך דרך הלוכו:

יב

אשר בחר. אבל צ"ל אח"כ אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה והערב נא [ב"ח רש"ל] משא"כ באהב' רבה דפטור לגמרי, ינענע התורה בשעה שאומר ונתן לנו את תורתו וכן כשיאמר ונתן לנו תורת אמת (מט"מ) יאמר וחיי העולם בטור ובש"ל הגיה וחיי עולם וכן נוהגין:

יג

צריך לאחוז. בכוונות כתוב שקודם הברכ' יאחוז בשתי העמודים ובשעת הברכה יסיר ידו השמאלית להגביר הימין, ובכתבי' כתוב שבשעת הברכה יאחז בשתי ידיו ביריעות התורה ע"י המפה ואחר הברכה יסלק השמאל:

יד

ס"ת הזה. דמשמ' שתופס' בידו ולאחר הקריאה מנשק הס"ת (ס"ח סרנ"ה) וכשנזדמן לו רוק ירוק ואח"כ ינשק ולא ינשק ואח"כ ירוק [שם]:

א

(א) לא יעלה – היינו אע"פ שקראוהו לעלות ואחז"ל [פרק הרואה] ג' דברים מקצרים ימיו של אדם ואחד מהן מי שנותנין לו ס"ת לקרות ואינו קורא הכא לא יעלה שצריך מתחלה לסדר בינו לבין עצמו ואסמכוהו חכמים אקרא דכתיב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה:

ב

(ב) הוא צריך וכו' – ובדיעבד אם אין שם בביהכ"נ מי שסידר לעצמו מתחלה כדי שלא לבטל קריאה בצבור נוהגין להקל שיקרא אחד שיודע לנגן הטעמים אע"פ שלא סידר וקוראין לפניו בלחש מתוך החומש או הסידור ועיין לקמן בסימן קמ"ב במ"ב מה שנכתוב בזה:

ג

(ג) תחלה – ומצוה מן המובחר שגם העולה יסדר תחלה בינו לבין עצמו ובשנים מקרא שקרא בע"ש יוצא כי נחשב בחשבון הסידור:

ד

(ד) צריך למחות וכו' – מתוך דברי המחבר מוכח דאפילו אם יכול לקרות עם הש"ץ מלה במלה מתוך הכתב ג"כ אין לקרותו כיון שיכול לקרוא לאחר אבל מדברי הטור לקמן בסימן קמ"א וכן מתשובת הרא"ש שהובא שם בב"י משמע דיש להקל בזה [פר"ח] ובפרט לפי מה שכתב בס"ד בשם מהרי"ל בודאי אין להחמיר בזה:

ה

(ה) לא יעלה – לפי שאסור לקרות אפילו אות אחת שלא מן הכתב ועיין לקמן בס"ג בהג"ה דמנהגנו להקל בכל גוונא:

ו

(ו) ואפילו ראש הכנסת וכו' – וכ"ש אדם דעלמא והטעם שאין ראוי שיחלוק אדם כבוד לעצמו ועוד דלא ליתי לאנצויי שכל אחד יקדים עצמו:

ז

(ז) משום דהוי וכו' – שיעור הלשון כן הוא משום דהוי כאלו הרשוהו על כך משעה שמינוהו לש"ץ ובב"י מבואר יותר דכיון דעכשיו נוהגים שהש"ץ הוא הקורא במקום העולים א"כ כיון שהרשוהו להיות ש"ץ הרי הרשוהו לקרות בתורה ומסתמא לא קפדי אם יברך ג"כ אחרי שבלא"ה הוא הקורא:

ח

(ח) אין קורין לו בשמו – כיון שהוא עומד שם:

ט

(ט) שלא לביישו ברבים – ומ"מ לא יאמר תארים על אביו (כמו חבר או מורנו) כי אין לומר שקר רק יאמר בחפזון לבלי ירגישו העם. ודוקא באותה העיר כמו שכתב הרמ"א אבל אם בא לעיר אחרת ושואל אותו הסגן איך נקרא לתורה יאמר שם אבי אביו [דה"ח וש"א]:

י

(י) בשם אבי אמו – ומיירי שבאת אחת קודם שנאסף מן השוק ואמרה שהיא אמו [מ"א] ועיין בט"ז שדעתו דיש לקרותו בשם בן אברהם ובח"א ג"כ כתב שזהו יותר נכון:

יא

(יא) ואם אינו ידוע – שם אבי אמו קורין אותו בשם בן אברהם על שם הכתוב כי אב המון גוים נתתיך:

יב

(יב) דעכשיו קורא סומא – וטעמו דכיון שאנו נוהגין שהש"ץ קורא והוא קורא מתוך הכתב שוב לא קפדינן על העולה דשומע כעונה:

יג

(יג) כמו שאנו וכו' – ר"ל שאנו נוהגין להקל אפילו אם אינו יכול לקרות עם הש"ץ מלה במלה מתוך הכתב וע"כ מטעם הנ"ל וה"ה בסומא. ולדינא כבר כתבו האחרונים דנהגו להקל כמהרי"ל ומ"מ לפרשת פרה ופרשת זכור נכון שלא לקרותן לכתחלה:

יד

(יד) כל הקורין וכו' – אף דמדינא לא היה צריך לברך כ"א הראשון ברכה ראשונה והאחרון ברכה אחרונה והאמצעיים יוצאין בברכתן ואעפ"כ תקינו רבנן משום הנכנסין והיוצאין באמצע הקריאה [שלא ישמעו ברכת הפותח והחותם ויאמרו שקוראין בתורה בלי ברכה] שכל אחד ואחד מהעולין יברך בתחלה וסוף כמו שנהוג היום:

טו

(טו) מברכין לפניה ולאחריה – הנה לאחריה שהיא ברכת אשר נתן לכו"ע דרבנן ולפניה שהיא ברכת אשר בחר יש דעות בין הפוסקים אם היא ד"ת או דרבנן וה"מ כשלא בירך עדיין ברכת התורה אבל אם בירך כבר ברכת התורה לכו"ע היא דרבנן שנתקנה משום כבוד הצבור כמ"ש ס"ח. אם טעה בברכת התורה ופתח אשר נתן לנו במקום אשר בחר אם נזכר קודם שאמר השם מהחתימה [דהיינו נותן התורה] יתחיל מאשר בחר בנו ואם כבר אמר בא"י אף שעדיין לא אמר נותן התורה יסיים אותה הברכה ולאחר הקריאה יאמר אשר בחר בנו [דה"ח]. עוד כתב שם אם אמר ברכה הראשונה כראוי ובברכה השניה טעה והתחיל אשר בחר בנו אם נזכר טרם אמרו בא"י נותן התורה יתחיל מאשר נתן לנו אבל אם לא נזכר עד לאחר שאמר בא"י נותן התורה יתחיל עוד הפעם מתחלת הברכה ואם נזכר לאחר בא"י קודם נותן התורה יאמר מיד אמ"ה אשר נתן לנו וכו':

טז

(טז) ורואה הפסוק – כדי שידע על מה הוא מברך:

יז

(יז) ואח"כ יברך – ר"ל שאין צריך לגלול הס"ת בשעת ברכתו וליכא למיחש שמא יאמרו ברכות כתובות בתורה והוא מברך מן הספר דהכל יודעין שאין ברכות כתובות בס"ת. ודוקא בברכה ראשונה לא חששו לזה משום טרחא דצבורא שיצטרכו להמתין עד שיחזיר ויפתח אבל בברכה אחרונה דליכא טעם זה וגם דבלא"ה צריך לגלול הס"ת בין גברא לגברא בודאי עדיף יותר שיגלול קודם הברכה וזהו שמסיים המחבר דלאחר שקורא גולל ומברך:

יח

(יח) יהפוך פניו וכו' – סבירא ליה דכיון דבזה ליכא טרחא דצבורא טוב לחוש גם בברכה ראשונה לחשש שלא יאמרו ברכות כתובות בתורה וכמו שכתבנו כעין זה בסקי"ז:

יט

(יט) שמאלו – דהוא ימין הקב"ה העומד לנגדו וכנ"ל סימן קכ"ג מיהו יש אחרונים שכתבו דהפיכת פניו אינו נכון דמראה עצמו כאלו אינו מברך על מה שיקרא רק על מידי אחרינא דהא מסלק פניו ממנו ויותר טוב להעצים עיניו שלא להסתכל בס"ת בשעת ברכה ועיין בבה"ל. יש נוהגין לשחות ולהשתחות בעת אמירת הברכה משום כבוד התורה וכתב הא"ר דעכ"פ לא ישחה גם בסוף הברכה דאז יהיה נראה כאלו מוסיף על השחיות שתקנו חכמים דאסור וכמו שכתוב לעיל בסימן קי"ג:

כ

(כ) נהגו לכסות – אע"פ שמן הדין צריכה להיות מגוללת כמ"ש ס"ד מ"מ נהגו להיות פתוחה ובמקום גלילה מכסין בסודר קודם ברכה אחרונה:

כא

(כא) נהגו שיהא מגוללת – ולא סגי בכיסוי בעלמא וכתב הט"ז דלפי מנהג זה שוב א"צ כיסוי והכיסוי הוי טרחא יתירא ורק בעת שאומרים קדיש אחר הקריאה שפיר יש לכסות דאז מסתלק מן הקריאה וה"ה כל מקום שיש זמן ארוך כגון שמזמרין לחתן או שמאריכין במי שמברך אז מכסין בסודר [אחרונים]:

כב

(כב) בין גברא לגברא – והטעם שאין להניחה פתוחה שאין כבוד לתורה שתהא פתוחה ותמתין עד שיבוא אחר:

כג

(כג) ברכו וכו' – הטעם כמו שמסיים הרמ"א ואף הברכות כדי שיוכלו כל הצבור לענות אמן:

כד

(כד) טועה – דלמי אומר ברכו כשאומר בלחש. ובלחש נקרא כל דלית עשרה דצייתי כדין דבר שבקדושה דאינו בפחות מעשרה. ועיין במ"א דה"ה בקדיש יש ליזהר שלא לאומרו בלחש מהאי טעמא:

כה

(כה) שישמעו העם ויענו – מדברי הרמ"א משמע דס"ל דהאי י"א לא קאי רק על ברכו אבל בברכות אינו מעכב בדיעבד אם בירך בלחש ועיין בבה"ל מה שכתבתי בזה אבל לכתחלה בודאי מצוה לאומרן בקול רם וכנ"ל:

כו

(כו) את המברך – היינו כשאמר ברכו:

כז

(כז) אע"פ ששמעו החזן וכו' – עיין לעיל בסימן נ"ז סק"ב במ"ב ובה"ל מה שכתבנו שם:

כח

(כח) חוזר המברך וכו' – עיין לעיל שם בסק"ד מה שכתבתי שם:

כט

(כט) ותיכף קראוהו וכו' – היינו שלא אמר שום פסוק אח"כ:

ל

(ל) דמשום כבוד התורה וכו' – ר"ל ולא הוי ברכה זו ברכה יתירתא ומ"מ כדי שלא יהיה ברכה הראשונה בכדי כתב הפר"ח וכן שארי אחרונים דיראה לקרוא עכ"פ פסוק אחד כגון יברכך דרך הילוכו לס"ת:

לא

(לא) כבר נפטר מלברך ברכת אב"ב וכו' – דיצא במה שבירך על התורה ברכה זו:

לב

(לב) דלא גרע ממי שנפטר וכו' – וכמבואר לעיל בסימן מ"ז ס"ז. וכתבו האחרונים דמ"מ לא דמי לגמרי לנפטר באהבה רבה דהתם יצא בזה גם ברכת אקב"ו לעסוק וגם הערב נא משא"כ הכא לא נפטר רק מברכת אשר בחר בנו לבד אבל אידך צריך להשלים ויאמר אח"כ ברכת כהנים שרגילין לומר תמיד:

לג

(לג) וחיי העולם – ומנהגנו לומר וחיי עולם [אחרונים]:

לד

(לד) נטע בתוכנו הוא וכו' – ע"ש הכתוב דברי חכמים כדרבונות וכמשמרות נטועים:

לה

(לה) בס"ת בשעת ברכה – היינו דיאחוז בעמודי ס"ת ועיין בב"ח וט"ז שהסכימו דבעת הקריאה צריך ג"כ לאחוז בס"ת. יש נוהגין לאחוז אז ביריעות עצמן ע"י מפה ועיין במ"א. אחר הקריאה מנהג לנשק הס"ת וכשנזדמן לו רוק ירוק [אך מן הצד ולא כנגד הס"ת דאסור כמבואר ביו"ד סימן ר"ע] ואח"כ ינשק ולא ינשק ואח"כ ירוק [אחרונים]:

לו

(לו) ספר התורה הזה – דמשמע שתופסה בידו:

א

(בט"ז סק"ג) ונ"ל דאף בימי המשנה היה הראשון מברך לפניה אם יקרא ב' כצ"ל:

א

סעיף י"א הג"ה ומזה נהגו. וכן איתא במסכת סופרים פי"ז ה"ח:

א

בשם אבי אמו. לעד"נ שאין זה נכון דשמא יבא לגרש אשתו ויכתוב כן אנא פב"פ שהוא אבי אמו ובאמת אין נקרא בנו כי למשפחותם לבית אבותם כתיב נמצא הגט פסול ע"כ קורין אותו בשם בן אברהם כמ"ש אח"כ וזה ודאי אין בו פסול כי הכל בניו של אברהם דכתיב אב המון גוים כו' כנ"ל ברור:

ב

סומא אינו קורא. יתבאר בר"ס קמ"א:

ג

כל הקורים מברכין. בגמרא פ' הקורא מגילה עומד תנא הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה והאידנא דכולהו מברכין לפניה ולאחריה היינו טעמא דתקינו רבנן משום הנכנסין ומשום היוצאים פי' שהם לא ישמעו הברכה מן הראשון ויאמרו שא"צ ברכה לתורה. וקשה ע"ז מהא דאי' ס"פ בני העיר אין מפסיקין בקללות פי' וקורין א' ואר"ל לפי שא"א ברכות על הפורענות אלא היכי עביד כשהוא מתחיל מתחיל בפ' שלפניהם ומסיים בפ' שלאחריה' ואי' במ"ר הביאו התוספות ס"פ בני העיר על אין מפסיקין בקללות וקורין א' משום דכתיב מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו אר"י דסיכנין אני אמרתי עמו אנכי בצרה וא"כ אינו דין שיברכוני בני על הצרות שלהם אלא יקרא א' הכל כו' עכ"ל וזה סותר מ"ש כאן דברכה שמברך כל א' היא מצד התקנה אבל מן הדין א"צ ברכה רק תחלה וסוף וא"ל דהאי לימוד הוא אסמכתא בעלמא דאסמכוהו אקרא כמו שמצינו הרבה פעמים דהא הך אין מפסיקין בקללות הוא משנה ובימי המשנה לא היתה עדיין תקנה זאת שיברך כל א' עד בימי האמוראים דהא קאמר והאידנא כו' ונ"ל דאם יקראו שנים אעפ"י שלא יברכו מ"מ נחשב כאלו בירך כל א' בפי' דהא סומך על ברכת הראשון ואם יקראו שנים בקללות הו"ל כאלו בירך כל א' והברכה היא על הקללות משא"כ אם יקרא א' הכל יוכל להתחיל קודם הקללות וכן לסיים אחר הקללות נמצא לא תבוא הברכה רק על מה שמתחיל ומסיים שלא מעין הקללה כנ"ל:

ד

ורואה הפסוק כו'. בברייתא ת"ר פותח ורוא' וגולל ומברך דר"מ רי"א פותח ורואה ומברך וקורא מ"ט דר"מ דאמר עולא כו' ה"נ כדי שלא יאמרו ברכות כתובים בתורה ור"י סבר ברכות ליכא למטעי והכל יודעים שאין ברכות כתובין בתורה אר"ז הלכה פותח ורואה ומברך וכתבו התוספות ולכתחלה הוא גוללו וסותמו קודם שיברך כדי שלא יאמרו שהברכות כתובות בו אבל בדיעבד אין לחוש שהרי לא שכיחי עמי הארץ כ"כ אבל לאחר שקראו בו ודאי צריך לגוללו קודם שיברך לר"י עכ"ל ואיכ' למידק מ"ט חשו התו' לדברי ר"מ כיון דלית הלכתא כוותיה ונ"ל דהתוס' סוברים כיון שהטעם לר"י דברכות ליכא למטעי היינו בזמנם שהי' הדור בעלי תור' אבל אא"כ שנתקלקלו הדורות ויש ע"ה דלא ידעו כלום ושייך חיישינן לזה כמו שחש ר"מ וע"כ יש לחוש לכתחלה ומ"ש אבל בדיעבד פי' אם כבר הורה אח"כ אין לחוש לבטל הוראתו דאף אם יש עכשיו ע"ה מ"מ לא שכיחי כ"כ כנ"ל לישב דבריהם אבל הפוסקים לא חשו לזה אלא אפי' לכתחלה מברך כשהי' פתוח' רק שהב"י בשם כל בו כתב גוללו ומברך וי"א שלא לגלול אותו אלא פותח ורואה ומברך וכן דעת הר"מ ז"ל וי"א שיש לו להפוך פניו שלא יראה כאלו ברכות כתובו' בתורה עכ"ל זה הביא רמ"א וא"כ היינו שס"ל כהתו' שזכרתי ולא מסתבר כלל דבר זה דא"כ ק' אמאי בעי ר"מ שיגלול קודם הברכ' שהיא טרח' כמ"ש ב"י והיה לו להניח' פתוח רק יהפוך פניו אלא דהפיכ' פנים כאן אינו נכון דמראה עצמו כאלו אינו מברך על מה שיקרא רק על מידי אחרינ' דהא מראה עצמו כאלו מסלק פניו ממנה וכ"כ מו"ח ז"ל הגון שיהיה פתוח בשעת הברכה לגמרי ולא יהפוך פניו כלל דכך היא דעת הפוסקים והגאונים המפורסמים וכן אני נוהג עכ"ל:

ה

ולאחר שקורא גולל. כ"כ גם בשם התו' כן ומ"ש לר"י פי' אפי' לר"י דמודה בזה לר"מ וכב"י הטע' דבתחל' דצריך לר"מ לגלול ולברך ואח"כ לפתוח וזהו טירח' הלכך לא צריך לר"י אבל בסוף שאין טורח יותר גולל ואח"כ מברך עכ"ל וכ"כ ב"י בשם המרדכי שדקדק מדתני פותח ורואה משמע שהיתה גלולה בין גברא לגברא וכ"כ רש"ל וז"ל ל"ד ברכה אחרונה לראשונ' דראשונ' דבא לצורך הקריא' דין הוא שתהא פתוחה שיראה מה שיקרא אבל זה שכבר קרא למה תהא פתוחה אבל זה מנהג בורות דלא אמרינן דמיד אחר שגולל ומברך חוזר ופותח אלא תהא סתומה עד דאת' גברא ויפתח לצורך קריאתו עכ"ל:

ו

נהגו לכסות כו'. פי' והיא פתוח' וכתב ע"ז רמ"א שבמדינו' אלו נהגו שהיא מגוללת כו' פי' וא"צ כיסוי בסודר ואותן הנוהגים לגוללה בין גברא לגברא ואח"כ מניחין עליה כיסוי היא טירחא יתירא ואין לעשות טירחא דהא משום טירחא חולק ר"י על ר"מ אבל מה שנהגו לכסות בשעה שאומר הש"ץ קדיש הוא שפיר דאז מסתלק מן הקריאה ואף כשאומר מפטיר חוזר ופותח מ"מ כיון שהמפטיר הוא קורא בתורה הוא רק מטעם כבוד התורה כדלקמן ע"כ מראין שיש חילוק בין שאר קוראים להמפטיר הקורא כנ"ל:

ז

ותכף קראוהו כו'. דבר זה כתוב בטור שאחיו הר"י נסתפק וז"ל נסתפקתי אם יש לו לברך אשר בחר בנו אם נאמר שאין לחלק הואיל ותקנו ברכה זו על קריאתה בצבור יש לו לברך אף על פי שכבר בירך או נאמר ודאי א' מהן לבטלה דהיאך יברך ברכה אחת פעמיים בלי הפסק בנתיים בזאח"ז שאלתי את פי א"א הרא"ש וא"ל שיש לו לברך כי לא חלקו חכמים עכ"ל משמע שאם יש הפסק בנתיים אין לו ספק דודאי נתקנה בצבור ע"ז ולא מהני ברכה שמברך על לימודו ביחידות על מה שיקרא בצבור אלא שאם לא הפסיק כלל בנתיים נסתפק אם היתה תקנת חכמים גם ע"ז ובודאי היה יכול לצאת מידי ספק זה באם היה אומר פסוק א' בנתיים דרך הלוכו לקרות אלא שהי' מסתפק אם צריך לזה או די בכך במה שיאמר פעם שנית הברכ' בלי הפסק וע"ז השיב הרא"ש דבאמת אין חילוק וא"צ שום הפסק בנתים והב"י רצה לפשוט בעיא זו מדברי התוס' פ' בתרא דר"ה ולא דק דשם מיירי בהפסיק בנתיים וזה לא מספקא להר"ר יחיאל כלל:

ח

ברכה אחרונה. עמ"ש סי' מ"ז:

ט

צריך לאחוז בס"ת בשעת ברכה. בטור כתוב וז"ל וסמך למנהג זה מההיא דסוכה כך הי' מנהגם של אנשי ירושלים אדם יוצא מפתח ביתו לולבו בידו כו' עד היה קורא בתורה ונושא כפיו מניחו ע"ג קרקע אלמ' שצריך ליטול הספר בידו בשעת הקריאה עכ"ל וא"ב למה כתב בשעת ברכה וצ"ל דאפילו בשעת ברכה קאמר וכ"ש בשעת קריאה וא"ל מנ"ל בשעת הברכה דהא אמרינן שם היה קורא בתורה כו' י"ל דיליף לה מדאיתא לעיל פותח ורואה ומברך ש"מ שצריך לאוחזה בידו כשמברך כמ"ש המרדכי דקדוק זה.